ירמיהו פרק מח

ירמיהו פרק מח

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) הנביא ממשיך בנבואותיו על אומות העולם. לְמוֹאָב כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל על מואב.[1] ה' נקרא בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים, על צבא מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[2] הוֹי אֶל נְבוֹ במקום שנקרא נבו תהיה יללה גדולה בגלל הפורענות שתבוא עליו,[3] כִּי שֻׁדָּדָה נבו ניתן לביזה בידי חיילי האויב,[4] הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם כאשר המקום שנקרא קריתים נכבשה בידי האויב, היא התביישה מאוד,[5] הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה המקום שנקרא משגב נשבר. הנביא ציין שלוש מקומות במואב שבאה עליהם פורענות[6]: (ב) אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן מעתה, תהילתה של מואב לא תהיה יותר בעיר חשבון. העיר חשבון הייתה עיר חשובה בממלרכת מואב, והנביא אומר שהעיר תוחרב,[7] חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה האויבים חשבו לעשות רע לעיר חשבון,[8] לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי והאויבים אמרו שהם צריכים ללכת ולהשמיד את העיר חשבון כך שלא תימנה עוד במניין האומות,[9] גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי גם העיר מדמן תוחרב,[10] אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב בכל מקום שאת תלכי – החרב תרדוף אחרייך. לא תוכלי לברוח מהאויב[11]: (ג) קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם מהיער חורונים תעלה קול צעקה (בגלל שתבוא עליה פורענות),[12] שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל בעיר חורונים תהיה ביזה של האויב ויהי שם שבר גדול[13]: (ד) נִשְׁבְּרָה מוֹאָב ארץ מואב נשברה, האויב הצליח להכריע את מואב,[14] הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ המלכים הצעירים שבה השמיעו צעקות בגלל הפורענות שבאה עליהם[15]: (ה) כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית כאשר המואבים יעלו על הר גבוה שנקרא "מעלה לוחית", שם הם יחשבו שהם ירגישו שהם בטוחים,[16] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי הם יבכו ויוסיפו עוד ועוד בכי,[17] כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם כיוון שבמורד ההר, במקום שנקרא "חורנים",[18] צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ החיילים שהטילו מצור, חיילי בבל, היו משמיעים זעקות שבר היות והם הרגו את מי שהיה במורד (ולכן חשבו המואבים להינצל על ידי שהם יעלו להר)[19]: (ו) נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם תרוצו ותצילו את עצמכם,[20] וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר למרות שכך אתם תהיו כמו עץ ערוער במדבר. הנביא כביכול מייעץ למואבים לברוח ולהשאיר את הרכוש מאחוריהם (ומכאן הדימוי לערער שבמדבר), היוץ ועדיף להם לנסות ולהציל את עצמם מאשר להישאר בעיר יחד עם ממונם[21]: (ז) כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ כיוון שאת, מואב, בטחת בקנה שגידלת ובממון הרב שלך,[22] גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי גם את תיכבשי, יכבשו גם אותך כמו שכבשו את העמים האחרים,[23] וְיָצָא כְמוֹשׁ בַּגּוֹלָה האלוה של מורב, כמוש, ייצא לגולה,[24] כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו גם הכהנים המשתרים את כמוש וגם שרי מורב ייצאו לגלות[25]: (ח) וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט האויב שיקח ביזה מהערים יבוא אל כל אחת מהערים שבממלכת מואב, ואף עיר לא תימלט ממנו,[26] וְאָבַד הָעֵמֶק התושבים הגרים בעמקים יאבדו, האויב יהרוג את יושבי העמקים,[27] וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר הערים שנמצאים במישור יושמדו גם הם,[28] אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק כמו שה' אמר שיקרה[29]: (ט) תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב תביאו למואב כנף כדי שהיא תוכל לעוף,[30] כִּי נָצֹא תֵּצֵא כיוון שמואב תעוף לגלות. הכוונה שהמואבים יגלו במהרה,[31] וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן וערי מואב יהיו לשממה כיוון שאף אחד לא יישב בהם יותר[32]: (י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְקֹוָק רְמִיָּה ארור מי שיעשה את מלאכת ה' – הריגת המואבים, רמיה. הנביא מקלל את מי שלא יתאמץ לקיים את גזירת ה' בהריגת המואבים,[33] וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם וארור מי שמונע את החרב שלו מדם המואבים. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[34]: (יא) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו מואב ישבו בשלווה עוד מעת שהם נהיו לעם,[35] וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו והמואבים ישבו במקומם כמו שהיין נח עם השמרים שלו,[36] וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ וכמו שיש יין שנשאר בכלי הראשון שבו הכינו אותו, כך המואבים נשארו תמיד במקומם ומעולם לא גלו מארצם,[37] עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ לכן נשאר במואבים הטעם הטוב שלהם (כמי שמיד יבואר),[38] וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר והריח שלו לא פג. הנביא אומר שבגלל שמואב ישבו בשקט ובשלווה במקומם מעת שנהיו לעם, הם הצליחו לצבור ממון רב ולחיות בטוב, ועכשיו כשהם ייצאו לגלות, כל הטוב הזה ייגמר[39]: (יב) לָכֵן היות ועד עתה לא באה עליכם פורענות אבל הצקתם לישראל,[40] הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד יקרו הדברים הבאים, נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה': וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ אני אשלח אנשים שיריקו אותו והוא יתרוקן. הנביא דימה את הגלות להוצאת היין מכליו,[41] וְכֵלָיו יָרִיקוּ והאויב ירוקן את הכלים של מואב, האויב יקח את הממון של המואבים,[42] וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ והאויב ישבור את חביות היין של המואבים, האויב יהרוג את המואבים[43]: (יג) וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ המואבים יתביישו מכמוש האלוה שלהם משום שהם בטחו בו,[44] כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם (המובאים יתביישו מכמוש) כמו שעם ישראל התבייש מהעגלים שהיו בבית אל ושהוא בטח בהם. כשם שהעגלים לא הגנו על עם ישראל מהפורענות שה' הביא עליהם וכך עם ישראל ראה שאין ממש בעגלים, כך כמוש לא יגן על המואבים מפני הפורענות שה' יביא עליהם וכך המואבים יראו שאין ממש בכמוש[45]: (יד) אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ איך אתם אומרים על עצמכם שאתם גיבורים?[46] וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה ואיך אתם אומרים על עצמכם שאתם אנשי חיל שאתם יכולים לעשות מלחמה? הרי אתם לא תצליחו להילחם נגד האויב[47]: (טו) שֻׁדַּד מוֹאָב ארץ מואב נבזהה על ידי האויב,[48] וְעָרֶיהָ עָלָה הערים הרבות של מואב עלו ואינם, אין עוד ערים רבות למואב היות והם נחרבו,[49] וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח והבחורים הטובים של מואב יימסרו להרגיה,[50] נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ זהו גזירתו של המלך ששמו ה' צבאות, ומכיוון שכבר נגזרה הגזירה, הרי שזהשהדברים יתקיימו בוודאות[51]: (טז) קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא השבר של מואב יקרה בקרוב, לא יעבור עוד זמן רב עד שמואב תישבר,[52] וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד והפורענות תבוא עליו במהרה. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[53]: (יז) נֻדוּ לוֹ כָּל סְבִיבָיו כל הארצות מסביב למואב, תקוננו קינה עצובה על גורלה של מואב,[54] וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ וכל מי שהכיר את מואב (תקוננו קינה),[55] אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז תשאלו כיצד ייתכן שמקל חזק כמו מואב תישבר,[56] מַקֵּל תִּפְאָרָה המקל של מואב היה מקל יפה ועשיר (והוא נשבר)[57]: (יח) רְדִי מִכָּבוֹד תרדי מהכבוד שלך,[58] וּשְׁבִי בַצָּמָא ותשבי בגלות שם את תהיי צמאה כדרכם של הגולים,[59] יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן המלכות שיושבת בדיבון. דיבון הייתה אחת מערי מואב,[60] כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ היות והאויב שבוזז את מואב עלה עליך,[61] שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ והוא החריב את המבצרים שלך: (יט) אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר מואב שיושבת בערוער: תעמדי על הדרך ותסתכלי כדי לראות מי עובר בדרך (כפי שהנביא אמר לפני כן, הוא המליץ למואבים לברוח למקום מבודד וזו משמעות ערוער),[62] שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה תשאלי את כל הבורחים והנמלטים ממואב,[63] אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה תאמרי להם: "מה היה". הכוונה שמי שברח למקום מבודד ישאל את האחרים שבורחים מערי מואב אם ניצל משהו או שהכל הוחרב[64]: (כ) הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה מואב התביישה היות והיא נשברה,[65] הֵילִילוּ וּזְעָקוּ ולכן יש לילל ולזעוק,[66] הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב ותאמרו במקום שנקרא "ארנון" שנמצא על גבול מואב שמואב נבזזה לגמרי ולכן על תושבי ארנון לחשוש מהאויב[67]: (כא) וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר הפורענות הגיעה גם לערים שנמצאות בארץ המישור של מואב,[68] אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת הערים המואביות במישור שהמשפט הגיע אליהם הם חולון, יהצה ומיפעת[69]: (כב) וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם הפורענות גם תגיע לדיבון, נבו ובית דבלתים (שהן גם ערים מואביות)[70]: (כג) וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן וכן תגיע הפורענות לקריתים, בית גמול ובית מעון[71]: (כד) וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בָּצְרָה וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת וכן תגיע הפורענות לקריות, בצרה, ועל כל שאר הערים שבארץ מואב, בין הערים הרחוקות שנמצאות על הגבול ובין הערים הקרובות למרכז ארץ מואב[72]: (כה) נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב השלטון של מואב נכרת,[73] וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה וכוחו של מואב נשבר,[74] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[75]: (כו) הַשְׁכִּירֻהוּ תשקו את מואב בכוס הפורענות עד שהיא תשתכר. הנביא מדמה את הפורענות הגדולה שתבוא על מואב כאילו שהאויב השקה אותה עד שהיא השתכרה,[76] כִּי עַל יְקֹוָק הִגְדִּיל הפורענות באה על מואב משום שהיא ביזתה את ה'. כאשר עם ישראל לקה בפורענות, המואבים אמרו שה' איננו יכול להציל אותם,[77] וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ המואבים יתגלגלו בקיא שלהם. כשם שהשיכור מקיא חלק מכמות היין הגדולה שהוא שתה, כך למואב יהיו כל כך הרבה צרות עד שהם כאילו יקיאו אותם,[78] וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא וגם המואבים יהיו לבדיחה. כשם שהפורענות שבאה על עם ישראל גרמה שיתייחסו אליו בחוסר רצינות, כך גם הפורענויות שיבואו על מואב יגרמו לכולם להתייחס אליהם בחוסר רצינות[79]: (כז) וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל האם עם ישראל לא היה לצחוק בעיניך? האם אתם, המואבים, לא צחקתם על עם ישראל כשבאה עליו הפורענות,[80] אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא והרי לא היה ראוי לצחוק על ישראל כיוון שהם לא היו גנבים. דרכם היה לצחוק על גנבים, אך בני ישראל לא היו גנבים ולא היה ראוי לצחוק עליהם,[81] כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד כל פעם שאתם, המואבים, הייתם מדברים על הגלות של עם ישראל, הייתם מנדנדים את גופכם כמו שעושה אדם שמח[82]: (כח) עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב תושבי מואב! עליכם לעזוב את הערים שלכם ולשבת בסלעים היו והאויב יתקוף את הערים ותוכלו למצוא מחסה רק בסלעים,[83] וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת ובסלעים אתם תהיו מוגנים מפני האויב כמו שהיונה מגנה על צאציה בכך שהיא בונה את הקן שלה בסמוך לבור גדול, וכך בני האדם אינ מתקרבים אל הקן שלה (היות והבור מונע את גישתם)[84]: (כט) הנביא מביא את הדברים שיאמרו האומות כאשר הם יראו שהפורענות תבוא על מואב:[85] שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד שמענו על הגאווה של מואב שבו הוא התגאה מאוד,[86] גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ (שמענו על) גובהו של מואב, הגאווה שלו, גאוותו ועל ליבו הרם. האומות חזרו מספר פעמים על הפעלים המתארים את גאוותו של מואב היות וגאוותם של המואבים הייתה גדולה[87]: (ל) אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק ה' אמר: אני יודע שהמואבים אומרים דברי גאווה,[88] עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן הכעס שהמואבים כועסים על העמים האחרים והמחשבות שלהם לכבוש את אותם עמים לא יתקיימו,[89] בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ דברי הכזב שלו לא יתקיימו. המואבים היו אומרים דברי גאווה על עצמם והנביא אומר שדברים אלו לא יתקיימו[90]: (לא) הנביא חוזר לפנות לאנשי מואב:[91] עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל לכן אני ארים קול יללה על מואב (היות והיא הושפלה מגאוותה),[92] וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק ואני אזעק על כל מואב,[93] אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה ועל תושבי מקום שנקרא "אנשי קיר" אגנח ואצטער[94]: (לב) מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה אני אבכה עלייך, העיר שבמה שיש בה כרמים רבים, כמו שבכיתי על יעזר. בזמן הנבואה העיר יעזר כבר נחרבה, והנביא אומר שהוא יבכה על שבמה שעתידה להיחרב גם היא כפי שהוא בכה על חורבן יעזר,[95] נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם הענפים שלך יצאו לגלו. היות והנביא דימה את שבמה לגפן (על שם הכרמים הרבים שהיו בה), הוא דימה את תושביה לענפי הגפן, והנביא אומר שאותם ענפים, דהיינו: תושבי מואב, ייצאו לגלות,[96] עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ הנגע של תושבי מואב הגיע עד לעיר יעזר, חיילי האויב הרגו בתושבי שבמה עד לעיר יעזר הרחוקה משם,[97] עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל האויב שדד ובזז את פירות הקיץ שאת גידלת ואת בציר הענבים שלך[98]: (לג) וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב ייגמרו כל השמחה וחדוה מכרמל ומארץ מואב,[99] וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי ואני אשבית את היין מהיקבים של מואב,[100] לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד כבר לא ידרכו את הענבים בגתות של מואב תוך כדי צעקת השמחה "הידד",[101] הֵידָד לֹא הֵידָד קולות ההידד שנשמעו בעת דריכת הענבים לא יישמעו יותר (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[102]: (לד) מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ התושבים שנמצאים בין חשבון לאלעלה צעקו כל כך חזק, עד שקולם הגיע ליהץ,[103] נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם כשם שהתושבים שנמצאים מצער ועד חורנים צעקו צעקה חזקה,[104] עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה את מואב תצעקי. הנביא אומר שכאשר תבוא הפורענות, המואבים שמצער ועד חרנים יצעקו כל כך חזק כמו שצעקו התושבים שמאלעלה ועד יהץ כשבאה עליהם הפורענות. המואבים נקראו עגלה שלישית היות וזהו כינוי לארץ חזקה,[105] כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ גם המים של הנהר שנקרא "נמרים" יהיו חרבים. הנביא אומר שגם התושבים שגרים ליד נהר נמרים ייהרגו ויברחו מהמקום עד שייחשב הדבר כאילו שהנהר עצמו התייבש[106]: (לה) וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב אני אבטל ממואב,[107] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[108] מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו כל אדם שיעלה בהמות לקרבן לאלוהיו ומעלה קטורת לשם אלוהיו. ה' אמר שלא יהיה מי שיעבוד את אלוהי מואב משום שכולם יהיו עסוקים באבל בגלל הפורענות שתבוא עליהם[109]: (לו) עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה בגלל שהפורענות תהיה גדולה כל כך, כל אחד מהמואבים יוציא קולות של עצב כמו החליל,[110] וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה ובגלל הפורענות שתבוא על תושבי המקום שנקרא "קיר חרש", ליבי יוציא קולות של עצב כמו החליל,[111] עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ המואבים הושמדו בגלל שהם התגאו[112]: (לז) כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה כל ראשיהם של המואבים יהיו קרחים, היות והם יתלשו את שערותיהם במהלך אבלם,[113] וְכָל זָקָן גְּרֻעָה ובכל הזקנים של המואבים יהיו חסרות שערות מפני שהמואבים יגלחו את שערם כדרכם של האבלים. הזקן גורם להדרת פנים ומשום כך היו האבלים מגלחים את הזקן,,[114] עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת על כל יד של המואבים יהיו שריטות של אבל. דרכם היה לשרוט את בשרם כאשר הם התאבלו,[115] וְעַל מָתְנַיִם שָׂק ועל מתניהם הם ילבשו שקים כמנהג האבלים[116]: (לח) עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד על כל הגגות ובכל הרחובות במואב יהיו הספדים. הכוונה שההספדים יהיו במקומות גלויים ולעיני כולם היות ויהיו הספדים רבים כל כך,[117] כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב שהרי שברתי את מלכות של מואב,[118] כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ (שברתי את מלכות מואב) כמו ששוברים כלי שכבר אין יותר צורך בו,[119] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[120]: (לט) אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ תיללו בצער ותשאלו איך מואב נשבר,[121] אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ איך המואבים הסתובבו וברחו מפני אויביהם במקום להילחם נגדם, ובכך הם הביאו על עצמם בושה, לאחר שהם צחקו על עם ישראל שברח מפני אויביו,[122] וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל סְבִיבָיו מואב יהיו לצחוק ולשבירה בידי כל העמים שסביבו. כל העמים שסביב מואב יצליחו לנצח את המואבים והם יצחקו עליהם[123]: (מ) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה':[124] הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה האויב, נבוכדנצר, יבוא על מואב במהירות רבה כמו שהנשר דואה במהירות,[125] וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב האויב יפרוס את כנפיו ויתקוף את מואב (גם צלע זו מדמה את מהירות הגעת נבוכדנצר לנשר שעף באוויר)[126]: (מא) נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת כל הערים של מואב ייכבשו במהירות (ולכן השורש ל.כ.ד נכתב בלשון יחיד כדי לרמוז על הנפילה המהירה של כל הערים כאילו שהם היו רק עיר אחת),[127] וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה והערים שנמצאיות במקומות הגבוהים ונקראים "מצדות" ייתפסו גם הם על ידי האויב,[128] וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה הלבבות של גיבורי מואב יהיו כמו הלב של אישה שכורעת ללדת ונמצאת בכאב, ולכן ליבה שבור. הגיבורים לא יצליחו למנוע את מפלת מואב היות והם לא יתמלאו בגבורה, אלא הם יהיו מיואשים מהאפשרות להציל את עמם[129]: (מב) וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם מואב יהיו מושמדים וכבר לא יהיו יותר לעם,[130] כִּי עַל יְקֹוָק הִגְדִּיל הפורענות שבאה על מואב הגיע לה על שהיא דיברה דברי ביזיון על ה'[131]: (מג) פַּחַד וָפַחַת וָפָח פורענויות מסוגים שונים שיש בהם פחד, בורות ורשתות. נופלים לתוך הבור ונתפסים בתוך הרשת, ולכן הוזכרו הבורות והרשתות בהקשר של פורענויות,[132] עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב (פורענויות מסוגים שונים) יבואו עלים יושבי מואב,[133] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[134]: (מד) הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת מי שיצליח לברוח בעצמו ולהבריח את בניו ורכושו מהפורענות שיש בה פחד, יפול אל הבור – תבוא עליו פורענות מסוג שונה,[135] וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח ומי שיצליח לעלות מהבור שהוא נפל אליו, יילכד ברשת – תבוא עליו פורענות מסוג שונה,[136] כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם שהרי אני אביא על המואבים את השנה שבה אני אשגיח עליהם ואביא עליהם את הפורענות שמגיע להם כעונש,[137] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[138]: (מה) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים המואבים הבורחים משדה הקרב יחשבו לעמוד בצל של העיר חשבון, הם חשבו שהם יינצלו אם הם יברחו לעיר חשבון שנמצאת במקום גבוה,[139] כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן (המואבים סמכו על האפשרות להינצל בעיר חשבון) משום שבעבר, כאשר העיר חשבון הייתה שייכת לסיחון, הצליחה סיחון לכבוש את מואב על ידי שחייליהם יצאו להילחם מהעיר חשבון. כאשר העיר חשבון הייתה שייכת לסיחון מל האמורי, חיילי סיחון היו יוצאים להילחם נגד המואבים מהעיר חשבון, והם הצליחו, ולכן חשבו המואבים שעכשיו הם עצמם יצליחו להינצל בעיר חשבון, (ויש בפסוק כפילות כדרכם של נבואות: האש שיצאה מחשבון היא בעלת משמעות דומה ללהבה שיצאה מסיחון),[140] וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וסיחון הצליח להשמיד את כל האשנים החשובים במואב,[141] וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן וכן הצליח סיחון להרוג את כל האנשים המכובדים במואב[142]: (מו) אוֹי לְךָ מוֹאָב אוי לכם מואב. הנביא אומר שכאשר רואים את הפורענות שבאה על מואב צריך לומר "אוי",[143] אָבַד עַם כְּמוֹשׁ העם שעובד לאל שנקרא "כמוש" עתיד להיאבד כשתבא עליו הפורענות,[144] כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי שהרי הבנים שלך נלקחו בשבי על ידי האויב,[145] וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה והבנות שלך נלקחו לגלות[146]: (מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בימות המשיח, אני (ה') עתיד להחזיר את הגולים לארצם,[147] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[148] עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב עד כאן נאמרו הנבואות על הפורענויות שיבואו על מואב. הנביא כתב את כל הנבואות שלו על מואב בפרק זה[149]:

 

[1] רד"ק והסביר שה' נקרא אלוקי ישראל משום שהוא יביא את הפורענות על מואב כנקמה על מה שהמואבים עשו לעם ישראל.

[2] רד"ק בפרושו לישעיהו א,ט.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות. תרגום: "משגב" מלשון מקום מבטחים והכוונה שהם לקו במקום המבטחים שלהם.

[7] מצודות.

[8] תרגום. רד"ק מעיר שיש בפסוק זה לשון נופל על לשון: "חשבון – חשבו".

[9] מצודות.

[10] מצודות וגם כאן יש לשון נופל על לשון.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] רש"י.

[16] רד"ק.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רד"ק: הצרים שמעו את צעקות ההרוגים.

[20] תרגום.

[21] מצודות. תרגום ורש"י: יש מגדל ערוער במדבר שעומד במקום חרב וכל מי שגר סביבו הם רק יושבי אוהלים. בהמשך הביא רש"י את הפירוש שהערוער הוא עץ שבמדבר. רד"ק: הערים הם שיהיו כמו ערוער שבמדבר.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] רד"ק. מצודות: בגלל שה' אמר שכך יקרה.

[30] רש"י והסביר שכל  דבר שיוצא מהגוף נקרא "ציץ". תרגום: תעבירו את הכתר של מואב אל עם אחר.

[31] רש"י.

[32] תרגום.

[33] רש"י.

[34] רד"ק.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] על פי רד"ק בפירושו לפסוק א'.

[41] רש"י.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רד"ק בשם אביו כתב שהניפוץ הוא גם ריקון ויש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת.

[44] רש"י.

[45] רש"י. רד"ק: הנביא מדגיש שהמואבים הצליחו להציק לישראל רק בגלל שישראל עבדו לעגלים.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] רד"ק ובשם אביו כתב שהכוונה שלערי מואב עלה השודד.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] רש"י. מצודות הסביר שדרכם של המקוננים להניד את ראשם.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] רש"י.

[64] רש"י.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] רד"ק.

[68] רש"י.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] רד"ק. מצודות כתב שהמרחק נמדד מארנון וההבדל בין פירושו לפירוש רד"ק הוא שלפי מצודות יש רק נקודת גבול אחת שממנה מודדים את הערים ולפי רד"ק מודדים מכל נקודה בגבול.

[73] רד"ק והסביר שכשם שהקרן נמצאת בראש הבהמה וגבוהה מכולם, כך המלכות גבוהה מכל העם.

[74] מצודות. רד"ק:הכוונה לחיילים ולשרים שהם זרוע של השלטון.

[75] תרגום.

[76] רד"ק. מצודות: תגרמו למואב לבלבול דעות גדול כמו של השיכור.

[77] רד"ק. תרגום: המואבים ביזו את עם ישראל.

[78] רד"ק. מצודות: הכוונה שהמואבים יהיו מאוד מבולבלים.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק.

[82] רד"ק. תרגום: בגלל שחטאתם ביחס שלכם לעם ישראל, אתם תתנודדו, אתם תוגלו. מצודות: מדובר על תנודה עם הראש.

[83] מצודות.

[84] רד"ק. רש"י  הסביר שפי פחת היינו במקום שיש מים ולפעיתים המים מתייבשים ונוצרת שם גומא. תרגום: הפסוק אומר שהמואבים יהיו כמו יונים שנאלצים לעזוב את השובך שלהם ולעבור לבורות על מנת להיות מוגנים שם.

[85] רד"ק.

[86] רד"ק.

[87] רד"ק.

[88] רד"ק.

[89] מצודות. רש"י: השנאה של מואב לישראל איננה שנאה מוצדקת.

[90] רד"ק. לפי פירושו יש לחלק את הפסוק באופן שונה מבעל הטעמים. "לא כן בדיו" – דברי כזביו לא יתקיימו, ו"לא כן עשו" היינו שהמואבים לא הצליחו לעשות כפי שהם אמרו שהם יעשו. הצלע הראשונה מדברת על העתיד, והצלע השניה מתארת לאחר זמן שתכנית המואבים לא הצליחה. לאחר מכן כתב את הפירוש לפי בעל הטעמים "ועברתו לא כן" – שלא התקיים כעסו של מואב. אין הבדל במשמעות הפסוק בין שני הפירושים אלא רק באופן שבו המשמעות עולה מהפסוק. רש"י: בדיו היינו גיבוריו. גיבורי מואב לא החזירו טובה לאברהם אבנו על שהציל את לוט אביהם.

[91] רד"ק.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] רש"י.

[95] רש"י.

[96] רש"י.

[97] מצודות.

[98] רד"ק.

[99] תרגום + רש"י. לפי פירושם" השורש א.ס.ף כמקביל לשורש כ.ל.ה. רד"ק העלה אפשרות נוספת שהמשמעות היא שהשמחה תיאסף אל מקום אחד. מבחינת משמעות הפסוק אין הבדל גדול בין הפירושים ואולי לפי רד"ק השבתת השמחה תהיה מועטת יותר מאשר פירושם של תרגום ורש"י.

[100] תרגום.

[101] רש"י.

[102] מצודות. תרגום: תושבי מואב לא ירימו יותר את קולם. רש"י: מעתה יישמעו קולות הידד, אבל קולות אלו לא יהיו של שמיה על דריכת הענבים, אלא קולות של בריחה מהאויב.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] רד"ק וכתב עוד פירוש שמדובר על מדינה שהיא בת שלוש שנים. תרגום: עגלה משולשת היא העגלה השלישית שנולדת והיא המשובחת.

[106] רד"ק.

[107] תרגום.

[108] תרגום.

[109] תרגום + מצודות.

[110] מצודות. לפי פירוש זה, הנביא מדבר כאילו בשם המואבים. מהר"י קרא: הנביא אומר שכמו שהלב שלו מצטער עכשיו, עתידים הלבבות של המואבים להצטער בעתיד כשתבוא עליהם הפורענות.

[111] מצודות.

[112] רש"י. לפי פירושו, היתר שהוזכר בפסוק הוא הגאווה של המואבים. רד"ק: יש בצלע זו הסבר מדוע הצער יהיה גדול כל כך. לפי פירושו, היתר שהוזכר בפסוק פירושו הרכוש הרב של המואבים, והנביא מתאר את השמדת הרכוש.

[113] רד"ק.

[114] רד"ק.

[115] רש"י. תרגום: "גדודות" מלשון אסיפה יחד, והקבוצה שנאספה יחד המומה מהפורענות.

[116] מצודות.

[117] רד"ק.

[118] תרגום.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] רש"י.

[122] רד"ק.

[123] תרגום. מצודות הסביר שמחיתה הינו מלשון פחד, והכוונה היא שהעמים האחרים יחששו שמא תבוא עליהם פורענות כפי שבאה על מואב.

[124] תרגום.

[125] רד"ק.

[126] מצודות.

[127] רד"ק. בפירושו השני וגם רש"י כתב שהכוונה לעיר מסוימת שנקראת קריות.

[128] רד"ק. מצודות: הכוונה למצודות, למגדלים.

[129] רד"ק.

[130] מצודות.

[131] מצודות.

[132] מצודות.

[133] תרגום.

[134] תרגום.

[135] רד"ק וכך הסביר גם את הבדל בין הקרי לכתיב. בקיר כתב "הנס", דהיינו שהאדם עצמו יברח. בכתיב כתוב "הניס, והכוונה שהוא הבריח את בניו ואת ממונו.

[136] מצודות.

[137] מצודות.

[138] תרגום.

[139] רש"י.

[140] מצודות.

[141] תרגום. רד"ק הסביר שהכוונה שסיחון השמידו את כל המואבים עד למקום מסוים שהיה מוכר. מצודות: הכוונה שסיחון השמידו את האנשים הפשוטים שבמואב.

[142] רד"ק.

[143] תרגום.

[144] מצודות.

[145] תרגום.

[146] תרגום.

[147] רד"ק וכתב שלמרות שסנחריב בלבל את האומות, בימות המשיח, מואב ועמון יחזרו למקומם, וכנראה שנשאר מהם זכר. כמו כן כתב שכל העמים יישבו במקומם ויהיו תחת שלטון ישראל. מצודות:הכוונה לאחר שיעבור זמן רב מהפורענות.

[148] תרגום.

[149] מצודות.