יהושע פרק ד

יהושע פרק ד

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ עוד לפני שבני ישראל סיימו לעבור את הירדן, ה' אמר אל יהושע את הדברים הבאים:[1] לֵאמֹר כך אמר ה' אל יהושע[2]: (ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים (ה' אמר ליהושע) תיקחו את אותם שנים עשר האנשים שמיניתם בשעה שעברתם את הירדן,[3] אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט מכל שבט עליכם לקחת איש אחד[4]: (ג) וְצַוּוּ אוֹתָם תצוו את שנים עשר האנשים, לֵאמֹר כך תאמרו לשנים עשר האנשים:[5] שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן (כך תצוו את שנים עשר האנשים) טלו מהמקום הזה, מתוך  אמצע נהר הירדן,[6] מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים (תיטלו מתוך הירדן) מאותו המקום בו מוצבים רגלי הכהנים העומדים בתוך נהר הירדן,[7]  הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים (טלו מהירדן מהמקום בו מוצבים רגלי הכהנים) והכינו שתים עשרה אבנים,[8] וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם תיקחו את שתים עשרה האבנים איתכם ותעבירו אותם עימכם,[9] וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה ותניחו את שתים עשרה האבנים במקום בו תישנו הלילה[10]: (ד) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע קרא לשנים עשר האנשים שמינה מבני ישראל לצורך לקיחת האבנים,[11] אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט מכל שבט מינה יהושע אדם אחד: (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר לשנים עשר האנשים שמינה לקחת את האבנים מהירדן: עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן תעברו ותיכנסו לתוך נהר הירדן עד שתעמדו לפני ארון הברית (שכאמור עמד לפני כל העם),[12] וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ כל אחד מכם ירים אבן אחת מתוך הירדן ויניח אותו על כתפיו,[13] לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל שנים עשר אנשים יעשו כן, לפי מספר השבטים שיש בישראל[14]: (ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם (הסיבה שעליכם להוציא את האבנים מהירדן היא) כדי שיהיה הדבר הזה (של הוצאת האבנים מהירדן) לסימן לכם, לזיכרון,[15] כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר כשבעתיד, בניכם יראו את האבנים ובעקבות זאת ישאלו אתכם:[16] לֵאמֹר כך ישאלו אתכם בניכם בעתיד כשיראו את האבנים:[17] מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם (בניכם ישאלו אתכם) מה מסמלים האבנים האלה שהוצאתם מהירדן[18]: (ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אתם תענו לבנים השואלים: אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן שתים עשרה האבנים משמשות לזיכרון, כדי שנזכור שמי הירדן שנבקעו לשניים,[19] מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק (המים נבקעו) לפני ארון ברית ה',[20] בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן מי הירדן נבקעו כשארון ברית ה' עבר בנהר הירדן,[21] וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם האבנים האלו מונחות כאן בגלגל לתמיד, כדי שבני ישראל יזכרו את נס בקיעת הירדן[22]: (ח) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ בני ישראל עשו כמו שציווה אותם יהושע,[23] וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן איש אחד מכל שבט נטל אבן מתוך הירדן, כך שבסך הכל נטלו בני ישראל שתים עשרה אבנים מתוך נהר הירדן,[24] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ (בני ישראל הוציאו מהירדן שתים עשרה אבנים) כמו שה' אמר ליהושע לעשות,[25] לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מספר האנשים הוא לפי מספר השבטים שיש בישראל, שנים עשר, וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם בני ישראל העבירו איתם את האבנים אל המלון, המקום שבו הם ישנו, והניחו שם את האבנים[26]: (ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן יהושע הניח בתוך נהר הירדן שתים עשרה אבנים אחרות, במקום האבנים שהוציאו בני ישראל משם. למרות שלא מצאנו כתוב בפסוקים שה' ציווה את יהושע להניח שתים עשרה אבנים בתוך הירדן במקום האבנים שהוצאו, מוכרחים אנו לומר שיהושע צווה על כך על ידי ה', אחרת לא היה עושה כן,[27] תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית (יהושע הניח את האבנים) בתוך הירדן במקום בו היו מוצבים רגלי הכהנים נושאי ארון הברית,[28] וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם בזמן כתיבת ספר יהושע (שנכתב שנים רבות לאחר מעבר הירדן), האבנים היו במקום בו הניחם יהושע[29]: (י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הכהנים שנשאו את ארון הברית המשיכו לעמוד בתוך נהר הירדן, עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם (הכהנים שנשאו את ארון הברית המשיכו לעמוד בתוך נהר הירדן) עד שיהושע סיים לומר לבני ישראל  את מה שה' ציווה לו לומר להם. יהושע אמר לבני ישראל (על פי ציווי ה') שלאחר שיראו את נס בקיעת הירדן, הם יאמינו שהם הולכים לכבוש את הארץ,[30] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וכן ציווה יהושע להוציא את שנים עשר האבנים מתוך הירדן כמו שציווה אותו משה,[31] וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ בני ישראל מיהרו לעבור את הירדן, כדי שהארון לא יעמוד הרבה זמן בתוך הירדן. כפי שראינו, ארון הברית המתין על שפת הירדן עד שכל בני ישראל עברו את הירדן, ואם הארון היה צריך להמתין שם זמן ארוך, כבוד קדושת הארון היה נפגע[32]: (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר כאשר כל בני ישראל עברו את הירדן, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְקֹוָק וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם (כאשר כל בני ישראל עברו את הירדן) עלו ארון הברית והכהנים מהירדן, והם חזרו ללכת לפני העם. הנביא מדגיש שהארון עבר לפני בני ישראל תמיד ולא רק בשעת מעבר הירדן[33]: (יב) וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה, הלכו לפני בני ישראל כשהם היו חמושים בנשק,[34] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה (בני שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה עברו חמושים) כמו שמשה אמר להם שהם חייבים לצאת עם בני ישראל למלחמה כדי לכבוש את עבר הירדן המערבי[35]: (יג) כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא היו כארבעים אלף  חיילים חמושים בנשק משבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה,[36] עָבְרוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה חיילי בני שבט ראובן, שבט גד, וחצי שבט מנשה עברו כדי להילחם בראש עם ה', כלומר: להילחם בראש צבא ישראל,[37] אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ ארבעים אלף החלוצים הגיעו למדבר יריחו[38]: (יד) בַּיּוֹם הַהוּא ביום שבו בני ישראל עברו את הירדן, גִּדַּל יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל ה' כיבד את יהושע ורומם את מעלתו לפני כל בני ישראל, בכך שיהושע בקע את הירדן כמו שמשה רבינו קרע את ים סוף,[39] וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו בני ישראל היו יראים מיהושע כמו שהיו יראים ממשה לאורך כל הזמן שהוא (משה) היה חי[40]: (טו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' כבר אמר ליהושע את הדברים הבאים עוד לפני שהכהנים שנשאו את ארון הברית עברו את הירדן (ומקום ציווי זה הוא בפסוק יא'),[41] לֵאמֹר כך אמר ה' בדבריו ליהושע[42]: (טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן תצווה את הכהנים שנושאים את ארון הברית לעלות מנהר הירדן[43]: (יז) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים יהושע ציווה את הכהנים שנשאו את ארון הברית, לֵאמֹר כך ציווה יהושע את הכהנים שנשאו את ארון הברית,[44] עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן (יהושע ציווה את הכהנים) תעלו מנהר הירדן: (יח) וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כאשר הכהנים נושאי ארון הברית יעלו מנהר הירדן,[45] נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה כשכפות רגלי הכהנים נעקרו ממקומם ועלו אל היבשה בשפה המערבית של נהר הירדן,[46] וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם מי הירדן חזרו למקומם, דהיינו: המשיכו לזרום,[47] וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו מי הירדן המשיכו לזרום כמו שהם זרמו אתמול ושלשום, כמו שהם זרמו בימים שלפני בקיעת הירדן) עד שהם מילאו את כל הירדן עד הקצוות, ללא מקום יבשה באמצע[48]: (יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בני ישראל עלו מהירדן בתאריך י' בניסן,[49] וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בני ישראל הקימו את המחנה שלהם במקום שנקרא "גלגל", ושם הם הניחו את האבנים שהם הוציאו מהירדן,[50] בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ גלגל נמצא בקצה המזרחי של העיר יריחו[51]: (כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן את שתים עשרה האבנים שבני ישראל הוציאו מנהר הירדן בשעה שהם עברו שם,[52] הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל (את שתים עשרה האבנים) יהושע העמיד בגלגל[53]: (כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע אמר לבני ישראל: לֵאמֹר כך אמר יהושע בדבריו לבני ישראל:[54] אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם בעתיד כשישאלו צאצאיכם את האבות שלהם,[55] לֵאמֹר כך ישאלו הצאצאים שלכם את אבותיהם:[56] מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה מדוע יש את האבנים האלה שהעמדנו בגלגל: (כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר אתם תודיעו לבניכם ותאמרו להם:[57] בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (האבנים האלה מוקמות) משום שבני ישראל עברו את נהר הירדן. נהר הירדן נחלק לשניים, ובני ישראל עברו ביבשה שהתגלתה על ידי בקיעת הירדן. האבנים המוקמות כאן הועמדו לזיכרון נס בקיעת הירדן[58]: (כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם בני ישראל: ה' אלוקיכם ייבש את מי הירדן מפניכם (יהושע אמר דברים אלה לדור שעבר את הירדן ואין פסוק זה משמש המשך לתשובה שעונים לצאצאים השואלים על דבר האבנים),[59] עַד עָבְרְכֶם (ה' ייבש את מי הירדן) עד שכולכם עברתם את נהר הירדן, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף (ה' ייבש את מי הירדן) בדומה לנס שהוא (ה') עשה לישראל כשהם עברו את ים סוף, אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ ה' ייבש את ים סוף עד שעברנו אותו: (כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ  אֶת יַד יְקֹוָק (ה' עשה לנו את הניסים) כדי שידעו כל העמים החיים בארץ את גבורת ה',[60] כִּי חֲזָקָה הִיא גבורת  ה' היא תקיפה,[61] לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים וכדי שתמיד תהיו יראים את ה'. יהושע אמר שה' עשה את הניסים משתי סיבות: כדי שעמי הארץ יידעו שידו וגבורתו של ה' תקיפים וכדי שבני ישראל תמיד יהיו יראים את ה'[62]:

[1] רד"ק. הסיבה לצורך לפרש שהדברים נאמרו לפני מעבר הירדן הוא שלפי רד"ק (וכך פירש גם רש"י) בפירושו לפרק ג', הציווי לקחת שנים עשר אנשים להוצאת האבנים מהירדן נאמר כבר לפני כן, בציווי יהושע לעם לקחת את שנים עשר האנשים, בעוד שלפי מצודות יש שני ציוויים: ציווי ראשון לראות את הנס בבקיעת הירדן וציווי נוסף שמופיע כאן להוצאת האבנים מהירדן. עיין בפרק ג' פסוק יב' ובהערות שם. גם אברבנאל סובר שציווי זה היה לאחר מעבר הירדן, וזאת משום שהוא מפרש שהציווי הראשון על שנים עשר האנשים היה למטרה של חיפוש מקום לשבטים לנוח.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[3] רש"י. מלבי"ם: בניגוד לשנים עשר האנשים שה' אמר ליהושע לקחת בפרק ג' (פסוק יב') שם תפקידם היה להיות עדים על הנס ושם מונו אנשים מובחרים, כאן אמר ה' ליהושע לקחת מהעם, כלומר מהאנשים הרגילים, שנים עשר אנשים, ולאו דווקא שיהיו מהמובחרים שבעם. בסופו של דבר השתמש יהושע באותם אנשים שהוא מינה באופן עצמאי עוד לפני ציווי ה' (האנשים שמינה בפרק ג'). מעם לועז: דרכם של המלכים שהיו מנצחים במלחמות היה לכתוב את נצחונם על אבנים באזור המלחמה. משה רבנו ידע שבני ישראל ירצו לכתוב על האבנים את נצחונם במלחמות ולכן ציווה עליהם לכתוב במקום זאת את התורה.

[4] תרגום.

[5] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[6] מלבי"ם.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] תרגום. לפי רש"י היה על בני ישראל להציב את האבנים בהר עיבל, ובו ביום הגיעו בני ישראל להר עיבל.

[10] תרגום.

[11] תרגום. מצודות מפרש לפי שיטתו בפרק ג' שהמינוי הראשוני היה על ראיית בקיעת הירדן ועתה מונו האנשים להוציא את האבנים מהירדן (וכן פירש המלבי"ם בפסוק ב').

[12] רש"י. מצודות פירש שהכוונה היא ששנים עשר האנשים יחזרו חזרה לתוך נהר הירדן, כיוון שהם כבר הספיקו לצאת מהירדן. גם מחלוקת זו תלויה בפירוש שבפרק ג' פסוק יב' האם הציווי הראשוני לשנים עשר האנשים היה להוציא את האבנים מתוך הירדן או שהציווי היה שיראו את נס בקיעת הירדן. אולם, רד"ק בפסוקינו מפרש שיהושע נשאר מאחור עד שבני ישראל עברו את הירדן, ושנים עשר האנשים נשארו עימו, ועכשיו אמר להם יהושע שייכנסו פנימה לתוך הירדן ויעברו את המקום בו עומדים הכהנים (ואין פירושו סותר את החילוק שכתבנו לגבי ההבנה האם שנים עשר האנשים כבר עברו את הירדן כרש"י או שעמדו כעבר המזרחי של הירדן כמצודות, אלא שכאן, באופן נקודתי, פירש רד"ק בדומה למצודות).

[13] תרגום. מלבי"ם: מציווי ה' היה ניתן להבין שכל האנשים יחד היו יכולים להרים את האבנים על כתפיהם ואז הם יכולים לשאת יחד אבנים כבדות יותר. יהושע אמר לנושאי האבנים שכל אחד ירים את האבן לבד משום שכל שבט עומד בפני עצמו.

[14] תרגום.

[15] מצודות ולפירושו הכוננה היא שהאבנים ישמשו לראיה על בקיעת הירדן לדורות הבאים. מלבי"ם: יש כאן שני עניינים: עניין "אות" לדור הנוכחי שעבר את הירדן והאבנים יהיו להם לאות שה' בקע את הירדן בשביל ארון הברית ולא בשביל דבר אחר. לכן כתוב "כי ישאלון בניכם מחר", משום שהאות הוא לדור עוברי הירדן. עניין נוסף הא עניין ה"זכרון" (המפיע בפסוק הבא) שהוא משמש לזכרון לדורות הבאים אחרי דור עוברי הירדן.

[16] מצודות.

[17] עפ"י הגר"א לפרק א' פסוק א'.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] עיין בביאורינו לפרק ג' פסוק יא' ובהערות שם.

[21] תרגום.

[22] רש"י. מעם לועז (בפסוק כא'): אבנים אלה מורות על אחדות בין השבטים, על הכח הדרוש להם בשעת כיבוש הארץ, ועל בניית המזבח מהאבנים כפי שיעקב אבינו עשה כשהוא חזר מחרן.

[23] תרגום. מלבי"ם: הדגש כאן הוא על שבני ישראל עשו כמו שיהושע ציווה אותם שכל אחד יישא את האבנים ולא כמו שהיה משתמע מציווי ה' שהם יכולים לשאת את האבנים ביחד.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום. עיין בחלק אוצר המאמרים שם הרחבנו בעניין הוצאת האבנים מהירדן.

[27] רד"ק. רלב"ג: מטרת הקמת האבנים בתוך הירדן – כדי שיתפרסם לכולם שבני ישראל עברו שם את הירדן. אברבנאל: כנראה שהייתה לו גרסה ברש"י שמטרת העמדת האבנים בתוך הירדן הייתה כדי שהכהנים שעמדו בירדן לא יטבעו בטיט אך לפנינו אין הדבר מופיע ברש"י. כמו"כ מקשה על רלב"ג: מדוע נאמר עניין הנחת האבנים בירדן במקום זה, אם הציווי על כך היה לפני כן? בסוף דבריו כותב אברבנאל שמטרת הצבת האבנים הייתה להראות על הנס שארע בבקיעת הירדן, אלא שההחלטה להציב שם את האבנים הייתה של יהושע ולא היה על כך ציווי של ה', ויהושע בנה את האבנים לגובה כדי שכולם יוכלו לראות את גל האבנים ולדעת ששם היה נס בקיעת הירדן. בהמשך הדברים מוכיח אברבנאל שיהושע הקים את האבנים לאחר שבני ישראל והכהנים יצאו כבר מנהר הירדן.

[28] מצודות. רד"ק: הכהנים נשארו עד שיהושע סיים להקים את האבנים במלון. אברבנאל הקשה על שיטתו, שהרי לדבריו היו הכהנים צריכים לעמוד במקומם עד שבני ישראל הגיעו להר עיבל, פרק זמן ארוך (גם לשיטת האומרים שבני ישראל הגיעו להר עיבל באותו היום). לכן מפרש האברבנאל שהכוונה היא שבשעת מעבר הירדם, יהושע אמר לבני ישראל את הפסוקים שנאמרו לו בתחילת הספר ובחומש דברים בפרשת עקב לגבי כיבוש הארץ, ועד שיהושע סיים לומר את הדברים, הכהנים נשארו עומדים במקומם. מכאן גם מוכיח אברבנאל שיהושע הקים את האבנים לאחר שבני ישראל כבר יצאו מהירדן ולאחר שהכהנים לא עמדו יותר בירדן.

[29] תרגום וכך גם כתב רד"ק בפירושו לפרק טו' פסוק סג'. מצודות: הכוונה היא עד עולם ולכאורה הדבר קשה עם הביטוי המופיע בפרק טו' פסוק סג'. בעניין כתיבת ספר יהושע, חז"ל כתבו בגמרא במסכת בבא בתרא דף יד' עמוד ב' שיהושע הוא שכתב את ספר יהושע, ומשמע שכתב את הדברים בסוף ימיו ושזהו הביטוי "עד היום הזה". אולם, האברבנאל כותב בהקדמה לספר יהושע ששמואל הנביא הוא שכתב את ספר יהושע ושלאורך הספר הוא הוסיף ביטויים "עד היום הזה" כדי לבאר את מה שכתב באופן בהיר יותר. עיין במאמרנו באוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית שם הרחבנו בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[30] מצודות.

[31] רד"ק. רלב"ג: משה ציווה את יהושע את האופן בו ניתן לגדל את הנס בעיני בני ישראל. כמו"כ כתב הרלב"ג שהנס בבקיעת הירדן נעשה באופן הקרוב ביותר אל דרך הטבע (וכן הוא דן שם בניסים אחרים המובאים בתנ"ך כמו הצלת חנניה מישאל ועזריה, ריפוי נעמן מצרעת ועוד).

[32] מצודות.

[33] אברבנאל. רש"י: הכוונה היא שהארון עבר לעיני העם, ופירוש הדבר הוא שלאחר שבני ישראל עברו את הירדן, חזר הירדן למצבו הראשון שבו זרמו המים כשהארון והכהנים עוד היו בצידו המזרחי, ואז נשא הארון את נושאיו והם עברו את הירדן בדרך נס. רד"ק בפירושו הראשון כותב ש"לפני העם" פירושו תיאור לכהנים והכוונה היא לומר שהכהנים היו עד עתה לפני העם ועכשיו הם מאחוריהם. בשני הפירושים האחרים כתב כמצודות ורש"י. כמו"כ דוחה הרד"ק את מדרש חז"ל וכותב שהנביא לא היה מעלים נס של נשיאת הארון את נושאיו, אך מסיים בדבריו שדעתם של חז"ל רחבה מדעתינו.

[34] מצודות בפירושו לפרק א' פסוק יד' עיי"ש בביאורנו ובהערות שם. מלבי"ם: עד עתה הייתה נסיעת בני ישראל לפי סדר הדגלים ועכשיו עברו בני ראובן וגד לעבור בראש העם. בביאור מילת "חמושים" כתב המלבי"ם שהמסגרת הצבאית הבסיסית הייתה של חמישים חיילים ומפקד עליהם.

[35] תרגום.

[36] תרגום. מלבי"ם: פירוש המילה "חלוצים" היינו שנחלצו למלחמה יותר מאחיהם.

[37] תרגום. מצודות: החלוצים עברו בשליחותו של ה'. מלבי"ם: הכוונה היא שהחלוצים יבינו שהכח שלהם מגיע מאת ה'. אברבנאל: הכוונה היא שהיותם חלוצים היא חלק מעבודת ה' שלהם.

[38] מצודות. תרגום: מישור יריחו.

[39] רד"ק. אברבנאל: יש הבדל בין שתי צלעות הפסוק. הצלע הראשונה מדבר על גידול יהושע בענייני מדיניות והצלע הבאה מדברת על גידול יהושע בענייני נבואה ורוחניות.

[40] תרגום.

[41] רד"ק.

[42] עפ"י הגר"א בפרק א' פסוק א'.

[43] תרגום. רש"י מוכיח מכך שכתוב שהכהנים צריכים לעלות מנהר הירדן, שהכוונה היא שהארון נשא את הכהנים משפת הירדן המזרחי לשפת הירדן המערבי. אברבנאל: אמנם הכהנים כבר יצאו מהירדן, אבל הנביא רצה להדגיש גם בסיום סיפור מעבר הירדן שהיציאה מהירדן הייתה על פי ציווי יהושע ולא מדעת עצמם.

[44] עפ"י הגר"א בפרק א' פסוק א'.

[45] תרגום.

[46] מצודות. מלבי"ם: אמצע נהר הירדן, המקום שבו התייבש הירדן, נקרא "יבשה" ואילו ה"חרבה" הינה שפת הירדן שתמיד לחה. הפסוק אומר שבני ישראל עלו מאמצע נהר הירדן לחרבה, לשפת הירדן, ומיד זרמו המים שפי שהם תמיד היו זורמים לפני שנעצרו (ולא זרמו בשטף גדול כמו שקורה כשעוצרים את המים והיה בכך נס נוסף).

[47] תרגום.

[48] רד"ק והוסיף שהכוונה היא גם שהמים זרמו באופן שחלק מהעליונים זרמו עם חלק מהתחתונים.

[49] תרגום. מלבי"ם: התאריך והמקום מצויינים כדי שלא נחשוב שבקיעת הירדן הייתה על ידי גיאות או דבר דומה והראיה לכך היא שבמקום זה לא ייתכן שתהיה גאות וכדו'.

[50] רד"ק ובביאור עניין האבנים עיין באוצר המאמרים.

[51] תרגום. במפה באטלס דעת מקרא מופיע הגלגל בנקודה צפונית מזרחית ליריחו.

[52] תרגום.

[53] תרגום. רלב"ג: הסיבה שלא העמידו את האבנים יחד עם צנצנת המן ומטה אהרון לפני ארון העדות היא: א. הציווי היה להשאיר אותם במקום אחד ולא לטלטל אותם. ב. ראוי שיהיה הבדל בין הניסים שעשה משה רבינו לניסים שעשה יהושע. ג. הניסים שצנצנת המן ומטה אהרון מייצגים היו ניסים תמידיים שהתקיימו לאורך זמן בעוד שנס מעבר הירדן היה נס חד פעמי. ד. באבנים עצמם לא היה נס ופלא בניגוד לצנצנת המן ומטה אהרון שהנס היה בהם עצמם. אולם, רלב"ג סובר שהאבנים לא נשארו בגלגל, אלא בכל דור הם עמדו במקום מרכזי שבו עלו אליו בני ישראל (כנראה שהאבנים עברו לכל מקום שבו נבנה המשכן).

[54] עפ"י הגר"א בפרק א' פסוק א'.

[55] רד"ק.

[56] עפ"י הגר"א בפרק א' פסוק א'.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] רד"ק.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות. מלבי"ם: יש כאן שתי עניינים: א. יראת העונש של עמי הארץ שלא ראו את נס קריעת ים סוף ועתה הם יהיו יראים מה' בגלל נס בקיעת הירדן. ב. יראת הרוממות של עם ישראל.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

1. להודיע שכל עוד שאין לעם ישראל צורך בנביא מסוים, הוא לא יתנבא, כפי שראינו שיהושע לא התנבא עד מותו של משה.
2. ראוי לאדם לנסות להגיע לשלמות על ידי לימוד תמידי מרבו, ולכן נקרא יהושע "משרת משה".
3. להודיע שמשה רבינו לא עבר את הירדן בגלל חטא עם ישראל ולא בגלל חטא שלו ולכן נקרא כאן "עבד ה'".
4. שראוי לאדם שישתדל וימהר להביא את הטובה כמו שיהושע היה צריך למהר ולכבוש את הארץ.
5. ההתמדה בתורה עוזרת להשלמת האדם ולכן צווה יהושע להתחזק בלימוד התורה.
6. כאשר אדם יכול להפיק כמה דברי תועלת מפעולה כלשהי, עליו להשתדל ולהפיק מהפעולה כמה שיותר כמו שיהושע בקע את מי הירדן והרוויח בכך גם את אמונת עם ישראל.
7. כאשר אדם רוצה להציל אדם אחר מידו של אדם שלישי, הוא יראה לאדם השלישי שגם הוא רוצה ברעת האדם שהוא מציל, כמו שרחב אמרה לשליחי מלך יריחו שהיא הייתה רוצה שיתפסו את המרגלים.
8. כאשר אדם רוצה להציל אדם אחר – עליו לנסות שלא לשקר באופן שהשקר יתגלה, כפי שרחב בנתה סיפור שהייתה יכולה להגן עליו לאחר מכן.
9. כאשר יש סכנה לבני אדם, עדיף לפצל אותם כך שאם אחד ייתפס השני יינצל, כפי שעשתה רחב עם המרגלים.
10. כאשר אדם רואה שהוא אינו יכול להציל הכל, עליו לנסות ולהציל את מה שהוא יכול, כמו שרחב הבינה שהיא אינה יכולה להציל את כל עמה, ולכן ביקשה שיצילו את משפחתה.
11. גם כאשר אדם נמצא בשעת לחץ, עליו לכלכל את דרכיו באופן שלא יעשה מעשה שיתחרט עליו אחר כך, כמו שהמרגלים עשו הסכם עם רחב מתוך יישוב הדעת.
12. שלא לגרום קנאה בין אנשים ולכן בחר יהושע איש אחד מכל שבט כדי להוציא אבנים מהירדן.