זכריה פרק ד

זכריה פרק ד

(א) וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לאחר הפסקה קצרה, המלאך שדיבר איתי לפני כן, חזר לדבר איתי שוב. בנבואה הקודמת זכריה לא קיבל את נבואתו מהמלאך שדיבר איתו בתחילת הספר, ולכן הנביא אומר שהמלאך חזר לדבר איתו בנבואה זו,[1] וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ המלאך ניער אותי והעיר אותי כדרכו של אדם המעיר את חבירו מהשינה.[2] בכל שאר הנבואות, הנביא אומר שהוא נשא את עיניו משום שהוא ראה את הנבואה מעצמו, אך כדי לראות את הנבואה המובאת בפרק זה, היה המלאך צריך להעיר את הנביא[3]: (ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך שאל אותי: מָה אַתָּה רֹאֶה מה אתה רואה במראה הנבואה?[4] וָאֹמַר עניתי למלאך:[5] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ ראיתי מנורה שכולה הייתה עשויה זהב,[6] וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ ומעל למנורה היה ספל שהיה מלא בשמן (על מנת להדליק את המנורה),[7] וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ ובראש כל אחד משבעת הקנים, היה נר – כלי לקיבול השמן, כך שבסך הכל היו שבעה נרות,[8] שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ ולכל נר ונר היו שבעה צינורות שירדו מהגולה, מהספל שהיה מעל למנורה. הצינורות הגיעו לכל אחד משבעת הנרות, וכך התמלאו הנרות בשמן[9]: (ג) הנביא ממשיך בסיפור מראה הנבואה: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ ליד המנורה עמדו שני עצי זית,[10] אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ אחד מעצי הזית עמיד מימין לספל שהיה מעל למנורה, ואחד מהעצים עמד לשמאל הספל שהיה מעל למנורה.[11] אמנם בפסוק מצוין מקומם של עצי הזית ביחס לספל, אך מבחינת המשמעות העצים היו גם מצד המנורה וגם מצד הספל[12]: (ד) וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי הרמתי את קולי ושאלתי את המלאך שדיבר איתי,[13] לֵאמֹר כך שאלתי את המלאך שדיבר איתי:[14] מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי על מה באו הדברים האלה (המנורה, הספל והעצים) לרמז? מה משמעות מראה הנבואה שראיתי?[15] בהמשך הפסוקים נראה שהזיתים נמסקו לבד כך שהשמן הגיע אל המנורה ללא התערבות של אדם. הנביא שאל מה המשמעות של הדעת השמן לבד אל נרות המנורה[16]: (ה) וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי המלאך שדיבר איתי ענה לי,[17] וַיֹּאמֶר אֵלַי כך שאל אותי המלאך בתשובתו: הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה האם אינך מסוגל להבין לבד מה מרמזים הדברים האלה?[18] וָאֹמַר עניתי למלאך: לֹא אֲדֹנִי לא הצלחתי להבין את מראה הנבואה[19]: (ו) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך ענה ואמר לי,[20] לֵאמֹר כך אמר לי המלאך בדבריו:[21] זֶה דְּבַר יְקֹוָק אֶל זְרֻבָּבֶל במראה הנבואה הזה, ה' מרמז על מלך המשיח שיהיה צאצא של זרובבל,[22] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו על מלך המשיח:[23] לֹא בְחַיִל לא צבא גדול של מלך המשיח יגרום לו לשלוט על האומות,[24] וְלֹא בְכֹחַ ולא כוחו הגדול של מלך המשיח יגרום לו לשלוט על האומות,[25] כִּי אִם בְּרוּחִי אלא רק הרצון שלי (של ה'), הוא שיגרום למלך המשיח לשלוט על האומות, אני (ה') אגרום לאומות לרצות להיכנ לפני מלך המשיח,[26] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות.[27] ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה (המלאכים) ועל צבאות של מטה (בני האדם).[28] כשם שהמנורה התמלאה מעצמה ולא היה צורך לטרוח על מנת למלא אותה, כך האומות ייכנעו לפני מלך המשיח ללא כל מאמץ[29]: (ז) מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל האם אתה גוג חושב שאתה תוכל למנוע ממלך המשיח לבוא, כאילו שאתה הר העומד בדרכו?[30] לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר אתה תהיה רק כמישור לפני מלך המשיח ולא תוכל למנוע ממנו מלעבור ולהתגלות,[31] וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וכאשר מלך המשיח יגיע, הוא יוציא את האבן החשובה על מנת להניח אותה ליסוד לבית המקדש השלישי,[32] תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ וכל הנוכחים ירימו את קולם ויאמרו שלאבן ששימשה ליסוד בית המקדש יש הרבה חן משום שהיא אבן חשובה[33]: (ח) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי היה דבר נבואה מאת ה' אלי,[34] לֵאמֹר כך אמר לי ה' במראה הנבואה.[35] בפסוקים הבאים, ה' יפרש לזכריה את פרטי מראה הנבואה[36]: (ט) יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה זרובבל עצמו הניח את היסודות לבית המקדש השני,[37] וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וצאצא שלו, מלך המשיח, ישלים את בניין בית המקדש השלישי,[38] וְיָדַעְתָּ כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וכאשר תתקיים הנבואה, אתה, עם ישראל, תדע שה' שלח אותי (זכריה) להתנבא על דבר זה[39]: (י) כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שהרי מי שביזה את היום שבו בנו את בית המקדש השני בגלל שהמבנה של בית המקדש השני היה קטן,[40] וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה (מי שהצטער בשעת בניין בית המקדש השני) ישמח פי שבע כאשר הוא יראה את האבן התלויה במשקולת ביב מלך המשיח,[41] עֵינֵי יְקֹוָק הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ העיניים של ה' כביכול משוטטים בארץ, ה' רואה את מי שעצוב בבניין בית המקדש השני בגלל שהוא קטן, ולעתיד לבא הוא ישמח אותו בבניין בית המקדש השלישי[42]: (יא) וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו הרמתי את קולי ושאלתי את המלאך שדיבר איתי:[43] מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ מדוע יש שני עצי זית, האחד עומד מימין המנורה והשני עומד משמאל המנורה.[44] עד עתה הסביר המלאך את משמעות המנורה המופיעה בנבואה – המנורה מסמלת שמחה על בניין בית המקדש, אך זכריה עדיין לא הבין מדוע יש שני עצי זית ליד המנורה[45]: (יב) וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו והרמתי את קולי פעם נוספת ושאלתי את המלאך שדיבר איתי:[46] מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב מה המשמעות של שני הענפים של עץ הזית שנתלשו ונפלו לתוך צינורות הזהב שחיברו את עצי הזית לספל שעמד בראש המנורה?[47] הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב והענפים של עץ הזית רוקנו לתוך ספל הזהב. במראה הנבואה היה עניין נוסף שלא נאמר עד כה. הזיתים נדרכו מעצמם והשמן נשפך מעצמו אל הספל וכך השמן נשפך מעצמו. הנביא שאל את המלאך מה מסמלת הדריכה העצמית של השמן[48]: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך שדיבר איתי ענה לי, לֵאמֹר כך ענה המלאך שדיבר איתי:[49] הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה האם אינך יודע מה מסמלים שני עצי הזית?[50] וָאֹמַר עניתי למלאך שדיבר איתי: לֹא אֲדֹנִי אדוני! אינני יודע מה מסמלים שני עצי הזית[51]: (יד) וַיֹּאמֶר המלאך שדיבר איתי אמר לי: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר שני עצי הזית מסמלים שני אנשים שנמשחו בשמן המשחה: הכהן הגדול ומלך המשיח. מלך המשיח נמשח למלכות והכהן הגדול נמשח לתפקיד הכהונה,[52] הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ הכהן הגדול ומלך המשיח עומדים אצל אדון כל הארץ, אצל ה', כדי לבקש ממנו רחמים על החזרת השלטון לבני ישראל. השמן שנעשה לבדו ללא התערבות של אדם מסמל שהשלטון יחזור על ידי רצון ה' בלבד – לא בצבא גדול ולא בכח גדול[53]:

[1] מצודות. מלבי"ם: הנביא לא הבין את מראה הנבואה הקודם, בעיקר את משמעות שבע העיניים, ולכן הוא נפל בתרדמה, רמז לאי הבנת הנבואה, והמלאך העיר אותו על מנת להסביר לו את הנבואה.

[2] מצודות.

[3] רד"ק. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר, בפרש בהעלותך, שם הרחבנו בדברי הרמב"ם האומר שרק משה רבינו זכה לנבואה כשהוא היה ער. מהר"י קרא: הסמליות בנבואה זו היא שלאחר שביטלו את המשך בניין בית המקדש, בני ישראל התייאשו, ועכשיו העירו את בני ישראל כדי שהם לא ימשיכו להתייאש. מלבי"ם: המנורה מסמלת את זריחת כבוד ה' והגולה מסמלת את המקור של השפע האלוקי שירד. הנבואה אומרת שלעתיד לבא, השפע האלוקי יבוא מאת ה' ולא מאת המזלות ששולטות עתה על העולם. אברבנאל: שאל כיצד ייתכן הדבר שהמלאך העיר את הנביא, הרי כל נבואותיו של הנביא היו בחלום? תשובתו: אין הכוונה שהמלאך ממש העיר את זכריה, אלא שזכריה היה עסוק כולו בנבואה הקודמת בעניין יהושע הכהן הגדול, והמלאך הפנה את תשומת ליבו של הנביא לכך שהוא צריך להתמקד בנבואה אחרת חשובה ממנה.

[4] מצודות.

[5] רד"ק: הסביר את עניין הקרי והכתיב בפסוק. הכתיב "ויאמר" בא לספר את דברי הכתוב, והקרי "ואמר" הם ציטוט של דברי זכריה.

[6] מצודות. אברבנאל: דווקא בנבואה זו המלאך שאל את זכריה מה הוא רואה משום שלאחר שהמלאך הסב את תשומת ליבו של זכריה למראה הנבואה שבו הוא צריך להתמקד, הוא ידע שזכריה ראה מספר מראות של נבואה שיבואו בעתיד על בני ישראל, ולכן הוא שאל את זכריה מה מתוך מראות הנבואה הללו הוא הצליח לראות בבירור. (דבריו של האברבנאל מבוססים על דברי הרמב"ם במורה נבוכים המסביר את תהליך הנבואה.) הנביא ענה לו שהוא ראה מנורה של שבעה קנים. זו גם הסיבה שהנביא אמר שהוא ראה בלשון עבר – הנביא כבר ראה את המראות, ועתה המלאך שאל את הנביא מה הייתה הבנתו במראות הנבואה שהוא ראה. אלשייך: המנורה משולה לעם ישראל שכולם צדיקים ומאוחדים. הגולה מסמלת את מלך המשיח שמולך עליהם. זעת הנרות הם נשמות האבות והאימהות. "שבעה ושבעה מוצקות" הם שלשלת של ארבע עשרה דמויות המהווים את היסודות של עם ישראל כך שגם כאשר יש רשעים בעם ישראל, עדיין מצליחים להשפיע טוב על שאר העם משום שיש יסודות טובים. ארבע עשרה הדמויות הם: אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, חצרון, פרץ ורם. עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי ודוד.

[7] מצודות. אברבנאל: הגולה שעל ראש המנורה היא מעין כתר להראות שבתקופת בית המקדש השלישי, בני ישראל יחזרו למעלתם.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רש"י: בסך הכל היו ארבעים ותשע צינורות המהווים רמז לאור שלעתיד לבא יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, פי ארבעים ותשע על האור שהיה במעשה בראשית. רד"ק: שבעת הקנים והנרות מסמלים את אחדות ההפכים, כאשר הקנה האמצעי מסמל את החיבור ביניהם. כמו כן כתב שלכל נר היה צינור אחד, ובסך הכל היו רק שבעה צינורות. אברבנאל: הכפילות של השבעה מסמלת שני מערכות. מערכת אחת היא המערכת של שבעת הכוכבים המשפיעים על העולם. המערכת השניה היא המערכת של המלאכים המשפיעים על הכוכבים.

[10] מצודות.

[11] תרגום. רש"י: בצלע זו של הפסוק, הכתוב לא הזכיר את צנתרות הזהב שהוזכרו בפסוק יב'.

[12] רד"ק. אלשייך: מצד ימין היו משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ששניהם משוחים בשמן המשחה ומצד שמאל היה אליהו הנביא שהיה משוח מלחמה.

[13] מצודות.

[14] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בהסבר משמעות המילה "לאמר".

[15] מצודות.

[16] רש"י. אברבנאל: שאלתו של הנביא הייתה מדוע שני עצי הזית אינם באותו מקום, אלא אחד עומד לימין המנורה ואחד לשמאל המנורה, דבר שמראה שאינם באותה מעלה. תשובת המלאך הייתה שעצי הזית מסמלים את שני בעלי התפקידים, אלא שעל יהושע הכהן הגדול זכריה כבר התנבא, ועתה הוא מתנבא על צאצאו של זרובבל, על מלך המשיח, על כך אומר לו המלאך שהוא יקנה את ממשלתו ברצון ה' ולא יצטרך להפעיל כח. אלשייך: את הסמליות שבמראה המנורה הבין הנביא, שאלתו הייתה על הפרטים האחרים.

[17] תרגום.

[18] מצודות. א"ע: המלאך שאל אם יש בו מספיק חכמה להבין את מראה הנבואה. מלבי"ם: המלאך אמר לנביא שהוא יודע מה המשמעות של המנורה, שהרי זו אותה משמעות של המנורה שהוצבה בבית המקדש. זכריה ענה למלאך שהוא אינו מבין גם את המשמעות של מנורת המקדש.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[22] מצודות. לפי פירושו, נבואה זו נאמרה על ימות המשיח, וזרובבל הוזכר משום שמלך המשיח היה צאצא שלו. רש"י: נבואה זו נאמרה לימי הבית השני, וה' אמר שלא הכח או החיל יבנו את בית המקדש, אלא ה' יגרום לדריוש להסכים מעצמו על בניית בית המקדש, ונבואה זו נאמרה לזכריה על מנת שיאמר אותה לזרובבל. מהר"י קרא: הכוונה לעליה לבבל שתהיה ברשות של כורש. אלשייך: ה' אמר שזרובבל היה ראוי להיות מלך המשיח, אלא שהוא בחר שהמשיח יהיה אחד מצאצאיו כדי שיהיו למשיח גם את הזכויות של זרובבל וגם את הזכויות של עצמו. לו זרובבל היה המשיח, היו לו רק את הזכויות שלו עצמו, והדבר היה נקרא "חן" אחד. מאחר והמשיח יהיה צאצא של זרובבל, יהיו לו גם את הזכויות שלו עצמו וגם את הזכויות של זרובבל ולכן הדבר יהיה "חן חן".

[23] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות. מלבי"ם: פירש את עניין הנבואה באופן אחר. המלאך אמר לנביא שכאשר יבוא משיח, הנהגת ה' בעולם לא תהיה על ידי מערכת הכוכבים, שאז צריך חיל על מנת להתגבר על דרך הטבע וגם צריך כח כיוון שצריך שיהיה לשפע על מה לחול, אלא הכל ייעשה ברצון ה' – מעל לטבע. דבר זה נרמז במנורה ובשבעת העיניים שהוזכרו המסמלות את השגחת ה' בעולם.

[27] תרגום.

[28] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רש"י: הכוונה לצרי יהודה שניסו למנוע את המשך בניין בית המקדש השני. מלבי"ם: הכוונה להר הבית שאבן הפינה של בית המקדש הייתה בלועה בו וה' אמר להר לגלות את האבן.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה שלא יוכלו יותר למנוע את בניין בית המקדש השני. אברבנאל: הכוונה היא שמלך המשיח יהיה הר לעומת זרובבל, משום שמלך המשיח עתיד לשלוט על העולם כולו וזרובבל היה רק המושל ביהודה. מלך המשיח נקרא גם מישור משום שהוא מיישר את כל העמים ומדריך אותם ללכת בדרך ה'.

[32] מצודות. רד"ק: פירש כמו רש"י שהכוונה לבניין בית המקדש השני, אלא שכתב שכשם שהצליחו להניח את אבן הראשה, את אבן הפינה של בית המקדש השני, כך בני ישראל יצליחו לבנות את בית המקדש כולו. ספורנו: יצליחו והניח את האבן האחרונה בחומת ירושלים. אברבנאל: התלבט אם הכוונה באבן היא למקום שבו הניח שלמה המלך את היסודות לבית המקדש או שהכוונה לבית המקדש עצמו.

[33] מצודות. רד"ק: כאשר זרובבל הניח את אבן היסוד של בית המקדש השני, העם הריע לו. מהר"י קרא: זרובבל יצליח להוציא את האבן הגדולה כדי לבנות איתה את בית המקדש על ידי חן שה' יחון אותו בו. ספורנו: למרות שמי שעסק בבניין בית המקדש היו אנשים דלים ועניים, עדיין יהיה חן לבניין. אברבנאל: הכוונה היא שלא יכתבו על בית המקדש השלישי כתב שטנה.

[34] מצודות.

[35] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[36] א"ע. אברבנאל: המלאך ראה שהנביא לא הבין לגמרי את עניין הנבואה ולכן הוא חזר לבאר לו את הנבואה.

[37] מצודות.

[38] מצודות. בפירושו הסביר בעל המצודות שבניין בית המקדש השלישי הוא השלמה לבניין בית המקדש השני. רש"י: זרובבל התחיל להניח את היסודות לבית המקדש השני בימי כורש, ועתה הוא יסיים את מלאכת הבניין. מלבי"ם: בניין בית המקדש השני מהווה מעין הנחת אבן פינה לבית המקדש השלישי. "ידיו תבצענה" פירושו שבבניין בית המקדש השלישי, תסתיים מלאכת הבניין. אברבנאל: מכך שלא כתוב בפסוק שזרובבל יסיים את בניין הבית הזה, רואים שהכוונה לבניין בית המקדש השלישי על ידי צאצאיו של זרובבל. הנביא קרא לצאצאו של זרובבל בשם "ידו" כשם שדימה את צאצאיו של יהושע הכהן הגדול לידיים כשאמר שהם עומדים לימינו.

[39] מצודות. א"ע: הפניה היא לזרובבל המייצג את כל עם ישראל והנביא אומר לו שכאשר הוא יצליח לסיים את בניין בית המקדש, ידעו כולם שה' שלח אותו. אברבנאל: על ידי בניין בית המקדש השני, יידעו בני ישראל שה' עתיד לבנות את בית המקדש השלישי.

[40] מצודות. אלשייך: בהתחלה ה' אמר שהצלחתו של זרובבל לבנות את בית המקדש השני יהווה הוכחה לכך שה' עתיד לבנות את בית המקדש השלישי ולנכונות נבואתו של זכריה. אולם, בני ישראל היו יכולים לטעון שההצלחה תתגלה רק בעוד זמן רב ולכן ה' שלח להם הוכחה נוספת. אותם אלה שמבזים את בית המקדש השני בגלל קוטנו, עתידים לשמוח כשזרובבל ימשיך במלאכת הבניין, והשינוי יבוא בעקבות כך שה' יעורר את רוחן לשמוח על מלאכת הבניין. שינוי זה יהווה הוכחה לנכונות הנבואה.

[41] מצודות. רש"י: מי שהיסודות של בית המקדש הראשון השני ציערו אותו משום שהוא היה קטן, ישמח כאשר זרובבל יביא את האבן שתפקידה ליישר את פינת הבניין, משום שעל כל נדבך שנבנה, ייבנו עוד שבעה נדבכים. הכוונה היא שבית המקדש ימשיך להיבנות. א"ע פירש באופן דומה לרש"י, אלא ששבעת העיניים פורשו על ידו כהשגחה גדולה של בני ישראל על המשך הבניין. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא להשגחה מיוחדת מאת ה' על הבניין, ובסוף פירושו הסביר את המהלך של פירוש זה על פי חכמת הקבלה. רד"ק: אבן הבדיל היה עשוי מתכת, אלא שנקראת אבן משום התפקיד שלו. מלבי"ם: המנורה מסמלת את השגחת ה' בעולם בהשגחה ישירה ולא על ידי כוכבים ומזלות וזה עניין בית המקדש השלישי, אז כבוד ה' ישכון בו בקביעות.

[42] מצודות. רש"י: ה' חשב לעשות כן שזרובבל יקים את בית המקדש. ספורנו: אף אחד מאלה שהיו בהנחת אבן הפינה בימי זרובבל אינו חי עוד משום שה' הנחה אותם בדרך הטבע והם מתו.

[43] מצודות.

[44] מצודות. מהר"י קרא: מדוע יש צורך בשני עצים ולא מספיק עץ אחד. גם מצודות בפסוק יב' פירש שזה היה עיקר שאלת הנביא.

[45] רד"ק. אברבנאל: אחרי שהנביא ראה שהמלאך מפרש לו את עניין הנבואה, הוא רצה לדעת את משמעות המראה השלם של הנבואה. המלאך דיבר עד עתה רק על אחד משני עצי הזית, על זרובבל, וזכריה רצה שהוא ידבר גם על עץ הזית השני, על יהושע הכהן הגדול.

[46] עפ"י מצודות בפירושו לפסוק ד'.

[47] מצודות.

[48] מצודות. מהר"י קרא: הזהב הוא ביטוי לשמן הצלול שנשפך לתוך הספל. לפירושו, הזהב אינו הספל, אלא השמן הצלול. אברבנאל: הנביא ראה שהצינורות הוציאו את הזהב מעליהם ושאל מה פשר הדבר. תשובת המלאך הייתה שהמלך והכהן הגדול ישילו מעל עצמם את חמדת הכסף והזהב, משום שהם נמשחו בשמן המשחה.

[49] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י השתמש בלשון שהם מבקשים להחזיר אותם לגדולתם. מהר"י קרא: הכוונה ליהושע הכהן הגדול ולזרובבל שעומדים לפני ה' בבקשת הרחמים. א"ע הוסיף עניין שלא תהיה קנאה בין שני האישים משום שיהיה ביניהם שלום. אלשייך: שיבולי הזיתים הם משה רבינו ודוד המלך וזאת כתוספת על עצי הזית שהם משיח בן דוד, משיח בן יוסף ואליהו הנביא. משה מסמל את הכהונה משום שהוא היה הראשון ששימש ככהן ודוד מסמל את המלוכה. שניהם יהיו סמוכים לה' ועל ידי כך יוכלו להצטרף להנהגה.ש

[53] מצודות. רד"ק: הכוונה שהם מזומנים לעשות את רצון ה'. לשיטתו – שני הזיתים מסמלים את זרובבל ויהושע, שני השיבולים היוצאים מהם מסמלים את מעשיהם – שהם התחילו בבניין בית המקדש. שני הצינורות מסמלים את עזרא ונחמיה הממשיכים את פעולתם של זרובבל ויהושע. מלבי"ם: הכהן הגדול מסמל את שלמות במצוות שבין אדם למקום והמלך מסמל את השלמות במצוות שבין אדם לחבירו, ועל ידי שני בעלי התפקידים שנמשחו בשמן המשחה, יצא אור גדול לגולה. המלך והכהן הגדול משולים לעץ הזית משום שהאדם עץ השדה ודרך הצינורות הם משפיעים על כל עם ישראל.