ירמיהו נב

ירמיהו פרק נב

 להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ צדקיהו היה בן עשרים ואחת שנים כשהוא התחיל למלוך,[1] וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם צדקיה מלך בירושלים במשך אחת כשרה שנה,[2] וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה שם אמו של צדקיהו היה חמוטל בת ירמיהו והיא הייתה מהעיר לבנה[3]: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק צדקיה עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה',[4] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים (צדקיה עשה מעשים רעים) כמו שעשה יהויקים לפניו[5]: (ג) כִּי עַל אַף יְקֹוָק הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו היות והיה כעס של ה' על ירושלים וממלכת יהודה, וה' רצה לגרום לכך שהם יושלכו מעל פניו,[6] וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל לכן צדקיהו מרד במלך בבל. הנביא מציין שלא היה שום היגיון במרד של צדקיהו בנבוכדנצר, אלא שה' גרם למרד זה כיוון שעל ידי כך הוא גרם לגלות ממלכת יהודה[7]: (ד) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בשנה התשיעית למלכותו של צדקיה,[8] בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בחודש העשירי בעשור לחודש, בי' בטבת,[9] בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ נבוכדנצר מלך בבל בא עם כל חייליו והקי את מחנה הצבא שלו ליד ירושלים,[10] וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב נבוכדנצר וחייליו בנו מגדלים מסביב לירושלים. המגדלים סייעו לצבא התוקף להטיל מצור ולהתקיף את העיר[11]: (ה) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ העיר ירושלים עמדה במצור עש השנה האחת עשרה למלכותו של צדקיהו. כלומר, המצור ארך כשנתיים וחצי (כפי שמוכח גם מהפסוק הבא)[12]: (ו) בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר בתשעה לחודש הרביעי, בט' תמוז, התחזק הרעב בירושלים,[13] וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ ולא היה לעם בירושלים אוכל לאכול[14]: (ז) וַתִּבָּקַע הָעִיר הובקעה חומת ירושלים,[15] וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ כל הגברים שהיו יכולים להילחם ברחו מהעיר,[16] וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ הגברים שהיו יכולים להילחם יצאו מירושלים דרך שער שהיה בין שתי החומות שהקיפו את העיר שהיה ליד גן המלך,[17] וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב הכשדים, חיילי בבל, הקיפו את העיר,[18] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה הגברים שהיו יכולים להילחם הלכו בדרך שמובילה לערבות יריחו[19]: (ח) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ החיילים הכשדיים רדפו אחרי צדקיה,[20] וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ החיילים הכשדיים השיגו את צדקיהו בערבות יריחו,[21] וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו כל החיילים של צדקיה התפזרו ממנו, כל החיילים של צדקיהו עזבו אותו והתפזרו[22]: (ט) וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ החיילים הכשדיים תפשו את צדקיה,[23] וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת החיילים הכשדיים העלו את צדקיה למלך בבל שהיה בארץ חמת במקום שנקרא רבלה,[24] וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים נבוכדנצר התווכח עם צדקיה ובא אליו בטענות על שמרד בו[25]: (י) וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו נבוכדנצר שחט את בניו של צדקיה לעיני צדקיה, צדקיה ראה את שחיטת בניו על ידי מלך בבל,[26] וְגַם אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה צדקיה שחט ברבלה גם את כל שרי ממלכת יהודה[27]: (יא) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר נבוכדנצר גרם לעיוורון בעיניים של צדקיה,[28] וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם נבוכדנצר קשר את צדיקה בשלשלאות של נחושת,[29] וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה נבוכדנצר מלך בבל הוביל את צדקיהו לבבל,[30] וַיִּתְּנֵהוּ בֵית הַפְּקֻדֹּת עַד יוֹם מוֹתוֹ נבוכדנצר שם את צדקיהו בבית הסוהר עד יום מותו (של צדקיהו)[31]: (יב) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בעשירי לחודש החמישי, בי' אב, בשנה התשע עשרה למלכות נבוכדנצר מלך בבל,[32] בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם נבוזראדן שהיה השר האחראי על הרג אנשים שנבוכדנצר ציווה להרוג אותם, עמד בירושלים[33]: (יג) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְקֹוָק נבוזראדן שרף את בית המקדש,[34] וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ ואת ביתו של צדקיה,[35] וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם ואת כל הבתים בירושלים,[36] וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ (נבוזראדן לא שרף את כל הבתים בירושלים) אלא את הבתים של האנשים החשובים[37]: (יד) וְאֶת כָּל חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב ואת כל החומות שהקיפו את ירושלים,[38] נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת רַב טַבָּחִים החיילים הכשדיים שהיו עם נבוזראדן שר הטבחים נתצו (את חומות ירושלים)[39]: (טו) וּמִדַּלּוֹת הָעָם חלק מהאנשים הפחות חשובים בעם,[40] וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר ואת תושבי העיר שנשארו בחיים ולא נהרגו,[41] וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל ואת אלה שנכנעו למלך בבל,[42] וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן וכן את שאר המון העם שעדיין נשארו בערי יהודה,[43] הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים נבוזראדן שר הטבחים הגלה לבבל[44]: (טז) וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים נבוזראדן, השר שהיה אחראי להרוג אנשים במצוות המלך, השאיר חלק מתושבי יהודה הפחותים,[45] לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים תושבי ממלכת יהודה הפחותים הושארו כדי לעבוד בכרמים וכדי לחפור בורות[46]: (יז) וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית יְקֹוָק את עמודי הנחושת שהיו בבית המקדש. הכוונה לעמודים יכין ובועז שעמדו בפתח בית המקדש,[47] וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וכן את המכונות ששימשו לכיורים. בספר מלכים א' ו', כז'-לח' כתוב על המכונות בבית המקדש ששימשו ככיורים ניידים (על גלגלים) מהם נטלו הכהנים את ידיהם,[48] וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת וכן את הים שהיה עשוי נחושת. הים היה מעין גיגית גדולה ובה טבלו הכהנים,[49] אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק (העמודים, המכונות והים) שהיו בבית המקדש,[50] שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים הכשדים שברו אותם,[51] וַיִּשְׂאוּ אֶת כָּל נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה הכשדים הובילו את כל הנחושת מהעמודים, מכונות והים לבבל[52]: (יח) וְאֶת הַסִּרוֹת את הדודים, כלים עגולים גדולים,[53] וְאֶת הַיָּעִים ואת המגרפות ששימשו לגריפת הדשן,[54] וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת ואת כלי הנגינה,[55] וְאֶת הַמִּזְרָקֹת ואת הספלים שבהם קיבלו את הדם,[56] וְאֶת הַכַּפּוֹת ואת הכפות שבהם היו שמים את הלבונה,[57] וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶם ואת שאר כלי הנחושת שהשתמשו בהם בבית המקדש,[58] לָקָחוּ לקחו החיילים הכשדיים איתם לבבל[59]: (יט) וְאֶת הַסִּפִּים ואת האגנות שבהם קיבלו את הדם,[60] וְאֶת הַמַּחְתּוֹת ואת המחתות שאיתם חתו את הגחלים,[61] וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת ואת הספלים,[62] וְאֶת הַסִּירוֹת ואת הדודים,[63] וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וא המנורות שהיו בבית המקדש. שלמה המלך הכין עשר מנורות נוספים שהיו בבית המקדש,[64] וְאֶת הַכַּפּוֹת ואת הכפות ששימשו לבזיכי הלבונה,[65] וְאֶת הַמְּנַקִיוֹת ואת הקנים החלוליםי עליהם היו מניחים את לחם הפנים. בשולחן היו קשוות, מעין עמודים שהחזיקו את המנקיות, חצאי קנים חלולים ששימשו כמעין מדפים עליהם היו מניחים את לחם הפנים,[66] אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף בין אם הכלים היו עשויים מזהב ובין אם הם היו עשויים מכסף,[67] לָקַח רַב טַבָּחִים את הכל לקח נבוזראדן, השר שהיה ממונה להרוג את ההרוגים במצוות המלך[68]: (כ) הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם שני עמודי הנחושת, יכין ובועז,[69] הַיָּם אֶחָד הים שעשה שלמה (שהוזכר גם הוא לעיל),[70] וְהַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר נְחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנוֹת ושנים עשר הבקר שהיו מתחת לים, הים היה מונח על שנים עשר בקר, והים היה מוצב ליד המכונות,[71] אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק העמודים, המכונות והים נעשו על ידי שלמה לבית המקדש,[72] לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לא היה ניתן לשקול את משקל הנחושת של כל הכלים הללו היות והם היו כבדים כל כך[73]: (כא) וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד כל אחד מעמודי הנחושת היה גבוה שמונה עשרה אמה,[74] וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וחוט של שתים עשרה אמה הקיפה אותם (כך שהקוטר שלהם היה כארבע אמות),[75] וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב הנחושת ממנה היו עשויים העמודים הייתה בעובי של ארבע אצבעות ושאר העמוד היה חלול[76]: (כב) וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת על כל אחד מהעמודים היה כותרת העשוי מנחושת. הנחושת הייתה מעין עיגול עשוי נחושת,[77] וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת גובה כל כותרת היה חמש אמות,[78] וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב החלק העליון של הכותרת היה עשוי מעשה שבכה, מעין רשת, והיו רימונים שהיו תלויים על הכותרת,[79] הַכֹּל נְחֹשֶׁת הכותרת והרימונים היו עשויים נחושת,[80] וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים גם לעמוד השני היה כותרת עם שבכה ורימונים עליו[81]: (כג) וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה היה ניתן לראות תשעים וששה מהרימונים (אבל ארבעה היו נסתרים על ידי קיר בית המקדש),[82] כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה סָבִיב ובסך הכל היו מאה רימונים מסביב לשבכה שעל הכותרת[83]: (כד) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה נבוזראדן שר הטבחים לקח את שריה הכהן הגדול ואת צפניה שהיה סגנו. תפקיד הסגן היה להחליף את הכהן הגדול למקרה שהוא נטמא או נפסל,[84] וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף וכן לקח נבוזראדן את שלושת השומרים שבידיהם היו המפתחות של העזרה שבבית המקדש[85]: (כה) וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ומהעיר ירושלים לקח נבוזראדן מנהיג אחד שהיה ממונה על אנשי המלחמה,[86] וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וכן לקח נבוזראדן שבעה אנשים שהיו יושבים בירושלים והיו נמצאים תמיד עם המלך,[87] וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ וכן לקח נבוזראדן את האדם שתפקידו היה לספור עבור שר הצבא את מספר החיילים שבכל עיר,[88] וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וכן לקח נבוזראדן שישים אנשים חשובים מתושבי העיר שלא ברחו[89]: (כו) וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים נבוזראדן שר הטבחים הנהיג את האנשים שנמנו (הכהן הגדול, סגנו, השומרים על בית המקדש, שר הצבא, שבעה מרואי פני המלך, סופר שר הצבא ושישים אנשים חשובים),[90] וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה נבוזראדן הוליך אותם למלך בבל שנמצא באותה עת ברבלה[91]: (כז) וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת נבוכדנצר מלך בבל הכה אותם והרג אותם ברבלה שנמצאת בארץ חמת,[92] וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ ממלכת יהודה גלתה מעל אדמתה[93]: (כח) זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר הנביא מסכם את הגולים שהגלה נבוכדנצר לבבל,[94] בִּשְׁנַת שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בשנה השביעית לאחר שנבוכדנצר הכניע את יהויקים, הגלה נבוכדנצר שלושת אלפים עשרים ושלושה אנשים מממלכת יהודה. גלות זו הייתה הגלות של יכניה. משאר השבטים הגלה נבוכדנצר עוד כשבעת אלפים אנשים, סך הכל גלו בגלות זו כעשרת אלפים אנשים[95]: (כט) בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר בשנה השמינית למלכותו של נבוכדנצר,[96] מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם הגלה נבוכדנצר מירושלים שמונה מאות שלושים ושניים אנשים. זוהי גלות צדקיה[97]: (ל) בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר בשנה העשרים ושלש למלכותו של נבוכדנצר,[98] הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הגלה נבוזראדן שר הטבחים שבע מאות ארבעים וחמישה מתושבי ממלכת יהודה. בשנה זו נבוכדנצר כבש את צור והגלה את תושבי ממלכת יהודה שגרו בסמוך לארצות עמון ומואב,[99] כָּל נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת סך הכל הגלה נבוכדנצר ארבעת אלפים ושש מאות אנשים מתושבי ממלכת יהודה[100]: (לא) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה לאחר שעברו שלושים ושבע שנים לגלות יהויכין מלך יהודה לבבל,[101] בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ בעשרים וחמישה לחודש שנים עשר, כה' אדר,[102] נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ בשנה הראשונה למלכותו, גידל אויל מרודך מלך בבל את יהויכין,[103] אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה אויל מרודך גידל את ראשו של יהויכין מלך יהודה,[104] וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא אויל מרודך הוציא את יהויכין מבית הכלא[105]: (לב) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת אויל מרודך דיבר עם יהויכין דברים טובים והוא ניחם אותו,[106] וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל ואויל מרודך גידל את כסאו של יהויכין מעל לכסא שאר המלכים שהיו איתו בבל. מעמדו של יהויכין היה חשוב יותר מאשר שאר המלכים שמלכו עם אויל מרודך בבבל[107]: (לג) וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ אויל מרודך החליף את בגדיו של יהויכין מהבגדים שיהויכין לבש בבית הכלא,[108] וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו ויהויכין היה אוכל את הארוחות שלו יחד עם אויל מרודך[109]: (לד) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל תמיד היו נותנים ליהויכין גם את מה שאנשי ביתו היו צריכים,[110] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ בכל יום היו נותנים ליהויכין את הצרכים של ביתו, וכל זאת עד ליום מותו של יהויכין,[111] כֹּל יְמֵי חַיָּיו כך נעשה לאורך כל חייו של יהויכין[112]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר מלכים שם הרחבנו בשאלה האם צדקיהו היה צדיק או רשע.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] תרגום. מהר"י קרא: בבית המקדש הראשון הבקעת חומת ירושלים הייתה בט' בתמוז ובבית המקדש השני הבקעת חומת ירושלים הייתה ביז' בתמוז. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר מלכים באוצר המאמרים ובספר ירושלים של זהב, שם הרחבנו בעניין תאריך הבקעת חומת העיר.

[14] תרגום. בעניין הביאור של "לחם" כמאכל, עיין רש"י ויקרא כא,כא ובמילון אוצר מפרשי התנ"ך ערך "לחם".

[15] מצודות וכתב שמלשון הכתוב משמע כאילו שהחומה הובקעה מצד עצמה, היות ותושבי ירושלים היו חלשים ולא התנגדו להבקעת העיר.

[16] תרגום.

[17] מצודות. רש"י: הייתה מערה שהובילה מארמון המלך ועד ליריחו.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] תרגום. חז"ל אמרו שחיילי בבל ראו צבי שהולך מעל המערה והם רדפו אחרי הצבי וכך גילו את פתח המערה ממנו יצא צדקיה.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] רש"י.

[26] תרגום.

[27] תרגום. רש"י: הכוונה לסנהדרין, ונבוכדנצר שחט אותם היות והוא טען נגדם שהם התירו את שבועתו ובכך הרשו לו למרוד בבבל.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] מצודות.

[32] תרגום. בספר מלכים כתוב שהיה זה בתאריך ז' באב. הגמרא במסכת תענית מתארת את השלבים שבחורבן בית המקדש, החל מז' באב (התאריך הכתוב בספר מלכים) ועד לי' באב, התאריך המוזכר כאן.

[33] רד"ק.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רש"י הביא מחלוקת אמוראים האם הכוונה לבתי כנסיות או לבתי מדרשות.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] רד"ק וריך לומר שרק חלק גלו היות ובפסוק הבא כתוב שנבוזראדן השאיר חלק מדלת העם להיות כורמים ויוגבים.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] רד"ק.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות. בפירושו השני כתב שיוגבים הכוונה מלשון יוקבים, דהיינו: עובדי יקב.

[47] תרגום.

[48] רש"י.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] רש"י.

[61] מצודות.

[62] מצודות וכתב שהנביא חזר על הבאת חלק מהכלים שנאמרו בפסוק הקודם משום שהם היו עשויים מחומרים אחרים, כמו הזהב והכסף.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] רד"ק. כמו כן כתב שלמרות שהעמודים הוזכרו לפני כן, הפסוק חזר על מספר העמודים והים.

[70] רד"ק.

[71] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכאשר אחז הוריד את הים מהבקר, שמו את המכונות על הבקר.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות. רש"י כתב על פי ספר מלכים שבסך הכל היו ארבע מאות רימונים, על כל כותרת היו מאתיים, כאשר המאתיים היו מחולקים לשני טורים שבכל אחד מהם היו מאה רימונים כפי שכתוב בפסוק כאן, וארבע רימונים היו מכוסים על ידי הכותל של בית המקדש.

[83] מצודות.

[84] רש"י.

[85] רש"י.

[86] תרגום + מצודות.

[87] מצודות. רש"י: הפסוק כאן סותר את הנאמר בסוף ספר מלכים שם כתוב שנבוזראדן לקח חמישה מרואי פני המלך. היו שניים מרואי פני המלך שהיו פחות חשובים ולכן הם לא נמנו בספר מלכים.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] רש"י. לשיטתו הכוונה לשנה השמינית של נבוכדנצר שהיא השנה השמינית של יהויקים. רד"ק כתב שהכוונה לתחילת השנה השמינית של נבוכדנצר שהיא סוף השנה השביעית של מלכותו.

[96] תרגום.

[97] רש"י.

[98] תרגום.

[99] רש"י.

[100] מצודות.

[101] תרגום.

[102] תרגום. רש"י: יש פסוק שכתב שהיה זה בתאריך כז' אדר. נבוכדנצר מת בכה' אדר, ועברו יומיים עד שאויל מרודך שלט במקומו.

[103] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהוא מנה אותו עם שאר המלכים.

[104] תרגום.

[105] תרגום.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] מצודות וכתב שיהויכין לא היה צריך לקבל אוכל לעצמו היות והוא היה אוכל עם המלך. רש"י כתב שהוא היה נוטל מבית המלך פרס לכל צרכיו ומשמע שהכוונה לצרכים האחרים שאינם כוללים אוכל.

[111] מצודות.

[112] תרגום.