משלי פרק כח

משלי פרק כח

(א) נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע ביום מפלת הרשעים, הם יברחו למרות שלא יהיה מי שירדוף אחריהם. הם ייבהלו למרות שלא יהיה מי שיבהיל אותם,[1] וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח ואילו הצדיקים יבטחו בה' כמו שהאריה בוטח בחוזקו, ולכן הם לא ייבהלו[2]: (ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ בגלל שיש הרבה שרים שרודפים אחרי הבצע, תבוא פורענות על הארץ,[3] וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ וכאשר יש אדם שמבין איך הוא יכול להחזיר אותם בתשובה – הפורענות תתעכב[4]: (ג) גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם אדם שמרושש ועושק את האנשים הדלים, דומה למטר שסוחף את הקרקע וכתוצאה מכך אין לאנשים אוכל. הגשם אמור לגדל את התבואה, וכאשר הגשם גורם רק להסתחפות של הקרקע, הוא גורם לנזק במקום להביא תועלת. כך הממון אמור לעזור לאדם, אך כאשר הוא מגיע על ידי עושק של העניים, הממון הופך לדבר רע[5]: (ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע מי שעוזב את התורה, ישבחו את הרשעים,[6] וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם והם מתגרים במי ששומר את התורה[7]: (ה) אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט הרשעים אינם מבינים שיבוא עליהם משפט, שתבוא עליהם פורענות, ולכן אינם חוזרים בתשובה,[8] וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כֹל אך מי שמבקש את ה', מבין את כל מה שעתיד לבוא מהשמים[9]: (ו) טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר עדיף אדם עני שהולך בתמימות מאדם עשיר שהולך בדרך עקומה, בדרך שבה הוא חוטא[10]: (ז) נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין אדם ששומר על התורה הוא אדם מבין, התורה תביא אותו אל השלימות ואל הבנות גדולות,[11] וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו אך מי שיתחבר אל אנשים זוללים, יבייש את אביו, כיוון שיבואו בטענות אל אביו על התנהגותו[12]: (ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אדם שמתעשר על ידי שהוא מלווה לאחרים בריבית,[13] לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ ה' ירגום לכספו להגיע לאדם שנותן לעניים מתנות, כך שבסוף הוא לא ירוויח מכך[14]: (ט) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה כאשר אדם מסיר את אוזנו משמיעת תורה, הוא לא לומד תורה ולא מקשיב לדברי תורה שנאמרים על ידי אנשים אחרים,[15] גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה גם התפילה שלו מרוחקת בעיני ה'. התורה מיישרת את האדם. כאשר אדם איננו לומד תורה, הוא אינו הולך בדרך הישרה, ואז גם לא ייתכן שהתפילה שלו תהיה עם הכוונה הראויה[16]: (י) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע כאשר אדם מנסה להפיל אנשים ישרים בדרך רעה על ידי שהוא מטעה אותם,[17] בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל הוא יפול באותו הבור שהוא ניסה להפיל בו אחרים. הוא ייכשל באותו מכשול שהוא הפיל לפני אחרים,[18] וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב ואילו התמימים שמנסים לעזור לאחרים ללכת בדרך טובה – יזכה גם הוא לטוב[19]: (יא) חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר האדם העשיר חושב שהוא מאוד חכם, ובזכות חכמתו הוא הגיע לעושרו,[20] וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ ואדם עני יחקור אותו וימצא את המומים בחכמתו. הכתוב אומר שהעשיר איננו בהכרח חכם יותר מהעני[21]: (יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת כאשר הצדיקים שמחים ומצליחים – יש הרבה פאר בעולם, משום שהם מנהיגים את העולם בדרך ישרה,[22] וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם וכאשר הרשעים קמים ושולטים בעולם – הם יחפשו את הממון של בני האדם ויעשקו אותם[23]: (יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ אדם שמנסה להסתיר את חטאיו על ידי שהוא מכחיש את עשייתם כשפונים אליו – לא יצליח בכך. בסופו של דבר יתגלה שהוא שיקר,[24] וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם אך מי שמודה על חטאיו ומשתדל להפסיק לחטוא בהם – ירוחם. מי שהוא חטא לו ירחם עליו, בין אם מדובר בה' או באדם, משום שהם יראו שהוא רוצה לשנות את מעשיו[25]: (יד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד טוב לאדם שתמיד מפחד מדברים שהוא צריך לפחד מהם,[26] וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה ומי שמחזק את ליבו שלא לפחד כשצריך – ייפול בדברים הרעים, משום שהוא לא יזהר מהם[27]: (טו) אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק כמו הצעקות של האריה והדוב. צעקתה אריה נקראת נהימה, ושל דב שקיקה,[28] מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל כך גם כאשר אדם רשע שולט על עם מסכן – הוא עושק את העניים. הכתוב משווה בין מעשי האריה והדוב שגורמים לבני אדם לפחד, לנזק שנגרם לאנשים חלשים משליטת רשעים[29]: (טז) נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת כאשר השליט איננו חכם, הוא גורם להרבה עושק, משום שכדי להנהיג את העם באופן צודק, יש צורך בחכמה,[30] שֹׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים ומי שהוא שונא בצע ולא יעשוק אחרים – יאריך ימים[31]: (יז) אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ אדם שרצח אדם אחר,[32] עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ עד שהוא יבוא אל הקבר – לא יהיה אף אחד שיתמוך בו, וכולם ירדפו אחריו כעונש על שהרג את הנפש[33]: (יח) הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ מי שהולך בדרך של תמימות – יינצל מהפורענויות שהיו עלולות לבוא עליו,[34] וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת ומי שעיקש והולך בדרך עקומה, ייפול בדרך הרעה וייכשל בה[35]: (יט) עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם מי שעובד את האדמה שלו – יהיה שבע מלחם, כיוון שעל ידי עבודת האדמה, יהיה לו מה לאכול,[36] וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ ומי שרודף אחרי דברים ריקים במקום להתפרנס מאדמתו – יהיה עני[37]: (כ) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת מי שעסקיו יהיו באמונה – ראוי שאחרים יברכו אותו, בני אדם אחרים או ה',[38] וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה אבל מי שרץ להעשיר – גם במחיר שהוא משקר לאחרים ועושק אותם – לא יהיה נקי מהעונש שיבוא עליו[39]: (כא) הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב לא טוב להכיר פנים במשפט, שהדיין יתייחס בצורה יפה יותר לאחד מבעלי הדין, כיוון שעל ידי כך הוא גורם לאי נעימות לנידון השני, והוא לא מרגיש מספיק נוח לשטוח את טענותיו,[40] וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר ובשביל מעט מאוד ממון, פת לחם, אדם יפשע, ייקח שוחד ויטה את הדין. הכתוב אומר שהדיין שמכיר פנים ומטה את הדין עושה זאת בשביל מעט מאוד ממון[41]: (כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן אדם שבהול על הגדלת ממונו ומשום כך אינו נותן צדקה,[42] וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ והוא לא יידע שבסוף יבוא לו חיסרון, כיוון שה' ימנע מהברכה לחול במעשיו[43]: (כג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא כאשר אדם מוכיח את חברו והוא מתכוון לטובה, בסופו של דבר הוא ימצא חן בעיני האדם שהוכיחו, כיוון שחברו יבין שהוא הוכיח אותו לטובתו (גם אם בשעת התוכחה הוא לא הבין זאת),[44] מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן (המוכיח עדיף) ממי שמחליק לחברו לשון, ממי שמנסה לייפות את מעשיו ומחניף אליו[45]: (כד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע אדם שגוזל מאביו ואמו ואומר שאין בכך חטא, משום שלאחר מות הוריו הם יורישו לו את רכושם,[46] חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית (אדם שגוזל מאביו ואמו) הוא חבר של אדם שמשחית אנשים אחרים וגוזל את רכושם, כיוון שהוא לא יסתפק בהוריו, אלא הוא יגזול גם מאחרים (היות ואין לו מניעה לגזול מאחרים – הוא מתחיל בהוריו ועובר לאחרים)[47]: (כה) רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן אדם שיש לו תאוות – יגרום למריבות, כיוון שיהיה לו קשה למלא את תאוותיו בכל זמן, והוא יהיה עצוב ועצבני כל עוד שתאוותו לא מולאה,[48] וּבוֹטֵחַ עַל ה' יְדֻשָּׁן אולם אדם שבוטח בה', ואינו הולך אחד תאוותיו, יזכה לדושן ועונג[49]: (כו) בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל אדם שסומך על ליבו ואינו חושב לפני שהוא עושה משהו – הוא כסיל, משום שהוא יטעה בוודאות,[50] וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט ומי שעושה את דבריו בחכמה, וחושב לפני שהוא עושה מעשה – יימלט מטעויות[51]: (כז) נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר מי שנותן לעני ממון – לא יהיה לו מחסור, ה' ישלם את שכרו באופן שלא יהיה לו מחסור,[52] וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת ומי שמעלים את עיניו מהעני ואינו נותן לו את מחסורו – יבואו עליו קללות רבות[53]: (כח) בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם כאשר הרשעים שולטים, בני האדם הטובים נסתרים: יש מהם שבורחים מפני הרשעים ויש מהם שמבינים שכדאי להיות רשע והופכים בעצמם להיות רשעים,[54] וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים וכאשר הרשעים אובדים – אז מתרבים הצדיקים, היות והם מפסיקים להסתתר ובני האדם מבינים שאין כדאות להיות רשע[55]:

[1] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש, שיהיו אנשים שינוסו למרות שהרשעים לא ירדפו אחריהם. ר"י נחמיאש: לפעמים במציאות, דווקא הצדיקים חוששים יותר מהרשעים, אלא שהכתוב דיבר על דרך הכלל, ובסוף חייו הרשע ייענש ויפחד גם ללא סיבה. כמו כן כתב שהרשע נכתב בלשון יחיד, היות ומדובר על מין הרשע, ששייך לייחס אותם בלשון יחיד, כמו הפסוק "ויהי לי שור וחמור", שם הכוונה שהיו ליעקב הרבה שוורים וחמורים.

[2] רש"י. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם רשע משתמש בתאוותיו, הוא משתמש בהם כל הזמן ואינו יכול לברוח מהם. הצדיק יודע לשלוט בתאוותיו.

[3] רש"י. רלב"ג: בגלל הפשעים של הארץ, יש צורך שהפורענות תבוא מהר, וכדי שזה יקרה, צריך למנות הרבה שרים שישחיתו אותה. אבן עזרא מכתב יד: בגלל הפשע של אנשים, ה' יעמיד הרבה שליטים שישלטו זה על זה. ר"י נחמיאש: הפשע הוא שממנים עליהם הרבה שרים. בכך הוא חולק על הפרשנים האחרים שסבורים שריבוי השרים הוא עונש על פשעיהם, ואילו לפי פירושו עצם מינוי השרים הוא הפשע.

[4] אבן עזרא. מאירי: בניגוד למצב של חטאים שבהם ה' מעמיד להם הרבה שליטים שכל אחד ימשוך לכיוון אחר, כאשר יש אדם ירא שמים, הוא יכול למשוך את כולם לכיוון אחד. על דרך הנסתר כתב שהכוונה ליצר הטוב שמצליח להציל עיר שלמה. רי"ד: כולם מבקשים שהמלך יאריך ימים, היות והוא מנהיג אותם. הפירוש של המילה "כן" היא באמת, ויש בו תיאור לאותו אדם יחיד שינהיג את העם – שהוא איש אמת. ר"י נחמיאש: כאשר ממנים אדם אחד לשלוט, הוא יכול להנהיג את העם. והקשה: הרי משה רבינו מינה שרי אלפים ושרי מאות, ורואים שדווקא ריבוי המנהיגים הוא דבר חשוב. וענה: כיוון שכולם היו תחת משה, נחשב שהיה רק מנהיג אחד (על הדרך דחה פירוש שהציע ששרי האלפים לא היו ממונים על אלף איש, אלא שהיו אלף שרים, ומדובר בקבוצה קטנה. הוא דחה זאת משום שחז"ל אמרו שעל כל אלף איש היה שר אחד, ומדובר על כמות גדולה של שרים).

[5] רלב"ג. רש"י: הכוונה לדיין שבגלל שאינו מתון בדין, הוא לא פוסק נכון, ולכן הוא עושק את העניים. רס"ג: הסוף של הפסוק הוא עונשו של מי שעושק את הדלים – המטר יסחוף אותו ולא יהיה לו אוכל. רי"ד: גם אם העושק עושה זאת כדי שהעני ייצא מעוניו (כגון שמנסה שהוא יתחיל לעבוד), הדבר אינו מועיל ואסור לעשוק אותו. מאירי: הרש הוא אדם שאינו מסתפק במועט, ופסוק זה ממשיך את האמור בפסוק הקודם. אם אדם אחד ששולט על האחרים איננו מסתפק במועט, אז הוא מחריב את הארץ. על דרך הנסתר כתב שהרש הא יצר הרע והדל הוא יצר הטוב, וכאשר אדם מגביר את יצר הרע על יצר הטוב, הוא איננו מאפשר לשכל להתפתח, והוא מת בלי כוחות שכליים. אבן עזרא מכתב יד: גבר שעושק דלים יהפוך בעצמו לרש. ר"י נחמיאש: העני אמור להבין את מצבם של עניים אחרים, ואם הוא עושק אותם, הוא דומה למטר סוחף שאמור להגביר את יציאת התבואה, אך למרות זאת התבואה אינה גדלה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שאם אתה רואה אדם עני, עליך לדעת שהוא בעבר עשק אחרים, ונעשה לו מידה כנגד מידה. בפירוש נוסף כתב שהעונש של מי שעושק דלים יבוא לו מהשמים, והמטר הוא הרמז לביאת הגשם מהשמים.

[6] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהם יהללו את הדעות הנפסדות, אך שומרי התורה יידעו לא להלל אותם, אלאל חזק את הדעות הנכונות. מאירי: בטבעו, אדם נמשך אחרי התאוות, ורק התרוה מונעת את השקיעה בתאוות. הכתוב אומר שמי שעוזב את התורה, לא יוכל למנוע את המשיכה אחרי התאוות, וממילא הוא יהלל את הרשע. הכתוב מדגיש את החשיבות ללמוד תורה שכוללת את הכל בשלימות. ר"י נחמיאש: מי ששומר את התורה, אלא שאינו צדיק גמור, מחניף לרשעים כיוון שהוא חושש מהם. אבל צדיקים גמורים ששומרים את כל התורה יכולים להתגרות ברשעים, כיוון שהרשעים לא יוכלו להזיק להם – גם אם השעה משחקת להם.

[7] רלב"ג. רס"ג: ראוי ששומרי התורה יתגרו במי שעוזב את התורה ומהלל את הרשעים.

[8] רש"י. רלב"ג: עצם עשיית הרע מונעת מהאדם להגיע אל האמת. זאת לעומת מבקשי ה' שמעמיקים בחקירותיהם עד שהם מגיעים אל האמת. חוקה: הם אינם מבינים אפילו דינים פשוטים. לפי פירושו, משפט מלשון דין, הלכה, חוק, ולא מלשון עשיית משפט. מאירי: הרשעים אינם יכולים להתנהל על דרך המידות הממוצעות והמאוזנות. ר"י נחמיאש: אנשי רשע אינם מתעמקים בשעה שהם דנים, אלא מחליטים על פסק הדין מיד, בלי התבוננות. בפירוש נוסף כתב שהם לא מבינים את עניין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אך מי שמבקש את ה' יודע שצריך להסתכל על הסוף, וגם אם עכשיו טוב לרשע, בסופו של דבר לא יהיה לו טוב.

[9] רש"י והביא בשם מדרש תנחומא שהכוונה לדור המבול. אבן עזרא: הכוונה שאדם שמבקש את ה' בבית תפילתו, יבקש את משפט ה' על ידי נביא.

[10] רש"י. רלב"ג: עדיף אדם שלא הגיע אל הרבה מושכלות, אבל הוא הגיע אל דברים נכונים, מאשר אדם שלמד הרבה, אך הגיע אל מסקנות שאינן נכונות. מאירי כתב על דרך הנסתר באופן דומה. עדיף אדם שמתבסס על המסורת ולא למד הרבה (רש) מאשר אדם שלמד הרבה וכתוצאה מכך אמונותיו מבולבלות.

[11] רלב"ג. מצודות: יאמרו על אביו שהוא חינך אותו כמו שצריך.

[12] רלב"ג. מאירי על דרך הנסתר: האב הוא השכל. ר"י נחמיאש: מי שמתחבר לרשעים איננו יכול לשמור את התורה.

[13] רלב"ג. מצודות חילק בין "נשך" ל"תרבית" וכתב שנשך הוא בכסף ותרבית הוא באוכל, אך משמע מהרבה מקורות בחז"ל שאין הבדל ביניהם.

[14] רלב"ג. רס"ג: צלע זו מהווה ציווי. מי שחטא בריבית, צריך לקבץ את הממון ולחלק אותו לעניים. רי"ד: הכסף יגיע לצדיק שהוא חונן דלים. רש"י: השלטונות שומעים שהוא מתעשר שלא על פי הדין, ולכן הם לוקחים את ממונו, ומשתמשים בו לבניית גשרים וכדומה. מאירי על דרך הנסתר: מי שכל הזמן רוצה להגדיל את ממונו, ואין לו את מידת ההסתפקות במועט, יימשך כל הזמן אחרי הכוחות הגשמיים שנקראים כאן דלים.

[15] רלב"ג.

[16] רלב"ג. רס"ג: הכוונה לתפילות שנאמרות בשעת צרה. מצודות: יש כאן מידה כנגד מידה. הוא לא הקשיב לאחרים, ולכן אין זה ראוי שה' יקשיב לו. מאירי: המילה "גם" אינה תמיד אומרת שיש כאן משהו נוסף על הדבר הראשון, אלא שתפילתו תועבה, בלי שום דבר אחר. על דרך הנסתר כתב שהשמיעה נאמרת על הדברים שמועברים במסורת, וכאשר הוא מתכחש למסורת, גם התפילה שלו שהיא חלק מהתורה מתועבת. בפירוש נוסף כתב שהכוונה בתורה היא לדברים העינויים, אך לא זכיתי להבין איך פירש את המשך הפסוק לפי זה. ר"י נחמיאש: יש בפסוק מידה כנגד מידה. האדם אומר שהוא כבר שמע את דברי התורה ולכן הוא לא צריך לשמוע אותם שוב, וה' אומר שהוא לא צריך לחזור ולשמוע את תפילותיו. לפי פירושו, המילה "גם" נועדה לומר שלא רק שהקב"ה איננו שומע את בקשתו, אלא שהוא מתעב אפילו את התפילה הרגילה שלו.

[17] אבן עזרא. ר"י נחמיאש: הכתוב אמר "ישרים", משום שיש כמה ישרים שאינם חכמים. אם הוא היה חכם, לא היה אפשר להטעות אותו.

[18] אבן עזרא. רי"ד פירש שוחה מלשון הכנעה. מיד כאשר תבוא עליו פורענות והוא יתחיל להיכנע, הוא ייפול ולא יוכל לעמוד. מאירי על דרך הנסתר: אדם שיוביל את כוחותיו השכליים וישים אותם תחת היצר, הוא ייפול על ידי יצר הרע ויספה איתו.

[19] רלב"ג בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה שהתמימים שהרשעים ניסו להטעות – יזכו בסוף להגיע אל המקום הטוב. אבן עזרא: הטוב יבוא עליהם אחרי שהמשגה ימית אותם.

[20] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאדם שמבין בקלות איננו לומד את הדברים עד היסוד, ולכן יש הרבה נקודות שאיננו מבין, לעומת אדם עני בדעתו שלוקח לו זמן להבין, אך הבנתו יסודית יותר.

[21] רלב"ג. רש"י: פסוק זה מדבר על רב ותלמיד. התלמיד חוקר, שואל שאלות, ועל ידי כך הרב מחכים. מאירי: צלע זו ממשיכה את הצלע הראשונה. החכם חושב שהדל עני בגלל שאיננו חכם.

[22] רלב"ג. אבן עזרא מכתב יד: כאשר הצדיקים שמחים, יהיה תפארת לאנשים אחרים, משום שבשלום שיהיה לצדיקים, יהיה טוב גם לכלל האנשים.

[23] אבן עזרא. רלב"ג פירש בשני אופנים. א. הרשעים יחפשו להוכיח שההתנהגות שלהם דומה להתנהגות של הצדיקים. ב. בני האדם יפחדו מהם ויתחבאו, ויהיה צורך לחפש אותם. רש"י: הכוונה שהאדם יתחפש בכל מיני עלילות, הוא יסתיר את חטאיו. מאירי על דרך הנסתר: הצדיקים הוא יצר הטוב והכוחות השכליים, והרשע הוא יצר הרע. גם כאשר יצר הרע מתגבר, הצדיק מפשפש במעשיו (מחפש), ומיד חוזר בתשובה. ר"י נחמיאש: הוסיף פירוש שכאשר הצדיקים שולטים, בני האדם יכולים להתלבש בבגדים מפוארים, אך כאשר הרשעים שולטים, אינם יכולים ללבוש בגדים מפוארים, משום שהם חוששים שהם ייראו בפני כולם כעשירים ויעשקו אותם.

[24] רלב"ג. חוקה: לא יצליח בתשובתו.

[25] רלב"ג.

[26] רלב"ג. רש"י: הכוונה שהוא דואג מעונשים ולכן הוא מתרחק מעבירות. ר"י נחמיאש: הכוונה שהוא מפחד לפני שיש אירוע, ואז הוא יכול לשקול את הסכנות ולהימנע ממנו. אבל אחרי שהוא כבר נכנס לאירוע, אסור שיפחד.

[27] רלב"ג וכתב שמשום כל נחרבו בתי המקדש. צדקיה לא פחד ממלך בבל ולא נכנע לו, ובתקופת בית המקדש השני, עם ישראל לא נכנע תחת שלטון רומי. אבן עזרא: אם אינו מתייחס לתוכחות – הוא ייכשל בדברים הרעים שהוא רצה לעשות. ר"י נחמיאש: פסוק זה מהווה המשך של הפסוק הקודם. כנגד "מכסה פשעיו" כתב שאשרי אדם שמפחד תמיד, אפילו בסתר, וכנגד "ומודה ועוזב" כתב שמי שמקשה את ליבו – ייפול ברעה.

[28] רש"י. אבן עזרא: פירש "שוקק" מלשון דריסה. רס"ג פירש "שוקק" מלשון צימאון. מאירי פירש "שוקק" מלשון הליכה ברחובות, והעם מפחד מהאריה כאשר הוא צועק, ומהדוב כאשר הוא הולך ברחובות, וכולם בורחים מהם, וכך העם מפחד ומתפזר כשהוא רואה שליט רשע. בפירוש על דרך הנסתר כתב שהמושל הרשע הוא יצר הרע, והעם הדל פירושו הכוחות השכליים. גם שונא הבצע פירושו מי שמצליח להתגבר על תאוותיו. רי"ד: הכתוב משווה את האריה והדוב שאינם יכולים לטרוף לרשע ששולט על עם עני, אבל אינו יכול לקחת ממנו את הכסף כי אין מה לקחת מהם. אבן עזרא מכתב יד: הוא מצליח למשול על העם החלש בגלל שאין להם כח להתנגד אליו.

[29] אבן עזרא.

[30] רש"י. רס"ג: שליט שעושק הוא חסר שכל. מאירי: מדובר על שליט שעושק בכוונה. אבן עזרא מכתב יד: הפסוק חסר, וכוונתו שאותו נגיד ימות בפתע (על פי תיקון של המהדיר של מוסד הרב קוק). ר"י נחמיאש: "נגיד" זה העונש, והכוונה שהוא ימות בחצי ימיו.

[31] רש"י. רלב"ג פירש באופן נוסף את הפסוקים האחרונים. כאשר האריה או הדוב עושים קולות, כולם בורחים מהם. כך גם כאשר הרשע שולט – כולם יברחו ממנו ויחפשו למרוד בו. אולם מי שמנהיג את העם באופן ישר – יאריך ימים על ממלכתו.

[32] רלב"ג. רש"י: הכוונה שהחטיא אדם אחר, אך לא שממש רצח אותו. אבן עזרא פירש את העושק בשתי דרכים. א. שהוא רצח מישהו – כמו הביאור בפנים. ב. שהוא עשוק מהממון שלו בגלל שהוא רצח מישהו, והוא תמיד יפחד עד שהוא ייקבר, ולכן הוא יברח ממקום למקום.

[33] רלב"ג. רש"י: עד יום מותו הוא ירצה שהדברים יתכפרו לו. אבן עזרא: הפסוק מזהיר אחרים לא לתמוך בו. רס"ג: הבור הוא הכלא שאליו הוא בורח. מאירי: הבור הוא גיהינום. לא יסייעו לו לעשות תשובה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה אמנם למיתה, אבל הניסה מרמזת שהעונש יבוא עליו מהר. אלא שלפי פירוש זה, היה ראוי שיהיה כתוב "עושק" ולא עשוק. על דרך הנסתר כתב שהעשוק הוא יצר מי שיצר הרע עשק אותו, והכוונה שהיצר נמצא ממש בדם נפשו. ר"י נחמיאש הוסיף פירושים: "אל יתמכו בו" הכוונה שלא יסגירו אותו בידי מי שרודף אותו עד שיתברר שבאמת הוא חייב. בפירוש נוסף כתב שהעושק הוא שהוציאו עליו שם רע ואמרו שהוא הרג את הנפש למרות שהוא לא באמת הרג. אף אחד לא יוכל להרע לו, כיוון שהוא זכאי. בפירושו האחרון עליו כתב שהוא הפירוש הנכון, הסביר שפסוק זה מהווה המשך לפסוק הבא. בפסוק הקודם לא הוזכר עונשו של העושק, אלא רק את שכרו של שונא הבצע, ועתה הכתוב כתב שעונשו של העושק הוא שהוא מתחייב בנפשו.

[34] רלב"ג. מאירי על דרך הנסתר: מי שהולך בדרך המאוזנת – ישיג את השלמות, והשלמות גורמת לבעליה להיוושע. מי שנעקש ללכת באחת הקצוות ללא איזון, ייפול על ידי הקצה שלו. באופן נוסף כתב שהכוונה למי שהולך בקיצוניות של השכל, או ללמידה מרובה או לחוסר למידה.

[35] רלב"ג. אבן עזרא הדגיש ש"דרכים" פירושו דרך אחת, והכוונה לאחת משתי הדרכים הרעות שהוא ניצב בפניהם. ר"י נחמיאש: "באחת" פירושו נפילה אחת. רש"י: הוא יפול בפורענות אחת, והוא לא יוכל לקום ממפלתו.

[36] רלב"ג.

[37] רלב"ג והסביר שהדברים נכונים גם לגבי לימודי חכמה. כאשר אדם משקיע בלימודו, הוא יזכה להשגות שכליות, וכאשר לא ישקיע בלימוד, הוא יישאר כפי שהוא – חסר דעת. אבן עזרא: הכוונה למי שרודף אחרי אנשים שאין להם מאומה. רס"ג: הסביר שהשורש ש.ב.ע מלשון ריבוי. ר"י נחמיאש: הכוונה שהוא רודף אחרי אנשים ריקים.

[38] אבן עזרא. רש"י: הכוונה שהוא מפריש את מעשרותיו כראוי. רלב"ג: הכוונה שהוא עוסק בדעות באמונה.

[39] מצודות. רש"י: הוא דוחק את השעה להתעשר בממון של עניים (לא מפריש מעשרות). רלב"ג: הוא לא מדייק בלימודו, אלא לומד מהר. רי"ד: מי שרץ להתעשר, בוודאי שיגיע לגזילה. מאירי על דרך הנסתר: "איש אמונות" הוא מי שמסתמך על המסורת, בעוד ש"אץ להעשיר" הוא מי שמנסה להעשיר בלי ללמוד לפי הסדר ובמתינות, וכתוצאה מכך נולדות אצלו ספקות באמונה.

[40] רלב"ג.

[41] רלב"ג. אבן עזרא הסביר שהמילים "לא טוב" שבצלע הראשונה, מוסבים גם על צלע זו, והכוונה שלא טוב שהוא עושה כך. רס"ג: לא טוב שאדם יחטא ויכפור בשביל פת לחם. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה להכרת פנים ליצר הרע. פת הלחם היא התאווה הגופנית.

[42] רש"י. רלב"ג: מדובר על אדם קמצן ומשום כך סביבתו לא אוהבת לעזור לו, ולכן הוא ייפול בסוף, כי כאשר הוא יהיה זקוק לעזרה, אף אחד לא יעזור לו. אבן עזרא מכתב יד: מדובר על אדם שעקב להיטותו לגזול ממון – גוזל מאחרים.

[43] רש"י. רס"ג: הוא לא יידע מהיכן הגיע לו החיסרון בממון.

[44] רש"י. בשם חז"ל כתב שהכוונה למשה שהוכיח את עם ישראל, לעומת בלעם שאמר לעם ישראל דברים מתוקנים, אבל באמת התכוון לרעתם. רלב"ג: אדם מרגיש כאשר מוכיחים אותו לטובתו. אבן עזרא: מדובר על תוכחה לקיום מצוות. רי"ד: הכוונה שאם אדם אומר עליו דברי תוכחה מאחורי גבו, זה עדיין עדיף מאדם שמתחנף אליו בפניו (על פי המהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק). מאירי הסתפק אם המילה "אחרי" פירושה אחרי ששלמה המלך הוכיח והראה את החשיבות בתוכחות, או שהכוונה לאחרי מותו, או שהכוונה לתואר, והכוונה למישהו שנסוג אחור, והכתוב מזהיר את האדם שלא לוותר ולסגת תוך כדי התוכחה. על עניין החכמה כתב שהיצר הוא האדם אחרי, וכאשר אדם מוכיח אותו ומשפיל אותו, שכלו יתגבר, ואם לא, היצר ישתקע בו. ר"י נחמיאש הוסיף פירוש שהכוונה לאדם שמוכיח את חברו אחרי מצוות ה', שיקיים את המצוות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהוא מוכיח אותו ללכת בדרכיו.

[45] רש"י.

[46] רלב"ג. רש"י: הכוונה באביו ואימו לה' ולכנסת ישראל, והכתוב מדבר על אדם שמחטיא את הרבים, ובכך גוזל את ה' ואת כנסת ישראל.

[47] מצודות. רש"י: הוא חבר לירבעם בן נבט שהחטיא אחרים. אבן עזרא: הוא חבר לאדם שמשחית את הונו, כיוון שאדם זה יסית אותו לגזול מהוריו. מאירי: מן הסתם שאיש משחית הסית אותו משום שכדי להסית אותו, צריך קודם להסית אותו בדברים שיותר קל להסית אותו עליהם, כמו גזל מאביו ואימו. על דרך הנסתר פירש שאביו הוא שכל ואימו היא החומר, והכתוב אומר לא לגזול אף אחד מהם – אלא לתת לכל אחד מהם את מה ששייך לו ושיהיה מאוזן.

[48] רלב"ג. כמו כן כתב שאדם שמפזר את ממונו כדי שאחרים יאהבו אותו, יגרום להם בסוף לריב איתו, כיוון שהם יחשבו שמותר להם תמיד לקחת ממנו, וכאשר הוא ישים גבול, הם לא יסכימו אליו. רש"י: אדם זה מגרה עליו את מידת הדין. רס"ג פירש "רחב נפש" מלשון רחב בטן, ולא זכיתי להבין את דבריו. אבן עזרא מכתב יד: הכוונה שאיננו מפחד מאדם ונפשו גבוהה.

[49] רלב"ג.

[50] רלב"ג. אבן עזרא: הכוונה שהוא בוטח בעצמו ולא בוטח בה'. על אף שפירוש זה היה מתאים יותר לביאור מבחינה רעיונית, מבחינת לשון הפסוק מתאים יותר פירוש רלב"ג משום שהוא מסתדר טוב יותר עם החכמה שכתובה בצלע הבאה. מאירי: על דרך הנסתר: מי שבוטח על הסברות שלו ונמנע מללמוד מאחרים, הוא נעדר החכמה.

[51] רלב"ג.

[52] רש"י וכתב גם את הפירוש הנוסף שמדובר על רב שמלמד את תלמידו. מאירי על דרך הנסתר: הרש הוא יצר הטוב, וכאשר אדם נותן ליצר הטוב את מה שהוא צריך, הוא יהיה שלם. אך כאשר הוא מתעלם ממנו, הוא יקולל. בהסבר נוסף פירש שהכוונה שהרב צריך ללמד את תלמידו.

[53] אבן עזרא.

[54] רלב"ג. מאירי: האדם הוא הצדיק שצריך להסתתר כיוון שהרשעים לא יתנו לו להתנהג כמו שצריך. בפירוש נוסף כתב שהוא לא יתנהג בצדקות משום שלא יהיה מי שיכיר את מעלתו. על דרך הנסתר כתב שהאדם הוא השכל ומה שמתנגד לרשעים הוא הרשע.

[55] רלב"ג.