חגי פרק ב

חגי פרק ב

(א) בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ בתאריך כא' תשרי,[1] הָיָה דְּבַר יְקֹוָק בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא (בתאריך כא' תשרי) היה דבר נבואה מה' לחגי הנביא,[2] לֵאמֹר כך אמר ה' לחגי בדברי נבואתו[3]: (ב) אֱמָר נָא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (ה' אמר לחגי:) תאמר עכשיו לזרובבל בן שאלתיאל מושל יהודה וליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול,[4] וְאֶל שְׁאֵרִית הָעָם וכן תאמר לשאר עם ישראל, לֵאמֹר כך תאמר בדברי הנבואה לזרובבל, יהושע ושאר העם[5]: (ג) מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר מי מבין הזקנים העומדים כאן שנשאר בחיים עוד מימי בית המקדש הראשון,[6] אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וראה כאן את בית המקדש הראשון בשיא כבודו,[7] וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה ועכשיו אתם תראו את בית המקדש השני בנוי באותו מקום שבו היה בנוי בית המקדש הראשון,[8] הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם וכשאתם תשוו את היופי והפאר של בית המקדש השני ליופי והפאר של בית המקדש הראשון, בית המקדש השני ייחשב בעיניכם ככלום. חגי הנביא אומר שאלה שראו את בית המקדש הראשון ישוו את פאר הבניין לבית המקדש השני ויראו שבית המקדש השני הרבה פחות מפואר[9]: (ד) וְעַתָּה למרות שהבניין של בית המקדש השני יהיה פחות מפואר מהבניין של בית המקדש הראשון,[10]  חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם יְקֹוָק (למרות שהבניין של בית המקדש השני פחות מפואר מבניין בית המקדש הראשון) זרובבל! ה' אמר לך להתחזק,[11] וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וכן אמר לך ה', יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, להתחזק,[12] וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם יְקֹוָק וכן אמר ה' לכל עם ישראל להתחזק,[13] וַעֲשׂוּ (ה' אמר לכם להתחזק) ושתבנו את בית המקדש השני (למרות שהוא יהיה פחות מפואר מבית המקדש הראשון),[14] כִּי אֲנִי אִתְּכֶם (עליכם להתחזק ולבנות את בית המקדש השני) כיוון שאני (ה') אהיה בעזרתכם ואשפיע לכם טובה על ידי בית המקדש השני,[15] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה צבא-ות[16]: (ה) אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם בנוסף לבניין בית המקדש, עליכם לעשות את מה שכרתי איתכם (בני ישראל) כשיצאתם ממצרים, עליכם לקיים את התורה והמצוות שעליהם כרתתי איתכם ברית בשעה שיצאתם ממצרים,[17] וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם ורוח הנבואה עדיין עומדת בתוככם,[18] אַל תִּירָאוּ ומכיוון שרוח הנבואה עוד עומדת בתוככם, אל לכם לפחד, משום שעל ידי הנבואה אתם תצליחו במעשי ידכם[19]: (ו) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עליכם להתחזק משום שכך אמר ה' צבא-ות:[20] עוֹד אַחַת עוד עתיד להיבנות בית מקדש אחד, בית המקדש השני,[21] מְעַט הִיא בית המקדש השני יעמוד על תילו רק לתקופה קצרה,[22] וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה ובסופו של דבר, אני (ה'), אחריב את בית המקדש, והדבר ייחשב כאילו הרעשתי את השמים, הארץ, הים והיבשה שכולם יילחמו בבית המקדש ויחריבו אותו. הנביא מדמה את חורבן בית המקדש למלחמה שבה השמים, הארץ, הים והיבשה כולם נלחמים בו[23]: (ז) וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם ובעתיד, במלחמת גוג ומגוג, אני (ה') ארעיש את כל הגויים, כל הגויים יבואו ויילחמו בירושלים,[24] וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם ואותם גויים יביאו איתם למלחמה את האוצרות היקרים שלהם,[25] וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד ואז אני (ה') אמלא את בית המקדש בכבוד, משום שהגויים יפסידו במלחמה נגד ישראל, ועם ישראל יוכל לקחת את כל האוצרות שהם הביאו איתם ולהכניסם לבית המקדש,[26] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבא-ות: (ח) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב כל הכסף והזהב שייך לי (ה'), וממילא אני יכול לגרום לגויים להביא איתם למלחמה את הכסף והזהב,[27] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבא-ות: (ט) גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבא-ות אמר שבית המקדש השני יהיה מכובד יותר מבית המקדש הראשון[28]. בחז"ל נחלקו אם הכוונה שבית המקדש השני היה בנוי עשר שנים יותר מבית המקדש הראשון או שהכוונה היא שבית המקדש השני היה גבוה יותר בעשר אמות מבית המקדש הראשון,[29] וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם ולאורך שנים רבות שבית המקדש השני יהיה בנוי, יהיה שלום בארץ ולא יהיו מלחמות,[30] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבא-ות: (י) בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ בתאריך כד' כסליו בשנה השנייה למלכות דריוש,[31] הָיָה דְּבַר יְקֹוָק אֶל חַגַּי הַנָּבִיא היה דבר נבואה מאת ה' אל חגי הנביא,[32] לֵאמֹר כך אמר ה' לחגי הנביא בדברי נבואתו[33]: (יא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אתה (חגי) תאמר לאלה שתתנבא אליהם שכך אמר ה' צבא-ות:[34] שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה תשאל עכשיו את הכהנים את דיני התורה, שמא שכחו את הדינים לאורך שנות הגלות. הכוונה היא שחגי הנביא יילך ויברר אם הכהנים עדיין שולטים בדיני טומאה וטהרה,[35] לֵאמֹר כך תשאל את הכהנים[36]: (יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ (זוהי השאלה שחגי הנביא צווה לשאול את הכהנים) במקרה ואדם יישא בכנף מעילו בשר טמא (לדוגמא: בשר נבלה), כך שכנף המעיל נטמא מהבשר והוא עכשיו ראשון לטומאה,[37] וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם ואותו אדם ייגע עם כנף מעילו בלחם ויהפוך את הלחם להיות שני לטומאה,[38] וְאֶל הַנָּזִיד והלחם ייגע בתבשיל, ועל ידי כך יהפוך התבשיל להיות שלישי לטומאה,[39] וְאֶל הַיַּיִן והתבשיל ייגע ביין ובכך הפך את היין להיות רביעי לטומאה,[40] וְאֶל שֶׁמֶן והיין ייגע בשמן ועל ידי כך ייהפך השמן להיות חמישי לטומאה,[41] וְאֶל כָּל מַאֲכָל או שהתבשיל ייגע בכל מאכל אחר במקום ביין, ויהפוך את המאכל להיות רביעי לטומאה,[42] הֲיִקְדָּשׁ האם המאכל שהפך להיות רביעי לטומאה – דינו יהיה שהוא טמא?[43] וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא הכהנים ענו ואמרו לחגי הנביא שאין המאכל הרביעי לטומאה טמא, ובכך הם טעו. אמנם בחולין הדין הוא שאין רביעי לטומאה, אך כאשר מדובר על קדשים, יש דין רביעי לטומאה[44]: (יג) וַיֹּאמֶר חַגַּי חגי שאל את הכהנים שאלה נוספת:[45] אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא אם מקור הטומאה יהיה אדם מת שהוא אבי אבות הטומאה, ואז כנף הבגד יהיה אב הטומאה, הלחם יהיה הראשון לטומאה, התבשיל יהיה שני לטומאה, והיין יהיה שלישי לטומאה – האם היין יהיה הטמא?[46] וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא הכהנים ענו ואמרו שהיין יהיה טמא משום שהם ידעו את הדין שיש שלישי לטומאה[47]: (יד) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר חגי הנביא ענה לכהנים ואמר להם:[48] כֵּן הָעָם הַזֶּה כמו שאתם רואים, העם הזה, הכהנים, אינם יודעים את התורה,[49] וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה וכמו שאתם רואים, הגוי הזה, הכהנים, אינם יודעים את התורה (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[50] לְפָנַי נְאֻם יְקֹוָק הכהנים נכשלו בתשובה שהם היו צריכים לענות לשאלה ששאלתי אותם בשם ה',[51] וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וכמו שאתם טועים בדין הזה ששאלתי אתכם, כך אתם טועים בעוד הלכות נוספות,[52] וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא ומה שהכהנים מקריבים במזבח נחשב לטמא (משום שאינם יודעים את ההלכות), ולכן הכהנים צריכים ללמוד את ההלכות[53]: (טו) וְעַתָּה ועכשיו, למרות שהכהנים עדיין אינם יודעים את ההלכות הנצרכות להקרבת קרבנות, וגם לאחר בניין בית המקדש יהיה עדיין צורך בלימוד הלכות קרבנות לפני שיהיה ניתן להחזיר את עבודת בית המקדש,[54] שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם תבינו עדיין עכשיו את ההפרש שבין הזמן שלפני התחלת בניין בית המקדש השני לזמן שלאחריו,[55] מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה (תבינו את ההפרש) שבין היום הזה, לכל הימים שלפניו,[56] מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל יְקֹוָק (היום הזה שלפניו) שעוד לא נבנה עדיין אבן אחד ליסוד בית המקדש. הנביא אומר שלמרות שעדיין לא ניתן להקריב קרבנות בבית המקדש משום שהכהנים אינם יודעים את הלכות הקרבנות, עדיין יש עניין בבניית בית המקדש ובבניין בית המקדש יש משום התקדמות להחזרת עבודת הקרבנות[57]: (טז) מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה כאשר אדם בא למצוא עשרים ערמות של תבואה והוא מצא רק עשרה משום שהייתה קללה בחיטים,[58] בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים אדם חשב שימצא בגת מספיק יין למלא חמישים מידות יין והוא מצא רק עשרים משום שהייתה קללה גם ביין[59]: (יז) הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אני (ה') הכיתי את גידולי הקרקע שלכם במחלות שנקראות שידפון וירקון, וכן הכיתי אותם על ידי הברד,[60] אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וכן הכיתי את כל מעשי ידכם,[61] וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי ולמרות שהכיתי את תבואתכם ואת מעשה ידיכם, עדיין לא חזרתם אליי, ולא רציתם לבנות מחדש את בית המקדש,[62] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה': (יח) שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם עכשיו תשימו לב,[63] מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מהיום הזה והלאה (כפי שמיד יפרש),[64] מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי מתאריך כד' כסליו, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל יְקֹוָק שִׂימוּ לְבַבְכֶם תשימו לב לכל מה שייעשה מהיום הזה, כד' כסליו, שבו הניחו את היסודות לבניית בית המקדש השני. בכד' כסליו התחילו להניח יסודות נוספים לבניין בית המקדש השני בנוסף ליסודות שהניחו בימי כורש[65]: (יט) הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה האם יש עוד זרעים במחסני התבואה? הרי היו כל כך מעט זרעים ולכן הייתם מוכרחים להוציא את כולם ולזרוע אותם,[66] וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא ואפילו עצי הגפן, התאנה, הרימון ועצי הזית לא הוציאו פירות,[67] מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ אולם, מהיום הזה, מתאריך כד' כסליו, אני (ה') אברך את התבואה כיוון שהנחתם את היסודות לבניין בית המקדש השני[68]: (כ) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הייתה נבואה נוספת לחגי הנביא בכד' כסליו (בשנה השנייה לדריוש),[69] לֵאמֹר כך נאמר בנבואה לחגי[70]: (כא) אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה (ה' ניבא את חגי) תאמר לזרובבל מושל יהודה,[71] לֵאמֹר כך תאמר לזרובבל:[72] אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אני (ה') מרעיש את השמים ואת הארץ. הכוונה היא שה' עתיד להחריב את בית המקדש השני והנביא מדמה את המהומה הגדולה שתהיה בחורבן בית המקדש להרעשת השמים והארץ[73]: (כב) וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת אבל בסוף, כאשר תגיע הגאולה, אני (ה') אתנקם מאותם ממלכות ואהפוך את כסאות ממלכתם,[74] וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם ואני (ה') אשמיד את ממלכות הגויים החזקות,[75] וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ ואני (ה') אהפוך את המרכבות של אותם ממלכות ואת הרוכבים על המרכבות,[76] וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו והסוסים והרוכבים של הממלכות האחרות ירדו לקבריהם משום שהם ייהרגו על ידי אחיהם. הכוונה היא שתהיה מהומה כל כך גדולה, עד שחיילי האויב יתבלבלו ויהרגו זה את זה[77]: (כג) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבא-ות אמר שביום הגאולה,[78] אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי אני (ה') אקח את אחד מצאצאיו של זרובבל עבדי. הכוונה היא למשיח,[79] נְאֻם יְקֹוָק וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם אתה (זרובבל) תהיה לי (ה') כחותם. כשם שחותם נמצא כל הזמן על ידו של בעל החותם, כך אהבת ה' לזרובבל לא תסור לעולמים,[80] כִּי בְךָ בָחַרְתִּי (אתה תהיה לי כחותם) כיוון שאני (ה') בחרתי בך ובצאצאיך להיות למלך המשיח,[81] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבא-ות:

[1] מצודות.

[2] תרגום. רד"ק: השימוש בלשון "ביד חגי" בא לומר שהנבואה הייתה שליחות בידו שיעשו את מה שאמר להם לעשות – שעם ישראל יקיים את מה שאמר להם לעשות.

[3] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[4] תרגום.

[5] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רד"ק: כוונת הפסוק לומר תנאי: אם תעשו כמו שאני (ה') אמרתי, אז אהיה בעזרתכם.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מהר"י קרא: כוונת הפסוק לומר שרוח הנבואה עוד הייתה עומדת בעם ישראל לו הם היו מקיימים את התורה.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רש"י: הכוונה היא שלאחר מלכות פרס, תהיה עוד ממלכה שתקום ותשלוט על עם ישראל, מלכות יוון, אלא ששלטון יוון יהיה שלטון קצר. רד"ק: הכוונה היא שתהיה עוד טובה אחת שה' יעשה מלבד הטובה של בניין בית המקדש, כאשר הכוונה לחנוכת בית המקדש על ידי החשמונאים או לבניין הורדוס. פירוש "מעט היא" לפי זה הוא שקל בעיני ה' לעשות לעם ישראל ישועה. א"ע כתב פירוש נוסף על "מעט היא" כשהכוונה היא שהישועה הנוספת תבוא בקרוב. מהר"י קרא: הכוונה לשיעבוד תחת ממשלת בבל שהתמשכה מעט לאחר בניין בית המקדש. מלבי"ם: הכוונה היא שרוח ה' העומדת בתוך בני ישראל היא מעט ואינה יכולה לפעול הרבה, ולכן צריך עוד רוח אחת שתפעל וזה יקרה רק אחרי שעם ישראל יוסיף למעשיו הטובים.

[23] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שרוח הנבואה שחזרה אל עם ישראל היא מעטה, וצריך שהדור יהיה זכאי יותר לנבואה על מנת שהנבואה תחזור לגמרי כפי שהייתה בזמן בית המקדש הראשון.

[24] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' יגרום לכך שהגויים ייעקרו ממקומם כדי להביא לבית המקדש את הכסף והזהב. א"ע: כתב שההרעשה היא על דרך משל (כעין מה שפירש המצודות) או שהכוונה באמת שתהיה הרעשה גדולה ובכל מקום יהיו רעמים וקולות גדולים. מלבי"ם: לאחר שעם ישראל ייטיב את מעשיו, רוח ה' תחזור ויבואו כל האותות והניסים על עם ישראל. אז תבוא הגאולה האמיתית וכולם יאספו יחד למלחמת גוג ומגוג.

[25] מצודות. מהר"י קרא: חמדת כל הגויים הכוונה לארץ ישראל, והכוונה להתקפה של אלכסנדר מוקודון שהצליח לכבוש חלקים נרחבים מהעולם ורצה לכבוש אץ ארץ ישראל ואת בית המקדש אך לא עלתה בידו (עיי"ש שמביא את המדרש המספר על כך).

[26] מצודות.

[27] מצודות. מהר"י קרא: בתחילה נתן כורש מספיק כסף וזהב, שהרי הוא ציווה את עבדיו לתת לצורך בית המקדש את כל מה שצריך. לאחר מכן כורש חזר בו והקציב סכום מוגבל של משאבים לצורך בניין בית המקדש, ולכן פנה ה' אל עם ישראל ואמר להם לא לדאוג משום שלמרות שכורש נתן עכשיו פחות כסף וזהב, הרי שכל הכסף והזהב שייך לה' והוא יכול לתת להם את כל מה שהם צריכים.

[28] תרגום.

[29] רש"י. רד"ק: כתב שיש אומרים שהכוונה לבניין הורדוס. א"ע: היה זה על תנאי. לו עם ישראל היה מקיים את מצוות ה', היו זוכים לכך שבית המקדש השני היה מפואר יותר מבית המקדש הראשון. ייתכן להבין מפירוש מצודות שהכוונה לבית המקדש השלישי.

[30] רד"ק. מלבי"ם: יש כאן תנאי: אם עם ישראל יקיים מצוות, אזי ה' ייתן שלום בארץ ובית המקדש השני יהיה גם בית המקדש האחרון. אולם, אם עם ישראל ימשיך לחטוא, תהיה שנאת חינם (בניגוד לשלום האמור בפסוק) ויהיה צורך בבית מקדש שלישי.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[34] רד"ק.

[35] רש"י + מצודות.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שכנף המעיל היה טמא והבשר שבו נטמא ממנו והוא שני, והבשר נגע ביין או שמן או כל מאכל אחר. בהמשך דבריו כתב שחז"ל נחלקו בשאלה שהייתה וכן נחלקו אם הכהנים טעו: יש אומרים שחגי שאל אותם על דין חמישי לטומאה ויש אומרים ששאל אותם על רביעי לטומאה אך לפני שגזרו על כך. מהר"י קרא: האדם נגע יחד עם השרץ שבכנף מעילו בלחם והפך את הלחם להיות ראשון לטומאה. א"ע: השאלה הייתה על בשר שהוא קודש ממש, שהכלי, כנף הבגד, נגע בלחם או בכל דבר אחר, האם המאכלים מתקדשים? והכהנים ענו שלא משום שהמאכלים לא נגעו בבשר עצמו ולכן הם אינם מתקדשים.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.  מלבי"ם: פירש כמו דברי הא"ע שהשאלה הייתה על בשר קדש שנגע במאכל – האם הבשר מטהר את מה שנגע בו או לא. לפי זה מסביר המלבי"ם את ההשוואה לעם ישראל באופן אחר וסובר שעם ישראל ממהר לקבל את הטומאה (כפי הדין שפסקו הכהנים בדין השני) ואינו ממהר לקבל את הטהרה (כפי הדין שפסקו הכהנים בדין הראשון).

[50] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות וכתב שהכוונה היא על עם ישראל ולפי זה אין כאן כפילות. כמו"כ הוסיף שהייתה כאן טענה על עם ישראל והכהנים שלא קיימו את הדינים ולא בנו את בית המקדש, אלא היו מקריבים קרבנות, וכל מה שהכהנים היו מקריבים, היה טמא בעיני ה'.

[51] מצודות.

[52] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שכשם שהקדושה לא תעבור מהבשר אל המאכלים האחרים אלא אם יבלע מבשרו פנימה, כך הקדושה לא תיכנס אל האדם אלא אם כן הוא יכניס את הקדושה אליו פנימה.

[53] מצודות. א"ע: היה כאן משל. כשם שהבשר של קודש אינו יכול להפוך את שאר המאכלים להיות גם הם קדושים, כך המזבח עליו היו מקריבים עכשיו הכהנים אינו יכול להפוך את הקרבנות לקדושים. מלבי"ם: הקרבנות טמאים משום שהם אינם מוקרבים לשמה.

[54] מצודות.

[55] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שעכשיו ישימו לב ושתהיה כוונה במעשים.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רש"י: הכוונה לימים שלפני שהם המשיכו את בניין בית המקדש לאחר שדריוש השני נתן להם רשות לחזור ולבנות את בית המקדש. מהר"י קרא: שימו לב לחזור בתשובה לפני שתשימו אבן נוספת ליסוד בניין בית המקדש.

[58] מצודות. מהר"י קרא: על ידי כך תדעו שכאשר הנחתם את היסודות לבניין בית המקדש, עוד לא הגיע הזמן לבנותו, שהרי הייתה קללה בחיטים וביין.

[59] מצודות. רש"י: לא הייתה קללה גדולה יותר ביין מאשר בחיטים, אלא שלאדם קל יותר להתבלבל במידות היין. ובשם אבות דרבי נתן כתב שהסיבה שהנביא כתב מידה גדולה יותר של יין מאשר חיטים היא משום שהיין צריך לשמח ולכן צריך ממנו מידה יתירה. מהר"י קרא: הסיבה שביין הפער בין המחשבה למה שמצאו היה גדול יותר מאשר בחיטים היא משום שהיין נבלע גם בארץ.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות. מלבי"ם: כיוון שעם ישראל בנה את בית המקדש ללא כוונה, ה' הכה וקילל את מעשי ידיהם.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רש"י: עוד לא זרעתם בשנה זו, אך עכשיו כשתזרעו, תהיה ברכה במעשי ידיכם. רד"ק: מעתה ה' יברך את הזרעים שנשארו במגורה, וכך הם יהיו שבעים ממה שנשאר שם.

[67] מצודות. רד"ק: העצים לא הוציאו פירות משום שהעונה שלהם אינו בכסליו אך הזית לא הוציא פירות למרות שהייתה זאת עונתו משום המארה שהייתה בפירות.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[71] תרגום.

[72] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[73] מצודות. רד"ק: הכוונה למלחמות שהיו בזמן מלכי פרס, והנבואה היא שלמרות כל המלחמות שהיו בימיהם, הדבר לא יפגע בממלכת יהודה. מהר"י קרא: הכוונה למלחמת החשמונאים.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות. רש"י: יש כאן מצב הפוך לעונש שנגזר על יכניה. הקב"ה גזר על יכניה שיהיה כחותם לרעה, ובזכות שיכניה חזר בתשובה נולד זרובבל שהיה חותמו של הקב"ה.

[81] מצודות.