יונה פרק ב

יונה פרק ב

(א) וַיְמַן יְקֹוָק דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ה' זימן דג גדול כדי שיבלע את יונה, וכך יונה לא יטבע בים,[1] וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת יונה שהה בדרך נס במעי הדג במשך שלושה ימים ושלושה לילות[2]: (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה יונה התפלל אל ה' אלוקיו כאשר הוא שהה במעיו של הדג שבלע אותו. (אמנם חז"ל אמרו שדג זכר בלע את יונה, ויונה עמד במעיו כשלא היה צפוף לו ולכן הוא לא התפלל שם אל ה'. לכן, הדג הזכר הקיא את יונה ודגה נקבה בלעה אותו, ובמעיה היה צפוף יותר ליונה מכיוון שהוא עמד בין העוברים שלה, ואז הוא התפלל אל ה')[3]: (ג) וַיֹּאמֶר יונה אמר בתפילתו אל ה': קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְקֹוָק אני (יונה) מתפלל לפני ה' כאשר אני נמצא בצרה,[4] וַיַּעֲנֵנִי ואני (יונה) בטוח שה' יענה אל תפילתי, ושהוא (ה') יוציא אותי (יונה) ממעי הדג כשאני עוד חי,[5] מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי אני (יונה) צעקתי אל ה' מבטן הדג שהיא דומה עליי כמו קבר עמוק,[6] שָׁמַעְתָּ קוֹלִי ומובטח לי (יונה) שאתה (ה') תשמע את צעקתי שאני צועק אליך ממעי הדג[7]: (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים אתה (ה') השלכת אותי (יונה) במים העמוקים שנמצאים בים החזק,[8] וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי מי הים שהקיפו אותי היו כמו מים של נהר. בדרך כלל המים שבים עומדים במקומם ואין זרימה חזקה של מים בים, אך במקום בו היה יונה הייתה זרימת מים חזקה שהייתה דומה לזרימת מים של נהר,[9] כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ כל הגלים (הנקראים בפסוק בשתי מילים שמשמעותן זהה: משבריך וגליך) שלך עברו עליי. יונה אומר בתפילתו לה' שכל הגלים החזקים עברו עליו גם כן בהיותו במעי הדג[10]: (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ כאשר השליכו אותי (יונה) אל הים, אני אמרתי שאני התגרשתי מנגד עיניך (עיניו של ה'), שאתה (ה') רוצה להרוג אותי ובכך אני (יונה) אהיה מגורש מעולמך,[11] אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ אולם, מכיוון שאתה (ה') השארת אותי בחיים גם במעי הדג, הרי אני יודע שאני עתיד לחיות ושאוסיף לראות את בית המקדש ושאני אגיע לשם כדי להקריב קרבנות תודה[12]: (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ מי הים הקיפו אותי עד שכמעט יצאה נפשי מכך,[13] תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי הים העמוק הקיף אותי מכל עבריי (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרך הנבואות),[14] סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי דשא שנקרא "סוף" קשור לראשי. כאשר הדג שט במים, נקשרים אליו מיני דשאים שנקראים "סוף" ויונה אומר שבכך שהסוף נקשר לדג, הרי שנחשב הדבר כאילו הסוף קשור גם אל ראשו[15]: (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי אני (יונה) ירדתי אל קצה ההרים שנמצאים בקרקעית הים,[16] הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וחשבתי (יונה) שהארץ סגרה עליי את שעריה עם מנעולים. הכוונה היא שהארץ לא תיתן ליונה לראות אותה שוב מכיוון שיונה ימות כאשר ישליכו אותו אל הים,[17] וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְקֹוָק אֱלֹהָי ה' אלוקי! החיים שלי (של יונה) עלו מהבור והחפירה שנמצאים בתחתית הים. מאחר שאני (יונה) כבר עומד במעי הדגה ואיני מת במעי הדגה, הרי שאני יודע שאני עתיד להמשיך לחיות ושאני עתיד להינצל, והדבר דומה כאילו שאני עליתי מהחפירה שנמצאת בתחתית הים[18]: (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי כאשר נפשי (של יונה) הייתה מיוסרת במעי הדג. הסיבה שהיסורים מדומים להתעטפות היא משום שכאשר גופו של אדם עטוף, הרי שהוא מתכופף ואינו יכול לזוז,[19] אֶת יְקֹוָק זָכָרְתִּי (כאשר נפשי הייתה מיוסרת במעי הדג) אני (יונה) זכרתי את ה' והתפללתי לפניו,[20] וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ והתפילה שלי (של יונה) הגיעה אליך (ה') אל השמים שהם היכל קדשך[21]: (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא אנשי הספינה שעובדים לעבודה זרה, שעובדים דבר של שוא והבל,[22] חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ (אנשי הספינה) יעזבו את חסדם. הכוונה היא שאנשי הספינה לא יקיימו את מה שנדרו בשעת הצרה (כאמור בפרק א' פסוק טז') לאחר שניצלו מהסערה[23]: (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ (בניגוד לאנשי הספינה) אני (יונה) אקריב לפניך קרבנות, ובשעת ההקרבה ארים את קולי בהודאה אליך (ה') על הנס שעשית לי שנשארתי בחיים לאחר שהדג בלע אותי,[24] אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה ואני (יונה) אשלם את כל הנדרים שנדרתי לה' (בניגוד לאנשי הספינה),[25] יְשׁוּעָתָה לַיקֹוָק הישועה שייכת רק לה'. רק ה' יכול להושיע את האדם, ולכן אני (יונה) אקריב לפניו את הקרבנות שנדרתי[26]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַדָּג ה' עורר את הדג להקיא את יונה,[27] וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה הדג הקיא את יונה לכיוון היבשה[28]:

[1] מצודות. ספורנו: הסיבה שהדג בלע את יונה היא משום שיונה לא היה חייב מיתה שהרי הוא התכוון ללכת אל נינוה אלא שלא רצה להמשיך ולהתנבא עליהם.

[2] תרגום + א"ע. רש"י: דג זה היה זכר ויונה היה במעיו ברווח ולאחר שיונה לא נתן אל ליבו להתפלל אל ה', הקיא הדג הזכר את יונה ובלעה אותו דג נקבה ושם היה יונה עומד צפוף בין עובריה.

[3] רד"ק על דרך הפשט שהדג והדגה היינו הך, ולאחר מכן הביא את מדרש חז"ל שהכוונה היא לדגה שבלעה אותו לאחר מכן. כמו"כ כתב שבנוסף לנס על עצם עמידת יונה במעי הדג, היה נס נוסף שיונה שמר על שפיות דעתו והיה יכול להתפלל אל ה'. א"ע דחה את דברי המפרשים שתפילתו של יונה הייתה לאחר שהדג הקיא אותו.

[4] תרגום + מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מלבי"ם. מצודות: במקום בו היה יונה בים התנקז גם נהר.

[10] מצודות.

[11] מצודות. א"ע: הכוונה היא לגירוש מתחת השמים.

[12] רש"י + מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות. רש"י: הכוונה היא לים סוף שהיה חבוש לראשו שה' הראה ליונה דרך עיני הדג את כל מה שקרה בים. רד"ק: יש אומרים שים סוף נכנס ביפו.

[16] מצודות.

[17] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שיונה חשב שהארץ בורחת ממנו ושהיא אינה נותנת לו להיות בה.

[18] מצודות. רש"י: אני הייתי בגיהינום ועכשיו עליתי כדי לראות את ביהמ"ק.

[19] מצודות. רד"ק: הכוונה היא בהתחלה כשהדג התחיל לבלוע את יונה ויונה חשב שהוא ימות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רד"ק: על ידי שנשארתי בחיים, ידעתי שבאה אליך תפילתי.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רד"ק בשם פרקי דר"א: הכוונה היא הפוכה, שהעובדים ע"ז יעזבו את הע"ז שלהם לאחר שהם ראו את כל הניסים שנעשו ליונה.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות + רד"ק.

[27] מצודות. כמו"כ כתב שייתכן שלאחר שהדגה בלעה את יונה, בלע אותו שוב דג.

[28] מצודות.