ישעיהו פרק יא

ישעיהו פרק יא

לאחר שהפרק הקודם הסתיים בנבואות על ישועת ישראל ומלת סנחריב, פרק זה, עוסק בימות המשיח. סמכיות העניינים באה לומר לעם ישראל שהם אינם צריכים להתפלא על הישועה הגדולה שתיעשה להם בימי חזקיה, שהרי בימות המשיח תהיינה ישועות גדולות יותר.[1] (א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי שהרי בעתיד יצא מקל מהשורשים של ישי (אביו של דוד). המקל מסמל את המלוכה, והנביא מציין שמלך המשיח עתיד להיות צאצא של ידי אבי דוד,[2] וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וענף ייצא מהשורשים של ישיש והוא יוציא פירות. הנביא מדמה את גלות ישראל לעץ שנכרת, אך נשארו לו שורשים, והשורשים עתידים להצמיח פירות חדשים, כלומר: מנהיג חדש שיושיע את ישראל[3]: (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק על מלך המשיח תשרה רוח נבואה מאת ה',[4] רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה על מלך המשיח תשרה רוח של חכמה ובניה. חכמה היא כמותית, מה שהאדם למד. בינה היא הבנה מעמיקה שבו אדם יכול להבין מחכמתו כיצד להבין דברים שהוא עוד לא למד,[5] רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה על מלך המשיח תשרה רוח שעל פיו הוא יידע כיצד להתנהג בעולם הזה, וכן תשרה עליו רוח של גבורה,[6] רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק מלך המשיח יידע את ה' ויירא ממנו[7]: (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק המשיח יוכל להשתמש בחוש הריח על מנת להבין למי יש יראת שמים. הכוונה שהמשיח יוכל לדעת בקלות מי ירא שמים ומי איננו ירא שמים (בגלל שתהיה בו רוח ה'),[8] וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ המשיח לא יזדקק לראות את הדברים בעיניים או להוכיח לאחר שהוא שמע את הדברים באוזניים (אלא יספיק לו הריח, חוש שנחשב קליל יותר, כדי לדעת מי העומד בפניו)[9]: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים המשיח ישפוט דין צדק של עניים, גם כאשר בעלי הדין העומדים מולם יהיו עשירים,[10] וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ המשיח גם יוכיח את החזקים כאשר הם יעמדו לפניו לדין נגד בעלי דין חלשים (והחלשים יהיו צודקים בדין),[11] וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו המשיח יכה את הרשעים שנמצאים בארץ על ידי פיו (כפי שמיד יבואר),[12] וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע ודיבור שיוצא משפתיו הוא יהרוג את הרשעים. הכוונה שהמשיח יקלל את הרשעים שימותו, וקללתו תתקיים[13]: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו הצדק יחזיק את מלך המשיח, כמו חגורה המחזיקה את המתניים. הנביא מדמה את החוזק של הצדק של המשיח כביכול שצדק זה יגרום לכח שהוא יוכל לעמוד כשם שאדם שיש עליו חגורה יכול להזדרז יותר ממי שאינו לובש חגורה,[14] וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו והאמונה תהיה חגורה שתחזיק את מתניו (יש כאן מעין חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[15]: (ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ בימות המשיח, הזאב והכבש יוכלו לגור בשלום זה עם זה בארץ ישראל,[16] וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וכן הנמר והגדי יוכלו לרבוץ יחד בארץ ישראל בלי שהנמר יטרוף את הגדי,[17] וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וכן יוכלו העגלים, האריות הצעירים והבהמות המפוטמים לגור יחד בארץ ישראל,[18] וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם ונער קטן יוכל לרכב על החיות המסוכנות והוא לא יינזק מכך[19]: (ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה הפרות והדובים יוכלו לרעות יחד (והדב לא יטרוף את הפרה או כל דבר אחר),[20] יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן הילדים של הפרות והדובים יוכלו לרבוץ יחד בלי שהפרות יפחדו מהדובים,[21] וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן והאריה יאכל תבן כמו שהבקר אוכל אותו. הנביא אומר שאפילו האריות יאכלו תבן במקום לאכול בהמות שהם טרפו[22]: (ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן תינוק יוכל לשחק על מאורה של נחש פתן, והוא לא יחשוש שמא הנחש יכיש אותו,[23] וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה וילד קטן שרק עכשיו הפסיק לינוק יוכל להושיט את ידו על מאורה של נחש צפעוני והוא לא יחשוש שמא הנחש יכיש אותו (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[24]: (ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי הנחשים יפסיקו להזיק ולהשחית בארץ ישראל,[25] כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק (הנחשים יפסיקו להזיק) כיוון שכל העולם יהיה מלא ביראת ה',[26] כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (העולם יהיה מלא ביראת ה') באופן שבו המים מכסים את מקומם. כשם שהמים מכסים את הבור בלי להשאיר מקום פנוי לדברים אחרים, כך העולם יהיה מלא ביראת ה' בלי שתהיה פניות לדברים אחרים[27]: (י) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא כאשר תגיע התקופה של ימות המשיח,[28] שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים המשיח שהוא צאצא של ישי אבי דוד שעומד כמו הנס. הנס הוא מקל או מוט ארוך שבראשו דגל, והוא משמש סימן לחיילים לכיוון אליו הם צריכים ללכת. הנביא מדמה את המשיח לנס, משום שכל העמים ילכו אחרי המשיח,[29] אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ כל העמים ידרשו אל המשיח, כל העמים יקשיבו בקולו של המשיח,[30] וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד והמנוחה שתהיה בימיו של המשיח תהיה לו לכבוד. בדרך כלל, מלך שלא נלחם, עושה זאת משום שהוא מתעצל או שהוא חושש שהוא יפסיד במלחמה, ולכן המנוחה היא אות קלון עבורו. הפסוק אומר שבימות המשיח המנוחה תהיה לאות כבוד משום שהיא איננה מראה על פחד, חוסר יכולת או עצלנות, אלא שכל העמים יקשיבו לו וממילא לא תהיה סיבה למלחמה[31]: (יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ בימות המשיח, ה' יקנה את עם ישראל פעם נוספת. כשם שה' קנה את עם ישראל על ידי שהוא הוציא אותם ממצרים, כך ה' יקנה את עם ישראל על ידי שהוא יגאל אותם בימות המשיח,[32] אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם (ה' יגאל את העם) שנשאר בגלות באשור, מצרים, פתרוס, כוש, עילם, שנער, חמת ובאיים שנמצאים בים[33]: (יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם המשיח כביכול ירים דגל. כשם שהדגל משמש לסימן למקום שאליו צריכים להתאסף החיילים, כך המשיח יעורר את לב האומות לאסוף אליו את הגולים מבני ישראל,[34] וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל ועל ידי כך הוא יכנס את האנשים הגולים מממלכת ישראל שהתפזרו בארצות השונות,[35] וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וכן יאסוף את הגולים מממלכת יהודה,[36] מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ (המשיח יאסוף את עם ישראל) מארבע כנפות הארץ, מכל העולם[37]: (יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם בימות המשיח, קנאת ממלכת ישראל לא תתקיים עוד. ממלכת ישראל נקראה "אפרים", משום שירבעם בן נבט, מלך ישראל הראשון, היה משבט אפרים. הכתוב אומר שבימות המשיח, הממלכה לא תתחלק יותר לשתי ממלכות,[38] וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ ומי שניסה לעשות צרות לממלכת יהודה – יכרת. הכוונה לאנשים מממלכת ישראל שהיו צרים לממלכת יהודה, ויש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת,[39] אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה ממלכת ישראל לא תקנא עוד בממלכת יהודה ולא תנסה לתפוס את מקומה,[40] וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם וממלכת יהודה לא תעשה עוד צרות לממלכת ישראל[41]: (יד) וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו עם ישראל ימהר להתחבר יחד על מנת להכות את הפלשתים הנמצאים במערב ארץ ישראל.[42] החיבור הוא בין הגולים מממלכת יהודה לבין הגולים מממלכת ישראל שחזרו לארץ ישראל,[43] יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם יחד יקחו שבטי יהודה וישראל את הביזה מבני קדם, מארם,[44] אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם עם ישראל ישלחו את ידיהם על מנת להילחם ולקחת את כל מה שהם ירצו לקחת מאדום ומואב. לאחר שסנחריב בלבל את האומות, לא ניתן לזהות מיהו מואבי ומיהו אדומי, וכוונת הפסוק לעמים שישבו בארצם במקומם,[45] וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם ובני עמון יהיו נשמעים לעם ישראל[46]: (טו) וְהֶחֱרִים יְקֹוָק אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם ה' עתיד לייבש את "לשון הים" של מצרים. הכוונה לנילוס שנראית כמו הלשון של הים בגלל חיבורה אל הים התיכון,[47] וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וה' עתיד להניף את ידו על נהר פרת בחוזק רוחו,[48] וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וה' יבקע את נהר פרת כך שיהיו שבעה שבילים של יבשה בין שמונה קיבוצי מים. באופן זה יוכלו שבעת הגלויות לעבור בשבילים, כל גלות תעבור בשביל אחר,[49] וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים וה' עתיד להדריך את השבים מהגלות באופן שהם יוכלו לעבור דרך הים בנעליהם (משום שתחתם יהיה מקום יבשה)[50]: (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה היבשה שבים תהיה דרך כבושה לעם ישראל שיחזור לארץ ישראל,[51] לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כך יוכל עם ישראל לשוב מאשור. אולם, חלק גדול מעם ישראל מצא את מותו בגלות, ולכן הכתוב קרא לאלה שעתידים לחזור בשם "שאר עמו",[52] כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הדרך הכבושה והיבשה לעם ישראל בנהר הפרת תהיה דומה לדרך הכבושה והיבשה שהייתה בים סוף לעולים מארץ מצרים[53]:

[1] רד"ק. רש"י: נבואה זו נאמרה כדי לנחם את הגולים לאשור. בפרק הקודם הנביא עודד את היושבים בירושלים ואמר להם שסנחריב לא יצליח לכבוש את העיר, ובפרק זה הנביא פונה אל הגולים לאשור ומעודד אותם. אבן עזרא: הוסיף דעה האומרת שנבואה זו נאמרה על חזקיה. לפי פירוש זה, הנביא דיבר על חוטר ונצר, משום שחזקיה עדיין היה קטן.

[2] רד"ק. תרגום: ייצא מלך מצאצאיו של ישי.

[3] רד"ק. תרגום: מלך המשיח ייצא מבניו של ישי.

[4] תרגום.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק. בשם אביו כתב שהכוונה היא שרוח פיו, כלומר: דיבורו, יהיה ביראת שמים. לפי פירושו, הריח הוא הקל שבחושים והמשיח לא יצטרך להשתמש בחוש הראיה או השמיעה על מנת לשפוט. תרגום: המשיח יקרב ליראת ה'. אבן עזרא: חוש הריח הוא החוש היחיד שאיננו מטעה, ולכן המשיח ישתמש בו.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. הגר"א: ענוי הארץ הם הצדיקים. ישנם אנשים שצריכים להגיע למשפט ועליהם דיבר הנביא בצלע הקודמת. בצלע זו דיבר הנביא רק על הצדיקים, שמספיק שיוכיחו אותם בלי משפט, והם יחזרו בתשובה.

[12] רד"ק. אבן עזרא: השבט הוא דימוי. דבריו של משיח יפריעו לרשעים כאילו שהוא יכה אותם במקל.

[13] רד"ק. תרגום: המשיח יכה את ארמילוס, מלך רשע שעתיד למלוך בתקופה הקרובה למשיח. הגר"א: ישנם שני סוגי רשעים. מי שרשע בגלוי – המשיח יכה אותו ועל כך כתוב בצלע הקודמת. מי שרשע רק בסתר יומת, ועל כך כתוב בצלע זו.

[14] רד"ק. תרגום: הצדיקים יהיו מסביבו של המשיח.

[15] רד"ק. תרגום: עושי האמונה יהיו קרובים לו.

[16] רד"ק בפירושו השלישי. בפירושו הראשון כתב שטבע הבהמות ישתנה ויחזור לטבע שהיה להם בזמן בריאת העולם אז הם לא טרפו זה את זה. בפירושו השני כתב שהפסוק מדמה את השלום שיהיה בין העמים לחיות טורפות החיות בשלום על בהמות וחיות רגילות. את שני הפירושים האלה דחה, משום שהנביא מגביל את הנבואה ל"הר קדשי" ולא לכל העולם, ולכן כתב שהכוונה היא שבארץ ישראל הבהמות ישנו את התנהגותם בגלל שעם ישראל יחזור בתשובה, כפי שיש בהבטחות של התורה.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק. לגבי מריא התלבט אם הכוונה לפר גדול או שכל הבהמות המפוטמות נקראו מריא.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהחיות הרעות המוזכרות בפסוק זה ובפסוק הבא הנן משל לאמונות הרעות שבדרך כלל מנסות להפריע לפרה, המשולה לעבודת ה', לעשות את רצון בוראה, והנביא אומר שבעתיד לא תהינה הפרעות לעבודת ה'. בעניין הדב כתב שהיא לשון נקבה.

[23] רד"ק. בהמשך דבריו כתב שהנחשים שהוזכרו הם הנחשים הארסיים ביותר, והנביא אמר שהם כבר לא יזיקו יותר, כל שכן הנחשים האחרים. רש"י הסביר שנחש פתן הוא נחש שהזדקן ולכן לא שומעים את לחישות הנחש.

[24] רד"ק. תרגום: הילדים יוכלו לגעת בגלגלי העיניים של הנחש ללא חשש.

[25] רד"ק וכתב שהכתוב קרא לכל ארץ ישראל "הר קדשי". לפי דבריו, האיבה שה' שם בין האדם לבין הנחש לאחר חטא האכילה מעץ הדעת, תסתלק בימות המשיח. רש"י בפירושו להושע ב,כ כתב שהכוונה לכל המזיקים.

[26] תרגום. אבן עזרא: "ידוע הוא כי יודע השם לא ישחית לעולם, רק יבנה ויתכן".

[27] מצודות. לפי פירוש זה, אין הכוונה בפסוק לים של ממש, אלא למקום כינוס מים.

[28] תרגום.

[29] רד"ק. רש"י: העמים הם שירימו את הנס על מנת להתאסף סביב המשיח. אבן עזרא: הכוונה לנס של העמדת השמש בימי חזקיה.

[30] רד"ק.

[31] מצודות.

[32] רד"ק. רד"ק מדגיש שנבואה זו נאמרה על הגאולה לאחר חורבן בית המקדש השני ולא על הגאולה שלאחר גלות בבל, משום שבשיבת ציון בימי בית המקדש השני, חזרו רק שבטי יהודה ובנימין, וכאשר הכתוב משווה בין שתי הגאולות, הן צריכות להיות דומות: כשם שבגלות מצרים יצא עם ישראל כולו, כך בגאולה הכתובה בפסוק צריך להיגאל העם כולו. לגבי קביעתו שחזרו מגלות בבל רק שבטי יהודה ובנימין, עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר עזרא, אוצר המאמרים, מאמר ג'. אבן עזרא: כתב שגם כאן יש מפרשים שהכוונה לימות חזקיה. מהר"י קרא כתב שלא ניתן לפרש שנבואה זו נאמרה על ימי חזקיה, משום שיש שלא חזרו לארץ ישראל בימיו.

[33] תרגום. רד"ק: הכוונה לאיים שנמצאים בארצות אדום וישמעאל. רש"י: הכוונה לאיי כתיים שנמצאים באדום.

[34] רש"י. רד"ק: הכוונה שה' ירים את הנס.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] רד"ק. הגר"א: העמים מקנאים בממלכת ישראל משו שהם יושבים במקום אחד. אולם, ממלכת יהודה איננה יושבת במקו אחד ולכן יהיו צוררים לה בפועל.

[39] מצודות. רד"ק: הכוונה לצוררים מתוך ממלכת יהודה שהיו צרים לממלכת ישראל.

[40] רד"ק. רש"י: משיח בן יוסף לא יתקנא במשיח בן דוד.

[41] רד"ק. כמו כן מסביר הרד"ק שגם בתחילת מלכותו של דוד, תושבי ממלכת ישראל לא רצו לקבל על עצמם את שלטונו של דוד.

[42] רש"י. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה שעם ישראל יתעייף מרוב שיילחם נגד פלשתים. אבן עזרא: עם ישראל ינוח במערב ארץ ישראל וכתוצאה מכך יחסר מקום לגור בו.

[43] מצודות.

[44] תרגום + אבן עזרא.

[45] רד"ק.

[46] רש"י. רד"ק: הנביא הזכיר אמנם רק עמים הקרובים לארץ ישראל, אבל נבואתו נאמרה על העמים כולם. הגר"א: עמון נמצאת רחוק יותר מארץ ישראל ולכן היא תסור למשמעת עם ישראל, בעוד שעם ישראל יוכל לבזוז את העמים הקרובים יותר.

[47] מצודות. הגר"א: הכוונה איננה למקום הנילוס, אלא כמו שה' קרע את הים בקריעת ים סוף, כך כאשר ה' יקרע את נהר הפרת, הדבר יהיה דומה מאוד לקריעת ים סוף שנעשתה ליוצאי מצרים.

[48] רש"י וכתב שלמילה "בעים" אין דמיון במקרא. לפי פירושו, "בעים" פירושו מלשון חוזק. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שפירושו מלשון "עי", כלומר: "גל". תרגום: "בעים" מלשון דיבור, וקריעת הנהר תיעשה על ידי דיבורו של נביא. אבן עזרא דחה פירוש זה כיוון שאיננו מסתדר עם הלשון. במהר"י קרא העניין מוסבר קצת יותר והכוונה היא שאם "בעים" היה מלשון דיבור, היה צריך להיות כתוב "בבעים".

[49] רש"י. אבן עזרא: הנהר הוא היאור. הגר"א:בעוד שאצל מצרים כתוב "החרים" מלשון הכרתה ואילו אצל אשור כתוב רק לשון הכאה, משום שמצרים היא אבות הטומאה בעוד שאשור היא אבות נזיקין.

[50] רד"ק ולפי פירושו "בנעלים" פירושו נעליים. רש"י פירש "בנעלים" מלשון יבשה. הגר"א: למרות שבדרך כלל אסור לדרוך עם נעליים במקום קדוש, ולעתיד לבא כל ירושלים תיקרא "כסא ה'", יהיה מותר לדרוך עם נעליים בירושלים.

[51] רש"י.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק.