עזרא פרק ז

עזרא פרק ז

(א) וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר שהסתיים בניין בית המקדש,[1] בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס (לאחר שהסתיים בניין בית המקדש) היה במלכותו של ארתחשסתא מלך פרס (כאמור, חז"ל זיהו את ארתחשסתא עם המלך דריוש בן אחשוורוש),[2] עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה (לאחר שהסתיים בניין בית המקדש היה במלכותו של ארתחשסתא מלך פרס) אדם ושמו עזרא בן שריה בן חלקיה (והכתוב ממשיך לייחס את עזרא עד לאהרון הכהן, ומדלג על מספר דורות)[3]: (ב) בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב: (ג) בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת: (ד) בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי: (ה) בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ אהרון הכהן היה ראשון לכוהנים, הוא היה הכהן הגדול הראשון[4]: (ו) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל עזרא זה שהוזכר בפסוקים הקודמים, עלה מבבל לארץ ישראל,[5] וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עזרא היה חכם מאוד בתורת משה והוא הבין את התורה במהירות. עזרא הבין היטב את דברי התורה,[6] אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (עזרא הבין היטב את תורת משה) שה' אלוהי ישראל נתן לבני ישראל, וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד ה' אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ המלך ארתחשסתא נתן לעזרא את כל מה שהוא ביקש, היות והיה לעזרא כוח מיוחד מאת ה' שגרם לו למצוא חן בעיני המלך (פסוק זה הוא פסוק מסורס והמילים "כל בקשתו" שייכות לתחילת הפסוק "ויתן לו המלך"). ה' גרם לכך שעזרא ימצא חן בעיני המלך ארתחשסתא, וכך ארתחשסתא מילא את כל בקשותיו[7]: (ז) וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם יחד עם עזרא, עלו מבבל לירושלים גם כוהנים, לויים, לויים שתפקידם היה לשיר, לויים שתפקידם היה לשמור על השערים וצאצאים של הגבעונים (הנקראים נתינים). עזרא עלה מבבל עשרים ושלוש שנים לאחר שזרובבל עלה,[8] בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ עלייה זו התרחשה בשנה השביעית למלכותו של ארתחשסתא[9]: (ח) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ עזרא הגיע לירושלים בחודש אב, בשנה השביעית למלכותו של ארתחשסתא[10]: (ט) כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל שהרי ביום א' בניסן התחיל החל עזרא את דרכו מבבל לירושלים,[11] וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם וביום א' באב הגיע עזרא לירושלים,[12] כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו עזרא הצליח למהר ולהגיע לירושלים בפרק זמן קצר משום שה' היה בעזרו. ה' סייע לעזרא בעלייתו לירושלים, ולכן הוא הגיע לירושלים תוך זמן קצר מאז שיצא מבבל[13]: (י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת (ה' סייע לעזרא) משום שעזרא הכין את לבו לדרוש את תורת ה' ולקיים את המצוות הכתובות בתורה,[14] וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט עזרא קיבל על עצמו גם ללמד את בני ישראל את חוקי ומשפטי התורה (ולכן ה' סייע בידו)[15]: (יא) וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר אלה הם הדברים המפורשים שהיו כתובים באיגרת שנתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכוהן הסופר.[16] התואר "סופר" הוצמד לשמו של עזרא ומשמעו שעזרא הבין את תורת ה' (כפי שכתוב בפסוק ו'),  סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת ה' עזרא היה חכם במצוות ה', הוא היה לומד את מצוות ה' ומבין אותם,[17] וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל (עזרא היה חכם) בחוקים שה' ציווה את בני ישראל[18]: (יב) אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא (באיגרת היה כתוב) אני ארתחשסתא המלך המולך על כל המלכים האחרים,[19] לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא (אני ארתחשסתא) נותן איגרת זו לעזרא הכוהן החכם בדת אלוהי השמים,[20] גְּמִיר וּכְעֶנֶת עזרא יראה את האיגרת לכל תושבי הממלכה ולתושבי העיר כענת (שהיא עיר מטרופולין בממלכתו של ארתחשסתא)[21]: (יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם ממני ניתן ציווי, אני (ארתחשסתא) ציוויתי את הדברים הבאים,[22] דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ (אני ציוויתי) שכל אחד מבני ישראל היושב בתחומי ממלכתי, מהכוהנים או הלויים, הרוצה להתנדב לעלות אתך לירושלים – יעלה אתך, ואסור לאף אחד לעכב אותו[23]: (יד) כָּל קֳבֵל (ציוויתי שיהיה מותר לעלות לירושלים) בגלל הדבר הבא:[24] דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי (ציוויתי שיהיה מותר לעלות לירושלים) משום שמלפני המלך ושבעת יועציו,[25] שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם (מאת המלך ושבעת יועציו) נשלח לחפש על יהודה וירושלים. המלך ושבעת יועציו שלחו שליחים על מנת לבדוק ביהודה ובירושלים,[26] בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ (המלך ושבעת יועציו שלחו שליחים על מנת לבדוק ביהודה ובירושלים) אם הם זהירים ועסוקים בתורת ה' שבידך. ארתחשסתא ויועציו שלחו שליחים על מנת לבדוק האם בני ישראל מקיימים את מצוות ה'[27]: (טו) וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב (וגם ציוויתי) להוביל את הכסף והזהב,[28] דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ (ציוויתי להוביל את הכסף והזהב) שהמלך ויועציו תרמו לאלוהי ישראל שמשכן כבודו בירושלים[29]: (טז) וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל (וכן תוליך לירושלים) את כל הכסף והזהב שתרמו בכל מדינת בבל לצורך בית המקדש,[30] עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם יחד עם התרומות של הכוהנים ושל העם שתרמו לבית אלוהיהם שבירושלים. ארתחשסתא אמר לעזרא להעלות יחד אתו את התרומות שהמלך והעם תרמו לצורך בית המקדש[31]: (יז) כָּל קֳבֵל דְּנָה בגלל הדבר הזה, בגלל שיש הרבה מאוד כסף וזהב שתושבי ממלכת בבל תרמו לבית המקדש,[32] אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה (בגלל שיש הרבה מאוד כסף וזהב שתושבי ממלכת בבל תרמו לבית המקדש) תקנה מהר בכסף שנתרם את הדברים הבאים:[33] 1) תּוֹרִין פרים,[34] 2) דִּכְרִין אלים,[35] 3) אִמְּרִין כבשים,[36] 4) וּמִנְחָתְהוֹן מנחותיהם, המנחות הבאות יחד עם הקרבנות. יש קרבנות רבים שמביאם עמם גם מנחה העשויה סולת,[37] 5) וְנִסְכֵּיהוֹן הנסכים שלהם, הנסכים הבאים יחד עם הקרבנות. יש קרבנות רבים שמביאים עמם גם יין, ומנסכים אותו על גבי המזבח,[38] וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם ותקריב אותם על מזבח בית אלוהיכם שבירושלים, תקריב אותם על המזבח שבבית המקדש[39]: (יח) וּמָה דִי עֲלָךְ וְעַל אֶחָךְ יִיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד ומה שיהיה טוב בעיניך ובעיני חבריך לעשות עם שאר הכסף והזהב. ארתחשסתא אמר לעזרא שיישארו כספים שלא ישתמשו בהם להקרבת הקרבנות, והוא נתן לעזרא ולחבריו רשות להשתמש בכסף זה כרצונו (כל עוד הוא ישמש לעבודת ה'),[40] כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן תעשו כרצון אלוהיכם, תשתמשו בכסף לדברים אחרים שיהיו רצויים בעיני ה'[41]: (יט) וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ והכלים הניתנים לך לשם עבודה בבית אלוהיך, הכלים שניתנו לך לעבוד בהם בבית המקדש,[42] הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם (הכלים שניתנו לך לעבוד בהם בבית המקדש) תן את כולם בשלמות לפני אלוהיך בירושלים, תן אותם בבית המקדש[43]: (כ) וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּן ושאר הצרכים של בית אלוהיך שיפלו עליך כדי לתת, שאר הצרכים של עבודת בית המקדש,[44] תִּנְתֵּן מִן בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא (שאר הצרכים של עבודת בית המקדש) יהיה נתון לך מאוצר בית המלך. ארתחשסתא התחייב לתת לעזרא כל דבר שיחסר לבני ישראל לצורך עבודת בית המקדש[45]: (כא) וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא וממני ארתחשסתא המלך,[46] שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה ניתנת גזירה לכל הגזברים שבעבר המערבי של נהר פרת,[47] דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא (גזור בשמי על כל הגזברים שבעבר המערבי של נהר פרת) שכל מה שעזרא הכוהן החכם בדת אלוהי השמים יבקש מכם,[48] אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד (כל מה שעזרא יבקש) ייעשה מהר. ארתחשסתא ציווה על כל הגזברים שבעבר המערבי של הפרת שכל דבר שעזרא יבקש מהם – ייתנו לו[49]: (כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה (כל מה שעזרא מבקש מכם, הגזברים, תתנו לו) עד מאה כיכרות כסף. אפילו אם עזרא יבקש מכם מאה כיכרות כסף, עליכם לתת לו,[50] וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה ואפילו אם עזרא יבקש מכם מאה כורים של חיטה, עליכם לתת לו,[51] וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה ואפילו אם עזרא יבקש מכם מאה בת יין. הבת היא מידה שבה היו מודדים נוזלים, כפי שבימינו מודדים נוזלים בליטרים,[52] וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה ואפילו אם עזרא יבקש מכם מאה בת שמן,[53] וּמְלַח דִּי לָא כְתָב ואת כמות המלח אין לכתוב, ועליכם לתת מלח בכמות בלתי מוגבלת. ארתחשסתא הגביל את תרומתו לבית המקדש (לדוגמא: הוא הסכים לתרום עד מאה כיכרות כסף ולא יותר), אך כיון שמחירו של המלח נמוך, הוא הסכים לתרום לבית המקדש מלח ללא הגבלה – כל עוד עזרא יבקש זאת[54]: (כג) כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא כל דבר שקשור לגזרתו של אלוהי השמים,[55] יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא (כל דבר שקשור לגזרתו של אלוהי השמים) ייעשה בזריזות לבית אלוהי השמים. כל דבר שה' גזר לעשות למען בית המקדש, יש לעשותו במהירות,[56] דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי שהרי למה צריך שיהיה קצף על מלכות המלך ועל בניו. ארתחשסתא גזר לקיים במהירות את כל הצווים הקשורים לבניין בית המקדש, כדי שלא יהיה כעס מאת ה' עליו ועל בניו[57]: (כד) וּלְכֹם מְהוֹדְעִין ואנחנו (אנשי המלוכה) מודיעים לכם (הגזברים) את הדברים הבאים:[58] דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה (אנחנו מודיעים לכם) שכל הכוהנים, הלויים, המשוררים, השוערים, הנתינים, והעובדים בבית אלוהים זה – כל העובדים בבית המקדש,[59] מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם (כל העובדים בבית המקדש) לא יהיה רשות להטיל עליהם מיסי מנדה, בלו והלך.[60] מנדה – מס המוטל על כל תושבי המדינה, שכולם יחד חייבים להעלות למלך סכום מסוים. בלו – מס המוטל על כל יחיד ויחיד. הלך – מנחה שאנשי המקום מביאים למלך כאשר הוא מגיע לבקר[61]: (כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא (לאחר כתיבת הציווי באיגרת, ממשיך ארתחשסתא את דברי האיגרת בפנייה לעזרא)[62] ואתה עזרא,[63] כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ כפי חכמת אלוהיך שבידך,[64] מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין תמנה שופטים ודיינים (כפי חכמתך).[65] השופטים שפטו בבתי הדין הגבוהים והדיינים שפטו בבתי הדין הנמוכים,[66] דִּי לֶהֱוֹן דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה תפקיד השופטים והדיינים יהיה לדון את כל העם שבעבר המערבי של נהר הפרת,[67] לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ על השופטים והדיינים לדעת את חוקי אלוהיך, עליהם לדעת את משפטי התורה,[68] וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן ועליך ללמד אותם (השופטים והדיינים) את החוקים הקשים שהם אינם יודעים[69]: (כו) וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וכל מי שלא יעשה את דין אלוהיך, כל מי שלא ינהג על פי חוקי התורה,[70] וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא וכל מי שלא ימהר לקיים את ציווי המלך, לשמוע בקול הדיינים ולקיים את המשפט,[71] דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הדין יעשה עמו (עם מי שמעכב את קיום המשפט).[72] ארתחשסתא מנה ארבע אפשרויות לגזר דינו של מי שלא יעשה כפי שציווה לגבי הקמת מערכת המשפט וקבלת דין השופטים: 1) הֵן לְמוֹת בין אם גזר הדין יחייב אותו מיתה,[73] 2) הֵן לִשְׁרֹשִׁי ובין אם גזר הדין יחייב אותו עקירה מהשורש, כלומר: שגם הוא וגם בניו ימותו,[74] 3) הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין ובין אם גזר הדין יחייב אותו ממון,[75] 4) וְלֶאֱסוּרִין בין אם גזר הדין יחייב אותו בעונש מאסר[76]: (כז) לאחר כתיבת האיגרת על ידי ארתחשסתא, עזרא הודה לה':[77] בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ ברוך ה' אלוהי ישראל שנתן מחשבה בלב המלך לזרז ולצוות על עניין בית המקדש,[78] לְפָאֵר אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם (וברוך ה' אלוהי ישראל שנתן מחשבה בלב המלך) לפאר את בית המקדש[79]: (כח) וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וה' הטה עלי חסד לפני המלך, לפני יועציו ולפני כל שריו הגיבורים, ה' גרם שאמצא חן בעיני המלך, בעיני יועציו ובעיני כל שריו הגיבורים,[80] וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד ה' אֱלֹהַי עָלַי ואני (עזרא) התחזקתי כפי הכוח שה' אלוהי נתן לי. למרות הסיוע הרב שעזרא קיבל מהמלך ומיועציו, הוא היה עדיין זקוק לכוח רב על מנת להגשים את העלייה לארץ ישראל, מפני הקשיים שהיו כרוכים בעצם העלייה לארץ ישראל, מפני הקשיים שהיו כרוכים בהתמודדות עם יושבי הארץ, ומפני שהיה זקן,[81] וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי ואספתי את ראשי העם על מנת להעלות אותם יחד אתי לירושלים (בתקווה שלאחר מכן יעלו, בעקבות ראשי העם, גם שאר בני ישראל)[82]:

[1] רש"י.

[2] מצודות. האבן עזרא כאן כותב שארתחשסתא הוא דריוש. עיין באוצר המאמרים, מאמר ב', שם הרחבנו בעניין זיהוי ארתחשסתא, וכן עיין בביאורנו לעיל ד,ז בהערה, שם הרחבנו בנושא.

[3] מצודות. כמו כן הביא את מדרש חז"ל שעזרא הוא מלאכי. עיין באוצר המאמרים, מאמר ז', שם הרחבנו בזיהוי דמותו של עזרא. דעת סופרים: עזרא לא שימש ככוהן גדול, אלא אחיו יהושע. כמו כן כתב שסיבת הדילוג על שישה דורות בייחוסו של עזרא נובעת מכך שבמשך הדורות הללו, אבותיו של עזרא לא שימשו ככוהנים גדולים, עד שהכהונה הגדולה חזרה אליהם בתקופתו של עזריה. ברם דברי הדעת סופרים צריכים עיון. עיין בתוספות יומא (ט,א ד"ה "ולא שימשו בו") שחישב את מספר הכוהנים הגדולים ששימשו בתקופת בית המקדש הראשון והביא שתי דעות לגבי עזריה שהיה מאבותיו של עזרא והכהונה הגדולה חזרה אליו, האם הוא היה בתקופתו של שלמה המלך או בתקופתו של המלך עוזיה. ונראה שלפי הדעה שהוא היה בתקופתו של עוזיה, לא ייתכן לומר שהדילוג על ששת הדורות נבע מכך שבתקופה זו אבותיו של עזרא לא שימשו ככוהנים גדולים.

[4] מצודות. דעת סופרים: אין הכוונה שאהרון היה כוהן גדול, אלא הכוונה היא למעלתו הרוחנית של אהרון, שגדולתו ומעמדו של עזרא הם תוצאה שלה.

[5] דעת מקרא, וכתב שסגנון הפסוק "הוא עזרא", הוא סגנון כתיבה שהיה מקובל בתקופה זו, כמו שנאמר במגילת אסתר "הוא אחשוורוש". רינת יצחק: חז"ל אמרו שראוי היה שהתורה תינתן על ידי עזרא, אלא שקדמו משה רבנו. הדבר נלמד מהשוואת פסוק זה "הוא עזרא עלה מבבל" לפסוק העוסק בעלייתו של משה רבנו להר סיני: "ומשה עלה אל האלוהים". כשם שאצל משה מדובר על תורה, גם אצל עזרא מדובר על תורה. הגרי"ז מסביר שהתורה שבכתב ניתנה על ידי הקב"ה בעצמו ומשה רבנו היה רק שליח למסור את התורה. בתורה שבעל פה, משה קיבל את התורה, וממנו החל סדר העברת מסורת של תורה מדור לדור. כוונת הגמרא היא שהיה ראוי שהתורה שבכתב תינתן על ידי עזרא, ולא שהיה ראוי שהתורה שבעל פה תינתן על ידו. בחסדי דוד כתב שה' רצה לזכות את בני ישראל במישהו שייתן להם את שתי המתנות של התורה, ומשמע שעזרא היה ראוי שתינתן על ידו גם תורה שבעל פה. דעת סופרים: סגנון הכתיבה "הוא עזרא" נועד להבליט אנשים מיוחדים, כמו שבתורה מופיעה הבלטה מעין זו: "הוא משה ואהרון". כמו כן כתב על שימוש הלשון "עלה מבבל", שהיה ניתן לכאורה לכתוב על עלייתו של עזרא יחד עם שאר האנשים שעלו מהגולה, אלא שהכתוב השתמש בכוונה בלשון זו, ודווקא בתיאור עזרא, משום שהוא רצה להקביל בין עלייתו של משה להר סיני ("ומשה עלה אל האלוהים"), לבין עלייתו של עזרא לארץ ישראל.

[6] מצודות. לפי פירושו, "סופר" פירושו מבין וחכם. רלב"ג פירש את המילה "סופר" כמשמעה, שהכוונה היא שעזרא היה מונה את האפשרויות השונות בהסבר דברי התורה, והיה מונה את הראיות של דברי התורה ואת כוונות התורה וחלקיה. ראב"ע: הכוונה שהוא היה מספר דברי תורה במהירות. מלבי"ם: נאמר במשנה ששמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, והוא היה אומר שעל שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. דבריו שם מכוונים כלפי שלושה דברים שהתחזקו באותו דור על ידי שלושה אנשים שונים. על התורה – זה עזרא, כפי שמובא בפסוק. על העבודה – זה יהושע הכהן הגדול וזרובבל שבנו את בית המקדש. על גמילות חסדים – זה נחמיה שבנה את חומות ירושלים, וביצר את גמילות החסדים. בפסוק י"א פירש שעזרא נקרא סופר משום שהוא היה סופר את אותיות התורה ועשה סייג למסורה, והוא העתיק את שאר כתבי הקודש וניקה אותם מטעויות. דעת סופרים: הכוונה היא שעזרא היה סופר שהיה כותב ספרי תורה. עזרא העדיף להיקרא לדורות בתואר זה,  למרות שזהו תפקיד טכני בלבד, משום שתואר זה תיאר את עבודתו הרוחנית של עזרא – כתיבת ספרי תורה בנוסח מדויק והפצתם בעם, וכן החזרת הכתב האשורי שבו ה' נתן את התורה לישראל (אלא שלאחר מכן עברו בני ישראל לכתוב בכתב העברי הקדום). בפתיחה לספר אם הבנים שמחה כתב שמכאן רואים שההתיישבות בארץ ישראל תלויה בקיום התורה. עיין אוצר המאמרים, סוף מאמר ז', שם הסברנו מדוע עזרא לא נתמנה להיות כהן גדול.

[7] מצודות. דעת סופרים: לביטוי "יד ה'" יש גם משמעות של נבואה, ועל כן רש"י כאן מציין שעזרא הוא מלאכי.

[8] מצודות. רש"י: עזרא עלה שנה אחת לאחר סיום בניין בית המקדש, שבניינו הסתיים בשנה השישית לדריוש. כפי שכבר ראינו, רש"י מזהה את ארתחשסתא שבפסוק זה עם דריוש, ואם כן עזרא עלה שנה אחת לאחר סיום בניין בית המקדש. זרובבל עלה מיד לאחר הצהרת כורש, שמונה עשרה שנה לפני התחלת בניין בית המקדש, בשנה השנייה לדריוש. לשמונה עשרה השנים שבין הצהרת כורש לבין שנתו השנייה של דריוש יש להוסיף עוד חמש שנים (משום שעזרא עלה בשנה השביעית למלכותו), ומכאן שמאז עליית זרובבל עברו עשרים ושלוש שנה. דעת סופרים: בעלייה של עזרא השתתפו אמנם פחות אנשים מאשר בעלייתו של זרובבל, אך היו בה אנשים חשובים רבים. כמו כן כתב שמה שנאמר בפסוק שעלו אנשים מבני ישראל, הכוונה היא כנראה לצאצאי עשרת השבטים, משום שהעולים משבטי יהודה ובנימין עלו כבר בעלייה הראשונה. עיין באוצר המאמרים, מאמר ג', שם הרחבנו בעניין עלייתם של עשרת השבטים מגלות בבל.

[9] מצודות. רינת יצחק: הגמרא במסכת מגילה אומרת שגדול תלמוד תורה מבניין בית המקדש, שהרי עזרא העדיף להישאר בבבל וללמוד תורה מרבו ברוך בן נריה ולא לעלות לבנות את בית המקדש. והקשה הטורי אבן שם: הרי גם אם נאמר שבניין בית המקדש ולימוד תורה שקולים הם, ניתן עדיין לומר שעזרא לא עלה לארץ ישראל משום שלא רצה לעשות מעשה כאשר שתי מצוות שקולות עמדו לפניו, ואם כן מנין לנו שתלמוד תורה גדול מבניין בית המקדש? הוא עונה על כך שאם תלמוד תורה היה רק שקול כנגד בניין בית המקדש, ולא גדול ממנו, עזרא היה עולה כדי לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. בהמשך דבריו כתב שתירוץ הטורי אבן אפשרי רק לפי שיטת הרמב"ן הסובר שיש מצווה של יישוב ארץ ישראל, אולם לשיטת הרמב"ם הסובר שאין מצווה של יישוב ארץ ישראל, לא ניתן לומר כן. אלא שכבר כתבו רבותינו (כגון מרן הראי"ה קוק, האבני נזר שדבריו הובאו באוצר המאמרים, מאמר ו', ועוד רבים) שהרמב"ם סובר שיש מצוות יישוב ארץ ישראל, אלא שמסיבות שונות הוא לא הכליל מצווה זו במניין המצוות. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על פרשת מסעי שם הרחבנו בעניין זה.

כמו כן יש להקשות: חז"ל אמרו שגדול שימושה יותר מלימודה. אם כן, ייתכן לומר שעזרא נשאר בבבל כדי לשמש את ברוך בן נריה, ולא רק כדי ללמוד ממנו תורה, ומנין לנו ללמוד שתלמוד תורה גדול מבניין בית המקדש? כמו כן צריך לשאול: מדוע ברוך בן נריה לא עלה מבבל? המהרש"א כתב שהוא לא עלה משום שהוא מת בשנה השנייה לדריוש, אולם עדיין קשה על דבריו: א. מדוע לא עלה ברוך בן נריה בעליית זרובבל? ב. אם ברוך בן נריה מת בשנה השנייה לדריוש – מדוע עזרא התעכב בבבל עד השנה השביעית לדריוש? אלא שצריך לומר שברוך בן נריה היה זקן מאוד ולא היה יכול לעלות לארץ ישראל אפילו על ידי עגלה, והוא מת לאחר סיום מלאכת בניין בית המקדש, ומשום כך עזרא לא עלה מבבל.

[10] מלבי"ם: לפי חז"ל שמונים את שנות מלכי אומות העולם מתשרי, אך לכורש מנו מניסן, מה שנאמר בפסוק ז' "בשנת שבע לארתחשסתא המלך", פירושו – בתחילת השנה השביעית, ביום הראשון של השנה, ומה שנאמר בפסוק זה "היא שנת השביעית למלך" -היינו באמצע השנה השביעית. ולפי פשט הפסוקים, הכוונה היא שארתחשסתא מלך ביום ב' באב, וכאשר הגיעו לירושלים, נשלמה השנה השביעית למלכותו. דעת סופרים: בפסוק זה נאמר "ויבוא" בלשון יחיד, וזה כנראה משום שעזרא הגיע לבדו אל ירושלים. העולים האחרים הגיעו לירושלים בזמן אחר – לפני עזרא או אחריו – או שהם הלכו לקרוביהם בערים האחרות, ולא הגיעו כלל לירושלים. כמו כן כתב שהסיבה שגם בפסוק זה נאמר שעזרא הגיע לארץ בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא, על אף שפרט זה נאמר כבר בפסוק הקודם, היא כדי להוציא מלבנו שהמניין לא יהיה לפי מניין הגויים (הייתה להם דרך אחרת למנות למלכיהם). לפי מניין ישראל, החודש החמישי שייך כבר לשנה השמינית של ארתחשסתא, ומכך שבכתוב מוזכרת עדיין השנה הקודמת, מוכח שהמניין הוא לפי מניין הגויים.

[11] מצודות. ראב"ע: בא' בניסן עזרא יעץ לעולים מבבל לעלות לארץ ישראל. דעת סופרים: עזרא התחיל לאסוף את הקבוצה שתעלה אתו לארץ ישראל בחודש אדר והם התארגנו במשך חודש עד שעלו בפועל. ייתכן שהמילים "יסוד המעלה" הם תיאור גם למה שקרה לאחר שקבוצה זו עלתה לארץ ישראל, שהשפעתם על כל העולים, גם אלה שעלו ביחד עם זרובבל, הייתה גדולה. דעת מקרא (בהקדמה): עזרא החל את דרכו מבבל בא' בניסן משום שהוא התכוון לעבור את נהר הפרת בליל ראשון או בליל שביעי של פסח, כמעשה סמלי הדומה למעבר ים סוף ביציאת מצרים. בפירושו לפסוק זה כתב שיסוד המעלה פירושו שאז נאספו העולים. יסוד מלשון להתאסף.

[12] מצודות. דעת מקרא: מסלול עלייתו של עזרא היה דרך נהר אורנת, בקו חמת – דמשק – עבר הירדן. בספר אוצר ארץ ישראל, כרך ד', עמוד 22, כתב הרב ישראל אריאל שליט"א שהמסלול של העולים מבבל היה שונה. כך כתב שם: "בגלל אופייה של בבל כארץ נהרות מוקפת מדבר, היו מסלולי הליכה ידועים בתוך בבל עצמה ומחוצה לה. העולים לא היו חוצים את המדבר המבדיל בין בבל לבין עיקרה של ארץ ישראל, עקב היותו מדבר צחיח. העולים הלכו לאורך הפרת צפונה, ואחר כך הדרימו לכיוון דמשק וטבריה. מסלול צפוני יותר חצה את הפרת בצפונו, משם פנה אל חוף אנטוכיה והדרים אל סולמה של צור ולעכו". המסלול הארוך עליו הצביע הרב אריאל, יכול להסביר מדוע העלייה מבבל לארץ ישראל נמשכה זמן רב כל כך. 

[13] מצודות. רלב"ג: עזרא הצליח להשיג מהמלך ארתחשסתא את הרשות לעלות לארץ ישראל תוך זמן קצר משום שהוא הכין לבבו לדרוש את ה'. רש"י: ה' היה בעזרתו של עזרא בזה שהוא הצליח את דרכו.

[14] מצודות. דעת סופרים: הכנת הלב פירושה העמדת כל הכישורים הנפשיים במצב יציב ומתאים למטרה, כגודל האדם שמדובר בו. הדעת סופרים מסתפק האם הכוונה היא שעזרא הכין את לבבו בבבל בעבודת ה' וכתוצאה מכך הוא החליט לעלות, או שהכנת הלב הייתה לאחר ההחלטה לעלות לארץ ישראל והיא נועדה להכין את עצם העלייה. דרישת התורה האמורה כאן פירושה: בירור כל דברי התורה שבכתב והתורה שבעל פה. לעשות את התורה פירושו שהאדם ינהג בדיוק לפי מה שלמד. נראה שעזרא עסק גם במניין המצוות.

[15] רלב"ג. בדבר הגדרת חוק ומשפט במקרא, עיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות באוצר המאמרים. דעת סופרים: פירוש חוק ומשפט בפסוק זה שונה מהאמור בכל המקרא. כאן הכוונה לחוקים ולמשפטים של מערכת סדרי החיים שנקבעו בידי אדם.

[16] מצודות. עיין בביאורנו ובהערות לעיל ד,ז ו-ד,יא. מלבי"ם: הכוונה היא שהאיגרת נכתבה בלשון פרסי והיא תורגמה ללשון ארמי, ובדקו שהתרגום הארמי זהה למקור הפרסי. דעת סופרים: ההקדמה לאיגרת זו נכתבה בעברית בניגוד להקדמות לאיגרות האחרות, כנראה משום שכאן הדברים נאמרו לנמעני האיגרת בעברית. איגרת זו נכתבה בכתב ה"נשתוון", הוי אומר, בכתב העברי הקדום. כמו כן כתב שעזרא תואר כאן בשני התארים, סופר וכוהן, משום שהאיגרת נועדה לפרסום ברבים.

[17] מצודות.

[18] מצודות. דעת סופרים: ייתכן שגם בפסוק זה (בנוסף לפסוק י"א), הכוונה בביטוי "חוקים" אינה לחוקי התורה, אלא למערכת החוקים שעל פיה חיים בני האדם כדי לשמור על מסגרת החיים התקינה.(הערת העורך: קשה לומר כך, הרי כתוב במפורש "מצות ה'"?)

[19] מצודות. דעת סופרים: נאמר על ארתחשסתא שהוא מלך מלכי המלכים למרות שבפועל דריוש היה המלך והוא היה רק פקיד שעל פיו התנהלו ענייני הממלכה. זאת כדי להדגיש שהציווי היה בסמכותו.

[20] מצודות. רש"י: ספר דתא משמעו ספר התורה.

[21] מצודות. רלב"ג: "גמיר" הוא לשון לימוד. ארתחשסתא אמר שעזרא למד. "כענת" פירושו עכשיו (המילה "עתה" מתורגמת בדרך כלל בתרגומים הארמיים של המקרא "כען"). ארתחשסתא אמר שעזרא למד, ועכשיו יש צורך למלא אחר שאר הדברים הכתובים במכתב. ראב"ע: "גמיר" פירושו כולם, כלומר כל מי שרוצה לעלות. בפירוש אחר כתב ש"גמיר" הוא לשון לימוד, וכוונתו לומר שעזרא למד. דעת סופרים: שתי מילים אלו קשות הן, אך פירושן איננו משנה להבנת העניין בכללו. ייתכן שיש כאן שני תארים נוספים שבהם משבחים את עזרא. ייתכן שכענת היא שם מקום, והאיגרת הייתה ממוענת דווקא לכענת משום שהיא הייתה עיר שישבה על גבול הכניסה לארץ ישראל. לפי זה, תוכן האיגרת נכתב לתושבי כענת כדי שלא ימנעו מהעולים לעבור דרך עירם. בסוף דבריו כתב שייתכן שפירוש המילה כענת הוא "עכשיו". בספר ארץ המוריה הסביר ש"גמיר" הוא לשון לימוד (כפי שפירש הרלב"ג לעיל) והוא מוסב על הצלע הקודמת של הפסוק – עזרא למד את דת ישראל. המילה "וכענת" מוסבת על הפסוק הבא, ואומר: "ועכשיו תצווה את הציווי שלי".

[22] מצודות.

[23] מצודות. מלבי"ם: לאחר שכורש נתן רשות לעלות לארץ ישראל סיימו את מלאכת בניין בית המקדש, ומאז היה אסור לצאת מבבל ללא רשות מפורשת מהמלך. זו הסיבה שהיה צורך בהיתר חדש של ארתחשסתא לצאת ולעלות לארץ ישראל. בשיר השירים רבה, פרשה ה', נאמר שלאחר ששבי הגולה עלו לארץ ישראל, כורש יצא לטייל במלכותו וראה שהכסף והזהב נעלמו. לאחר שכורש הבין ששבי הגולה לקחו אתם רכוש רב, הוא אסר לצאת מבבל לארץ ישראל. דעת סופרים: ברור שגוי לא היה יכול לרדת לפרטי פרטים על כוהנים לויים וישראלים. המכתב נכתב על ידי אדם שהודרך על ידי היהודים או על ידי עזרא בעצמו. כמו כן כתב שההסכמה לעלייה ההמונית הייתה הסכמה שבדיעבד – רק מי שרוצה לעלות עם עזרא מותר לו לעלות, אך לא דובר על נדידה כללית של אנשים שיעלו לארץ ישראל. רינת יצחק: מכאן מוכח שהיה אסור לגרים לעלות לארץ ישראל, בניגוד להיתרו של כורש שכלל גם את הגרים.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] רש"י. ראב"ע: בגלל דת אלוהיך שבידך שלחתי אותך לירושלים. מלבי"ם: מטרת שליחת עזרא לירושלים כפולה. להפיץ את תורת ה' בירושלים ולהוליך לשם כסף וזהב.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] רש"י.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות. דעת סופרים: הציווי לקנות את הקרבנות במהירות לא נבע מחשש שמא עזרא והעולים עמו ימעלו בכסף וייקחוהו לעצמם – היה ברור לארתחשסתא שאנשים קדושים אלה לא ייקחו את הכסף לעצמם. אלא החשש היה שכמו ששבי הגולה מנעו מהגויים מלהשתתף עמם בבניין בית המקדש, כך הם יימנעו גם מהקרבת קרבן של מלך גוי, ולכן הציווי היה לקנות את הקרבנות במהירות ולהקריבם.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. דעת סופרים: השינוי בתארו של ה' (אלוהי השמים, אלוהי ירושלים) איננו משמעותי ואיננו מתוך כוונה ברורה.

[44] מצודות.

[45] מצודות. דעת סופרים: בניגוד לאמור בפרק ו', שההוצאות יינתנו מהמיסים שיגבו מתושבי עבר הנהר המערבי ולא מקופת המלך, כאן נאמר שהכסף ייגבה מקופת המלך עצמו.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות. דעת סופרים: בתחילה מלכי פרס לא הגבילו את תרומתם לבית המקדש, ואילו עתה באה הגבלה של ההוצאות. נראה שהם רצו למנוע טרוניה מצד יושבי הארץ וצרי יהודה, שהיו מתלוננים אם ההוצאה לצורך בית המקדש לא הייתה מוגבלת. באוצר המאמרים, מאמר ב' (הדן בזיהוי ארתחשסתא), הבאנו את שיטת חז"ל שלמדו מכאן שדריוש החמיץ.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות ואבן עזרא. לפי פירושם, משמעות המילה "אדרזדא" היא מהירות, והפירוש ניתן על פי ההקשר, כיון שזו ההופעה היחידה של מילה זו במקרא, ואי אפשר ללמוד את פירושה ממקום אחר. לעומתם רש"י כותב שמשמעות המילה היא שהדבר נעשה בחותם המלך, וכך כתב גם המלבי"ם.

[57] מצודות. דעת סופרים: ארתחשסתא דיבר על המלך ובניו בלשון נסתר, היות ולא הוא היה המלך, אלא דריוש, והוא היה רק פקיד. עיין אוצר המאמרים מאמר ב', שם הרחבנו בעניין זיהוי ארתחשסתא.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] עיין בביאורנו לעיל ד,יג.

[62] ע"פ פירוש רש"י בפירושו להלן פסוק כ"ו.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] דעת סופרים. כמו כן כתב שהיה קשה למצוא אנשים שהיו מתאימים לתפקידים אלה. בנוסף כתב שמערכת בתי הדין הייתה קיימת עוד לפני עלייתו של עזרא לארץ ישראל, אלא שעזרא שכלל את מערך בתי הדין, כגון בכך שקבע שבתי הדין יתכנסו לדיונים באופן קבוע בימי שני וחמישי.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. דעת סופרים: הכוונה היא להקמת מערך של לימוד תורה לבני ישראל.

[70] מצודות.

[71] רש"י. לפי פירושו, המילה "אספרנא" מוסבת על צלע הפסוק הקודמת לה. מצודות פירש שהמילה מוסבת על המשך הפסוק, והכוונה היא שגזר הדין יבוצע במהירות. דעת סופרים: הכוונה היא לקיום דיני המלכות מצד "דינא דמלכותא דינא".

[72] רש"י. דעת סופרים: העונשים שהוזכרו בפסוק זה אינם העונשים האמורים בדיני התורה, אלא דינים הנעשים על פי דינא דמלכותא, גם אם הם אינם בדיוק לפי דין תורה. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמואל א', שם הרחבנו בנושא ההיתרים שיש למלך לדון באופן שונה מדין תורה.

[73] רש"י.

[74] רש"י. ראב"ע: הכוונה היא שיהיה מגורש מנחלתו. לפירושו יש לחלק בין עונש ממוני לבין גירוש מנחלה.

[75] רש"י.

[76] רש"י.

[77] מצודות.

[78] מצודות. המשך חכמה בפירושו לדברים (יז,טו): "לב מלכים ביד ה'". עזרא הדגיש את ההיתרים והסיוע שהוא קיבל מאת המלך וידע שהכול בא מיד ה'. דעת סופרים: לא הוזכר שמו של המלך משום שהדבר לא היה תלוי רק בדריוש, שהיה המלך, אלא גם בארתחשסתא.

[79] מצודות. הדעת סופרים מסביר את הפאר בשני אופנים. א. הרשות לגבות כספים כפי שצריך על מנת לבנות בניין מפואר. ב. הדרישה להתנהג בכבוד ובדרך ארץ בבית המקדש.

[80] מצודות. רש"י: היועצים הם שבעת רואי פני המלך שהוזכרו לפני כן בפסוק י"ד. דעת סופרים: בפסוק זה יש את כל אותיות הא"ב, וחכמי הסוד מסבירים שזה משום שכל מה שעתיד לקרות לעם ישראל רמוז בו.

[81] מצודות ודעת סופרים.

[82] מצודות. דעת סופרים: עזרא קיבץ אנשים שהיו ממונים על העולים לירושלים, דבר שלא נעשה בזמן עליית זרובבל. מינוי זה היה חלק מהפקת הלקחים שנעשתה, ועל פיה עזרא שיפר וקידם את העלייה השנייה. כמו כן עזרא העמיד את ראשי העם על מנת לברר את ייחוס המשפחות בבבל.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

• לפרסם את רשעותו של אחשוורוש. כל מלכי פרס התירו לבני ישראל לבנות את בית המקדש והוא היה היחיד שמרוב שנאה לא נתן להם לעשות כן. זו גם הסיבה שהמן הצליח לשכנעו בקלות להשמיד את עם ישראל.
• לפרסם שהכותים הציקו לבני ישראל בגלל חטאיהם (בעיקר בגלל חטאי עשרת השבטים, שבעקבות גלותם הובאו הכותים לארץ ישראל).
• לפרסם שבניין בית המקדש תלוי בה'. בתקופתו של כורש הותר לבני ישראל לבנות את בית המקדש והדבר לא עלה בידם, ולאחר מכן בתקופתו של דריוש, בני ישראל התחילו לבנות את בית המקדש ללא רשות ולבסוף הרשות ניתנה להם.
• להודיע שבכל פעם צריך לחנוך את המזבח מחדש, כפי שעשו שבי הגולה בבנותם מזבח. חנוכת המזבח הייתה על פי חגי, זכריה ומלאכי.
• כאשר אדם מלמד תורה ומזכה אחרים, תכליתו מושגת. עזרא הסופר שלימד אחרים תורה, הצליח להשיג את כל מה שרצה.
• להודיע שאין זה ראוי להטיל מס על עובדי ה' כמו הכוהנים ושאר העובדים בבית המקדש.
• להודיע שראוי לברך את ה' על הטובה.