ישעיהו פרק ט

ישעיהו פרק ט

(א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ  תושבי ממלכת יהודה שדאגו מאוד מסנחריב מלך אשור,[1] רָאוּ אוֹר גָּדוֹל ראו אור גדול במפלתו של סנחריב,[2] יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת היושבים בצל המוות בארץ יהודה,[3] אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם זרח עליהם אור. יש בצלעות אלו חזרה על שתי הצלעות הראשונות של הפסוק כדרכם של נבואות[4]: (ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי הגדלת את החשיבות של עם ישראל בעיני העמים,[5] לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה השמחה שייכת רק לעם ישראל,[6] שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר תושבי ממלכת יהודה שמחו בבית המקדש על הישועה שהייתה להם כמו שאנשים רגילים לשמוח בשעת הקציר,[7] כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל (שמחו בבית המקדש) כמו ששמחו בשעה שחליקו ביניהם את השלל של מחנה אשור[8]: (ג) כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ שהרי את העול שחזקיה מלך יהודה סובל (ממלך אשור),[9] וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ ומי שהיה מתכופף מעט כדי להעלות על שכמו משא כבד. הכוונה למיסים הגבוהים שהיו מעלים למלך אשור,[10] שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ וכן המושל, מלך אשור, שהיה לוחץ ודוחק בחזקיה מלך יהודה,[11] הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן שברת (את מלך אשור) כמו ששברת את מדין בימיו של גדעון. הנביא אומר שהישועה הייתה של חזקיה הייתה מהירה ונעשתה תוך לילה אחד כמו שהישועה של גדעון הייתה גם כן תוך לילה אחד[12]: (ד) מפלת סנחריב לא תהיה דומה למפלת צבאות אחרים במלחמות:[13] כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ בדרך כלל, קולות הניצחון של הצבא המנצח מתבטאים בצהלות הסוסים ובהקשת המגינים של החיילים,[14] וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים והבגדים של חיילי הצבא המנוצח מגולגלים בדם, יש על בגדיהם הרבה מאוד דם,[15] וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ אבל חיילי סנחריב יפלו במלחמה על ידי שאש מהשמים תשרוף אותם[16]: (ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ הניצחון על סנחריב ייזקף לזכותו של הבן הצדיק שיוולד לאחז הרשע: חזקיהו,[17] בֵּן נִתַּן לָנוּ הבן הצדיק של אחז ניתן לנו ובזכותו נינצל. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[18] וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ על שכמו לא תהיה משרה חוץ ממשרתו של ה' יתברך. חזקיהו יהיה משועבד רק לה' ולא תהיה עליו ממשלה אחרת (בניגוד לאחז שהיה משועבד למלכים אחרים),[19] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד ה' שהוא יועץ פלא, אל גיבור ואב העולם יקרא את שם הבן שיוולד לאחז,[20] שַׂר שָׁלוֹם (ה' יקרא את שמו של הבן שיוולד לאחז) שר שלום, היות ובימיו יהיה שלום[21]: (ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה שם זה יינתן למי שירבה על עצמו את שררתו של ה', חזקיה ייקרא בשם "שר שלום" משום שהוא היה עובד ה' אמיתי,[22] וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ והשלום שיהיה בימיו יהיה ללא גבול, יהיה לו שלום עם כולם לאורך כל הזמן,[23] עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ השלום יהיה על בית דוד ועל ממלכת בית דוד,[24] לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה ממלכת בית דוד תהיה מכוננת, יציבה, והיא לא תיפול, בזכות הצדקה והמשפט שעשה חזקיה,[25] מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם שלום זה יהיה לאורך כל תקופתו של חזקיה,[26] קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת הישועה שתבוא על ממלכת יהודה תהיה בגלל קנאתו של ה' על סנחריב ועל עמו שחטאו בביזוי כבוד ה' (ולא בגלל צדקותו של אחז או בגלל זכות אבות שכבר תמה בתקופה זו)[27]: (ז) דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב ה' שלח נבואת פורענות שנאמרה על ממלכת ישראל ועל פקח בן רמליה מלכה,[28] וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל ועתה תתקיים נבואה זו[29]: (ח) וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן כל העם היושב בממלכת ישראל יידעו, כולל כל השבטים שנגררו אחרי ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים וכל תושבי העיר שומרון,[30] בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב תושבי ממלכת ישראל היו אומרים את דברים בגאוורה ובגודל לבב של נכנע לפני ה',[31] לֵאמֹר כך היו אומרים תושבי ממלכת ישראל[32]: (ט) לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה אמנם נפלו לבנים אבל אנחנו נבנה בניינים טובים יותר הבנויים מגזית. תושבי ממלכת ישראל תלו את הפורענויות שבאו עליהם בחולשתו של יהוא מלך ישראל, והם סברו שלאחר שפקח התחיל למלוך עליהם, הפורענויות יפסיקו לבוא עליהם ומצבם ישתפר, כשם שלאחר שהורסים מבנה רעוע הבנוי לבנים, ניתן לבנות בניין טוב יותר הבנוי מגזית (אבני גזית חזקים יותר מלבנים),[33] שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף אמנם עצי שקמה נגדעו, אבל במקומם ניטע עצי ארז חזקים יותר. תושבי ממלכת ישראל חשבו שמצבם ישתפר לאחר המלכת פקח עליהם. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[34]: (י) וַיְשַׂגֵּב יְקֹוָק אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו ה' יגרום לאויביו של רצין מלך ארם להיות חזקים יותר. ממלכת ישראל בטחה בברית שלה עם רצין מלך ארם, וה' אומר שהוא יחזק דווקא את אויביו של רצין, כך שהוא לא יוכל לבוא לעזרת ממלכת ישראל,[35] וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ וה' יגרום לאויביו של רצין להסתכסך ולתקוף אותו. הכוונה למלך אשור שעתיד לתקוף את ארם ולכן ארם לא יוכלו לעזור לישראל[36]: (יא) אֲרָם מִקֶּדֶם למרות שבעבר ארם הציקו לישראל (בתקופתם של יהואחז ויואש),[37] וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר ובעבר גם הפלשתים היושבים במערב (שנקרא "אחור" בלשון המקרא בניגוד למזרח שנקרא "קדם") הציקו לישראל,[38] וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה והם הציקו כל כך לישראל עד שהם מילאו את כל תאוותם. ארם ופלשתים ניצחו את ישראל,[39] בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ (למרות שכבר באו על ישראל פורענויות מארם ופלשתים) ה' בכל זאת לא הפסיק לכעוס עליהם,[40] וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה וידו עוד מורמת להביא עליהם פורענות נוספת – את סנחריב מלך אשור[41]: (יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ ולמרות זאת עם ישראל לא חזר בתשובה אל מי שהכה אותם, אל ה' יתברך,[42] וְאֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ והם לא דרשו את ה' צבאות. עם ישראל לא הבין שה' הוא שהכה אותם ולכן הוא לא חזר בתשובה.[43] ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[44]: (יג) וַיַּכְרֵת יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב לכן ה' יכרית מעם ישראל גם את האנשים החשובים וגם את האנשים הפחותים,[45] כִּפָּה וְאַגְמוֹן וכן יכרית ה' את השרים החשובים יותר אותם דימה הנביא לכפה שהוא ענף יפה, ואת השרים החלשים אותם דימה הנביא לקני גומא הגדלים על האגמים. הנביא חזר בצלע זו על תוכן הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[46] יוֹם אֶחָד (ה' יכרית את כולם: החזקים והחשובים עם החלשים והפחותים) ביום אחד – ביום שבו עם ישראל ייצא לגלות[47]: (יד) זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ ה' יכרית את הזקן ואת בני האדם שכולם מחשיבים אותם – אלו הם האנשים שכללים ב"ראש" שהוזכר בפסוק הקודם,[48] וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב וה' גם יכרית את הנביאים המלמדים את העם לעבור על דברי שקר, נביאי השקר, והם אלו שנכללים ב"זנב" שהוזכר בפסוק הקודם[49]: (טו) וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים מי שהיה אמור להדריך את העם הזה, את עם ישראל, התעה אותו במקום להדריך אותו בדרך הנכונה,[50] וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים ומי שהודרך באופן לא נכון, הולך בדרך "מבולע", בדרך שמוביל אותו למקום לא טוב ואין אפשרות לסטות מדרך זו. הנביא אומר שנביאי השקר הדריכו את העם והובילו אותם להשקפות ומעשים שסותרים את דרך התורה, ובגלל שהעם האמין להם, היה קשה לו להתנתק מדרך זו, גם כשבאו עליו פורענויות[51]: (טז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי לכן, בגלל שה' ייאלץ להביא פורענות על בחורי ישראל, הוא לא ישמח. כאשר ה' נאלץ להביא פורענות על ישראל, הוא כביכול איננו שמח, וזאת בניגוד למצבים שבהם הוא משפיע עליהם טוב, אז הוא כביכול שמח. הנביא הזכיר דוורא את בחורי ישראל משום שהם אלה שתרים אחרי עיניהם, וגבורתם לא תציל אותם מהפורענות שה' יביא עליהם,[52] וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם וה' לא ירחם אפילו על האלמנות והיתומים (למרות שראוי בדרך כלל לרחם עליהם),[53] כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע היות וכל העם מתחנף לרשעים וכולם חוטעים ועושים מעשי רשע,[54] וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה וכל פה בישראל, כל אדם, אומר דברים מגונים שאסור לאומרם,[55] בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ ובגלל שעם ישראל לא חזר בתשובה, ה' לא חזר בו מכעסו עליהם,[56] וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה וידו של ה' עדיין מורמת להביא עליהם פורענויות נוספות בגלות[57]: (יז) כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שהרי רשעותם תבער בהם כמו אש ותשרוף אותם,[58] שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל בהתחלה האש תשרוף רק את הקוצים, את האנשים הפחותים. השמירו השית הם סוגי קוצים,[59] וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר ולאחר מכן האש תשרוף את ענפי העצים שנמצאים ביער, בשאר העם,[60] וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן העשן יתרומם ויעלה מעלה בגלל שהוא יהיה כל כך חזק. הפורענות תהיה גדולה מאוד[61]: (יח) בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ הגזירה של הפורענות הגיעה לארץ כתוצאה מכעסו של ה' על עם ישראל,[62] וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ וכשם שהאש שורף את כל העצים, וכל עץ שנשרף מדליק עץ נוסף, כך העם בישראל "אכל" זה את זה – בנוסף לפורענות שבאה עליהם מהאויבים, הם היו מזיקים זה לזה[63]: (יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב האנשים בישראל יחטפו ממי שנמצא מימינם, אבל זה לא יספיק להם והם יישארו עדיין רעבים,[64] וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ והם גם יאכלו את מה ששיך למי שנמצא משמאלם ועדיין לא יהיו שבעים. הנביא אומר שייה רעב גדול כל כך עד שגם לאחר שהם יאכלו ללא רשות את מה ששיך לחבריהם, הם עדיין לא יהיו שבעים,[65] אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ כל אחד יאכל את בשר הזרוע שלו עצמו ועדיין יהיה רעב[66]: (כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם האנשים משבט מנשה יבזזו את האנשים שמשבט אפרים,[67] וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה והאנשים משבט אפרים יבזזו את האנשים שמשבט מנשה,[68] יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה ושניהם יחדיו יבזזו את תושבי ממלכת יהודה,[69] בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה ולמרות שיבואו עליהם פורענויות אלו, הם עדיין לא יחזרו בתשובה וה' לא יחזור בו מכעסו, ולכן ידו של ה' תהיה עדיין מורמת על מנת להביא עליהם פורענות נוספת[70]:

[1] רש"י.

[2] רש"י.

[3] מצודות.

[4] רד"ק. הגר"א: אין כאן חזרה על הצלע הקודמת של הפסוק, אלא מדובר על תושבי ממלכת ישראל שכבר גלו, שאמנם לא זכו לגאולה שלימה במפלת סנחריב, אבל גם מעליהם הוקל עול השיעבוד.

[5] רש"י.

[6] רש"י והסביר שבכתיב כתוב "לא" לרמוז שהשמחה של חזקיה לא הייתה שלמה, היות ובזמן זה נאמר לו שבניו עתידים לגלות. רד"ק: "לא" בא לומר שלסנחריב לא גדל השמחה.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק בפירושו הראשון, וכתב עליו שהוא הפירוש הנכון. בפירושו השני כתב שהכוונה לאנשים רגילים שמחלקים ביניהם את השלל.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] מצודות. רש"י: הכוונה לאויבי חזקיה מתוך ממלכת יהודה עצמה.

[12] רש"י. הגר"א: בפסוק זה יש שלוש דרגות של צרות שבאו על ממלכת יהודה. עול סבלו – הכוונה לשיעבוד ההמון. מטה שכמו – הכוונה לשרים, שבט הנוגש – על שיעבודו של המלך על ידי אשור. וכנגדם מוזכרים שלושה ישועות שהיו במדין. "ויפלו מחנה מדין" – המון העם נפל בידי גדעון. כשכתוב שם (שופטים ז) על מפלת ערב פירושו מפלת השרים, ותפיסת זבח וצלמונע פירושו תפיסת המלכים.

[13] רש"י.

[14] רש"י. כמו כן דחה רש"י את הפירוש ש"סאון" הינו מלשון סאה, כלומר: מידה, ופריוש הפסוק הוא שה' מדד לסנחריב מידה כנגד מידה, משום שהאותיות אינן מסתדרות עם שורש המילה סאה. תרגום: כל המשא ומתן בישראל נעשה ברשע.

[15] רש"י. אבן עזרא: התלבט האם הכוונה שהשמלה של החלל הייתה מלאה בדם או שהשמלה של ההורג הייתה מלאה בדם.

[16] רש"י. תרגום: ה' יביא על עם ישראל עמים חזקים כאש שיהרגו אותו. רד"ק הביא את המחלוקת בחז"ל (שבת קיג,ב) האם גם הגוף נשרף או שנשמתם יצאה ללא שגופם נשרף.

[17] רש"י. אבן עזרא: ידוע לנו שבשעה שסנחריב על לכבוש את ירושלים מידו של חזקיה, היה חזקיה בן שלושים ותשע. לכן, בשעת נבואה זו נקרא חזקיהו בשם ילד.

[18] רד"ק.

[19] רש"י. תרגום: הבן קיבל על עצמו את התורה על מנת לשומרו.

[20] רש"י. תרגום: ה' גיבור וקיים לעולם. רד"ק הסביר מדוע ה' נקרא דווקא בשמות האלה בפסוק זה. פלא – על שם הפלא שעשה ה' שהחזיר את השמש אחורה והאריך את היום. יועץ – עצת ה' עמדה לממלכת יהודה. אל גיבור – על שם הגבורה שהתגלתה בשעה שהשמיד את מחנה סנחריב. הגר"א: בפסוק כתובים שמונה דרגות, והדרגה של שלום כולל שלוש דרגות משום שיש שלושה מינים של שלום, סך הכל עשרה שלומות. ילד- יש בו רק את הנפש. יולד – שיהיה בו גם את הרוח. בן – כאשר מגיע לגיל שלוש עשרה ואז ניתנת בו גם הנשמה, והכתוב השתמש בלשון נתינה היות וזוהי מתנה, ולא כל אדם זוכה לכך. משרה – נשמה לנשמה. השם שר הוא השם ש.ד.י בחישוב עם המילוי.

[21] רש"י. בפסוק הבא כתב רש"י שדברים אלו נכתבו לתשובת המינים, וניתן לומר שגם השם "שר שלום" הוא משמותיו של ה', וקריאת השם איננה קביעה באיזה שם ייקרא הילד שיוולד, אלא לשון מינוי וחשיבות. אבן עזרא: כל השמות שנכתבו בפסוק הם שמותיו של הילד. פלא – על שם שה' עשה פלא בימיו. יועץ – חזקיה היה נוהג להתייעץ. אל גיבור – שהיה מלך תקיף ובזכותו נמשכה מלכות בית דוד. עד – שמלכות בית דוד נמשכה בזכותו ותימשך לעולם ועד.

[22] רש"י. בעניין המ' הסתומה הביא את מדרש חז"ל שה' ביקש להפוך את חזקיה למשיח, אלא שהמלאכים התנגדו בגלל שהוא קיצץ את דלתות ההכיל ושיגר אותם למלך אשור, ולכן הכתוב סתם אותו. תרגום: מי שמקבל על עצמו עול תורה, תהיה לו גדולה וחשיבות. רד"ק כתב שהכתוב מרמז שכאשר הישועה תבוא בימות המשיח, יסתמו החומות הפרוצות. אבן עזרא: המ' הסתומה אמורה להיות בסוף הפסוק, אלא בגלל שה' החזיר את השמש לאחור, כך גם האות מ' הסצומה הלכה אחורה. הגר"א: צלעות פסוק זה נאמרו כנגד שמותיו של חזקיה שהוזכרו בפסוק הקודם. "למרבה המשרה" כנגד "שר", "לשלום אין קץ" כנגד "שלום", "על כסא דוד" כנגד "אבי", "להכין אותה ולסעדה" כנגד "אל גיבור". "מעתה ועד עולם" כנגד "עד", "להכין" כנגד "עצה", "לסעדה" כנגד "גבורה", "למשפט" כנגד "פלא", ו"צדקה" כנגד "אל". בפירוש נוסף כתב ש"אבי" מרמז על לימוד התורה שחזקיה לימד ברבים. כמו כן כתב שיכין ובועז מקבלים ממידות החסד והגבורה, והמשפט וצדקה הם כנגד חכמה ובינה. "עד" הוא כנגד היראה שמעמיד את יראתו לעד,

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י וכתב שיש לענות למינים שהטעות שלהם באה לאחר שלוש מאות שנה.

[27] רש"י.

[28] רש"י.

[29] רש"י. מצודות: חלק מנבואות הפורענות על ממלכת ישראל כבר התקיימו בשלב זה, היות וחלק מהשבטים כבר גלו.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות באוצר המאמרים, שם הרחבנו בביאור המילה "לאמר" במקרא.

[33] רש"י.

[34] מצודות.

[35] רש"י.

[36] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' יסכסך את האויבים של השכינה זה בזה: פלשתים ארם וישראל יסתכסכו זה עם זה.

[37] רש"י. אבן עזרא: ארם ופלשתים יצטרפו לאשור במלחמתו בישראל.

[38] רש"י.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהפלשתים וארם היו תוקפים את ישראל גם בתקפתו של אחז, וישעיהו היה מתלונן על הצרות הללו.

[42] רש"י.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק לעיל א,ט.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רש"י: כיפה ואגמון הם שני סוגים של כיסויי ראש. הכיפה גדולה יותר שהייתה מכסה את ראשם של האנשים החשובים יותר והאגמון מקטן יותר ומכסה את ראשם של האנשים החשובים פחות. מהר"י קרא: כתב שההבדל בין כיפה לאגמון הוא באופן שהוא מסוכך על מה שתחתיו. לכיפה יש שתי רגליים, ולכן הוא מצליח לכסות שטח גדול יותר, בעוד שהאגמון יושב על רגל אחת ולכן הוא מסוכך על שטח קטן יותר. לכן הכיפה הוא המושל על כולם והאגמון שולט רק על חלק מהעם ומבחינה היררכית נמצא מתחת לכיפה. אבן עזרא: הכפה הוא השורש, והאגמון הוא הקנה שגדל מעל לפני הקרקע. הגר"א: הכיפה הינה גוף הבהמה והאגמון הינם הרגליים שהגוף נשען עליהם.

[47] רד"ק.

[48] מצודות. הגר"א: הזקנים הם חכמי ישראל בעלי תורה.

[49] מצודות. תרגום: סופר שמלמד שקר הוא החלש. רד"ק: נביאי השקר היו מקטני העם והיו אומרים נבואות טובות על מנת למצוא חן בעיני נעם כדי שיתנו להם אוכל. הגר"א: כשם שהזנב מכסה את הערווה, כך נביאי השקר היו מכסים את הרע.

[50] רש"י. לפי פירושו "מאשר" הינו מלשון "הדרכה". תרגום: "מאשר" מלשון שבח, והכוונה היא שמי ששיבחו את העם הזה – מטעים את העם. אבן עזרא: האות א' במילה "מאשרי" נכתבה במקום האות י', והכוונה שבמקום ליישר את העם, הם התעו אותו.

[51] רש"י. תרגום: השרים נשחתים. רד"ק: אותם שהיו מאושרים בעיניהם בעת שהיו מדריכים את העם בדרך לא טובה, היו בעצמם מושחתים ומבולעים.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק.

[54] מצודות. הגר"א: חנף הינו היצר של התאווה שהוא רע לשמים וטוב לבריות ואילו המרע הוא הכועס שהוא טוב לשמים ורע לבריות.

[55] מצודות.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] רש"י.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק.

[61] מצודות. רש"י: פירש "ויתאבכו" מלשון מבוכה, שעשן יגרום להם שהם לא יידעו מה לעשות. רד"ק הסביר שעליית העשן תגרום לכך שכל העמים יכירו את חטאיהם, הפורענות תהיה גדולה כל כך עד לא יהיה ספק ליושבי הארץ שעם ישראל חטא. מהר"י קרא: מלשון ערבוב, האש התערבב ופגע בכולם.

[62] רש"י ובכך פירש "נעתם" מלשון הגעת העשן לארץ או משמעות דומה, ובכך דחה את דברי התרגום שהסביר שהכוונה היא מלשון שהארץ נחרכה מהעשן. רד"ק: הכוונה לחושך שנוצר על ידי האש.

[63] רד"ק.

[64] רש"י. אבן עזרא: הכתוב השתמש בלשון "גזירה" משום שעם ישראל הוא כעין גוף אחד, וכאשר הם נלחמים זה בזה, נחשב הדבר כאילו שהם גוזרים את גופם.

[65] רש"י. תרגום: ימין ושמאל פירושו הצפון והדרום. הדרומיים יתקפו את הצפוניים וההיפך.

[66] מצודות. תרגום: אין הכוונה לאוכל, אלא לנכסים, והכוונה שכל אחד יבזוז את הנכסים של קרוביו.

[67] רד"ק.

[68] רד"ק.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.