ירמיהו פרק ד

ירמיהו פרק ד

להאזנה לביאור על הפרק לחצו כאן 

(א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל עם ישראל! אם תחזור בתשובה ותתוודה (כפי הדברים שנאמרו בפרק הקודם),[1] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[2] אֵלַי תָּשׁוּב אז אתה תחזור אליי (אל ה') לגמרי, ותהיה לי לעם סגולה כמו שהיה לפני שחטאת,[3] וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד ואם תסיר את העבודה הזרה מירושלים – לא תצטרך לנוע, לא תצא לגולה[4]: (ב) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְקֹוָק בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וכאשר אתם תישבעו בשם ה' בשבועת אמת, ולא כמו שנהגתם עד עכשיו להישבע בשם ה' לשקר (הנביא חזר על המילה אמת במילים המקבילות משפט וצדקה, כדרכן של נבואות),[5] וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם העמים יתברכו על ידי שהם ידמו את עצמם לעם ישראל. כאשר אדם ירצה לברך את בנו, הוא יאחל לו להיות כמו עם ישראל,[6] וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ ומי שישבח את עצמו, יעשה זאת על ידי שהוא ידמה את עצמו לעם ישראל. כאשר אדם ירצה לשבח את עצמו, הוא יאמר "אני כמו עם ישראל"[7]: (ג) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם שהרי כך אמר ה' לתושבי ממלכת יהודה ולתושבי העיר ירושלים:[8] נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים כאשר אתם זורעים את השדות שלכם, קודם תעקרו את הקוצים מתוך השורשים שלהם, ורק אחר כך תזרעו. אם תזרעו את השדות לפני שתעקרו את הקוצים, הזרעים לא יצמחו משום שהקוצים ימנעו מהם מלגדול. כך בעניין החזרה בתשובה: קודם תעקרו מכם את העבודה הזרה, ורק לאחר מכן יתקבלו התפילות שלכם[9]: (ד) הִמֹּלוּ לַיקֹוָקעליכם להסיר את הערלה האוטמת אתכם (כפי שמיד יבואר),[10] וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם ותסירו את האטימה שעל הלב שלכם, וכך תוכלו להתבונן בדרכי ה' ולהידבק בו,[11] אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם (תסירו את ערלת לבכם) תושבי ממלכת יהודה ותושבי העיר ירושלים,[12] פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה שמא, אם לא תסירו את אוטם ליבכם, ייצא הכעס שלי (ה') הדומה לאש שתבער,[13] וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם ולא יהיה מי שיוכל לכבות את האש, לא יהיה מי שיוכל להרגיע את כעסי, בגלל החטאים שלכם. החטאים שלכם ימנעו את הרגעת כעסי, ומשום כך תבוא עליכם פורענות[14]: (ה) הנביא פונה אל שרי העם ואומר להם:[15] הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם תכריזו בארץ יהודה ובעיר ירושלים שמלך בבל עתיד לעלות עליכם למלחמה,[16] הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ תשמיעו ותאמרו את הדברים (שמלך בבל עתיד לעלות עליכם למלחמה), תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ תעברו בארץ ותתקעו בשופר, ועל ידי כך תזרזו את העם,[17] קִרְאוּ מַלְאוּ תקראו לעם ותאספו אותו (כדי להודיע לו את דברי הנבואה),[18] וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר ותאמרו לעם להתאסף ולהיכנס לערים המבוצרות כדי שהאויב לא יוכל לתקוף אותו שם.[19] אמנם ממלכת בבל תשמיד גם את הערים המבוצרות, אך הנביא קרא לבני ישראל להיכנס אליהן כדי שהם יהיו מוגנים יותר, עד שהבבליים יכבשו גם את הערים המבוצרות[20]: (ו) שְׂאוּ נֵס תרימו מוט גבוה שבראשו מחוברת חתיכת בד. על ידי הרמת המוט, היה נהוג לאסוף את כולם למקום אחד,[21] צִיּוֹנָה תאספו את כולם לציון, תאמרו לכולם שיברחו לציון, משום שהיה שם מגדל גבוה שהיה יכול להגן על האנשים שנכנסו לתוכו,[22] הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ תתכנסו ואל תעמדו במקום,[23] כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן (תאספו את כולם לציון) שהרי אני (ה') מביא עליכם פורענות מהצפון, עתידה לבא עליכם פורענות מבבל שנמצאת צפונית לארץ ישראל,[24] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל והפורענות הזו תהיה לכם לשבר גדול, הפורענות הזו תגרום לכם לצער גדול[25]: (ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ האריה עלה ממקום מושבו שנמצא בין סבכי העצים. הכוונה לנבוכדנצר מלך בבל שעלה ממקום מושבו בבבל, וכבש את כל הארצות ללא שהיה מי שהיה יכול לעצור אותו. הנביא מדמה את נבוכדנצר לאריה משום שהוא מלך על כל העמים כמו שהאריה מולך על כל החיות,[26] וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ ומי שהשחית עמים רבים יצא ממקומו ונסע משם. גם כאן הכוונה לנבוכדנצר, והכפילות כאן היא כדרכן של הנבואות,[27] לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה (נבוכדנצר יצא ממקומו) כדי להחריב את כל ארצך, להחריב את ארץ ישראל,[28] עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב הערים שלך תהיינה שוממות משום שאף אחד לא יישב בהן. נבוכדנצר יחריב את כל הערים עד שלא יהיה מי שיישב בהם[29]: (ח) עַל זֹאת על ששמעתם את נבואות הפורענות האלו,[30] חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ (על ששמעתם את נבואות הפורענות האלו) ראוי שתחגרו שקים, תספידו ותיללו מרוב צער,[31] כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִמֶּנּוּ שהרי כעסו של ה' לא חזר מבני ישראל, ה' לא הפסיק לכעוס על בני ישראל (ולכן ראוי להצטער)[32]: (ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא ביום שתבוא הפורענות, נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[33] יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים לב המלך והשרים יאבד, המלך והשרים יפחדו מאוד.[34] הכוונה למלך צדקיהו,[35] וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים הכהנים יתמהו, הם לא ידעו מה לעשות כשתבוא הפורענות,[36] וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ ונביאי השקר גם יתמהו – גם הם לא יידעו מה לעשות[37]: (י) וָאֹמַר (לאחר ששמעתי את דברי ה') אני (ירמיהו) אמרתי לה',[38] אֲהָהּ מילת קריאה כמו "אוי",[39] אֲדֹנָי יְקֹוִק (אמרתי) ה' אלוקים! אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם אתה (ה') פיתית את תושבי ממלכת יהודה ואת תושבי העיר ירושלים,[40] לֵאמֹר כך אמרת בשעה שפיתית את תושבי יהודה וירושלים:[41] שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם (פיתית את תושבי יהודה וירושלים ואמרת להם) יהיה לכם שלום, לא תבוא עליכם פורענות,[42] וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ ועכשיו החרב כבר גמעט הגיעה עד הנפש של תושבי ממלכת יהודה, הפורענות קרובה אליהם. ירמיהו אמר לה' שתושבי ממלכת יהודה לא חזרו בתשובה בגלל שנביאי השקר אמרו שלא תבוא עליהם הפורענות, ועל ידי שה' לא מנע מנביאי השקר את אמירת נבואתם, הדבר נחשב כאילו שה' הוא זה שפיתה את בני ישראל שלא לחזור בתשובה[43]: (יא) בָּעֵת הַהִיא כאשר תבוא הפורענות,[44] יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם (כאשר תבוא הפורענות) ייאמר לתושבי ממלכת יהודה ולתובי ירושלים,[45] רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר תבוא רוח כמו הרוח שעוברת במקומות הגבוהים או במדברות. כאשר הרוח עוברת במקומות גבוהים או במדבר, אין מה שמונע ממנה מלהמשיך בדרכה. אולם, כאשר הרוח עוברת דרך מקומות מיושבים, הבתים מונעים ממנה מלהמשיך בדרכה. הנביא אומר שהפורענות שתבוא על ממלכת יהודה תהיה דומה לרוח שעוברת במקומות שאין מה שימנע ממנה מלעבור שם,[46]  דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי הרוח תעבור דרך כנסת ישראל, במטרה להגלות את תושבי ממלכת יהודה,[47] לוֹא לִזְרוֹת הרוח לא תבוא כדי להוציא את המוץ מהתבן (דרכם היה להפריד את הפסולת שנקראת "מוץ" מהתבן, על ידי זריקת התבן ברוח),[48] וְלוֹא לְהָבַר והרוח לא תבוא כדי לנקות את התבואה מהעפר. הנביא אומר שהרוח לא תבוא למטרות טובות, אלא כדי להעניש את תושבי ממלכת יהודה[49]: (יב) רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי רוח שלמה וחזקה מהרוחות שמנשבות בהרים תבוא כדי לקיים את הפורענות שאני עתיד להביא על תושבי ממלכת יהודה,[50] עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם ובקרוב גם אני (ה') אתווכח עם תושבי ממלכת יהודה על החטאים שלהם. עד עתה היה רק הנביא מוכיח את תושבי ממלכת יהודה על חטאיהם, ועל ידי הבאת הפורענות, גם ה' יוכיח אותם על חטאיהם[51]: (יג) הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה האויב שיעלה להילחם ולהגלות את תושבי ממלכת יהודה, יעלה במהירות כמו המהירות שבה עולים העננים,[52] וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו והמרכבות של האויב יעלו עליכם במהירות כמו שרוחות הסופה משנשבות במהירות,[53] קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו הסוסים של האויב ידהרו ויבואו במהירות. הנביא מדמה את המהירות של סוסי האויב לנשרים קלים כדי לומר שכמו שהנשרים עפים מהר משום שהם קלים, כך הסוסים של האויב ידהרו במהירות,[54] אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ אוי לנו שהפורענות תבוא עלינו בקרוב[55]: (יד) כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם העיר ירושלים! תכבסי מליבך את הרעות, תחזרי בתשובה,[56] לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי (תחזרי בתשובה) כדי שתבוא לך הישועה במקום הפורענות,[57] עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ עד מתי את תשהי אצלך את מחשבות האון, עד מתי תמשיכי לחשוב מחשבות של חטא[58]: (טו) כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן שהרי מנחלתו של שבט דן שנמצאת בגבול הצפוני של ארץ ישראל, ייצא הקול שיכריז שהאויב עלה לתקוף את תושבי ירושלים,[59] וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם ומהר אפרים ייצא הקול שהפורענות תתחיל[60]: (טז) הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם תזכירו זה לזה שהגוים באים לעלות על ירושלים, תזכירו זה לזה שהאויב עתיד לתקוף את בני ישראל,[61] הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק תכריזו בירושלים שחיילים עתידים לבא מארץ רחוקה כדי להטיל מצור על ירושלים,[62] וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם ועל הערים שבממלכת יהודה הם עתידים לתת את קולם. דרכם של החיילים התוקפים היה להשמיע קולות רבים על מנת להפחיד את העם המותקף. הנביא אומר שחיילי האויב עתידים להשמיע קולות רבים על ערי יהודה במטרה להפחיד את תושבי ממלכת יהודה[63]: (יז) כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כשם שהשומרים על השדות עומדים מסביב לשדה כדי לשמור עליהן, כך חיילי האויב יקיפו את העיר ירושלים כדי להטיל עליה מצור,[64] כִּי אֹתִי מָרָתָה (האויב יטיל מצור על ירושלים) כיוון שהעיר מרדה בי (ה'),[65] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[66]: (יח) דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ הדרכים שבהן הלכת (ירושלים) והמעשים שלך גרמו לביאת הפורענות, הפורענות באה כעונש על החטאים שבהם חטאת,[67] זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר הפורענות תבוא עלייך כדי שיהיה לך רע ומר,[68] כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ (הפורענות תבוא עליך) והיא קרובה מאוד עד שהיא תגיע ללבך, הפורענות קרובה לבוא עלייך[69]: (יט) מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה הכאב שיש לי במעיים בגלל המחשבה על הפורענות הקרובה לבוא, גורמת לי להתחלחל (הכפל במילת "מעי" היא כדרך המקוננים),[70] קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה הקירות של הלב שלי, המקומות הסמוכים ללב שלי, משמיעים קולות של המיה מרובפ חד על הפורענות שתבוא,[71] לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ אינני יכול להשתיק את הלב שלי מקולות ההמיה,[72] כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי (לא אוכל להשתיק את ליבי) משום ששמעתי בנבואה שעתיד להישמע קול שופר,[73] תְּרוּעַת מִלְחָמָה קול השופר שעתיד להישמע הוא קול תרועת מלחמה. הנביא אומר שהוא מלא בפחד ויראה משום שהוא שמע בנבואה שעתידה להיות מלחמה שבה האויב עתידל הריע בשופר[74]: (כ) שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא עתידה לבוא פורענות נוספת על הפורענויות שכבר התרחשו. בהתחלה כבר הייתה פורענות אחת שבה גלו עשרת השבטים, ועתידה לבוא פורענות נוספת שבה יגלו תושבי ממלכת יהודה,[75] כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ שהרי בעבר כבר נעשקה כל הארץ, עשרת השבטים כבר גלו,[76] פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי ועכשיו, בפתאומיות, ייעשקו האוהלים שלי (של ה'). הכונה לחורבן בית המקדש,[77] רֶגַע יְרִיעֹתָי וברגע אחד נעשקו היריעות שלי. גם כאן הכוונה לבית המקדש, ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות[78]: (כא) עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס עד מתי אראה בנבואה את המוט שבראשו מחובר חתיכת הבד. הכוונה למוט שהיו מניפים בשעת המלחמה, והנביא שואל עד מתי תושבי ירושלים לא יחזרו בתשובה, שהרי אם הם יחזרו בתשובה, המוט לא יונף והאויב לא יתקוף,[79] אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר עד מתי אשמע בנבואה את קול השופר של האויב[80]: (כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי הפורענות תבוא משום שהעם שלי (תשובי ממלכת יהודה) הינו עם טיפש,[81] אוֹתִי לֹא יָדָעוּ העם שלי אינו מכיר אותי (את ה'),[82] בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה העם שלי הם בנים טיפשים, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה העם שלי אינם בנים נבונים (משום שהם אינם מכירים את ה'). יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות,[83] חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע בני ישראל הם חכמים כדי לחטו ולעשות מעשים רעים,[84] וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ בני ישראל אינם יודעים להשתמש בחכמה על מנת לעשות מעשים טובים[85]: (כג) רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ אני (ירמיהו) ראיתי בנבואה שהארץ תהיה שוממה וריקה משום שתושבי ממלכת יהודה עתידים לגלות ממנה,[86] וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם והאור שהיה בשמים נעלם, השמים נהיו חשוכים בגלל הפורענות שעתידה לבוא על ירושלים[87]: (כד) רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים אני (ירמיהו) ראיתי את ההרים שזזו וגרמו להשמעת רעשים,[88] וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ וכל הגבעות נחרבו. הנביא מדמה את הפורענות שעתיה לבוא על ירושלים שבה עתידים למות האנשים החשובים והגיבורים שבה להחרבת ההרים[89]: (כה) רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם אני (ירמיהו) ראיתי את העיר ירושלים, ולא היה בה אדם אחד משום שכולם גלו,[90] וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ וכל עופות השמים נדדו מירושלים (משום שהעיר נחרבה)[91]: (כו) רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר אני (ירמיהו) ראיתי שהכרמל, מקום שבו היו שדות וכרמים, הפך למדבר משום שהארץ נחרבה,[92] וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ וכל הערים של הכרמל נשברו ונהרסו,[93] מִפְּנֵי יְקֹוָק (ערי הכרמל לא נשברו במקרה) אלא בגלל ה' (כפי שיבואר מיד בעז"ה),[94] מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ (ערי הכרמל נשברו) משום כעסו של ה'[95]: (כז) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה': שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ כל הארץ תהיה שממה,[96] וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה אך אני (ה') לא אשמיד לגמרי את כל יושבי הארץ, אלא אפזר אותם בגלות[97]: (כח) עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ הארץ תיחרב בגלל הדברים הדבר הבא (שיפורט בהמשך),[98] וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל והשמים שלמעלה ייהפכו להיות חשוכים,[99] עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי (הארץ תיחרב והשמים יהפכו לחשוכים) משום שאני (ה') חשבתי ואמרתי שאביא את הפורענות,[100] וְלֹא נִחַמְתִּי ואני (ה') לא חזרתי בי (מהבאת הפורענות),[101] וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה ואני לא אחזור בי (מהבאת הפורענות). יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של הנבואות[102]: (כט) מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר כל תושבי הערים שבממלכת יהודה יברחו מהקולות של חיילי האויב הרוכבים על הסוסים והיורים בקשתות,[103] בָּאוּ בֶּעָבִים חיילי האויב יעלו להסתתר ביערות העבים,[104] וּבַכֵּפִים עָלוּ חיילי האויב גם יעלו על הסלעים על מנת להסתתר בהם,[105] כָּל הָעִיר עֲזוּבָה כל תושבי העיר יעזבו את העיר,[106] וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ בכל הערים שבממלכת יהודה –  לא יהיה אדם אחד שיישב בהן[107]: (ל) וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי ממלכת יהודה שעתידה להיות עשוקה על ידי אומות העולם – מה את עתידה לעשות? הרי את לא תוכלי להינצל מהפורענות![108] אפילו אם תנסי להתייפות על ידי שלשת הפעולות הבאות: 1) כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי תלבשי בגדים אדומים,[109] 2) כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב תשימי עלייך קישוטי הב,[110] 3) כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ תמיד  תצבעי בפוך את עינייך,[111] לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי את תנסי להתיפות ללא סיבה, לא תוכלי להינצל על ידי שתתייפי,[112] מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים הנואפים מאסו בך ואינם משנים את דעתם לאחר שאת מתיפה,[113] נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ והנואפים יבקשו להרוג אותך (גם אם תתייפי). הנביא אומר שתושבי מלכת יהודה ניסו למנוע את הפורענות על ידי שהם התחנפו לאויב (כמו שאישה מקשטת את עצמה כדי למצוא חן בעיני הנואפים), אך חנופה זו לא תמנע את הפורענות ולא תשכנע את האויב שלא להחריב את ערי הממלכה[114]: (לא) כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי שהרי אני (ירמיה) שמעתי קולות הדומים לקולות שמשמיעים אנשים חולים,[115] צָרָה כְּמַבְכִּירָה הצעקה ששמעתי בעת הצרה דומה לצעקתה של אישה העומדת ללדת את בנה הראשון (שזו הלידה שבדרך כלל הכי כואבת לאישה) הצועקת צעקות חזקות,[116] קוֹל בַּת צִיּוֹן הקול הוא קולה של כנסת ישראל הצועקת על הפורענות שבאה עליה,[117] תִּתְיַפֵּחַ כנסת ישראל תילל ותצעק,[118] תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ כנסת ישראל מכה את כפות ידיה זו בזו כדרכם של האנשים הנמצאים בצער,[119] אוֹי נָא לִי כנסת ישראל אומרת "אוי נא לי" בשעה שהיא צועקת ומצטערת,[120] כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (הנביא ממשיך בציטוט דבריה של כנסת ישראל בשעה שפוקדת אותה הפורענות) שהרי נפשי עייפה ומיוגעת בגלל שהאויב הורג אותנו[121]:

[1] מצודות. מהר"י קרא: אם הייתם חוזרים בתשובה לפני הפורענות, לא הייתם צריכים לגלות ממקומכם.

[2] תרגום.

[3] מצודות. רד"ק: אין הכוונה ב"תשוב" השני לחזרה בתשובה, אלא לישיבה בנחת, והנביא אומר לבני ישראל שאם הם יחזרו בתשובה, הם לא יגלו.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רד"ק בשם אביו: יש כאן שלשה מצבים של שבועה. א. באמת – כאשר הנשבע יודע שהוא נשבע באמת. ב. במשפט – כשהאדם התחייב שבועה על פי דין. ג. בצדקה – כאשר האדם רואה שהמשפט אינו מתנהל בצדקה, אל לו לקבל על עצמו שבועה. בשם התרגום כתב שהכוונה היא שאם אדם הגיע למציאות שהוא צריך לקבל על עצמו שבועה – עליו להישבע שבועת אמת. בסוף דבריו כתב שייתכן שהפירוש הוא כמו פירוש הפסוק בתורה שראוי להישבע בשמו של ה' משום שהדבר מגדל את שמו, אך רק לאדם ירא ה' ראוי להישבע בשמו של ה'.

[6] רש"י + מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות שייתכן לומר שגוי הוא כינוי לבני ישראל, והכוונה היא שאם בני ישראל יתוודו, כל שאר העמים יתברכו מכך. כמו"כ כתב "ונשבעת" הוא בלשון נוכח ואילו :בו" איננו בלשון נוכח – כי כך דרך המקראות.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהגוים יגידו את השבח שלכם או שמי שיוכל להידבק בישראל ישתבח בדבר.

[8] תרגום + מצודות.

[9] מצודות. רש"י: תלמדו מאותם שחורשים בקיץ ועוקרים את השורשים על מנת שבחורף לא יצמחו להם קוצים. כך גם עליכם לחזור בתשובה כדי שהתפילה שלכם לא תהיה מאוסה בעיני ה'. רד"ק: הכוונה היא שבני ישראל יחזרו בתשובה אמיתית על ידי עקירת השורשים, ולא תשובה מדומה.

[10] מצודות. רש"י: הציווי הוא שבני ישראל יעשו זאת מיד כדי שלא תצא האש מה' שתשרוף את הקוצים.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות. מהר"י קרא: הפניה היא אל הנביאים האחרים.

[16] רד"ק.

[17] מצודות. רש"י: תזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופרות ויברחו.

[18] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שיקראו בפה מלא.

[19] מצודות.

[20] רד"ק.

[21] מצודות.

[22] רד"ק.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] רד"ק.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רד"ק בשם אביו: הכוונה היא שאותן ערים יעלו עשבים (תיצנה מלשון ניצנים), משום שהערים תהיינה חרבות עד שיעלו בהן עשבים.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] תרגום + מצודות. רש"י: בפסוק זה מדובר על יאשיהו ולא על עם ישראל וה' אמר שלמרות שיאשיהו חזר בתשובה, עתידה לבא עליו פורענות משום שה' עדיין לא חזר בו מכעסו על חטאי מנשה.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] רד"ק. רש"י ממשיך בפירושו שמדובר על יאשיהו.

[36] מצודות. רד"ק: לכהני הבמות לא תהיה תעסוקה משום שהעבודה שלהם תתבטל. רש"י: לפי שיטתו שמדובר על יאשיהו, התימהון יהיה על הסיבה לביאת הפורענות, שהרי יאשיהו חזר בתשובה, והם לא יידעו שהיו שלא חזרו בתשובה ושהם חקקו צורת עבודה זרה על פתח ביתם וכאשר שליחיו של יאשיהו היו מגיעים לבדוק האם יש בבית עבודה זרה, הדלת הייתה נפתחת והעבודה זרה הייתה נחצית באופן שלא היו ניתן לראות אותה.

[37] תרגום.

[38] מצודות.

[39] מצודות. תרגום כתב שצלע זו משמעותה שהנביא מבקש מה' שיקבל את תפילתו.

[40] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שה' פיתה את נביאי השקר לומר את נבואתם כדי שכולם יכירו את מעשיהם. בשם התרגום כתב שהכוונה היא שנביאי השקר הטעו את תושבי ירושלים. בשם רס"ג כתב שהכוונה היא שה' יגלה את נביאי השקר שמפתים את בני ישראל וכך הם יפסיקו להתנבא.

[41] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רד"ק: הפורענות היא מוות בחרב ולא הליכה בשבי.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רש"י: כתב שתי אפשרויות לפרש צלע זו של הפסוק. או ש"צח" משמעותו מלשון לטאטא או שמשמעותו מלשון צחיח – יבש. רד"ק: כתב שיש אפשרות נוספת לפרש את המילה "צח" והוא מלשון מזוקק, שהאויב יוכל לעשות לתושבי ממלכת יהודה כל מה שהוא רוצה.

[47] תרגום + רש"י.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] רד"ק + מצודות. רד"ק פירש שפירוש "יבא לי" היינו שהנביא אומר את הדברים במקום בני ישראל, והכוונה היא שהרוח תבוא על בני ישראל. לפי פירושו הכוונה היא שהנביא יוסיף דברי תוכחה מעצמו ולא רק את דברי התוכחה שה' אמר לו לומר. רש"י: הכוונה ברוח שלם איננה לחוזק של הרוח אלא לכך שה' לא יחזור בו מהבאת הפורענות. מהר"י קרא: הסתפק אם הכוונה היא שהרוח היא על עם ישראל או על הגוי שיבוא להגלות אותם.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שכמו שהעננים עולים על הארץ, כך האויב יעלה על ארץ ישראל משום שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

[53] מצודות. לפי דבריו, הנביא חזר כאן בכמה אופנים על הנושא של מהירותו של האויב, והחזרות הם כדרכן של נבואות. רד"ק: הכוונה היא שהאויב יבוא בחוזק כמו שהרוח מנשבת בחוזקה.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהחזרה בתשובה לא תהיה רק על החטאים הגלוים, אלא שתושבי ירושלים יחזרו בתשובה גם על הדברים שבסתר. לגבי השימוש בלשון "תלין" שהוא בלשון זכר, למרות שהדיבור הוא לירושלים שהוא בלשון נקבה, משום שכאשר הנביא מדבר עם כנסת ישראל או עם תושבי ירושלים, הוא מדבר פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.

[57] מצודות.

[58] מצודות. תרגום: עד מתי יהיו בך חטאי האונס.

[59] מצודות. מהר"י קרא: תהיה נבואה שאומרת שהגלות תהיה בגלל העגלים שבדן.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות. תרגום: פירש שנוצרים הוא מלשון בוצרים, כלומר: חיילי האויב יהרגו בתושבי ירושלים כמו שבוצרים את הענבים. רד"ק: הנוצרים הם חיילי נבוכדנצר ונקראו על שמו.

[63] מצודות. רד"ק: הכוונה לקולות אזהרה מפני האויב, שתושבי ירושלים כדי להכריז שהאויב כבר הגיע לערי ממלכת יהודה.

[64] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה לשומרי העיר שרואים אותם מרחוק, כך יראו תושבי ירושלים את האויב מרחוק.

[65] מצודות. רד"ק: הסתפק אם לפרש שהכוונה היא שבני ישראל מרדו בדברי הנביאים או שהם מרדו בה' עצמו.

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. תרגום: הכוונה היא שהפורענות תשבור את רוע לבבך. רד"ק: הפורענות תהיה כל כך קשה עד שהיא תגיע לליבך.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות. רד"ק: הנביא אמר שהוא שמע את קול הפורענות בנפשו ולא באזנו משום שהפורענות עדיין לא קרתהו הוא לא שמע את הפורענות מבחינה פיזית, אלא שמועת הנפש – על ידי נבואה.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. רד"ק: הכוונה לבתים ולאוהלים החשובים.

[78] מצודות.

[79] מצודות. רד"ק: השאלה של הנביא מופנית אל ה', והוא שואל עד מתי הוא יצטרך לראות את בני ישראל נלחמים. הנביא מבקש מה' שיפסיק את כעסו על בני ישראל.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות. רש"י: ההרים נעקרו ממקומם. רד"ק בשם אביו:הכוונה היא שההרים נהיו קלים כך שהיה ניתן להזיזם ממקומם והדבר גרם לרעשים שונים.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] מצודות + מהר"י קרא.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות. רש"י: אני לא אחזורל חשוב עליכם מחשבות טובות.

[103] רד"ק.

[104] מצודות. רד"ק פירש באופן נוסף שהכוונה היא למקומות הגבוהים כמו העננים.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] רד"ק.

[108] רד"ק.

[109] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה היא שהנביא מוכיח את בני ישראל על שהם לא חזרו בתשובה לפני ה' על ידי לבשית שקים.

[110] מצודות.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות. רד"ק: פירוש המילה "חולה" בפסוק זה הוא חלחלה, והכוונה שהאישה היולדת צועקת ומתחלחלת.

[116] מצודות. מהר"י קרא: הצרה אינה מלשון צרה שבאה אלא היא שם דבר והכונה לצירים.

[117] מצודות.

[118] רש"י. מהר"י קרא: הכוונה היא שכנסת ישראל תתאבל.

[119] מצודות. תרגום: הכוונה לפריסת כפים כדרכם של אנשים מצטערים.

[120] מצודות.

[121] מצודות.