נחמיה פרק יא

נחמיה פרק יא

(א) וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם שרי יהודה נשארו לשבת בירושלים, וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת שאר העם הפיל גורל, בדקו בהגרלה, לְהָבִיא כדי להביא אנשים מערי יהודה,[1] אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה (יש להביא) אחד מעשרה אנשים, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כדי לשבת בירושלים ולשמור על העיר,[2] וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת ותשעת החלקים שנשארו,[3] בֶּעָרִים יישארו בעריהם ולא יעלו לשמור בירושלים[4]: (ב) וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם העם בירך את כל האנשים שהתנדבו מרצונם לשבת בירושלים ללא שעלו בגורל[5]: (ג) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם האנשים שנמנים בפסוקים הבאים הם ראשי המדינה שנשארו בירושלים וישבו בירושלים,[6] וּבְעָרֵי יְהוּדָה בשאר ערי יהודה, יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם כל אדם ישב בעיר שמשפחתו גרה בה לפני הגלות,[7] יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה ישראל, הכהנים, הלויים, צאצאי הגבעונים וצאצאי עבדי שלמה, כל אחד ישב בעיר שבה התגורר לפני שגלה: (ד) וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִבְּנֵי יְהוּדָה וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן בירושלים ישבו בעיקר אנשים משבטי יהודה ובנימין,[8] מִבְּנֵי יְהוּדָה: עֲתָיָה בֶן עֻזִּיָּה בֶּן זְכַרְיָה בֶן אֲמַרְיָה בֶּן שְׁפַטְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מִבְּנֵי פָרֶץ: (ה) וּמַעֲשֵׂיָה בֶן בָּרוּךְ בֶּן כָּל חֹזֶה בֶּן חֲזָיָה בֶן עֲדָיָה בֶן יוֹיָרִיב בֶּן זְכַרְיָה בֶּן הַשִּׁלֹנִי: (ו) כָּל בְּנֵי פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי חָיִל מספר בני פרץ שישבו בירושלים: ארבע מאות שישים ושמונה (468): (ז) וְאֵלֶּה בְּנֵי בִנְיָמִן אלה הם בני בנימין שישבו בירושלים: סַלֻּא בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן יוֹעֵד בֶּן פְּדָיָה בֶן קוֹלָיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה בֶּן אִיתִיאֵל בֶּן יְשַׁעְיָה: (ח) וְאַחֲרָיו גַּבַּי סַלָּי אחרי סלא, היה אדם חשוב בשם גבי סלי, שהוא שני בחשיבותו לסלא,[9] תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה יחד עם גבי סלי ישבו בירושלים תשע מאות עשרים ושמונה (928) אנשים[10]: (ט) וְיוֹאֵל בֶּן זִכְרִי פָּקִיד עֲלֵיהֶם יואל בן זכרי היה ממונה על יושבי ירושלים שהיו משבטי יהודה ובנימין,[11] וִיהוּדָה בֶן הַסְּנוּאָה עַל הָעִיר מִשְׁנֶה יהודה בן סנואה היה הסגן של יואל בן זכרי[12]: (י) מִן הַכֹּהֲנִים הכהנים שישבו בירושלים היו:[13] יְדַעְיָה בֶן יוֹיָרִיב יָכִין: (יא) שְׂרָיָה בֶן חִלְקִיָּה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן צָדוֹק בֶּן מְרָיוֹת בֶּן אֲחִיטוּב נְגִד בֵּית הָאֱלֹהִים ממונה על בית המקדש[14]: (יב) וַאֲחֵיהֶם חבריהם של ידעיה ושריה,[15] עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לַבַּיִת העוסקים בעבודת בית המקדש,[16] שְׁמֹנֶה מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם היו שמונה מאות עשרים ושתיים (822) אנשים שעבדו בבית המקדש, וַעֲדָיָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן פְּלַלְיָה בֶּן אַמְצִי בֶן זְכַרְיָה בֶּן פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה גם עדיה היה מיושבי ירושלים[17]: (יג) וְאֶחָיו חבריו של עדיה,[18] רָאשִׁים לְאָבוֹת שהיו ראשי משפחות, וישבו בירושלים,[19] מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם סך הכל היו מאתיים ארבעים ושתיים (242) ראשי משפחות שהיו חבריו של עדיה, וַעֲמַשְׁסַי בֶּן עֲזַרְאֵל בֶּן אַחְזַי בֶּן מְשִׁלֵּמוֹת בֶּן אִמֵּר וגם עמשסי ישב בירושלים[20]: (יד) וַאֲחֵיהֶם חבריהם של ראשי המשפחות,[21] גִּבּוֹרֵי חַיִל שהיו אנשים חזקים, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה, וּפָקִיד עֲלֵיהֶם זַבְדִּיאֵל בֶּן הַגְּדוֹלִים זבדיאל בן הגדולים היה ממונה על הכהנים שישבו בירושלים: (טו) וּמִן הַלְוִיִּם הלויים שמנויים בפסוקים הבאים הם שישבו בירושלים,[22] שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן בּוּנִּי: (טז) וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה לְבֵית הָאֱלֹהִים שבתי ויוזבד היו אחראים על עשיית המלאכות לצורך בית המקדש, אך עצם עשיית מלאכות אלו היה מחוץ לבית המקדש, כמו: להביא עצים ואבנים לשיפוץ בית המקדש וכדומה,[23] מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם שבתי ויוזבד היו ראשי הלויים[24]: (יז) וּמַתַּנְיָה בֶן מִיכָה בֶּן זַבְדִּי בֶן אָסָף, רֹאשׁ הַתְּחִלָּה יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה מתניה היה אחראי להתחיל את ההודאות וההילולים לה' לפני התפילה,[25] וּבַקְבֻּקְיָה מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו בקבוקיה היה הסגן של מתניה מתוך אחיו של מתניה,[26] וְעַבְדָּא בֶּן שַׁמּוּעַ בֶּן גָּלָל בֶּן יְדוּתוּן גם עבדא ישב בירושלים[27]: (יח) כָּל הַלְוִיִּם בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ מָאתַיִם שְׁמֹנִים וְאַרְבָּעָה סך הכל היו בירושלים 284 לויים[28]: (יט) וְהַשּׁוֹעֲרִים הלויים ששמרו על שערי בית המקדש, עַקּוּב טַלְמוֹן וַאֲחֵיהֶם הַשֹּׁמְרִים בַּשְּׁעָרִים, מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם סך הכל היו מאה שבעים ושתיים (172) שומרים על שערי העיר: (כ) וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ שאר האנשים מישראל, מהכהנים והלויים, גרו בערים שהיו גרים בהם לפני הגלות[29]: (כא) וְהַנְּתִינִים יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל צאצאי הגבעונים ישבו במגדל שנקרא העופל,[30] וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא עַל הַנְּתִינִים: ציחא וגשפא היו ממונים על צאצאי הגבעונים[31]: (כב) וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם הפקיד שהיה ממונה על הלויים בירושלים היה,[32] עֻזִּי בֶן בָּנִי בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא, מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים עזי היה מבני אסף שהיה משורר בבית המקדש, לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עזי היה ממונה על כל המלאכות שהיו קשורות בתחזוקת בית המקדש[33]: (כג) כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם המלך ציווה שאנשים אלה יהיו ממונים על המלאכות עליהם היו מופקדים,[34] וַאֲמָנָה עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ קיום דבר זה היה מוטל על הלויים המשוררים, לתקן את בדק הבית בכל יום, לפי הצורך[35]: (כד) וּפְתַחְיָה בֶּן מְשֵׁיזַבְאֵל מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה, לְיַד הַמֶּלֶךְ לְכָל דָּבָר לָעָם פתחיה היה עומד לפני המלך ומבקש כל דבר שהעם ביהודה היה זקוק לו[36]: (כה) וְאֶל הַחֲצֵרִים אלה הם הערים ללא החומה בהם ישבו שבי הגולה,[37] בִּשְׂדֹתָם ערים אלו היו במקומות בהם יש הרבה שדות,[38] מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ משבט יהודה ישבו אנשים בעיר קריית ארבע ובערים הקטנות הסמוכות לקריית ארבע, וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ, וּבִיקַּבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ בערים הקטנות הסמוכות ליקבצאל[39]:  (כו) וּבְיֵשׁוּעַ וּבְמוֹלָדָה וּבְבֵית פָּלֶט: (כז) וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ: (כח) וּבְצִקְלַג וּבִמְכֹנָה וּבִבְנֹתֶיהָ: (כט) וּבְעֵין רִמּוֹן וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת: (ל) זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם: (לא) וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ: (לב) עֲנָתוֹת נֹב עֲנָנְיָה: (לג) חָצוֹר רָמָה גִּתָּיִם: (לד) חָדִיד צְבֹעִים נְבַלָּט: (לה) לֹד וְאוֹנוֹ גֵּי הַחֲרָשִׁים: (לו) וּמִן הַלְוִיִּם מַחְלְקוֹת יְהוּדָה לְבִנְיָמִין הלויים התחלקו בין ערי שבט יהודה לערי שבט בנימין. הלויים היו גרים גם בערים שהיו שייכות לשבט יהודה וגם בערים שהיו שייכות לשבט בנימין[40]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] רש"י.

[4] מצודות.

[5] מצודות. לפי מצודות, הסיבה שאנשים לא רצו לגור בירושלים הוא שהרבה יותר יקר להישאר ולגור בירושלים. לפי רש"י, עצם השמירה היוותה מעמסה על אנשים.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] דעת מקרא.

[12] מצודות. רלב"ג הסתפק אם הכוונה שהיה סגן המושל או סגן הפקיד.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.