תהילים פרק ז

תהלים פרק ז

(א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד שיגיון הוא סוג של ניגון.[1] המשורר אומר שהפרק הזה היה ניגון שחיבר דוד המלך, אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי המזמור הזה הוא שירה שדוד שר על העניינים הרבים שהיו לדוד עם שאול משבט בנימין ועל הניסיונות של שאול להרוג אותו.[2] חז"ל הסבירו שהכינוי של שאול ככושי נאמר לשבח: אם מצד שהיה משונה לטובה במעשיו כשם שהכושי שונה במראהו, אם משום שהיה משונה ביופיו[3]: (ב) ה' אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי ה' אלוקי! אני חוסה בך! אני מוצא בך את מבטחי ולא באדם,[4] הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי ולכן אני מתפלל אליך ומבקש שתושיע אותי מכל השותפים של שאול לרדיפתי, ושתציל אותי[5]: (ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי שמא שאול יטרוף אותי כאריה. המשורר ציין דווקא את האריה בגלל חוזקו, ואין מי שיציל ממנו, וכך אם שאול יצליח לתופסו, לא יהיה מי שיציל אותו,[6] פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל אם שאול ישבור אותי, לא יהיה מי שיוכל להציל אותי, כי לא יהיה מישהו מספיק חזק שיוכל להתנגד לו[7]: (ד) ה' אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת ה' אלוקי! אם עשיתי דבר רע שבגללו מגיע לי ששאול ירדוף אחרי (המשורר יפרט את הדברים הרעים בהמשך),[8] אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי אם יד בידי מעשה רע[9]: (ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע האם גמלתי רע לאדם שעשה לי טוב? בניגוד לשאול שגמל לי רע למרות שעשיתי לו דברים טובים,[10] וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם והאם הצלתי את אויבי ממוות לחינם? דוד הציל את שאול מספר פעמים ממוות (למשל: כשאבישי רצה להרוג אותו), והוא אומר שראוי שזה לא יהיה לחינם[11]: (ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי האויב שלי, שאול, ירדוף אחריי וגם יגרום לאחרים לרדוף אחריי, במטרה להרוג אותי,[12] וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי ואם הוא ישיג אותי, הוא ירמוס את חיי לארץ, הוא יהרוג אותי,[13] וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה והנפש שלי כביכול תהיה בעפר לעולם ועד. הנפש אמנם איננה נקברת בעפר, ומדובר כאן על דימוי של הכתוב[14]: (ז) קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ ה'! תקום בכעסך על מי שרודף אותי,[15] הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי ותתנשא על האויבים שלי על ידי שתתנקם בהם בכעסך,[16] וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ ותמהר לתת לי את משפט המלוכה שציוות עליי, תחזק את משפט המלוכה עליו ציווית אותי[17]: (ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ כל עם ישראל הקיף אותך ה'. הכוונה שעם ישראל שיתף פעולה עם שאול והתנגד למלכותו של דוד, למרות שהוא ידע ששמואל המליך את דוד על פי ציווי ה',[18] וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה ולאחר שתציל אותי משאול, כביכול תוכל לחזור לשמים, משום שכבודך יחזור אליך. כאשר ה' צריך להתערב כדי להציל צדיק או את עם ישראל, הוא כביכול יורד מהשמים, ולאחר ההצלה, כבודו חוזר והוא כביכול חוזר לשמים[19]: (ט) ה' יָדִין עַמִּים ה'! תדון את עם ישראל על כך שהוא משתף פעולה ורודף אותי,[20] שָׁפְטֵנִי ה' ה'! תשפוט אותי,[21] כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי כצדקות והשלמות שיש עליי. אין סיבה שירדפו אחריי, ולכן חשוב שתציל אותי[22]: (י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים ה' יגרום לרוע של הרשעים להיגמר,[23] וּתְכוֹנֵן צַדִּיק (בניגוד לרשעים) את הצדיק תבסס, תגרום לו להיות יציב ושהוא יוכל לעמוד על כוחו, תסייע לצדיקים (הכוונה לדוד ועל שאר הצדיקים שהיו בעם ישראל),[24] וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק וה' הוא שבוחן לב וכליות ויודע מיהם הצדיקים. דוד המלך אמר שיש לא מעט אנשים שמראים את עצמם כצדיקים, אך רק ה' שיודע מה כל אדם חושב ועושה יכול להבחין בין צדיק לרשע, ועל פי זה יעניש את הרשעים ויסייע לצדיקים[25]: (יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים אני סומך על ה' שיגן עליי,[26] מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב כיוון שה' הוא מי שמושיע את ישרי הלב[27]: (יב) אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק ה' שופט בצדק, משפטיו צודקים,[28] וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם ובכל יום הוא זועם כשהוא רואה את מעשי הרשעים[29]: (יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ (ה' ידון את הרשע) אם האויב, שאול, לא יחזיר את חרבו, ובמקום זאת הוא ילטש אותו. אם הוא ימשיך לרדוף אחריי, ה' ייפרע ממנו,[30] קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ הרשע דרך את קשתו כך שהיא מכוונת לירות עליי (ולכן ה' ייפרע ממנו)[31]: (יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת שאול הכין לעצמו כלי נשק כדי להרוג אותי,[32] חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל הוא על להביא חיצים לכל מי שהשתתף איתו במרדף אחריי[33]: (טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן שאול ידבר דברי שקר. המשורר מדמה את אמירת השקרים של דוד ללידה (דימוי שנמשך גם בצלעות הבאות),[34] וְהָרָה עָמָל והוא כביכול נמצא בהריון עם דברי שקר,[35] וְיָלַד שָׁקֶר ולבסוף הוא גם יולד את השקר. המשורר אומר ששאול שקוע בשקרים ולכן הוא רודף אותו[36]: (טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ שאול כרה בור וחפר אותו. יש בצלע זו חזרה כפולה על פעילות החפירה,[37] וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל והוא עתיד ליפול בבור שהוא פעל לכרות אותו (צלע זו נאמרה בלשון עבר אבל מכוונת לעתיד). הכוונה ששאול רצה להרוג את דוד בחרב, ובסוף מת בעצמו על ידי החרב[38]: (יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ הרשעות שעשה בכך שרדף אחריי, יחזור אליו. הוא עתיד להיענש על כך,[39] וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד ויירדו גזרות מהשמים על ראשו בגלל הרשעות שלו. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[40]: (יח) אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ לאחר שהרשע ייענש על מה שהוא עשה, אני אודה לה' על הצדק שעשה איתי,[41] וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן וכן אזמר לה' על שהוא שולט בעולם כולו[42]:

[1] רד"ק. תרגום: "שגיון" מלשון שבח. רס"ג: "שיגיון" – בקשת ניצחון, וניתן לראות זאת מהבקשות של דוד לאורך המזמור בהם הוא מבקש "הושיעני" ו"הצילני". רש"י: הוסיף פירוש שאומר ששיגיון מלשון שגיאה. דוד המלך התוודה על שטעה כשאמר שירה על מפלתו של שאול. אולם, הוא אומר שמשמע מהמזמור שאינו כך, היות והמזמור עוסק בענייני האומות ולא בעניין שאול. לכן העלה הצעה נוספת שהכוונה שה' יציל אותו מישבי, אחד מגיבורי הפלשתים שכמעט הרג אותו. בסוף דבריו כתב שאחרי שהקב"ה אמר לו שעל ידו נטרדו דואג ושאול מהעולם, הוא התפלל שה' לא ימסור אותו ביד אויביו. בפירוש האחרון כתב שהשגיאה הייתה כריתת כנף מעילו של שאול. ספורנו פירש "שיגיון" מלשון תענוג. אבן עזרא: יש שפירשו לשון תענוג, יש מלשון שגגה, והנכון שהוא על נעימה של פיוט. מאירי: השיגיון הוא כלי נגינה, ומשום שהיה מאוד ערב, הוא נקרא בשם זה על שם התענוג. כוש היה אויב של שאול, ולפי חז"ל שפירשו שהכוונה לשאול, העלים דוד את שמו משום שהוא הטיח כלפיו דברים חמורים.

[2] רד"ק ודחה את דברי אבן עזרא שאמר שלא יתכן לומר על שאול משיח ה' שהוא כושי, ולכן הסביר שהכוונה לאחד מבני שבט בנימין. בהסבר הדחייה, כתב שכמעט כל המפרשים פירשו כדברי חז"ל שהכושי הוא שאול, והוסיף שדוד דיבר בצורה קשה כלפי שאול כמה וכמה פעמים, אלא שאמרו שלא לקלל מלך בשום פנים ולכן דוד נמנע מציון שמו. בסוף דבריו כתב שלמעט אבן עזרא, כל המפרשים סוברים שהמזמור נאמר על שאול. ספורנו: הכוונה לאדם משבט בנימין שהלשין על דוד לפני שאול. 

[3] רש"י + רד"ק. רד"ק הוסיף טעם שנקרא "כושי": כשם שכושי לא יכול להפוך עורו, כך לא הייתה אפשרות ששאול יפסיק לשנוא את דוד. מאירי: פירש את המילה "דברי" מלשון עניינים.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק. אבן עזרא לשיטתו שלא מדובר על שאול, פירש שהכוונה לכל אחד מאויביו של דוד.

[7] רד"ק. מאירי: "פורק" פירושו הפרדת דבר מדבר.

[8] רד"ק. תרגום: אם עשיתי את השירה הזו בכוונה רעה. מצודות: אם כשקרעתי את כנף מעילו של שאול הייתה לי כוונה לבזות אותו. אבן עזרא: הכוונה למה שנעשה בפסוק הקודם. האריה הורג, והמשורר אומר שהוא לא השתמש בידיו כדי להרוג. ספורנו: אם עשיתי את מה שהלשינו עלי. באופן דומה פירש מאירי שהיו שהיו מלשינים על דוד בפני שאול, ודוד אמר לה' שהוא לא עשה את מה שהם הלשינו עליו.

[9] תרגום וכאמור לעיל, את הצלע הראשונה פירש על כוונה, וצלע זו על מעשה. ספורנו: אם עשיתי עוול בהזדמנויות אחרות.

[10] רד"ק. רס"ג: "שולמי רע" פירושו מי שהיה ראוי שיהיה איתי שלום אבל במקום זה הוא שונא אותי. רש"י: האם החזרתי רעה למי שגמל איתי רעה. לפי שיטתו, חליצה מלשון פשיטת בגדים. ספורנו: שאול שעד עתה היה בשלום עימי, הפך להיות רע ועכשיו שונא אותי.

[11] רד"ק. רש"י: הכוונה לחליצת בגדיו, לקריעת כנף מעילו של שאול, שלא היה לשווא, אלא להודיע לשאול שהוא היה יכול להרוג אותו. אבן עזרא: הכוונה שהוא חילץ ממוות את מי ששונא אותו שנאת חינם. בשם רבי משה כתב שהאות ו במילה "ואחלצה", נאמרה במקום המילה "רק". במשמעות פירוש הפסוק אין הבדל. בסוף דבריו דחה אפשרות לפרש "ואחלצה" מלשון ריקון. ספורנו: האם עשיתי איזושהי צרה במלחמה שלא כמשפט המלחמה.

[12] רד"ק ובכך הסביר את השינוי בניקוד של "ירדוף" שהוא מורכב גם מכך ששאול עצמו רדף וגם שגרם לאחרים לרדוף. אבן עזרא דחה את האפשרות שהכתוב פה היה צריך להיות כתוב "יתרדוף". ספורנו: אני מקבל על עצמי שהאויב יוכל לרדוף אחריי. מאירי: פסוק זה נאמר על ידי דוד שזה יהיו עונשו אם הוא התנכל לאויביו. בדברים אלה הוא אמר לה' שהאויב ישיג אותו, ישפיל אותו ואולי אפילו יקבור אותו, אם הוא נהג שלא כשורה מול אויביו.

[13] רד"ק בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה חסרה המילה "ואם". בפירושו השני פירש שהכוונה שהאויב שרודף אחריו רוצה להרוג אותו. לפי פירוש זה, לא חסרה המילה "ואם". אבן עזרא: הכוונה להשפלה ולא למוות.

[14] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאין מדובר על דימוי, אלא על מחשבת האויב שאם ייהרג, הוא לא יזכה לתחיית המתים משום רשעותו. את המילה "סלה" הסברנו שלא על פי דבריו לעיל ג,ג, ראה בהערות שם. אבן עזרא פירש "סלה" מלשון אמת.

[15] רד"ק ולשיטתו שמדובר על שאול, ראה בהערות לפסוק א מיהם האויבים עליהם התפלל דוד במזמור זה. כמו כן פירש "אפך" מלשון כעס, כמקבילה ל"עברות" בצלע הבאה. תרגום פירש "אפך" מלשון חוזק.

[16] רד"ק בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה, הכעס הוא כעסו של ה'. בפירושו השני כתב שהכוונה לכעס של הגויים על דוד, ודוד מבקש מה' להתנקם בהם על כך. אבן עזרא פירש בפירושו הראשון כפי פירושו השני של רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה שיתנשא על ידי שיגרום לאויביו לכעוס. מאירי: שהכעס שלך עליהם יהיה גדול יותר מהכעס שלהם עליי.

[17] תרגום + רד"ק. רש"י: תעורר אותי באופן שאוכל לעשות משפט באויבים ולנקום בהם. הציווי שמוזכר בפסוק הוא על הנקמה, והביא כמה פסוקים מהם עולה שה' ציווה לנקום בהם.

[18] רד"ק והסביר ש"עדת" ו"לאומים" שניהם מכוונים כלפי עם ישראל. עדת ישראל היא כלל העם, ולאומים פירושו צירוף שנים עשר השבטים. בדבריו גם דחה את פירוש הנוצרים שפסוק זה מדבר על ישו כמשיח: א. כתוב בתחילת המזמור על מי הוא נאמר. ב. אם ישו היה אלוה, הוא לא היה זקוק לתפילה. ג. התפילה לא התקבלה אם מדובר על הסיבות שגרמו לו להתפלל. ד. לישו היו אויבים רבים והמזמור מתייחס לאויב אחד (שהיה לו שיתוף פעולה של העם). אבן עזרא: כאשר ישמעו את המשפט שעשית – הם יבואו אליך ויקיפו אותך מכל העולם, משום שהם יבינו את צדקת ה'. לכאורה לא משמע מדבריו שהכוונה דווקא לעם ישראל, והוא הסביר שעם כוש היו גם גויים. אולם רי"ד כתב שהעדה תפאר אותו, וכתב שם שהכוונה לעם ישראל, והמהדיר במהדורת מוסד הרב קוק השווה בין הפירושים, ועל כן נראה שהכוונה לעם ישראל. ספורנו: הכוונה לאויבי ישראל, וכשם שדוד התפלל שה' יציל אותו מאויביו, כך הוא התפלל שה' יציל את עם ישראל מהאויבים שלהם. מצודות: אם עדת אומות העולם יבקשו ממך לעזור להם, תסרב ותחזור למרום.

[19] רד"ק. רש"י כתב שני פירושים. א. שהקב"ה לא יתערב, גם אם יבואו גייסות מאומות העולם. בפירוש זה הוא חולק על רד"ק שפירש לעיל שהכוונה לעם ישראל. ב. שה' יראה לגייסות שידו על העליונה. מאירי: תסלק את שכינתך מאותם שנאספים להילחם בדוד, וכך תילחם בהם. בפירוש נוסף כתב שיעלה לכסא הכבוד וישפוט את אויבי דוד. אבן עזרא: הכוונה שתראה לגוים את כוחך. כמו כן דחה פירוש של רבי משה ש"לאומים" הכוונה לעם ישראל, והכוונה שה' יגביה את המרום.

[20] רד"ק וכתב שרוב עם ישראל אהב את דוד והיו מוכרחים לרדוף אחרי דוד, אך היו מעט רשעים ששיתפו פעולה עם שאול מרצון. רש"י: הכוונה שה' ישפוט את הגויים. ספורנו: הכוונה שדרכו של ה' לדון עמים, ודוד מבקש שה' ידון גם אותו.

[21] רד"ק. אבן עזרא: כתב בשם רבי משה שהכוונה שה' ישפוט את מי שתוקף את דוד, אך לאחר מכן פירש באופן דומה לרד"ק.

[22] רד"ק + תרגום. רי"ד: הכוונה שה' יגמול עליו, יעשה לו טוב. רס"ג: חסרה המילה "ביתי" והכוונה שעשה עם ביתו צדקה.

[23] רד"ק. אבן עזרא פירש בפירושו הראשון שהרע שעושים הרשעים יגמור אותם. בפירושו השני פירש שהכוונה שהרע ייגמר מהרשעים – שהם יפסיקו להיות רשעים (על פי הדד עזר). רס"ג: אם הרשעים סיימו לעשות את מעשיהם הרעים, הגיע הזמן שהם יקבלו את העונש. מאירי: הרע יכלה את הרשעים. כמו כן התייחס לעובדה שדוד קרא לשאול רשע, ואמר שכך היה דרכו, וכך מופיע גם בנביא "מרשעים ייצא רשע".

[24] רד"ק. מאירי: הכוונה שה' יבסס את מלכותו של דוד.

[25] רד"ק. אבן עזרא: המילה "צדיק" בסוף הפסוק נועד לומר שה' הוא שיסייע לצדיק, כפי שנאמר בתחילת הפסוק. בדבריו דחה את האפשרות שהכוונה שה' יכונן גם את בוחן הכליות והלב (כלומר הצדיקים הם בוחני הכליות והלב). מאירי: אם יש מישהו שיערער על צדקותי, ויגיד שאני רק עושה את עצמי צדיק, אתה ה' יודע שאני באמת צדיק.

[26] רד"ק. אבן עזרא: דוד אמר שהוא לא יעשה מלחמה, כיוון שהוא סומך על ה' שיושיע אותו.

[27] רד"ק. אבן עזרא הקביל בין ישרי לב הנאמר בפסוק זה לבין ה"בוחן כליות ולב" שנאמר בפסוק הקודם. שניהם עוסקים ביכולתו של ה' לדעת מה יש בלב כל אדם.

[28] רש"י. רד"ק: ה' שופט את הצדיק כצדקתו ואת הרשע כרשעתו.

[29] רש"י. רד"ק: הוא שופט תמיד את מי שזועם ועושה מעשה רשעות (לפי פירושו "בכל יום" הכוונה "תמיד"). בהקשר של שאול, הוא רצה לבטל את דבר ה' שדוד יהיה משוח למלך, וכן להרוג אדם זכאי ונקי כדוד שה' נשבע שלא יהרוג אותו.

[30] רד"ק. לפי פירושו, הלטישה היא של הרשע. מאירי בפירושו בסוף הפרק דחה פירוש זה וכתב שלפי פירוש זה לא מובן "חיציו לדולקים יפעל", מכיוון שהחיצים הם לא של האוב, ונתן פתרון אפשרי שהכוונה שהעוזרים שרודפים אחריו יפלו בחיצים. רש"י פירש שהלטישה היא של ה'. אם הרשע לא יחזור בו מכוונותיו הרעות, ה' ילטש עליו את החרב שלו (שך הקב"ה). ספורנו: ה' ילטוש את חרבו של הרשע נגד הרשע. אבן עזרא: הכוונה "אשר לא ישוב", כלומר, המילה "אם" איננה מילת תנאי, בניגוד לפרשנים האחרים.

[31] רד"ק + אבן עזרא.

[32] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה שהוא הכין לעצמו כלי מוות, כיוון שהוא גרם לעצמו חיוב מיתה בכך שרדף אחריי. באופן דומה פירש רש"י שהכוונה שה' הכין כלי מוות וחיצים כדי להרוג את הרשעים.

[33] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש שהוא הכין את החיצים על ידי האש.

[34] רד"ק. תרגום: הצער שלו ללא שום מטרה אמיתית. רי"ד: הקב"ה יחבל כל מי שעושה דברי רשע. מצודות: כשם שהאישה מולידה את מה שיש בה, כך הרשעים מביאים על עצמם את העונשים בגלל מה שיש בהם.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק. רס"ג: הרשע נעשה לו כלידה. בשאר צלעות הפסוק פירש באופן דומה לרד"ק. אבן עזרא: כל המחשבות הם לשקר, משום שהם לא יתגשמו.

[37] רד"ק. אבן עזרא פירש שפעולת החפירה השניה שכתוב בפסוק נועדה להדגיש שהבור היה עמוק יותר.

[38] רד"ק.

[39] רס"ג + רד"ק.

[40] אבן עזרא + רד"ק.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק. אבן עזרא: המשורר הזכיר "עליון" כנגד הירידה מהשמים שבפסוק יז. ספורנו: שמו של ה' מתנשא כאשר הוא עושה דין באויבים שלי.