יהושע פרק יט

יהושע פרק יט

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן (לאחר שעלה הגורל הראשון כדי לקבוע את תחום נחלתו של שבט בנימין) עלה הגורל השני וקבע לשבט שמעון את תחום נחלתו,[1] לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הנחלה הייתה שייכת למשפחות שבט שמעון,[2] וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה נחלת שבט שמעון הייתה מובלעת בתוך הנחלה של שבט יהודה, כל הנחלה של שבט שמעון הייתה מוקפת בנחלת שבט יהודה[3]: (ב) וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע בנחלת שבט שמעון היו הערים הבאות: באר שבע שנקראה גם בשם "שבע",[4] וּמוֹלָדָה: (ג) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה[5] וָעָצֶם: (ד) וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל[6] וְחָרְמָה: (ה) וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה[7]: (ו) וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן[8] עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן סך הכל קיבל שבט שמעון בנגב הצפוני שלש עשרה ערים שהיו מוקפות חומה ואת הערים שסביבן שלא היו מוקפות חומה[9]: (ז) עַיִן רִמּוֹן (כמו כן היו בנחלת שבט שמעון) שתי ערים נוספות: עיר שנקראה "עין" ועיר שנקראה "רימון",[10] וָעֶתֶר וְעָשָׁן עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן בחבל הארץ שהיה ממוקם בחלקו בנגב (לא בנגב הצפוני) ובחלקו בשפלה, קיבל שבט שמעון ארבע ערים מוקפות חומה ואת הערים שלא היו מוקפות חומה שהיו סביבן[11]: (ח) וְכָל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וכן קיבל שבט שמעון את הערים שלא היו מוקפות חומה שהיו מסביב לערים שהוזכרו בפסוקים הקודמים. ערים אלה היו מפוזרות בכל הנגב,[12] עַד בַּעֲלַת בְּאֵר (הערים ששבט שמעון קיבל שלא היו מוקפות חומה) הגיעו עד לעיר שנקראה בעלת באר,[13] רָאמַת נֶגֶב ובכיוון אחר הגיעו הערים ששבט שמעון קיבל שלא היו מוקפות חומה עד לעיר שנקראה רמת נגב,[14] זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט שמעון[15]: (ט) מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן חבל הארץ ששבט שמעון קיבל לנחלה היה בתוך חבל הארץ שקיבל שבט יהודה לנחלה. נחלת שבט שמעון הייתה מוקפת בנחלת שבט יהודה,[16] כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם (שבט שמעון קיבל את נחלתו בתוך נחלת שבט יהודה) מפני שכבר כששבט יהודה לקח את נחלתו, הוא לקח נחלה שהייתה גדולה יותר ממה שהיה ראוי שהוא יקבל, כדי שהוא ייתן חלק מנחלתו לשבט אחר,[17] וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם ומשום כך (ששבט יהודה קיבל נחלה גדולה יותר ממה שהיה צריך לקבל), שבט שמעון קיבל את נחלתו בתוך הנחלה של שבט יהודה, נחלת שבט שמעון הייתה מוקפת בנחלת שבט יהודה.[18] הסיבה ששבט יהודה קיבל נחלה גדולה יותר מהראוי לו היא שהוא כבש חלקים נרחבים מארץ ישראל[19]: (י) וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם (לאחר שעלה הגורל השני כדי לקבוע את תחום נחלתו של שבט שמעון) עלה הגורל השלישי וקבע למשפחות השונות של שבט זבולון את תחום נחלת השבט,[20] וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד קו הגבול של הנחלה של שבט זבולון הגיע עד לשריד, מקום שהיה על הגבול של ארץ ישראל כולה, בנקודה הצפונית מערבית[21]: (יא) וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה משריד, עבר קו הגבול של נחלת שבט זבולון לכיוון דרום, עד שהגיע לים התיכון,[22] וּמַרְעֲלָה מהים התיכון עבר קו הגבול דרומה עד שהגיע למקום שנקרא מרעלה,[23] וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת ממרעלה, עבר קו הגבול דרומה עד שהגיע למקום שנקרא דבשת,[24] וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יָקְנְעָם מדבשת, עבר קו הגבול דרומה עד שהגיע לנחל שהיה מזרחית ליקנעם[25]: (יב) וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר משריד, עבר קו הגבול של שבט זבולון לכיוון מזרח עד שהגיע בסמוך לשיפוע של הר תבור,[26] וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת משיפוע הר התבור, עבר קו הגבול מזרחה לכיוון דברת,[27] וְעָלָה יָפִיעַ ומדברת, עלה קו הגבול לכיוון צפון מזרח והגיע ליפיע[28]: (יג) וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה  מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר מיפיע, עבר קו הגבול לכיוון דרום מזרח, ועבר מזרחית למקום שנקרא "גת חפר",[29] עִתָּה קָצִין מגת חפר, המשיך קו הגבול עד שהגיע למקום שנקרא "עתה קצין",[30] וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה ומעתה קצין, המשיך קו הגבול עד שהגיע למקום שנקרא "רימון", שהקיף מקום שנקרא "הנעה"[31]: (יד) וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל מִצְּפוֹן חַנָּתֹן חנתון היה בצד הצפוני של רימון. קו הגבול של נחלת שבט זבולון הקיף את רימון מצפון ועבר צפונית לחנתון,[32] וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח אֵל קו הגבול של נחלת שבט זבולון הסתיים במקום שנקרא "גי יפתח אל". מקום זה נמצא בצד הצפוני של נחלת שבט אשר[33]: (טו) וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שבע מהערים שהוזכרו כתוחמות את נחלת שבט זבולון, יחד עם הערים קטת, נהלל, שמרון, ידאלה ובית לחם, היו שנים עשר ערים שהיו מוקפות חומה שהיו שייכות לשבט זבולון. בפסוקים שתיארו את גבול נחלת שבט זבולון, מופיעות יותר משבעה ערים, אך רק שבעה מתוכן היו שייכות לשבט זבולון והשאר היו שייכות לשבטים שקיבלו את נחלתם בסמוך לשבט זבולון,[34] וְחַצְרֵיהֶן וזאת בנוסף לערים שלא היו מוקפות חומה והיו שייכות לשבט זבולון[35]: (טז) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט זבולון,[36] הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן שנים עשר הערים שהוזכרו שהיו מוקפות חומה והערים שסביבן שלא היו מוקפות חומה (היו בנחלת שבט זבולון)[37]: (יז) לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי (לאחר שעלה הגורל השלישי וקבע את תחום נחלתו של שבט זבולון) עלה הגורל הרביעי וקבע לשבט יששכר את תחום נחלתו,[38] לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט יששכר[39]: (יח) וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם קו הגבול של נחלת שבט יששכר עבר ביזרעאל, הכסולות ושונם[40]: (יט) וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת וכן עבר קו הגבול של נחלת שבט יששכר בערים: חפרים, שיאון ואנחרת: (כ) וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ וכן עבר קו הגבול של נחלת שבט יששכר בערים: הרבית, קשיון ואבץ: (כא) וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ וכן עבר קו הגבול של נחלת שבט יששכר בערים: רמת, עין גנים עין חדה ובית פצץ: (כב) וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ משם עבר קו הגבול של נחלת שבט זבולון עד שפגע בתבור, שחצימה ובית שמש (הכוונה היא לבית שמש שונה מהערים האחרות שנקראו גם הן בשם "בית שמש", ערים שהיו בנחלת יהודה ונפתלי),[41] וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן סוף הגבול הצפוני וקו הגבול הדרומי הסתיימו שתיהן בנהר הירדן,[42] עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן סך הכל היוה לשבט יששכר שש עשרה ערים מוקפות חומה וערים נוספות שלא היו מוקפות חומה שביו סביבן[43]: (כג) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט יששכר,[44] הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן הערים שמוקפות חומה והערים שאינן מוקפות חומה שסביבן (היו בנחלת שבט יששכר)[45]: (כד) וַיֵצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם (לאחר שעלה הגורל הרביעי כדי לקבוע את תחום נחלתו של שבט יששכר) עלה הגורל החמישי וקבע למשפחות השונות של שבט אשר את תחום נחלת השבט[46]: (כה) וַיְהִי גְּבוּלָם קו הגבול הדרומי של נחלת שבט אשר התחיל במזרח ועבר לכיוון מערב דרך הערים הבאות:[47] חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף: (כו) וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה ממשעל, עבר קו הגבול לכרמל שהיה במערב,[48] וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת: (כז) וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן בצד מזרח, עבר קו הגבול של נחלת שבט אשר והתחיל מהנקודה הדרומית מזרחית בבית דגון,[49] וּפָגַע בִּזְבֻלוּן בבית דגון, פגע קו הגבול של שבט אשר בנחלה של שבט זבולון,[50] וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל קו הגבול של נחלת שבט אשר פגע בגבול של נחלת שבט זבולון גם בשלש נקודות נוספות: צפונית לגיא של מקום שנקרא "יפתח אל" (כך שהחלק הצפוני היה בנחלת שבט אשר והדרומי בנחלת שבט זבולון), בבית העמק ובנעיאל,[51] וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל קו הגבול של נחלת שבט אשר הגיע לנקודה שהייתה צפונית לכבול[52]: (כח)  הנביא מתאר כאן את הגבול הצפוני של נחלת שבט אשר, ממזרח כלפי מערב:[53] וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה מהנקודה שהייתה צפונית לכבול, עבר קו הגבול והגיע לעברון, רחוב, חמון וקנה עד שקו הגבול הגיע לצידון שהייתה עיר הבירה של הצידונים[54]: (כט) עתה עובר הנביא לתאר את הגבול המערבי של נחלת שבט אשר:[55] וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד עִיר מִבְצַר צֹר מצידון, עבר קו הגבול לכיוון דרום והגיע עד לתחום של מקום שנקרא "הרמה" ומשם הגיע עד לערים שהיו חזקות מאוד,[56] וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה מהערים החזקות, חזר קו הגבול קצת אחורה והגיע למקום שנקרא "חסה",[57] וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה קצה הגבול של נחלת שבט אשר היה בתחום העיר אכזיב[58]: (ל) וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן הערים: עמה, אפק ורחב ערים, לא היו על הגבול של נחלת אשר, אך יחד איתן והערים שהוזכרו על גבול נחלתם, היו לשבט אשר עשרים ושתיים ערים מוקפות חומה, וזאת בנוסף לערים רבות שלא היו מוקפות חומה[59]: (לא) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט אשר,[60] הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן הערים שהוזכרו בפסוקים כמוקפות חומה יחד עם שלש הערים הנוספות, והערים שאינן מוקפות חומה שסביבן (היו בנחלת שבט אשר)[61]: (לב) לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם (לאחר שעלה הגורל החמישי כדי לקבוע את תחום נחלתו של שבט אשר) עלה הגורל השישי וקבע למשפחות השונות של שבט נפתלי את תחום נחלת השבט[62]: (לג) וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף קו הגבול הדרומי של נחלת שבט נפתלי התחיל ממקום שנקרא "חלף",[63] מֵאֵלוֹן מחלף, עבר קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "אלון",[64] בְּצַעֲנַנִּים מאלון, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "צעננים",[65] וַאֲדָמִי מצעננים, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "אדמי",[66] הַנֶּקֶב מאדמי, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "נקב",[67] וְיַבְנְאֵל מנקב, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "יבנאל",[68] עַד לַקּוּם מיבנאל, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "לקום",[69] וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן בנקודה הדרומית מזרחית, הסתיים קו הגבול של שבט נפתלי בנהר הירדן[70]: (לד) וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר מחלף עבר קו הגבול לכיוון מערב עד שהגיע לעיר אזנות שהייתה באזור של הר תבור,[71] וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה מאזנות, המשיך קו הגבול של שבט נפתלי והגיע עד למקום שנקרא "חוקוק" (כנראה העיר חלקת שמוזכרת בפסוק כה' והייתה בנקודה הדרומית מערבית של נחלת שבט נפתלי),[72] וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב באזור זה, נפגשו נחלות שבט נפתלי ושבט זבולון, בנקודה הדרומית של נחלת שבט נפתלי,[73] וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם כמו כן, באזור זה נפגשו הנחלות של שבט נפתלי ושל שבט אשר במערב,[74] וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ ומזרחית לנחלת שבט אשר, היה מקום שנקרא "יהודה הירדן"[75]: (לה) וְעָרֵי מִבְצָר אלה הן הערים המבוצרות שבנחלת שבט נפתלי:[76] הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת: (לו) וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר: (לז) וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר: (לח) וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ עָרִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה סך הכל היו לשבט נפתלי תשע עשרה ערים מוקפות חומה: שישה עשר ערים מבוצרות, ועוד שלש ערים שעמדו על הגבול (ואילו שאר הערים שעמדו על הגבול היו שייכות לשבטים שגבלו עם שבט נפתלי),[77] וְחַצְרֵיהֶן וזאת בנוסף לערים שלא היו מוקפות חומה שהיו גם הן בנחלת שבט נפתלי[78]: (לט) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט נפתלי,[79] הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן הערים שמוקפות חומה והערים שאינן מוקפות חומה שסביבן (היו בנחלת שבט נפתלי)[80]: (מ) לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי (לאחר שעלה הגורל השישי וקבע את תחום נחלתו של שבט נפתלי) עלה הגורל השביעי כדי לקבוע את הנחלה שתתחלק למשפחות השונות של שבט דן[81]: (מא) וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל הערים צרעה ואשתאול היו על גבול נחלת שבט דן (המקום שגבל עם נחלת שבט יהודה),[82] וְעִיר שָׁמֶשׁ גם העיר שנקראת "עיר שמש" הייתה בנחלת שבט דן. עתה עובר הנביא למנות גם ערים נוספות שהיו על גבול נחלת שבט דן[83]: (מב) וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה: (מג) וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן[84]: (מד) וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת (אין זה בעלה שבתחום נחלת שבט יהודה)[85]: (מה) וִיהֻד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן: (מו) וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ מי הירקון והרקון היו בתחום נחלת שבט דן, יחד עם רצועת חוף שהייתה מול העיר יפו[86]: (מז) וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם הנחלה ששבט דן קיבלה בסמוך לנחלת שבט יהודה, הייתה קטנה מידי עבור כל השבט,[87] וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם שבט דן עלו ונלחמו עם עיר שהייתה בנקודה הצפונית מזרחית של ארץ ישראל ונקראה "לשם". מלחמה זו הייתה רק בתקופת השופטים,[88] וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ שבט דן הצליח לכבוש את העיר ליש,[89] וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב בני שבט דן הרגו את תושבי ליש עם החלק החד של חרבם,[90] וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ בני שבט דן רוקנו את העיר ליש מיושבי העיר,[91] וַיֵּשְׁבוּ בָהּ בני שבט דן ישבו בעיר לשם,[92] וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם בני שבט דן שינו את שם העיר לשם (ליש) וקראו לו "דן". הסיבה שהם קראו כך לעיר היא כדי שלא יערערו על היות העיר שייכת לשבט דן[93]: (מח) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם זאת הנחלה שחולקה למשפחות השונות של שבט דן,[94] הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן הערים שהוזכרו בפסוקים כמוקפות חומה יחד עם שלש הערים הנוספות, והערים שאינן מוקפות חומה שסביבן (היו בנחלת שבט אשר)[95]: (מט) וַיְכַלּוּ לִנְחֹל בני ישראל סיימו לנחול את חבלי הארץ השונים על פי הגורל,[96] אֶת הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ (בני ישראל סיימו לנחול) את גבולות הארץ סביב כפי שהתבארו בפרקים האחרונים,[97] וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם בני ישראל נתנו ליהושע בן נון נחלה בתוך נחלתם, בני ישראל נתנו חלק מהארץ לנחלה ליהושע בן נון[98]: (נ) עַל פִּי יְקֹוָק נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל בני ישראל נתנו ליהושע את העיר שהוא ביקש מהם לנחלה לאחר ששאלו את ה' על ידי האורים והתומים,[99] אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם (בני ישראל נתנו ליהושע) את תמנת סרח שהייתה בהר אפרים,[100] וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ יהושע בנה את העיר תמנת סרח והתיישב בה[101]: (נא) אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הם הנחלות שאלעזר הכהן, יהושע בן נון וראשי האבות של השבטים (כל שבט היה מחולק למספר ראשי אב) הנחילו לבני ישראל,[102] בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (אלעזר, יהושע וראשי האבות, הנחילו לבני ישראל את הנחלות) על ידי גורל בפתח המשכן שהיה בשילה, שם היה ארון הברית,[103] וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ (ולאחר שסיימו להעלות את הגורל שנועד לקבוע לכל שבט את נחלתו) הם סיימו לחלק את הארץ בגורל[104]:

[1] רש"י. מלבי"ם: בתחילה הגורל קבע ששבט יהודה יקבל נחלה ממזרח למערב, בכל דרום ארץ ישראל. כשהגיעה שעת החלוקה, גילו ששבט יהודה קיבל מספר רב של ערים, יותר מכפי שהיה צריך לקבל, ולכן קבעו ששבט נוסף יקבל את נחלתו בתחום נחלת שבט יהודה. אלא שלא ידעו עדיין איזה שבט יקבל את נחלתו יחד עם שבט יהודה, ולכן בני ישראל חיכו עד הטלת הגורל כדי לראות מיהו השבט שיקבל את נחלתו יחד עם שבט יהודה.

[2] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'. מעם לועז: הכפילות כאן לכאורה על הנאמר בצלע הפסוק הקודמת היא משום שהיו לשבט שמעון שתי נחלות. נחלה אחת הייתה רציפה כמו שאר הנחלות של השבטים והיו עוד תשע ערים שהיו נפרדות מנחלה זו. על הנחלה שהייתה מורכבת מתשע ערים מפוזרות בתוך נחלת שבט יהודה, נקט הכתוב בלשון "ויצא הגורל השני לשמעון" ועל הנחלה הרציפה של שבט שמעון, נקט הכתוב בלשון "למטה בני שמעון למשפחותם". הסיבה ששבט שמעון קיבלו את נחלתם בתוך שבט יהודה היא משום שכאשר נשיא שבט שמעון חטא עם כזבי בת צור, קיבל שבט שמעון את נחלתו יחד עם שבט יהודה, וכך קיבל גם מלך עליהם. סיבה נוספת היא דבריו של יעקב אבינו שהפיץ את שבט שמעון ואת שבט לוי ולא נתן להם נחלה יחד עם שאר האחים שלהם, בגלל שהם היו היועצים במכירת יוסף.

[3] מצודות. הגר"א: הן שבט שמעון והן שבט לוי לא היו אמורים לקבל נחלה משום קשיעקב אבינו קילל אותם. אלא שיש הבדל בין הלשון שיעקב אבינו נקט כלפי כל אחד מהם. לשמעון אמר "אחלקם ביעקב", ולכן הוא קיבל נחלה, אלא שנחלתו הייתה בתוך נחלת שבט אחר. ללוי אמר יעקב "ואפיצם בישראל" והיינו שלא קיבלו נחלה כלל וכלל.

[4] מצודות. מלבי"ם: יש עוד עיר שנקראת באר שבע שנמצאת בנחלת שבט יהודה.

[5] הגר"א: מדובר על בעלה.

[6] הגר"א: מדובר על כסיל.

[7] הגר"א: בית המרכבות וחצר סוסה הן מדמנה וסנסנה.

[8] הגר"א: מדובר על לבאות ושלחים.

[9] דעת מקרא. כמו"כ כתב שכאשר מונים את הערים, יוצא שיש ארבעה עשר ערים, וצריך לומר שאחת הערים לא הייתה מוקפת חומה ונכללה בתוך רשימה זו.

[10] מצודות.

[11] דעת מקרא.

[12] דעת מקרא.

[13] דעת מקרא. וכתב שייתכן שמוזכרות כאן שתי ערים: בעלת ובאר.

[14] דעת מקרא.

[15] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] רד"ק.

[20] עפ"י רש"י בפירושו לפסוק א'.

[21] מצודות. דעת מקרא: שריד הייתה בנקודה הדרומית מזרחית של נחלת שבט זבולון וייתכן אפילו שלא הייתה בנחלת שבט זבולון.

[22] מצודות.

[23] מצודות. הגר"א: מדובר על רצועה שיוצאת משריד, מגיעה עד ימה, חוזרת לשריד ולאחר מכן מגיעה עד למרעלה.

[24] מצודות.

[25] התיאור של כיוון קו הגבול (מצפון לדרום) הוא על פי פירוש מצודות. פירוש המילה "על פני" כמקים הנחל ממזרח ליקנעם פורש על פי דעת מקרא שאמנם מסביר את כיוון קו הגבול באופן שונה, אך אין זה סתירה לפירוש המילה "על פני".

[26] רש"י.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] רש"י.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא שקו הגבול עצמו הסתובב והגיע למקום שנקרא הנעה.

[32] מצודות.

[33] מצודות. הגר"א: הייתה רצועה שיצאה נחלת שבט זבולון ועברה לתוך נחלת שבט אשר (נחלת שבט אשר הייתה צפונית לנחלת שבט זבולון) משום שצידון הייתה צפונית לנחלת שבט אשר וכתוב בברכות יעקב לזבולון שצידון תהיה בתחום נחלתו. כנראה שגם לשיטת מצודות צריך לומר שהיה לזבולון מובלעת שהגיעה עד צידון (כמו הגר"א בפסוקנו).

[34] מצודות. רד"ק: אין מדובר כאן על בית לחם שהייתה בנחלת שבט יהודה, אלא על בית לחם אחר.

[35] תרגום.

[36] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[37] תרגום.

[38] עפ"י רש"י בפירושו לפסוק א'.

[39] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מלבי"ם: נחלת יששכר לא הייתה ממש עד הירדן, אלא הגיעה עד סמוך לירדן. נהר הירדן ממש היה בתחום נחלת שבט נפתלי.

[43] תרגום.

[44] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[45] תרגום.

[46] עפ"י רש"י בפירושו לפסוק א'.

[47] דעת מקרא. מצודות פירש שהכוונה היא לגבול המזרחי מדרום כלפי צפון ולא זכיתי להבין את שרטוט המפה שלו.

[48] מצודות. הגר"א: הכוונה שהגבול עבר לתוך ים שהיה באזור הכרמל. דעת מקרא: ייתכן לומר שהכרמל נקרא כאן "הכרמל ימה" כדי להבדיל מהכרמל שהיה בנחלת שבט יהודה.

[49] דעת מקרא.

[50] מצודות.

[51] דעת מקרא. מצודות: מדובר על מקומות נוספים דרכם עבר קו הגבול של נחלת שבט אשר.

[52] דעת מקרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שקו הגבול עבר צפונית לכבול. בזיהוי של ארץ כבול כתב שיש אומרים שהכוונה למקום בצפון הארץ צפונית לשפרעם ויש אומרים שהכוונה היא לעיר בסביבת צור. הגר"א: הכוונה היא שמשם עבר קו הגבול לכיוון צפון עד שהגיע לכבול.

[53] דעת מקרא.

[54] דעת מקרא. הגר"א: רחוב זה הוא רחוב המוזכר במרגלים בפרשת שלח כנקודה הצפונית שהם ריגלו. נקודה זו הייתה בנקודה המערבית צפונית של ארץ ישראל. חמת אינו חלק מארץ ישראל.

[55] דעת מקרא.

[56] דעת מקרא + רש"י. רד"ק: מבצר צר הוא מבצר שהיה בנוי על סלע גבוה. הגר"א: ברמה, פגע קו הגבול של נחלת שבט אשר בנחלה של שבט זבולון, משום שנחלת שבט זבולון הייתה בצפונה כמין רצועה עד שהגיעה לצור. מלבי"ם: העיר צור הנודעת עוד לא נבנתה בכלל.

[57] דעת מקרא.

[58] דעת מקרא.

[59] מצודות.

[60] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[61] תרגום.

[62] מצודות. מעם לועז: הכפילות לכאורה בפסוק "לבני נפתלי יצא ... לבני נפתלי" הינה בגלל שכל השבטים חשקו בנחלתו של שבט נפתלי משום שהיא מצמיחה את פירות גינוסר. לכן כתוב בתחילת הפסוק "לבני נפתלי יצא הגורל" – להודיע שזו הנחלה שכל השבטים חפצו בה, ולאחר מכן יש פירוט רגיל של נחלת שבט נפתלי שמתחיל במילים "לבני נפתלי למשפחתם".

[63] מצודות. מלבי"ם: בפסוק זה מתואר הגבול המערבי ומצד מזרח היה גבול נלחתם הירדן.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] דעת מקרא.

[67] דעת מקרא.

[68] דעת מקרא.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] דעת מקרא. גם כאן לא זכיתי להבין את פירוש מצודות. רד"ק: אזנות תבור וכסלות תבור הם אותה העיר.

[72] דעת מקרא.

[73] דעת מקרא.

[74] דעת מקרא. מלבי"ם: מכאן שהערים שהיו בצפון הנחלה של שבט אשר לא היו הערים הצפוניות ביותר, אלא שלשבט נפתלי הייתה נחלה שהגיעה אפילו צפונית לנחלת שבט אשר (על ידי רצועה), משום שאם לא נאמר כך, לא ייתכן שהגבול יילך לצפון נחלת שבט זבולון ללא הפסקה.

[75] דעת מקרא. הגר"א: נהר הירדן היה בנחלת שבט נפתלי ורק הקצה שלו היה בנחלת שבט יהודה, ולכן כתוב כאן "וביהודה הירדן".

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] תרגום.

[79] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] עיין ביאורנו לפרק טו' פסוק מא' ולא הבנתי את ההכרח של מצודות לומר שהיו אלה ערים אחרות מאלה המוזכרות בנחלת שבט יהודה. ערים אלה היו על גבול נחלת שני השבטים. רש"י ומהר"י קרא: ערים אלה היו שייכות לשבט יהודה, ונחלת שבט דן נפלה בסמוך לאותן ערים. דעת מקרא: יש לחלק בין עיקר העיר שהייתה בנחלת שבט יהודה או נפתלי, לתחום העיר שהייתה בנחלת השבט האחר.

[83] דעת מקרא ודחה את הזיהוי של מקום זה כעיר בית שמש, שהרי הכתוב קורא למספר ערים בשם בית שמש.

[84] מצודות.

[85] רד"ק וכתב בשם חז"ל שמדובר על אותה העיר, אלא שהבתים היו בנחלת שבט יהודה והשדות היו בנחלת שבט דן.

[86] דעת מקרא. מצודות: הכוונה היא שגם תחום של מקום שנקרא "מול יפו" היה בתחום נחלת שבט דן.

[87] מצודות. רש"י: הכוונה היא שלא כל השבט קיבל נחלה באותו מקום, וכוונת הפסוק לומר שחלק משבט דן לא היה יכול לקבל את נחלתו בגוש דן, ולכן הוא קיבל את נחלתו במקום שונה משאר השבט. מעם לועז: פירש באופן דומה לרש"י, והוסיף עוד מספר פירושים. א. העיר לשם נכבשה לאחר כיבוש הארץ, בימות השופטים, משום שהנחלה של שבט דן לא הספיק להם. ב. עכשיו לקח שבט דן את גבול נחלתו, ונחלה זו הספיקה להם, אך לאחר מכן הם לקחו נחלה נוספת, וכך יצא להם שנחלתם הייתה יותר ממה שהיא הספיקה להם. ג. נחלה זו לא מצאה חן בעיניהם, "יצאה מרצונם", ולכן הם חיפשו נחלה אחרת.

[88] מצודות וכתב שזוהי הסיבה שאומרים "מדן ועד באר שבע": נחלת שבט דן הייתה בנקודה הצפונית מזרחית של נחלת ארץ ישראל, ואילו באר שבע הייתה בנקודה הדרומית מערבית של נחלת ארץ ישראל, וכך בין שני המקומות האלה, ניתן למצוא את כל הארץ. הגר"א: זו הסיבה שדווקא שבט יהודה ושבט דן נמשלו בברכות לאריה, משום שהם יושבים על גבולות ארץ ישראל מצפון ומדרום. רד"ק: לשם הייתה חלק מנחלת שבט דן, אלא ששבט דן לא הצליח לכבוש אותה עד לאחר סיפור פסל מיכה. לדבריו, מלכתחילה היה שבט דן אמור לקבל נחלה מפוצלת. בפירוש נוסף כתב שלשם לא הייתה בכלל חלק משבע הנחלות שבני ישראל חילקו ביניהם. בסוף דבריו כתב בשם חז"ל שלשם זו פמייס.

[89] תרגום. רש"י: מלחמה זו הייתה בימיו של עתניאל בן קנז.

[90] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[91] מלבי"ם בפירושו לפרק יג' פסוק ו'.

[92] תרגום.

[93] מהר"י קרא. כמו"כ כתב ששבט דן הבין שעליו לכבוש את העיר לשם משום שבחושן היה שמם כתוב על אבן הלשם.

[94] עפ"י מצודות לפרק יח' פסוק כא'.

[95] תרגום.

[96] מצודות. מלבי"ם: החלוקה לנחלות הייתה בשני שלבים: על ידי הגורל שקבע את האזור לכל שבט ולאחר מכן קביעה של הגודל המדויק של הנחלה על פי גודלו של כל שבט. בפסוק זה אומר הנביא שהסתיימה עתה החלוקה לנחלות על פי הגורל. בפסוק נא' יאמר לנו הנביא שהסתיימה גם החלוקה על ידי קביעת גודל הנחלה לכל שבט.

[97] מצודות.

[98] תרגום.

[99] מצודות. רלב"ג: הדגש של הנביא הוא לומר שאפילו ליהושע לא נתנו נחלה בלי לשאול באורים ותומים. מלבי"ם: אם יהושע היה מקבל את נחלתו בשלב השני של החלוקה, לא היה צריך לשאול באורים ותומים. הצורך עלה רק בגלל שיהושע קיבל את נחלתו לפני שקבעו לכל שבט את גודל נחלתו.

[100] תרגום. מעם לועז: כאן נקראה העיר בשם תמנת סרח ובספר שופטים נקראת העיר בשם תמנת חרס. ההסברים לסתירות: א. לפני שיהושע הגיע לעיר, היו הפירות יבשים כמו חרס, ולאחר שיהושע הגיע לשם, היו מתוקות עד שהיו מסריחות מרוב שומן. ב. לפני שיהושע קיבל את העיר לנחלה, היו הפירות שמנים ומתקלקלים מהר, ולאחר שיהושע הגיע לשם, הוא זכה שבפירות יתקיימו כמו חרס. ג. לאחר מות יהושע, ציירו תמונה של חמה על קברו כדי להזכיר את הנס שיהושע עשה "שמש בגבעון דום", כדברי הפסוק באיוב "האומר לחרס ולא יזרח".

[101] תרגום.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שעכשיו גם השלב השני של חלוקת הנחלות הסתיים, בני ישראל כבר סיימו לקבוע לכל שבט את גודל נחלתו.