עזרא פרק ה

עזרא פרק ה

(א) וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר עִדּוֹא נְבִיַּאיָּא עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בשנה השנייה למלכות דריוש, חגי הנביא וזכריה בן עידו הנביא, התנבאו שניהם אל היהודים שבארץ יהודה ובירושלים,[1] בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן (חגי וזכריה) התנבאו אל היהודים בשם ה' אלוהי ישראל. לא נאמר מה היה תוכן הנבואה, אך מספרי חגי וזכריה ידוע שהנבואה הייתה קריאה לבנות את בית המקדש, גם ללא רשותו של המלך דריוש[2]: (ב) בֵּאדַיִן אז, לאחר נבואת חגי וזכריה,[3] קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק (לאחר נבואת חגי וזכריה) קמו זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק, וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם והם התחילו לבנות את בית המקדש שבירושלים,[4] וְעִמְּהוֹן נְבִיַּאיָּה דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן ואתם, עם זרובבל וישוע, היו גם נביאי ה' שסייעו להם במלאכת בניין המקדש[5]: (ג) בֵּהּ זִמְנָא באותו הזמן, בזמן שבנו את בית המקדש,[6] אֲתָא עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן באו אל היהודים שבנו את בית המקדש האנשים הבאים: תתני שהיה מושל העבר המערבי של נהר פרת, שתר בוזני וחבריהם,[7] וְכֵן אָמְרִין לְהֹם וכך אמרו להם, כך אמרו תתני וסיעתו ליהודים שבנו את בית המקדש:[8] מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא מי נתן לכם את הציווי לבנות את הבית הזה, מי הרשה לכם לבנות את בית המקדש?[9] וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה ומי נתן לכם רשות לסיים את בניית חומת העיר?[10]: (ד) אֱדַיִן כְּנֵמָא כאשר נאמרו הדברים הללו, כאשר תתני וסיעתו שאלו מי נתן לנו רשות לבנות את בית המקדש,[11] אֲמַרְנָא לְּהֹם אנחנו, היהודים, אמרנו לתתני וסיעתו[12] מַן אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן (אמרנו לתתני וסיעתו) מהם שמות האנשים הבונים את בית המקדש[13]: (ה) וְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל שָׂבֵי יְהוּדָיֵא השגחתו של ה' הייתה על זקני היהודים,[14] וְלָא בַטִּלוּ הִמּוֹ ולא ביטלו אותם, לא מנעו מהם את המשך בניין בית המקדש,[15] עַד טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ (ולא מנעו מהם את המשך בניין בית המקדש) עד שהדברים הגיעו לדריוש. השגחתו של ה' באה לידי ביטוי בכך שלמרות שצרי יהודה ניסו למנוע את המשך עבודות בניין בית המקדש, הם לא הצליחו בכך, והמלאכה המשיכה עד שהנושא עלה לפני המלך דריוש,[16] וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל דְּנָה (מלאכת הבניין המשיכה עד שהנושא עלה לפני דריוש) ואז המלך יענה תשובה מפורשת על כך. מלאכת הבנייה המשיכה עד שבני ישראל קיבלו תשובה מדריוש[17]: (ו) פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא זהו סידור האיגרת, אלה הם דברי האיגרת,[18] דִּי שְׁלַח תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה (האיגרת) ששלח תתני המושל בעבר המערבי של נהר פרת,[19] וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתֵהּ שתר בוזני וחבריהם (של תתני ושתר בוזני) הצטרפו גם הם לשליחת האיגרת,[20] אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה וגם אומה ששמה "אפרסכיא" שמקומה היה בעבר המערבי של נהר פרת,[21] עַל דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא האיגרת נשלחה אל המלך דריוש[22]: (ז) פִּתְגָמָא שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי את הדבר הזה (הדברים הכתובים בהמשך), שלחו באיגרת לדריוש,[23] וְכִדְנָה כְּתִיב בְּגַוֵּהּ וכך היה כתוב באיגרת,[24] לְדָרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שְׁלָמָא כֹלָּא לדריוש המלך יהיה את כל השלום. שולחי האיגרת פתחו את האיגרת בברכת שלום לדריוש[25]: (ח) יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא יהיה ידוע למלך (דריוש),[26] דִּי אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא שאנחנו, תתני וסיעתו, הלכנו למדינת יהודה,[27] לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא (הלכנו למדינת יהודה) לבית של האלוה הגדול, לבית המקדש,[28] וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל והוא, בית המקדש, נבנה באבני שיש. קירות בית המקדש נבנו מאבני שיש,[29] וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא ושמים גם עצים בכתלים על מנת לחזק אותם. את העצים הניחו בין שורות אבני השיש,[30] וַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא ומלאכת הבנייה נעשית מהר,[31] וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם והמלאכה מצליחה בידיהם[32]: (ט) אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ אז, בביקורנו במקום שבו בונים את בית המקדש, שאלנו את הזקנים האלה שהיו עסוקים במלאכת הבניין:[33] כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם כך בדיוק אמרנו להם:[34] מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה מי נתן לכם את הציווי לבנות את הבית הזה, את בית המקדש, ולסיים את בניית החומה? מי נתן לכם רשות לבנות את בית המקדש ואת חומות העיר?[35]: (י) וְאַף שְׁמָהָתְהֹם שְׁאֵלְנָא לְּהֹם לְהוֹדָעוּתָךְ וביקשנו מהם גם את השמות שלהם, כדי שנוכל להודיע לך בדיוק במי מדובר,[36] דִּי נִכְתֻּב שֻׁם גֻּבְרַיָּא דִּי בְרָאשֵׁיהֹם (ביקשנו שיאמרו לנו את השמות שלהם) כדי שנוכל לכתוב לך את שמות האנשים העומדים בראשם. כך נוכל לכתוב לך את שמות האנשים האחראים למפעל זה, של בניין בית המקדש[37]: (יא) וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר כמו הלשון שנאמר למטה, כך ענו לנו. התשובה שענו לנו מובאת בדברים הכתובים להלן:[38] אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא אנחנו העבדים של אלוהי השמים והארץ,[39] וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן ואנו בונים את הבית הזה אשר היה בנוי לפני כן שנים רבות. בית המקדש הראשון היה בנוי שנים רבות,[40] וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ ומלך גדול מישראל (שלמה המלך) בנה אותו וסיים אותו[41]: (יב) לָהֵן מִן דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא אלא שמעת שאבותינו הרגיזו הכעיסו את אלוהי השמים, כאשר אבותינו חטאו והכעיסו את ה',[42] יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כַּסְדָּאָה (כאשר אבותינו חטאו והכעיסו את ה') ה' מסר אותם ביד נבוכדנצר הכשדי מלך בבל,[43] וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ והוא (נבוכדנצר) החריב בית זה, את בית המקדש,[44] וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל והוא הגלה את העם לבבל[45]: (יג) בְּרַם בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דִּי בָבֶל אולם בשנה הראשונה למלכותו של כורש מלך בבל,[46] כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא דְנָה לִבְּנֵא (בשנה הראשונה למלכותו) כורש נתן ציווי לבנות שוב את בית המקדש. בשנה הראשונה למלכותו, כורש ציווה לשוב ולבנות את בית המקדש[47]: (יד) וְאַף מָאנַיָּא דִי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא ואף את הכלים של בית אלוהינו שהיו עשויים זהב וכסף, גם את כלי בית המקדש שהיו עשויים זהב וכסף,[48] דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל (גם את כלי בית המקדש שהיו עשויים זהב וכסף) שהוציא נבוכדנצר מההיכל בירושלים והביא אותם עמו לארמונו בבבל,[49] הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן הֵיכְלָא דִּי בָבֶל (גם את כלי בית המקדש שהיו עשויים זהב וכסף שהוציא נבוכדנצר מההיכל בירושלים והביא אותם עמו לארמונו בבבל) הוציא המלך כורש מהארמון שבבבל,[50] וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ והוא (כורש) מסר את הכלים לאדם ששמו ששבצר, שאותו הוא מינה למושל[51]: (טו) וַאֲמַר לֵהּ אֵל מָאנַיָּא והוא (כורש) אמר לו (לששבצר): אלה הם הכלים,[52] שֵׂא אֵזֶל אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם קח אותם והנח אותם בהיכל שבירושלים, שים אותם בבית המקדש בירושלים,[53] וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל אַתְרֵהּ ובית האלוהים ייבנה על מקומו, בית המקדש ייבנה במקומו[54]: (טז) אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם אז, לאחר ההיתר של כורש, ששבצר זה בא והניח את היסודות לבית האלוהים שבירושלים. לאחר שכורש נתן רשות לבנות את בית המקדש, הניח ששבצר את היסודות לבניין,[55] וּמִן אֱדַיִן וְעַד כְּעַן מִתְבְּנֵא ומאז ועד עכשיו, מאז שששבצר התחיל לבנות את בית המקדש ועד עכשיו, בית המקדש היה הולך ונבנה,[56] וְלָא שְׁלִם אך מלאכת הבניין לא הסתיימה[57]: (יז) וּכְעַן הֵן עַל מַלְכָּא טָב ועכשיו, אם על המלך טוב, אם המלך רוצה,[58] יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל (אם המלך רוצה) יבדקו בבית הגנזים של המלך שנמצא שם בבבל,[59] הֵן אִיתַי דִּי מִן כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם (יבדקו) אם יש ציווי מאת המלך כורש לבניין בית אלוהים זה שבירושלים, יבדקו בבית הגנזים של המלך ויראו אם יש שם כתב מהמלך כורש המצווה לבנות את בית המקדש,[60] וּרְעוּת מַלְכָּא עַל דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא  ורצון המלך על כך יישלח אלינו. לאחר שייבדק אם כורש ציווה על בניין בית המקדש, המלך ישלח לנו את תשובתו, האם הוא רוצה שבית המקדש ייבנה[61]:

[1] רש"י. מלבי"ם: בשנה השנייה למלכותו של דריוש הסתיימו שבעים השנים של גלות בבל, ואז התנבאו חגי וזכריה על בניין בית המקדש. דעת סופרים: חגי נקרא "נביא", בלשון יחיד, ואילו זכריה נקרא "נבייא", בלשון רבים, ואולי זה משום שגם אביו של זכריה היה נביא. כמו כן כתב שנאמר בפסוק שרק היושבים ביהודה ובירושלים השתתפו בבניין בית המקדש, משום שאלה שהיו עדיין בגלות, לא היו יכולים להשתתף בבניין, שמא הדבר יגרום לכעס של השלטונות. ליושבי ארץ ישראל הובטח שזכות הארץ תגרום להשגחת ה' עליהם שלא יאונה להם כל רע בבניין הבית.

[2] רש"י.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רינת יצחק: הסיוע היה בכך שהנביאים העידו על מקום המזבח. עוד כתב לבאר, שבני ישראל נצרכו לנביאים כדי לקדש את העיר. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר נחמיה, באוצר המאמרים, שם הרחבנו בעניין קידוש העיר בתקופת בית המקדש השני. דעת סופרים: הנביאים עמדו ועודדו את מלאכת הבניין ופשטו את הספקות ההלכתיים שהתעוררו כשבנו את בית המקדש. עיין באוצר המאמרים, מאמר ה', שם הרחבנו בעניין תפקידם של הנביאים בבניין בית המקדש.

[6] מצודות.

[7] מצודות. מלבי"ם: לא השתתפו צרי יהודה, אלא תתני, כנציג השלטון, רצה לברר מי נתן לשבי הגולה רשות לבנות את בית המקדש, משום שההיתר של כורש כבר נשכח. דעת סופרים: בתקופה זו היה זרובבל המושל בירושלים. הדעת סופרים מסתפק אם זרובבל משל רק על היהודים, ולתתני הייתה אמת סמכות על כל עבר הנהר בכל מה שלא היה קשור ליהודים, וממילא זרובבל היה מחויב לענות לו על עניין בניין בית המקדש, או שמא לתתני לא הייתה סמכות להתערב, אלא שענו לו משום שהוא איים שאם לא ישמעו לו, הוא יפנה לשלטון המרכזי.

[8] מצודות.

[9] מצודות. דעת סופרים: מכאן מוכח שגם לאחר שנאסר על שבי הגולה להמשיך ולבנות את בית המקדש, הם המשיכו במלאכת הבניין באופן חלקי, וכך למשל הם אטמו את המבנה מפני גשמים, וכך הם היו יכולים להמשיך להקריב את קרבן העולה. (הערת העורך מה הקשר בין אטימה מפני גשמים לקרבן העולה? מזבח העולה נמצא בעזרה שהיא חלל פתוח ולא מקורה) שבי הגולה נמנעו מלענות לפחה באופן ברור, וזאת כנראה משום שלא היה בסמכותו לאכוף את איסור מלאכת הבניין.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רש"י: הכוונה היא שצרי יהודה אמרו דברים אלה, והם שאלו מי הם האנשים הבונים את הבניין.

[13] מצודות. דעת סופרים: בתחילה נמנעו שבי הגולה מלענות לפחה ולמסור את שמות האנשים שעל פיהם נעשתה המלאכה, אך לאחר שהפחה המשיך לדרוש זאת מהם – הם ענו לו ומסרו את שמות האנשים.

[14] מצודות. דעת סופרים: אמנם זקני יהודה לא עסקו בפועל במלאכת הבניין, אבל הם אלה שענו לשאלות הפחה.

[15] מצודות.

[16] מצודות. דעת סופרים: יש שני פירושים למילה "טעמא": א. תעודה מלכותית. ב. הנושא הנידון. כמו כן הסביר שדריוש הוזכר כאן ללא הכינוי "מלך", משום שבפועל ארתחשסתא היה הממונה על הממלכה, עד שדריוש יגדל. אלא ששבי הגולה רצו לפנות דווקא אל דריוש, כדי שאמו, אסתר המלכה, תשפיע עליו שירשה לבנות את בית המקדש. עניינה של אסתר לא הוזכר כאן משום שהוא היה ידוע כבר מסיפור המגילה, ומשום שלא היה רצוי שהדבר יתפרסם ברבים.

[17] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבני ישראל היו יכולים לענות לאיגרתו של דריוש. דעת סופרים: הכוונה היא ששבי הגולה יהיו מוכנים למסור את שמות האנשים שעל פיהם נעשית המלאכה רק לאחר שתתקבל תשובתו של המלך.

[18] מצודות. מלבי"ם: פרשגן פירושו הכתב שהיו כותבים על גב האיגרת מבחוץ. בדרך כלל היו כותבים את שם השולח והוא היה חותם את שמו על האיגרת.

[19] מצודות.

[20] מצודות. דעת סופרים: בפסוק זה נכתב "וכנותה" בלשון יחיד, משום שהכוונה היא לחבריו של שתר בוזני, ולא לחברים של הפחה.

[21] מצודות. דעת סופרים: כאן מפורש ששתר בוזני עצמו היה מן ה"אפרסכים".

[22] מצודות.

[23] מצודות. דעת סופרים: כאן נכתב "פתגמא" ואילו בפסוק הקודם נכתב "פרשגן", משום שכאן לא הייתה תלונה כנגד שבי הגולה, אלא רק בירור של הדברים. באופן דומה פירש המלבי"ם בהמשך את תוכן האיגרת, כפי שנביא בהמשך.

[24] מצודות. מלבי"ם: בפסוקים הבאים מובאת הלשון שהייתה כתובה באיגרת עצמה (עיין לעיל בפירוש המילה פרשגן לפי פירושו).

[25] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהכול שלום, כלומר שלא הייתה זו איגרת של שטנה. במכתב היה כתוב שהאופן שבו בונים את בית המקדש, בשילוב קורות עץ בקירות, מראה שאין בבנייה זו כוונה למרוד במלך, שהרי המלך יוכל לשרוף את הבית אם ירצה. כמו כן כתבו שאין מי שמפריע לבניין בית המקדש, משום שגם שאר יושבי הארץ לא ראו בבניין בית המקדש כוונה למרוד במלך. דעת סופרים: הפתיחה למכתב זה מאופקת יותר מפתיחת האיגרת המובאת לעיל, פרק ד' (שם הכותבים מציינים שהם עבדיו של המלך), משום שדריוש היה עדיין ילד, והיחס אליו מצד הכותבים היה שונה מהיחס למלך רגיל. שבי הגולה היו מעדיפים לפנות אל ארתחשסתא, אלא שזקני העם מנעו זאת מהם.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. ראב"ע: הכוונה היא לאבנים כבדות כל כך עד שצריך לגלגל אותן מרוב כובדן.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. מלבי"ם: גם בדברים אלה מוכח שלא הייתה כוונה למרוד במלך, שהרי הבניין נעשה על ידי הפחה, שבוודאי קיבל רשות מהמלך לבנות את הבית.

[37] מצודות. דעת סופרים: בהתחלה רצה הפחה את השמות של כל העוסקים במלאכה. עתה הוא הסכים להסתפק רק בשמות העומדים בראש המפעל.

[38] מצודות.

[39] מצודות. דעת סופרים: כורש הזכיר רק את אלוהי השמים, אך בני ישראל ידעו שה' הוא גם אלוהי השמים וגם אלוהי הארץ.

[40] מצודות.

[41] מצודות. דעת סופרים: כאן משמעות המילה לשכלל היא: לסיים את מלאכת הבניין (עיין לעיל ד,יב ושם פסוק טז).

[42] מצודות. מלבי"ם: עכשיו כבר התכפרו חטאי ישראל וממילא היה מותר לבנות את בית המקדש. דעת סופרים: שבי הגולה ציינו את חטאיהם ולא את כוחו של נבוכדנצר כגורם לחורבן בית המקדש, משום שהם הבינו שחורבן בית המקדש היה עונש על חטאי עם ישראל והם התכוונו לחזור בתשובה ולתקן את הדרוש תיקון.

[43] מצודות. בדבר זיהוי הבבלים והכשדים, עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר מלכים.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות. דעת סופרים: כורש נקרא מלך בבל כדי להדגיש שמלך בבל הוא שהחריב את בית המקדש, ומלך אחר של בבל הוא שציווה לבנות את הבית. כורש היה מלך פרס והוא כבש את ממלכת בבל מיד נבוכדנצר.

[47] מצודות.

[48] מצודות. דעת סופרים: החזרת הכלים הוזכרה בפסוק משום שלא היה זה בגדר הטבע שהכלים יישמרו לאורך שנים רבות כל כך ולבסוף יוחזרו.

[49] מצודות. מלבי"ם: העובדה שהכלים נמצאים בידי היהודים מראה שיש להם רשות לבנות את בית המקדש.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רש"י: ששבצר הוא דניאל. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר דניאל, באוצר המאמרים, מאמר א', שם הרחבנו בעניין זיהוי דמותו של דניאל ובהגדרת זמן פועלו. רלב"ג: ששבצר הוא זרובבל.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. דעת סופרים: צרי יהודה התנגדו לבניין בית המקדש בירושלים, ולכן ההדגשה על ציוויו של כורש לבנות שם את בית המקדש.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רינת יצחק שואל: הרי כורש גם ביטל את בניין בית המקדש, ואם כן כיצד לא הוזכר הדבר בכתב שנמצא? דעת סופרים: לא הוזכר מה קרה עם הכלים, משום שכל העבודה הקשורה לבית המקדש שלא נגעה למלאכת הבניין התקיימה כסדרה. ייתכן שהיו מקומות מחבוא תת קרקעיים שבהם החביאו את הכלים.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.