זכריה פרק א

הקדמה קצרה לספר זכריה:

רד"ק (בפרק א' פסוק ח') כתב שמראות זכריה סתומות כמו המראות של דניאל, משום שלקראת סוף תקופת הנביאים, כח הנבואה נחלש, ולכן היה קשה יותר להבין את מראות הנבואה בתקופה זו. אברבנאל (בהקדמתו לפרק) כתב שמטרת הנבואה להראות לבני ישראל שהם רצויים לפני ה' ולכן עליהם לחזור בתשובה כדי שה' יוכל לחזור אליהם, אך עליהם להזדרז בתשובתם משום שהנבואה עומדת להיפסק בזמן הקרוב. כמו כן, בפירושו לפסוק ח' חלק על הנחתו של רד"ק שנבואת זכריה סתומה בגלל שהתנבא בתקופה האחרונה של הנבואה. האברבנאל ציטט פרשנים האומרים שנבואתו של זכריה היתה סתומה משום שבזמנו לא היה ארון הברית שהיה מקור הנבואה של הנביאים, וחלק עליהם באומרו שאם הדבר היה כך, גם נבואות חגי ומלאכי היו צריכות להיות סתומות, כמו גם שאר הנבואות של זכריה. לשיטתו, הנבואה של זכריה סתומה בתחילתה משום שעומק העניין קשה ומורכב. אלשייך כתב שכל נבואת זכריה הייתה על ידי מלאך, ושהשכינה נקראת לפעמים מלאך ה'.

זכריה פרק א

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ בחודש השני של השנה השנייה למלכותו של דריוש מלך פרס. הכוונה לחודש חשון,[1] הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא (בחודש חשון של השנה השניה למלכות דריוש) היה דבר נבואה מה' אל זכריה הנביא. זכריה היה בנו של ברכיה שהיה בנו של עדו,[2] לֵאמֹר כך אמר ה' לזכריה בדברי הנבואה[3]: (ב) קָצַף יְקֹוָק עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף ה' כעס על אבותיכם וכעס זה גרם לחורבן בית המקדש[4]: (ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תאמר לבני ישראל (למרות שכעסתי על אבותיהם),[5] כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות. ה' נקרא בשם "צבאות" משום שהוא האדון על הצבאות של מעלה (לדוגמא: הכוכבים והמלאכים) והוא האדון על צבאות של מטה (בני האדם),[6] שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת תחזרו אלי אמר ה' צבאות. ה' אמר לבני ישראל לחזור אליו ולקיים את מצוותיו,[7] וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם ואם אתם תשובו אלי, אני (ה') אחזור להשרות את שכינתי בכם,[8] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[9]: (ד) אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם (ה' ממשיך בפנייתו לבני ישראל) אל תהיו כמו אבותיכם שחיו בתקופת בית המקדש הראשון,[10] אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים הנביאים שהיו בתקופת בית המקדש הראשון קראו באזני אבותיכם,[11] לֵאמֹר כך קראו הנביאים בדבריהם לאבותיכם:[12] כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים תחזרו בכם עכשיו מדרכיכם הרעים וממעשיכם המקולקלים,[13] וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי ואבותיכם לא קיבלו את דבריי ולא הקשיבו לי,[14] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה' (שלא תהיו כאבותיכם שלא שמעו אלי)[15]: (ה) אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם האבות שלכם שלא שמעו בקולי – היכן הם נמצאים? הרי הם מתו בפורענויות שבאו על עם ישראל,[16] וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ והאם הנביאים יחיו לעולם? ה' אמר שהאבות חטאו ומתו בפורענויות שבאו כעונש על חטאיהם. אולם, בני ישראל היו יכולים לטעון שגם הנביאים כבר מתו, ואם כן אין הבדל בין החוטאים לנביאים. על כך באה התשובה בצלע זו של הפסוק: "והנביאים יחיו לעולם", כלומר: הנביאים לא מתו בגלל הפורענויות, אלא מזקנה, וזאת בניגוד לחוטאים שמתו כתוצאה מהפורענויות שבאו עליהם כעונש על חטאיהם[17]: (ו) אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים אך ענייני הגזרות והחוקים שאמרתי לעבדיי הנביאים להתנבא, הפורענויות שהתרעתי עליהן על ידי עבדיי הנביאים,[18] הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם (הפורענויות שהתרעתי עליהן על ידי עבדיי הנביאים) השיגו רק את אבותיכם שחטאו, אבל לא את הנביאים,[19] וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ וכאשר באו על אבותיכם הפורענויות, הם חזרו ואמרו:[20] כַּאֲשֶׁר זָמַם יְקֹוָק צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ ה' צבאות עשה לנו כמו שהוא חשב לעשות לנו על דרכינו ומעשינו. ה' העניש אותנו על מעשינו כמו שהוא חשב לעשות. הנביא אומר שבני ישראל שחיו בתקופת בית המקדש הראשון, הודו שדברי ה' התקיימו[21]: (ז) בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט בתאריך עשרים וארבע לחודש האחד עשר שהוא חודש שבט, בתאריך כד' שבט,[22] בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ בתאריך כד' שבט לשנה השניה של מלכות דריוש, הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא היה דבר נבואה מה' אל זכריה הנביא. זכריה היה בנו של ברכיה שהיה בנו של עדו,[23] לֵאמֹר כך אמר ה' בנבואתו לזכריה[24]: (ח) רָאִיתִי הַלַּיְלָה בלילה ראיתי את המראה הבא:[25] וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם היה מלאך שרכב על סוס אדום,[26] וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה המלאך שרכב על הסוס עמד בין שיחי ההדסים שגדלים בבריכות המים,[27] וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים אחרי המלאך שרכב על הסוס, עמדו סוסים שהיו צבועים בשלש הצבעים הבאים: אדום, צבעים מתחלפים ולבן[28]: (ט) וָאֹמַר אני (הנביא זכריה) שאלתי את המלאך: מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי אדוני! מה נרמז לי במראות הנבואה שאני רואה?[29] וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי המלאך שדיבר איתי ענה לי: אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה אני (המלאך) אראה לך על ידי מראה נבואה (זכריה) מה רמוז בנבואה[30]: (י) וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים האיש שבמראה הנבואה עמד בין ההדסים ענה לנביא זכריה במקום המלאך שדיבר איתו עד עתה:[31] וַיֹּאמַר האיש שעמד בין ההדסים אמר לי: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְקֹוָק לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ הסוסים האלה הם סוסים שה' שלח בארץ כדי לכבוש מקומות שאינם שייכים להם[32]: (יא) וַיַּעֲנוּ אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ הסוסים ענו למלאך ה' שעמד בין ההדסים ואמרו לו:[33] הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ אנחנו (הסוסים) כבשנו את כל הארץ,[34] וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת וכל הארץ ישבה בשקט ושלווה כך שלא היה מי שהעז לצאת להילחם נגדנו ולכבוש מידנו את הארץ. פתרון החלום הוא: הסוסים מרמזים על שלש מלכויות שמלכו על כל העולם. הסוס האדום מרמז על ממלכת בבל, והמלאך הרוכב עליו מרמז שיד ה' גרמה לנפילת בבל. הסוס השרוק מרמז על מלכות מדי ופרס, כאשר הצבעים השונים מרמזים על שתי מלכויות שונות. הסוס הלבן מרמז על מלכות יוון שהיו לובשים מלבושים לבנים[35]: (יב) וַיַּעַן מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֹּאמַר מלאך ה' שעמד בין ההדסים איתי (הנביא) ענה ואמר:[36] יְקֹוָק צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה (המלאך אמר) ה' צבאות! הרי אתה (ה') יכול להציל את ירושלים ואת הערים שבתחום ארץ יהודה. אם כן, מדוע אינך מרחם עליהם ומציל אותם?[37] אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה (אתה יכול להציל את ירושלים ואת הערים ביהודה) שאתה זועם עליהם כבר במשך שבעים השנים שעברו מאז חורבן בית המקדש[38]: (יג) וַיַּעַן יְקֹוָק אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים ה' ענה למלאך שדיבר איתי ואמר לו לומר לי דברי טובים (אך אני לא שמעתי את דברי ה' אל המלאך),[39] דְּבָרִים נִחֻמִים (ה' אמר למלאך שדיבר איתי) לומר לי דברי נחמה – הם הדברים הטובים שענה ה' למלאך[40]: (יד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי המלאך שדיבר איתי אמר לי את הדברים הבאים:[41] קְרָא לֵאמֹר (המלאך אמר לי) תתנבא את הדברים הבאים:[42] כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות. ה' נקרא בשם "צבאות" משום שהוא האדון על הצבאות של מעלה (לדוגמא: הכוכבים והמלאכים) והוא האדון על צבאות של מטה (בני האדם),[43] קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה אני (ה') כועס כעס רב על האומות על מה שהם עשו לירושלים ולציון[44]: (טו) וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים ואני (ה') כועס כעס גדול על העמים שיושבים בשקט ובבטחה,[45] אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט אני (ה') קעסתי על בני ישראל רק מעט וחשבתי רק להגלותם מארצם),[46] וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה והם, הגויים, סייעו בידי הכס להשחית אותם והציקו לעם ישראל יותר ממה שרציתי. הגויים ניצלו את הכעס שהיה לה' על ישראל, ובמקום להסתפק בהגליה של בני ישראל, הם ניסו גם להשמיד אותם[47]: (טז) לָכֵן בגלל שהעמים הציקו מאוד לבני ישראל,[48] כֹּה אָמַר יְקֹוָק (בגלל שהעמים הציקו מאוד לבני ישראל) כך אמר ה': שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים אני (ה') החזרתי את בני ישראל לירושלים מצד מידת הרחמים. מצד מידת הדין, בני ישראל לא היו עדיין ראויים לחזור לירושלים, וה' החזיר אותם לירושלים רק מצד מידת הרחמים,[49] בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ וגם הבית שלי, בית המקדש, ייבנה בעיר ירושלים,[50] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות,[51] וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם והקו, מכשיר ששימש את הבנאים, יהיה נטוי על ירושלים. בני ישראל ישתמשו במכשיר שנקרא "קו" (ששימש לצורך מדידה ויישור הבניין) על מנת לבנות חזרה את העיר ירושלים[52]: (יז) עוֹד קְרָא לֵאמֹר ותתנבא גם את הנבואה הבאה:[53] כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב בעתיד, תושבי ירושלים יתפזרו שוב ויתנתקו מהטוב. הכוונה לגלות שבסוף ימי בית המקדש השני,[54] וְנִחַם יְקֹוָק עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם ולאחר מכן, בגאולה שלאחר חורבן בית המקדש השני, ה' יתנחם שוב ויבחר בירושלים פעם נוספת, ואז תהיה הגאולה השלימה[55]:

[1] מהר"י קרא. רש"י: בני ישראל התחילו לבנות את בית המקדש השני בכד' כסלו בשנה השנייה למלכות דריוש, ומכאן שנבואה זו נאמרה לזכריה עוד לפני שבני ישראל התחליו לבנות את בית המקדש. כמו"כ כתב שנבואות זכריה הן נבואות סתומות שקשה לדעת את פתרונן ושהוא מפרש על פי פירושו של תרגום יונתן. א"ע: באופן כללי יש מעלות רבות לנבואה, אלא שהנביא בדרך כלל אינו מציין את דרגת נבואתו. רק לאחר הגלות, התחילו הכתובים לפרש את מראות הנבואה, היות ובלי פירוש זה, לא היו מבינים מה התנבאו. לכן היה צריך מלאך שיפרש לזכריה את דברי הנבואה (כפי שעולה מפסוק ט'). כמו"כ כתב שיש שכתבו שדברי הנבואה של זכריה נאמרו על העבר, אך באופן כללי יש לפרש אותם על העתיד. אברבנאל: באופן כללי לא הוזכרו התאריכים שבהם התנבאו הנביאים משום שהנבואות נאמרו לאחת משלש המטרות הבאות: א. להראות שברי הנבואה התקיימו. ב. ללמוד את מוסר הנביאים. ג. להשריש בליבנו את עניין השכר האלוקי. התאריך אינו מעלה או מוריד לאחת מהמטרות האלה. בפסוק שלנו צוין התאריך הכללי של הנבואה, החודש והשנה למלכות דריוש, אך לא הוזכר היום בחודש זה שהנבואה נאמרה וזאת משום שהנבואה נאמרה רק כדי לומר שה' העיר את רוחו של דריוש לתת רשות לבנות את בית המקדש.

[2] תרגום. רד"ק: התלבט אם התואר "נביא" הוצמד לזכריה או לעדו. אברבנאל: התלבט גם הוא אם התואר נביא הוצמד' לאביו של זכריה, והתואר אומר שבגלל שזכריה היה נביא בן נביא, נבואותיו היו יקרות יותר בעיני העם, או שהכוונה שזכריה עצמו היה נביא.

[3] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'. בענין משמעות המילה "לאמר", עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר". א"ע: התלבט אם הכוונה היא שה' אמר את דבריו לזכריה או שזכריה יאמר את דבריו לבני ישראל. רד"ק: ה' אמר לזכריה שיאמר לבני ישראל שהוא זוכר את הכס שהיה עליו בתקופת בית המקדש הראשון, והוא מבקש מהם לחזור בתשובה. למרות שברי הנבואה, לקח לבני ישראל יותר מחודש כדי להתחיל לבנות את בית המקדש משתי סיבות: א. הם התעצלו. ב. היו בהם הרבה חטאים כמו שמפורש בסוף ספר עזרא. יש לומר בדברי הרד"ק שבני ישראל אמנם חטאו, אך הם לא חיכו לבער את חטאיהם עד שהם בנו את בית המקדש, שהרי עזרא עלה לארץ ישראל לאחר שבית המקדש נבנה, ורק בתקופתו בני ישראל פרשו מהנשים הנכריות. כמו כן, החודש שעבר בין נבואת זכריה לתחילת בניין בית המקדש לא הספיק לגרש את כל הנשים הנכריות והדברים אינם מתיישבים עם התאריכים שהוזכרו בסוף ספר עזרא. כוונת הרד"ק לומר שבגלל מצבם הרוחני של בני ישראל, הם לא רצו לבנות את בית המקדש. מלבי"ם: ה' אמר לבני ישראל שלמרות שהם התחילו לבנות את בית המקדש, הם עדיין לא נגאלו בגאולה השלימה והם עדיין נמצאים תחת ידו של כורש.

[4] מצודות. א"ע: ה' אמנם דביר בדברים אלה אל הנביא, אך הנביא שקול כנגד כל עם ישראל, ולכן הפנייה כאן נעשתה אליו. ספורנו: ה' אמר שהוא גזר על בני ישראל גלות במקום ליסר אותם במקומם. אברבנאל: הנביא אומר שה' כעס על האומות על שהם הציקו לבני ישראל, וזאת למרות שההצקות באו לישראל כעונש על חטאיהם. אלשייך: הנביא אומר שה' כעס על אבותיהם, אך אל להם לחשוב שהם לא חטאו, לכן כתוב פעם נוספת בפסוק את הקצף של ה' לומר שגם אלה שחיים היום חטאו.

[5] מצודות.

[6] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'. אברבנאל: ה' נקרא בשם זה משום שלאחר גלות בבל, רוב בני ישראל לא חזרו מהגלות, ולכן ה' נקרא בשם צבאות על מנת לומר שהוא משגיח על צבאות ישראל שעדיין נמצאים בגלות. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך שם הבאנו את ההסברים השונים לשם זה. כמו כן הסביר מדוע הוזכר בפסוקים אלו שלש פעמים השם צבאות. ה' אמר לבני ישראל שאם הם יחזרו בתשובה, כמו שהוא דאג לצבאות ישראל עד עתה, כך הוא יחזור עליהם וישגיח עליהם בעתיד.

[7] תרגום.

[8] מצודות. מלבי"ם: ה' אמר לבני ישראל שהוא מפסיק לשלוח אליהם את הנביאים במטרה להחזירם בתשובה משום שיש עדיין כעס לפניו על שבני ישראל לא חזרו בתשובה (ובאמת הנבואה פסקה לאחר הנביאים האחרונים), ומעתה עליהם להשתדל לעבוד את ה' ללא הסיוע של הנבואה. "שובו אלי" – אתם צריכים להיות הראשונים שיוזמים את החזרה בתשובה, ורק לאחר מכן גם אני (ה') אזום חזרה אליכם.

[9] תרגום. א"ע: בפסוק זה הוזכר שמו של ה' שלש פעמים, היות וה' אמר לבני ישראל שהם יחזרו אליו והוא יוכיח אותם פעמים רבות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] רש"י.

[17] רש"י. ספורנו: ה' אמר שאין לו עדים על כך שהוא הוכיח את בני ישראל משום שהאבות והנביאים כבר מתו, אולם בני ישראל אמורים לדעת שה' הוכיח אותם משום שהאבות שלהם סיפרו להם. א"ע בשם יפת: הכוונה היא שהנבואה עתידה להיפסק אך מצוות התורה לא ייפסקו. מלבי"ם: ה' אמר לבני ישראל שהוא לא ישלח עוד נביאים אליהם משום שאין טעם בכך. בני ישראל ראו שהתקיימו דברי הנביאים והם עדיין לא חזרו בתשובה. אברבנאל: ה' אמר לבני ישראל שהנביאים לא יחיו לעולם וכי עתידה הנבואה להיפסק.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רש"י: עצם העובדה שהפרענויות עליהם התנבאו הנביאים התקיימו, מראים את אמיתת דבריו של ה'.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רד"ק (בשם חז"ל): הכוונה היא שבני ישראל אליהם ניבא זכריה טענו בתחילה שדברי ה' לא התקיימו ושגם הנביאים מתו, ואם כן אבותיהם לא מתו כתוצאה מעונש על מעשיהם. אולם, בפסוק זה חזרו בני ישראל להודות שאבותיהם מתו בגלל חטאיהם. א"ע: "כאשר זמם" פירושו שה' ידע על החטא עוד לפני שהחוטאים חטאו. כבר משלב המחשבה על החטא, ידע ה' שהם עתידים לחטוא. מלבי"ם: בפסוק זה יש שני תובנות של בני ישראל. א. ה' העניש אותם על חטאיהם. ב. העונש היה מידה כנגד מידה.

[22] תרגום. א"ע: מעתה מתחיל הנביא לכתוב את מראות הנבואה עצמן. רד"ק: שמות החודשים שנכתבו כאן דומים לשמות החודשים שנכתבו במגילת אסתר, אך איננו יודעים אם החודשים נכתבו בשפה הארמית משום שלא נמצא שימוש בלשונות אלה באף מקום אחר. מלבי"ם: הייתה הפסקה של חמישים ותשעה יום בין יסוד בית המקדש השני (בכד' כסלו) לנבואה זו, כנגד חמישים ותשע שנה של מלכות פרס.

[23] רד"ק: הכוונה שמלאך בא אל זכריה ואמר לו את דברי הנבואה האלה. עיין בהערות לפסוק א' שם הבאנו את דברי הרד"ק שהתלבט אם התואר נביא מתאר את זכריה או שהוא מתאר את עידו. אברבנאל: הנביא חזר כאן לייחס את עצמו כדי לומר שהוא זכה לראות בדברי נבואתו את כל ענייני הנבואה, וזאת משום שהוא זכה לייחוס שאביו היה נביא. בדבריו מאריך האברבנאל להראות שזכריה התנבא על כל מה שעתיד לקרות לעם ישראל. בעניין השימוש בשם חודש שבט, למרות שלאורך המקרא השימוש בשמות החודשים הוא למניינים מניסן (החודש האחד עשר), משום שהשם שבט רומז לשבט, למקל, שאלכסנדר מוקדון יכה בו את פרס. אלא שהנביא נמנע מלומר במפורש את דברי הנבואה משום שהיה בכך בזיון למלכות פרס שעדיין שלטה בתקופת נבואתו.

[24] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'. מצודות: הכוונה היא שה' אמר לזכריה שיאמר את דברי נבואתו לבני ישראל. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" לפי הפירושים השונים.

[25] מצודות.

[26] מצודות. רש"י: הסוס האדום הוא רמז לכך שה' עתיד להיפרע מהכשדים, הפרסים והמדים על ידי שפיכת דם.

[27] א"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון כתוב שהכוונה היא לשם של מקום. מצודות: מצולה הוא מקום שיש בו ריבוי מים. מלבי"ם: נבואה זו נאמרה על אלכזנדר מוקדון. בדרך כלל המלכים הכובשים היו שופכים דם וזו גם הסיבה שכל המלכויות נמשלו ללילה וכך נדמו במראות הנבואה, משום שהצרה דומה ללילה. הסוס הזה עמד בין ההדסים כדי לומר שאלכסנדר מוקדון לא ישפוך את דמם של ישראל (וכך באמת שמעון הצדיק יצא לקראתו כשהוא בא לירושלים), והסוסים האדומים, הלבנים והממוצעים מראים שחלק מצאצאיו של אלכסנדר שפכו דם וחלק נמנעו מכך. באופן דומה פירש אברבנאל. אלשייך: לא ייתכן לומר שנבואה זו נאמרה על אלכסנדר מוקדון מכמה סיבות. א. אלכסנדר לא היה האדם היחיד שרכב על סוס, ואם כן מדוע הסוס שבנבואה מסמל דווקא את אלכסנדר? ב. פירוש הנבואה שאלכסנדר עמד בבבל, בין ההדסים – הרי אלכסנד כבש כמעט את כל העולם ומדוע הוזכרה דווקא בבל בנבואה? ג. מדוע ההדסים מסמלים דווקא את בבל? האין עוד עיר המוקפת בהדסים? ד. אם הנבואה עוסקת בבבל, מדוע הדימוי לירושלים (ששמעון הצדיק יצא אליו)? ה. אלכסנדר לא מת בבבל, וממילא אין זה מתאים שהמצולה תהיה שם? ו. מספר הסוסים אינו מתאים למספר המלכים שיצאו מאלכסנדר. ז. לפי פשט הכתובים, הכוונה היא שזכריה שאל את האיש הרוכב על הסוס ולא את מי שדיבר איתו. ח. כתוב "אני אראך", והכתוב צריך לומר שה' יראה לו את המלכים. ט. התשובה שנענתה לזכריה איננה מהעניין. זכריה שאל מה אלה הסוסים ונענה שהדבר יהיה בימיו. י. כתוב "יען האיש", משוע לא ענה אלכסנדר? יא. לפי פירוש האברבנאל היה צריך להיות שהסוסים ימלכו ולא שיתהלכו. יב. לפי הסבר האברבנאל – מדוע היו צבעים שונים לסוסים? יג. לפי פירוש האברבנאל, כל אחד מהעומדים שם ענה. יד. מדוע שהנביא יתלונן על השלווה שתבוא לאחר מותו של אלכסנדר ואינו מתונן על שלוות האומות בתקופתו? אלא שפירוש הנבואה הוא שה' ישב על הדין (זה פירוש הסוס האדום), והוא שלח את המלאכים כדי לראות את שלוות האומות כך שמידת הדין תיהפך לישראל למידת הרחמים. לכן אמר הנביא שהוא ראה את הדברים בלילה, הלילה הזה היה הלילה שבו התחדש עניין לימוד הזכות על בני ישראל. ההדסים הם הצדיקים שבגללם מידת הדין התעכבה. הנביא שאל את ה' מיהם אותם המעכבים אותו מלדון את ישראל במידת הדין, וה' ענה לו שהוא יראה לו שהם הצדיקים המעכבים אותו.

[28] מצודות. רש"י: הסוסים היו מוכנים לעשות את שליחות יוצרם. ספורנו: שרוקים פירושו שסירקו אותם במסרק. ההדסים היו ללא פירות והם מסמלים את הקושי ללמד אחרים. הצדיקים הסתובבו בארץ על הסוסים האדומים להוכיח את הדור לחזור בתשובה והסוסים הלבנים מסמלים את החזרה בתשובה של בני ישראל.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רד"ק: למרות שהמלאך אמר שהוא יראה את את דבר הנבואה, הכוונה היא שהוא ישמיע לו ויסביר לו את דבר הנבואה, אלא שחוש הראות הושאל לשאר החושים ולכן למרות שמדובר בשמיעה, הנביא השתמש בלשון ראיה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא למראה הנבואה הבא שברורה יותר ממראה הנבואה הנוכחי.

[31] מצודות. לפי פירושו צריך לומר שגם האיש שעמד בין ההדסים היה מלאך וכך משמע מפירושו לפסוק הבא. רד"ק: הכוונה לאיש שרכב על הסוס, והנביא מספר שהמלאך ענה לו למרות שלא הוא היה הכתובת לשאלתו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה איננה שהמלאך עצמו ענה לנביא, והכוונה היא שהנביא שרכב בעצמו על הסוס שאל את הסוסים שה' שלח מה הם ראו, והם ענו לו שהם ראו את הארץ שקטה. לפי פירוש זה, הכוונה במילה "אלה" היא "לאלה", כלומר: שהנביא דיבר איתם. א"ע: האיש העומד בין ההדסים הוא המלאך שדיבר עם הנביא בפסוק הקודם. מהר"י קרא דוחה את דרשת חז"ל שפירשו שהכוונה היא שהאיש הוא ה' יתברך, משום שאם היה הדבר כך, היה הפסוק צריך לכתוב בגוף ראשון "אשר אני שולח". מלבי"ם: הכוונה לשר של יוון (בעולם הזה הכוונה לאלכסנדר מוקדון) שאמר שה' מסר את השלטון לשרים שהיו בין ההדסים. אברבנאל: הכוונה לאלכסנדר מוקדון שנקרא "איש" משום שהוא היה חשוב והוא הצליח לכבוש את פרס. הסוסים האחרים מסמלים את הפיצול בממלכה לאחר מות אלכסנדר והם הוזכרו כסוסים על מנת להבדיל את מעלתם ממעלתו של אלכסנדר שנקרא "איש".

[32] מצודות. רש"י: הכוונה שהם משוטטים כדי לראות את שלוות האומות.

[33] מצודות. א"ע: הכוונה לאדם שנזכר והסוסים היו שלוחיו כדי להודיע לו מה קרה בעולם. מלבי"ם: מלאך זה הוא המלאך שממונה להשגיח על עם ישראל שעמד בין ההדסים. המלאך אומר שהשלטון כבר נמסר ביד אלכסנדר ולאחר מכן הארץ שקטה ממלחמות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. כמו כן הסביר שהמלאך לא הראה לנביא את המלכות הרביעית משום שהיא עדיין לא מלכה עד לאחר חורבן הבית ולכן היא רק נרמזה בהמשך. רד"ק: הכוונה היא שהם ראו את כל האומות יושבות בשלווה ואילו ירושלים הייתה בצער, ולכן תגובת המלאך הייתה שאלה לה' עד מתי כל העמים יושבים בשקט ורק ירושלים נשארה חרבה.

[36] מצודות. רש"י: מדובר על המלאך שדיבר על עתה עם הנביא זכריה. רד"ק: כתב בהתחלה שהכוונה למלאך שעמד בין ההדסים ולאחר מכן כתב שהנכון לומר שהכוונה למלאך שדיבר עם זכריה בתחילת הנבואה.

בהגדרת המילה "ויען" התלבט א"ע אם הכוונה לכך שהמלאך רק אמר את הדברים והמשמעות של "ויען" הינה "אמירה", או שהכוונה היא ותשובה שאמר המלאך אל ה'. א"ע הכריע כפירוש השני. מלבי"ם: הכוונה שמלאך ה' ענה בקול גדול ואמר לאחר שהוא ראה שהשלטון עתיד לעבור לאנטיוכוס ולכן הוא שאל את ה' עד מתי הוא לא ירחם על בני ישראל.

[37] מצודות. רד"ק: הנבואה הזו היא על העבר, שהרי היא עוסקת גם במלכות בבל. אלא שה' רצה לומר לזכריה שהכל בא ממנו, גם גדולת מלכות בבל וגם גדולת המלכויות האחרות. ספורנו: למרות שבני ישראל חייבים בדין, עדיין עשה עימהם במידת הרחמים ואל תגרום לשעבוד המלכויות למנוע מהם את החזרה בתשובה. אברבנאל: הטענה הייתה שלמרות שה' עורר את רוחו של דריוש לבנות שוב את בית המקדש, הרי שבני ישראל עדיין היו תחת שלטונו והוא היה יכול להתחרט, ולכן ראוי לשחרר את בני ישראל משיעבודו לגמרי. ה' ענה שהוא שב לירושלים ושלא תופסק עוד מלאכת בניים הבית ובניית החומה.

[38] מצודות. רד"ק התלבט לגבי שבעים השנה – האם הכוונה לשבעים שנה מאז שמלכות בבל עלתה לגדולה והכוונה שהעיר ירושלים הייתה נחשבת לזעומה לאורך כל התקופה שנבוכדנצר מלך, משום שהעיר הייתה נתונה בפועל תחת שלטון בבל, או שהכוונה היא שעברו שבעים שנים מאז שנחרב בית המקדש, ולמרות שהנבואה הזו הייתה בחודש שבט ושבי הגולה התחילו לבנות את בית המקדש עוד בחודש כסליו, עדיין צרי יהודה הציקו לבוני המקדש.

[39] רש"י + מצודות. א"ע: הנביא אומר שבאופן כללי ה' אמר דברי ניחומים ולאחר מכן המלאך הסביר בפירוט את דברי ה'.

[40] מצודות. רד"ק: התלבט אם בצלע זו של הפסוק חסר את הנסמך וצריך להיות "דברים דברי ניחומים", או שמא בפסוק זה יש שם תואר שנקרא "דברים ניחומים". מלבי"ם: דברי הניחומים הם מילים האומרות שהיסורים שבאים על עם ישראל מועילים להם. ה' לא אמר למלאך לגלות את כל מה שה' אמר לו, אלא הסתפק בחלק מהנבואה ככתוב בפסוק הבא.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[44] מצודות. רש"י: ה' אמר שהוא הולך להיפרע את הפורענות שבאה על ירושלים מאלה שהציקו לה. מלבי"ם: ה' אמר בדברים אלה שהוא כבר החריב את בבל כעונש על שהצרה לישראל.

[45] מצודות. מלבי"ם: פסוק זה עוסק במלכות מדי ופרס שאמנם לא החריבו את בית המקדש, אבל הם מונעים עתה את בניין בית המקדש.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] תרגום.

[52] מצודות. מלבי"ם: ההיתר עכשיו הוא רק לבנות את בית המקדש, אבל בעתיד, בשנת העשרים לארתחשסתא, יוכלו גם לבנות את החומה מסביב לירושלים. אלשייך: בשלב זה עוד לא תיבנה ירושלים עד סופה, אבל לעתיד לבא היא עוד תיבנה.

[53] תרגום. מלבי"ם: ה' אמר לנביא לומר לבני ישראל שהגאולה הבאה לא תהיה הגאולה השלימה, אלא רק הגאולה שתבוא לאחר גלות רומי.

[54] מצודות. רד"ק: הכוונה שהטוב יהיה כל כך מפוזר בארץ, עד שבני ישראל יתפזרו ויתיישבו בכל הארץ. ספורנו: הכוונה שיושבי ירושלים יתפזרו אפילו בארצות אחרות מרוב טובה שתהיה להם. אברבנאל חלק על כך משום שאז אין צורך לכתוב פעמיים שה' ניחם. גם הלשון החוזרת "עוד" מראה שיש כאן הגבלה לטוב שהוזכרה, ולכן פירש שהכוונה לומר שלמרות שבני ישראל שבו לארץ, עדיין תהיה גלות נוספת לאחר חורבן בית המקדש השני. אלשייך: כשם שה' חזר לירושלים אחרי הגלות הראשונה, כך הוא יחזור לירושלים אחרי גלות רומי.

[55] מצודות.