נחמיה פרק יג

נחמיה פרק יג

(א) בַּיּוֹם הַהוּא ביום שקידשו את החומה,[1] נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם קראו בספר התורה באזני ישראל, וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ בשעת הקריאה נמצא כתוב בתורה, אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם שאסור לגייר אדם מעמון ומואב לעולם, אסור לעמוני או מואבי לבוא בקהל ישראל עד עולם, גם אם הוא התגייר[2]: (ב) כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם (הסיבה שאסור לקבל גרים מעמון ומואב היא) כיוון שלא יצאו לקראת ישראל כדי לתת לבני ישראל לחם ומים כאשר ישראל יצאו ממצרים,[3] וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ מואב חטא בדבר נוסף, בכך ששכר את בלעם בן בעור כדי לקלל את ישראל,[4] וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה (וכן קראו ישראל בתורה) שה' הפך את קללתו של בלעם - לברכה[5]: (ג) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה כאשר בני ישראל שמעו את מה שכתוב בתורה (שאסור לעמוני ומואבי לבא בקהל ה'), וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל עם ישראל הפריש את כל העמונים ומואבים שהתערבו ביניהם, ושילח אותם[6]: (ד) וְלִפְנֵי מִזֶּה לפני שהעם הפריש את העמונים ומואבים שהתערבבו איתם,[7] אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן בְּלִשְׁכַּת בֵּית אֱלֹהֵינוּ אלישיב שהיה הכהן הגדול בבית המקדש,[8] קָרוֹב לְטוֹבִיָּה (אלישיב) היה קרוב, חבר, לטוביה העמוני[9]: (ה) וַיַּעַשׂ לוֹ לִשְׁכָּה גְדוֹלָה אלישיב פינה לטוביה לשכה גדולה שהייתה בבית המקדש,[10] וְשָׁם בלשכה שאלישיב פינה,[11] הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים היו נותנים לפני שאלישיב פינה את הלשכה,[12] אֶת הַמִּנְחָה את הסולת שבאה כמנחה יחד עם הקרבן,[13] הַלְּבוֹנָה ואת הלבונה שהיו שמים על המנחות ועל לחם הפנים,[14] וְהַכֵּלִים וכלי המקדש,[15] וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר ואת התרומות מהתבואה, מהענבים ומהזיתים,[16] מִצְוַת הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים מה שאנחנו מצווים לתת ללויים ששרים במקדש ושומרים על שערי בית המקדש,[17] וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים ואת מתנות הכהנים. ובכל זאת אלישיב נהג בחוצפה ופינה את הלשכה מכל הדברים האלה בשביל טוביה העמוני: (ו) וּבְכָל זֶה בעת שדבר זה נעשה (שאלישיב פינה לשכה בבית המקדש בשביל טוביה),[18] לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלִָם לא נכחתי בירושלים,  כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל  בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ אני הגעתי לדריוש המלך בשנת השלשים ושתיים למלכותו, ובאותו זמן פינה אלישיב את הלשכה,[19] וּלְקֵץ יָמִים ולסוף הימים, בסוף הזמן, (אך נחמיה לא פירש את הזמן המדובר),[20] נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ שאלתי מהמלך רשות לעלות חזרה לירושלים[21]: (ז) וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם כשחזרתי לירושלים, וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב הבנתי את המעשה הרע שעשה אלישיב,[22] לְטוֹבִיָּה את המעשה שעשה אלישיב בשביל טוביה, לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לעשות לשכה בשביל טוביה בבית המקדש[23]: (ח) וַיֵּרַע לִי מְאֹד הדבר הזה (שאלישיב פינה לשכה בשביל טוביה), היה רע מאוד בעיניי,[24] וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה את כל הכלים ששימשו את טוביה והיו בלשכה, הוצאתי והשלכתי מהלשכה[25]: (ט) וָאֹמְרָה ציוויתי על הדבר (לטהר את הלשכות מכל טומאה),[26] וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת טיהרו את הלשכות מכל דברי הטומאה, וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה החזרתי ללשכה את כל הכלים של בית המקדש שהוצאו משם, וכן את הסולת ששימשה למנחות ואת הלבונה[27]: (י) וָאֵדְעָה כִּי מְנָיוֹת הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה נודע לי שהעם בישראל לא נתן ללויים את המעשרות,[28] וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים הלויים (גם אלה שעסקו במלאכת השירה) ברחו לשדותיהם כדי לעבד את השדות (כדי שיהיה להם מה לאכול),[29] עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הלויים שעסקו במלאכת השמירה על שערי המקדש ושעסקו בשירה, גם הם ברחו לשדותיהם[30]: (יא) וָאָרִיבָה אֶת הַסְּגָנִים רבתי עם השרים,[31] וָאֹמְרָה אמרתי לשרים, מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים למה בית המקדש נעזב מהלויים, למה אין לויים בבית המקדש,[32] וָאֶקְבְּצֵם קיבצתי את הלויים,[33] וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם העמדתי את הלויים במשמרות שהיו להם לפני שעזבו את בית המקדש[34]: (יב) וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת (כשחזרו הלויים לעבוד בבית המקדש) אנשי יהודה חזרו להביא לאוצרות את המעשרות כדי לחלק אותם ללויים. המעשרות הופרשו מהתבואה, מהענבים ומהזיתים[35]: (יג) וָאוֹצְרָה מיניתי אוצרים, גזברים,[36] עַל אוֹצָרוֹת שיהיו ממונים על האוצרות של בית המקדש,[37] שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם שלמיה (שהיה כהן), צדוק (שהיה סופר, כותב דברים על קלף), ופדיה (שהיה לוי) היו ממונים על האוצרות, וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה חנן היה עוזר לגזברים שמיניתי,[38] כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ כיוון שהגזברים הם נאמנים בעיני העם,[39] וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם הטלתי על הגזברים לחלק את המעשרות לאחיהם הלויים[40]: (יד) זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת ה', תזכור לי לטובה את מה שעשיתי, שהחזרתי את הלויים לעבוד בבית המקדש,[41] וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי ואל תמחק את הדברים הטובים שעשיתי,[42] בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו בבית המקדש (שגירשתי את טוביה מהלשכה) ובמשמרות הלויים (שהחזרתי את הלויים לעבודתם)[43]: (טו) בַּיָּמִים הָהֵמָּה באותם ימים שהחזרתי את הלויים לעבודת המקדש, רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת ראיתי שהיו אנשים מיהודה שהיו דורכים את הענבים בגתות שלהם כדי להוציא יין מהענבים (ויש בכך משום חילול שבת),[44] וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת ושהם הביאו לביתם את ערמות התבואה שלהם שהיו בשדות, וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים והעמיסו את ערמות התבואה על החמורים,[45] וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וכן העמיסו על החמורים יין, ענבים ותאנים,[46] וְכָל מַשָּׂא וכן העמיסו על החמורים כל מיני משאות, וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אנשי יהודה הביאו את המשאות האלה לירושלים בשבת, וָאָעִיד התריתי באנשי יהודה שלא יעשו כך,[47] בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד ביום שמוכרים את הציד, ביום השוק, אז יש הרבה אנשים וניתן להתרות בכולם[48]: (טז) וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ אנשי צור שישבו בירושלים,[49] מְבִיאִים דָּאג הביאו לירושלים דגים,[50] וְכָל מֶכֶר (וכן הביאו הצורים לירושלים) כל דבר שניתן למכור,[51] וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה הצורים מכרו את סחורתם לאנשי יהודה,[52]  וּבִירוּשָׁלִָם החומרה של חילול השבת הייתה בכך שהם חיללו שבת בעיר הקודש בירושלים[53]: (יז) וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם רבתי עם שרי יהודה, ואמרתי להם, מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת מה הדבר הרע הזה שאתם עושים, שאתם מחללים את השבת על ידי שאתם קונים מאנשי צור בשבת[54]: (יח) הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם הרי גם אבותיכם חיללו את השבת,[55] וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת ה' הביא על ישראל את הדבר הרע הזה שידוע לכולם, (את הגלות) וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וכן הביא ה' על ירושלים את הדברים הרעים על ירושלים (שירושלים נחרבה), וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל ואתם מוסיפים על הכעס שה' כעס על אבותינו,[56] לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בכך שאתם מחללים את השבת: (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם כאשר השמש התחילה לשקוע והיה צל על שערי העיר ירושלים,[57] לִפְנֵי הַשַּׁבָּת ביום שישי, לפני השבת, וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת ציוויתי לסגור את דלתות שערי העיר, כדי שלא ייכנסו הצורים וימכרו דברים ליושבים ביהודה,[58] וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת ציוויתי שלא יפתחו את דלתות שערי העיר עד אחרי שבת, וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים העמדתי חלק מהנערים שלי כדי שישמרו על שערי העיר, לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת כדי שהצורים לא יכניסו סחורה דרך פתחים קטנים שהיו בחומה[59]: (כ) וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם מוכרי הבשמים ומוכרי שאר הסחורות ישנו (יחד עם סחורתם) מחוץ לירושלים מספר פעמים, כדי שישראל יפתחו את השערים ויבואו לקנות את הסחורה שהם הביאו[60]: (כא) וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם התריתי בסוחרים ואמרתי להם: מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה למה אתם ישנים סמוך לחומה, אִם תִּשְׁנוּ אם תישנו כאן שוב,[61] יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם אני אשלח יד להעניש אתכם,[62] מִן הָעֵת הַהִיא מאותו יום שהזהרתי אותם, לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת לא הגיעו הסוחרים לישון ליד חומת העיר בשבת: (כב) וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם ציוויתי את הלויים, אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים שיטבלו ויטהרו את עצמם עוד ביום שישי,[63] וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים ושיבואו לשמור את שערי החומה לפני שנכנסת שבת,[64] לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (הסיבה שציוויתי את הלויים לטהר עצמם לפני השבת היא) כדי לקדש ולכבד את השבת, שאין זה מכבוד שבת שהלויים יבואו לשמור על השערים לאחר כניסת השבת,[65] גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי גם דבר זה (הציווי ללויים לטהר עצמם לפני השבת) תזכור לי ה' לטוב,[66] וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ ותרחם עליי ברוב חסדך[67]: (כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם באותם ימים, רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת ראיתי שהיהודים הושיבו בביתם נשים נכריות והתחתנו עם נשים מאשדוד, מואב ועמון[68]: (כד) וּבְנֵיהֶם בני היהודים שהתחתנו עם נשים נכריות, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית חלק מהבנים דיברו בשפת אשדודית,[69] וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית (אותם בנים מנשים נכריות) לא ידעו לדבר בעברית,[70] וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם וכן דיברו שאר הבנים של הנשים הנכריות בשפות הזרות, אך לא בלשון עברית[71]: (כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם רבתי עם האנשים שנשאו נשים נכריות וקיללתי אותם,[72] וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים הכיתי חלק  מהאנשים שנשאו נשים נכריות,[73] וָאֶמְרְטֵם תלשתי את שערותיהם,[74] וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים השבעתי את אותם אנשים בשם ה', אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם אם אתם תתנו את בנותיכם לנכרים לנשים או אם אתם תיקחו מנשות הגויים לכם או לבניכם לנשים, יבואו עליכם עונשים מה'[75]: (כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הרי בדבר זה (של לקיחת נשים נכריות) חטא שלמה המלך,[76] וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ ולמרות ששלמה היה מלך חכם שלא היה אדם חכם כמוהו בכל העמים,[77] וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל ולמרות ששלמה היה אהוב לה' עד כדי שה' המליך אותו על כל ישראל, ואם כן לא היה ראוי ששלמה יחטא, הן מצד חכמתו והן מצד הכרת הטובה שלו אל ה',[78] גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת בכל זאת החטיאו אותו הנשים הנכריות[79]: (כז) וְלָכֶם ואם שלמה המלך חטא, ונשיו הטו את לבבו, קל וחומר שיש לחשוש שהנשים הנכריות יטו את לבבכם,[80] הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת האם נשמע בקולכם וניתן לכם לעשות חטאים רעים אלו ולהושיב נשים נכריות בביתכם[81]: (כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אחד מבניו של יוידע (שהיה בנו של אלישיב הכהן הגדול),[82] חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי היה חתן של סנבלט החורני, התחתן עם בת של סנבלט הגוי,[83] וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי הברחתי בן זה של יוידע ממני, כיוון שלא רצה לגרש את האישה הנכרית, וכיוון שנישואיו הזיקו ליושבי יהודה: סנבלט היה מבקר את ביתו ומרגל אחרי אנשי יהודה בשעת ביקורו[84]: (כט) זָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה ה', זכור להם את מעשיהם הרעים בכך שהמאיסו את הכהונה. בכך שנשאו נשים נכריות, נפסלו בניהם מהכהונה,[85] וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם ותזכור להם ה' שהם חיללו את ברית הכהנים והלויים. בכך שנפסלו מעבודת המקדש, הרי שהם חיללו את הברית שיש לכהנים וללויים לעבוד בבית המקדש[86]: (ל) וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר אך אני טיהרתי את ישראל מבני הניכר, על ידי שהפרשתי את ישראל מהנשים הנכריות,[87] וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ העמדתי את משמרות הכהונה והלויים כך שכל אחד יעבוד בתפקידו בזמן הקבוע לו[88]: (לא) וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת קבעתי לכל אחד מתי יביא את קרבן העצים לבית המקדש. קרבן העצים הוא מקור העצים לאש שהייתה על המזבח,[89] וְלַבִּכּוּרִים וכן על כך שקבעתי זמן קבוע לכל אדם כדי להביא את הביכורים שלו לבית המקדש,[90]  זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה ה', תזכור לי  דברים אלו לטוב, ותיתן לי שכר עליהם[91]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות. + רש"י.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. מלבי"ם: דיברו חצי אשדודית וחצי עברית.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. רש"י: הכוונה כאן הוא לזיכרון טוב.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.