הושע פרק י

הושע פרק י

(א) גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל עם ישראל הוא כמו גפן ריק: כשם שלגפן ריק אין לחות ומיץ, כך לישראל אין תורה ומעשים רעים,[1] פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ ומכיוון שעם ישראל חוטא, האם ראוי שאני (ה') אשים לו פרי, האם ראוי שאני אשפיע עליו טובה,[2] כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כפי רוב הפירות שנתתי להם, כפי השפע הרב שהשפעתי להם, עם ישראל בנה מזבחות לעבודה זרה,[3] כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת וכפי הטוב שבא לארצו של ישראל, הם בנו מצבות יפות יותר לעבודה זרה (מצבה היא אבן הבנויה מאבן אחת). ה' אומר שעם ישראל השתמש בטוב שהשפיע אליהם כדי לבנות מזבחות ומצבות לעבודה זרה[4]: (ב) חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ מכיוון שליבם נחלק ממני, מכיוון שבני ישראל עזבו אותי, בקרוב הם (בני ישראל) יהיו שוממים,[5] הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם ה' ייתן כח ביד האויב להשחית את המזבחות שלהם ולעשוק את המצבות שלהם[6]: (ג) כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כאשר הפורענות תבוא על ישראל בקרוב, ישראל יאמרו: "אין לנו מלך שיעזור לנו", המלך שעליו בטחנו לא יעזור לנו נגד אויב,[7] כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת יְקֹוָק וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ מכיוון שאנחנו (ישראל) לא היינו יראים את ה', ואם כן המלך לא יועיל לנו נגד אויבינו[8]: (ד) דִּבְּרוּ דְבָרִים ישראל מדברים דיבורים ללא הבחנה, הדיבורים של בני ישראל אינם דיבורים שיוצאים מפיהם לאחר מחשבה,[9] אָלוֹת שָׁוְא וכן נשבעים בני ישראל לשקר,[10] כָּרֹת בְּרִית וכן כורתים בני ישראל ברית עם הגויים,[11] וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי לכן, המשפט של בני ישראל, העונש שיבוא עליהם, יפרח ויצמח כמו שעשב מר שנקרא "ראש" צומח בתוך ערוגה שנמצאת בשדה[12]: (ה) לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן בגלל העגל שהיה בבית און (כפי שראינו בלשון הנביא העיר בית אל נקראת בית און, דרך ביזיון) פחדו האנשים השוכנים בעיר שומרון. תושבי העיר שומרון יאמרו שאם העגל לא הצליח להגן על עצמו והוא נלקח בשבי, קל וחומר שהוא לא יצליח להגן עליהם,[13] כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ עם ישראל התאבל על לקיחת העגלים בשבי על ידי האויב,[14] וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ והכמרים שהיו עובדים את העגל עבודה זרה והיו שמחים בו, עכשיו יתאבלו מכיוון שהכבוד של העגל גלה ממנו על ידי שהעגל נלקח בשבי[15]: (ו) גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל בנוסף לישראל שיגלו לאשור, גם העגל יוגלה לשם,[16] מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב העגל תהיה למנחה למלך אשור,[17] בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח ישראל יהיו בושים מכיוו שיתברר לכולם שהם עבדו לעגל שאינו באמת אלוה,[18] וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ וישראל יתביישו שהיה להם עצה לעשות עגל לאלוה[19]: (ז) נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם המלך שמולך בשומרון (מלך ישראל) דומה לקצף שנמצא על פני המים. כשם שהקצף שעל פני המים אינו מחזיק מעמד במשך זמן רב, כך מלך ישראל לא יישאר מלך במשך זמן רב[20]: (ח) וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל והבמות לעבודה זרה שבבית אל (שנקראת בית און) שהם החטא שבו חוטאים בני ישראל יושמדו,[21] קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם מקום הבמות יהיה שומם ולכן יעלו שם קוצים ודרדרים (הדרדר הוא סוג של קוץ),[22] וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ ישראל יאמרו להרים לכסות אותם (את ישראל) מפני שהם מתביישים במצבם,[23] וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ ולגבעות יאמרו בני ישראל ליפול עליהם (הכוונה היא כמו בצלע הקודם של הפסוק שיכסו עליהם, ויש כאן כפילות כדרך הנבואה): (ט) מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל עוד מימי פילגש בגבעה חטאו ישראל בעבודה זרה, שהרי בזמן שהתרחש הסיפור של פילגש בגבעה, היה הפסל בבית מיכה,[24] שָׁם עָמָדוּ עם ישראל עמד כבר אז בחטא העבודה זרה,[25] לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה ומפני שבישראל היה חטא של עבודה זרה עוד בימי פילגש בגבעה, ישראל לא היו יכולים לנצח כשנלחמו בגבעת בנימין נגד שבט בנימין שחיזקו את ידי בני העולה. הנביא קורא לשבט בנימין בני עולה היות ולאחר המעשה של פילגש בגבעה, הם חיזקו את ידי החוטאים ולא רצו למוסרם בידי ישראל, והנביא אומר שהסיבה שישראל לא ניצחו את שבט בנימין במלחמה נגדם היא משום שעם ישראל עצמו היה נגוע בחטא של עבודה זרה[26]: (י) בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם יש לי (ה') רצון לייסר את בני ישראל ולכן אייסר אותם,[27] וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים עמים רבים יתאספו יחד כדי להילחם עם ישראל,[28] בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עוֹנֹתָם כאשר אני (ה') אקשור את בני ישראל ואחרוש איתם מסלול כפול של השדה. הנביא מדמה את ממלכת ישראל לעגלה (כפי שנראה בפסוק הבא) ובצע זה של הפסוק הדומוי הוא לעונש הכפול והגדול שיבוא על ממלכת ישראל: ה' יעניש את עם ישראל בעונש גדול, המדומה לחרישת השדה בשני מסלולים בבת אחת[29]: (יא) וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ אפרים, ממלכת ישראל, היא כמו עגלה שמלומדת בעניין החרישה, אך היא עושה זאת רק לשם אכילה מהדיש בשעה שהיא חורשת, כך (כמו שהעגלה למדה לחרוש) ה' לימד את בני את התורה והמצוות, אך בני ישראל רוצים רק לקבל את השכר ללא קיום המצוות,[30] וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ ואני (ה') ראיתי מיששתי את צוואר העגלה (בני ישראל) וראיתי שניתן לשים על צווארה את העול. הכוונה היא שה' בדק וראה שניתן לתת לעם ישראל את התורה והמצוות,[31] אַרְכִּיב אֶפְרַיִם אני (ה') הרכבתי את העול, את התורה והמצוות לממלכת ישראל,[32] יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה וגם ממלכת יהודה תחרוש, יעסקו במצוות,[33] יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב יעקב, עם ישראל כולו שתי הממלכות) יפוררו את רגבי האדמה כדי לכסות עם האדמה את מקום זריעת הזרעים, כדי שהם יוכלו לאכול את הגידולים שיצמחו מהזרעים. הכוונה היא שעם ישראל יקיים את התורה והמצוות כך שהם יקבלו שכר (כמו שכיסוי הזרעים נועד להצמיח את גידולי הקרקע)[34]: (יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה אתם (בני ישראל) תזרעו כך שתקבלו על כך גמול,[35] קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד והשכר שאתם תקבלו מה' יהיה על דרך החסד. גם במקרה ואדם מקיים מעשים טובים, הוא מקבל את הגמול מה' בחסד,[36] נִירוּ לָכֶם נִיר כשם שאדם שחורש את השדה, רוצה על ידי החרישה לעקור את העשבים השוטים שגדלו בשדה, כדי שהם לא יפריעו לגידולם של הגידולים הטובים, כך אתם (בני ישראל) תסירו מכם את המחשבות הכוזבות,[37] וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק ותקבעו זמנים קבועים כדי לדרוש בהם את ה', ואל תעשו זאת בדרך אקראי,[38] עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם (תעקרו את המחשבות הכוזבות ותדרשו את ה') עד שה' יבוא וישליך לכם מהשמים צדק, עד שה' ישליך לכם את שכרכם מהשמים[39]: (יג) חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע במקום לעשות מעשים טובים, אתם חרשתם ועשיתם מעשי חטא,[40] עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם ולכן מה שקצרתם, הגמול שקיבלתם, הוא על מעשי העוולה שלכם. הכוונה היא שבני ישראל נענשו על חטאיהם,[41] אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ אתם אכלתם פירות של מעשי הכחש שעשיתם (נענשתם),[42] כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ (הסיבה שחטאת ולא חזרת בתשובה היא) מכיוון שאתה בטחת בדרך בה רצית ללכת לקרוא לעמים שיבואו ויעזרו לך, וכן סמכת על הגיבורים שלך שיצילו אותך, במקום לחזור אל ה' ולבטוח בו[43]: (יד) וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ כעונש על חטאיך, קול מלחמה יקום בעמך,[44] וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כל המבצרים שלכם יישדדו על ידי שודדים,[45] כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה (המבצרים שלכם יישדדו) כמו שכאשר אדם בשם שלמן נלחם נגד מקום שנקרא "בית אראל", הוא שדד את המבצרים שלו,[46] אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה ושלמן לקח את נשות בית אראל והרג אותן מול עיני בניהן (כך יקרה לבני ישראל)[47]: (טו) כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם עונש זה הוא כתוצאה על מה שעשה לכם בבית אל, שהיה שם עגל שהייתם רגילים לחטוא בה (הכוונה היא שגם במדבר עשו בני ישראל את העגל),[48] בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בתחילת מלכותו של הושע בן אלה, נכרתה המלכות מישראל, היות ומלך אשור הגלה אותו[49]:

[1] מצודות. רש"י: ישראל דומים לעץ גפן שמשיר פירותיו וכשם שהגפן משיר את פירותיו, כך ישראל עזבו את ה'. מהר"י קרא: ישראל דומים לגפן שמשיר את פירותיו וכך הם עצמם יגלו מהארץ.

[2] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש וכתב שהפרי ישקר לו ולא הבנתי את דבריו.

[3] מצודות.

[4] מצודות. מהר"י קרא: הטיבו מצבות היינו שהרבו מצבות.

[5] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שעם ישראל יהיה אשם בתוצאות של חטאו.

[6] מצודות. רש"י הוסיף בשם המדרש שכאשר ליבם של ישראל חלוקים זה מזה, הם יהיו שוממים, אך כאשר הם מאוחדים, גם אם הם עובדים ע"ז, אין השטן מקטרג עליהם. א"ע ומהר"י קרא: הלב שלהם (הוא) שנחלק הוא שיגרום להם לכך שהמזבחות שלהם ייהרסו (אך לפי המצודות "הוא" הכוונה היא לה').

[7] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לזמן הגלות. מלבי"ם: הכוונה היא שבזמן שהיו להם מלכים שלא רצו לעבוד לעגלים, הם מרדו בהם.

[8] מצודות.

[9] מצודות. מהר"י קרא: ישראל טוענים שהמלכים הכריחו אותם לדבר שקר ולכרות ברית לע"ז. רד"ק: הכוונה בדברים אלה הוא שירבעם התייעץ מה לעשות כדי שיחזיק בידו המלוכה, ועל זה כרתו ברית ונשבעו לשווא לבטל את התורה.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. תרגום: הכוונה היא לתיאור עוון של הסגת גבול השדות. רש"י הוסיף פירוש נוסף שבשדות היו בני ישראל מקימים מזבחות לעבודה הזרה. פירוש נוסף שכתב הוא שכמו שהעשב "ראש" גדל בערוגות השדה, כך המרירות לעניים בישראל גדלה על ידי התנהגות בני ישראל. מהר"י קרא: הגלות פרחה בגלל עיוות המשפט שהיה בישראל. רד"ק: מה שפורח וצומח להם בשדות יהיה בסופו של דבר לדבר מר.

[13] מצודות. מהר"י קרא: בגלל שעובדים את העגלים בבית און, תושבי שומרון צריכים לפחד היות וייענשו על כך. רד"ק: הסיבה שנקראו עגלות בלשון רבים היא מכיוון שעיקר העבודה הייתה לעגל בבית אל, ולכן נחשב הדבר כאילו שני העגלים היו שם.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות. מלבי"ם: ישראל יתביישו על שניסו לערב את אשור כדי שישיב את עבודת העגלים, שהרי מלך אשור לקח לעצמו את העגל, וכך מרדם בהושע בן אלה לא הצליח.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה היא שמלך ישראל השתתק ואין בו תועלת כמו הקצף שנמצא על פני המים. מהר"י קרא: כמו שהקצף שעל פני המים זז על המים, כך מלך שומרון ינוע וינוד בגלות. רד"ק: נדמה מלשון כריתה, והקצף שעל פני המים הוא קליפת עץ.

[21] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש שכל בית און תושמד. א"ע: כאשר יסורו העגלים, יסורו גם הבמות לבעל.

[22] מצודות.

[23] רש"י + מצודות. מהר"י קרא: ישראל אומרים להרים שהם היו שמחים. א"ע: הכוונה היא שהמזבחות אומרים שהם כאילו כוסו על ידי ההרים מכיוון שלא יעבדו בהם עוד.

[24] מצודות. רש"י: פילגש בגבעה התרחשה בזמן עתניאל בן קנז. א"ע: מימי הכוונה היא עוד לפני ימי הגבעה.

[25] מצודות. א"ע: כוונת הנביא היא שדורו עמד בחאט כאילו היו גם הם בני בנימין.

[26] מצודות. רש"י: בני העולה הם בני ישראל כאשר הכוונה היא שהיו גאוותנים. כמו"כ דחב רש"י את פירושו של התרגום שתרגם שהכוונה היא להמלכת שאול. רד"ק פירש שכאן הנביא מספר על מחשבת ישראל שלא תשיג אותם המלחמה כמו שקרה עם בני בנימין.

[27] מצודות. מהר"י קרא: בשביל הרצון שלי להחזירם למוטב, אני ה') ייסרתי את בנ"י. אך מאחר שבני ישראל לא חזרו בתשובה, אני עכשיו אייסר אותם על ידי הגויים.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רש"י: כמו שאצל העגלה חלקי העול יורדים על שני עיניה, כך העונש שיבוא על עם ישראל יהיה עונש כפול. א"ע: הכפילות כאן היא גם על ישראל וגם על יהודה. רד"ק: הכוונה כאן היא לשני הפעמים בהם מלכי יהודה התחתנו עם מלכי ישראל: יהושפט ואחזיה, ועל ידי כך למדו ממעשיהם.

[30] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאפרים מלומדת בייסורים, ועדיין היא לא נכנעה אלא היא אוהבת לדוש בתבואה, לחטוא. מהר"י קרא: ישראל היו רגילים שהאומות יהיו תחתיהם. מלבי"ם: הכוונה היא שלאפרים אין כח לעשות מלאכות קשות כמו החרישה. לכן חשב ה' שהם יעבדו את ה' שאינה מלאכה קשה, במקום לעבוד את האומות שעבודת האומות היא אכן עבודה קשה. אמנם ה' אומר שהוא קיווה שיהודה יעשו את העבודה הקשה שהיא הכנת הלב לעבוד את ה', ואילו ישראל יצטרפו אליהם אח"כ למעשים עצמן.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא למלכים שה' יעמיד כדי לייסר את ישראל. מהר"י קרא: ה' הלך והנהיג את בני ישראל כמו שהמנהיג מנהיג את הצאן. רד"ק: ה' לא הכביד על עם ישראל עם המצוות. פירוש נוסף שכתב הוא שכאשר ה' אמר לעם ישראל לחלוק את המלכות ביניהם, היו ישראל שלווים, שהרי בזמנו של שלמה היה שלום, ורק לאחר מותו של שלמה התחילה חלוקת הממלכה.

[32] מצודות. רש"י: אם אתם תרצו שאני (ה') ארכיב את אפרים על שאר האומות, על יהודה לחרוש חרישה של מעשים טובים. מהר"י קרא: הכוונה היא שאפרים ויהודה היו מושלים על עמים אחרים. רד"ק: הכוונה היא להרכיב על שבט אפרים את עול המלכות של ישראל על ידי נתינת המלכות לירבעם, ואז הזהיר ה' את ירבעם לקיים את מצוותיו.

[33] מצודות. רד"ק: גם לפני כן, יהודה זמרו את המצוות.

[34] מצודות. רד"ק: כשם שפירור רגבי האדמה נועד להכין את הזריעה, כך לו היו המלכים מעודדים את עם ישראל לקיים את התורה הם היו מכינים לכך את ליבם.

[35] מצודות.

[36] מצודות. רד"ק: הגמול שיבא לעם ישראל יהיה גבוה יותר מהמעשים הטובים שהם עשו. רד"ק בשם אביו: כל השכר שאדם מקבל בעוה"ז הוא לפי חסד ובעתיד, בעוה"ב, הוא יקבל את הקרן.

[37] מצודות. מהר"י קרא: כדי שדרישת ה' תהיה יעילה, יש לחרוש את הלב, להוציא את הדעות הרעות לפני כן, אחרת גם החרישה, המעשים הטובים, לא יתקיימו. רד"ק: הכוונה היא שגם לאחר החרישה הראשונית, שימשיכו לחרוש עוד ועוד, ושלא יפסיקו לעשות את המעשים הטובים שלהם. א"ע: רק כאשר עם ישראל יתפלל אל ה' שירווה את הזרעים, יבא הגשם.

[38] מצודות.

[39] מצודות. רש"י: הכוונה היא שעל ידי היגיעה בתורה, ה' יודיע את צפונות התורה. פירוש נוסף שכתב הוא שעל ידי קיום המצוות לפני שתבוא הצרה, יהיו זמנים בהם יהיה ראוי שה' ידאג לכל הצרכים של עם ישראל. תרגום: על ידי הנביאים שאומרים לבני ישראל לחזור בתשובה, הם יזכו לשכר אם ישמעו להם. רד"ק: אם בני ישראל ידרשו את ה' לדעת את מצוותיו, ה' יבא ויורה להם צדק כפי שכתוב שהבא לטהר סייעין בידו.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שעם ישראל בטח בדרך הרשע שבו הלך.

[44] מצודות. רש"י: הכוונה היא לקול שיגרום להם לנוס. רד"ק: הכוונה היא לקול המון העם.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רש"י: כמו שקורה כאשר עם יושב בשלום ובאים ואורבים לו. א"ע כתב שייתכן ששלמן הוא שלמנאצר. רד"ק הוסיף בשם אביו שבית ארבל היא שומרון.

[47] מצודות. רש"י פירש פירוש נוסף שרוטשה היינו עזובה. רד"ק: האמהות היו שוכבים על גבי הבנים בשעה שהאויב רצה להרוג אותם, וכך הם נהרגו ממש על הבנים.

[48] מצודות. רש"י: רעת רעתכם היינו רעת רשעתכם, כלומר, החטאים שלהם. א"ע: העגל הוא החטא הכי גדול של בני ישראל.

[49] מצודות. רש"י: בשחר היו כאילו שאין להם כח והיו כמו הלילה. מהר"י קרא: הכוונה היא ללשון שתיקה, שמלך ישראל אינו יכול לעשות דבר מול מלך אשור. א"ע: השדידה תהיה בלילה ובבוקר ייכרת מלכם.