יהושע פרק ו

יהושע פרק ו

(א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת תמיד היו מגינים על העיר יריחו על ידי שהיו מונעים את הכניסה לעיר בעזרת שערי החומה שהיו נעולים עם מנעול,[1] וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ועתה הוסיפו אנשי יריחו תוספת לשמירה משום שהם חששו מבני ישראל,[2] אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא אנשי יריחו לא נתנו לאף אחד לצאת מהעיר או להיכנס אליה, ובכך הם חשבו שהם יצליחו למנוע שני דברים: את כניסת עם ישראל לתוך העיר ומניעת מידע שהיה עשוי לעבור מאנשי העיר למחנה ישראל, מידע שהיה מועיל לבני ישראל במלחמתם נגד תושבי יריחו[3]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע על ידי המלאך שהתגלה אליו (בסוף הפרק הקודם):[4] רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ (ה' אמר ליהושע) תראה! אני אמסור בידיך את העיר יריחו ואת מלך יריחו,[5] גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל (אני אמסור בידיך את העיר יריחו) למרות שאנשי יריחו הם אנשים מאוד חזקים[6]: (ג) וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר תקיפו את העיר יריחו,[7] כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כל החיילים של בני ישראל (מצווים להקיף את העיר יריחו),[8] הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת תקיפו את חומת העיר פעם אחת בכל יום,[9] כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים ככה תעשו במשך ששה ימים: כל חיילי ישראל יקיפו את העיר יריחו פעם אחת בכל אחד מששת הימים[10]: (ד) וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים שבעה כהנים ייקחו בידם שבעה שופרות האילים, שופרות הבאים מקרן של איל (יובל היינו איל). כל כהן ייקח בידו שופר אחד,[11] לִפְנֵי הָאָרוֹן (הכהנים יישאו את שבעת השופרות) ויילכו לפני ארון הברית,[12] וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וביום השביעי, לאחר שתקיפו את העיר במשך שישה ימים (הקפה אחת בכל יום), תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים (ביום השביעי) תקיפו את העיר יריחו שבע פעמים (ולא רק פעם אחת כפי שהקפתם בכל אחד מששת הימים הראשונים),[13] וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת בכל יום בעת הקפת העיר, שבעת הכהנים יתקעו בשופרות שבידיהם[14]: (ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בתקיעת השופר האחרונה, כשקול השופר יימשך ויהיה ארוך,[15] כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר כשאתם (חיילי ישראל) תשמעו את התקיעה הארוכה של השופר,[16] יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה (כשתשמעו את התקיעה הארוכה של השופר) כל החיילים צריכים לתקוע תקיעת תרועה בשופרות שבידיהם,[17] וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ (כשכל החיילים יתקעו בשופר) חומת יריחו תיפול במקום שלה, החומה תיבלע באדמה. אמנם לא כל החומה נפלה, אלא רק החלק בחומה שמולה עמדו חיילים מישראל (וכך גם לא נפל ביתה של רחב),[18] וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ וכל אחד מחיילי ישראל יעלה וייכנס לעיר מול המקום בו הוא עמד, כיוון שהחומה כבר לא תימנע ממנו מלהיכנס ליריחו (שהרי החומה תיפול)[19]: (ו) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יהושע בן נון קרא לכהנים ואמר להם: שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית (יהושע אמר לכהנים) תרימו את ארון הברית (אמנם באמת הארון נשא את עצמו ולא היה צריך להרים אותו, אך משום כבוד, הכהנים עשו עצמם כאלו הם נושאים את הארון),[20] וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק ושבעה כהנים ייטלו בידם שבעה שופרות הבאים מאילים, והם (הכהנים) יעמדו לפני ארון הברית[21]: (ז) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם יהושע אמר לבני ישראל: עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר תעברו ותקיפו את חומת יריחו,[22] וְהֶחָלוּץ בני שבט גד ובני שבט ראובן שהיו חמושים ביותר נשק וחזקים יותר משאר בני ישראל,[23] יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק (החלוץ) יעבור לפני ארון הברית[24]: (ח) וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם בני ישראל עשו כמו שיהושע ציווה אותם לעשות, ולא נמנעו מקיום הציווי מחשש שמא אנשי העיר יריחו יתקיפו אותם מעל לחומה,[25] וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְקֹוָק שבעת הכהנים שלקחו בידם את שבע השופרות שהיו עשויות מאילים הלכו לפני ארון הברית,[26] עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת הכהנים הלכו לפני ארון הברית ותקעו בשופרות בשעה שהם הקיפו את העיר,[27] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם ארון הברית הלך אחרי הכהנים שתקעו בשופרות[28]: (ט) וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת החלוץ (שכלל את בני גד ואת בני ראובן) הלך לפני הכהנים שתקעו בשופרות,[29] וְהַמְאַסֵּף המאסף, שבט דן, שאנשיו היו הולכים אחרונים בסוף המחנה ואוספים את כל האנשים החלשים שלא היה בכוחם ללכת בקצב של שאר מחנה ישראל,[30] הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן (שבט דן המאסף) הלך אחרי הארון,[31] הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת הכהנים לא נעמדו במקומם בשעת התקיעה, אלא הם הקיפו את העיר יריחו ובאותו הזמן הם תקעו בשופרות.[32] לסיכום סדר הקפת העיר: ראשונים היו החלוצים (בני גד וראובן), אחריהם שבעה כהנים, אחריהם ארון הברית, אחריהם חיילי ישראל ולבסוף שבט דן המאסף[33]: (י) וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ יהושע ציווה את עם ישראל,[34] לֵאמֹר כך אמר יהושע לעם ישראל בשעה שציווה אותם את שלושת הדברים הבאים:[35] 1) לֹא תָרִיעוּ אל תתקעו קול תרועה בשופרות,[36] 2) וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם ואל תשמיעו שום קול,[37] 3) וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר ושלא ייצא שום דבר מפיכם,[38] עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ (אל תתקעו בשופרות ואל תאמרו דבר) עד היום השביעי שבו אני עתיד לומר לכם לתקוע קול תרועה בשופרות,[39] וַהֲרִיעֹתֶם (ורק כשאומר לכם) תתקעו קול תרועה בשופרות[40]: (יא) וַיַּסֵּב אֲרוֹן יְקֹוָק אֶת הָעִיר ארון הברית הקיף את העיר יריחו,[41] הַקֵּף פַּעַם אֶחָת (ארון הברית הקיף את העיר) סיבוב אחד באותו יום,[42] וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה (לאחר הקפת העיר פעם אחת) חיילי ישראל נכנסו אל המחנה שלהם,[43] וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה חיילי ישראל ישנו במחנה באותו הלילה[44]: (יב) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר יהושע קם מוקדם בבוקר היום השני להקפת העיר יריחו,[45] וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק (גם ביום השני) הכהנים נשאו את ארון הברית לצורך הקפת העיר יריחו[46]: (יג) וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שבעה כהנים שהיו בידיהם שבעה שופרות הבאים מאילים הלכו לפני ארון הברית, הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת בזמן שהקיפו את העיר תקעו הכהנים בשופרות,[47] וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם החלוץ (בני גד וראובן) הלך לפני הכהנים, וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שבט דן המאסף הלך אחרי הארון הברית, הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת הכהנים היו תוקעים בשופרות בשעה שהמאסף היה מקיף יחד איתם את העיר יריחו[48]: (יד) וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת גם ביום השני להקפת העיר יריחו, חיילי ישראל הקיפו את העיר פעם אחת,[49] וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה גם ביום השני להקפת העיר, חיילי ישראל חזרו אל המחנה בסיום ההקפה,[50] כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים כך עשו חיילי ישראל במשך שישה ימים: בכל יום הם הקיפו את העיר פעם אחת, כשהחלוץ הולך בראש, אחריהם שבעה כהנים התוקעים בשופרות, אחריהם הארון, ואחריהם שאר חיילי ישראל ובסוף המאסף: (טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ביום השביעי להקפת העיר יריחו,[51] וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר (ביום השביעי להקפת העיר יריחו) כשהשחר עלה – בניצוץ האור הראשון של הבוקר,[52] וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה (בעלות השחר של היום השביעי להקפת העיר יריחו) חיילי ישראל הקיפו את העיר כמו שנהגו עד עכשיו: החלוץ הלך בראש, אחריהם שבעה כהנים התוקעים בשופרות, אחריהם הארון, אחריהם שאר בני ישראל ובסוף המאסף,[53] שֶׁבַע פְּעָמִים ביום השביעי, בפעם הראשונה שחיילי ישראל הקיפו את העיר, הייתה זו ההקפה השביעית של העיר (בכל יום הקיפו את העיר פעם אחת),[54] רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים רק ביום השביעי הקיפו חיילי ישראל את העיר יריחו שבע פעמים (ולא הסתפקו בהקפת העיר פעם אחת כבשאר הימים)[55]: (טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית בפעם השביעית שבני ישראל הקיפו את העיר ביום השביעי (סך הכל הקיפו בני ישראל את העיר שלש עשרה פעמים: שש פעמים בששת הימים הראשונים ועוד שבע פעמים ביום השביעי. הנביא מדבר על ההקפה השלש עשרה שהיא ההקפה השביעית של היום השביעי), תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת (ביום השביעי בהקפה השביעית של העיר) הכהנים תקעו בשופרות תקיעה ארוכה,[56] וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם (ביום השביעי בהקפה השביעית של העיר) יהושע אמר לעם ישראל: הָרִיעוּ (יהושע אמר לעם ישראל) תתקעו קול תרועה בחצוצרות,[57] כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָעִיר (יהושע אמר לעם לתקוע קול תרועה בחצוצרות) שהרי ה' מסר בידכם את העיר יריחו[58]: (יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם השלל של העיר יריחו יוקדש לה',[59] הִיא העיר עצמה (תהיה קודש לה'),[60] וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיקֹוָק וגם כל מה שנמצא בעיר יהיה קודש לה',[61] רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת (כל העיר יריחו תהיה חרם) ורק רחב הזונה ומי שאיתה בבית יחיו,[62] כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ (רחב ומשפחתה יחיו) בזכות שהיא (רחב) הסתירה את המרגלים ששלחנו לרגל את יריחו[63]: (יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם אתם כולכם (כל עם ישראל) צריכים רק לדאוג שלא אתם ולא מישהו אחר מעם ישראל ייקח מהחרם. על כל אחד לשמור שלא הוא ולא מישהו אחר מעם ישראל ייקח משלל העיר יריחו,[64] פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם שמא תיקחו מהחרם (יש כאן כפילות בפסוק מפני שגם "פן תחרימו" וגם "ולקחתם מן החרם" מורים על לקיחה מהחרם),[65] וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם (אם תיקחו מהחרם) תגרמו לכך שמחנה ישראל עצמו יהיה לחרם, לאבדון,[66] וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ (אם תיקחו מהחרם) תגרמו להשחתת מחנה ישראל[67]: (יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כל הכסף והזהב וכלי הנחושת והברזל שראויים לשימוש במשכן ובמקדש,[68] קֹדֶשׁ הוּא לַיקֹוָק אוֹצַר יְקֹוָק יָבוֹא (כל הכסף והזהב וכלי הנחושת והברזל שראויים לשימוש במשכן ובמקדש) יש להקדיש לה' ולהכניסם לאוהל מועד[69]: (כ) וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת העם תקע קול תרועה בשופרות,[70] וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה הנביא מסביר מתי העם תקע קול תרועה בשופרות: בני ישראל תקעו בשופרות לאחר שהכהנים תקעו בשופרות,[71] וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ החומה נפלה במקומה, חומת העיר יריחו נבלעה במקומה,[72] וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה בני ישראל עלו אל העיר יריחו,[73] אִישׁ נֶגְדּוֹ כל אחד מישראל נכנס לתוך העיר יריחו מהמקום שבו הוא עמד לפני נפילת החומה. בני ישראל עמדו מול חומת העיר יריחו לפני שהיא נבלעה, ולאחר נפילת החומה נכנס כל אחד מחיילי ישראל מהמקום בו עמד מול החומה אל תוך העיר,[74] וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר (לאחר נפילת החומה) בני ישראל כבשו את העיר יריחו[75]: (כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר בני ישראל השמידו את כל מה שהיה בעיר יריחו,[76] מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה (בני ישראל השמידו את העיר יריחו) והרגו את כל האנשים והנשים,[77] מִנַּעַר וְעַד זָקֵן (בני ישראל השמידו את העיר יריחו) והרגו גם את האנשים המבוגרים וגם את האנשים הצעירים,[78] וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר (בני ישראל השמידו) גם את כל הבהמות: את כל השוורים, את כל השיים ואת כל החמורים,[79] לְפִי חָרֶב (בני ישראל הרגו את כל האנשים והבהמות שהיו בעיר יריחו) עם החלק החד שבחרב, בני ישראל השתמשו בחלק החד של החרב על מנת להרוג את אנשי יריחו ואת הבהמות שהיו שם[80]: (כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר לשני האנשים ששלח לרגל את הארץ לפני שבני ישראל עברו את הירדן,[81] בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה תיכנסו לביתה של האישה הזונה, לביתה של רחב,[82] וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ ותוציאו מהבית את רחב ואת כל משפחתה ורכושה, כמו שנשבעתם לה[83]: (כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים המרגלים הגיעו לבית של רחב (ונקראו נערים משום שהם שירתו את יהושע או אדם אחר שהיה גדול בישראל),[84] וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ המרגלים הוציאו מהבית את רחב, את אביה, את אמא שלה, את אחיה, את כל רכושה ואת משפחתה,[85] וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל המרגלים שמו את רחב, את משפחתה ואת רכושה מחוץ למחנה ישראל עד שהם התגיירו[86]: (כד) וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ בני ישראל שרפו את העיר יריחו ואת כל מה שהיה בתוכה,[87] רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְקֹוָק רק את הכסף, את הזהב, את כלי הנחושת והברזל, נתנו בני ישראל בתוך אוהל מועד (וזאת לעומת שאר הדברים – אותם שרפו בני ישראל)[88]: (כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ מכל תושבי יריחו, השאיר יהושע בחיים רק את רחב הזונה ואת בית אביה ואת משפחתה,[89] וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל רחב, בית אביה ומשפחתה ישבו בתוך בני ישראל, הם ישבו יחד עם שאר בני ישראל,[90] עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם בזמן כתיבת ספר יהושע (ספר יהושע נכתב מספר שנים לאחר כיבוש העיר יריחו), רחב ומשפחתה עדיין ישבו יחד עם שאר בני ישראל,[91] כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ (רחב ומשפחתה נשארו בחיים) בזכות שהיא הסתירה את המרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו[92]: (כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לאחר כיבוש העיר יריחו, קילל יהושע קללה,[93] לֵאמֹר כך אמר יהושע בקללה שקילל:[94] אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ מי שיקום ויבנה את העיר הזו, את יריחו מחדש (הפירוט של העיר יריחו נוסף כדי לתת תוספת ביאור[95]), מחדש –  יהיה מקולל לפני ה',[96] בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה (מי שיבנה מחדש את העיר יריחו), ימות הבן הבכור שלו בשעה שהוא יניח את יסודות העיר ולאורך תהליך בניית העיר ימותו שאר בניו,[97] וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ וכשיעמיד את דלתות העיר, בשלב סיום הבניין, ימות בנו הצעיר, וכך לאורך פרק הזמן שהוא יבנה את העיר ימותו כל בניו[98]: (כז) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ ה' היה בעזרתו של יהושע, ה' סייע ליהושע,[99] וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ שמו הטוב של יהושע התפרסם בכל הארץ[100]:

[1] מצודות וכן רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב הרד"ק שכוונת הנביא להדגיש את הסגירה ההרמטית שסגרו את העיר יריחו. אברבנאל: "סגורה" היינו שהייתה סגורה מבחוץ על ידי שבני ישראל מנעו כניסה ליריחו. "מסוגרת" היינו שהייתה נעולה בפנים על ידי תושבי העיר שנעלו את שער העיר. רי"ף: בכל שבעת החומות שהיו לעיר יריחו, היה דלתיים ובריח.

[2] מצודות וכן פירש המלבי"ם.

[3] מצודות. רלב"ג: הנביא מסביר שהעיר יריחו הייתה קשה לכיבוש וזוהי הסיבה שבני ישראל היו צריכים להחרים את שללה. רי"ף: אין יוצא ואין בה אפילו מחומה לחומה.

[4] רד"ק וכתב שמכאן שהקב"ה משתף שמו על כל מלאך. גם המלבי"ם פירש שזוהי נבואתו של המלאך ליהושע.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] תרגום. אברבנאל: הסיבה לציווי זה כפולה. א. כדי שתושבי יריחו יידעו שבני ישראל אינם מפחדים מלהתקרב לחומה. ב. כדי להראות בסוף התהליך שהעיר נכבשה בדרך נס – על ידי הקפת העיר.

[9] תרגום. מלבי"ם: יש הבדל בין סיבוב להקפה. הקפה הינה הקפה שלימה ואילו סיבוב יכול גם להיפסק תוך כדי הסיבוב.

[10] מצודות. רד"ק: אין לשאול מדוע ציווה ה' להקיף את העיר דווקא על ידי שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבע הקפות, אלא שלמספר שבע יש סוד שידוע למבינים. אולם טעם התרועה בשופר היא כדי להפחיד את תושבי יריחו והסיבה שהחומה נפלה היא כדי שכל העולם יידעו שה' הוא הנלחם עבור ישראל. רלב"ג: הנס נעשה על ידי הקפת העיר עם ארון הברית כדי לומר לבני ישראל שעליהם לקיים את כל מה שכתוב בתורה המונחת בארון. בפסוק ה' חלק הרלב"ג על הרד"ק וכתב שהסיבה לכך שהקב"ה גרם לנס שייעשה על ידי תרועת השופר היא כדי לעורר את עם ישראל וישימו לב לניסים הגדולים שנעשו להם.

[11] תרגום + מצודות. לדבריהם, אין מדובר בשופרות מיוחדים שבהם יתקעו במהלך הקפת העיר. אברבנאל: מדבור על תקיעה בשופרות שהיו מיוחדים לתקיעה בשנת היובל. מלבי"ם: ה' ציווה לתקוע בשופרות כאות שמחה על הניצחון במלחמה.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] מצודות.

[15] רש"י.

[16] מצודות.

[17] תרגום תרגם קול יללה אך נראה מפסוק י' שם מצווה יהושע את העם שלא לתקוע בשופרות שהכוונה היא לתקיעת יללה בשופר וכן משמע מדברי מצודות בפסוק כ'. מלבי"ם: ה' ציווה שמיד בתקיעת השופר העם יילל כך ששתי הקולות יישמעו בבת אחת. אברבנאל: בעוד שבששת הימים הראשונים, התקיעה בשופר הייתה תקיעה של שברים או תרועה הנהוגים בימינו, כאן ציווה ה' יתברך לתקוע תקיעה גדולה. כמו כן הסביר אברבנאל שהסיבה שהנס נעשה דווקא ביום השביעי היא שכיבוש יריחו היה על דרך נס וה' יתברך רצה להראות שכמו שבבריאת העולם הוא ברא את העולם בששה ימים וביום השביעי נפש, כך כיבוש יריחו היה מבחינת מעין בריאת העולם.

[18] רש"י + רד"ק. המלבי"ם כתב שרק ביתה של רחב נשארה וכל שאר החומה נפלה. אברבנאל: בפירושו לפסוק כג' כתב שאכן גם ביתה של רחב נפרצה, אלא שהמרגלים ידעו היכן היה ביתה של רחב על פי סימון שהם סימנו לעצמם לפני כן. כך כתב גם בעל המעם לועז בשם הלב אהרון לפי השיטה האומרת שכל החומה נפלה. בפירוש נוסף כתב שרק הקיר של בית רחב שהיה שייך לחומה נפל אבל שלש הקירות האחרות לא נפלו.

[19] מצודות.

[20] תרגום. מלבי"ם: עד עתה היו הלויים נושאים את הארון ועכשיו לאחר שנאמר ליהושע שייעשו ניסים גדולים, רצה יהושע שהכהנים יישאו את הארון לגודל המעמד.

[21] תרגום.

[22] תרגום. מעם לועז: למרות שבציווי ה' ליהושע, הוא ציווה את העם להיות ראשונים, יהושע ציווה שהכהנים יהיו ראשונים משום שידע שה' הקדים את העם לכהים רק כדי לכבד את בציבור ולא בגלל שרצה שהם יהיו ראשונים.

[23] רש"י ולדבריו לא נכלל חצי שבט מנשה בחלוצים שנאמרו כאן. רד"ק בפסוק ט' ובעקבותיו גם מצודות כוללים את חצי שבט המנשה בחלוצים. מעם לועז: בפירושו לפרק כב' פסוק ז' כתב שבני שבט מנשה קיבלו את נחלתם בעבר הירדן שלא ביוזמתם, ולכן הם לא נדרשו לעבור לפני בני ישראל עם שבטי ראובן וגד. אולם, כדי שלא לפרוש מהציבור ומשום שגם הם היו בני חיל, הם הצטרפו לשבטי ראובן וגד ועברו את הירדן חלוצים. אברבנאל: ציווי ה' היה שאנשי המלחמה יקיפו את העיר. אולם, יהושע הפריש מתוך אנשי המלחמה את החלוץ (שבטו ראובן וגד) והוליך אותם בראש המחנה כדי שאם ייצאו אנשים מהעיר, הם יוכו על ידי החלוץ.

[24] תרגום. מלבי"ם: מסביר את סדר ההקפה באופן אחר. העם עמד בראש, אחריו היה החלוץ, אחריו היו הכהנים והארון ובסוף היה שבט דן המאסף. החלוץ היה ליד הארון משום שהנס נעשה על ידי הארון ונחשב הדבר כאילו שהארון הוא שר הצבא והחיילים חונים לידו. בדברי משה לחלוץ הוא אמר להם ללכת בראש העם לפני הארון משום שהוא חשב שכל כיבוש הארץ יהיה בדרך נס, אלא שהתברר שכיבוש הארץ לא יהיה רק בדרך נס ולכן הם הלכו לפני בני ישראל שהם הלוחמים והכובשים. במלחמה נגד יריחו הלכו לפני הארון משום שבכיבוש יריחו הייתה המלחמה בדרך נס.

[25] אברבנאל.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] מצודות. אברבנאל: הראשונים לקיים את המצווה היו הכהנים והחלוץ עבר לפניהם תוך כדי שהכהנים המשיכו לתקוע בשופרות ולהקיף את העיר.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות + רד"ק (רד"ק הדגיש שכוונת הפסוק אינה שהמאסף היה תוקע בשופרות אלא הכהנים הם אלה שתקעו בשופרות). מעם לועז: תקעו בשופרות פעמיים: התקיעה הראשונה נועדה להודיע לכל העם שהכהנים כבר עברו עם השופרות והתקיעה השנייה נועדה לקיים את ציווי ה' לתקוע בשופרות.

[33] אולם, אברבנאל סובר שרק אנשי המלחמה הם שהקיפו את העיר ושאר העם נשאר מאחור.

[34] תרגום. אברבנאל: העם התחיל להקיף את העיר עוד לפני שיהושע אמר לו לעשות זאת, ולכן נותר ליהושע לצוות אותם רק שלא יתקעו בשעת ההקפה.

[35] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'. רלב"ג: הסיבה שיהושע ציווה את העם לשמור על שקט ולא להריע היא כדי שתושבי יריחו לא ישימו לב שהם מקיפים את העיר, מכיוון שאם הם יראו את בני ישראל מקיפים את העיר, הם ישליכו עליהם אבנים מעל החומה.

[36] תרגום.

[37] תרגום. מעם לועז: יהושע חשש שבני ישראל ירצו להשמיע קולות מפחידים כדי להפחיד את תושבי יריחו ולכן ציווה אותם לא להשמיע קולות בכלל, משום כבוד ארון הברית.

[38] תרגום.

[39] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב ש"יום" היינו לשון זמן אמרי אליכם.

[40] תרגום.

[41] תרגום. רד"ק: הכוונה היא שיהושע גרם לכך שארון הברית יקיף את העיר יריחו, והמילה "ויסב" מכוונת כלפי יהושע. כמו"כ כתב הרד"ק שהיום הראשון שהקיפו את העיר יריחו היה גם יום ראשון בשבוע.

[42] תרגום. מעם לועז: בני ישראל הקיפו את העיר יריחו כטבעת, באופן שהעיר הייתה מוקפת כולה, ולאחר מכן טבעת זו הסתובבה סביב העיר.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] רד"ק. מלבי"ם: התקיעה בשופרות התחילה עוד בהליכה שמהמחנה בגלגל ועד ליריחו.

[48] עיין רד"ק כאן ובפסוק ט'.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] תרגום. רש"י: יום זה היה שבת.

[52] מצודות וכתב שהסיבה שהתחילו להקיף את יריחו בעלות השחר היא כדי שיספיקו להקיף את העיר שבע פעמים באותו היום.

[53] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שההקפה הראשונה של היום השביעי יחד עם ההקפות של הימים הראשונים הצטברו יחד לשבע הקפות.

[54] אברבנאל.

[55] רד"ק.

[56] מצודות.

[57] תרגום. מעם לועז: תרועה זו שונה מהתרועה שהריעו בני ישראל לאורך כל שבעת הימים. כאן התרועה הייתה תרועה של שמחה.

[58] תרגום.

[59] רש"י וכתב שסיבת ההקדש היא שהעיר יריחו נכבשה ביום שבת והיה ראוי שהשלל שנמצא בו יוקדש לה'. בפרק ז' פסוק י' כתב שה' אמר ליהושע שלא היה צריך להחרים את שלל העיר יריחו ושההפסד בעי היה בגלל זה וממילא יהושע הוא האשם בהפסד נגד העי. מצודות: שלמילה חרם יש שני משמעויות: השמדה או הקדש לה' וכאן הכוונה היא להשמדה. רד"ק: ה' ציווה את יהושע להקדיש את שלל יריחו שהרי יהושע לא היה עושה דבר זה על דעת עצמו. בשם חז"ל כתב שיהושע עשה כן על דעת עצמו. בפרק ז' פסוק יא' משמע שסובר שהיה זה ציווי של יהושע עצמו. רלב"ג: סיבת החרם היא כדי שבני ישראל לא יחשבו שהם גרמו לעצמם להצליח בכיבוש העיר. מלבי"ם: סיבת ההקדש היא משום שיריחו נכבשה בדרך נס (ולכן בעי שלא נכבש בדרך נס היה מותר לקחת מהשלל). אברבנאל: המלאך הוא שציווה את יהושע להחרים את העיר.

[60] מצודות.

[61] ביארנו מילים אלה ואת האבחנה בין "היא" ובין "כל אשר בה" עפ"י מצודות למרות שבעיקר הסבר החרם כתב שהכוונה היא שהכל יושמד ובכך הסברנו לפי רש"י החולק עליו. לפי מצודות לה' הכתוב בצלע זו של הפסוק היינו שהכל יהיה חרם לשם ה' ולכבודו.

[62] תרגום.

[63] מצודות. רד"ק: המילה "החבאתה" כוללת כפל של סימני נקבה להורות לנו שרחב החביאה את המרגלים יפה. רי"ף: הוסיף טעם לכפל סימני הנקבה במילה "החבאתה", וכתבה שהכוונה היא שרחב החביאה את המרגלים פעמיים. מלבי"ם: בפסוק כאן לא כתוב עניין השבועה משום שהשבועה לא חייבה את העם כולו אלא רק את האנשים שנשבעו לה. רק כאשר יהושע שלח את המרגלים להציל את רחב הוזכר עניין השבועה. רלב"ג בתועלויות שבפרק ח' כתב שהשבועה לא חייבה אף אחד, גם לא את המרגלים, משום שלא היה להם סמכות להישבע. לכן יהושע מנמק את השארתה של רחב בחיים כגמול על הצלת המרגלים.

[64] מצודות.

[65] רד"ק.

[66] מצודות. אברבנאל: יהושע אמר לכל אחד לשמור על חברו שלא ייקח מהחרם.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום + רד"ק. רד"ק הוסיף בדבריו שבאוהל מועד היה גם השלל ממלחמת מדין. מעם לועז: יש אומרים שהסיבה שהקדישו את הכסף והזהב למשכן לא הייתה בגלל שהמשכן היה צריך את הנדבה, אלא בגלל שלא ניתן להשמיד את הכסף והזהב לגמרי.

[70] תרגום. אברבנאל: התרועה כאן אינה התרועה שציווה יהושע את העם להריע בשעת כיבוש העיר, אלא הכוונה לתרועה שבאה משמחה על הודעת יהושע שהעיר תיכבש. רק בצלע הפסוק הבאה, מופיעה התרועה שציווה יהושע את העם להריע.

[71] מצודות.

[72] רש"י בפירושו למסכת ברכות דף נד' עמוד ב'. מעם לועז: חומת העיר נבלעה במקומה אבל חלק מהחומה נשארה בולטת בחוץ כדי שיזכרו את הנס. לדבריו, כל החומה נפלה.

[73] תרגום.

[74] מצודות בפירושו לפסוק ה'.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] מצודות. עיין בספר העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס של הרב בנימין רפאל פוזן עמוד 158 שם כתב שאונקלוס מפרש שפי החרב הוא הצד הקמור של החרב.

[81] תרגום. רי"ף: יהושע ציווה כל אחד מהמרגלים בנפרד כדי לזרז אותם יותר.

[82] תרגום.

[83] דעת מקרא.

[84] רד"ק. רש"י: כאן נקראו נערים לפי שהיה צריך לזרז אותם לקיים הציווי ובפרק ב' נקראו מלאכים לפי ששמרו עצמם מלעבור עבירה עם רחב.

[85] תרגום. מעם לועז: המרגלים מצאו שהיו הרבה אנשים שהתחתנו עם משפחתה של רחב כדי שגם הם יינצלו. כאשר המרגלים נכנסו לבית רחב, הם לא ידעו מה לעשות עם אנשים אלה, עד שיהושע אמר להשאיר גם אותם בחיים.

[86] רד"ק. רי"ף: השבועה הייתה רק לרחב ולבית אביה ולכן את שאר המשפחה הוציאו מחוץ למחנה ישראל כדי לראות אם יהושע יקבל אותם.

[87] תרגום.

[88] תרגום.

[89] תרגום. רד"ק: הסביר באופנים שונים את הדרך שבה החייה יהושע את רחב: או שציווה שיקיימו את השבועה שהמרגלים נשבעו לה, או שנתן לה מחיה ומזון ועל פי חז"ל פירש שהכוונה היא שהוא התחתן איתה (ועל ידי כך התחתנו גם אנשים נוספים מעם ישראל עם שאר משפחתה). בהסבר ההיתר של יהושע להחיות את רחב למרות שכתוב שאסור להחיות את יושבי הארץ כתב הרד"ק שרחב ומשפחתה היו נכרים בארץ ולא היו משבעת העמים או שהיא התגיירה לפני שבני ישראל נכנסו לארץ. מלבי"ם בפסוק יז' כתב שרחב התגיירה לפני שנכנסו המרגלים ולכן לא היה צריך להישבע לה כלל על הצלתה והשבועה הייתה רק על משפחתה ורכושה שניצלו בזכות שרחב השביעה את המרגלים.

[90] תרגום.

[91] עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית במאמר המסביר את הביטוי "עד היום הזה", שם הבאנו את המשמעויות השונות של הביטוי.

[92] מצודות. אברבנאל: כתב בשם הרלב"ג שהנביא הדגיש ששבועת המרגלים לרחב לא חייבה את שאר עם ישראל, ולכן הנביא מנמק את הצלת רחב במה שהיא הצליה את המרגלים (ברבל"ג הדברים מובאים בתועלויות). אולם, הוא עצמו מפרש שהנביא אומר מדוע היה צורך בכלל בשבועה, הצורך נבע מכך שרחב הצילה את המרגלים.

[93] מצודות. רלב"ג: כתב שתי סיבות לכך שיהושע קילל את מי שיבנה את יריחו: או משום שתושבי העיר יריחו היו מקוקלים יותר בדעותיהם ואמונתם משאר יושבי הארץ או משום שעל ידי השמדה טוטאלית של יריחו רצה להפחיד את שאר יושבי הארץ. רד"ק כתב שהסיבה שיהושע קילל את מי שיבנה את העיר יריחו היא אותה סיבה שגרמה להחרמת יריחו ולפי זה צריך לחזור לפסוק יז' שם הבאנו בהערות את השיטות השונות להחרמת העיר יריחו. בשם הרמב"ם כתב שהטעם הוא כדי שיוכלו לראות את שקיעת חומת העיר ואם יבנו את העיר מחדש, יש סבירות שיכסו את המקום שבו נבלעה החומה. מלבי"ם: יש בקללה זו מידה כנגד מידה. האדם יבנה את העיר יריחו כדי שיהיה לו זכר ולכן לא יישאר לו שום ילד לזכר.

[94] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[95] רד"ק וכתב בשם חז"ל סיבה נוספת שהכוונה היא שאדם לא יבנה עיר אחרת ויקרא לה בשם יריחו ושלא יבנה את העיר הזו ויקרא לה בשם אחר.

[96] תרגום. מעם לועז: ארור כולל שלש משמעויות: א. שבועה. ב. חרם ונידוי. ג. קללה. יהושע כלל בדברים אלה את כל המשמעויות. הטעם שיהושע גזר שלא יבנו את יריחו היא שיהושע החרים את העיר ובנייתה מחדש תסתור את החרם. סיבה נוספת היא כדי שהחומה תישאר כפי שהיא נבלעה וכולם יזכרו את הנס. הסיבה שיהושע קילל דווקא באופן שבנו הבכור ימות בתחילת הנביין ובנו הצעיר בסוף הבניין היא כדי שלאדם תהיה שהות לחזור בתשובה.

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא שבי"ד של מעלה הסכים לקללתו של יהושע.

[100] תרגום.