תהילים פרק ו

תהלים פרק ו

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד המזמור הזה נמסר ללוי שהיה מתאמץ בשירה והיה מנגן בכינור שהיו לו שמונה מיתרים[1]: (ב) ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי ה'! אל תוכיח אותי בכעסך. אם אתה רוצה להוכיח אותי על חטאיי, תעשה זאת בעדינות ובמתינות,[2] וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי ואל תייסר אותי בחמתך. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[3]: (ג) חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי אלא, ה', תרחם עליי כיוון שנשברתי,[4] רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי ה'! תרפא אותי, כיוון שכך הגוף שלי כואב. המשורר אמנם דיבר רק על העצמות כיוון שהם הבסיס לגוף[5]: (ד) וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד והנפש שלי דואגת מאוד שמא אמות (בנוסף לגוף שלי שנשבר),[6] וְאַתָּה ה' עַד מָתָי ה'! עד מתי תדכא אותי המחלות ולא תרפא אותי[7]: (ה) שׁוּבָה ה' ה'! תשוב בך מכעסך עלי,[8] חַלְּצָה נַפְשִׁי תחלץ את נפשי מהמחלות ומהייסורים,[9] הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ ותושיע אותי מתוך מידת החסד, כיוון שאני יודע שלא מגיע לי להינצל[10]: (ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ (תרפא אותי) כיוון שאדם מת אינו זוכר אותך, ואם כן אין לך תועלת במיתתי (ואם תרפא אותי, אוכל להודות לך),[11] בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ ומי מודה לך בקבר? צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[12]: (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אני נאנח כל כך הרבה, עד שאני מתעייף מהאנחות הרבות,[13] אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בכל לילה אני כביכול שוחה עם המיטה שלי בבריכת המים שנוצרת מהדמעות שלי,[14] בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה מרוב דמעות, המיטה שלי כביכול נמסה במים, משום שהעץ נרקב[15]: (ח) עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי העין שלי נהייתה חשוכה ורקובה מרוב כעס. אני בוכה כשאני כועס על אויביי השמחים במחלתי,[16] עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי העין שלי נהייתה כביכול זקנה בלי יכולת לראות, בגלל מה שהאויבים שלי עושים לי.[17] המילה "עין" מהצלע הקודמת מוסבת גם על צלע זו[18]: (ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כל האנשים שעושים עוול ושקר – תסורו ממני! אתם כבר לא תוכלו להציק לי,[19] כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי (תסורו ממני) כיוון שה' שמע את הקול של הבכי שלי (והוא עתיד להיות בעזרתי)[20]: (י) שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי הבקשות שלי נשמעות לפני ה',[21] ה' תְּפִלָּתִי יִקָּח ה' תמיד יקח את תפילתי, הוא תמיד יקבל את תפילתי.[22] יש בצלע זו חזרה על הנאמר בצלע הקודמת[23]: (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי כל האויבים שלי יתביישו וייבהלו כאשר הם יראו שאני מתרפא, כיוון שהם יופתעו מכך,[24] יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע והם יחזרו בהם משנאתם נגדי, וכך בושתם תהיה רק לפרק זמן קצר. מיד לאחר שדוד יתרפא ויצליח במעשיו, אויביו יתחרטו על שהם שנאו אותו ויחזרו בהם מהשנאה, כך שהבושה שלהם תהיה רק לפרק זמן קצר, מרגע החלמתו של דוד ועד שהם יבינו שהם טעו[25]:

[1] רש"י + אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב ש"שמינית" הוא פיוט עם שמונה בתים. רד"ק כתב שמדרש חז"ל שהכוונה למילה שניתנה ביום השמיני הוא דחוק. כמו כן הסתפק אם דוד המלך אמר את המזמור על כך שהוא עצמו היה חולה, או על אנשים אחרים שחולים, כיוון שיש הרבה מזמורים שדוד המלך חיבר אותם על מנת שיהיו מזומנים לבני אדם להתפלל. בסוף דבריו כתב שיש אומרים שהכוונה לגלות, משום שכאשר עם ישראל נמצא בגלות, הוא חולה. ספורנו: במזמור הזה דוד התפלל שה' לא יפיל אותו בידי שאול. רס"ג: ללויים במקדש היו שמונה לחנים, וכל קבוצה הייתה ממונה על לחן אחד. רי"ד: דוד חיבר מזמור זה ומסר אותו למנצח על פיוט שתחילתו שמינית, ולא זכיתי לרדת לסוף דבריו. מאירי: מזמור זה חובר על ידי דוד כדי להודות לה' על שניצל מחולי ועל כך שאויביו לא שמחו (כפי שיבואר בפסוק ח).

[2] רד"ק. תרגום: אל תכניע אותי בכעסך. ספורנו: אל תפקוד עוונות של אבות. מאירי: דוד הודה שהוא חטא ועל כן מגיע לו עונש, ורק ביקש שהעונש יהיה במתינות.

[3] רד"ק. תרגום: אל תרדה בי בחמתך. ספורנו: אל תעניש בעוון הדור.

[4] רס"ג. תרגום: "אומלל" מלשון חלישות. רש"י: מלשון נשחת וחולשה. רד"ק פירש מלשון כריתה. ספורנו: "אמלל" הינו נטיה אל ההפסד. במשמעות הפסוק אין הבדל בין הפירושים. מאירי: "חנני" מלשון מתנת חינם. דוד המלך יודע שהגיעו לו העונשים והוא מבקש מה' שבכל זאת ירחם עליו. מצודות: אל תוסיף להכות אותי כי מספיק מה שעברתי עד עכשיו.

בפרשנים יש מחלוקת אם אומלל הוא פועל או שם התואר.

[5] רד"ק. רס"ג: העצמות שלי נרקבו. ספורנו: הכוונה לכוחות הטבעיים. מצודות" הבקשה לריפוי היא על המכות שהיו עד עכשיו.

[6] רד"ק + מאירי.

[7] רד"ק. אבן עזרא: עד מתי נפשי תהיה דואגת. מצודות: מטרת הייסורים כדי להבין שחטאתי, ואני כבר מבין זאת.

[8] רד"ק.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק. אבן עזרא: דוד ביקש את בקשתו מה' בתור חסד בניגוד לחזקיה שביקש מה' שירפא אותו כשכר על מעשיו.

[11] רד"ק וכתב שאמנם הנשמה עולה אל ה' אחרי מיתת אדם, והוא משבחת את ה', אבל הצדיק רוצה לשבח את ה' בחייו. רס"ג: כאשר ה' ממית אדם, לא ניכרת מידת החסד, ולעומת זאת כאשר הוא מרחם עליו ונותן לו חיים, ניכרת מידת החסד. מאירי: דוד אמר שהוא לא יוכל לעבוד את ה' אם הוא ימות. המוות והשאול הם החוסר בעבודת ה', ומרוב ענווה, דוד המלך כלל את עצמו עם שאר החוטאים.

[12] מצודות.

[13] רד"ק. ספורנו: מרוב ייסורים אינני יכול להודות.

[14] רד"ק והסביר שדווקא בלילה משום שבלילה המחלה מתגברת, או שבני הבית ישנים והוא לא מתבייש לבכות. בפירושו השני פירש "אשחה" מלשון מאיסה, וכן פירש רש"י. מאירי הוסיף אפשרות לפרש מלשון רחיצה.

[15] רד"ק. רש"י: "אמסה" מלשון להרטיב.

[16] תרגום + רד"ק. רש"י הוסיף ש"עששה" יכולה להיות מלשון עש, מעין תןלע שאוכלת את הבגדים וגורמת להם להתבלות. מבחינת פירוש הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[17] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון פירש מלשון העתקה מהמקום שלו.

[18] אבן עזרא.

[19] רד"ק והתלבט אם דוד אמר את הדברים לפני שה' שמע את תפילתו ואמר זאת בלשון עתיד, או שהוא אמר זאת אחרי שה' כבר שמע את תפילתו.

[20] תרגום.

[21] תרגום.

[22] רד"ק.

[23] מצודות.

[24] רד"ק + מצודות. רש"י: המדרש מביא כמה טעמים לכך שכתוב פעמיים "יבשו": א. הקב"ה נותן הזדמנות נוספת לרשעים לדון אותם, אך יוצא שוב שהם נידונים לגיהינום. ב. האומות קוראות קודם לאלוהים שלה, וכשאינם נענים, קוראים שוב אל ה' שמסרב לענות להם מאחר והם פנו קודם לעבודה הזרה.

[25] מצודות. אבן עזרא התלבט אם "ישבו" מדבר על חרטה או על בקשת שלומו של דוד. רי"ד: הכוונה שהם ישתקו ולא יוו לדבר.