זכריה פרק ח

זכריה פרק ח

(א) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק צְבָאוֹת היה דבר נבואה מאת ה' צבאות.[1] ה' נקרא בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים. על צבאות מעלה (כמו הכוכבים והמלאכים) ועל צבאות מאה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[2] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו[3]: (ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות:[4] קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה אני עתיד לכעוס כעס רב בעבור ציון. אני עתיד לכעוס על הגוים שיבואו להילחם בציון,[5] וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ ואני עתיד לשפוך חימה על העמים השונים שינסו להחריב את העיר בגלל מה שהם ינסו לעשות לה[6]: (ג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[7] שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם אני עתיד לשוב לציון ולהשרות את שכינתי בירושלים,[8] וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת ורק אז העירי רושלים תיקרא "עיר האמת" משום שתושבי העיר ינהגו על פי האמת ולא ישקרו זה לזה,[9] וְהַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ וההר שבו בנוי בית המקדש של ה' ייקרא "הר הקודש" משום שהשכינה תשרה שם[10]: (ד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם עתידים הזקנים והזקנות לשבת בשווקים שבעיר ירושלים,[11] וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים ולזקנים ולזקנות יהיו מקלות עליהם הם יישענו, בגלל שהם יהיו מבוגרים כל כך. הנביא אומר שבעתיד נזכה שאנשים מישראל יאריכו ימים והם ימלאו את רחובות העיר ירושלים. הם לא יישארו בבית כיוון שהם יהיו מספיק חזקים להסתובב בחוץ[12]: (ה) וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת רחובות העיר ירושלים תהיינה מלאות בילדים וילדות. תושבי ירושלים עתידים ללדת ימים רבים,[13] מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ הילדים והילדות ישחקו וישמחו ברחובות העיר ירושלים[14]: (ו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כשם שהניסים הגדולים שאני עתיד לעשות יפתיעו ויפליאו את הנשארים מהעם. אני עתיד לעשות חסד כל כך גדול עם הנשארים מעם ישראל עד שהם יתפלאו על גודל החסד,[15] גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא חסד זה יהיה מופלא גם אצלי (משום שהוא יהיה גדול כל כך – גם ביחס לחסדים אחרים שעשיתי בעבר),[16] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[17]: (ז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח אני עתיד להציל את עמי מארץ מזרח – מבבל ופרס,[18] וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ וכן אציל אותם מהארצות הנמצאות במקום שבו שוקעת השמש – במערב. הכוונה לארצות אשור ומצרים.[19] ה' אמר שהוא יושיע את בני ישראל מכל העולם[20]: (ח) וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם אני עתיד להכניס את עם ישראל לשכון תוך העיר ירושלים. אין הכוונה שכולם יגורו בה, אלא שכולם יעלו לירושלים בזמנים שונים,[21] וְהָיוּ לִי לְעָם וה יקבלו על עצמם להאמין בי,[22] וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים ואני אושיע את עם ישראל ועל ידי כך יהיה ניכר שאני אלוהיו,[23] בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה כל זאת יהיה בזכות שעם ישראל ינהג באמת ובצדקה. על ידי שעם ישראל ינהג באופן הראוי, הואי זכה לכך שה' יגאל אותו ויביא אותו לארץ ישראל[24]: (ט) הנביא פונה לשבי הגולה העסוקים בבניין בית המקדש: כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עליכם להתחזק במעשיכם היות ושמעתם את דברי הנחמה האלה. הנביא היה מודע לדברים לרפיון שנוצר אצל שבי הגולה בשעה שבנו את בית המקדש. הגויים מסביבם נסיו למנוע את מלאכת הבבניין, ואילו חלק משבי הגולה טענו שהשראת השכינה בבית המקדש השני איננו דומה להשראת השכינה שהיה בבית המקדש הראשון. הנביא קורא לעוסקים במלאכת הבניין להמשיך במלאכתם,[25] מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְקֹוָק צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת כיוון שהנביאים ניבאו את דבריהם ביום שבו הונחו היסודות לבית המקדש ושהתחילו לבנות את ההיכל. חגי וזכריה אמרו לשבי הגולה שכאשר תתחיל מלאכת הבניה, הם יראו ברכה גדולה במעשיהם. נבואה זו התקיימה והנביא אומר שמשום כך עליהם להקשיב בקול הנביא ולהמשיך במלאכת הבניין[26]: (י) כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה שהרי לפני התחלת בניין בית המקדש, לא היה שכר לאדם. אדם היה משקיע הרבה במלאכתו ולא היה רואה ברכה,[27] וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וגם השכר של הבהמה איננה. כאשר אדם היה עוסק במלאכתו עם הבהמה (כגון חרישת השדה), הוא לא היה רואה בכך ברכה,[28] וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר ולא היה שלום הן למי שיצא מהעיר והן למי שנכנס לתוכה, משום שהאויב היה תוקף את כל מי שיצא מהעיר,[29] וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ אני (ה') גיריתי את בני האדם שיילחמו זה בזה. אני גרמתי שבני האדם יריבו זה עם זה[30]: (יא) וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה ועכשיו, לאחר שהתחילו לבנות את בית המקדש, אינני מתייחס לשארית של עם שיראל כמו שהתייחסתי אליהם בעבר, אינני גורם למריבות או מונע מהם ברכה,[31] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[32]: (יב) כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם משום שיהיה לכם שלום בכל מה שאתם זורעים, אתם תראו ברכה בכל מה שאתם זורעים,[33] הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ עצי הגפן יוציאו ענבים בכמות ובאיכות הראויה,[34] וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ והארץ תוציא את התבואה שלה בכמות ובאיכות הראויה,[35] וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם והשמים יורידו את הטל,[36] וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה אני עתיד להנחיל לעם ישראל את כל הדברים האלה (הגפן, התבואה, הטל) ולא יהיה זה יד המקרה[37]: (יג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל תושבי ממלכת יהודה ותושבי ממלכת ישראל. כשם שהפורענות הגדולה שבאה עליהם גרמה לכך שהעמי היו מקללים אתכם,[38] כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה כך לאחר שאושיע אתכם, אתם תהיו ברכה. כשם שהצרה הגדולה גרמה לכך שהעמים היו מקללים אתכם, כך הישועה הגדולה תגרום לכך שתהיה לכם ברכה גדולה,[39] אַל תִּירָאוּ אתם לא צריכים לפחד ולירא מפני דבריהם של אלה שמחלישים אתכם בדבריהם,[40] תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם ותתחזקו במעשיכם לבנות את בית המקדש[41]: (יד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כיוון שכך אמר ה' צבאות: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי כשם שכאשר אבותיכם הכעיסו אותי – אני חשבתי להביא עליהם פורענות,[42] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות,[43] וְלֹא נִחָמְתִּי ולא התחרטתי עד שהבאתי את הפרענות[44]: (טו) כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה כך חשבתי בימים האלה להיטיב לירושלים ולתושבי ממלכת יהודה,[45] אַל תִּירָאוּ אתם לא צריכים לירא. ה' אמר שכשם שכאשר הוא החליט להביא פורענות על עם ישראל, הוא עשה זאת בלי להתחרט, כך עתה כאשר הוא החליט להיטיב לעם ישראל, הוא לא יתחרט על כך[46]: (טז) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ אלה הם הדברים שעליכם לעשות כדי שאוכל להיטיב לכם:[47] דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ כל אדם ידבר עם חבירו רק דברי אמת, אל תדברו אחד בפה ואחד בלב,[48] אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם בבתי הדין שלכם, עליכם לשפוט רק משפט אמת או משפט שלום (פשרה שמקובלת על שני הצדדים), אך אסור לכם להטות את הדין[49]: (יז) וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם אסור לכם לחשוב בלבכם מחשבות כיצד להרע לחבריכם,[50] וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ ואסור לכם לאהוב את השבועה לשקר,[51] כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי שהרי שנאתי את כל הדברים האלה (מחשבות להרע ושבועת שקר),[52] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[53]: (יח) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֵלַי היה דבר נבואה אלי מאת ה' צבאות,[54] לֵאמֹר כך אמר לי ה' בדבריו[55]: (יט) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי הצומות שבחודשים: תמוז, אב, תשרי וטבת. הכוונה לצום שצמים על הבקעת העיר שאירע בתמוז, הצום על חורבן בית המקדש שאירע באב, צום גדליה שחל בתשרי, והצום על הטלת המצור על העיר החל בטבת,[56]  יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים (ימי התעניות) יהפכו לתושבי ממלכת יהודה לששון, שמחה ולמועדים טובים,[57] וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ אך כל זה יקרה בתנאי שאתם תאהבו את האמת והשלום[58]: (כ) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים עוד יבוא זמן שבו יבואו עמים רבים (הכוונה לימות המשיח),[59] וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת ותושבים של ערים רבות[60]: (כא) וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר ותושבי הערים ילכו ויאמרו זה לזה:[61] נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת נלך על מנת להתפלל לפני ה' ולבקש ממנו שימחל לנו על מה שעשינו לעם ישראל,[62] אֵלְכָה גַּם אָנִי גם אני אצטרף אליך בהליכתך להתפלל אל ה'[63]: (כב) וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים ויבואו עמים רבים וגוים חשובים,[64] לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם לדרוש את ה' צבאות בירושלים, ללמוד מה רצונו של ה',[65] וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק ולהתפלל לפני ה'[66]: (כג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם הדבר הזה יקרה כאשר יהיו עשרה אנשים מכל אחד מהעמים השונים. אמנם אין הכוונה דווקא למספר עשר, אלא כאשר הכתוב רוצה להדגיש שיהיו רבים, הוא מציין את המספר עשר,[67] וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי כל אחד מהאנשים הרבים האלה יאחז בבגדו של יהודי,[68] לֵאמֹר כך הם יאמרו בשעה שהם יאחזו בבגדו של היהודי,[69] נֵלְכָה עִמָּכֶם אנחנו רוצים לבוא אתכם לארץ ישראל,[70] כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם כיוון ששמענו שה' יהיה בעזרתכם. העמים כולם יכירו שה' יסייע לעם ישראל ולכן ירצו רבים מהגויים להצטרף לעם ישראל בעבודת ה'[71]: 

[1] תרגום.

[2] רד"ק בפירושו לישעיה א,ט.

[3] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, באוצר המאמרים, שם הרחבנו בהסבר המילה "לאמר" במקרא.

[4] תרגום.

[5] רד"ק ולפי פירושו נבואה זו נאמרה על תקופת מלחמת גוג ומגוג. מצודות: הנבואה נאמרו על שבי הגולה בתקופת בית המקדש השני. תרגום הסביר שהקנאה היא הבאת פורענות (בעוד לשי המצודות הכוונה לכעס).

[6] רד"ק.

[7] רד"ק: על כל נחמה נאמר "כה אמר ה'" בנפרד על מנת לחזק את הנחמה.

[8] תרגום. אבן עזרא: השראת השכינה בישראל מותנית בחזרת עם ישראל לארץ ישראל מכל קצוות תבל, דבר שלא התקיים. ספורנו: השישבה שנאמרה בפסוק התקיימה בימי בית שני ואילו השכינה תתקיים רק בימות המשיח.

[9] רד"ק וכתב שכל הארץ תיקרא כך, אלא שהנביא ציין את העיר ירושלים כיוון שהיא הראש לכל שאר הארץ.

[10] תרגום + מצודות.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות. אבן עזרא: בכך מתקיים ההיפך מהנבואה העוסקת בחורבן ירושלים.

[14] מצודות.

[15] רש"י.

[16] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שצלע זו נאמרה בלשון תמיה – האם גם אני צריך להתפלא על כך. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שהכוונה היא לשחטית היצר הרע, וה' כביכול מתפלא כיצד היו הצדיקים יכולים להתמודד עם יצר הרע.

[17] תרגום.

[18] אבן עזרא.

[19] אבן עזרא + מצודות.

[20] רד"ק.

[21] מצודות. רד"ק: ירושלים מסמלת את כל ארץ ישראל.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רד"ק: הכוונה שה' ינהיג אותם בדרך של אמת וצדקה.

[25] רש"י + מצודות. רד"ק: דברי הנבואה והנחמה אמורים לחזק את ידי העוסקים במצוות ה' בבניין בית המקדש. מהר"י קרא: הנביא זכריה הוא היחיד שאמר "תחזקנה ידיכם" על דברי הנבואה, משום שהוא נתן אות לכך שדבריו יתקיימו.

[26] רש"י. מצודות: "מפי הנביאים" פירושו שדברי הנחמה שנאמרו לפני כן גדולים יותר מכל דברי הנחמה שנאמרו בשעת התחלת בניין בית המקדש.

[27] רד"ק.

[28] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהבהמה עצמה איננה, משום שהאויב לקח את הבהמה.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] רד"ק. תרגום:הזרעים יהיו שלמים. אבן עזרא: הזריעה והקצירה יהיו בשלום. מצודות: ההצלחה בזריעה תביא שלום, כיוון שכאשר אין מספיק אוכל, יש עין צרה בין בני האדם, וכך נוצרות מריבות.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רד"ק: התלבט אם כוונת הנביא לימי בית שני או לימות המשיח. בסוף דבריו הוא מוכיח שהכוונה לימות המשיח משום שהפסוק מציין את בית יהודה ובית ישראל ובימי בית שני לא חזרו מעשרת השבטים. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר עזרא, אוצר המאמרים, מאמר ג', שם הרחבנו בשאלה האם בתקופת שיבת ציון בימי בית שני שבו גם מעשרת השבטים.

[38] מצודות וכתב שכאשר רצו לקלל מישהו, היו מקללים אותו שיקרה לו כמו שקרה ליהודים. רד"ק:כאשר הייתה באה פורענות בארץ מסוימת, היו מאשימים בכך את היהודים.

[39] מצודות. רד"ק: אתם תגרמו לברכה בגויים, בשכותכם תהיה ברכה בגויים.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רד"ק: הנבואות הטובות יגרמו לכך שידיכם תחזקנה.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] רש"י.

[45] תרגום.

[46] תרגום. רד"ק: אל תיראו מפני סנבלט וחבריו המנסים למנוע את בניין בית המקדש.

[47] מצודות.

[48] רד"ק.

[49] מצודות. אבן עזרא: דברי האמת שנאמרו בצלע הקודמת נאמרו על הדברים שנאמרים בסתר. דברי המשפט הם דברים שנאמרים בגלוי.

[50] רד"ק. אבן עזרא: אסור לאדם לחשוב אפילו בלב מחשבה רעה על חבירו.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[56] מצודות. לבי התאריך של הבקעת חומת העיר, עיין בספרנו ירושלים של זהב שם הארכנו בסתירה העולה כביכול בין הפסוקים הנוקטים בתאריכים שונים להבקעת העיר: ט' בתמוז (כפי שגם הביא האבן עזרא כאן) או יז' בתמוז. רש"י כתב כאן שגדליה נהרג בג' תמוז, אולם אבן עזרא ועוד פוסקים סוברים שגדליה נהרג בראש השנה ושקבעו את הצום ליום הראשון שניתן לצום לאחר ראש השנה (ראה ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקמ"ט סעיף ד'). אבן עזרא: בתמוז קרו שני דברים: הבקעת חומת העיר והריגת הכהנים בבית המקדש, וחכמים לא רצו להטריח את עם ישראל לצום שתי צומות, ולכן תיקנו רק את יז' בתמוז. תענית אסתר לא הוזכרה כיוון שלא הייתה תקנת נביאים לצום.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] תרגום. רד"ק: גם "עצומים" פירושו רבים.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] רד"ק.

[68] תרגום.

[69] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[70] מצודות.

[71] תרגום. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שמדובר על אלפיים ושמונה מאות אנשים שיחזיקו בכל כנף של ציצית של מי שמקפיד על קיום המצווה.