ישעיהו פרק טז

ישעיהו פרק טז 

(א) שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה היה עליכם לשלוח כבשים שמנים מעיר המלוכה שלכם (שנקרא על ידי הנביא "סלע מדברה") אל מלך יהודה. לאורך השנים, ממלכת מואב הייתה תחת שלטון של ממלכת ישראל, והיא הייתה מעלה מס של כבשים שמנים למלך יהודה. לאחר מותו של אחאב, מרד מלך מואב בממלכת ישראל, והנביא אומר שמרידה זו היא שגרמה לפורענות שתבא עליהם,[1] אֶל הַר בַּת צִיּוֹן הייתם צריכים להמשיך לשלוח למלך יהודה את המנחה הזו (ואז לא הייתה באה עליכם הפורענות (כיוון שכבר לא היה מלך בישראל. נבואה זו נאמרה לאחר גלות ממלכת ישראל)[2]: (ב) וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח כשם שהעופות נודדים והאפרוחים המשולחים מקינם נודדים, היות ואינם במקומם,[3] תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן כך בנות מואב ינדדו מעבר לנהר ארנון ומשם יילקחו בשבי[4]: (ג) הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה מואב! היית צריכה לחשוב על עצה או לעשות לעצמך משפט כדי להציל את עם ישראל,[5] שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם בצהריים, כשהשמש קופחת, היית צריכה לשים צל. הכוונה שהמואבים היו צריכים להציל את עם ישראל מידי אויביהם. הצל הוא דימוי לפעולת ההצלה, והשמש מדמה את האויב,[6] סַתְּרִי נִדָּחִים היית צריכה להסתיר את הנידחים מארצם, את עם ישראל,[7] נֹדֵד אַל תְּגַלִּי ולא היית אמורהל גלות היכן התחבא העם שנדד, לא היית צריכה להסגיר את עם ישראל[8]: (ד) יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב מואב! היה ראוי שמי שגלה מעם ישראל יכול לגור אצלך,[9] הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד היית צריכה להיות להם למסתור מפני השודד, מפני סנחריב מלך אשור,[10] כִּי אָפֵס הַמֵּץ שהרי לאחר זמן מה, מי שהיה רוצה למצוץ את דמם היה נעלם. הכוונה לסנחריב שנחל מגיפה כשרצה לכבוש את ירושלים,[11] כָּלָה שֹׁד ומי שרצה לשדוד אותם נעלם,[12] תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ ומי שרצה לרמוס אותם נעלם מהארץ[13]: (ה) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא ובאותו הזמן כסאו של חזקיה יגדל והוא יעשה מעשי חסד,[14] וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד ובזכות שהוא ישפוט על פי האמת, הוא ימלוך על מלכות בית דוד,[15] שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט חזקיה עתיד לחקור ולשפוט משפט צדק,[16] וּמְהִר צֶדֶק ועל ידי כך הוא היה ממהר לעשות את מעשה הצדק. הכתוב אומר שזכות שחזקיה עשה מעשי חסד ושפט על פי האמת, הוא זכה שממלכתו תגדל[17]: (ו) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב שמענו את התרברבויות של מואב,[18] גֵּא מְאֹד מואב היה גאה מאוד (ולכן הוא התרברב),[19] גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ דברי הגאווה, הפינוק והכעס שלו (שמענו אותם). מואב היה מרשה לעצמו לכעוס על העמים האחרים משום שהוא חשב שהוא יוכל לנצח אותם,[20] לֹא כֵן בַּדָּיו דברי השקר שלו אינם נכונים. כל הדברים שהוא היה מדבר בשעה שהוא התגאה – לא התקיימו[21]: (ז) לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב (מואב התגאו ודבריהם הגאווה שלהם לא התקיימו) לכן, המואבים צריכים ליילל על החללים של מואב,[22] כֻּלֹּה יְיֵלִיל כל העם המואבי שנותר בחיים צריך ליילל,[23] לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת על נפילת יסודות חומת העיר חרשת,[24] תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים אותם אנשי מואב שנותרו בחיים ושהם שבורים מהצרות שבאו עליהם, יצטערו מאוד (וייללו על הפלת היסודות של העיר חרשת)[25]: (ח) כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל (עליכם לקונן) היות ושדות התבואה שבחשבון נחרבו,[26] גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ והגפנים המובחרים שהיו בעיר שבמה – הגויים שברו את הענפים שלהם,[27] עַד יַעְזֵר נָגָעוּ חייל מואב ניגפו ונהרגו עד העיר יעזר,[28] תָּעוּ מִדְבָּר חיילי מואב סטו מהדרכים הרגילות שבהן הם היו הולכים על מנת להגיע למקומות שוממים (כיוון שהם ברחו מהאויב),[29] שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם חלק מהענפים התפזרו אל מעבר לים. חלק מחיילי מואב גלו[30]: (ט) עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה לכן, אבכה על יעזר את הבכי שבכיתי על שבמה. כשם ה' הביא את חיילי האויב על שבמה, כך הוא יביא אותם גם על יעזר,[31] אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה אני ארווה מדמעות על חשבון ואלעלה (ערים שהיו תחת שלטון מואב). הנביא אומר שהוא יבכה עליהם הרבה,[32] כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל כיוון שהאויב יצעק "הידד" בשעה שהוא יקח את התאנים המיובשות שלך ואת הקציר שלך. האויב לקח את כל גידולי הקרקע שלכם[33]: (י) וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל בזמן הפורענות שתבא על מואב, השמחה והגיל יכלו מהכרמל. הכרמל הוא המקום שבו זורעים שדות ונוטעים עצי פרי, והכתוב אומר שלא תהיה שמחה יותר במקומות אלו, משום שלא יהיה אפשר לקצור את השדות ולקטף את הפירות (בגלל הגלות),[34] וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע ובכרמים לא ישמיעו קולות רינה ולא יריעו בתרועות שמחה (בגלל הגלות),[35] יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ האנשים שתפקידם לדרוך על הענבים ביקב וכך לייצר יין יפסיקו לעשות זאת (בגלל הגלות),[36] הֵידָד הִשְׁבַּתִּי ואני אשבית את קריאות ההידד שהיה נהוג לצעוק בשעה שהדורכים היו דורכים על הענבים (משום שהם היו שמחים על ייצור היין)[37]: (יא) עַל כֵּן בגלל החורבן הגדול שעתיד לפקוד את מואב,[38] מֵעַי לְמוֹאָב המעיים שלי יצטערו מאוד על חורבן מואב,[39] כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ  המעיים יוציאו קולות עצובים כמו הקולות העצובים של הכיור,[40] וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ ותוכי מלא בדברי קינה וצער על נפילת חומת העיר חרש. מדובר על העיר חרושת שהוזכרה לעיל בפסוק ז', והנביא מביע את צערו על נפילת חומת העיר. בצלע זו יש מעין חזרה על הצלע הקודמת[41]: (יב) וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה כאשר חיילי מואב יתעייפו מלהילחם מעמדות הקרב שהיו על המגדלים הגבוהים,[42] וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל והוא ירצה להיכנס אל מקדשו על מנת להתפלל,[43] וְלֹא יוּכָל אך הם לא יוכלו להתחזק בכך, משום שלא יהיה ניתן לעזור להם[44]: (יג) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מוֹאָב מֵאָז אלה הם דברי הפורענות שאמר ה' לנביא על מואב. דברים אלו נאמרו זמן רב לפני שהם התרחשו[45]: (יד) וְעַתָּה דִּבֶּר יְקֹוָק ועכשיו אמר ה' את דברי הנבואה,[46] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי הנבואה:[47] בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר ה' עתיד להביא את הפורענות על מואב כעונש על שהם עזרו לסנחריב בשעה שהוא הטיל את המצור על שומרון. המואבים עזרו לסנחריב במשך שלש השנים האלה כאילו שהם היו שכירים שלו, ועל כך הם עתידים לקבל עונש,[48] וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב כבדו של מואב יתבזה לעיני הקהל הגדול של סנחריב וחייליו,[49] וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר ומי שיישאר מהמואבים יהיה המעט. רק מעט מואבים יישארו בחיים לאחר הפורענות,[50] לוֹא כַבִּיר הם לא יהיו רבים (מי שיישאר). יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת של הפסוק כדרכם של נבואות[51]:

[1] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא ללשון עתיד, בעתיד תיאלץ ממלכת מואב לשלוח את המס לחזקיה מלך יהודה. תרגום:בעתיד יעלו מואב מיסים למלך שיימשח על ישראל (אך לא כתב שהכוונה דווקא לחזקיה). לפי פירושו השני של רד"ק ולפי התרגום, מי שמושל על סלע המדבר הוא מלך יהודה. אבן עזרא: הכרים הם גמלים שרצים במהירות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שהכוונה למושל על מואב (ונקרא כר משום שיש לו פסיעות גדולות שהוא יכול לפסוע בכל הארץ). בסיום דבריו כתב שהמילה "כר" היא מילה הסמוכה אל המילה "משל", כיוון שהכרים האלה נמצאים רק אצל המושלים.

[2] רד"ק.

[3] רש"י.

[4] רש"י. מעברות הארנון הם המקומות על הנחל שבהם היה ניתן לעבור מצד לצד. אבן עזרא: בנות מואב הן הכפרים שבמואב.

[5] רד"ק. רש"י: היית צריכה לבחור בדבר טוב.

[6] רד"ק. רש"י: עכשיו תצטרכי להסתתר מפני אויביך. לפי פירושו, השמש היא דימוי לאויבי מואב.

[7] רד"ק.

[8] מצודות. רש"י: אם בעתיד, כשנבוכדנצר יגלה את ממלכת יהודה, יברחו אליכם אנשים מבני ישראל – אל תסגירי אותם.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. רש"י: הכוונה לעושר של מואב. מהר"י קרא: הנוגש היה משמיד אותם לולי שהייתה מחביאה אותם.

[12] רד"ק. רש"י: הכוונה לבנים של מואב.

[13] מצודות. רש"י: הכוונה לבהמות של מואב.

[14] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה למעשה החסד שה' עשה עם בית דוד שהבטיח את המלכות לצאצאיו של דוד המלך. רש"י: יש בפסוק זה ניגודיות. מואב יפלו ובאותו הזמן כסאו של חזקיה יגדל. מהר"י קרא: הכוונה למלך המשיח שישמיד את מואב.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק.

[18] תרגום.

[19] רש"י.

[20] תרגום + רד"ק. רש"י: פירש שני פירושים למילה "עברה". א. ההריון שלו, מלשון עיבור. הכוונה לדברים שאמר בשעה שהוא גדל. ב. הכעס שהיה למואב על עם ישראל.

[21] רד"ק. את התרגום של "גאונו" מלשון פינוק כתבנו על פי התרגום, שכן רד"ק כתב שהכתוב חזר שלש פעמים על לשון גאווה משום שהגאווה הייתה כל גך גדולה. אבן עזרא: פירש בשני אופנים. "בדיו" מלשון בניו, והנביא אומר שבניו לא יוכלו להתגאות כמו שמואב עצמו התגאה. בפירוש נוסף כתב ש"בדיו" מלשון מחשבותיו, כלומר: מחשבותיו לא יתקיימו.

[22] רד"ק.

[23] תרגום.

[24] רד"ק. מהר"י קרא: יש לקונן על האבירים, החיילים החזקים של העיר חרשת. אבן עזרא: מלשון שמחה. כאשר המואבים ייזכרו בימי השמחה שהיו להם, הם יתמלאו בעצב גלל מצבם העכשווי.

[25] רד"ק. תרגום: על אנשי העיר הם יהגו והם יאמרו "אך כבושים המה".

[26] מצודות. רד"ק: שדמות הם הענבים. רש"י: ערים אלו נכבשו על ידי בני ישראל כשהם כבשו את עבר הירדן המזרחי. אלא שלאחר גלות ראובן וגד על ידי אשור, באו המואבים ולקחו ערים אלו חזרה.

[27] רד"ק.

[28] מצודות. רש"י: הכוונה שהגפנים והשדמות הגיעו עד ליעזר ולמקומות האחרים. כוונת הפסוק שחלק מהמואבים גלו.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] רש"י.

[32] רש"י. אבן עזרא: "אריוך" היא מדינת מואב הגדולה.

[33] רש"י ולפי פירושו "קיציך" משמעו תאנים מיובשות. אבן עזרא: "קיציך" הם פירות הקיץ.

[34] רד"ק בפירושו השני, ולפי פירוש זה "נאסף" משמעו כליון. בפירושו הראשון כתב "ונאסף" מלשון אסיפה, שהשמחה יתאסף מהמקום ההוא ולא יהיה בו עוד. אבן עזרא: האויב ייקח חלק מהכרמל. מהר"י קרא: הכרמל הוא שטח מישורי.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק.

[38] מצודות.

[39] מצודות. לפי פירוש זה, הנביא מצטער על חורבן מואב. תרגום: הכתוב מדבר על המעיים של המואבים עצמם.

[40] מצודות.

[41] רד"ק.

[42] רש"י. רד"ק: כאשר מואב יתעייפו מלבכות בעודם על המגדלים הגבוהים. אבן עזרא: כאשר המואבים התעייפו מהמלחמה, הם עלו לבית העבודה הזרה על מנת שיעזור להם להילחם.

[43] רד"ק.

[44] מצודות. רד"ק: הבכי לא יאפשר להם להיכנס לתוך המקדש.

[45] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שה' החליט על פורענות זו זמן רב לפני דברי הנבואה, כאשר בלק שכר את בלעם לקלל את ישראל. רד"ק: נבואה זו נאמרה בתחילה ללא קביעת הזמן שהיא תקרה ועתה ה' קבע את הזמן שהיא תקרה.

[46] תרגום.

[47] על פי הגר"א בפירושו להישוע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, באוצר המאמרים, שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא.

[48] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהפורענות תבא בעוד שלש שנים, והזמן יימדד באופן מדויק כפי שהפועל מודד את זמן עבודתו במדויק. אבן עזרא: כשם שהשכיר שמח כאשר מגיע הזמן שהוא יכול להפסיק לעבוד, כך הנביא שמח כאשר הגיע זמן הפורענות שתבא על מואב.

[49] רש"י. אבן עזרא: הקהל הרב כוונתו למואב שהיה עם גדול ועתה יישאר ממנו רק מעט. מהר"י קרא: מלך מואב היה רגיל לצאת עם קהל גדול ועכשיו הוא יהיה ללא קהל זה.

[50] רש"י.

[51] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש, שלא יישאר בעם כולו אדם גדול אחד. רד"ק: השארית שתישאר לא תהיה חזקה.