יחזקאל פרק לז

יחזקאל פרק לז

(א) הָיְתָה עָלַי יַד יְקֹוָק שרתה עלי רוח נבואה מאת ה',[1] וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְקֹוָק ורוח הנבואה מאת ה' הוציאה אותי,[2] וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וה' הניח אותי בתוך הבקעה שכבר התנבאתי בה בעבר.[3] הכוונה היא שרוח הנבואה כפתה על יחזקאל להגיע אל הבקעה,[4] וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת ובקעה זו הייתה מלאה בעצמות אדם[5]: (ב) וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב ה' העביר אותי מסביב לעצמות כדי שאוכל לראות את כולם,[6] וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה היו הרבה מאוד עצמות שהיו פרוסות על פני הבקעה,[7] וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד העצמות היו יבשות מאוד[8]: (ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' אמר לי:[9] בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה בן אדם! האם העצמות היבשות האלה יוכלו לקום לתחיה?[10] וָאֹמַר עניתי לה': אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה יָדָעְתָּ ה' אלוקים! אתה יודע אם הן יכולות לקום לתחיה. הנביא אמר לה' שבדרך הטבע העצמות אינן יכולות לקום לתחיה, אך אם ה' רוצה, הוא יכול להחיותן על ידי נס, אלא שאדם אינו יכול לדעת את רצונו של ה'[11]: (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' אמר לי: הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה תתנבא על העצמות האלה,[12] וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם ותאמר לעצמות:[13] הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק (תאמר לעצמות) "העצמות היבשות! תקבלו את דבריו של ה'[14]: (ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כך אמר ה' אלוקים לעצמות האלה:[15] הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם אני עתיד להכניס בכם רוח חיים וכך אתם עתידים לקום לתחיה[16]: (ו) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים ואני עתיד לשים עליכם גידים. הגידים מהווים את השלב הראשוני ביצירת הוולד,[17] וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר ואני עתיד להעלות בשר על הגידים. שלב זה הינו השלב השני בהחייאת העצמות,[18] וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וכן אני עתיד להעלות עליכם קרום של עור. זהו השלב השלישי בהחייאת העצמות,[19] וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם ולבסוף אני עתיד לתת בכם רוח ועל ידי כך אתם תחיו,[20] וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק ועל ידי כך אתם תדעו שאני ה' ושאני יכול לעשות כל דבר[21]: (ז) וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי אני התנבאתי כפי שה ציווה אותי,[22] וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי ובשעה שהתנבאתי, היה קול (שנוצר מהרוח שנשבה),[23] וְהִנֵּה רַעַשׁ ונוצר גם רעש (כתוצאה מתנועת העצמות),[24] וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ וכל עצם התקרבה לעצם שהיא עתידה להתחבר אליו[25]: (ח) וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וראיתי שעל העצמות היו גידים, ועל הגידים עלה בשר,[26] וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה ומעליהם נוצר קרום של עור,[27] וְרוּחַ אֵין בָּהֶם אך עדיין לא היה בהם רוח של חיות[28]: (ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה אמר אלי: הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ תתנבא על הרוח שתפיח בהם חיות,[29] הִנָּבֵא בֶן אָדָם בן אדם (פניה אל הנביא)! עליך להתנבא,[30] וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ וכך תאמר אל הרוח בדברי נבואתך:[31] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה אלוקים:[32] מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ רוח החיים! עלייך לבוא מכל ארבעת הכיוונים (צפון, דרום, מזרח ומערב),[33] וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ ותפיחי רוח חיים בקרב ההוריגם האלה, ולאחר מכן הם יחיו[34]: (י) וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי אני התנבאתי כפי שה ציווה אותי להתנבא,[35] וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ רוח החיים נכנסה בעצמות,[36] וַיִּחְיוּ ועל ידי כך חיו העצמות,[37] וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם האנשים שחיו עמדו על רגליהם,[38] חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד היה מחנה גדול של אנשים שקמו לתחיה. הייתה קבוצה גדולה של אנשים שקמו לתחיה[39]: (יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' אמר לי: בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה העצמות שקמו תחיה הינם רמז למה שעתיד לקרות לכל עם ישראל,[40] הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ הרי המתים בגלות אומרים: העצמות שלנו כבר התיבשו ואין לנו עוד תקווה לחיות,[41] נִגְזַרְנוּ לָנוּ אנחנו ניכרת ולא נזכה לראות את הגאולה[42]: (יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לכן עליך והתנבא ולומר להם,[43] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה' אלוקים,[44] הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם בזמן הגאולה, אני עתיד לפתוח את הקברים שלכם,[45] וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי והעם שלי! אני אעלה אתכם מהקברים שלכם,[46] וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל ואני עתיד להביא אתכם אל אדמת ארץ ישראל. ה' אמר שמתי הגולה עתידים לחיות[47]: (יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אז תדעו שאני הוא ה',[48] בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי (אז תדעו שאני הוא ה') כאשר אני אפתח את הקברים שבהם את קבורים וכאשר אני אעלה את העם שלי מהקברים שבהם הוא נקבר[49]: (יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם ואני עתיד לתת בכם רוח חכמה,[50] וִחְיִיתֶם ואתם עתידים לחיות ימים רבים,[51] וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם ואני עתיד להניח אתכם על אדמת ארץ ישראל שהיא אדמתכם (ואתם לא תגלו ממנה עוד לעולם),[52] וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי ואתם תדעו שאני הוא ה' שגזר על כך וקיים זאת,[53] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[54]: (טו) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי היה אלי דבר נבואה מאת ה',[55] לֵאמֹר כך אמר לי ה' בדברי הנבואה[56]: (טז) וְאַתָּה בֶן אָדָם (ה' פונה אל הנביא) בן אדם! קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו קח לך לוח עץ, ותכתוב על הלוח "ליהודה" ו"לבנימין". בנימין נקראו חבריו של יהודה משום ששבט בנימין נשאר נאמן לשבט יהודה לאחר פיצול הממלכה,[57] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וקח לוח עץ נוסף, וכתוב עליו "ליוסף עץ אפרים" ושאר תשעת השבטים שכלולים בממלכת ישראל. ממלכת ישראל נקראה על שם אפרים, היות וירבעם בן נבט, מלך ישראל הראשון היה משבט זה[58]: (יז) וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד ולאחר מכן תקרב את שני לוחות העץ זה לזה,[59] לְךָ לְעֵץ אֶחָד ואז שניהם יהיו בידך כאילו הם עץ אחד (היות והם יהיו צמדים זה לזה),[60] וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ ובעוד אתה אוחז בשני הלוחות, הם יתחברו יחד בדרך נז[61]: (יח) וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ וכאשר ישאלו אותך בני עמך,[62] לֵאמֹר כך ישאלו אותך בני עמך בשאלתם:[63] הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ מן הראוי שתגיד לנו מהן שתי הלוחות שנמצאות בידך ומדוע עשית איתם את כל הדברים האלה[64]: (יט) דַּבֵּר אֲלֵהֶם תתנבא לעם ישראל,[65] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה אלוקים:[66] הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו אני לוקח את ממלכת ישראל שהונהגה בידי שבט אפרים, וכולל בתוכו גם את תשעת השבטים הנוספים,[67] וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה ואני אחבר אותם עם ממלכת יהודה,[68] וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד ואני אהפוך אותם לעם אחד,[69] וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי והם יהיו לפני לעם אחד[70]: (כ) וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם ואתה תחזיק לעיני עם ישראל את הלוחות האלה שכתבת עליהם[71]: (כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם תתנבא לעם ישראל בשעה שתאחז בלוחות לנגד עיניהם,[72] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה' אלוקים:[73] הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם אני עתיד לקרב את בני ישראל מבים העמים שהם גלו ביניהם,[74] וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב ואני אכנס אותם מכל המקומות מסביב,[75] וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם ואני אכניס אותם אל אדמתם, אל ארץ ישראל[76]: (כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל ובארץ ישראל, בהר הקודש, אגרום לכך שעם ישראל כולו יהיה עם אחד,[77] וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ ולכל עם ישראל יהיה רק מלך אחד שימלוך עליו,[78] וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם עם ישראל לא יתחלק יותר לשני עמים כמו שהיה בתקופת בית המקדש הראשון, שעם ישראל התחלק לממלכת יהודה ולממלכת ישראל,[79] וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד עם ישראל לא יתחלק עוד לעולם לשתי ממלכות (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[80]: (כג) וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם עם ישראל לא יטמא יותר בעבודה זרה (שמוזכרים בפסוק כגללים ושיקוצים בלשון ביזיון) ובכל שאר הפשעים שהם פשעו בהם לפני הגלות,[81] וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם ואני אושיע אותם מכל המקומות שבהם הם יושבים בהם בגלות ואטהר אותם. היו אנשים מבני ישראל שנטמעו בין הגוים והתחילו לחטוא בחטאיהם, וה' אומר בדברי הנבואה שהוא עתיד לטהר אותם מחטאים אלו ולהוציא אותם מהגלות יחד עם שאר העם,[82] וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים והם יהיו לי לעם על ידי שהם יעבדו אותו, ואני אהיה להם לאלקים ואושיע אותם מצרותיהם[83]: (כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם ומלך המשיח, שיהיה מצאצאי דוד המלך, ימלוך על כל עם ישראל,[84] וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם ולכל עם ישראל יהיה רק מנהיג אחד,[85] וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ עם ישראל יקבל על עצמו לקיים את הדינים עליהם ציווה ה',[86] וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ ועם ישראל יקבל על עצמו לשמור את החוקים עליהם ציווה ה',[87] וְעָשׂוּ אוֹתָם ועם ישראל יקיים בפועל את המשפטים והחוקים עליהם ציווה ה'[88]: (כה) וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב עם ישראל יישב על הארץ שנתתי ליעקב אבינו שהיה עבדי,[89] אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם ארץ ישראל היא הארץ שבה ישבו אבותיכם,[90] וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם ועם ישראל יישב בארץ ישראל לעולם – כל הצאצאים יישבו גם הם בארץ ישראל,[91] וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם וצאצאיו של דוד ימלכו לעולם על עם ישראל. המלוכה לא תיפסק יותר מזרע בית דוד[92]: (כו) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם ואני אכרות ברית עם בני ישראל שהם יישבו בארצם בשלום,[93] בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם הברית תהיה איתם לעולם, הברית לא תופר אף פעם,[94] וּנְתַתִּים ואני אברך אותם,[95] וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם ואני ארבה אותם,[96] וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם ואני אתן את בית המקדש בתוכם, ובית המקדש לא ייחרב עוד לעולם[97]: (כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם ואני אשרה את שכינתי ביניהם,[98] וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים ואני אהיה להם לאלקים – אני אושיע אותם,[99] וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם ובני ישראל יהיו לפני לעם והם יעבדו אותי[100]: (כח) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל (לאחר שאשרה את שכינתי בתוך עם ישראל) כל העמים יידעו שאני הוא ה' שמקדש את עם ישראל,[101] בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם (העמים יידעו שאני הוא ה שמקדש את עם ישראל) כאשר בית בית המקדש יהיה בתוך בני ישראל לעולם והוא לא ייחרב עוד[102]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] רד"ק.

[4] רש"י.

[5] תרגום. רש"י: הביא את דברי חז"ל שהעצמות היו שייכות לאנשי שבט אפרים שיצאו ממצרים לפי הקץ, ואנשי גת הרגו אותם. רד"ק: נבואה זו נאמרה ליחזקאל בתור משל, כדי לומר לו שבני ישראל עתידים לצאת מהגלות שבה הם נמצאים, או כדי להראות לו שה' עתיד להחיות מתים. כמו כן הביא את המחלוקת בחז"ל האם המתים שהחיה יחזקאל אמרו שירה, או שמדובר על משל, או שהם עלו לארץ ישראל ואפילו הולידו ילדים. בהסבר החטא של מתים אלו הביא את דברי חז"ל שהכוונה לבני אפרים שיצאו מוקדם ממצרים (כפי שהביא רש"י), או שהכוונה היא לאנשים שכפרו בתחיית המתים, או שמתים שבבקעת בית דורא. בפסוק ט' כתב שלא יתכן לומר שהפסוק עוסק בהרוגי שבט אפרים, משום שהכתוב משתמש בלשון "הרוגים" כדי לתאר אותם, ואילו כאשר הכתוב מתאר הרוגי חרב, הוא כותב "חרב".

[6] רד"ק. רש"י כתב שהכוונה היא שה' הניח את יחזקאל מחוץ לבקעה ולא הכניס אותו לבקעה עצמה, היות ויחזקאל היה כהן והיה אסור לו להיטמא. הרד"ק חלק על כך, שהרי ה' ציווה את יחזקאל להעביר תער על בשרו, דבר שאסור לעשות, ואם כן מוכרחים לומר שכל הדברים שנעשו היה במראה נבואה ולא באופן ממשי.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום. מהר"י קרא: השאלה הייתה האם יחזקאל עצמו יכול להחיות את העצמות האלה, למרות שאין בהן עור, בשר וגידין.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום. רד"ק: כמובן שהכוונה היא אחרי שה' יעלה עליהם עור וגידים. מצודות: הרוח תגרום לכך שהעצמות יתחברו זה לזה.

[17] רד"ק. רש"י כתב בשם חז"ל שתהליך ההחייאה היה צריך להיות הפוך: קודם היה צריך להחזיר את העור והבשר, ורק אחר כך את הגידים והעצמות. אלא שהעצמות האלה היו שונים, והסדר היה שמה שאדם זה פשט מעצמו תחילה (הגידים והעצמות), האדם השני שעתיד לחיות פושט על עצמו תחילה.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק וכתב שמשמע מהפסוק שלא מדובר על ההרוגים משבט אפרים שיצאו ממצרים קודם זמנם, משום שהם היו הרוגי חרב, וכאשר כתוב בפסוק "הרג" סתם, אין הכוונה להרוגי חרב.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] רש"י. רד"ק: בפירושו הראשון כתב שהכל נעשה על דרך המשל (והעצמות לא קמו באמת לתחיה), אבל הנבואה באה כמשל על כלל ישראל. בפירושו השני כתב כרש"י.

[41] מצודות. רש"י הביא פירוש נוסף והכוונה היא שהעצמות שקמו לתחיה אומרות שהם לא יזכו לקום פעם נוספת בימות המשיח, כיוון שהם כבר קמו לתחיה פעם אחת.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות. רד"ק: יש מחלוקת בחז"ל האם המתים שנקברו בחוץ לארץ יחיו בחוץ לארץ, או שהם עתידים להגיע לארץ ישראל על ידי גלגול מחילות ולקום לתחיה בארץ ישראל. מפסוק זה משמע שהם עתידים לחיות עוד בהיותם בחוץ לארץ.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] רד"ק וכתב שלא ייתכן לומממר שמדובר חיים משום שכבר נאמר לפני כן שה' יתן בהם רוח חיים ואם כן אין טעם לכפילות. מצודות: מדובר על רוח חיים.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] תרגום.

[56] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית, באוצר המאמרים, שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא.

[57] תרגום + רד"ק.

[58] רד"ק.

[59] תרגום.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק על פי אביו. בפירושו הראשון כתב שהדבר נאמר כסמל, קירוב הלוחות מראה ששתי הממלכות יתאחדו. בשם התרגום כתב שהכוונה היא שעם ישראל יהיה עם אחד "לעמא חדא", אך לא מצאתי כן בתרגום (אלא אם כוונתו לכתוב בפסוק י"ט, שם כתוב בתרגום "לעמא חד").

[62] תרגום.

[63] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] מצודות.

[72] תרגום + מצודות.

[73] תרגום.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום + מצודות.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לדוד המלך ממש, ושדוד המלך עתיד לחיות בתחיית המתים ולמלוך על עם ישראל.

[85] תרגום.

[86] מצודות. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות שם השתדלנו להגדיר מהם חוקים ומהם משפטים.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] תרגום. בדבר הסיבה מדוע הוזכר דווקא יעקב נחלקו הפרשנים. רש"י כתב שליעקב ניתנה נחלה בלי מצרים בניגוד לשאר האבות שההבטחה לנתינת ארץ ישראל בידיהם הייתה מוגבלת יותר. רד"ק כתב שלאברהם ויצחק היו בנים שלא קיבלו את הארץ לעומת יעקב שכל בניו נחלו את ארץ ישראל.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] רד"ק.

[95] תרגום. רד"ק: אתן אותם על אדמתם (בפירוש נוסף כתב כדברי התרגום).

[96] תרגום.

[97] מצודות.

[98] תרגום. מהר"י קרא: הכוונה לרוח נבואה.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.