זכריה פרק ג

זכריה פרק ג

אברבנאל בפירושו לפסוק ז' – מדרש חז"ל האומר שזרובבל הוא נחמיה הוא רק מדרש רעיוני. עיין על כך באוצר מפרשי התנ"ך על ספר נחמיה שם הרחבנו בכך. בפירושו לסוף הפרק כתב שדרכם של הנבואות לדבר על ראש המשפחה. לדוגמא: נבואות על מלכי יהודה נאמרו על דוד, וכך גם הנבואה כאן שנאמרה על יהושע הכהן הגדול, נאמרה בעצם על צאצאיו.

(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְקֹוָק במראה הנבואה, ה' הראה לי את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה',[1] וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ והשטן עמד מימין ליהושע. השטן עמד שם כדי לקטרג על יהושע משום שהוא לא מחה בבניו שהתחתנו עם נשים נכריות[2]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן מלאך ה' אמר לשטן:[3] יִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַשָּׂטָן השטן! ה' יגער וינזוף בך,[4] וְיִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם וה' שבחר בעיר ירושלים על מנת להשרות בה את שכינתו יגער בך,[5] הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ הרי יהושע הכהן הגדול הוא כמו עץ שניצל מאש, ואם כן יש לו זכויות רבות ואינך יכול לקטרג עליו. נבוכדנצר מלך בבל השליך את יהושע הכהן הגדול לאש יחד עם נביאי השקר והוא היה היחיד שניצל מהשריפה. מכאן שיש לו זכויות רבות ואם כן לא ניתן לקטרג עליו[6]: (ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ גם כאשר יהושע עמד לפני המלאך, הוא עדיין היה לבוש בבגדים מלוכלכים. הכוונה שיהושע עדיין לא מחה בבניו שהתחתנו עם נשים נכריות והנביא מדמה את החטא ללבישת בגדים מלוכלכים[7]: (ד) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו המלאך שיהושע עמד לפניו, אמר למלאכים ששימשו אותו:[8] לֵאמֹר כך אמר המלאך למלאכים ששימשו אותו:[9] הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו תורידו מיהושע את הבגדים המלוכלכים. המלאך ציווה את המלאכים ששימשו אותו להפריש את בניו מנשותיהם הנכריות,[10] וַיֹּאמֶר אֵלָיו המלאך אמר ליהושע:[11] רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת אני (המלאך) הסרתי מעליך את עוונך ועל ידי כך אתה תלבש בגדים מפוארים. על ידי שהמלאך ציווה להפריש את בניו של יהושע מהנשים הנכריות, הוא הסיר את החטא של יהושע בכך שלא מחה בבניו וממילא זכויותיו יתגלו[12]: (ה) וָאֹמַר אני (זכריה) אמרתי והתפללתי:[13] יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ (התפללתי) שישימו מצנפת נקיה על ראשו של יהושע,[14] וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ שמו את המצנפת הנקיה על ראשו של יהושע – התקבלה תפילתו של הנביא זכריה,[15] וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים והתגלו זכויותיו של יהושע,[16] וּמַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד ובמשך כל הזמן הזה (שהלבישו את יהושע ושמו על ראשו מצנפת), מלאך ה' עמד. לאחר שהנביא ראה שמורידים מיהושע את הבגדים המלוכלכים ושמים במקומם את הבגדים הנקיים, הוא ביקש שישימו על יהושע גם מצנפת נקיה לאות ולסימן שהכהונה הגדולה תעבור אצל צאצאיו[17]: (ו) וַיָּעַד מַלְאַךְ יְקֹוָק בִּיהוֹשֻׁעַ מלאך ה' התרה ביהושע הכהן הגדול,[18] לֵאמֹר כך אמר מלאך ה' בדברי ההתראה[19]: (ז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות. ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה (המלאכים) ועל צבאות של מטה (בני האדם),[20] אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ אם צאצאיך ילכו בדרכי,[21] וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר ואם צאצאיך ישמרו את כל הדברים שאמרתי להם לשמור עליהם (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות),[22] וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי (אם צאצאיך יקפידו לקיים את מה שציוויתי) גם הם יהיו כמוך, הם יהיו אחראים על בית המקדש וישמשו ככהנים גדולים,[23] וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי והם יהיו אחראים לשמור את החצרות שבבית המקדש (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[24] וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה ולעתיד לבא, בעולם הבא, אני (ה') אתן להם (צאצאי יהושע) ללכת בין המלאכים שעומדים כאן[25]: (ח) שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יהושע הכהן הגדול! עליך לשמוע עכשיו את הדברים הבאים,[26] אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ גם אתה וגם חבריך היושבים לפניך (צריכים לשמוע את הדברים הבאים). הכוונה לחנניה מישאל ועזריה,[27] כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה שהרי גם הם אנשים שנעשו להם ניסים. גם חנניה מישאל ועזריה ניצלו מכבשן האש כמו יהושע ולכן הנבואה מכוונת לכולם,[28] כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח שהרי אני (ה') עתיד להביא את עבדי צמח – את מלך המשיח (זו הנבואה שנאמרה ליהושע, חנניה, מישאל ועזריה)[29]: (ט) כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ שהרי האבן שנתתי ליהושע ביסוד בית המקדש. הכוונה לדברי הנבואה האומרים שבית המקדש עתיד להיבנות, ואת הנחת היסודות דימה הנביא לאבן שהונחה,[30] עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם על אותה האבן ישמרו שבעה עיניים. תהיה השגחה מיוחדת שהנבואה תתקיים,[31] הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות אמר שהוא בעצמו יקשט את האבנים בקישוטים. הכוונה שה' ייתן כח ביד עושי המלאכה לקשט את אבני בית המקדש,[32] וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד ובבת אחת אני (ה') אסיר את חטאיהם של אנשי הארץ, אחדש אצלם רוח נכונה לעבוד את ה'. ה' אמר שהנבואה האומרת שבית המקדש עתידה להיבנות תתקיים עד שכביכול ה' עצמו יקשט את אבני בית המקדש ויוודא שבני ישראל לא יחטאו עוד[33]: (י) בַּיּוֹם הַהוּא בתקופה ההיא (התקופה שבה בית המקדש ייבנה וה' יעביר את חטאי בני ישראל),[34] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות:[35] תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה אתם תקראו זה לזה לבוא מתחת לעצי הגפן ועצי התאנה על מנת לאכול את הפירות של העצים הללו. הנביא אומר שבמן שייבנה בית המקדש יהיה שפע גדול[36]:

[1] תרגום + מצודות.

[2] מצודות. כך פירשו פרשנים נוספים כרש"י ומהר"י קרא. א"ע: הכוונה שהיו שרצו למנוע מיהושע לעשות את עבודתו ככהן גדול משום שהם רצו למנוע את בניין בית המקדש, וה' אמר שהוא יסיר את כל המונעים מיהושע מלעבוד בבית המקדש. באופן דומה פירש גם רד"ק. אברבנאל: הקשה על פירושו של הא"ע. מדוע יוחס כתב השטנה של סנבליט להקשר של יהושע ולא להקשר של זרובבל שהוא היה המנהיג של בני ישראל באותה תקופה. מלבי"ם: השטן עמד לקטרג על יהושע משום שיהושע עמד בדין על שני חטאים. החטא הראשון היה חטא כלשהוא שכעונש על חטא זה השליכו את יהושע לכבשן האש והוא ניצל ממנה (ועל זה אמר הפסוק שהוא אוד מוצל מאש). החטא השני היה שבניו התחתנו עם נשים נכריות ולכן היה ערעור על כך שיהיה כהן גדול. השטן עמד לימינו של המלאך שעמד מול יהושע וכך יוצא שבאמת המלאך היה בצד השמאלי של יהושע כדרכם של המקטרגים. בפירושו לפסוק ז' כתב שלמרות שהדין שהוזכר בפסוקים הוא דין על יהושע, היה כאן גם רמז לדינים שעתידים להיות על בניו, לדוגמא: בתקופת החשמונאים. אברבנאל: בזמן הנבואה היה יהושע הכהן הגדול כבר מת. לו יהושע היה חי, חגי היה שואל אותו את הדינים הקשורים לדיני טומאה וטהרה (שהוזכרו בספר חגי). זמן פטירתו של יהושע הכהן הגדול היה מעט לאחר הנבואה הראשונה של זכריה. זכריה ראה את יהושע לאחר מותו, כאשר מימינו היה מתתיה הכהן הגדול שהיה מצאצאיו, ומשמאלו עמד השטן שהוא אנטיוכוס הרשע. בפירוש נוסף כתב שזכריה לא ראה את יהושע, אלא ראה את מתתיה ובניו.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. מלבי"ם: ה' אמר שראוי להציל את יהושע בגלל שתי נקודות זכות. א. מצד שה' הוא בעל רחמים ("יגער בך השטן") ב. מצד שיש לו את הזכות לשמש ככהן גדול ("יגער בך הבוחר בירושלים"). אברבנאל: ממשיך לפי פירושו שהשטן הוא אנטיוכוס וכותב שה' אמר שראוי לגעור באנטיוכוס משתי סיבות. א. מפני רשעותו. ב. מצד שבא לירושלים כדי להכריח אותם לעבוד עבודה זרה.

[6] מצודות. א"ע: הכוונה לכך שמספיק הצער שיש ליהושע על כך שהוא היה בגלות ועכשיו כשהוא כבר ניצל, אין צורך לקטרג עליו יותר. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהמלאך שאל את השטן על דרך משל: כיצד אתה יכול לקטרג על יהושע, הרי הוא ניצל מהגלות. מהר"י קרא: מכל בני ישראל לא נשארו אנשים רבים משום שרובם היו בגלות והם ניצלו, כמו אוד שניצל משריפה. רד"ק: כשם שהאוד שמוצא מהאש אינו עתיד לדלוק, כך יהושע שניצל מהגלות איננו עתיד לדלוק. מלבי"ם: זכויותיו של יהושע לא נתנו לו להינצל ממש כמו חנניה מישאל ועזריה. בעוד שאצלם האש כלל לא שלטה על הבגדים, הרי שאצלו הבגדים של נחרכו מהאש.

[7] מצודות. א"ע: בפירושו הראשון כתב שהכוונה שאחד מבניו היה חתן של סנבלט, אך הוא דחה פירוש זה משום שדבר לא היה בימיו של יהושע. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלא היה ליהושע בגדים מכובדים משום שכל עבודת בית המקדש התמקדה רק במזבח. לכהן הגדול לא היו בגדי כהונה. אברבנאל: הקשה על פירושו השני של א"ע. הרי גם אם ליהושע לא היו בגדי כהונה, עדיין הוא לא היה צריך להיות לבוש בבגדים צואים. אלשייך: יהושע היה לבוש בבגדים צואים כדרכם של היורדים לגיהינום, אלא שה' אמר שתהיה לו זכות בגלל שהוא הושלך לאש יחד עם אחאב בן קוליא וצדקיה בן מעשיה, ועל ידי הצער הזה זכה להינצל. כשם שזכות אחת הצילה את יהושע, כך הזכות של האחדות תציל את ירושלים (כפי שכתב בפירושו לפרק ב' עיי"ש).

[8] תרגום. פרשנים אחרים כתבו שהכוונה למלאכים שעמדו לפני מלאך זה, וכנראה שכוונתם לאותו הדבר. א"ע: דחה פירוש שהכוונה שהיו עומדים לפני יהושע, שהרי הוא היה לבוש בבגדים צואים ואין שום סיבה שיעמדו לפניו.

[9] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[10] מצודות. מלבי"ם: המלאך אמר שאין להחשיב ליהושע את חטא נשיאת הנשים הנכריות על ידי בניו, ונתן לכך שתי סיבות א. אין ראוי להעניש את יהושע על חטא בניו. ב. בניו כבר גירשו את הנשים הנכריות. אברבנאל: הכוונה בבגדים הצואים היא למלכות. בני חשמונאי לקחו על עצמם את המלוכה למרות שלא היו משבט יהודה, ובגדי המלכות נקראו בלשון בגדים צואים משום שהיה אסור להם לעשות זאת. הנביא אומר שה' יעביר מבני חשמונאי את בגדי המלכות וילביש אותם חזרה בבגדי הכהונה, במחלצות. לפי פירושו, הזמן של לבישת הבגדים הוא בעתיד, בתקופת בית חשמונאי, ולא בעבר כפירושם של שאר הפרשנים.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רש"י: הדימוי לבגדים המפוארים לזכויות נובע מהדימוי של החטאים לבגדים מלוכלכים. אלשייך: הכוונה לבגדים שנקראים "חלוקא דרבנן" ששייכים לדרגה מסוימת בגן עדן.

[13] מצודות.

[14] מצודות. א"ע: זכריה ביקש שאחרי שילבישו את יהושע בבגדים נקיים, ישימו על ראשו גם מצנפת. אלשייך: הנביא זכריה חשב שלמרות שנמחל ליהושע העוון והוא ניצל מגיהינום, הוא לא יחזור למעלתו ולא יולבש על ראשו צניף, משום שבניו חטאו, ולכן הנביא ביקש שהוא יוחזר למעלתו. 

[15] מצודות. רש"י: הנביא זכריה ביקש רחמים על יהושע, אך לא כתב במה התבטאה בקשת הרחמים. לכאורה כוונתו לכך שהנביא ביקש להגדיל את מעלתו של יהושע. אברבנאל: בפירושו בתחילת הפרק כתב שאינו מבין את פירושו של רש"י. בהמשך פירושו כתב שהכוונה היא שאם בני חשמונאי לא יסירו מעל עצמם את בגדי המלכות, ראוי שהעם יעשה זאת. בהמשך הכוונה היא שהורדוס הוריד מבני חשמונאי את בגדי המלכות והמלאך עמד שם כדי להראות שהעברת בני חשמונאי ממלכותם הייתה על פי גזירת ה'.

[16] מצודות. רד"ק: צלע זו של הפסוק נאמרה על לשון העבר, כבר הלבישו את יהושע בבגדים נקיים, כפי שכתוב בפסוק הקודם. גם א"ע פירש כדבריו של רד"ק והביא הוכחה לכך שהמאוחר בפסוק יכול להיות קודם מבחינת סדר הפעולות מהפסוק "וירום תולעים ויבאש".

[17] מצודות. רד"ק: הבקשה הייתה שיהושע יהיה כהן גדול, אך קשה על כך שהרי יהושע הוגדר ככהן גדול כבפר בפסוק א'.

[18] מצודות.

[19] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[20] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[21] מצודות. אלשייך: ה' אמר ליהושע שגם אם הוא יקפיד ללכת בדרכי ה' בדברים שהם מעבר להכרח, ויקיים מצוות הקשורות למידת החסידות, הוא עדיין לא יזכה לחיות עד לתקופת בית המקדש השלישי, אלא שכרו יהיה שבעולם הבא הוא יזכה ללכת עם המלאכים.

[22] מצודות.

[23] מצודות. לפי פירושו, מכאן ואילך, צלעות הפסוק מתארות את השכר של יהושע וצאצאיו. מלבי"ם: רק הצלע האחרונה של הפסוק "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" משמש כשכר ושאר צלעות הפסוק משמשות כתנאים. כלומר: הנביא אומר שאם יהושע ובניו יקפידו על ההלכות הקשורות למקדש, הם יזכו להתקדש כמו מלאכים. רד"ק: אין הכוונה לצאצאיו של יהושע, אלא ליהושע עצמו. מהר"י קרא: אין כאן כפילות, אלא צלע אחת עוסקת בתפקידם של הכהנים להורות ולדון את בני ישראל וצלע נוספת עוסקת בתפקיד הכהנים בבית המקדש.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י כתב כן בפירושו הראשון אך כתב שעל פי הפשט הכוונה היא שבניו יזכו לחיות בעתיד.

[26] מצודות. א"ע: דחה פירוש האומר שהכהן הגדול מוסב על יהוצדק.

[27] מצודות. רד"ק: הכוונה לשאר הכהנים שראוי לעשות להם נס. מהר"י קרא: הכוונה לבני ישראל שחזרו יחד עם יהושע מהגולה.

[28] מצודות. מלבי"ם: הכוונה לתלמידיו של יהושע. אלשייך: הכוונה לנביאים.

[29] מצודות. רש"י: הכוונה לזרובבל שיצליח לבנות את בית המקדש. מלבי"ם: המשיח נקרא בלשון צמח משום שכשם שהצמח טמון באדמה וייצא ממנו, כך מלך המשיח כביכול כבר טמון באדמה מחכה לצמוח ולהתגלות. השם זרובבל מסמל את הזריעה שנזרעה בבבל ושהגאולה עתידה לבוא ממנו. אברבנאל: המשיח נקרא צמח משום שהוא ענף מגזע ישי, מצאצאיו של דוד.

[30] מצודות. רד"ק התלבט אם הכוונה לאבן המשמשת ליישור הבניין או שמדובר על אבן שהונח לאבן הפינה של בית המקדש. א"ע: אמר גם הוא שהכוונה היא לאבן שהונחה ליסוד בית המקדש והוסיף שהאבן כבר ניתנה ביד זרובבל עוד לפני תקופתו של יהושע, הוי אומר: בזמנו של יהושע כבר הונחו היסודות לבית המקדש. אברבנאל: הכוונה באבן היא לבית המקדש כמו שיעקב קרא לבית המקדש בשם אבן "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה". אלשייך: ה' אמר ליהושע שהוא לא צריך להצטער על שהוא לא יחיה עד זמן בית המקדש השלישי, שהרי גם תלמיד חכם הקודם לכהן גדול, כמו זרובבל שקודם לו, לא יזכה לכך, אלא הוא יהיה אסור עד ה' יתיר לו לצאת ממאסרו, והדבר יתקיים רק בזמן צאצאיו. דבר זה יתקיים רק בזמן בית המקדש השלישי כאשר תהיה אחדות בעם ישראל.

[31] מצודות. רש"י בפירושו השני כתב כפירוש זה. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שאבן אחת תתרחב פי שבע. רד"ק: הלך בשיטתו שאין מדובר דווקא על שבע עיניים אלא על ריבוי שמירות. בשם אביו כתב שהכוונה היא לשבעה זוגות של עיניים ממש: יהושע, עזרא, זרובבל, נחמיה, ושלוש הנביאים: חגי, זכריה ומלאכי. מהר"י קרא: היות ועבודת בית המקדש הופסקה, ה' אמר שירחיבו את עבודת בית המקדש פי שבע ממה שהיה. מלבי"ם: כאשר הניחו את היסודות לבית המקדש השני, זרובבל הביא את האבן שהונחה ליסוד ליהושע כדי שיטמין אותה, ויהושע חרט על האבן סימן של שבע עיניים כדי לסמל שהשגחתו של ה' על המקדש תהיה השגחה עליונה. אך ה' ענה לו שבבית המקדש השני ימשלו העיניים התחתונות ובית המקדש לא יעמוד לעולם אך לעתיד לבא, כשייבנה בית המקדש השלישי, תהיה השגחה אלוקית על בית המקדש, משום שבני ישראל לא יחטאו עוד.

[32] מצודות. רש"י: הכוונה שה' יתיר את הקשירה של האבנים – קשירה שמנעה את העבודה עם האבנים האלה, ה' יפר את עצתם של המנסים למנוע את בניין בית המקדש.

[33] מצודות. רש"י כתב שאינו יודע באיזה יום מדובר. בתוספת (הנמצאת בסוגריים) כתב שהכוונה ליום שבו יוסיפו נדבכים לבניין בית המקדש. רד"ק: הכוונה לתקופתו של זרובבל שהייתה תקופה שקטה ושלווה. כמו כן הסביר שייתכן שכוונת הפסוק איננה לומר שבני ישראל לא יחטאו עוד, אלא שה' עתיד להסיר את החטאים של בני ישראל. ספורנו: הכוונה ליום שבו יונחו היסודות לבית המקדש כמו שכתוב בספר חגי.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רד"ק: הנביא אומר שיהיה שלום. א"ע: הנביא אומר שבני ישראל יישבו לבטח. ספורנו: יהיו פירות רבים כל כך שאנשים יחלקו את פירותיהם זה עם זה.