זכריה פרק ט

זכריה פרק ט

(א) מַשָּׂא דְבַר יְקֹוָק בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ אלה הם דברי הנבואה בארץ חדרך ודמשק ששם תהיה מנוחת הנבואה – שם תתקיים הנבואה,[1] כִּי לַיקֹוָק עֵין אָדָם משום שכל אדם יצפה לישועה אל ה', העולם כולו יכיר במלכות ה' ויפנה אליו, ויפסיקו לעבוד עבודה זרה,[2] וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כל שכן שבטי ישראל שיפנו אל ה'[3]: (ב) וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ וגם העיר חמת תיכלל בתוך גבולות ארץ ישראל. גבולות ארץ ישראל יתרחבו עד שהם כיללו גם את העיר חמת (אין זו העיר חמת שנאמרה בתורה כמציינת את הגבול הצפוני של ארץ ישראל),[4] צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד גם צור וצידון יהיו חלק מארץ ישראל (בגלל שארץ ישראל תתרחב), וזאת למרות שהעיר צור מלאה בחכמה ופעמים רבות בוטחת על חכמתה, בכל זאת היא תהיה כפופה לארץ ישראל[5]: (ג) וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר לָהּ בנו ביצורים רבים מסביב לעיר צור, צור הייתה מבוצרת וחזקה,[6] וַתִּצְבָּר כֶּסֶף כֶּעָפָר צור גם אספה כסף ועושר רב,[7] וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצוֹת והזהב המשובח שנקרא "חרוץ" מתגלגל בחוצות (כיוון שהיה שם עושר רב)[8]: (ד) הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה ה' עתיד לגרש את צור מארצה,[9] וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ ואת חייליה הרבים ה' יכה בים,[10] וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל והעיר עצמה תישרף באש[11]: (ה) תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא כאשר אשקלון תראה שצור נכנעה לפני ה' – גם היא תיכנע,[12] וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וגם עזה תחתלחל ממפלת צור,[13] וְעֶקְרוֹן כִּי הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וגם עקרון תפחד, משום שהיא תמיד הסתכלה על צור וסמכה על כך שצור תעזור לה בעת צרה,[14] וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה ומלך עזה יאבד את מלכותו (היות ועם ישראל ישלוט על עזה),[15] וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב ואשקלון תהיה ריקה מתושביה הנכריים, כיוון שעם ישראל יתשייב שם[16]: (ו) וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד באשדוד יישב עם נכרי, עם שלא ישב שם עד עתה. הכוונה שעם ישראל יישב באשדוד לאחר שהעיר תיכנע בפניו,[17] וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים ואני (ה') אשמיד את השלטון הפלשתי[18]: (ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו ואני אסיר מהפלשתים את כל האוכלים דם ואת כל מי שיש לו שקצים בין שיניו (הכוונה לכל אוכלי השקצים),[19] וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ והגרים שיישארו מהם יתווספו גם הם על עם ישראל ויעבדו את ה',[20] וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה והם יהיו כמו השרים החשובים שביהודה,[21] וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי והעיר עקרון תתמלא בתושבים מעם ישראל כמו שהעיר ירושלים מלאה מהם[22]: (ח) וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב אני (ה') אהיה כמו מחנה שמקיף את עם ישראל כדי שצבא שעובר לידו לא יוכל להזיק לו. ה' אמר שהוא יגן על עם ישראל,[23] וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ ולא יעברו על עם ישראל יותר עמים אחרים שיעבידו אותם וידחקו בהם,[24] כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי (הטוב הזה יגיע לעם ישראל) כיוון שעכשיו ראיתי בעיניי את צרתם. עד עתה הסתרתי את פני מהם, אך מעתה ואילך לא אסתיר יותר את פני[25]: (ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן בת ציון! את יכולה להתמלא בגיל ושמחה,[26] הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם ירושלים! את יכולה תרועה של שמחה,[27] הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ שהרי מלך המשיח עתיד לבוא אלייך,[28] צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא מלך המשיח עתיד להיות צדיק והוא עתיד להיוושע ממלחמת גוג ומגוג,[29] עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר מלך המשיח יהיה כל כך עניו עד שהוא ירכב על חמור פשוט ולא על בעלי חיים שרכיבה עליהם מראה על מעמד גבוה,[30] וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת או שהוא ירכב על עיר (חמור קטן) בן אתון. רכיבה על עיר מראה גם היא על מידת הענווה של מלך המשיח[31]: (י) וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם אני (ה') עתיד להשמיד את כל המרכבות מאפרים. ממלכת ישראל נקראת בפי הנביאים "אפרים" בגלל שירבעם בן נבט, שמלך לראשונה על ממלכת ישראל לאחר הפילוג מממלכת יהודה, היה משבט אפרים. הנביא מדבר בדבריו גם אל ירושלים המייצגת את ממלכת יהודה וגם אל אפרים המייצג את ממלכת ישראל, היות ולעתיד לבא תהיה רק ממלכה אחת, ולכן דברי הנבואה נוגעים לשניהם,[32] וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וכן אני עתיד להשמיד את הסוסים מירושלים,[33] וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וכן יושמדו הקשתות המשמשות ככלי נשק במלחמה. הנביא אומר שבימיו של מלך המשיח לא יהיה שום צורך בכלי נשק, היות ויהיה שלום,[34] וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם מלך המשיח ישכנע את הגוים להיכנע אליו,[35] וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ גבול שלטונו של מלך המשיח יהיה: מים סוף ועד הים התיכון שנמצא בצפון, ומנהר פרת ועד הקצה המערבי של הארץ[36]: (יא) גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ גם את עתידה להיוושע יחד עם מלך המשיח בזכות מצוות המילה ששמרתם עליה בגלות. בפסוק י' הנביא אומר שמלך המשיח עתיד להיוושע ובפסוק זה הנביא אומר שגם עם ישראל עתיד להיוושע,[37] שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ אני עתיד להוציא את האסירים שלך מהבורות שאין בהם מים. הנביא אומר שה' עתיד להוציא את עם ישראל מהגלות אותה הוא מדמה לבור שאין בו מים משום שבבור שאין מים יש נחשים ועקרבים[38]: (יב) שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה תחזרו חזרה לירושלים עיר מבצרכם,[39] גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ כשם שאני עתיד לגאול אתכם מגלות בבל, אני גם עתיד לגאול אתכם מצרה נוסת בימי החשמונאים[40]: (יג) כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת שהרי אשתמש ביהודה כקשת דרוכה. כשם שהקשת משתמש בקשו על מנת לירות חיצים ולפגוע באויב, כך ה' כביכול ישתמש בשבט יהודה על מנת להכניע את היוונים,[41] מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם אני אמתח את הקשת בכל כוחי על מנת לירות את אפרים. גם בצלע זו מדמה הנביא את הכנעת יוון, וכביכול שה' השתמש בשבט אפרים (המייצגים את ממלכת ישראל) כדי להכניע את יוון,[42] וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן ואני אעורר את בני ציון על בני יוון, אני אגרום לכך שעם ישראל יצליח להתגבר על ממלכת יוון,[43] וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר ואני אשים אותך, עם ישראל, כחרב הנמא בידו של גיבור (כך שתצליחו לנצח את יוון)[44]: (יד) וַיקֹוָק עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה ובאותו הזמן ה' עתיד להתגלות להם בשכינתו והוא יילחם להם,[45] וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ והחיצים שה' יירה עליהם יהיו דומים לברק. כשם שהברק מהיר ומבריק, כך החיצים שה' כביכול ישלח על אויבי ישראל יהיו מהירים ומבריקים,[46] וַאדֹנָי יְקֹוִק בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וה' כביכול יתקע בשופר כדרכם של החיילים שהיו נוהגים בימי קדם לתקוע בשופרות בשעת מלחמה,[47] וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן וה' יביא מדרום סערה גדולה שתפיל את שלטון יוון[48]: (טו) יְקֹוָק צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם ה' צבאות יגן על יהודה ואפרים שהפורענות לא תפגע בהם כשהיא תבוא על היוונים,[49] וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע ויהודה ואפרים יאכלו את שלל אויביהם ויכבשו את שרי היוונים אותם דימה הנביא לאבני קלע,[50] וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן הנביא מדמה את ההרג הרב שיהיה באויבי ישראל ואת הדם הרב שיישפך לאדם ששותה הרבה יין ולאחר מכן קורא בקולול של המיה – ברעש גדול,[51] וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ ויישפך כל כך הרבה דם אויב, עד שהדבר יהיה כמו המזרקות בבית המקדש שהיו מלאים בדם הקרבנות[52]: (טז) וְהוֹשִׁיעָם יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כמו שרועה מציל את הצאן שלו, כך ה' אלוקיהם של ישראל יושיע אותם מידי היוונים,[53] כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ שהרי האבנים היקרות ששמים אותם בכתרים מתרוממים על אדמתו. עם ישראל יתחיל להתרומם על אדמתו משום שה' יציל אותם[54]: (יז) כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ שהרי מה גדול הטוב והיופי של עם ישראל, בטוב והיופי של עם ישראל הוא רב,[55] דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת הדגן שיגדל בארץ יגרום לבחורים להיות חזקים, וענבי היין שיגדלו בארץ יגרמו לבתולות לשיר שירות וזמירות[56]:

[1] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהנבואה תהיה אפילו בחדרך ובדמשק, מקום שתהיה מנוחת השכינה, היות וארץ ישראל תתפרס עד שם. תרגום: מדובר על ארץ דרום. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שם נחלקו התנאים ויש דעה האומרת שלא מדובר על מקום אלא על משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל ודעה נוספת האומרת שמדובר על מקום שנמצא ליד דמשק (גם רד"ק הביא מדרש זה אך יש שינוי בשמות החכמים). ספורנו: המשיח ידבר דברי שלום גם לאומות ולכן הוא נקרא רך. אבן עזרא: נבואה זו נאמרה על ימי בית שני.

[2] רש"י. ספורנו: המשיח לא ינסה להשתלט על האומות, אבל האומות יבואו ויכניעו את עצמם אליו.

[3] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהעולם כולו יפנה אל ה' ואל שבטי ישראל. מצודות: עם ישראל יתאסף יחד ולכן תבוא אליו כל הטובה הזו. תרגום: למרות שה' יכול לראות את כל מעשי האדם ולבחור בכל עם שהוא רוצה, הוא עדיין בחר בישראל.

[4] רד"ק. מהר"י קרא: כל המקומות מסביב לארץ ישראל יהיו "מוגבלים", כלומר: מלאים בתושבים, בגלל שיהיו רבים מעם ישראל שיתיישבו שם.

[5] רד"ק. מצודות: חכמת צור לא תועיל להיכנס לתוך גבול ארץ ישראל. ספורנו: החכמה של צור תגרום לה להכיר בה'.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. מהר"י קרא: חרוץ פירושו אבנים טובות.

[9] מצודות. רש"י: מלשון "מוריש", הופך עשיר להיות עני.

[10] מצודות. רש"י: העושר ייעלם בים.

[11] תרגום.

[12] רד"ק וכתב פירוש נוסף שצור וצידון לא יכניעו את עצמם לפני ה', אלא הם יילחמו עם בני ישראל (בניגוד לרוב העמים האחרים). רש"י: אשקלון תפחד (אך לא כתב שהיא תיכנע).

[13] מצודות.

[14] רש"י. רד"ק פירש "הוביש" בשני אופנים, כאשר השאלה היא את מי ה' הוביש. א. הכוונה לצור שהתמלאה בבושה. ב. ה' הוריד את מבטה של עקרון משום שאין לה על מי להסתמך. אבן עזרא: כל הערים האלה הן ערים מסביב לירושלים, והנביא מנגיד את הערים שיבואו עליהן פורענויות לבין ירושלים שתשב לבטח.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רש"י. רד"ק: פירש בשני אופנים. א. יש אומה שנקראת בשם ממזר. ב. הממזרים בישראל יישבו שם כדי שהם יופרדו משאר העם. ג. מי שיישב באשקלון מהפלשתים יהיה איש זר משום שהוא יהיה כנוע תחת ישראל. ספורנו: הכוונה לאלכסנדר מוקדון.

[18] מצודות.

[19] תרגום. רש"י פירש בשני אופנים: א. הכוונה לעובדי העבודה הזרה שהיו משליכים את הדמים מהקרבנות שהם הקריבו. ב. על שם שהם היו שופכים את דמם של ישראל. רד"ק: הנביא משתמש בידומי לרשעים.

[20] תרגום. ספורנו: הכוונה לאחר מיתתו של אלכסנדר מוקדון ואז שמעון הצדיק יוכל להיות לה'.

[21] תרגום.

[22] תרגום. רד"ק: אנשי עקרון יהיו כמו התושבים היבוסים בירושלים. כשם שהתושבים היבוסים בירושלים היו מעלים מיסים לעם ישראל, כך גם תושבי עקרון יעלו מיסים. מצודות: אנשי עקרון יהיו נקיי הדעת כמו אנשי ירושלים.

[23] רד"ק. לפי פירושו, מצבה מלשון צבא של חיילי אויב, אך בפסוק המילה כתובה בה' במקום בא'. רש"י הוסיף פירוש נוסף למילה מצבה, באומרו שהכוונה למצב של חיילים, יחידה של חיילים. תרגום: הכוונה להשראת השכינה מסביב לבית המקדש. ספורנו: ה' אמר שהוא יגן על ביתו מצבאו של אלכסנדר מוקדון.

[24] מצודות. תרגום: לא יעבור עליהם שוב שלטון נכרי.

[25] רש"י. אבן עזרא: אלה הם דברי הנביא שאומר שהוא ראה את מראה הנבואה.

[26] רד"ק. תרגום תרגם כדרכו "כנסת ציון". אבן עזרא: הביא מספר דעות לגבי זיהוי על מי נאמרו פסוקים אלה. א. משיח בן דוד. ב. משיח בן יוסף. ג. נחמיה. המפרשים שהכוונה לנחמיה מסבירים שנאמר עליו שהוא רוכב על חמור משום שלנחמיה לא היו סוסים מרוב עוני, אך האבן עזרא דחה פירוש זה, שהרי נחמיה היה פחה ובכל יום היו רבים שהיו אוכלים על שולחנו, ואם כן קשה לומר שלא היה לו סוס לרכב עליו. כמו כן לא מובן כיצד מתקשרים היוונים המוזכרים בפסוק יג' לתקופת נחמיה, שהרי בתקופת נחמיה לא היו יוונים בירושלים. לכן מסיק האבן עזרא שהכוונה ליהודה המכבי שבתחילת דרכו לא היו לו סוסים.

[27] מצודות.

[28] רש"י וכתב שלא ניתן לומר שדברי נבואה אלו נאמרו על ימי בית שני, היות וכתוב שהמלך עתיד למשול מים לים, ובימי בית שני לא התקיימה נבואה זו.

[29] רד"ק.

[30] רש"י. רד"ק הוסיף שהנביא מרמז שעם ישראל לא יהיה זקוק למרכבות וסוסים במלחמות, כיוון שה' יושעי אותו. מהר"י קרא: מצבו של אדם שרוכב על חמור איננו טוב, ואפילו הוא יוושע בימי המשיח.

[31] מצודות.

[32] רד"ק.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רד"ק: המשיח ישלים בסכסוכים שבין העמים השונים. תרגום: על ידי שמלך המשיח ידון בדינים, יהיה שלום בממלכה.

[36] אבן עזרא + רד"ק. רד"ק הוסיף שמלכותו של מלך המשיח תהיה בכל העולם. מצודות פירש את הים הצפוני באופן אחר, וכתב שהכוונה לאוקינוס.

[37] רד"ק. בפירושו השני כתב שהדם הוא דם הברית שה' כרת עם בני ישראל בסיני. מהר"י קרא: הכוונה לדם המוסרים עצמם על קידוש ה' ולא נכנעו לעבור על דתם. ספורנו: למרות שלא הגיע עדיין זמן המשיח, אני עתיד לשלוח את האסירים שלך מבית עבדים.

[38] מצודות. רד"ק כתב בשם אביו שהמים שהוזכרו בפסוק הם נבוא, והכוונה שבזמן הגלות לא הייתה נבואה, וה' עתיד להחזירה. אבן עזרא: חזר על פירושו שמדובר על תקופת החשמונאים.

[39] מצודות. רש"י: הביצרון הוא הכוח והכבוד של עם ישראל, למרות שעד עתה הם היו ברשות מלכי פרס. רד"ק: הביצרון הוא ה' יתברך, והנביא פונה אל עם ישראל ואומר להם לשוב אל ה'.

[40] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שמדובר על הגאולה שלאחר גלות בית ראשון. מצודות: כשם שהייתה גאולה במצרים, כך עתידה גם להיות גאולה בסוף גלות בבל.

[41] רש"י.

[42] רד"ק וכתב שלמרות שלא היו משבט אפרים בתקופת בית המקדש השני, הרי שהיו מעטים שנשארו בארץ לאחר גלות עשרת השבטים, והם גלו עם תושבי ממלכת יהודה לבבל, ולאחר מכן הם חזרו יחד איתם לארץ ישראל. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר עזרא, אוצר המאמרים, מאמר ג', שם הרחבנו בעניין חזרת עשרת השבטים מגלות בבל.

[43] תרגום.

[44] תרגום. ספורנו: הנביא מדגיש שהניצחון על היוונים לא יהיה בזכות גבורתם, אלא בזכות העזרה מאת ה'.

[45] רד"ק. רש"י כתב בשם ספר יוסיפון שבאותו הזמן נעשה מופת גלוי לאנשי ירושלים.

[46] מצודות. תרגום: דברי ה' ייצאו כמו ברק.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. רש"י: אנשי תימן הם אנשי יוון וה' יביא עליהם את הסערה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לאדום שנמצאת בדרומה של ארץ ישראל. ספורנו: הכוונה לאומות שבאות מתימן.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק. הנביא דימה את האויב לאבני קלע משום שבפסוק טז' הוא מדמה את עם ישראל לאבני נזר.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק. מצודות: הכוונה לקרנות המזבח שמלאים מדם הקרבנות.

[53] רד"ק. בפירושו השני כתב שההשוואה היא בין ההצלה שבה ה' הציל את בני ישראל כמו רועה, שקרה בזמן יציאת מצרים.

[54] רד"ק. תרגום: הכוונה שהם יהיו כאבנים המובחרות שבאפוד. הצלע "על אדמתו" עומדת בפני עצמה, ופירושו שה' יקרב אותם לאדמתם. רש"י: כהנים, בני חשמונאי, היו מתפארים באבנים שהיו על האפוד ועל החושן. ספורנו: החשמונאים הומשלו לאבני נזר משום שהם היו צדיקים.

[55] תרגום.

[56] מצודות. רש"י הוסיף פירוש שהענבים יגדלו על קרקע בתולה, וכאשר מכינים מהם יין, יין זה נהיה יין משובח. ספורנו הסביר שפסוק זה נאמר בלשון הפוכה, שהטוב גורם ליצר הרע.