משלי פרק כט

משלי פרק כט

(א) אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף אדם שצריך שיוכיחו אותו על מעשיו, אבל הוא מסרב לשמוע לדברי התוכחה,[1] פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא הוא יישבר מיד ולא תהיה לו תקומה[2]: (ב) בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם כאשר הצדיקים עולים לגדולה ושולטים – העם שמח, כיוון שהצדיקים דואגים לכלל האנשים,[3] וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם אך כאשר הרשעים מושלים, העם נאנח משום שהוא מצטער[4]: (ג) אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו אדם שאוהב חכמה – משמח את אביו,[5] וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן ומי שמתחבר לזונות – יאבד את כל רכושו של אביו, משום שהוא ישלם להם הרבה כסף[6]: (ד) מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ המלך יכול להעמיד את ארצו על ידי המשפט. על ידי שהוא מקפיד לשפוט משפט צדק, הארץ שהוא שולט עליה מתנהלת בצורה מסודרת ותקינה,[7] וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה ואם המלך לוקח לעצמו חלק מהכסף שנעשק מעניים, הוא יהרוס את ארצו[8]: (ה) גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ אדם שמנסה להטעות את חברו על ידי שהוא מדבר איתו דברים "חלקים", דברים שאינם נכונים,[9] רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו פורס רשת על צעדיו – הוא ייכשל במקום להכשיל את חברו[10]: (ו) בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ בגלל פשע של אדם רשע – יהיה מוקש ומכשול שאחרים ייפלו בו,[11] וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ והצדיק שלא הלך בדרך של הרשע ולא נכשל במכשול שלו – יתמלא ברינה וישמח[12]: (ז) יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים הצדיק יודע את צרכיה של העניים, והוא עוזר להם,[13] רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת והרשע איננו שם לב למחסורם, כיוון שלא אכפת לו[14]: (ח) אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה אנשים שאוהבים ליצנות יגרמו למריבה בתוך העיר,[15] וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף וחכמים יידעו איך להרגיע את הכעס שגרם למריבה ולהשכין שלום[16]: (ט) אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל כאשר החכם נושא ונותן עם איש אויל,[17] וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת בכל מקרה לא יהיה לחכם נחת: לפעמים האויל יתעצבן על דבריו ולפעמים הוא יצחק עליהם, אך אף פעם לחכם לא יהיה נחת מההתעסקות עם האויל, ולכן עדיף שהוא יתרחק ממנו[18]: (י) אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ תָם אנשים שרוצחים ישנאו את האדם התם וירצחו אותו,[19] וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ ואנשים ישרים יחבבו אותו[20]: (יא) כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל הכסיל יוציא את כל תאוותיו אל הפועל מיד. הכסיל אינו יכול להתאפק כשעולה אצלו תאווה,[21] וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה ולעומתו, החכם משקיט את התאווה על ידי שהוא לא נכנע לה מיד, הוא מעכב את הוצאת התאווה אל הפועל[22]: (יב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים כאשר השליט מקשיב לדברי שקר ומאמין להם – כל המשרתים שלו יהיו רשעים, כיוון שהם יראו שהוא מעוניין בהתנהגות של רשעים[23]: (יג) רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ גם האדם שתמיד היה עני וגם האדם שפעם היה עשיר והוא נשבר והוכה ונהיה עני – נפגשו עם גזירת ה'. ה' הוא שגרם להם להיות עניים,[24] מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה' ה' יאיר את עיני שניהם וימלא את חסרונם (אם יהיו ראויים לכך)[25]: (יד) מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן מלך ששופט את המסכנים באופן אמיתי, בלי שהוא נושא פנים לבעלי הדין המכובדים שבאים כנגדם – כסא המלכות שלו תחזיק לעולם, גם צאצאיו ימשיכו להחזיק במלוכה[26]: (טו) שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה מקל ותוכחה ייתנו לבן חכמה. כאשר האב יכה ויוכיח את בנו, הוא יחכים אותו,[27] וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ ונער שמשלחים אותו ולא מחנכים ומגבילים אותו, מבייש את אמו, משום שכולם יטענו שהחינוך מוטל על האם והיא לא חינכה אותו כמו שצריך[28]: (טז) בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה פָּשַׁע כאשר יש רשעים רבים – יהיו פשעים רבים יותר. הכוונה שיהיו יותר פשעים ממקרה שבו הרשעים היו מפוזרים. הכנסות של רשעים נותנת להם כח לעשות יותר פשעים,[29] וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ אך הצדיקים יראו את המפלה של הרשעים ושימחו בו[30]: (יז) יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ אם תייסר את בנך כאשר הוא קטן, הוא יתן לך מנוחה וקורת רוח, היות ויהיה לו טבע טוב,[31] וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ והוא ישמח אותך במעשיו כך שיהיה לך עונג מהם[32]: (יח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם כאשר אין נבואה בישראל (משום שהעם גרם להסתלקותה) – יש פרצות בעם, והעם יוצא לתרבות רעה,[33] וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ ומי ששומר על קיום התורה – התורה תשמור עליו ותחזיר אותו למוטב, ולכן יהיה לו טוב[34]: (יט) בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד העבד איננו מתייסר על ידי אמירה של דברים, כגון דברי תוכחה, אלא צריך להכות אותו. אין הכוונה דווקא לעבדים, אלא לכל מי שאיננו מקבל מרות,[35] כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה כיוון שהעבד ישתוק ויבין את התוכחה, אבל לאחר מכן הוא יחזור ויחטא[36]: (כ) חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ אם ראית אדם שממהר בדבריו, הוא ממהר לענות לאנשים בלי לחשוב על דבריו – הכסיל עדיף ממנו ויש לו תקווה גדולה יותר, כיוון שהכסיל לפעמים יתייעץ עם אחרים לפני שהוא יענה[37]: (כא) מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ אדם שמפנק את עבדו מקטנותו,[38] וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן בסוף העבד יהיה האדון של אדון, כיוון שהוא יתרגל לפינוקים ויחשוב שאינו צריך לעבוד[39]: (כב) אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן אדם רגזן יעורר מריבות בין אנשים. הכעס נקרא "אף" משום שהוא ניכר יותר באף של האדם,[40] וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע ומי שהוא כעסן גדול יותר, יעשה הרבה פשעים, כיוון שכאשר הוא כועס, הוא לא יוכל לשלוט בעצמו ולהימנע מעשיית דברים שאינם ראויים. החמה חמורה מהאף, משום שהיא מחממת את כל הגוף ולא רק את האף[41]: (כג) גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ גאוות אדם תגרום להשפלתו. כאשר אדם מתגאה ומחשיב את עצמו במעלה גבוהה יותר ממה שהוא באמת – הוא בסוף ייפול למעלתו האמיתית, ואפילו למטה ממנה,[42] וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד ואילו אדם שהוא שפל רוח ואינו מתגאה – הוא יתמוך בכבוד. אנשים יכבדו אותו[43]: (כד) חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אדם שחולק עם גנב רכוש גנוב – שונא את עצמו, מכיוון שהוא בסוף ייענש על כך – למרות שהוא לא גנב בעצמו,[44] אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד כאשר ישביעו אותו שהוא לא ראה את הגניבה, הוא לא יודה שהוא ראה אותה, בגלל שהוא בעצם נהנה ממנה, והוא ייענש על כך[45]: (כה) חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ מוקש של עבירה יגרום לאדם להתמלא בחרדה. כאשר אדם חוטא, הוא יתמלא בחרדה,[46] וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב ומי שבוטח בה' שיושיע אותו – יתחזק[47]: (כו) רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל רבים הם שמבקשים שהמושל ישפוט אותם, והם חושבים שפסק הדין נתון בידיו של המושל,[48] וּמֵה' מִשְׁפַּט אִישׁ אך ה' הוא שמחליט מה יהיה פסק הדין של המושל, ולכן יש להתפלל אליו, והוא כבר יטה את ליבו של המושל לאמת[49]: (כז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל כשם שאיש שעושה עוול מתועב בעיני הצדיקים,[50] וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ כך אדם ישר בדרכו מתועב בעיני הרשעים[51]:

[1] אבן עזרא. רלב"ג: אדם שהוכיחו אותו מהשמים. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם מבקש מותרות והוא מסרב לקבל דברי תוכחות, הוא לא יוכל להשתלם במידותיו. חוקה פירש גם הוא שה' הוא שהוכיח אותו. ר"י נחמיאש דחה פירוש שהכוונה שכאשר רואים אדם שיש לו ייסורים, זה בגלל שאינו מקבל תוכחות, משום שיש כמה צדיקים שעדיין יש להם ייסורים.

[2] אבן עזרא.

[3] רלב"ג. רס"ג:  ראוי שכולם ישמחו כאשר הצדיקים שולטים, וכך גם ראוי לכולם להתאנח כאשר הרשעים שולטים. ר"י נחמיאש שאל את רבו מדוע שבברכת השיבה שופטינו יש בקשה "והסר ממנו יגון ואנחה" ונענה שהברכה מבוססת על פסוק זה – כאשר הרשעים שולטים – יש אנחה.

[4] רלב"ג.

[5] אבן עזרא.

[6] אבן עזרא לפי פירושו הראשון. לפי פירושו השני "ורעה" מלשון פרנסה. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לאדם שאומר על חלק מהשמועות שהן טובות וחלק לא. בדבריו הוכיח כפי המדרש, היות והמילה "זונות" בפסוק זה היא הפעם היחידה שכתובה בכתיב מלא, סימן שהמשמעות שלה כאן שונה.

[7] רלב"ג.

[8] רלב"ג. רש"י: הכוונה לאדם שאינו מתון בדין, ו"תרומות" מלשון גאווה, הוא כל כך בטוח שהוא יודע את הדין עד שהוא לא מברר כמו שצריך. בשם חז"ל כתב שאם הדיין שומה לכהן שצריך לבקש תרומה מאחרים (ובדימוי הוא מבקש שוחד), הוא יהרוס את הארץ. אבן עזרא: אם המלך לוקח יותר משישית מהמיסים שאמורים להפריד לו, הארץ תיהרס. מאירי: כאשר המלך מפריש את עצמו מהעם בגלל תאוותיו, הוא הורס את העם, משום שאז אין מי שיעשה סדר. בפירוש נוסף פירש בדרך דומה לאבן עזרא, אלא שהסביר כך גם את הצלע הראשונה של הפסוק. אם המלך מנהיג את העם במשפט, בצורה מאוזנת, שהוא לא מכביד עליו יותר מידי, הוא יוכל להעמיד את הארץ. אבל אם הוא גורם לעם לתרום לו את נכסיו, הוא יהרוס את העם. על דרך הנסתר: יש שלושה מלכים. א. מלך במדינה. ב. מלך בבית. ג. מלך בגוף. פסוק זה מדבר על המלך על הגוף, וכאשר האדם מאזן את היחס לגופו, הוא יוכל להתקיים. בסוף דבריו כתב שנושא הפסוק הוא הלימוד לאחרים, ואדם צריך ללמד את השני כפי מה שהלומד ראוי לקלוט, ואז הארץ תעמוד, כיוון שהיא נבראה בשביל התורה. ר"י נחמיאש: כאשר המלך זכה במלוכתו כדין (כגון שקיבל את המלוכה מאביו בירושה), הארץ תתקיים, אך כאשר הוא לא זכה במלוכה על פי דין והוא מולך, הוא גורם לכך שלא כולם יקבלו את מלכותו, ואז פורצת מחלוקת שפוגעת בארץ. לפי פירוש זה "איש תרומות" פירושו אדם שהרימו אותו להיות מלך בלי שהגיע לו. על פי התרגום פירש "תרומות" מלשון רמאות. על פי התרגום פירש שהכוונה לאדם שמרים את עצמו מהמשפט – הוא היה יכול לשפוט, אך הוא נמנע מכך.

[9] רש"י. רלב"ג: הכוונה לאדם שמחליק את הדרך כדי להכשיל בו אדם אחר. לפי פירוש זה, "פעמיו" מלשון רגליו, הוא יחליק עם רגלו. רס"ג: הכוונה שהוא עושה את הדבר החמור לקל בעיניו (על פי המהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק). אבן עזרא מכתב יד: מי שמנסה לרמות את חברו כאילו הורג אותו, ולפי פירושו "פעמיו" מוסב על מי שרומה ולא על מי שמרמה. ר"י נחמיאש: מפתה את חברו לעשות מעשים אסורים.

[10] תרגום.

[11] רש"י.

[12] רש"י. מאירי: התלבט אם הצדיק ניצל בגלל שהוא מתנהג הפוך מהרשע או בגלל שהוא לא התחבר איתו. על דרך הנסתר פירש שהחומר מוכן לרע.

[13] רש"י. אבן עזרא: הוא יודע מהם צרכיהם מכיוון שהוא רב את ריבם. מאירי: "דין" מלשון צרות, כיוון שהצרות באות על האדם לאחר שה' דן אותו. על דרך הנסתר פירש שהצדיק מתבונן בנפשו ומצליח לתת לכל אחד את מה שהוא צריך.

[14] רלב"ג.

[15] רלב"ג + רי"ד. לפי פירוש רלב"ג, "יפיחו" מלשון להלהיב. רי"ד: הם עושים שטויות והמלך כועס עליהם ומתנקם בכל העיר. אבן עזרא: "יפיחו" מלשון מכשול. ה' יגרום לעיר ליפול במכשול בגלל אנשי הלצון. רס"ג: פירש "לצון" מלשון אנשים שמתעים. את המילה "יפיחו" פירש מלשון אכזבה. מאירי: הלץ הוא הפך החכם, אין בו חכמה והוא מתעסק בשיחות בטלות וליצנות.  "יפיחו" פירש מלשון דאגה וצער. על דרך הנסתר פירש שהקריה היא עיר קטנה, והחכם מצליח להציל את העיר. ר"י נחמיאש פירש "יפיחו" מלשון מפח נפש. אפילו אם נגזר על העיר דברים טובים – הדברים הטובים לא יקרו, בגלל הליצנים. בשם התרגום כתב שהכוונה ללשון ריקות, שהם יגרשו את תושבי העיר. אולם, בנוסחאות שלפנינו אין הלשון כמו שהוא כתב.

[16] רלב"ג. אבן עזרא: החכמים יידעו להרגיע את כעסו של ה' ולמנוע את המכשולים שה' שלח לעיר כעונש.

[17] רלב"ג. רש"י: מתווכח.

[18] רלב"ג. רש"י: בין אם החכם מראה לאויל פנים זועפות או פנים שמחות – הוא תמיד ייצא כשידו על התחתונה. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שכאשר הקב"ה עוזר לאויל, כפי שהוא עשה לאמציה ומסר בידו את אדום, האויל עדיין עובד עבודה זרה, וגם כאשר הוא זעף על האויל כפי שעשה לאחז ומסר אותו בידי מלך ארם, הוא עבד עבודה זרה. ר"י נחמיאש: האויל משתמש במניפולציות של רוגז ושחוק כדי שהקהל יאמין לדבריו, למרות שאינו יודע על מה הוא מדבר.

[19] אבן עזרא. מאירי על דרך הנסתר: פירש באופן דומה לרלב"ג המובא בהערה הבאה עם טיפה שינויים. כוחות הגוף שונאים את התם, את השכל, והתמימות רומזת על השלמות. הישירים – כל אחד מנסה להעמיד את נפשו כמה שיותר.

[20] רש"י. אבן עזרא פירש בשלושה אופנים. א. שהם יבקשו את נפש התם וירצו נקמה על שהרוצחים רצחו אותו. ב. שהם יבקשו את נפש הרוצחים וירצו להתנקם בהם. ג. הכוונה שהרוצחים שונאים את נפשו של הישר, וצלע זו מהווה מעין חזרה על הנאמר בצלע הקודמת של הפסוק. רלב"ג: התום הוא הכוח שמתעורר על ידי השכל, שכל תאוות השכל הם רק לתמימות. אנשי הדמים הולכים אחרי התאוות הגופניות, ולכן הם ישנאו את התם. אך הישרים מעוניינים רק בטוב ותמימות ולכן הם מבקשים את נפשו של התם. ר"י נחמיאש: "נפשו" מלשון רצונו, הישרים מבקשים להשלים את רצונו של התם.

[21] רלב"ג.

[22] רלב"ג וכתב פירושים נוספים. א. "אחור" מלשון הפניית עורף אל התאווה. ב. הכסיל אומר את כל דבריו מיד ועל ידי כך הוא גורם למריבות, אבל החכם מצליח להרגיע אותו ולמנוע את המריבה. אבן עזרא: החכם ישמור את הדברים בליבו ולא יודיע את מחשבותיו לכסיל. רי"ד: החכם מדבר אחרון, אחרי שהוא כבר שמע את כולם, וכך הוא גם יודע לענות בחכמה. מאירי הוסיף פירוש שהכסיל מתפאר במעשיו עוד בהתחלה, לפני שהם יצאו אל הפועל, ואילו החכם ישבח את מעשיו רק בסוף, לאחר שהם כבר יצאו אל הפועל.

[23] רלב"ג וכתב שייתכן לומר שמדובר על הכח שמתעורר אל התאוות הגופניות, אז גם השכל מתעורר להימשך אחרי התאוות. מצודות: כשהמשרתים רואים שהוא אוהב לשמוע דברי שקר – הם גם מתחילים לומר לו דברים כאלה. מאירי על דרך הנסתר: כאשר איש המושל על גופו מקשיב לדבר שקר – כל הגוף נמשך אחריו.

[24] אבן עזרא. לפי פירוש זה "תככים" מלשון שבירה. בפירוש נוסף כצב "תככים" מלשון שגזלו ממנו את הממון במרמה. רש"י: איש התככים הוא איש מזימות שיודע תורה, והרש הוא התלמיד המבקש ממנו ללמוד תורה. רלב"ג: הכוונה לאדם שעני בדעת שנפגש עם אדם שמלא בתככים, שלמד הרבה והוא מבולבל – שניהם אינם יודעים הרבה. רס"ג: איש התככים הוא אדם ממוצע. גם ר"י נחמיאש פירש שמדובר על אדם שאיננו עשיר או עני. הכתוב אומר שכשם שהעשיר צריך לתת צדקה לעני וכשם שלעני אסור לקנא בעשיר, כך גם עם אדם בינוני – אסור לעני לקנא בו ואסור לבינוני להימנע מלפרנס את העני. בפירוש נוסף כתב שאיש התככים הוא רמאי, וגם הוא וגם העני מתבוננים זה על זה. הרמאי מבין שהעני מסתפק בחלקו ואינו מרמה ולומד ממנו, והעני מבין מהרמאי שמקריב את עולם הבא שלו בשביל כלום, ושניהם מתחזקים ביראת ה', וה' עוזר להם לעלות מעלה במדרגות הרוחניות – לרמאי לחזור בתשובה, ולעני לעלות עוד יותר מעלה. מאירי: העני דומה לאדם שבור, כיוון שגם ליבו נשבר.

[25] אבן עזרא. מאירי: צריך לבטוח בה'. על דרך הנסתר פירש שהרש הוא היצר הטוב ואיש התככים הוא יצר הרע שרוצה להרוג אותו, וכאשר יש התנגשות בין שניהם, נותנים לכל אחד את חלקו. בפירוש נוסף כתב שאיש התככים הוא אדם שחוקר אחרי הדברים, ויודע להבחין בין אמת לשקר, והרש הוא אדם שאין לו יכולות שכליות, וה' מאיר את שניהם כל ששניהם טובים. איש התככים משום שהוא יכול להחכים והרש משום שהוא מסתמך על המסורת.

[26] אבן עזרא. רלב"ג: גם ה' יעזור לו וגם העם ישמח במעשיו. בהמשך פירושו כתב שהמלך הוא השכל שמושל באדם, והדלים הם חלקי אמונה שבחלק מהם יש סתירות, וצריך ליישב אותם.

[27] אבן עזרא.

[28] רלב"ג.

[29] רלב"ג. מצודות: הכוונה כאשר הרשעים עולים לגדולה.

[30] אבן עזרא.

[31] רלב"ג.

[32] מצודות.

[33] רש"י. אבן עזרא: מדובר על חיסרון בתוכחה ולא בחיסרון נבואה. רלב"ג: מדובר על נבואת התורה, התורה ניתנה בנבואה, ואם אין אותה, אין אפשרות ליישר את האדם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לאדם שאיננו מתבונן על התוצאות של מעשיו, ולכן הוא ישקיע הרבה פעמים בדברים שאין בהם תועלת, לעומת מי שלומד תורה, שהתורה מורה לו במה להשקיע.

[34] מצודות.

[35] רש"י.

[36] רש"י. רלב"ג: הכוונה למי שעבד לתאוותו, צריך להילחם בתאווה בכל הכוח. אולם, כאשר הוא מבין, מספיק שידברו איתו על כך. אבן עזרא: למרות שהוא מבין את דברי המוסר, הוא לא יענה למי שמייסר אותו שהוא יקשיב לו. רי"ד: כאשר הוא מבין את דברי רבו ואינו עונה לו שיעשה כמצוותו – ראוי להכות אותו. מאירי: הכתוב אומר שצריך להנהיג כל אדם בדרך הראויה לו. בגלל שעבד פחות מידות, הוא צריך הכנעה גדולה יותר שנעשית על ידי הכאה. הכתוב אומר שהעבד מבין את רוע ליבו, אל הוא לא מוכן להיכנע. על דרך הנסתר כתב שמדובר על יצר הרע, כי אם הוא ימכור את עצמו לצמיתות ליצר הרע, הוא לא יוכל יותר להיגאל. ר"י נחמיאש: למרות שהעבד שותק, אין זה בגלל שהוא קיבל את הדברים, אלא בגלל שהוא עיקש והוא לא יענה.

[37] רש"י. רס"ג: הכוונה שהוא דוחק בענייניו, לאו דווקא בדברים שהוא אומר.

[38] רלב"ג.

[39] רלב"ג וכתב שהכוונה לתאוות, אם מפנקים את התאוות, הן רק גדלות. רש"י: מדובר על יצר הרע שכביכול מאכילים אותו. לפי שני הפירושים, "מנון" מלשון אדון. אבן עזרא פירש "מנון" מלשון בן. רי"ד: בסוף הוא יתגעגע לעבדו כמו שהוא מתגעגע לבנו. אבן עזרא מכתב יד: העבד יהפוך עצמו להיות כאחד מבניו ויבקש חלק מהירושה. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה שלא יפנק את החומר ויגדל אותו, כי אם יעשה כן, החומר ישתלט עליו.

[40] תרגום + ר"י נחמיאש. מאירי התלבט אם פירוש "יגרה" הוא יגרום או שהפירוש הוא שהמריבה תערב לו. על דרך הנסתר פירש שה"אף" וה"חמה" הן פחיתות המידות, והן גורמות למריבות בין השכל לבין היצר, עד שהשכל יתייאש והיצר ינצח.

[41] תרגום + ר"י נחמיאש. אבן עזרא: חזר כאן על פירושו בכמה מקומות שבעל חמה כעסן יותר גדול מבעל אף. רלב"ג: כשם שהכעס גורמת להשחתת גופו, כך היא גורמת להשחתת נפשו, כיוון שכאשר הוא יכעס, הוא יעשה פשעים גדולים.

[42] מאירי. על דרך הנסתר כתב שהגאווה גורמת לאדם לרצות למלא את תאוותיו, משום שהוא חושב שמגיע לו הכל, וזה גורם להשפלת השכל, והצלע השניה אומרת שכאשר הוא לא מתגאה, התאוות שלו לא מתגברות והוא יכול להחזיק את השכל.

[43] רש"י. אבן עזרא התלבט אם הכוונה שאנשים יכבדו אותו או שה' יכבד אותו.

[44] אבן עזרא. מאירי: הכתוב מזהיר לא להיות חלק עם עוברי עבירה בכלל, ומביא כדוגמה את החלוקה עם הגנב. על דרך הנסתר כתב שכל דבר שנעשה במרמה נקרא גניבה, והיצר הוא הגנב, ומי שמסייע לו ונותן לו למשול כפי רצונו, הוא שונא את נפשו ומביא עליה מיתה. האלה הם גדרי התורה, ואם אדם לא יגיד אותם, לא ינהיג על ידיו את עצמו, הוא יאבד.

[45] אבן עזרא וכתב שהעונש יהיה מוות. אולם רלב"ג כתב שייענש ולא כתב מה העונש. רס"ג: צלע זו מהווה המשך של הצלע הקודמת. לא רק שמי שחולק עם הגנב ייענש, אלא גם מי שישע שבועה ולא יגיד אותה, ייענש גם הוא. לפי הפירושים הראשונים, מדובר על אותו אדם שחולק עם הגנב ולאחר מכן מתכחש לגניבה. לפי רס"ג מדובר פה על חטא של אדם אחר שאיננו קשור לחלוקה עם הגנב.

[46] רש"י בפירוש שעליו כתב שהוא הפירוש הנכון, ולפי פירוש זה, המקרא מסורס, וגם מובן מדוע נאמר "יתן" בלשון זכר, כיוון שהפעולה מתייחסת למוקש ולא לחרדה. בפירוש נוסף כתב שהחרדה של אדם שאינו רוצה לתת צדקה היא שמובילה למוקש ותקלה שבסוף הוא יצטרך לבריות. אבן עזרא: אדם שגורם לאדם אחר לחרדות – בסוף יהיה מוקש לנפשו. בדבריו גם ענה לקושי בפסוק שכתוב "חרדה" שהיא אמורה להיות לשון נקבה, ולאחר מכן כתוב "יתן" בלשון זכר, כך דרך הכתובים והביא עוד מקרה דומה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שה' יתן לאדם זה את המוקדש שהוא ישים לעניים, ולפי פירוש זה, מובן הכתוב "יתן" בלשון זכר. בפירוש שלישי כתב שכאשר אדם מפחד ואיננו בוטח בה' – יבוא עליו מה שהוא חשש ממנו. רס"ג: לפעמים כאשר אדם מתמלא בחרדה, האדם יוביל אותו לעשות טעויות. מאירי: חרדה היא פחד שבא בפתאומיות. לפעמים במקרא נאמר חרדה על תזוזה פתאומית, משום שהתזוזה הפתאומית דומה לאדם שבפתאומיות התמלא בפחד. הכתוב אומר שמי שמתעסק עם עסקי הממון שלו יותר מידי, והוא נבהל עליהם, בסופו של דבר ייכשל, לעומת מי שבוטח בה' ומתנהג בענייני הממון במתינות, יוכל לעמוד בביטחון. בפירוש נוסף כתב שאדם שמחריד אחרים ומטיל את אימתו על הציבור – ייפול, אך אם עושה זאת למען ה' – הוא יתחזק וה' יציל אותו מידם. בפירוש נוסף כתב שאדם חרד לעשות מעשים טובים ולכן לא יצליח, אך אם הוא אומר לעצמו שהוא צריך לעשות את המעשה הטוב אלא שהוא בוטח בה' – הוא יצליח במעשיו. כמו כן דחה פירוש שהכתוב מדבר על אדם שעושה את מחשבותיו במהירות בלי לחשוב עליהם, משום שהצלע הבאה של הפסוק העוסקת בביטחון של האדם איננה מסתדרת לפי זה. על דרך הנסתר הסביר ש"חרדה" היא רדיפת התענוגות. כאשר אדם רודף אחרי תענוגותיו, הוא נופל, וכאשר הוא נוהג באופן מאוזן, ואינו מחזק יותר מידי את גופו, הוא מצליח. ר"י נחמיאש: כאשר באה על אדם חרדה, והוא אינו מנסה להסיר אותה, הוא ייפול. אך כאשר הוא יבטח בה' שיציל אותו מצרתו – הוא יצליח. בפירוש נוסף כתב שאדם שממהר להשלים את תאוותו – לא יצליח, אך אם הוא בוטח בה' ומסתפק במועט – הוא יצליח.

[47] תרגום.

[48] רש"י. אבן עזרא: רבים אינו מספר גדול של אנשים, אלא מלשון חשיבות. יש אנשים חשובים שמעוניינים לקבל מהמושל מתנה או עזרה.

[49] רלב"ג וכתב שיש כאן משל לחכמה, ואדם צריך לדעת שה' הוא שייתן לו את החכמה. רי"ד: הכוונה שה' יודע איך יסתיים המשפט. מאירי על דרך הנסתר: החכם השלם הוא המושל, והכתוב אומר שכל הצלחתו בלימוד תלויה בה'.

[50] רלב"ג.

[51] רלב"ג.