יונה פרק ג

יונה פרק ג

(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יוֹנָה שֵׁנִית ה' ניבא את יונה פעם שנייה על העיר נינוה,[1] לֵאמֹר כך אמר ה' ליונה בנבואה: (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה (ה' אמר ליונה) קום ולך אל נינוה שהיא עיר הבירה של ממלכת אשור, וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ ותתנבא על נינוה את הנבואה שאני מדבר איתך עכשיו. (הכוונה היא לנבואה שהעיר נינוה תיהפך בעוד ארבעים יום במקרה ואנשי העיר לא יחזרו בתשובה, אלא שהנביא לא פירט עכשיו את דברי הנבואה)[2]: (ג) וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְקֹוָק יונה קם והלך לנינוה כפי שציווה אותו ה' לעשות,[3] וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים העיר נינוה הייתה עיר גדולה לפני ה',[4] מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הנביא מתאר את גודלה של העיר נינוה באומרו שהעיר הייתה כל כך גדולה עד שהמרחק בין קצה אחד של העיר לקצה השני היה מהלך של שלושה ימים. אדם היה זקוק לשלושה ימים כדי ללכת מקצה אחד של העיר נינוה עד לקצה השני של העיר[5]: (ד) וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד כאשר יונה התחיל ללכת בעיר נינוה כך שהוא נכנס לעיר מרחק של מהלך יום אחד,[6] וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר (כשיונה נכנס אל העיר) הוא קרא ואמר: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת בעוד ארבעים יום העיר נינוה תיחרב כעונש על החטאים שאנשיה חטאו בהם[7]: (ה) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים אנשי העיר נינוה האמינו לנבואה שנאמרה להם בשם ה',[8] וַיִּקְרְאוּ צוֹם אנשי נינוה הכריזו על יום צום כדי לחזור בתשובה לפני ה',[9] וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם כל אנשי נינוה, מהחשובים שבהם ועד לפחותים שבהם, לבשו שקים כדי להתאבל על מעשיהם[10]: (ו) וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה דבר הנבואה שיונה התנבא על העיר הגיע אל מלך נינוה,[11] וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ מלך נינוה קם מכסא מלכותו כדי לשבת על הארץ,[12] וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו מלך נינוה הוריד את בגדי המלכות שלו,[13] וַיְכַס שַׂק מלך נינוה התכסה בלבוש של שק במקום בגדי המלוכה שהיה לובש בדרך כלל,[14] וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר מלך נינוה ישב על אפר. את כל הדברים האלה עשה מלך נינוה כדי לצער את עצמו לאחר ששמע את נבואת הפורענות של יונה[15]: (ז) וַיַּזְעֵק מלך נינוה הכריז וזעק,[16] וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מלך נינוה ציווה להכריז ברחבי העיר נינוה,[17] מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו ההכרזה ברחבי נינוה הייתה על גזירה מאת המלך והאנשים החשובים שבעיר,[18] לֵאמֹר אלה הם הדברים עליהם גזר המלך שהכריזו שלוחי המלך והאנשים החשובים שבנינוה:[19] הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה (המלך ציווה להכריז את גזרתו) אסור לכל אדם, בהמה, בקר וצאן לטעום דבר, כדי שהצום יכניע את ליבם לה',[20] אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ אסור לבעלי החיים לרעות במרעה וכן אסור להם לשתות[21]: (ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה (שליחי המלך המשיכו להכריז בשם המלך) בני האדם והבהמות יתכסו בשקים כדי להכניע את ליבם לה',[22] וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וכן יתפללו תושבי העיר אל ה' בכל ליבם,[23] וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וכל אחד מתושבי העיר יחזור בתשובה מהחטאים שבהם הוא חטא,[24] וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם ובמיוחד יחזרו בתשובה תושבי העיר מחטא הגזל שהוא החטא שעליו נגזר הדין של נינוה להיחרב. למרות שתושבי העיר נינוה חטאו בחטאים רבים, הרי שהחטא העיקרי שבו הם חטאו ושעליו נגזר דינם היה חטא הגזל[25]: (ט) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב מי שיודע כיצד לחזור בתשובה – עליו לחזור בתשובה,[26] וְנִחַם הָאֱלֹהִים על ידי שאנחנו נחזור בתשובה, ה' "יתחרט" מרצונו להחריב אותנו (את אנשי נינוה). אמנם לפני ה' לא שייכת חרטה כלל, אך דיבר הנביא כלשון בני אדם,[27] וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד ה' יחזור בו מכעסו שהוא כועס עלינו, ועל ידי כך אנחנו לא ניאבד מהעולם[28]: (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם ה' ראה את מעשיהם של אנשי נינוה (הצום, לבישת השקים והחזרה בתשובה),[29] כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה ה' ראה שתושבי העיר נינוה חזרו בהם מדרכם הרעה וחזרו בתשובה. תושבי העיר החזירו לנגזלים את הדברים שגזלו זה מזה,[30] וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם ה' "התחרט" על הפורענות שהוא רצה לעשות לאנשי נינוה,[31] וְלֹא עָשָׂה ה' לא הביא על אנשי נינוה את הפורענות שרצה להביא עליהם:

[1] מצודות.

[2] תרגום + מצודות.

[3] תרגום.

[4] תרגום. מצודות: כאשר הנביא רוצה לומר על דבר כלשהו שהוא גדול, הוא משתמש בלשון "אלוקים". מלבי"ם הוסיף פירוש נוסף וכתב שבגלל שהעיר נינוה הייתה עיר גדולה לה', הרי שה' לא רצה להחריב את העיר.

[5] מצודות.

[6] מצודות. א"ע בפסוק הקודם הסתפק אם להקיף את העיר נינוה לקח יום אחד או שיונה נכנס מהלך יום אחד לתוך העיר נינוה. לכאורה אין כאן ספק שהרי אם לוקח שלושה ימים כדי ללכת מקצה אחד של העיר לקצה השני, אמור לקחת כתשעה ימים להקיף את העיר. מלבי"ם: הסיבה שיונה קרא את הקריאה לאחר מהלך של יום אחד הוא משום שלא היה בטוח מתי מתחילים ארבעים הימים, אם מיד כשהוא נכנס או ביום השלישי לביאתו כשכבר יגיע אל הקצה השני של העיר, ולכן התחיל לקרוא מיד לאחר היום הראשון.

[7] רש"י, וכתב שהסיבה שהנביא השתמש בלשון "נהפכת" ולא בלשון "נחרבת" משום שלשון זו משתמעת לשתי משמעויות: או לכך שהעיר תיחרב ותתהפך או שהפורענות תתהפך להם לטובה באם יחזרו בתשובה. מצודות: הכוונה היא שנינוה תתהפך כמו סדום ועמורה.

[8] מצודות. חז"ל אמרו שהסיבה שהאמינו אנשי נינוה לדברי הנבואה היא משום שאנשי הספינה היו בעיר וסיפרו להם שהים נרגע לאחר שהשליכו לשם את יונה.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י כתב בשם חז"ל שהכוונה היא שאסרו את נשותיהם לבד ואת בניהם לבד ואמרו לה' שאם אינו מרחם עליהם, הרי שהם אינם מרחמים על האמהות והולדות.

[24] מצודות.

[25] רד"ק.

[26] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שאולי ה' יחזור בו מכוונתו. א"ע: מי שהוא בן דעת. מהר"י קרא: הכוונה היא לחטאים שרק בני האדם שחטאו בהם יודעים עליהם כיוון שחטאים אלה נעשו בסתר.

[27] מצודות + א"ע בסוף הפרק.

[28] מצודות.

[29] מצודות, למרות שלא מוזכר במפורש בנביא שאנשי נינוה באמת עשו כדברים האלה.

[30] רד"ק.

[31] מצודות.