ירמיהו פרק יד

ירמיהו פרק יד

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת הדברים הבאים הם הדברים שה' אמר לירמיהו על עניין הבצורת שעתידה לבוא על ממלכת יהודה[1]: (ב) אָבְלָה יְהוּדָה תושבי ממלכת יהודה אבלים בגלל הבצורת,[2] וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ ושערי הערים בממלכת יהודה הושחתו והושחרו עד שנהיו דומים לשחור שבארץ. הנביא מדמה את הצער הגדול שיהיה בעקבות הבצורת כאילו שהארץ ושערי הערים הושחרו,[3] וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה ובגלל המחסור בגשמים, צעקת העיר ירושלים עלתה מעלה, הייתה צעקה חזקה של תושבי העיר על המחסור בגשמים[4]: (ג) וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם והשרים שלהם שלחו את משרתים שלהם שיחפשו להם מים,[5] בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם המשרתים הגיעו אל הבורות אך לא מצאו בהם מים,[6] שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם המשרתים החזירו את כליהם ריקים (היות והם לא מצאו מים),[7] בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם והם היו בושים ונכלמים וכיסו את פניהם מרוב בושה על שלא מצאו מים[8]: (ד) בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ היות והאדמה נחרבה כתוצאה מכך שלא ירד גשם,[9] בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם האיכרים התביישו וכיסו את פניהם מרוב בושה (בגלל שהארץ נחרבה)[10]: (ה) כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב האילת היא הנקבה של האיל והיא מטבעה מרחמת על צאצאיה. אולם, אפילו האילת שילדה בשדה, עזבה את בנה שם ולא המשיכה לטפל בו,[11] כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא כיוון שלא היה לה דשא לאכול בעצמה, ולכן היא הלכה לחפש במקומות אחרים את דשא למאכל ועזבה את בנה במקום לידתו[12]: (ו) וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם חמורי הבר עמדו על מקומות גבוהים כדי לחפש דשא למאכל,[13] שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כאשר הם רצו במהירות כדי למצוא מקום מרעה, הם שאפו את הרוח כדרכם של בעל חיים שנקרא תן שגם הוא שואף הרבה אוויר,[14] כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב הם חיכו בכיליון עיניים למצוא עשב, אך הם לא הצליחו למצוא[15]: (ז) הנביא פונה אל ה': אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ אם העוונות שלנו העידו עלינו, אם ניכר שעשינו הרבה עוונות,[16] יְקֹוָק עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ ה'! תעשה למען שמך ותרחם על ישראל, בגלל שאתה מושל עלינו ומשום כך אין זה נאה שתעניש אותנו,[17] כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ (תרחם עלינו למען שמך) שהרי רבו מעשי המרידה שלנו וחטאנו לך, ומצד עצמינו איננו ראויים לישועה[18]: (ח) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל אתה ה' תקוותם של ישראל,[19] מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה ואתה מושיע את בני ישראל בעת צרה,[20] לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ למה שתתנהג כאדם זר שנמצא בארץ ולא אכפת לו ממה שקורה בה, מדוע שלא יהיה אכפת לך שיהיה רעב בארץ,[21] וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן ומדוע שתתנהג כהולך דרכים שהגיע למלון ולא אכפת לו ממה שיהיה במלון, מדוע שלא יהיה אכפת לך ממה שיהיה בארץ (יש בצלע זו כפילות על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[22]: (ט) לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם למה שתנהג כאדם מבוהל שהבהלה מונעת ממנו מלעשות את מה שהוא צריך לעשות,[23] כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ למה שתתנהג כגיבור שמגיע לקרב שהוא מבין שאינו יכול לנצח, ומשום כך הוא מושך את ידיו מן המלחמה ואינו נלחם,[24] וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְקֹוָק והרי אתה השרית את שכינתך בתוכנו,[25] וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא והשם שלך נקרא עלינו, עם ישראל נקרא עמו של ה',[26] אַל תַּנִּחֵנוּ ולכן אל תעזוב אותנו כדי שהאומות לא יאמרו שאינך יכול להתמודד ולנצח את הגויים. אם תבוא פורענות קשה על עם ישראל, הגויים יאמרו שה' לא הצליח להציל את בני ישראל והם לא יבינו שה' הוא שהעניש אותם על חטאיהם[27]: (י) כֹּה אָמַר יְקֹוָק לָעָם הַזֶּה כך אמר ה' על העם הזה, על תושבי ממלכת יהודה:[28] כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם כשם שתושבי יהודה אהב לנוע אל העמים ולבקש מהם עזרה,[29] לֹא חָשָׂכוּ והם לא מנעו עצמם מלבקש את העזרה מהגויים. העם ביהודה נהג לפנות לאשור ולמצרים לבקש עזרה להציל אותם מבבל וזאת במקום לחזור אל ה',[30] וַיקֹוָק לֹא רָצָם וה' לא רוצה לעת עתה את עם ישראל משום שהם חטאו,[31] עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם ועכשיו ה' יזכור את החטאים שלהם,[32] וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם והוא יעניש אותם על חטאיהם[33]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי ה' אמר לי: אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה אל תתפלל שיקרו דברים טובים לעם הזה[34]: (יב) כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם שהרי אפילו אם הם עצמם יצומו – לא אקבל את תפילתם,[35] וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם ואפילו אם יקריבו לפני קרבנות עולה או מנחות – לא ארצה אותם, הקרנות שלהם לא יהיו לרצון לפני,[36] כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם אלא אני אשמיד אותם על ידי חרב, רעב ודבר[37]: (יג) וָאֹמַר אני אמרתי אל ה': אֲהָהּ אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים. "אוי" (מילת קריאה המבטאת כאב),[38] הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם הרי נביאי השקר אומרים לתושבי יהודה שהם לא יראו חרב ושלא תבוא עליהם רעב,[39] כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה אלא שיהיה לכם (תושבי יהודה) שלום אמת בממלכת יהודה. ירמיהו אמר אל ה' שאין להעניש את כל העם. יש להעניש רק את נביאי השקר משום שהם אלה שמטעים את העם, והעם רק נגרר אחרי הבטחות השווא של נביאים אלו[40]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' ענה לי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי נביאי השקר מתנבאים בשמי נבואות שקר,[41] לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם מעולם לא לשחתי את נביאי השקר ולא ציוויתי אותם לנבא לתושבי ממלכת יהודה ומעולם לא דיברתי אליהם דברי נבואה,[42] חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם אלא הנביאים מתנבאים לכם נבואות שקר באחד האופנים הבאים: א. חזון שקר – מה שראו בדמיונות הלילה. ב. על ידי מעשי קסמים. ג. על ידי ששמעו מהתרפים דברי שקר. ד. על ידי מחשבות של שקר. ה' ענה לירמיהו שתושבי ממלכת יהודה היו אמורים להבין שנביאי השקר ניבאו נבואות שאינן נכונות ולכן לא ניתן להטיל את אשמת החטאים של העם על נביאי השקר אלא על העם כולו[43]: (טו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים היות ונביאי השקר מתנבאים בשם ה' נבואות שקר למרות שהוא לא שלח אותם, ה' אמר עליהם את הדברים הבאים:[44] וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת ונביאי השקר אומרים בנבואות השקר שלהם שלא יבואו על תושבי הארץ הזאת פורענויות של חרב ורעב,[45] בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה עונשם של הנביאים יהיה שהם יהיו הראשונים שימותו על ידי החרב והרעב[46]: (טז) וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם והעם שנביאי השקר אמרו להם את נבואות השקר,[47] יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב יהיו מושלכים מתים בשווקים של העיר ירושלים כתוצאה מהרעב והחרב,[48] וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה ולא יהיה מי שיקבור אותם (משום שיהיו מתים רבים כל כך),[49] הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם הם – החוטאים, נשותיהם שחטאו וקיבלו יותר את נבואות השקר, והבנים והבנות הקטנים שימותו בחטאי אבותיהם,[50] וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם ואני אשלם להם על חטאיהם, אעניש אותם על חטאיהם[51]: (יז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ותגיד לעם שביהודה את הדבר הבא:[52] תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם העיניים שלי (של ירמיהו) יורידו דמעות יום ולילה,[53] וְאַל תִּדְמֶינָה והן לא יפסיקו להוריד דמעות,[54] כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי שהרי פורענות קשה באה על העם שלי. ה' קרא לעם ביהודה בתואר "בתולה", היות ועד עתה לא היה מלך שכבש את ממלכת יהודה, כשם שאישה בתולה עוד לא נבעלה,[55] מַכָּה נַחְלָה מְאֹד ה' יכה אותם במכה כואבת מאוד[56]: (יח) אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב אם אצא אל השדה, אראה שם את הגופות של האנשים שמתו מחרב האויב,[57] וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב ואם אכנס אל העיר, אראה אנשים חולים כתוצאה מהרעב,[58] כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ שהרי גם נביאי השקר וגם הכוהנים ששימשו כוהנים לעבודה הזרה, הסתובבו בערים על מנת להסית את העם לעבוד עבודה זרה,[59] וְלֹא יָדָעוּ ולכן לא היה מי שיידע את דבר ה' (משום שהנביאים והכוהנים לעבודה הזרה הם שהסתובבו והסיתו את העם)[60]: (יט) הנביא פונה אל ה' ומתפלל על העם:[61] הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה האם נמאס עליך העם שביהודה,[62] אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ האם אתה מתעב את העם שבציון,[63] מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא מדוע אם כן הכית אותנו במכה שאנחנו לא יכולים למצוא לה תרופה, מדוע הבאת עלינו פורענות שלא נוכל להיפטר ממנה,[64] קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב בכל פעם שאנחנו נקווה שיבוא שלום – לא יהיה טוב, הפורענות לא תיפסק,[65] וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה וכאשר נקווה שתבוא רפואה – תבוא חרדה חדשה (יש בצלע זו כפילות על צלע הפסוק הקודמת)[66]: (כ) יָדַעְנוּ יְקֹוָק רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ ה'! אנחנו יודעים שאנחנו חטאנו לך ואנחנו גם יודעים שאבותינו חטאו לך,[67] כִּי חָטָאנוּ לָךְ שהרי אנחנו כולנו חטאנו לך (גם אנחנו וגם אבותינו ומגיע לנו עונש על חטאים אלו)[68]: (כא) אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ (למרות שחטאנו לך) אל תבזה אותנו כדי ששמך לא יתחלל. אם תעניש אותנו, יטענו אומות העולם שלא הצלחת להכניע אותם והם לא יבינו שהפורענויות באו עלינו כעונש,[69] אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ אל תוריד את כסא הכבוד שלך. צלע זו של הפסוק מהווה חזרה על תוכן הצלע הקודמת. אם ה' יעניש את העם שביהודה, כסא הכבוד שלו יירד ממעלתו משום אומות העולם יטענו שלא היה בכוחו להציל את ישראל,[70] זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ תזכור את הברית שאתה כרתת איתנו ואל תפר אותו. הכוונה לברית שה' כרת עם בני ישראל שהם יהיו עמו[71]: (כב) הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים האם בעבודה הזרה של הגויים יש כח להוריד גשמים?[72] וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים האם הכוכבים הנמצאים בשמים יכולים להוריד אפילו גשם דק?[73] הֲלֹא אַתָּה הוּא יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ הרי רק אתה ה' אלוקינו יכול להוריד גשם, ולכן אנחנו יכולים לקוות שרק אתה תוריד אותם. הנביא אומר שאין לפנות לאחרים שיורידו גשמים לעם שביהודה משום שה' הוא היחיד שמסוגל להוריד גשם,[74] כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה שהרי אתה גרמת לכל זה, אתה מנעת את הורדת הגשם, ואם כן אתה היחיד שיכול לגרום לירידה מחודשת של הגשמים[75]: פ

[1] רש"י וכתב בשם רבי מנחם שבצורת הינו מלשון מבצר, דהיינו: מלשון חוזק, וכנראה שכוונתו שיש קושי גדול וחזק להשיג אוכל. מהר"י קרא: הנביא דיבר על שתי בצורות שהתרחשו בדורו של צדקיה. רד"ק: בצורות אמנם נאמר בלשון רבים, אך הכוונה שבעת הבצורת ישנם כמה דברים שחסרים ומתייקרים, אך בפועל מדובר על פעם אחת שהיה רעב. לפי פירושו בצורת הינו מלשון מניעה.

[2] תרגום. רד"ק: הכוונה שממלכת יהודה הושחתה.

[3] מצודות. תרגום: תושבי העיר יהיו עצובים מאוד. רד"ק: פירש בשני אופנים. באופן הראשון: לא היו נכנסים ויוצאים משערי הערים. באופן השני: הזקנים לא שבתו בשערי העיר (מנהג הזקנים היה לשבות בשערי הערים). את עניין הקדרות פירש גם בשני אופנים: או שמדובר על משל כאילו שהשערים עצמם נהיו שחורים, או שהכוונה לתושבים שהיו רגילים לשבת בשערים.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות. רד"ק התלבט אם הכוונה שהם חזרו עם הכלים שלהם ריקים או שהכוונה שהם הוחזרו (בלשון נפעל) אך הכוונה שחזרו על ידי הנערים.

[8] מצודות.

[9] מצודות. תרגום: הכוונה שיושבי האדמה נשברו בגלל חטאיהם. אלא שבגלל שהצלע הבאה בפסוק עוסקת ביושבי האדמה, הסברנו לפי מצודות. רד"ק התלבט האם נתינת הטעם במילה "בעבור" מוסבת על סוף הפסוק הקודם שם כתוב שהם כיסו את פניהם או שמא מוסבת על סוף פסוק זה כפי שביארנו בפנים.

[10] מצודות.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] מצודות. רש"י: הכוונה שהם עמדו על יובלי מים. מהר"י קרא: השפיים הם מדברות שגדלים בהם מרעה.

[14] מצודות. רד"ק: הנביא מדגיש שלא הייתה להם כל תועלת מעבר לשאיפת הרוח.

[15] מצודות.

[16] רש"י. רד"ק: למרות שירמיהו בעצמו לא חטא בכך, הוא כלל את עצמו בתוך החוטאים כדרכם של הנביאים.

[17] רש"י. בפירושו השני כתב ששמו של ה' משותף בשם עם ישראל.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רד"ק: גם כשבני ישראל חוטאים, עיניהם עדיין נשואות אל ה'.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רד"ק: לאורח במלון אכפת אפילו פחות מהגר בארץ משום שהוא מתארח רק ללילה אחד.

[23] מצודות. תרגום: למה שיחול הרוגז שלך עלינו.

[24] מצודות.

[25] תרגום. רד"ק: הנביא תמה כיצד ה' יכול להעלים עיניו מהצרות הרבות שיבואו על ישראל.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. תרגום: הכוונה שה' אמר את דבריו אל העם שביהודה.

[29] רד"ק. מהר"י קרא: הם היו הולכים על מנת לחטוא. רש"י: אנשי יהודה אהבו ללכת אל הארצות הרחוקות כדי לעבוד את העבודה הזרה שלהם. תרגום: אנשי יהודה היו הולכים לבתי עבודה זרה ובכל זאת הם היו הולכים לבית המקדש.

[30] רד"ק. כמו כן הסביר את הקשר שיש בין הפסוק הזה לנאמר לפני כן. לו היה רעב בארץ אבל היה אפשר למצוא אוכל בארצות האחרות, היו תושבי יהודה ניצלים. אבל ה' גם יביא עליהם רעב וגם האויב יתקוף אותם והם יישארו ללא מענה.

[31] מצודות. תרגום: הכוונה שאנשי יהודה אינם רוצים את ה'.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] תרגום. רד"ק: הדגש הוא על תפילה לטובה משום שירמיהו התפלל על חלק מהעם שיבואו עליהם דברי פורענות. הכוונה לתושבי ענתות שניסו להרוג אותו.

[35] תרגום. בהבנה של רינה ישנה מחלוקת בפרשנים. רד"ק כתב שהכוונה לצעקה ואילו מצודות כתב שהכוונה לתפילה. רד"ק הסביר שלמרות שבתחילת צלע זו של הפוסק לא מוזכר עניין התפילה אלא רק הצום, הרי שאין צום ללא תפילה.

[36] רד"ק.

[37] תרגום.

[38] מצודות. תרגום: בפניה זו של ירמיהו אל ה' הוא מבקש מאת ה' לקבל את תפילתו.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רד"ק כתב בשם הרמב"ם שהקוסמים הם אנשים שיש להם כישרון לומר את מה שיקרה בעתיד (כמו שהיה לנביאי הבעל כח לומר זאת). אפשרות נוספת שכתב לפרש זאת היא שמדובר בחוזים בכוכבים. מהר"י קרא: אליל מלשון אין. רש"י כתב שאליל הינו מלשון דבר שאינו. תרגום: תרמית ליבם פירושו הרשעות של ליבם.

[44] מצודות.

[45] תרגום.

[46] רד"ק.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] רד"ק.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות. רד"ק: הדימוי נכון גם לאחר בגלות. כשם שהבתולה נכנעת לאחר שהיא נבעלת, כך הם עתידים להיכנע לאויבים שיגלו אותם.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום. רד"ק: הנביא לא הזכיר את המתים מהרעב משום שהיו יותר אנשים שהיו חולים מהרעב מאשר האנשים שמתו כתוצאה מהרעב.

[59] מצודות. רד"ק: הכוונה שהם הסתובבו לגלות. למרות שבנבואה הקודמת הנביא אמר שהנביאים ימותו ראשונים ברעב ובחרב, היו מהם שגלו עם יהויכין והיו מתנבאים בגולה. הנביא השתמש בלשון "סחרו" משום שכל מי שהולך בדרך רחוקה צריך מידי פעם לעשות סיבובים ולעקל את הדרך. תרגום: הכוונה שהנביאים והכוהנים פנו לסחורתם במקום להוכיח את ישראל. מפירושו משמע שמדובר על כוהני ה' ועל נביאי אמת. רש"י: גם ממנו משמע לכאורה שמדובר בנביאי אמת ובכוהנים שלא יהלכו לארץ אחרת ולכן לא ידעו בכלל שצריך לחפש דרך שתציל את העם.

[60] מצודות.

[61] רד"ק וכתב שלמרות שה' אמר לו שלא יתפלל על העם, הנביא החליט שהוא יתפלל על חלק מהעם.

[62] מצודות.

[63] מצודות. רש"י: האם מאסת בציון באופן שאינך מתכוון לשוב אליה? אם לא מאסת בה – מדוע הכית אותה במכה חזקה כל כך?

[64] מצודות. רד"ק: המכה היא מכת הרעב והחוסר במרפא הוא החרב.

[65] מצודות. רד"ק: הכוונה שיקוו שיהיה טוב על ידי שיבוא להם עזרה מאחד העמים האחרים, אך הדבר לא יקרה.

[66] מצודות. תרגום: בשעה שהחטאים שלנו אמורים להיסלח, ישנן פורענויות חדשות.

[67] תרגום.

[68] רד"ק. כמו כן כתב שבפסוק זה מוזכרים שלש סוגים שונים של חטאים. א. עבירות שנעשו מתוך כוונה למרוד – במילה "רשענו". ב. עבירות שנעשו מתוך כוונה לחטוא אך לא מתוך רצון דווקא למרוד, כגון חטאים שנעשו מתוך תאווה – במילה "עוון". ג. עבירות שנעשו בשוגג – במילה "חטאנו". עיין יומא לו,ב.

[69] מצודות. תרגום: הפירוש של ניאץ הינו מלשון ריחוק.

[70] מצודות. רש"י: הכוונה לבית המקדש שהוא כסא הכבוד של ה'. מהר"י קרא: הכוונה בכסא הכבוד לעיר ירושלים. באופן דומה פירש גם רד"ק וכתב שיושבי ירושלים שהם כסא הכבוד של ה', יהיו מבוזים ונחותים בעקבות הפורענות.

[71] מצודות. תרגום, רד"ק ומהר"י קרא: הכוונה לברית שה' כרת עם האבות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] רד"ק. מצודות פירש שהכוונה שה' ברא את כל אלה, מערכות השמים. אולם, לכאורה קשה על פירושו. אם הכוונה לכל אלה על המוסב לפני כן בפסוק, משמע לכאורה שיש לכלול בכך גם את עשיית הפסלים. מהר"י קרא: הכוונה שה' ברא את הגשם.