ירמיהו פרק לט

ירמיהו פרק לט

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו מלך יהודה,[1] בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בחודש טבת, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ באו נבוכדנצר מלך בבל וכל מחנה הצבא שלו לירושלים והטילו עליה מצור[2]: (ב) בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בשנה האחת עשרה למלכותו של צדקיהו,[3] בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בתאריך ט' תמוז,[4] הָבְקְעָה הָעִיר הובקעה חומת העיר. נבוכדנצר הטיל מצור על ירושלים קרוב לשלוש שנים עד שהוא הצליח להבקיע את חומת העיר[5]: (ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ כל שרי מלך בבל באו והתיישבו בשער שהיה בין עזרת נשים לבין שער ההיכל בבית המקדש,[6] נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר סַמְגַּר נְבוּ שַׂר סְכִים רַב סָרִיס נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג השרים: נרגל, שראצר, סמגרנבו, שרסכיס, רב סריס, נרגל, שראצר, רב מג,[7] וְכָל שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וכן כל שאר שרי מלך בבל ישבו שם[8]: (ד) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כאשר צדקיהו וכל חייל ממלכת יהודה ראו את שרי בבל יושבים בבית המקדש,[9] וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר צדקיהו וחיילי יהודה ברחו ויצאו בלילה מהעיר ירושלים,[10] דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם הבריחה הייתה בדרך שהייתה סמוכה לגן המלך ועמד בין שתי החומות,[11] וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה צדקיהו הלך בדרך שהובילה אותו לערבות יריחו[12]: (ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם חיילי כשדים רדפו אחרי צדקיהו וחייליו,[13] וַיַּשִּׂגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ חיילי הכשדים השיגו את ירמיהו כאשר הם הגיעו לערבות יריחו,[14] וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת חחילי בבל הביאו את צדקיהו לרבלה, לשם הלך נבוכדנצר לאחר שראה שהמצור על ירושלים מתארך. רבלה הייתה בארץ חמת (בצפון הארץ),[15] וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים נבוכדנצר דיבר עם צדקיהו דברי תוכחה על שהוא הפר את השבועה שנשבע שלא ימרוד בו[16]: (ו) וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו ברבלה, שחט נבוכדנצר מלך בבל את בניו של צדקיהו לעיניו של צדקיהו. צדקיהו ראה את בניו נשחטים לפניו,[17] וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל ואת שאר האנשים החשובים ביהודה שחט גם כן נבוכדנצר מלך בבל[18]: (ז) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר נבוכדנצר גרם לצדקיהו להיות עיוור בעיניו על ידי שהוא ניקר אותם,[19] וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה ונבוכדנצר גם קשר את צדקיהו בשרשראות עשויות מנחושת על מנת להביא אותו לבבל[20]: (ח) וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ הכשדים העלו באש את בתיהם של המלך ושאר האנשים החשובים בממלכת יהודה,[21] וְאֶת חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ הכשדים גם שברו את חומות העיר ירושלים[22]: (ט) וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר ואת שאר תושבי ירושלים שלא נהרגו,[23] וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו ואת תושבי ירושלים שהשלימו עם נבוכדנצר ונכנעו לו,[24] וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים ואת תושבי הערים האחרות שבממלכת יהודה,[25] הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בָּבֶל נבוזראדן, השר שהיה השר הממונה על הריגת אויבי המלך, הגלה לבבל[26]: (י) וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה הדלים מהעם שאין להם דבר, אין להם ממון או דבר אחר,[27] הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה נבוזראדן שר הטבחים השאיר בארץ יהודה (את הדלים),[28] וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא באותו הזמן, נבוזראדן נתן לדלים כרמים ושדות כדי לעבוד אותם[29]: (יא) וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים נבוכדנצר מלך בבל ציווה את ירמיהו על ידי נבוזראדן שר הטבחים,[30] לֵאמֹר כך ציווה נבוכדנצר בדבריו לנבוזראדן[31]: (יב) קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו קח את ירמיהו ותשגיח עליו,[32] וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע ואל תעשה לו דבר רע,[33] כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ תעשה לו כמו שהוא יאמר לך לעשות[34]: (יג) וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל כל אחד מהשרים: נבוזראדן שר הטבחים, נבושזבן, רב סריס, נרגל, שראצר, רב מג וכל שרי המלך, שלחו לקחת את ירמיהו[35]: (יד) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה שרי בבל שלחו שליחים על מנת לקחת את ירמיהו מחצר המטרה, מבית האסורים,[36] וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל הַבָּיִת מסרו את ירמיהו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן, על מנת שירמיהו יישב בביתו,[37] וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם ומאז ירמיהו ישב יחד עם שאר העם ולא בחצר בית האסורים[38]: (טו) וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר יְקֹוָק היה דבר נבואה מאת ה' אל ירמיהו,[39] בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה דבר הנבואה היה עוד בהיות ירמיהו נתון בבית האסורים בחצר המטרה,[40] לֵאמֹר כך אמר ה' לירמיהו בנבואתו[41]: (טז) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי תלך ותאמר לעבד מלך הכושי (ראה לעיל בפרק הקודם שם כתוב שבזכותו הוציא צדקיהו את ירמיהו מהבור),[42] לֵאמֹר כך תאמר לו בדבריך:[43] כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[44] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על כל הצבאות שבעולם: על צבא מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[45] הִנְנִי מֵבִיא אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה אני מביא על העיר הזאת את הדברים הרעים שאמרתי שיקרו, ולא יבואו עליה דברים טובים,[46] וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כאשר יבואו הפורענויות – אתה תראה אותם[47]: (יז) וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא אני אציל אותך ולא תמות,[48] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[49] וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם ואתה לא תימסר בידי האנשים שאתה מפחד מהם, אתה לא תימסר ביד הבבליים[50]: (יח) כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל שהרי אני אציל אותך ואתה לא תמות על ידי חרב האויב,[51] וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל ונםשך תהיה השלל שלך. כשם שהאויב לוקח לעצמו את שלל העם שהוא הכניע, כך תוכל לקחת לעצמך את נפשך כשלל,[52] כִּי בָטַחְתָּ בִּי (אתה תינצל) היות ואתה בטחת בי כשהצלת את ירמיהו וסיכנת את עצמך בכך,[53] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[54]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] מצודות וכתב שהכתוב בשתמש בכוונה בלשון שהעיר הובקעה מעצמה, היות ותושבי ירושלים לא התנגדו מפני הרעב הגדול, ולכן חיילי בבל לא היו צריכים להתאמץ בכיבוש העיר. לגבי התאריך שבו מציין הנביא לבקיעת החומה (ט' תמוז), עיין בספרנו ירושלים של זהב, שם הרחבנו בבירור תאריך הבקעת חומת העיר, והבאנו מספר שיטות שהסבירו את הפער בין התאריך המצויין בפסוק לבין התאריך שקבעו חז"ל במסכת תענית, י"ז בתמוז. הבאנו שם כמה שיטות, ביניהם שחל בלבול בגלל צרות הגלות, או שהיה פער בתאריכים בגלל קידושי החודש ועוד אפשרויות עיין שם.

[6] רש"י. מצודות הסביר שהכוונה שהיו שלוש חומות שהקיפו את ירושלים, והשרים ישבו בשער של החומה האמצעית.

[7] מצודות. בביאור שמות השרים קצת נבוכתי. לפי מצודות משמע לכאורה שכל שם עומד בפני עצמו, שהרי הוא כתב שהיו שני שרים שנקראו בשם נרגל ושני שרים שנקראו שראצר. לפי רד"ק לכאורה משמע שהכתוב מציין שלושה שרים, אך אינני בטוח שהבנתי את דבריו נכונה.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] מצודות. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהייתה מערה מביתו של צדקיהו עד לערבות יריחו, והקב"ה זימן צבי שירוץ מעל גג המערה, וכך כאשר חיילי בבל רדפו אחרי הצבי, הם ראו את צדקיהו יוצא מהמערה.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום. מצודות: חיילי בבל הצליחו לתפוס רק את נבוכדנצר היות ושאר חייליו ברחו והתפזרו לכל עבר.

[15] רד"ק.

[16] רש"י.

[17] תרגום.

[18] תרגום. רש"י: הכוונה לסנהדרין ונבוכדנצר עשה זאת משום שהם התירו לצדקיהו את שבועתו.

[19] תרגום.

[20] רד"ק.

[21] מצודות. רש"י: בית העם היינו בתי כנסיות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] רש"י. מצודות: "יוגבים" פירושו "יקבים".

[30] תרגום.

[31] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[32] מצודות.

[33] תרגום. רד"ק: אם ירמיהו רוצה להישאר בארץ ישראל, תרשה לו, ואם הוא רוצה לגלות, תרשה לו גם כן.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] מצודות וכתב שכתוב פעם נוספת על שליחותו משום שהכתוב הפסיק לאחר שנכתב פעול השילוח הראשון ברשימת השרים הארוכה. רד"ק: הכתוב כאן מספר מה עשו עם ירמיהו בסוף התהליך, אך בהתחלה לא ידעו השרים מה לעשות עם ירמיהו היות ורק נבוזראדן ידע על ציווי המלך, ולכן שמו אותו עם שאר הגולים עד שהתברר שהמלך ציווה אחרת.

[37] רד"ק. רש"י: גדליהו נכנע לכשדים לאחר ששמע את דבריו של ירמיהו ולכן הבבלים מינו אותו לשלוט בירושלים לאחר שהם כבשו את העיר.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[42] מצודות.

[43] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[44] תרגום.

[45] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט.

[46] תרגום.

[47] מצודות. רד"ק: ה' אמר בדברים אלה לעבד המלך שאיננו צריך לחשוש שהשרים יהרגו אותו, בזכות מה שעשה כשהציל את ירמיהו מבית האסורים.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] רש"י.

[51] תרגום.

[52] עיין ביאורנו לעיל לח,ב.

[53] מצודות.

[54] תרגום.