חבקוק פרק ג

חבקוק פרק ג

(א) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת הפסוקים הבאים הם תפילה של חבקוק הנביא על כך שהוא הטיח דברים כלפי ה'. כפי שראינו, חבקוק התרעם על ה', ועכשיו חבקוק חזר להתפלל לפני ה' ולדבר בשבחו[1]: (ב) יְקֹוָק שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה'! אני (חבקוק) שמעתי את מה שהשמעת לאוזניי, את הנבואה שנבאת אותי שהגלות תהיה ארוכה, והתמלאתי ביראה בעקבות נבואה זו,[2] יְקֹוָק פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ ה! לאורך שנות הגלות תחיה את פעול ידך, את עם ישראל,[3] בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר ולאורך שנות הגלות תודיע לעם ישראל שגם בשעה שאתה (ה') מתמלא על עם ישראל ברוגז, אתה עדיין תזכור אותם (את בני ישראל) ותרחם עליהם, כך שהם לא יכלו בגלות[4]: (ג) אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא כאשר בני ישראל הגיעו מארץ אדום שהיא נקראת "ארץ תימן" משום שהיא נמצאת בדרום, ה' בא לפני ישראל כדי לעזור להם במלחמתם נגד סיחון ועוג,[5] וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה וכאשר ה"קדוש", ה', בא לפני ישראל להר פארן ונשאר איתם לעולם. הנביא אומר שבשעה שבני ישראל עברו את הר פארן הסמוך לארץ אדום, ה' הגיע לקראת ישראל כדי לעזור להם במלחמתם נגד סיחון ועוג, ויש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק,[6] כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ (כאשר ה' בא לקראת ישראל בשעה שהם עברו את ארץ אדום) ובני ישראל כבשו את ארץ סיחון ועוג, השמים התמלאו בפאר והוד מאת ה'. הכוונה היא שעמי העולם כולם הכירו בה' לאחר שראו את ניצחון ישראל על סיחון ועוג,[7] וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ וזוהרו של ה' מילאה את כל הארץ (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק)[8]: (ד) וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה עמוד האש שה' הוליך לפני בני ישראל בשנות נידודם במצרים ובשעה שנלחמו נגד סיחון ועוג האיר כמו אור יום,[9] קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ הקרניים הם סמל לשלטון ומלוכה. הנביא אומר שהשלטון והמלוכה שבאה לישראל בעקבות ניצחון סיחון ועוג בא מה', ה' הוא שגרם לכך שעם ישראל הצליח לנצח את סיחון ועוג,[10] וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה במחנה ישראל הלכו גם לוחות הברית. לוחות הברית נקראו בשם "חביון" משום שהם היו חבויים וגנוזים בתוך ארון הברית, ואילו ארון הברית נקרא מלשון "עוז" משום שהוא חזקו של עם ישראל[11]: (ה) ארון הברית היה גורם לעם ישראל להכות באויביהם בשעה שהלך בתוך מחנה ישראל בזמן המלחמות. הנביא מדמה את הריגת אויבי ישראל בזכות הארון בשני דימויים בפסוק זה: לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר לפני ארון הברית היה הדבר הולך להרוג את אויבי עם ישראל,[12] וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו ולרגלי הארון, כאשר הארון הגיע למקום המלחמה, יצאו גחלי אש ששרפו את אויבי ישראל[13]: (ו) עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ כאשר ארון הברית עמד בארץ ישראל, בני ישראל כבשו את הארץ וחילקו אותה על ידי חבל. לשם מדידת קרקעות לפני חלוקתם היו משתמשים בחבלים, והנביא אומר שחלוקת קרקעות ארץ ישראל התבצעה בזמן שהארון עמד בארץ,[14] רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם כאשר הארון היה "מסתכל" לכיוון העמים יושבי הארץ, הוא היה מגרש אותם, הכוונה היא שהארון היה הגורם לגירוש יושבי הארץ מארץ ישראל,[15] וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד ההרים הגבוהים שתמיד היו קיימים, התפוצצו ונשברו. הכוונה היא שמלכי כנען נוצחו, וכן שרי המעלה שלהם הושפלו גם כן,[16] שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הגבעות שתמיד היו קיימים הושפלו (יש כאן חזרה על הצלע הקומת של הפסוק),[17] הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ "הליכות" הוא מלשון מנהיגים. הסיבה שהיה יכולת בידי ה' להשפיל את כל מלכי ומנהיגי ארץ כנען היא משום שהוא שולט על כולם ויכול לעשות בהם כרצונו[18]: (ז) תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן בגלל החטאים של עם ישראל, אני (ה') ראיתי את האוהלים של כושן רשעתיים ששיעבדו בישראל. הכוונה היא שחטאי עם ישראל הם שגורמים לאויב לבוא עליהם, כמו שכושן רשעתיים שיעבדו אותם,[19] יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן אך בשעה שבני ישראל יחזרו בתשבה ויקראו אל ה', הרי שיריעות האוהלים של המדינים יחרדו ויגרמו לחיילי מדין להרוג זה את זה. הכוונה היא שבשעה שעם ישראל חוזר בתשובה, ה' מושיע אותם כמו שהוא הושיע אותם בימי גדעון ממדין[20]: (ח) הֲבִנְהָרִים חָרָה יְקֹוָק האם ה' "כעס" על ים סוף ולכן קרע את הים?[21] אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ האם כעסו של ה' הייתה על הנהרות ולכן הוא בקע אותם? יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק כדרך הנבואות,[22] אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ האם כעסו של ה' היה על הים ולכן בקע אותו? יש כאן כפילות על הצלעות הקודמות של הפסוק,[23] כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה (הסיבה שה' קרע את ים סוף אינה בגלל שהוא כעס על הים) אלא בגלל שאתה (עם ישראל) רכבת על הסוסים שלך בתוך היום כדי להיוושע[24]: (ט) עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ הקשת שלך (ה') התגלתה כדי להילחם. הכוונה היא שה' נלחם עבור ישראל,[25] שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה (הסיבה שקשתך  התגלתה כדי להילחם היא) בגלל השבועה שנשבעת לאבות לתת את ארץ ישראל לשבטי ישראל, ושבועה זו קיימת לעולם ואינה מתבטלת,[26] נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ ולכן הנהרות ביקעו את הארץ, על מנת שדרך בקעים אלה הם יוכלו להשקות את עם ישראל שהיה במדבר, וכך עם ישראל לא ימות מצמא במדבר ויוכל להיכנס ולרשת את ארץ ישראל[27]: (י) רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים כאשר הרי ארנון ראו שאתה (ה') עובר לפני בני ישראל, הם התחלחלו ורעדו מפניך, ומרוב רעדה הם התקרבו זה לזה ומחצו את חיילי האויב שהתחבאו במערות שבהרים,[28] זֶרֶם מַיִם עָבָר לאחר מכן עבר זרם של מים של הבאר שליווה את ישראל במדבר, והעלה את איברי החיילים ההרוגים כדי שעם ישראל ידע על הנס שנעשה לו (בכך שההרים מחצו את חיילים האויב),[29] נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ המים העמוקים של הבאר נתנו את קולם. הכוונה היא שמי הבאר הודיעו לבני ישראל את הנס שנעשה להם על ידי שהעלו את איברי חיילי האויב ההרוגים,[30] רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא רוממות ידו של ה' נישאה, כולם הכירו את גבורתו של ה' לאחר נס זה[31]: (יא) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה בימות יהושע, השמש והירח נעמדו במקומם (במלחמת גבעון כאשר יהושע התפלל לה': "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון"),[32] לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ יהושע ועם ישראל הלכו לאור החיצים הבוהקים שלך (של ה'). הכוונה היא שעם ישראל כבש את ארץ ישראל בכוחו של ה',[33] לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ וכן הלכו יהושע ועם ישראל לאור הברק של החניתות שלך (של ה'). יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק כדרך הנבואות[34]: (יב) בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ אתה (ה') תרמוס את יושבי הארץ ברוב זעמך, כדי לגרש את שבעת האומות של יושבי הארץ,[35] בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם אתה (ה') ברוב כעסך תרמוס את העמים של יושבי הארץ (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק כדרך הנבואות)[36]: (יג) יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ אתה (ה') תמיד היית יוצא כדי להושיע את עמך, את עם ישראל,[37] לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ וכן תמיד היית יוצא כדי להושיע את המלכים שציווית למשוח אותם בשמן המשחה,[38] מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע אתה (ה') מחצת את ראש כל האנשים שבאו מבית הרשע, את כל אויבי ישראל,[39] עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר אתה (ה') השמדת את חומות האויב עד לנקודה הגבוהה ביותר בחומה,[40] סֶלָה וכך הם לעולם לא יוכלו להתגבר על המכה שהנחתת עליהם ולתקוף אותנו. הנביא אומר שכאשר ה' מחץ את האויבים, הוא עשה זאת באופן שהאויב לא יוכל אף פעם להתגבר על נצחונו[41]: (יד) נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו המטה המוזכר בפסוק הוא המטה שאיתו בא סנחריב לרדות בישראל. כמו כן, היו השרים והמפקדים של סנחריב יושבים בערים פרוזות, בעיר ללא חומה, מכיוון שהיה קשה להכניס כמות כל כך גדולה של שרים ומפקדים לתוך עיר המוקפת חומה. הנביא אומר שה' גרם לנקב במטה שסנחריב בא לרדות איתו ובמפקדי הצבא שלו שישבו בערים פרוזות, ה' גרם לכך שסנחריב וצבאו יפלו בשעה שיתקפו את ישראל,[42] יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי חיילי אשור באו בסערה כדי להגלות אותי (ממלכת יהודה) ולהפיץ אותי בין העמים,[43] עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר השמחה של אשור הסתיימה כמו השמחה של אלה שרצו להשמיד את עם ישראל (הנקרא בלשון הפסוק עם עני) במקום מסתור שאין שם אנשים, במדבר, שגם היא הסתיימה. הנביא משווה בין סופה של ממלכת אשור בשעה שבאה לתקוף את ישראל לסופם של המצרים: כשם שהמצרים נאבדו בשעה שרדפו אחרי בני ישראל כדי להשמידם במדבר, ועצם רדיפתם אחרי בני ישראל היא שגרמה להם להיאבד בים סוף, ובכך הסתיימה שמחתם, כך התקפת אשור את ממלכת יהודה גרמה להם להיאבד, ובכך הסתיימה שמחתם[44]: (טו) דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ אתה (ה') רמסת את המצרים בשעה שהם עברו בים על ידי הסוסים שלך. הנביא מדמה את העננים שהורידו מים על המצרים לסוסיו של ה',[45] חֹמֶר מַיִם רַבִּים אתה (ה') נלחמת נגד המצרים על ידי שהורדת עליהם מים רבים מכונסים יחד (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק כדרך הנבואות)[46]: (טז) שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי אני (הנביא חבקוק) שמעתי דבר שגרם לכך שבטני חרדה. הכוונה היא לכך שליבו נחרד כששמע את הדבר שיאמר בהמשך,[47] לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי ובגלל השמועה ששמעתי (הנביא חבקוק) השפתיים שלי מקישות זו לזו מרוב שהן רועדות,[48] יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי מרוב שהצטערתי על השמועה, בא ריקבון לתוך העצמות שלי,[49] וְתַחְתַּי אֶרְגָּז ובכל מקום שאני (הנביא חבקוק) עומד, אני רועד מפחד,[50] אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ (השמועה שהחרידה את הנביא היא זו:) כאשר אני (הכוונה היא לעם ישראל כולו) אעלה לארץ ישראל לנוח, בשעת הגאולה, יעלו הגדודים ויתקפו את עם ישראל שיחזור מגלותו. הכוונה כאן היא למלחמת גוג ומגוג[51]: (יז) כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח (הסיבה שאני, חבקוק, רועד למשמע הנבואה היא) היות והתאנה עוד לא פרחה. הנביא מדמה את גבורת עם ישראל לתאנה, והוא אומר שהתאנה עוד לא פרחה, עם ישראל עדיין לא התחזק מספיק כדי להילחם את מלחמת גוג ומגוג,[52] וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים ועדיין אין יבול על עצי הגפן, עם ישראל עדיין לא התחזק (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק כדרך הנבואות),[53] כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת פרי הזית עודו כחוש, עם ישראל עדיין לא התחזק (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק),[54] וּשְׁדֵמוֹת לֹא אֹכֶל עָשָׂה שדות המאכל עוד לא הצמיחו אוכל, עם ישראל עדיין לא התחזק (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק),[55] גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן הצאן נכרת ממקום כליאתו, עם ישראל התמעט בגלות,[56] וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים וברפתים אין בקר, עם ישראל התמעט בגלות ויש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק[57]: (יח) וַאֲנִי בַּיקֹוָק אֶעְלוֹזָה (למרות שעם ישראל לא התחזק עדיין) אני (הנביא חבקוק) אשמח בבטחי בה',[58] אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי אני (הנביא חבקוק) אשמח בגבורותיו של ה' המושיע אותי[59]: (יט) יְקֹוִק אֲדֹנָי חֵילִי ה' יהיה לי (לעם ישראל) לעם גדול. למרות שכאשר עם ישראל יחזור מגלותו הוא יהיה עם קטן, הרי שה' יהיה יחד עם עם ישראל, וכך ייחשב הדבר שלעם ישראל יש עם גדול,[60] וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת ה' ישים את רגלליי (של עם ישראל) קלות כמו רגלי האילה, כדי שאוכל לרדוף אחרי האויב,[61] וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי ה' ידריך אותי (עם ישראל) כיצד לרדוף אחרי האויב על ההרים הגבוהים שמסביב לירושלים,[62] לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי התפילה הזאת (שה' יושיע את ישראל) נמסרה ללוי השר בבית המקדש כדי שהוא ישיר וינגן אותה בניגון מיוחד[63]:

[1] מצודות ורש"י בפירושו השני. רש"י בפירושו הראשון הביא את פירוש התרגום שהכוונה היא שחבקוק התפלל על החוטאים, כיוון שה' הראה לו שאם הרשעים יחזרו בתשובה, הרי שיימחל להם חטאם. א"ע: הנביא מתנבא על רעב שעתיד להיות, אלא שדרך הנבואה הוא כמו מזמור בספר תהילים ולכן נקרא "שגיונות". רד"ק כתב ג"כ שנבואה זו נאמרה כמו מזמור בתהילים, אלא שכתב שתוכן הנבואה היא על הצרות שיהיו בגלות והתפלל גם שייעשו לבנ"י ניסים כמו שנעשו להם במצרים. מלבי"ם: התפילה הזו מחולקת לשלושה חחלקים: החלק הראשון הוא עד פס' ג' "מהר פארן סלה" בו מתפלל הנביא שה' לא יסתיר את פניו מעם ישראל בהיותם בגלות. החלק השני עד פס' יב' "עד צואר סלה", התפלל הנביא על הנהגת ה' בזמן הגלות. החלק השלישי, עד סוף הספר, התפלל בו הנביא על הזמן שבו ישראל יהיו לרמיסה אצל העמים ועל חבלי המשיח.

[2] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהנביא אומר שהוא שמע שה' תמיד נפרע מהרשעים, ואילו את נבוכדנצר ה' אינו משמיד. דבר זה גרם לחבקוק להתמלא ביראה מכיוון שהוא ראה עד היכן משתנה דרך הנהגתו של ה' בגלל חטאי עם ישראל. א"ע: מדובר כאן שהנביא שמע שה' עתיד להביא רעב. בשם ר' יהודה כתב הא"ע שהכוונה היא שהנביא שמע את הגבורות של ה' אך עכשיו אין גבורותיו ניכרים. א"ע דחה פירוש זה. רד"ק: הנביא שמע את הפורענות שעתיד להביא על עם ישראל, את הגלות, והוא התמלא ביראה משום שהוא אינו יודע כיצד עם ישראל יוכל להחזיק מעמד בגלות.

[3] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהנביא מתפלל אל ה' שיחזור למידתו של פריעה מהרשעים. ספורנו: תפילתו של חבקוק היא שעם ישראל לא ישכח בגלות בית ראשון את התורה. מלבי"ם: כאן מתפל הנביא שה' יחיה את עם ישראל על דרך הטבע לאורך הגלות כאשר בצלע הפסוק הבאה הוא מתפלל שה' יעשה גם ניסים למען עם ישראל.

[4] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יתמלא ברוגז על הרשעים ועל ישראל הוא ירחם. ספורנו: תפילתו של חבקוק כאן היא שבזמן הגלות של בית שני ה' יודיע לעם ישראל שהוא לא יכלה אותם. א"ע: בשעה שעם ישראל נמצא ברוגז, בשעה שעם ישראל מפחד, תודיע לכולם שאתה תרחם עליהם.

[5] מצודות. רש"י: הכוונה היא למתן תורה. מלבי"ם: בזמן הגאולה ישלטו שתי אומות: אדום שהם בדרום וישמעאל שהם בהר פארן. אומות אלה ימציאו דת שתיראה כמו דת האמת.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: בשעה שעם ישראל קיבל את התורה (בניגוד לאומות האחרות), אז התמלאו השמים והארץ בהודו של ה'.

[9] מצודות. רש"י: הכוונה היא שיום מתן תורה האיר כמו אור יום. מלבי"ם: הנוגה הוא דבר שאין לו אור עצמי אלא הוא מעין מחזיר אור, כמו הירח. הנביא התפלל שלמרות שאור ה' עצמו לא יתגלה בארץ, שהרי השמים מונעים מאור זה לחדור לארץ, הרי שנוגה שינתו של ה' תהיה כמו האור העצמי.

[10] מצודות. רש"י: הקרניים כאן הם ג"כ לשון אור, ואור זה בא לישראל מידו של ה'. רד"ק כתב שיש אומרים שהקרניים הם הלוחת שהיו זוהרים.

[11] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבשעת מתן תורה התגלתה תוקפו של ה' שהייתה חבויה עד לשעת מתן תורה. מלבי"ם: למרות שכבוד ה' אינו נראה שהרי הוא אינו עושה ניסים כרגע, עדיין יכירו כולם את מלכותו של ה'.

[12] מצודות. רש"י: בזמן מתן תורה, ה' רצה להעסיק את צלאך המוות, ולכן שלח אותו להרוג בדבר במקומות אחרים. ספורנו: הכוונה היא למכת הדבר שבאה בעקבות חטא המרגלים. מהר"י קרא: לו לא היה עם ישראל מקבל את התורה, היו מלאכי חבלה הולכים לחבל בעולם. א"ע: הכוונה היא שלפני ה' יצא דבר כדי להרוג את העמים בשעת כיבוש הארץ, כמו הצרעה.

[13] מצודות. רש"י: מלאכי רשף הגיעו עם ה' למדבר סיני. ספורנו: הכוונה היא לאש שיצאה ושרפה את קורח ועדתו. רד"ק: גם הרשף הוא דבר ויש כאן כפילות על הצלע הקודמת של הפסוק.

[14] מצודות. רש"י: הכוונה היא לדור המבול, שאז המתין ה' כדי למדוד להם מידה כנגד מידה. כשם שדור המבול קלקלו ברותחין, כך גם ה' העניש אותם ברותחין. ספורנו: הכוונה היא שה' חילק לעם ישראל את ארץ ישראל כפי מידתם. מהר"י קרא פירש בדומה לרש"י, אלא שפירש זאת על כל דור ולאו דווקא על דור המבול: ה' ראה למדוד לכל אומה כפי מה שמגיע לה. רד"ק: הארון עמד במקומו במשך ארבע עשרה שנה עד שבני ישראל חילקו ביניהם את א"י.

[15] מצודות. רש"י: ה' ראה בדור הפלגה שבגלל שהם מאוחדים בלשונם, הם מתאחדים נגדם, ולכן הוא הקפיץ אותם וחילק אותם לשבעים לשונות. מהר"י קרא: ה' רעה את מעשיהם הרעים של הגוים ולכן התיר לבני ישראל את ארצם. א"ע: כל מקום שה' שם עליו את עינו, מיד נמס. רד"ק: משה הוא הרואה בפסוק וכאשר הוא ראה לבקפיץ את העמים מתוך א"י.

[16] מצודות. א"ע: או שהכוונה היא שבכל מקום שבו בלך הארון היה מתפוצץ, או שהכוונה היא שמלכי האומות נפלו מפני הארון.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מהר"י קרא: ה' היה מהלך ומודד לכל אומות העולם כפי פועלם.

[19] מצודות. ספורנו: הכוונה בכושן הוא לבלעם. רד"ק: כוונת הפסוק היא הפוכה, ה' הציל את ישראל מידי כושן רשעתיים ע"י עתניאל. מלבי"ם: מדובר על התחלת הגאולה שאז עשרת השבטים יחזרו וילחמו נגד ישמעאל (הנקראים כן בפסוק בתור מדינים).

[20] מצודות.

[21] מצודות. רש"י: התמיה כאן היא תמיהה קיימת, והכוונה היא שה' השמיד את כל המלכים שהיו רבים כמו נהרות. א"ע: פסוק זה עוסק בהשקיית הארץ ע"י ה', והסוסים הם העננים של ה' המורידים גשם.

[22] מצודות. רד"ק: כאן הכוונה היא לבקיעת הירדן בעוד שבצלע הפסוק הבא הכוונה היא לקריעת ים סוף, והכתוב לא זכר את הניסים על הסדר.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהמרכבות של ה' הן הישועה של ישראל.

[25] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' הכה את מצרים כדי להוציא משם את ישראל. מלבי"ם: הכוונה היא שהמים יבואו וישטפו אך הקשת שהיא האות על כך שלא תהיה שוב מבול תמנע את שטף המים. אלא שהכוונה היא שהקשת תבוא ותזכיר שכשם שה' נשבע שלא יביא שוב מבול לעולם, הרי שיש שבועה נוספת שלו לגאול את ישראל.

[26] מצודות. מהר"י קרא: השבועה הייתה שה' יגאל את ישראל ממצרים. א"ע: המטות הם החיצים והנביא אומר שהחיצים הם שנשבעו לקיים את ציווי ה'.

[27] מצודות. תרגום: הנהרות שטפו את הארץ. א"ע: הארץ תיבקע עד שהיא תיעשה כנהרות.

[28] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שביציאת ישראל ממצרים ההרים רקדו. רד"ק: הכוונה היא למשל של המלכים יושבי הארץ. תרגום: פסוק זה עוסק במעמד מתן תורה.

[29] מצודות. רש"י: הכוונה היא לזרם המים של הירדן שנעצר במקום אחד ובמקום אחר המשיך לזרום וכך נוצרה היבשה באמצע.

[30] מצודות. רש"י: הכוונה היא שיושבי הארץ שיבחו את ה'.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא שצבא השמים שיבח את ה'. א"ע: הכוונה היא מלשון שבועה (לא הבנתי פירוש זה) או שהשמים הראו את גבורתם ע"י שהורידו גשם.

[32] מצודות.

[33] מצודות. א"ע: צלע זה הוא נתינת טעם – לא היה לעם ישראל צורך באור השמש והירח, אלא הוא הלך לאור החיצים שלך.

[34] מצודות. רד"ק: צלע זה של הפסוק עוסק בזמן שרדפו המצרים אחרי בני ישראל ליד ים סוף.

[35] מצודות + רש"י. א"ע: כמו שכאשר אתה כועס אתה חוצה את הים, כך כאשר אתה כועס בקרקע אתה רומס את העמים שנמצאים שם.

[36] מצודות. ספורנו: הכוונה לאבני הברד שהוריד ה'.

[37] מצודות. רד"ק: הכוונה כאן היא לעתיד, שה' עתיד להושיע את ישראל והדברים נאמרו בלשון עבר למרות שהם מכוונים לעתיד, מכיוון שכך היא דרכם של נבואות.

[38] מצודות, כאשר הוא מזהה צלע זה של הפסוק עם חזקיה ואילו רש"י מזהה זאת עם דוד ושאול. מהר"י קרא: הכוונה היא לישראל.

[39] מצודות, כאשר הוא אומר שהכוונה היא לאנשי סנחריב. מהר"י קרא: הכוונה היא לפרעה ומצרים. רד"ק: הכוונה היא למשיח בן דוד.

[40] רש"י: מצודות: הכוונה היא לגילוי מקום החוזק של האויב עד למקום הכי חזק שלהם שהוא הצוואר. מהר"י קרא: הרסת את היסודות של האויב. רד"ק: הכוונה היא לגוג. הכוונה היא למחיצת השרים שעם מגוג.

[41] מצודות.

[42] מצודות. ספורנו (שכל צלע של פסוק מפרש על מאורע הסטורי אחר) אומר שמדובר כאן על זמן מלכותו של יאשיהו שמלך גם על עשרת השבטים שישבו באופן פרוז. מהר"י קרא: הכוונה כאן היא שמשה הכה בפרעה. רד"ק: הכוונה היא להכאת גוג. כמו"כ כתב שהסיבה שנקראו חיילי גוג פרזים משום שכאשר הם מטילים מצור על ירושלים, הם יושבים באופן פרוז ללא חומה המגינה עליהם. הכוונה היא שה' ישלח מהומה בהם שכל אחד ינקב על ידי מטהו את חברו.

[43] מצודות.

[44] מצודות. ספורנו: למרות שהעמים לא היו מרוויחים הרבה מהגליית עם ישראל, הרי שהם הצטרפו לנבוכדנצר וניסו לעזור לו בשמחה. א"ע כתב שני פירושים: האויב ישמח על כך שהעם העני מוגלה וכך הוא יכלה ובפירושו השני (בשם ר' יהודה) כתב שהכוונה היא שארץ ישראל כולה תרעב לאחר התקפת האויב, משום שהעני יאכל את מאכלו בסתר.

[45] מצודות. רש"י: הכוונה בים היא לחיילים הרבים של ממלכת אשור וה' רמס אותם. א"ע: הסוסים הם העננים אך כוונת הנביא היא שבשעה שיבוא האויב להטיל מצור על ישראל, ה' לא יוריד לבני ישראל גשם. רד"ק: הכוונה היא שה' דרך עם סוסיו בתוך ים סוף והעביר את בני ישראל בו.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רש"י בשם התרגום: הכוונה היא להזדעזעות משמיעת הדין שעשה ה' במצרים ושהוא עתיד לעשות בבבל. מהר"י קרא: ה' גרם במהלך הנבואה לחבקוק לרעוד משום שהוא רצה שחבקוק ירגיש מעט כמו העם שהוא ניבא עליו, בבל. א"ע: הסיבה שהנביא רועד הוא משום שהוא רעב ואין לו מה לאכול לאחר שה' יביא את הרעב על ישראל. רד"ק: חבקוק הזדעזע למשמע מלחמת גוג ומגוג שתבוא על ישראל.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מהר"י קרא: כאשר תבוא יום הצרה על בבל, עם ישראל ינוח. א"ע: הנביא אומר שהוא חשב שאם האויב יתקוף את ישראל, לפחות לא יהיה רעב, אך עתה התברר שהדבר הוא הפוך.

[52] מצודות. רש"י בשם התרגום: הכוונה היא שממלכת בבל לא תתקיים. א"ע: פסוק זה הוא תיאור של הרעב שתהיה. מהר"י קרא: הנביא כאן שמע דברי נחמה מה' שלמרות שאין את כל הדברים האלה, האדם עדיין יבטח בה' שיעזור לו. רד"ק: פסוק זה עוסק בעמים שיתקפו את ישראל בזמן מלחמת גוג ומגוג, והם לא יצליחו בזממם.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. רש"י: הכוונה היא לכנסת ישראל. רד"ק: לאחר שה' יושיע את בני ישראל, עם ישראל ישמח בישועתו של ה'. ספורנו: הכוונה היא לשמחה בתורתו ומצוותיו של ה'.

[59] מצודות. ספורנו: יש כאן תפילה ובקשה שעם ישראל לא יצטרך להצטער על אנשים מישראל שיוכרתו.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' הדריך את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל.

[63] מצודות.