ירמיהו פרק א

ירמיהו פרק א

להאזנה לפרק לחצו כאן 

(א) דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ הדברים הבאים הם דבריו של ירמיהו בן חלקיהו,[1] מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת ירמיהו היה אחד מהכהנים שהיו גרים בעיר ענתות,[2] בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן העיר ענתות הייתה בנחלת שבט בנימין[3]: (ב) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה תחילת הנבואה אל ירמיהו הייתה בזמן שיאשיהו בן אמון מלך על ממלכת יהודה,[4] בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ (תחילת הנבואה של ירמיהו הייתה בזמן שיאישיהו בן אמון מלך על ממלכת יהודה) בשנת השלש עשרה למלכות יאשיהו[5]: (ג) וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה נבואתו של ירמיהו נמשכה גם בימיו של יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה (יהואחז, אחיו של יהויקים, מלך בין יאשיהו ליהויקים),[6] עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ונבואתו של ירמיהו המשיכה עד סיום תקופת מלכותו של צדקיהו בן יאשיהו שמלך על יהודה (יהויכין, בנו של יהויקים, מלך בין יהויקים למלכות צדקיה),[7] עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי (נבואתו של ירמיהו המשיכה עד לסיום מלכותו של צדקיה) שהייתה כאשר העיר ירושלים גלתה, בחודש אב[8]: (ד) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר (ירמיהו אמר לעם ישראל) אלה הם הדברים שה' אמר לי לומר לכם[9]: (ה) בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ (ירמיהו אמר לעם ישראל שה' אמר לו) עוד לפני שאני (ה') יצרתי אותך בבטן של אמך, ידעתי שאתה תהיה אדם צדיק והגון,[10] וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ ועוד לפני שיצאת מרחם אימך, עוד לפני שנולדת, אני (ה') הקדשתי אותך (כפי שמיד יבואר בעז"ה),[11] נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ (אני, ה', הקדשתי אותך עוד לפני שנולדת) על ידי שמיניתי אותך להיות נביא לכל העמים[12]: (ו) וָאֹמַר אני (ירמיהו) עניתי לה':[13] אֲהָהּ אֲדֹנָי יְקֹוִק אוי ה' אלוקים,[14] הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר (אוי לי) שהרי אני עדיין איני יודע לומר את דברי הנבואה באופן ברור,[15] כִּי נַעַר אָנֹכִי (אינני יודע לומר את הנבואה באופן ברור) מפני שאני עדיין צעיר ועוד לא התרגלתי בכך[16]: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' אמר לי: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי אל תסרב לשליחות בגלל שאתה עדיין רך בשנים,[17] כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ אלא תלך לכל שליחות שאני (ה') אשלח אותך אליו,[18] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר ואתה תדבר את כל מה שאצווה אותך לומר[19]: (ח) אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם אל תפחד מהאנשים שאשלח אותך להתנבא אליהם. ירמיהו חשש שמא הוא יכשל בלשונו, והאנשים שהוא יאמר להם את דברי הנבואה, יכעסו עליו. ה' אמר לו לא לחשוש,[20] כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ (אל תחשוש מפני האנשים שאשלח אותך להינבא אליהם) משום שאני (ה') אהיה בעזרתך ואציל אותך,[21] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[22]: (ט) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי ירמיה ממשיך בדבריו) במהלך הנבואה שבה התנבאתי, נראה הדבר, כאילו ה' שלח את ידו ונגע בפי,[23] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ולאחר שה' נגע בפי במראה הנבואה) הוא אמר לי: הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ (ה' אמר לי) שים לב: נתתי בפיך את דברי הנבואה שבהם אני רוצה לנבא אותך[24]: (י) רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת תראה! אני (ה') מיניתי אותך (ירמיה) היום להתנבא על האומות,[25] לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס  בתוך דברי הנבואה אתה תתנבא עליהם נבואות של חורבן ופורענות: נבואות של עקירה, נבואות של שבירה, נבואות של אבידה והריסה,[26] לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ וכן אנבא אותך על בני ישראל נבואות של בניין ונטיעה, נבואות של נחמה באם הם יחזרו בתשובה[27]: (יא) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר היה דבר נבואה מה' אליי שאמר את הדברים הבאים:[28] מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ (ה' שאל אותי) ירמיהו, מה אתה רואה במראה הנבואה?[29] וָאֹמַר אני עניתי לה': מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה אני רואה מקל שבא מעץ השקד[30]: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת ה' אמר לי: ירמיהו, אתה ראית היטב את מראה הנבואה, הבנת היטב את מראה הנבואה,[31] כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ (הבנת היטב את דברי הנבואה) שהרי אני (ה') שוקד על הפורענות שאני עתיד להביא, אני אביא את הפורענות במהרה. מקל השקד שראה ירמיהו, מרמז על שה' שוקד וממהר להביא את הפורענות על עם ישראל[32]: (יג) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי שֵׁנִית ה' שאל אותי פעם נוספת,[33] לֵאמֹר כך שאל אותי ה' בפנייתו השנייה:[34] מָה אַתָּה רֹאֶה מה אתה רואה במראה הנבואה?[35] וָאֹמַר אני עניתי לה': סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה (אני עניתי לה') אני רואה סיר רותח,[36] וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה ועיקר רתיחת הסיר הוא בצד צפון[37]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי ה' אמר לי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הפורענות תבוא מצפון על יושבי ארץ ישראל. הכוונה היא שהפורענות תבוא מבבל[38]: (טו) כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה שהרי אני (ה') אעורר בכל העמים והמלכים שנמצאים בצפון ארץ ישראל, בבבל ובכל הממלכות הסמוכות לה,[39] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'.[40] וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם כל אחת מהממלכות ישימו את הכסא שלהם בפתח שערי העיר ירושלים. הכוונה היא שהעמים האלה יטילו מצור על ירושלים,[41] וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וכן ישימו הממלכות את הכיסאות שלהם מול החומות ועל ידי כך הם יקיפו את החומות ויטילו מצור על העיר,[42] וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה וכן ישימו הממלכות את הכיסאות שלהם על הערים השונות שבממלכת יהודה. הם יטילו מצור גם על הערים שבממלכת יהודה ולא רק על ירושלים[43]: (טז) וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי ואז, כשיבואו במצור, אני (ה') אביא עליהם (על ירושלים וערי יהודה) את העונש על החטאים שבהם חטאו,[44] וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים והם העלו קטורת לעבודה זרה,[45] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם והם השתחוו לדברים שהם עשו בידיהם, לפסלים שהם עשו בעצמם[46]: (יז) וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ ואתה ירמיה, תזדרז. ה' אמר לירמיהו לחגור את החגורה על מותניו. כאשר החגורה חגורה על המותניים האדם יכול לרוץ מהר יותר בלי לחשוש שמא הבגד שלו ייפול, ומכאן הדימוי לזירוז,[47] וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ וקום תתנבא אליהם את כל מה שאני (ה') אצווה אותך,[48] אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם אל תפחד לומר להם את כל דבריי,[49] פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם שמא אני (ה') אשבור אותך לפניהם (אם תפחד לומר להם את דבריי). ה' אמר לירמיה, שאם הוא יעמוד בשליחותו, לא יוכלו להזיק לו, ולעומת זאת, דווקא אם הוא יפחד, הם יוכלו להזיק לו[50]: (יח) וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם ואני (ה') חיזקתי אותך כדי שתוכל לעמוד בפני האנשים שתנבא עליהם את נבואות הפורענות. ה' משתמש בדימויים כדי לדמות את חוזקו של ירמיה:[51] 1) לְעִיר מִבְצָר אתה תהיה חזק כעיר מבוצרת, 2) וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל תהיה חזק כמו עמודים עשויים ברזל, 3) וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת תהיה חזק כמו חומות עשויות נחושת, עַל כָּל הָאָרֶץ וכך, על ידי אחזק אותך, אתה תוכל להתגבר על כל הארץ,[52] לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ אתה תוכל להתגבר על מלכי הארץ, על השרים שיש בארץ, על הכהנים שיש בארץ ועל שאר העם (צלע זו היא פירוש של הצלע הקודמת)[53]: (יט) וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כולם יילחמו איתך ולא יצליחו להכניע אותך,[54] כִּי אִתְּךָ אֲנִי (לא יצליחו להכניע אותך) משום שאני (ה') אהיה איתך,[55] נְאֻם יְקֹוָק לְהַצִּילֶךָ ה' אמר שיהיה בעזרתך להצילך, ולכן לא יוכלו להרוג אותך[56]:

[1] מצודות. רש"י: יבא אדם שהוא צאצא של חוזר בתשובה – ירמיהו הוא צאצא של רחב הזונה, ומעשיהם תוקנו, ויוכיח את עם ישראל שהיו מתוקנים שקלקלו את מעשיהם. מלבי"ם: "דברי" מגדיר את מהות הספר. יש בספר זה מספר דברים: תוכחות, נבואות, סיפורים ועוד. כמו"כ כתב שירמיהו היה בנו של חלקיהו הכהן הגדול שהיה גם נביא ועשיר, ומכאן שירמיהו היה מיוחס. רד"ק: חלקיהו הוא חלקיהו שמצא את ספר התורה בבית המקדש בתקופת מלכותו של יאשיהו. תחילת נבואתו של ירמיהו הייתה בשנת השלש עשרה למלכותו של יאשיהו (ובכל זאת יאשיהו ועם ישראל חזרו בתשובה רק חמש שנים אחרי כן). כמו"כ הסביר שהסיבה שכתוב "דברי" היא משום שבספר זה כלולים כל הדברים שירמיהו ניבא על עם ישראל, על הגויים וכן כתובים כל הקורות אותו בשעה שהוא ניבא לעם ישראל. בשם חז"ל כתב שירמיהו הוא אחד משלשת הנביאים שנבואתם הייתה דברי קינתורין ולכן הנבואה נתלתה בהם: שלמה, עמוס וירמיהו.

מלבי"ם: דוחה את טענתו של האברבנאל שהנבואות בירמיהו משובשות מבחינה לשונית ומבחינת ההבנה, משום שירמיהו היה נער כאשר הוא התחיל להתנבא. לטענת האברבנאל, זוהי גם הסיבה שיש בספר זה יותר מקרים שיש קרי וכתיב. המלבי"ם מפריך את דבריו בכמה מישורים: א. הנבואה היא מאת ה' וממילא כל מילה היא מאת ה' והנביא הבין את דברי הנבואה עד הסוף. ב. רצון ה' היה לנבא את ירמיה בלשון זו. ג. ירמיה התנבא במשך ארבעים שנה, ואם כן הוא התנבא גם כשהיה כבר מבוגר. מדוע צורה זו של נבואה נשמרה גם בנבואות המאוחרות יותר? ד. הסיבה שיש קרי וכתיב היא כדי לדרוש אותם. אם כן, אם יש כמות גדולה יותר של קרי וכתיב, הדבר מראה שירמיהו היה נביא גדול יותר משום שהיה יכול לכתוב את דברי נבואתו באופן שיש יותר דרשות. ה. עצם העובדה שהנבואות לא נכתבו כסדרן, מדמה את ירמיהו דווקא למשה רבינו שכתב כך את התורה וזוהי מעלה ולא חיסרון.

[2] מצודות. תרגום: הוסיף שירמיהו היה מראשי במשמרת של הכהנים ומהאמרכלים שבכהנים (האמרכלים היו כהנים שהיו בעלי תפקידים בבית המקדש). רד"ק: ענתות הייתה אחת מהערים המוזכרים בספר יהושע שהועברו לכהנים. מלבי"ם: הכהנים בענתות היו כהנים מיוחסים.

[3] מצודות. מלבי"ם: ירמיהו היה מארץ בנימין ולא מירושלים, משום שאם היה צריך להוכיח את בני עירו, ייתכן והיה חשש שמא הוא מחפה עליהם, וממילא דבריו יישמעו יותר כשהוא בא מעיר זרה.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. מלבי"ם: הנביא הזכיר דווקא את שלשת המלכים האלה (למרות שירמיה התנבא לאורך מלכותם של חמישה מלכים), משום שאצל שלשת המלכים האלה היו שינויים. אצל יאשיהו היה מצב שבו גם המלך וגם העם היו צדיקים. אצל יהויקים היה העם צדיק והמלך רשע. אצל צדקיה היה העם רשע והמלך צדיק.

[9] מצודות.

[10] מצודות. רש"י: עוד בימי אדם הראשון, ה' הראה לו את כל הנביאים שעתידים להיות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שה' אמר למשה רבינו "נביא אקים להם כמוך" והתכוון לירמיהו, כאשר ההשוואה בין ירמיהו למשה רבינו הוא ששניהם ניבאו לעם ישראל במשך ארבעים שנה. רד"ק בפירושו הראשון פירש בשם אביו שהכוונה היא שעוד כאשר ה' חיבר את ארבע היסודות בשעת יצירת ירמיה, ה' שם בו את כח הנבואה, ועתה הוא מוציא כח זה אל הפועל. לפי פירוש זה, פירוש המילה "ידעו" הוא שה' הטמין בירמיה את כח הנבואה. רד"ק מקשה על פירוש זה: מה שונה ירמיהו בכך משאר הנביאים שגם הם נוצרו באופן שהם הוציאו את כל הנבואה שלהם אל הפועל רק אחרי כן. על כך עונה שהכוונה היא שגם הוריו של ירמיהו נהגו בקדושה וטהרה בשעת ההיריון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא מלשון הכרה וכפי שהסברנו בפנים. לאחר מכן הביא רד"ק את שיטתו של הרמב"ם במורה נבוכים האומר שכל נביא צריך הכנה מיוחדת לנבואה. על כך יש לשאול: מדוע ה' אמר דווקא לירמיהו שהוא מוכן לנבואה עוד לפני שהוא נולד? תשובה: משום שה' ידע שירמיהו עתיד לסר לשליחותו. אצל משה רבינו לא היה צורך לומר זאת (למרות שגם הוא סירב ללכת בשליחות ה') משום שהיה את הנס של הסנה, או משום שמשה רבינו בעצמו הבין מתוכו שביצירתו הייתה הכנה נבואית. מלבי"ם: כדי שנביא יוכל להתנבא, עליו לעמוד בשני תנאים: א. שתהיה לו הכנה טבעית לכך על ידי ה', וזה מה שה' אמר לירמיהו "בטרם אצרך בבטן ידעתיך". ב. שהוא עצמו יעבוד את ה' בכח הבחירה שלו עד שיהיה ראוי לנבואה מאת ה'. בחירה זו מוטבעת בשעה שאדם נמצא בבטן אימו, וכנגד זה אמר ה' לירמיה ,ובטרם תצא מרחם". בשתי צלעות אלה של הפסוק, מסביר ה' לירמיהו מדוע הוא כן ראוי לנבואה. אולם, שני שתנאים האלה נצרכים לנביא רק כאשר הוא מתנבא לצורך עצמו, כאשר הוא עצמו רוצה להשתלם בנבואה. אך כאשר מטרת הנבואה היא כדי להביא את דבר ה' לאחרים, ה' יכול לנבא גם אדם שלא עומד בשני התנאים האלה (כמו מנוח). לכן ה' מסיים את דבריו באומרו :נביא לגוים נתתיך". בדברים אלה ה' אמר לירמיה: גם אם אינך ראוי לנבואה משום שלא עמדת בשני התנאים הראשונים, עדיין תפקידך לנבא לאחרים ולא לעצמך, ולכן הדבר אפשרי.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רש"י: פירש את הנבואה לגויים בשני אופנים: א. שעם ישראל נקרא גויים. ב. שירמיהו התנבא נבואות פורענות גם על הגויים.

[13] מצודות.

[14] מצודות. תרגום: ירמיהו פונה אל ה' ומבקש ממנו לקבל את תפילתו.

[15] מצודות. תרגום: ירמיהו אמר שהוא אינו יודע להתנבא.

[16] מצודות. רד"ק: אני עדיין נער ואיך אני יכול להוכיח את עם ישראל. לפי פירוש זה, התנגדותו של ירמיה הייתה לנבא נבואות פורענות (וכך פירש גם רש"י), אך לא על עצם הנבואה עצמה. ולעצם העניין שירמיהו התנבא בעודו נער, אין הדבר מהווה תמיהה, שהרי גם שמואל התנבא בעודו נער. בפירוש נוסף כתב שהכוונה במילה "נער" אינה לתיאור שנותיו של ירמיהו, אלא שהוא היה משרת נביא אחר שהיה מתנבא בימיו, וטענתו של ירמיהו הייתה שעדיף שה' ישלח את נבואתו בידי הנביא אותו הוא משרת. מלבי"ם: ירמיה אמר שבהיותו נער, יש שלש חסרונות בכך שהוא יתנבא: א. שהוא לא יעיז לגשת לדבר בפני גדולים. ב. שאינו ידוע לדבר בלשון מליצה. ג. העם לא יקבל את דבריו ובהיותו נער גם לא יהיה אכפת לעם להרוג אותו.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שירמיהו היה בענתות וה' רצה לשלחו לירושלים כדי להוכיח את יאשיהו ואת העם בירושלים. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק באה לענות על טענת ירמיהו שאינו מעיז לגשת ולדבר בפני גדולים (עיין בהערות לפסוק ו'). ה' אמר לו שבהיותו שליח של מלך, הוא יכול להיכנס לכל מקום.

[19] מצודות. רש"י: השליחות בצלע הפסוק הקודמת היא לאומות העולם והציווי הוא לעם ישראל. ה' אמר לירמיהו שעליו ללכת הן לאומות (כאשר יתנבא עליהם) והן לישראל. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק באה לענות על טענת ירמיהו שאינו יודע לדבר בלשון מליצית (עיין בהערות לפסוק ו'). ה' אמר לו שהוא (ירמיהו) ידבר רק את מה שה' יצווה אותו.

[20] מצודות. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק באה לענות על טענת ירמיהו שהעם לא יקבל את דבריו ויהרוג אותו (עיין בהערות לפסוק ו'). ה' אמר לו שהוא (ה') יציל אותו מידם.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] מצודות. תרגום: הכוונה שה' סידר את דברי הנבואה בפיו של ירמיהו. רד"ק: הנבואה הייתה על ידי מלאך, והמלאך הוא שדיבר אל ירמיהו בשם ה'.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] רש"י. רד"ק: גם על הגויים ניבא ירמיהו מעט נבואות של נחמה, ואין לחלק את הפסוק לגויים ולישראל (כפי שחילק רש"י). מהר"י קרא: הכוונה היא שלחוטאים הוא ינבא נבואות פורענות ולמי שחוזר בתשובה הוא ינבא נבואות של נחמה. מלבי"ם: הכוונה היא שעצם ההריסה נועדה לבניין לאחר מכן.

[28] תרגום.

[29] מצודות. מלבי"ם: ה' שאל את ירמיהו מה הוא רואה בשעה שה' שם עליו את היד. שימת היד היא הנבואה, ועתה עובר ירמיהו להסבר הנבואה שבאה עם שימת היד.

[30] מצודות. תרגום: מלך שממהר לעשות את הרע.

[31] מצודות. רד"ק: הסיבה שהיה קושי בזיהוי המקל כמקל שקד היא משום שירמיהו ראה את המקל ללא הפרחים שעליו. לו היה רואה ירמיהו את הפרחים, לא היה שום דבר מיוחד במה שהיה מזהה את המקל כמקל שקד. מלבי"ם: ישנם שלשה מרכיבים בדבר הנבואה. א. שירמיהו ראה מקל שנועד להכות ולא מטה שהועד להיות למשען. ב. שירמיהו ראה שמדובר במקל שקד, שמוציא את פירותיו במהירות, ומכאן שהנבואה תבא במהירות. ג. שה' שוקד, משתדל, להוציא את הפורענות אל הפועל. לדברי חז"ל ה' הקדים את הפורענות בשנתיים כדי שעם ישראל לא יהיה בארץ ישראל כמניין השנים "ונושנתם".

[32] מצודות. רש"י: הכוונה היא לתכונות השקד ולא למילה שקד. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהשקד ממהר להוציא את פירותיו ומכאן רמז למהירות שבה ה' יביא את הפורענות על עם ישראל. בפירושו השני כתב שהשקד מוציא פירות לאחר עשרים ואחד יום, וזהו רמז לעשרים ואחד יום שיש בין יז' בתמוז לתשעה באב.

[33] מצודות.

[34] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[35] מצודות.

[36] מצודות. כמו"כ כתב שכמו שהסיר מכיל את כל תכולתו, כך תבא כל ירושלים במצור. תרגום: הכוונה היא למלך שרותח כמו סיר רותח. מלבי"ם: בני ישראל דימו את ירושלים לסיר שמוגנת בגלל דופנותיה, ולכן ה' דימה את חורבן ירושלים דווקא לסיר רותח. כאשר הסיר רותח, הדפנות אינן מגינות על תכולת הסיר, אלא הכל צף למעלה. כמו"כ, היו יכולים לנסות לברוח מהפורענות, אך דווקא דפנות הסיר מונעות את הבריחה.

[37] מצודות. רד"ק: בפירושו הראשון כתב שפני הסיר הוא המקום שיצקו ממנו, וכאילו הנביא אמר שהצפוניים, הבבליים, הם שהרתיחו את הסיר. בפירושו השני שפירש בשם אביו כתב שהכוונה היא לכירה שעליה שמים את הסיר.

[38] תרגום. מצודות: עניין הפתיחה הוא שעד עתה הייתה הרעה קשורה, ועתה כאילו יש פתח שהותר כדי שהפורענות תבוא.

[39] רד"ק.

[40] תרגום.

[41] מצודות. מלבי"ם: ה' אומר שהוא כאילו יביא את כל האומות לשפוט את ישראל על שחטאו, והכיסאות שמוזכרים בפסוק הם כסאות משפט. הגויים יתחלקו להיררכיות שונות של בתי משפט וישפטו את יושבי ירושלים.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות כאשר לפי פירוש זה הכוונה היא להנהגה, ה' מנהיג ומביא על ירושלים את הפורענות. רש"י: הכוונה באמת לדברים של ממש, ה' יתווכח עם יהודה וירושלים על החטאים שהם חטאו בהם.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] מצודות. מלבי"ם: ה' אמר לירמיהו, שלפני שהוא שופט את עם ישראל, עליו קודם להתרות בהם, ולכן ירמיהו מצווה ללכת ולהתנבא להם.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. תרגום: אתה תשקה את כל הארץ בכוס של פורענות וקללה.

[53] מצודות.

[54] מצודות. תרגום: ינסו לסתור את דברי נבואתך. מלבי"ם: למרות שלא יהיה אדם שיעזור לך – הם לא יצליחו להרוג אותך משום שאני (ה') אהיה איתך.

[55] מצודות.

[56] רד"ק.