הושע פרק ד

הושע פרק ד

(א) שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל! תשמעו את דבר ה' (הושע חוזר להוכיח את עם ישראל),[1] כִּי רִיב לַיקֹוָק עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יש לה' דין עם יושבי הארץ. הכוונה היא שלה' יש טענות על בני ישראל שהם יושבי ארץ ישראל, שהרי הוא נתן לבני ישראל את ארץ ישראל כדי שהם ישמעו לו, והם אינם שומעים לו, וממילא אין סיבה שהם יישבו בארץ ישראל,[2] כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד היות ואין בארץ אמת וחסד, בני ישראל אימם מקיימים אמת וחסד,[3] וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ ואין אדם בארץ מבני ישראל שנותן את ליבו לדעת את ה'[4]: (ב) אָלֹה וְכַחֵשׁ בני ישראל נשבעים ומשקרים בשבועתם,[5] וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף וכן חוטאים בני ישראל בחטאים של: רצח, גניבה וניאוף, פָּרָצוּ בכל ארבעת החטאים האלה בני ישראל פרצו את הגדר ומשמרת התורה כשחטאו בהם,[6] וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ הנביא מדמה חטא נוסף של בני ישראל, שפיכות דמים. הדימוי הוא ששפיכות הדמים היא כל כך גדולה, עד שנחשב הדבר כאילו שמרוב רציחות הדם של נרצח זה נוגע בדם של נרצח אחר, היות ויש כל כך הרבה דם שדם הנרצחים מתערבב אחד עם השני[7]: (ג) עַל כֵּן לכן, כתוצאה מחטאי עם ישראל, תֶּאֱבַל הָאָרֶץ ארץ ישראל תושחת,[8] וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ וכל מי שיושב בארץ יוכרת, יומת,[9] בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם הנביא מתאר את החורבן של הארץ קצת בגוזמא ואומר שגם חיות השדה ועופות השמים שבארץ ישראל יוכרתו,[10] וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ וגם הדגים שבארץ ישראל ימותו[11]: (ד) אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ אך לא ייתכן שאדם מישראל יוכיח או יריב עם חברו במטרה להחזירו למוטב, שהרי המוכיח עצמו חוטא גם הוא באותם חטאים (הנביא אומר בדברים אלה שכל ישראל חוטאים),[12] וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן (ה' ממשיך בדבריו אל הושע:) העם שלך (ישראל) רב עם הכהנים שמורים לו את הוראות התורה[13]: (ה) וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם אתה (ישראל) תיכשל לאור יום, לעיני כולם, כעונש על חטאיך,[14] וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה וגם נביא השקר ששיקר וניבא לך טוב ייכשל איתך, כמו שאדם נופל במכשולים בלילה,[15] וְדָמִיתִי אִמֶּךָ ואני (ה') אכרית את כנסת ישראל (שכפי שראינו הנביא מדמה אותה לאם)[16]: (ו) נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת העם שלי (של ה', הכוונה היא לישראל) נכרתו בגלל שהם לא ידעו אותי (את ה'),[17] כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ (הסיבה שבני ישראל לא ידעו את ה' היא) מכיוון שאתה, הכהן, שאמור ללמד את בני ישראל לדעת את ה', מאסת גם אתה בידיעת ה',[18] וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי ולכן, בגלל שאתה (הכהן) מאסת מלדעת אותי, אני (ה') מאסתי בך מלהיות לי לכהן,[19] וַתִּשְׁכַּח תוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי ובגלל שאתה (הכהן) שכחת את תורת ה', אני (ה') אשכח את בניך (של הכהן) ולא אושיע אותם[20]: (ז) כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כפי מה שאני (ה') מגדל את בני ישראל, כך הם חוטאים לי. ה' אמר שככל שהוא מגדל את ישראל יותר, כך הן חוטאים לו יותר,[21] כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר ולכן אני (ה') אחליף את הכבוד שלהם בקלון. במקום שיהיה להם כבוד שיגרום להם לחטוא, יהיה לבני ישראל קלון ובושה[22]: (ח) חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ הכהנים אינם עושים את תפקידם ללמד את בני ישראל תורה, אלא הם רק אוכלים את בשר קרבנות החטאת שמביאים בני ישראל לבית המקדש לאחר שהם חוטאים,[23] וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ וממילא הכהנים מצפים ומחכים שבני ישראל יחטאו, כדי שכאשר יביאו קרבן חטאת, יוכלו הכהנים לאכול את בשרה[24]: (ט) וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן היות וגם הכהנים חטאו כמו שאר העם, לכן הכהנים ישוו לשאר העם בפורענות שתבא עליהם: כמו שתבא פורענות על העם, תבא פורענות גם על הכהן,[25] וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו אני (ה') אזכור את דרכיו של כל אחד מהכהנים החוטאים,[26] וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ וכפי מעשיו של הכהן, אני (ה') אשיב לכהן. ה' אומר שהוא יעניש כל אחד מהכהנים כפי מעשיו[27]: (י) וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הכהנים יאכלו, אך לא ישבעו, היות ותהיה קללה במעיהם,[28] הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ וכן יבעלו הכהנים ובכל זאת לא יתרבו ולא יולידו צאצאים בגלל הקללה שתבוא עליהם. הנביא קורא לכל בעילות הכהנים בשם זנות היות והבעילות היו במחשבה רעה שלא על מנת לקיים את מצוות ה',[29] כִּי אֶת יְקֹוָק עָזְבוּ לִשְׁמֹר הסיבה שתבא עליהם פורענות זו, שלא ישבעו ולא יתרבו היא מכיוון ש-) הכהנים עזבו את ה' מלשמור את מצוותיו[30]: (יא) זְנוּת הטרדה של הזנות,[31] וְיַיִן וְתִירוֹשׁ וכן טרדת שתיית היין החדש  (הנקרא בפסוק יין) ויין ישן (הנקרא בפסוק תירוש),[32] יִקַּח לֵב (הטרדה של הזנות, היין והתירוש) הם שיטו את ליבו של הכהן מללכת בדרך ה'[33]: (יב) עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל עם ישראל ישאל דמות עשויה מעץ כדי לדעת את העתידות,[34] וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ ומקל העץ (שהיא דמות העץ המוזכרת בצלע הפסוק הקודם) יאמר לעמי מה צופן לו העתיד,[35] כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה (הסיבה שבני ישראל ישאלו את דמויות העצים על העתידות במקום לשאול את ה' היא) מכיוון שרוח של זנות התעתה את בני ישראל וגרמה להם לסטות מעבודת ה',[36] וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם וכתוצאה מכך בני ישראל עזבו את ה'[37]: (יג) עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ בני ישראל יקריבו קרבנות על ראשי ההרים לשם עבודה זרה,[38] וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ ועל הגבעות יקטירו בני ישראל מיני קטורת לשם העבודה זרה,[39] תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה בני ישראל היו עובדים את העבודה זרה מתחת לעצים שנקראים: אלה, לבנה ואלה,[40] כִּי טוֹב צִלָּהּ (הסיבה שבני ישראל היו עובדים עבודה זרה דווקא תחת עצים אלה היא) מכיוון שהצל של שלושת האילנות האלה הוא טוב, היות ולעצים אלה יש הרבה ענפים שעושים צל,[41] עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה ומכיוון שהגברים עסוקים בעבודה זרה על ראשי ההרים והגבעות, הבנות והכלות היו מותאות לעצמן פתח לזנות כשאביהם ובעליהם היו עסוקים בעבודה הזרה ולא היו בבית[42]: (יד) לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה אני (ה') לא אזכור את הזנות בהם זנו בנותיכם ולא אעניש אותן,[43] וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה וכן לא אעניש את הכלות שלכן על כך שהם ניאפו,[44] כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ (לא אעניש את הבנת והכלות על הזנות שלהן) היות והן ייפרדו יחד עם הזונות משאר האנשים כדי שהן יזנו, אך אין הדבר באשמתן, שהרי הן למדו להתנהג כך מאביהן,[45] וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ ועם שאר הזונות, הבנות והכלות אוכלות ושותות,[46] וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט בגלל שהעם אינו מבין כיצד עליו להתנהג, ברור הדבר שהוא ייכשל[47]: (טו) אִם זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה אם לכות ישראל זונה בכך שהיא עובדת עבודה זרה, אין זה אשמתה של מלכות יהודה. כל הסיבה שהתחילה העבודה הזרה בישראל היא מכיוון שירבעם העמיד עגלים כדי שבני ישראל לא יעלו לבית המקדש ולא יחזרו למלכות יהודה. הנביא כאן אומר שאין זה אשמתה של מלכות יהודה אם מלכות ישראל הלכה לעבוד עבודה זרה, למרות שכל עניין העבודה הזרה התחילה כדי שתושבי מלכות ישראל לא יחזרו למלכות יהודה,[48] וְאַל תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן והיה אסור לכם לבוא אל הגלגל ולעלות למקום שנקרא בית און, כדי לעבוד עבודה זרה במקומות אלה (בית און מזוהה כעיר בית אל, אלא שבגלל שירבעם העמיד שם את העגלים, נקרא בלשון הנביא בלשון של גנאי),[49] וְאַל תִּשָּׁבְעוּ חַי יְקֹוָק ומכיוון שאינכם עובדים את ה', ממילא אין לכם להישבע בשמו של ה', היות ורק מי שעובד את ה' בכל ליבו הוא שמוסמך להישבע בשם ה'[50]: (טז) כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל הנביא מדמה את המרד של ישראל בה' למרד של פרה: כשם שפרה שאוכלת הרבה אינה רוצה לעבוד ולמשוך בעול מכיוון שהיא הורגלה לטוב, כך ה' השפיע כל טוב על בני ישראל ודווקא משום כך הם אינם רוצים לעבוד אותו,[51] עַתָּה יִרְעֵם יְקֹוָק כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב עכשיו, לאחר שישראל חטאו, אנו (ה') ארעה את ישראל כמו שרועים כבש במרחב גדול. ה' אומר שבגלל שהטוב שהשפיע לישראל גרם להם לחטוא, הוא כבר לא יספק את כל צרכיהם של בני ישראל, אלא הם יצטרכו לטרוח בשביל להשיג את צרכיהם כמו שכבש רועה במרחב צריכה לחפש אוכל[52]: (יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם אפרים התחבר לעבודה זרה (הכוונה היא לכל מלכות ישראל שעבדה עבודה זרה, אלא שנקראו אפרים משום שרחבעם, מלך ישראל הראשון היה משבט אפרים, והעבודה זרה נקראת עצבים משום שהם מעציבים את מי שעובד אותם, היות ומי שעובד אותם אינו נענה),[53] הַנַּח לוֹ אך הנח לישראל ואל תוכיח אותו על שהוא התחבר לעובדי עבודה זרה, כיוון שלא ניתן להפריש את מלכות ישראל מהעבודה הזרה[54]: (יח) סָר סָבְאָם כאשר בני ישראל התפקחו משכרותם,[55] הַזְנֵה הִזְנוּ (כאשר בני ישראל התפכחו משכרותם) הם עסקו בזנות, וכך יוצא שישראל תמיד עסוקים באחד מהדברים הבאים: שכרות או עבודה זרה (המשולה בדברי הנביא כזנות),[56] אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ המגינים של ישראל, מלכי ישראל, הם שאהבו את היין והעבודה זרה, והם שגרמו לעם לעשות דברים מבוזים אלה[57]: (יט) צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ הרוח נקשרה בכנפי עם ישראל כדי להוליך אותם לגלות,[58] וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם כאשר עם ישראל יגלה ויראה שלא הייתה כל תועלת בהקרבת קרבנות לעבודה זרה, הם יתביישו שהם בכלל הקריבו קרנות לעבודה הזרה[59]:

[1] רד"ק.

[2] מצודות. א"ע: יושבי ארץ ישראל נקראים יושבי הארץ היות והם יושבי ארץ ה'. מלבי"ם: יושבי הארץ היו טוענים שאין לנביאים להוכיחם, אלא הדין הוא לה'. והם ממשיכים בדבריהם ואומרים שהם מעדיפים שה' ישמיד את הארץ ואת בעלי החיים, אך שהנביאים לא יוכיחו אותם.

[3] מצודות. רד"ק: אם אין אמת, קל וחומר שאין חסד, היות והאמת היא נדרשת והיא נוהגת בשורת הדין ואילו החסד הוא הנהגה לפנים משורת הדין.

[4] מצודות. רד"ק התלבט אם הכוונה היא לידיעת האלוקים כדברי מצודות או שהמשפט והצדקה היא ידיעת ה'.

[5] מצודות. רד"ק בשם רס"ג: הכוונה היא שבני ישראל נכנסו לאלה (המופיעה בפרשת כי תבא) ובני ישראל חוטאים באותם חטאים שנאמרו באלות.

[6] מצודות. רש"י בשם התרגום: הכוונה היא שהיו מולידים בנים מנשות חבריהם.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבני ישראל היו מוסיפים חובה על החטאים בהם חטאו.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. א"ע כתב בשם יפת שדגי הים חטאו ולכן הם מתו בניגוד לדור המבול שהם לא מתו.

[12] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאנשים מישראל היו רבים עם נביאי האמת ואומרים להם להפסיק להתנבא ולהוכיח את ישראל. א"ע: הכהנים היו מוכיחים את ישראל, ועכשיו ישראל היו מוכיחים את הכהנים, היות וכל ישראל היו חוטאים.

[13] מצודות + רש"י.

[14] מצודות. א"ע: הנביא מדבר עם הכהן הגדול שבאותו דור ואומר לו שהוא ייכשל יחד עם נביא השקר שלו. רד"ק: הכוונה בהיום היא שהנפילה היה בקרוב. מלבי"ם: בני ישראל אמרו אל הנביאים והכהנים שהוכיחו אותם שגם הם חוטאים ולכן אין להם להוכיח את העם.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רש"י: הדימוי הוא כמו אדם שיושב ואים מענה בפיו.

[17] מצודות. תרגום: הכוונה היא ללשון טיפשות.

[18] מצודות. רד"ק: בגלל שהכהנים היו מטעים את העם, היה העם נוהר אחרי הכהנים במקום להקשיב לנביאים.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רש"י מקשר זאת לערבות שבני ישראל מינו את הבנים כדי להיות ערבים על הר סיני.

[21] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לאהרון הכהן שתורת אמת הייתה בפיהו, ועכשיו לאחר שרבו בניו, הם חוטאים לי יותר.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י: הכוונה היא לנביאי השקר שהיו אוכלים את בשר הקרבנות שבני ישראל היו מקריבים על הבמות. מהר"י קרא: הכוונה היא לכהני הבעל.

[24] מצודות. רש"י: הנביא מצפה שבני ישראל יביאו לו עצמו ממון וקרבנות כדי לכפר על חטאם. רד"ק: הכהנים היו נוהגים כמו בני עלי שהיו אוכלים לפני זריקת הדם, וכאשר היו מעירים להם, היו אומרים שהחטא הוא שלהם ולא של הבעלים. אולם, הבעלים באמת לא היו מתכפרים על החטאים האלה, שהרי לא נזרק דמם באופן שיכפר עליהם.

[25] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לכהן הבעל. א"ע: הנביא אחז כאן דרך קצרה והכוונה היא שכמו שהעם והנביא שווים במעשיהם, כך הם יהיו שווים בעונש.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. רד"ק: בגלל שאכילתם לא תהיה כדת, תבא להם מארה באכילתם.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רד"ק כתב בשם רס"ג שסוף פסוק זה מחובר לפסוק שלאחריו, שהכהנים עזבו את דרך ה' כדי לשמור את הזנות ואת שתיית היין.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: הכוונה היא שנביאי הבעל היו אומרים את הדברים בשם הדמות. רד"ק: כמו שהעיוור נעזר במקל כדי שיורה לו את הדרך להליכתו, כך גם בני ישראל הלכו אחרי המקלות כדי לראות להיכן ללכת. מלבי"ם: הכוונה היא למקל בו מכה ה' את בני ישראל.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות. א"ע: כוונת הנביא היא שבני ישראל היו עובדים ע"ז בגלוי. מלבי"ם: ההקרבה שהייתה עיקרית הייתה נעשית ברוב עם על ראשי ההרים, ואילו ההקטרה הייתה נעשית ביחיד על הגבעות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רש"י: על ידי שאתם עובדים ע"ז ומתחתנים בגויים, הצאצאים שלכם עוסקים בזנות בגלל שהם למדו מדרכי הגויים.

[43] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' לא יבדוק עוד את הנשים במי סוטה, היות והבעלים ייפרדו גם הם עם הזונות, וכאשר האיש אינו מנוקה מעוון, המים אינם בודקים את האישה הסוטה. מהר"י קראף אין צורך כלל לבדוק במי סוטה, היות ומי הסוטה נועדו לבדוק את הדברים שקרו בסתר, ואילו כאן הניאוף הוא בגלוי. רד"ק: אין להאשים את הבנות והכלות, היות וכאשר האבות הולכים להקריב לע"ז, הם עצמם מדברים עם הזונות. הסבר נוסף שכתב הוא שהיו עושים מעשה פרד עם הזונות כדי שהם לא יולידו צאצאים, כמו ער ועונן.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רד"ק כתב פירוש נוסף שהכוונה היא לשיבוש הדעת. מלבי"ם: יגיעה ללא תועלת, והכוונה היא שבני ישראל לא יבינו את המכות שה' ינחית עליהם ולכן לא יחזרו אליו.

[48] מצודות, וכתב עוד שמלכות יהדה מעין גירשה את תושבי ממלכת ישראל אך הנביא כאן אומר שהם לא הכירחו את תושבי יהודה ללכת ולעבוד עבודה זרה בידיים. רש"י: אם מלכות ישראל חוטאת, אל למלכות יהודה ללמוד ממעשיהם. בפירושו השני כתב שלמרות שה' יעניש את תושבי ישראל, את תושבי יהודה הוא לא יעניש, אך זאת בתנאי שתושבי יהודה לא יעלו אל הגלגל כדי לעבוד עבודה זרה, וכן שלא יישבעו בשם ה' כמו שהיו עושים זאת תושבי ממלכת ישראל, היות ותושבי ממלכת ישראל היו נשבעים לשקר בשעה שהיו נשבעים בשמו של ה'. מהר"י קרא: לא היה על יהודה ללכת אל הגלגל כדי לעבוד עבודה זרה, אך יהודה בפועל כן הלכו לעבוד עבודה זרה יחד עם ישראל בגלגל. רד"ק: אם אתה ישראל זונה אחרי העגלים, למה שיהודה גם יחטא בעבודה זרה, הרי יש לו את בית המקדש להקריב שם קרבנות. מלבי"ם: בגלל שמלכות יהודה הייתה משועבדת תחת מלכות ישראל, היה צריך להזהיר את יהודה שלא יחטאו בע"ז של מלכות ישראל.

[49] מצודות. רד"ק: הסיבה שהעמידו ע"ז דווקא בגלגל היא משום שבגלגל היה את המשכן בהתחלה בכניסת בני ישראל לארץ וכנגד כך העמידו שם ע"ז.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רד"ק: כמו שהפרה אינה יכולה לזוז מכיוון שהיא מעוותת את עצמה מתחת לעול, כך בני ישראל שקיבלו על עצמם עול תורה אינם עומדים בעול זה. מלבי"ם: לאחר שה' הושיע את ישראל מיד יארם בימיו של ירבעם השני, חשב ה' שישראל יהיו נאמנים לו, אך לא כך קרה.

[52] מצודות. א"ע כתב פירוש נוסף שהכוונה היא שלו ישראל לא היו חוטאים, היה ה' רועה אותם במרחב (שהוא דבר טוב).

[53] מצודות.

[54] מצודות. רד"ק: אמנם לא ניתן להוכיח עתה את ישראל, אך לאחר מכן כן ניתן יהיה להוכיחם.

[55] מצודות. רש"י: משתה היין שלהם כבר אינו שלי (של ה') היות והוא גרם להם לעבוד עבודה זרה. א"ע: העונש של ישראל היה שסר מהם היין והתירוש.

[56] מצודות.

[57] מצודות. א"ע: מלכי ישראל גרמו לזנות בגלל המתנות שאמרו להם לתת. רד"ק: השרים היו אומרים לבני ישראל להביא להם שוחד כדי לזכות אותם במשפט.

[58] מצודות. א"ע: יש כאן משל: כמו שאדם מנסה לקשור רוח ולא יוצא לו כלום מזה, כך גם העבודה זרה אינה מועילה כלום.

[59] מצודות.