ירמיהו פרק נ

ירמיהו פרק נ

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל בָּבֶל אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים אלו הם הדברים שה' דיבר על ממלכת בבל ועל ארץ הכשדים,[1] בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא דברי הנבואה של ה' נאמרו על ידי רימיהו הנביא[2]: (ב) הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס תרימו תורן שבראשו דגל על מנת שישמש סימן לאסוף את העמים השונים,[3] הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ שמיעו את הדברים ואל תימנעו מכך,[4] אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל תאמרו שבבל נכבשה,[5] הֹבִישׁ בֵּל העבודה הזרה שנקראת "בל" התביישה לאחר שלקתה, והיא לא הצליחה להציל את עובדיה,[6] חַת מְרֹדָךְ העבודה הזרה שנקראת "מרדך" נשברה,[7] הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ העבודה הזרה התביישה (העבודה הזרה נקראת בלשון עצב היות והיא גורמת עצב לעובדיה בכך שהם מתפללים אליה והיא איננה עונה להם),[8] חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ נשברו העבודה הזרה של בבל (העבודה הזרה נקראת בלשון גילולים היות והיא מאוסה כמו הגללים)[9]: (ג) כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן היות ועלו על בבל עמים מהצפון. הכוונה למדי ופרס שהיו בצפונה של בבל,[10] הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה עמים אלו ישימו את ארץ בבל לשממה,[11] וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ (ובגלל החורבן) לא ייה אדם שיישב בארץ בבל,[12] מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ כל בני האדם והבהמות נדדו מארץ בבל ויצאו לגולה[13]: (ד) בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא באותם הימים ובאותו הזמן, כאשר ממלכת מדי פרס ומדי יכבשו את בבל,[14] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[15] יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו יבואו תושבי ממלכת ישראל שנשארו בארץ ישראל לאחר גלות ממלכת ישראל, אך גלו עם ממלכת יהודה. התושבים האלה של ממלכת ישראל יבואו יחד עם תושבי ממלכת יהודה שגלו לבבל,[16] הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ הם ילכו ויבכו מרוב שמחה על שהם יחזרו לארצם (ברשות מלכי פרס ומדי),[17] וְאֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ והם יתבעו את ה' אלוקיהם, הם ירצו לחזור ולעבוד את ה'[18]: (ה) צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ השבים מהגולה ישאלו זה את זה לדרך שבה צריך לחזור לציון,[19] דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם פניהם יהיו מכוונים כנגד המקם הזה, ירושלים,[20] בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל יְקֹוָק שבי הגולה יאמרו זה לזה: בואו ונתחבר אל ה',[21] בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ והחיבור אל ה' יהיה על ידי ברית שלא תישכח, בברית שתחזיק מעמד לעולם[22]: (ו) צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי העם שלי, עם ישראל, היה כמו צאן שאבד,[23] רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הרועים התעו את הצאן ולכן הם אבדו. הכוונה למלכי יהודה וישראל שהתעו את העם,[24] הָרִים שׁוֹבְבוּם הלב שלהם גרר אותם ללכת בהרים במקום ללכת בדרכים הרגילות, במקום ללכת בדרך הישרה הלך עם ישראל בדרכים שאינן מתאימות לו,[25] מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם ולכן הם הלכו מההרים אל הגבעות והם שכו את המקום שבו הם אמורים לרבוץ. הכוונה שעם ישראל גלה ממקומו ולא נשאר במקום שבו הוא אמור להישאר, בארץ ישראל[26]: (ז) כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם כל מי שמצא את עם ישראל אכל אותם, הצליח להכניע אותו,[27] וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם והאויבים אמרו שאין עליהם אשמה על שהם מציקים לעם ישראל,[28] תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיקֹוָק נְוֵה צֶדֶק העונש מגיע להם על שהם חטאו לה' שהוא המקום שבו נמצא הצדק,[29] וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְקֹוָק וה' היה התקווה של אבותיהם (ואף על פי כן הם חטאו לו)[30]: (ח) נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל בני ישראל! תנדדו ותצאו מתוך בבל,[31] וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ ותצאו מארץ כשדים,[32] וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן תהיו כמו הכבשים הזכרים (הנקראים עתודים) ההולכים בראש הצאן. גם אם יהיו אנשים מבני ישראל שיישארו בגלות, אתם תצאו לפניהם לארץ ישראל[33]: (ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן שהרי אני עתיד לעורר ולהעלות קבוצה גדולה של עמים על בבל, יהיו עמים רבים שיילחמו נגד בבל,[34] וְעָרְכוּ לָהּ והם יתארגנו עליה למלחמה,[35] מִשָּׁם תִּלָּכֵד במקום שבו יתקפו העמים האחרים את בבל – בבל תיכבש. האויב לא יצטרך לתקוף את בבל ממקומות שונים, אלא יצליח להבקיע את מערך חיילי בבל באותו מקום שהוא יתקוף,[36] חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל החיצים של האויב יהיו כמו חיצים של גיבור שגורם לשכול. החיצים של האויב יהרגו את חיילי בבל,[37] לֹא יָשׁוּב רֵיקָם החיצים לא יחזרו ללא גיעה במטרה. חיצי האויב יפגעו בחיילי בבל ויכניעו אותם[38]: (י) וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל ארץ כשדים תהיה לביזה, האויב יבזוז את ארץ כשדים,[39] כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ כל מי שייקח ממנה שלל יהיה שבע, האויב יוכל לקחת הרבה מאוד שלל,[40] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[41]: (יא) כִּי תִשְׂמְחוּ כִּי תַעַלְזוּ שֹׁסֵי נַחֲלָתִי (הפורענות תבוא עליכם הבבליים) היות ואתם זמחתם ועלזתם כאשר בזזתם את נחלתי, שמחתם כאשר לקחתם לעצמכם את השלל של עם ישראל,[42] כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה אתם התרביתם בארץ ישראל וניצלתם את טוב הארץ כמו עגלה שנמצאת על הדשא ויכולה לאכול ממנו תמיד,[43] וְתִצְהֲלוּ כָּאֲבִּרִים ואתם צהלתם כמו אנשים גיבורים (בשעה שנלחמתם נגד עם ישראל)[44]: (יב) בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד העם שלכם יתמלא מאוד בבושה כשתבוא הפורענות,[45]  חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם המדינה שלכם נשברה,[46] הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה בסוף, לאחר שתבוא עליכם הפורענות, הארץ שלכם תהפוך למדבר שומם וחרב[47]: (יג) מִקֶּצֶף יְקֹוָק לֹא תֵשֵׁב בבל לא תהיה מיושבת (אלא חריבה) בגלל הכעס שה' כעס עליה,[48] וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ כל ארץ בבל תהיה שוממה,[49] כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ כל מי שיעבור בבבל יתמה וישרוק (כדרכם של האנשים שמופתעים) על כל המכות שבאו עליה וגרמו לחורבנה[50]: (יד) עִרְכוּ עַל בָּבֶל סָבִיב כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת כל הדורכים בקשת, כל מי שמשתמש בקשת ככלי נשק, תסדרו את חייליכם למלחמה מסביב לבבל,[51] יְדוּ אֵלֶיהָ תשליכו אליה את החיצים,[52] אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ אל תחוסו על החיצים, אל תחששו לבזבז חיצים שהרי כל החיצים יפגעו באויב,[53] כִּי לַיקֹוָק חָטָאָה שהרי בבל חטאה לה' (ולכן תנצחו במלחמה נגדה)[54]: (טו) הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ תבהילו את בבל על ידי שתשמיעו קולות תרועה מסביבה, שהרי היא כבר הושיטה את ידה להיכנע,[55] נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ היסודות שלה נפלו ולכן נהרסו החומות שלה,[56] כִּי נִקְמַת יְקֹוָק הִיא שהרי זו נקמה מאת ה' (על שהיא החריבה את חומות ירושלים),[57] הִנָּקְמוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ תנקמו בה ותעשו לה כמו שהיא עשתה לירושלים[58]: (טז) כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל תכריתו את הזורעים מבבל, לאחר ניצחון האויב – לא יהיה מי שיזרע את השדות בבבל,[59] וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר ולא יהיה עוד מי שיוכל להניף את המגל ולקצור את השדה (לאחר שבבל תיחרב),[60] מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה (לא יהיה זורע ומניף מגל) מפני החרב של מי שיעשוק את בבל,[61] אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ תושבי בבל שהגיעו אליה מעמים אחרים ומארצות אחרות יחזרו לעמם ולארצם היות ולא תהיה סיבה שהם יישארו בבבל, והם יפחדו מהאויב[62]: (יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל עם ישראל היה כמו צאן מפוזר,[63] אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ האריות, מלכי העמים האחרים, פיזרו אותם,[64] הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר מלך אשור היה הראשון שאכל אותם. הכוונה לעשרת השבטי שהוגלו על ידי מלך אשור,[65] וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל והאחרון שסיים את אכילתם היה נבוכדנר מלך בבל שהגלה את תושבי ממלכת יהודה, ובכך הוא שבר את עצמותיו של עם ישראל[66]: (יח) לָכֵן היות ומלך בבל הגלה את ממלכת יהודה, כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ' צבאות אלוקי ישראל.[67] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים: על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[68] הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אני עתיד להשגיח ולהביא פורענות על מלך בבל כמו שהשגחתי על כך והבאתי פורענות על מלך אשור[69]: (יט) וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ אני עתיד להשיב את עם ישראל למקום מגוריו, לארץ ישראל,[70] וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן ועם ישראל יוכל לרעות בכרמל ובבשן שהם מקומות שבהם יש מרעה טוב,[71] וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ ונפש ישראל תשבע מהמרעה שבהר אפרים ובגלעד[72]: (כ) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא בימים שאחזיר אתעם ישראל לארץ ישראל ובזמן זה,[73] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[74] יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ גם אם יבקשו את החטאים של עם ישראל – הם לא יהיו. עם ישראל לא יחטא,[75] וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה וגם אם יחפשו את החטאים של תושבי ממלכת יהודה – לא ימצאו אותם, היות והם לא יחטאו,[76] כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר היות ואני אסלח לכל מי שיישאר בחיים באותו הזמן. ה' אמר שבגלל ייסורי הגלות, הוא עתיד למחול על החטאים של עם ישראל והם לא יחטאו יותר[77]: (כא) עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ תעלה על הארץ שמרד בי. הכוונה לממלכת בבל,[78] וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד ותעלה גם על מקום שנקרא "פקוד",[79] חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם תחריב את בבל ותשמיד את מי שברוח ממנה,[80] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[81] וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ ואתה כורש, תעשה ככל מה שציוויתי אותך (להשמיד את בבל)[82]: (כב) קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ קול המלחמה נשמע בארץ בבל,[83] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל ויש שבר גדול בבבל[84]: (כג) אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר כיצד נכרת ונשבר,[85] פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ (כיצד נכרת ונשבר) המלך שהיה שובר את כל הארץ. הכוונה לנבוכדנצר והנביא אומר שנפילתו מהווה הפתעה היות והוא היה מלך מאוד חזק,[86] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם בבל הייתה למהון בכל העמים. כל העמים תמהים על נפילתה של ממלכת בבל[87]: (כד) יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל בבל! הכנתי לך מוקש ואת נפלת בו,[88] וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ לא ידעת שאת צריכה להישמר ממוקש זה,[89] נִמְצֵאת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ נשארת במקומך ולא ברחת, ומשום כך את נתפסת במוקש,[90] כִּי בַיקֹוָק הִתְגָּרִית היות ואת התגרית בה' (על ידי שהחרבת את ממלכת יהודה)[91]: (כה) פָּתַח יְקֹוָק אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ ה' פתח את האוצר שלו והויצא משם את הכלים שבהם הוא יבטא את זעמו. הנביא מדמה את היותו של ה' כגורם מעורר למדי ופרס לתקוף את בבל כאילו שה' הוציא כלי זעם מהמקום שבו נמצאים האוצרות שלו,[92] כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים היות והשחתת בבל היא מלאכה מאת ה' צבאות, השחתת בבל היא מעשה שנעשה על ידי ה'[93]: (כו) בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ תיכנסו לבבל מסוף העיר על מנת שחיילי בבל לא יבחינו בכם,[94] פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ תפתחו את האוצרות שבהם נמצאת התבואה (על מנת לקחת אותה),[95] סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ תדרכו על בבל ותרמסו אותה כמו שדורכים על ערימות התבואה על מנת לדוש אותם, ועל ידי זה תחריבו את בבל,[96] אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית אל תשאירו דבר שיישאר מממלכת בבל[97]: (כז) חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ תחריבו את כל השרים שלה (שהנביא דימה אותם לפרות),[98] יֵרְדוּ לַטָּבַח השרים ירדו ונטבחו. יש בצלע זו מעין חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[99] הוֹי עֲלֵיהֶם "אוי" להם, לשרי בבל,[100] כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם היות ובא היום שבו ייזכרו מעשיהם והם ייענשו עליהם[101]: (כח) קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל חלק מעם ישראל ברח וניצל מבבל. כאשר דריוש כבש את בבל, חלק מעם ישראל ברח לארץ ישראל בהכירם שנבואתו של ירמיהו מתגשמת,[102] לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הבורחים מבבל מספרים בארץ ישראל על נקמת ה' אלוקינו,[103] נִקְמַת הֵיכָלוֹ הנקמה שה' נקם היא הנקמה של בית מקדשו. בגלל שבבל החריבה את בית המקדש, ה' הביא עליהם פורענות זו[104]: (כט) הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים תאספו לבבל חיילים שיורים בקשת,[105] כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב כל מי שיודע למתוח את הקשת יחנה מסביב לבבל (וכך לא יוכלו לברוח מבבל),[106] אַל יְהִי  לָהּ פְּלֵטָה אף אחד לא יוכל להינצל מבבל,[107] שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ תשלמו לבבל את שכרה,[108] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ תעשו לבבל כמו שהיא עצמה עשתה לאחרים,[109] כִּי אֶל יְקֹוָק זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שהרי בבל הרשיעה על עמו של ה', וה' הוא קדושם של עם ישראל[110]: (ל) לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וכעונש על כך יפלו הבחורים הצעירים בבבל בתוך הרחובות של בבל,[111] וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא וכל החיילים שבבבל ייהרגו באותו היום,[112] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[113]: (לא) הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן אני עתיד לשלוח עליך את כעסי,[114] נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות,[115] כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ משום שבא היום שבו אזכור את החטאים שלך ואפרע ממך עליהם[116]: (לב) וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל מלך בבל (בלשצר) יכשל ויפול,[117] וְאֵין לוֹ מֵקִים ולא יהיה מי שיקים אותו, לא יהיה מי שימלוך במקומו,[118] וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו אני (ה') אדליק אש בערי בבל,[119] וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו האש תשרוף את כל מה שנמצא מסביב לעריו[120]: (לג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות:[121] עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו תושבי ממלכת ישראל ותושבי ממלכת יהודה נגזלו ונשדדו שניהם: ממלכת ישראל על ידי ממלכת אשור וממלכת יהודה על ידי ממלכת בבל,[122] וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם ומי ששבה אותם מחזיק בהם ומסרב לשלח אותם: כשם שאשור סירבה לשלח את תושבי ממלכת ישראל לחופשי, כך סירבה ממלכת בבל לשלח את תושבי ממלכת יהודה לחופשי[123]: (לד) גֹּאֲלָם חָזָק אולם, מי שעתיד לגאול את תושבי ממלכת ישראל ויהודה הוא גואל חזק ויצליח להכניע את ממלכת בבל,[124] יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ שמו של הגואל הוא ה' צבאות,[125] רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם ה' עתיד לריב את ריבם של בני ישראל,[126] לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ כאשר ה' ייפרע מבבל, כל הארץ תירגע (היות ומלך בבל היה יוזם מלחמות רבות),[127] וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל ועל בבל תבוא חרדה גדולה (היות והיא תיפול על ידי האויב)[128]: (לה) חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים החרב תבוא על הכשדים, יבואו אנשים שיהרגו עם חרביהם את תושבי ארץ כשדים,[129] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[130] וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ וכן תבוא החרב על תושבי ממלכת בבל, על השרים שלה ועל החכמים שבה[131]: (לו) חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ החרב של האויב תבוא על הקוסמים של בבל ותשבש אותם – הקוסמים לא יידעו מה לעשות,[132] חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ חרב האויב תבוא על הגיבורים שבבבל ותשבור אותם[133]: (לז) חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ חרב האויב תבוא גם על הסוסים של בבל ועל המרכבות שלו,[134] וְאֶל כָּל הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וכן תבוא החרב על כל הסוחרים שבבבל,[135] וְהָיוּ לְנָשִׁים והם יהיו חלשים כנשים ולא יוכלו להילחם נגד האויב,[136] חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ החרב של האויב תבוא על האוצרות של בבל וישדדו אותם[137]: (לח) חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ התייבשות תבוא על המים של בבל והיא כולה תתיבש. בבל הייתה ארץ שהיו בה מים רבים והנביא מדמה את הפסקת הטוב והשפע הרב שהיה בבבל לייבוש המים בה,[138] כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא היות ובבבל עשו פסלים רבים ועבדו לעבודה זרה,[139] וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ ובטעויות של העבודה הזרה הם משתבחים[140]: (לט) לָכֵן היות ובבל היו דבוקים כל כך בעבודה הזרה,[141] יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים חיות הבר שנקראות ציים ואיים יישבו בבבל היות והיוא תחרב ולא יהיה בה יישוב,[142] וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וגם בנות יענה יישבו שם היות והיא תהיה חריבה,[143] וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח ובבל לא תתיישב יותר לעולם,[144] וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר ועד שיעברו כל הדורות – לא ישכנו אנשים בבבל. יש בצלע זו מעין חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[145]: (מ) כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ בבל תיהפך בדומה להפיכת סדום, עמורה והערים הסמוכות להם. דברים אלו נאמרו על דרך גוזמא כדי להסביר את חומרת הפורענות שתבוא על בבל,[146] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[147] לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ אף אדם לא יתיישב בבבל (כיוון שהיא תהיה חריבה),[148] וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם ואף אדם לא יגור בסדום אפילו בדרך ארעית[149]: (מא) הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן יבוא עם מצפון. הכוונה לממלכת פרס ומדי שנמצאת צפונית לבבל,[150] וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ ועם גדול ומלכים חשובים יתעוררו לבוא עליכם מסוף הארץ[151]: (מב) קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ מלכי מדי ופרס יחזיקו קשתות וכידונים,[152] אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ והם יהיו אכזריים והם לא ירחמו עליכם,[153] קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה הקולות שישמיעו חילות מדי ופרס יהיו דומים לקולות הים הגועש,[154] וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ והם ירכבו על סוסים,[155] עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה חייליהם יהיו מוכנים כאדם שמוכן למלחמה עם נשקו, כל אחד מהם יהיה מוכן עם נשקו להילחם כמו אדם אחד שיוצא להילחם עם חברו ויש לו את נשקו. בצלע זו הנביא תיאר את הסדר הרב שיהיה בצבא מדי ופרס,[156] עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל וכנסת בבל! הם יבואו עלייך למלחמה. מדי ופרס יבואו להילחם בבבל[157]: (מג) שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו כאשר נבוכדנצר מלך בבל שמע על גברותם של מלכי פרס ומדי, נרפו ידיו מלהילחם,[158] צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ הפורענות החזיקה בו,[159] חִיל כַּיּוֹלֵדָה והיא גרמה לו להתחלחל כמו יולדת[160]: (מד) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן כמו שהאריה עולה ממקום מרבצו במקום גבוה שליד נהר הירדן אל המקום המחוזק שבו גר הרועה. הנביא מדמה את התקפת צבא מדי ופרס על בבל כמו שאריה עולה ממקומו לטרוף את הצאן, וכשם שהאריה איננו צריך להתאמץ לטרוף את הצאן, כך מדי ופרס יכניעו את בבל,[161] כִּי אַרְגִּעָה אֲרִיצֵם מֵעָלֶיהָ וכאשר אני (ה') אחליט שהגיע הזמן להרגיע את עם ישראל ולהעלות אותם מארץ בבל לארץ ישראל, אני אשלח את מדי ופרס שיעלו למלחמה על בבל,[162] וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד וכל מי שבחור וצעיר ויכול לצאת למלחמה – אמנה אותו על החיילים שיתקפו את בבל,[163] כִּי מִי כָמוֹנִי שהרי אין כמוני (ה') ואין מי שיוכל לעצור אותי מלעשות כך,[164] וּמִי יוֹעִדֶנִּי ומי יכול לקבוע זמן מיוחד כדי להילחם איתי – אף אחד לא יכול להילחם נגדי,[165] וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי ואין אף מלך שיוכל לעמוד בפני ולהציל את אנשיו. נבוכדנצר איננו יכול להציל את תושבי ממלכתו ממני[166]: (מה) לָכֵן היות ואין מי שיכול לעמוד בפני ה' ולמנוע ממנו מלקיים את רצונו,[167] שִׁמְעוּ עֲצַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל תשמעו את העצה שה' יעץ על ממלכת בבל,[168] וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים ואת המחשבות שה' יעץ על יושבי ממלכת הכשדים,[169] אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן ה' נשבע שצעירי הצאן יגררו את תושבי ממלכת בבל מארצם, הפרסים שהם הצעירים בבני יפת יגרמו לתושבי ממלכת בבל לגלות ממקומם. הביטוי "אם לא" משמש לשון שבועה,[170] אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה ה' נשבע שהוא יגרום לכל מקום שבו הם גרים להיות שומם[171]: (מו) מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ הארץ תזדעזע כאשר היא תשמע שבבל נתפסה על ידי ממלכת פרס.[172] הזעזוע יהיה בגלל ששאר העמים יחששו שגם הם ייענשו על חטאיהם,[173] וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וקול זעקת בבל תישמע בין העמים. כאשר בבל תיכבש, תושבי הממלכה יזעקו, וזעקה זו תישמע בין כל העמים[174]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] רש"י.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] רש"י.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק.

[18] תרגום. מצודות: הם יבואו לבקש מאת ה' עזרה ודרך מוצלחת.

[19] רד"ק.

[20] רש"י.

[21] מצודות. תרגום: הכוונה שיהיו גרים שיתלוו לשבי הגולה. רד"ק: "ונלוו" מלשון קיבוץ.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] מצודות. לפי פירושו "שובבום" מלשון "שובב", כלומר: נטה אחרי ליבו. רד"ק: הכוונה ששברו אותם לעלות בהרים, כלומר: הכריחו אותם לעבור שם. כך משמע גם מהתרגום שכתב שלשון "שובבום" מלשון טלטלה. רש"י: הכוונה לעבודה הזרה שבהרים. מהר"י קרא: ההרים הם השרים שהמרידו את עם ישראל ויש כאן מעין חזרה על הצלע הקודמת.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] רד"ק.

[29] מצודות. מהר"י קרא: דברים אלו נאמרו על ידי ירמיהו כשהוא הסביר מדוע עם ישראל נענש ואין אלו דברי אויבי ישראל.

[30] מצודות.

[31] רד"ק. תרגום כתב שיש לפרש "תגלו" מבבל, והכוונה היא אותה כוונה.

[32] תרגום.

[33] מצודות. תרגום: העולים יהיו כמו אנשים חשובים ההולכים בראש העם.

[34] מצודות. תרגום הסביר "מעיר" מלשון להביא, והכוונה היא אותה כוונה.

[35] מצודות.

[36] רד"ק.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק. תרגום: הכוונה לעגלה מפוטמת. רש"י: פירש מלשון דישה. הפרה כל הזמן דשה בשדה ולכן יכולה לאכול ממנו.

[44] תרגום. מצודות: הסוסים החזקים הם הגיבורים ואתם צהלתם כצהלת הסוסי הגיבורים. מהר"י קרא: הכוונה לעגלים שנמצאים בבשן והם מאוד מובחרים.

[45] תרגום. מצודות: הכוונה לאמא ממש והנביא אומר שהאמא שילדה את הבבליים עתידה להתבייש.

[46] תרגום.

[47] רד"ק. רש"י: בהתחלה הייתם גדולים ועכשיו תהפכו להיות חרבים. מצודות: יהיה חסר לכם טובה כפי שאין טובה במדבר.

[48] תרגום.

[49] תרגום. רד"ק: בבל המקורית נשארה חריבה עד עולם והמקומות המוכרים לנו כבבל הינם מקומות חדשים שדריוש בנה.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] רד"ק.

[54] תרגום.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] תרגום.

[59] רד"ק. תרגום: הנביא דימה את המלך של בבל לזורע.

[60] מצודות.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. הרד"ק הסביר מדוע הנביא השתמש בדימוי של עצמות. מלך אשור אכל את הבשר והשאיר למלך בל את העצמות, רק את שניים וחצי השבטים.

[67] תרגום.

[68] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] רש"י.

[72] מצודות.

[73] תרגום. רד"ק בפסוק הקודם התלבט אם הכוונה לתקופת שיבת ציון או לאחרית הימים. אולם בפסוק זה הוא הוכיח שהכוונה לאחרית הימים, היות ובתקופת בית המקדש השני היו חוטאים רבים בעם ישראל.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. רד"ק הוכיח גם מצלע זו שהפסוק מדבר על אחרית הימים היות וכתוב בישעיהו שמי שיישאר באחרית הימים "קדוש ייאמר לו".

[78] רד"ק.

[79] רש"י. רד"ק: המקום נקרא פקוד היות ועתה בא הזמן לפקוד את עוונם ואין הכוונה לעיר מסוימת שנקראה בשם זה.

[80] רד"ק. תרגום: הכוונה שגם את הצאצאים של בבל שבאים אחריהם צריך להרוג.

[81] תרגום.

[82] רש"י.

[83] מצודות.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] תרגום.

[89] מצודות.

[90] רד"ק. תרגום: כאשר חיפשנו את החטאים שלך – מצאנו אותם.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] רש"י. רד"ק: הכוונה שלאחר שיסתיים הזמן שבו כבר הגיע הקץ של בבל, חיילי מדי ופרס ייכנסו לתוך העיר.

[95] רש"י בשם מנחם. תרגום: תפתחו את שערי העיר. מהר"י קרא: תוציאו ממנה כל איש שמן וכל גיבור.

[96] רש"י. תרגום: הכוונה לרמיסת הנכסים של בבל.

[97] תרגום.

[98] רש"י.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] רד"ק.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] רש"י.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] תרגום. רש"י: הדברים בפסוק זה שנפתחו במילה "לכן" לא נאמרו כתיאור סיבה, אלא "לכן" מלשון שבועה.

[112] תרגום.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] תרגום.

[116] מצודות.

[117] רד"ק.

[118] מצודות.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] תרגום.

[122] מצודות.

[123] תרגום.

[124] מצודות.

[125] תרגום.

[126] מצודות. תרגום: ה' עתיד לפרוע את העלבון של בני ישראל.

[127] רש"י.

[128] מצודות.

[129] תרגום.

[130] תרגום.

[131] תרגום.

[132] תרגום.

[133] תרגום.

[134] תרגום.

[135] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון פירש כמו רוב הפרשנים שהכוונה לבני תערובות מעמים אחרים שהיו בבבל.

[136] רד"ק.

[137] תרגום. לפי פירושו הכוונה לאויב שמשתמש בחרב כדי להרוג. רד"ק הסביר שהכוונה לחרב מלשון הרב ובנין. הכתוב משתמש פעמים רבות בחרב לדימוי של הרס או בנין.

[138] רד"ק.

[139] רד"ק.

[140] תרגום ולפי פירושו "יתהללו" מלשון שבח. מצודות: ההוללות כאן היא מלשון סכלות והעבודה הזרה נקראה אימים משום משום שהם היו מטילים אימה על עובדיהם. מרש"י משמע שאין הבדל בין הפירושים והשבח בעבודה הזרה היא ההוללות. אולם מרד"ק משמע שמדובר על שני פירושים שונים שכן הוא תמה על התרגום שתרגם "ישתבחון" היות והוא פירש גם כן מלשון סכלות.

[141] מצודות.

[142] מצודות.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות.

[146] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' ירחיק את הבבליים כמו שהוא הרחיק את תושבי סדום ועמורה ממנו.

[147] תרגום.

[148] תרגום.

[149] מצודות.

[150] מצודות.

[151] מצודות. לפי פירוש זה, "רבים" בפסוק פירושו חשובים, והכוונה לכורש ודריוש שהכניעו יחד את ממלכת בבל. רד"ק כתב פירוש זה והוסיף אפשרות שהכוונה למלכים רבים שנלחמו לצד דריוש וכורש נגד נבוכדנצר.

[152] תרגום. רד"ק התלבט אם כידון הוא רומח או שהוא מגן.

[153] תרגום.

[154] תרגום.

[155] תרגום.

[156] רד"ק.

[157] תרגום. מהר"י קרא: הנביא השתמש בפסוקים אלו באותם דימויים ולשונות שהוא השתמש כדי לתאר את נפילת ישראל בידי בבל, להראות שהכל מידה נגד מידה.

[158] מצודות.

[159] תרגום.

[160] מצודות.

[161] מצודות. רד"ק הציע פירוש נוסף, ולפי פירוש זה הנביא דימה את עליית האריה כמו עליית המים מהירדן בעת שיטפון.

[162] מצודות. רש"י: "ארגיעה" מלשון רגע, וכאשר תגיע השעה לכך, ה' יגרום לעליית מדי ופרס על בבל. לעיל מט,יט הבאנו את פירוש רש"י: "ארגיעה" מלשון לקרב את רגע ההתקפה, ולפי זה ההרצה היא חלק מההתקפה של מדי ופרס על בבל. כמו כן פירש "עליה", מלשון עליונות, ולפי זה הפירוש הוא שמדי ופרס יתגברו על בבל.

[163] רד"ק.

[164] מצודות.

[165] מצודות.

[166] מצודות.

[167] מצודות.

[168] רד"ק.

[169] תרגום.

[170] מצודות. רד"ק: צעירי הצאן הם ישראל, ולמרות שישראל לא יהיו אלו שיגלו את תושבי בבל, הרי שהם יהיו הסיבה לגלותם.

[171] מצודות.

[172] תרגום.

[173] מצודות.

[174] מצודות.