ישעיהו פרק יד

ישעיהו פרק יד

(א) כִּי יְרַחֵם יְקֹוָק אֶת יַעֲקֹב שהרי ה' ירחם על עם ישראל ויקיים את הבטחתו לגאול אותם מיד בבל,[1] וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל ובעתיד, הוא יגאל אותם בגאולה שלמה בימות המשיח,[2] וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וה' יניח את עם ישרל על אדמתו, עם ישראל יחיה בארץ ישראל,[3] וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם יתווספו גרים על עם ישראל,[4] וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב ואותם גרים יתחברו לעם ישראל[5]: (ב) וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וכל העמים ינהיגו את עם ישראל ויובילו אותו חזרה לארץ ישראל,[6] וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְקֹוָק לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת כאשר עם ישראל יהיה בארץ ישראל, הוא ינחל מהעמים האחרים עבדים ושפחות, לעם ישראל יהיה עבדים ושפחות מהעמים האחרים,[7] וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם עם ישראל ישבה את האומות ששבו אותם. אותם עמים ששבו את בני ישראל, יהיו שבויים מעתה בידי עם ישראל,[8] וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם עם ישראל יעביד את אותם עמים שהעבידו אותו בגלות[9]: (ג) וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְקֹוָק לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ כאשר ה' יגרום לך לנוח ממלך בבל שגרם לך לעתבות ולרוגז,[10] וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ וכאשר ה' יגרום לך לנוח מהעבודה הקשה שמלך בבל העביד אותך בו[11]: (ד) וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ עליך להרי את קולך ולומר את המשל הזה על מלך בבל,[12] אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ כיצד התבטל המלך שהיה משעבד אותנו וגורם לנו לעבוד קשה,[13] שָׁבְתָה מַדְהֵבָה כיצד שבתה הגאווה, כיצד שבת מלך בבל שהתגאה כל כך[14]: (ה) שָׁבַר יְקֹוָק מַטֵּה רְשָׁעִים ה' שבר את חוזקם של הרשעים. הנביא דימה את חוזקו של מלך בבל למטה, משום שהוא היה מכה בעמים שהיו נתונים תחת שלטונו כמו שאדם מכה את רעהו במטה כאשר הוא רב איתו,[15] שֵׁבֶט מֹשְׁלִים ה' שבר את המקל של המושלים (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[16]: (ו) מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה נבוכדנצר היה מכה את העמים האחרים בכעסו,[17] מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה המכות של נבוכדנצר לא היו מפסיקות, אלא הוא תמיד היה מכה את העמים האחרים,[18] רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם נבוכדנצר היה משעבד את העמים האחרים בכעסו,[19] מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ העמים האחרים היו תמיד נרדפים על ידי נבוכדנצר, ללא הפסקה[20]: (ז) נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ לאחר מפלת ממלכת בבל, כל הארץ נהיתה שקטה והגיעה אל המנוחה,[21] פָּצְחוּ רִנָּה הארץ התמלאה בדברי שבח על מפלת בבל[22]: (ח) גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ גם השרים (אותם מדמה הנביא לעצי ברוש) שמחו על מפלת בבל,[23] אַרְזֵי לְבָנוֹן וגם האנשים החשובים (אותם מדמה הנביא לארזי הלבנון) שמחו על כך. הנביא אומר שאפילו המלכים והאנשים החשובים שלא היו תח שיעבודו של מלך בבל שמחו במפלתו, כל שכן העבדים שהיו משועבדים אליו,[24] מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ מאז מיתתך, לא יהרגו אותנו עוד. הנביא אומר שלאחר מיתתו של נבוכדנצר, הוטב מצבו של עם ישראל שגלה לבבל. אמנם עם ישראל היה עדיין תחת שיעבוד מלך זר והיה צריך להעלות לו מיסים, אך בנו ונכדו של נבוכדנצר לא היו אכזריים כל כך כמו נבוכדנצר עצמו[25]: (ט) שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ כאשר תגיע לגיהינום, הנשמות שנמצאות שם יחרדו ויזדעזעו, היות והם יפחדו ממך שם כפי שהם פחדו ממך בחייך,[26] עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים הזעזוע יעורר את המתים שנמצאים בגיהינום,[27] כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם את כל המלכים שנמצאים בגהינום, הזעזוע הקים מהכיסאות שלהם. הנביא מתאר את הגיהינום כאילו שכל המלכים שהגיעו לשם יושבים על כיסאותיהם, והזעזוע העיר אותם כדי שהם ייצאו לקראתך,[28] כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם כל מלכי העמים (קמו לקראתך)[29]: (י) כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כל המלכים שהתעוררו ירימו את קולם ויאמרו לך:[30] גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ איך גם אתה, נבוכדנצר המלך האדיר, נהיית חולה כמו כולנו. המלכים יתמהו כיצד נבוכדנצר ירד למעמד שלהם,[31] אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ נהיית דומה לנו (בכך שגם אתה ירדת לגיהינום)[32]: (יא) הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הגאווה שלך ירדה לשאול,[33] הֶמְיַת נְבָלֶיךָ קולות כלי הנבל שהיו נשמעים בביתך ירדו גם הם לשאול. בחיי נבוכדנצר היו מנגנים בביתו עם כלי נגינה ועתה אין הדבר כן,[34] תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה מתחתיך פורסים מצעים של רימה (במקום המצעים המכובדים שהיו פורסים תחתיך בחייך),[35] וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה והתולעים מכסים אותך מעליך[36]: (יב) אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר הנביא דימה את נבוכדנצר לכוכב השחר שמאיר אור רב ושואל: איך יתכן שכוכב גדול ומאיר כמוך נפל ממעלה גבוהה לשאול תחתיות,[37] נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ אתה נפלת לארץ (ובכך נכרתת),[38] חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם אתה היית הורג את העמים האחרים (כיוון ששלטת עליהם)[39]: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ אתה (נבוכדנצר) אמרת בליבך, אתה חשבת לעצמך,[40] הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה אני אעלה למעלה לשמים וכך אשלוט בכל בני האדם,[41] מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי אני ארים את כסאי מעל לעמי האלוה, אשלוט גם על עם ישראל,[42] וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד ואני אשב בהר שעליו כל עם ישראל נאסף. הכוונה לעיר ירושלים,[43] בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן ואשלוט על צפון העזרה, שם שוחטים חלק גדול מהקרבנות[44]: (יד) הנביא ממשיך לתאר את גאוותו ואת מחשבותיו של נבוכדנצר: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אני אעלה ואשכון בעננים הגבוהים,[45] אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן ובכך אהיה דומה לאלוהים[46]: (טו) אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אולם, אתה תורד אל השאול (במקום לעלות לשמים),[47] אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר אתה תרד אל תחתית הבור (במקול לעלות על ירושלים)[48]: (טז) רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ מי שיראה אותך במיתתך, יסתכל עליך היטב,[49] אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ והוא יתבונן וינסה להבין,[50] הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ האם זה האיש שהיה גורם לכל העולם לרעוד,[51] מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת האם זה האיש שהיה מחירב את כל הממלכות הרבים שהוא כבש. כולם יתפלאו על מפלתו של מלך בבל[52]: (יז) שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר כל מקום שהיה מיושב באנשים, הוא (נבוכדנצר) הרס (בגלל שהוא היה כל כך חזק),[53] וְעָרָיו הָרָס ואת כל הערים הוא הרס,[54] אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה ומי שהיה אצלו אסיר – נבוכדנצר לא היה מניח לו להשתחרר לכל חייו[55]: (יח) כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ כל מלכי העמים כולם – שכבו כל אחד בקבר שלו בשלום[56]: (יט) וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב ואילו אתה הושלכת מהקבר שלך כמו שמשליכים ענף מקולקל למקום רחוק. בניגוד לשאר המלכים, אתה לא שכבת בקברך בשלום,[57] לְבוּשׁ הֲרֻגִים זרקו אותך מקברך כמו שזורקים בגד מלוכלך בדם. הבגד התלכלך על ידי שדקרו את האדם שלבש אותו,[58] מְטֹעֲנֵי חָרֶב הבגד התלכלך על ידי שדקרו את האדם שלובש אותו ברמחים,[59] יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר הבגד המלוכלך מושלך אל מעמקי הבור, אל המקום שאליו מתדררות האבנים,[60] כְּפֶגֶר מוּבָס (הבגד מושלך אל תוך הבור) כמו ההרוג עצמו שנרמס על ידי חיילי האויב לאחר שהם הרגו אותו ואת חבריו[61]: (כ) לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה אתה לא תזכה להיקבר כמו אחד המלכים האלה,[62] כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ כיוון שאתה השחתת את ארצך והרגת את בני עמך,[63] לֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים וצאצאיך שיעשו מעשים רעים לא יתקיימו לאורך זמן, תוך זמן קצר שונאיך יהרגו גם אותם (לאחר מות בלשצר, לא היו יותר צאצאים לנבוכדנצר)[64]: (כא) העמים הכבושים תחת נבוכדנצר יאמרו זה לזה:[65] הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם תכינו את מיתתם בגלל חטאי אבותם. העמים רצו להרוג את צאצאיו של נבוכדנצר, שמא אם לא יעשו כן, בניו יתנהגו כמוהו,[66] בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ שמא צאצאיו של נבוכדנצר יקומו על מנת לרשת את הארץ, שמא צאצאיו של נבוכדנצר ישלטו על הארץ,[67] וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים ועל ידי כך תתמלא הארץ שונאים (שישחיתו את הארץ)[68]: (כב) וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם ואני אתעורר כדי להיפרע מנבוכדנצר ובניו,[69] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות.[70] ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים: על צבא מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) וצבא מטה (כמו בני האדם והחיות),[71] וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל ואני אכרית ממלך בבל את הדברים הבאים:[72] 1) שֵׁם שמו לא יוזכר יותר.לא יהיה דבר ששמו יוזכר עליו,[73] 2) וּשְׁאָר קרוב משפחה,[74] 3) וְנִין בן,[75] 4) וָנֶכֶד בן של הבן. הכוונה לבלשצר ולושתי שהיו נכדיו של נבוכדנצר,[76] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[77]: (כג) וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם ואני (ה') אגרום לכך שאת ארץ בבל ירשו הקיפודים ואגמי המים. הקיפוד הוא עוף שנמצא במקורות המים, והנביא אומר שה' יחריב את בבל באופן שבמקום בני האדם, יהיו שם קיפודים ואגמים של מים,[78] וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד ואני אשמיד את בבל כאילו שהברתי עליה טאטוא. כשם שהמטאטא מפנה את כל מה שעל הקרקע, כך ה' יפנה את כל מה שנמצא בארץ בבל,[79] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[80]: (כד) הנביא סיים עתה את דברי נבואתו על בבל ומעתה הוא מתנבא על ממלכת אשור (שקדמה לממלכת בבל):[81] נִשְׁבַּע יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות נשבע,[82] לֵאמֹר כך אמר ה' בשעה שהוא נשבע:[83] אִם לֹא לשון שבועה,[84] כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה הרי התקיימו הדברים כפי שחשבתי. נבואות הפורענות על ממלכת אשור התקיימו במלואם, ונבוכדנצר היה יכול לראות שהם התקיימו,[85] וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם ועצתי על מלך אשור התקיימה. עשיתי את מה שרציתי לעשות למלך אשור[86]: (כה) לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי אני חשבתי לשבור את ממלכת אשור בתוך ארצי. הכוונה לצבאו של סנחריב שמת במגפה כשעה שהוא צר על ירושלים,[87] וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ ועל ההרים שלי, על הרי ירושלים, אני רמרתי לרמוס אותו,[88] וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ ואז יסור מעל עם ישראל העול שמלך אשור הטיל עליו. הכוונה למס הכבד שאשור הטיל על עם ישראל,[89] וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר והמשא שמלך בבל הטיל עליו יסור מעל עם ישראל[90]: (כו) זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ זוהי המחשבה שחשבתי על כל הארץ: על אשור ועל בבל (להיפרע מהם על מה שעשו לעם ישראל),[91] וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם וזו היד המורמת כדי להכות בכל העמים – באשור ובבבל. הנביא אומר שה' מכה באשור ובבבל[92]: (כז) כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת יָעָץ שהרי ה' צבאות יעץ לעשות זאת, ה' חשב להכות באשור ובבבל,[93] וּמִי יָפֵר ולכן אין מי ישוכל להפר את מחשבתו. אין מי ישכול לעמוד בפני רצונו של ה',[94] וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה וידו של ה' מורמת כדי להכות בעמים שהציקו לעם ישראל ואין מי שיכול להחזיר את היד – אין מי שיכול למנוע ממנו מלהביא פורענות על העמים האלה[95]: (כח) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז בשנה שבה מת אחז מלך יהודה,[96] הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה הייתה הנבואה הזו על הפלשתים.[97] נבואה זו נאמרה לפני גלות ממלכת ישראל: (כט) אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ פלשת! אינך צריכה לשמוח כולך כמו ששמחת עד עכשיו. בימי אחז שיעבדו הפלשתים בממלכת יהודה (לאחר שממלכת יהודה שיעבדה את הפלשתים בימי עוזיה),[98] כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ אמנם מי שהכה בך עד עתה נשבר ונחלש. ממלכת יהודה ששיעבדה את הפלשתים בימי עוזיה נחלשה עד שהפלשתים הם ששיעבדו אותה לאחר מכן,[99] כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע (אינך צריכה לשמוח יותר) שהרי עכשיו מהשורש של הנחש ייצא נחש צפע שהוא מסוכן הרבה יותר. הכוונה לחזקיה, צאצא לעוזיה, שישיעבד את הפלשתים הרבה יותר ממה שהם שועבדו עד עתה,[100] וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף ומעשיו יהיו בכם כנחש מעופף, הוא יכה בכם בכל מקום[101]: (ל) וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים האנשים החשובים בישראל שעתה הם דלים, עתידים לרעות במרעה שמן,[102] וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ ומי שהוא עתה אביון עתיד לרבוץ לבטח. עם ישראל שעתה הוא אביון וחושש לצאת מעריו המוקפות בחומה, עתיד לשבת בבטחה,[103] וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ ואני עתיד להמית ברעב את היוד והעיקר של הפלשתים. העם הפלשתי ימות ברעב,[104] וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג ואת השאר, מי שלא ימות ברעב, יהרוג חזקיה מלך יהודה[105]: (לא) הֵילִילִי שַׁעַר עלייך לילל על שער העיר שעתיד להיהרס,[106] זַעֲקִי עִיר ועלייך לזעוק על העיר שעתידה להיחרב,[107] נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ שהרי כל פלשת הלכה ונימוגה,[108] כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא שהרי מהצפון תבוא עליהם פורענות שקשה כמו עשן. הכוונה לחזקיה שיתקוף אותם מצפון,[109] וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו ומכל הגדודים שיעלו עליכם, לא יהיה אחד שיבוא באיחור, אלא כולם יבואו בבת אחת[110]: (לב) וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי ומה יבשרו שליחי העמים,[111] כִּי יְקֹוָק יִסַּד צִיּוֹן ה' הקים ביהודה מלך חזק. הכוונה לחזקיה המלך,[112] וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ וביהודה ימצאו מחסה גם משאר שבטי ישראל. חזקיה שלח שליחים לקרוא לאנשים מעשרת השבטים שיבואו גם הם לתחום מלכותו ועל ידי כך יינצלו מהגלות[113]:

[1] רש"י.

[2] רש"י. רד"ק: הצלע הראשונה של הפסוק מהווה הסבר לגבי הצלע השניה. בגלל שה' ירחם על עם ישראל, הוא עתיד לגאול אותם מידי בבל. בהמשך כתב שיש צורך לומר שנבואה זו עוסקת גם בימות המשיח, היות ובסוף הפסוק מדובר על גרים שיתגיירו, ובשיבת ציון לא מוזכר שהיו גרים, אלא להיפך, היו רבים שניסו למנוע את בנין בית המקדש.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] רד"ק. רש"י פירש מלשון להתווסף. מצודות: הספחת מלשון אסיפה.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] רש"י. אבן עזרא:העצב הוא בגוף והרוגז הוא בלב.

[11] רש"י.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב בשם חז"ל שהכוונה מלשון "מדוד והבא", ואז הכוונה דומה לצלע הקודמת, שמלך בבל היה משעבד אותם. רד"ק: מדהבא מלשון זהב, ופירוש הפסוק שמלך בבל היה גובה מיסים מכל העמים האחרים. בפירוש נוסף כתב בדרך דומה לרש"י, שהכוונה היא מלשון מטה או מקל שרודים בו. תרגום: הכוונה שהחוטאים יתבטלו ולא יהיו עוד. מהר"י קרא: דניאל ראה את מלכות בבל כראש של זהב.

[15] רד"ק. רש"י: נבוכדנצר היה מכה את העמים האחרים בכעסו.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] תרגום.

[23] רד"ק. מהר"י קרא: עד שנבוכדנצר לא כבש את ארץ ישראל, לא היו ארזים במקומות שבחוץ לארץ, עד שנבוכדנצר שתל אותם בבבל. אבן עזרא: נבוכדנצר היה מצווה לכרות את הברושים והארזים כדי להכין מהם כלי מלחמה.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק. כמו כן הסביר שהנביא השתמש בלשון "כורת" המתאים לדימוי של העצים שהוזכרו בראש הפסוק.

[26] רד"ק. רש"י: הכוונה לגיהינום עצמו שיזדעזע.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק. כמו כן הסביר שהעתודים הם אלה שהולכים בראש הצאן והנביא דימה את המלכים לעתודים לומר שכשם שהעתודים הולכים בראש הצאן, כך המלכים הולכים בראש העם. אבן עזרא: יתכן שמנהג הבבליים היה לקבור את המלכים יחד עם כסאותיהם.

[29] רד"ק.

[30] מצודות. רד"ק: עניה היא התחלת הדיבור. עיין מילון אוצר מפרשי התנ"ך בערך ע.נ.ה. אבן עזרא: אם כולם היו יכולים לדבר, כך הם היו אומרים.

[31] רש"י. לפי רד"ק נראה שלא מדובר על תמיהה של המלכים, אלא שהם אומרים את הדברים בתור עובדה.

[32] תרגום.

[33] רד"ק.

[34] רש"י. בפירושו השני כתב שהכוונה לזמירות שהיו עולים כאשר הוא ועבדיו היו עושים מעשי נבלה.

[35] רד"ק.

[36] מצודות.

[37] רד"ק. רש"י: הקינה הזו נאמרה על הכוכב של בבל.

[38] רד"ק.

[39] תרגום. רש"י פירש מלשון גורל. בתחילה פירש שהכוונה שהיה מטיל גורלות כדי לבדוק מי ישרת אותו באותו היום ולאחר מכן הביא את מדרש חז"ל שהכוונה שהיה מטיל גורלות כדי לבדוק עם מי הוא ישכב משכב זכר. רד"ק: הכוונה מלשון שלטון ולא מלשון הגרלה.

[40] תרגום.

[41] רד"ק.

[42] תרגום.

[43] רש"י. לפי פירושו, "מועד" מלשון התוועדות. מהר"י קרא: הכוונה למקום אליו היו עולים במועדים.

[44] רש"י. רד"ק: הר ציון נמצא צפונית לירושלים, והכוונה שיכבוש את אותו ההר. בשם אביו כתב שהכוונה היא לבבל. בבל נמצאת צפונית לארץ ישראל, ו"הר מועד" הוא מקום שלטונו של נבוכדנצר בבבל, לשם היו נועדים כל המלכים שהיו תחת שלטונו, והיא נקראה "הר" למרות שהיא נמצאת בשטח מישורי על שם חוזקה.

[45] רש"י. תרגום: אשלוט על כל העמים.

[46] מצודות. תרגום: אהיה מעל לכל העמים.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] רד"ק.

[54] תרגום. מצודות: גם את הערים שבבבל הוא הרס משום שהוא כעס כל כך.

[55] תרגום.

[56] תרגום על פי הנוסח שמופיע ברד"ק. בנוסח שמופיע לפנינו כתוב שכל המלכים ישבו בבתיהם, ואילו אתה נבוכדנצר הושלכת מביתך כאשר ה' גרם ללך להשתגע ולהתנהג כמו בהמה.

[57] מצודות. רש"י הביא את דרשת חז"ל. הייתה תקופה של שבע שנים שהם נבוכדנצר השתגע והתנהג כבהמה, והעם המליך במקומו את אויל מרודך. כאשר נבוכדנצר חזר לעצמו וחזר למלוך, הוא השליך את אויל מרודך לכלא. לכן, לאחר שנבוכדנצר מת, והוציאו את אויל מרודך מהכלא וביקשמו ממנו למלוך שוב, הוא סירב בטענה שנבוכדנצר עלול לחזור, והוציאו את הגופה של נבוכדנצר מהקבר על מנת להראות לאויל מרודך שהוא מת.

[58] רד"ק. מצודות: הנביא אומר שעתידים לגרור את נבוכדנצר מקברו כשהוא לבוש בבגדים אלה.

[59] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש נוסף. הכוונה ללשון מטען. כשם שאדם נושא כמות גדולה של משקל, כך גם הם נשאוכמות גדולה של מכות.

[60] רש"י.

[61] רד"ק. כמו כן הסביר שהנביא הזכיר "אבני בור" משום שהיו בונים מעין מצבה מסביב לנקבר.

[62] תרגום.

[63] תרגום. רש"י: השחתת הארץ נעשתה על ידי שנבוכדנצר העביד את בני עמו בפרך, ולכן העם שנא אותו והשליך אותו מקברו. רד"ק: ההשחתה נעשתה על ידי מיסים גבוהים שנבוכדנצר הטיל על עמו. מהר"י קרא:הכוונה לכך שנבוכדנצר גרם לחורבן ארצו כעונש על עוונותיו. אבן עזרא: במילה "תחד" חסרה האות א', והכוונה שנבוכדנצר לא יהיה כמו אחד מהמלכים האלה.

[64] רש"י + רד"ק.

[65] מצודות. אבן עזרא: מדובר על תקופתו של בלשצר.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום. רש"י הוסיף פירוש על פי הכתוב לעיל בפסוק יז', שנבוכדנצר הרס את הערים. על ידי שימנעו מבניו לשלוט על הארץ, יחזרו הערים לבניינם.

[69] רד"ק. תרגום: אני אתגלה כדי להיפרע מהם.

[70] תרגום.

[71] רד"ק לעיל א,ט.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהמילה "שאר" מוסבת על השם, והכוונה היא שלא יישאר לו שם.

[75] רד"ק. רש"י: הכוונה לבן שימלוך אחריו.

[76] רש"י.

[77] תרגום.

[78] מצודות. תרגום: מדובר על ביצות מים. אן עזרא: הוסיף פירוש ואמר שהכוונה היא מלשון הקפדה, כלומר: שהפורענות באה בגלל שהוא היה כעסן והקפיד.

[79] רש"י.

[80] תרגום.

[81] רד"ק.

[82] תרגום.

[83] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הארכנו בביאור המילה "לאמר" במקרא.

[84] רד"ק.

[85] רש"י. רד"ק: מדובר על לשון עתיד, עוד לא התקיימו דברי הנבואה על מלך אשור, אבל הם עתידים להתקיים.

[86] על פי פירושו של רש"י. מצודות: כשם שהנבואות על אשור התקיימו, כך תתקיימנה הנבואות על בבל.

[87] מצודות.

[88] רש"י.

[89] רד"ק.

[90] מצודות.

[91] מצודות. רד"ק: לאחר שהעמים האחרים ראו את מפלת אשור, הם כולם התחילו לעבוד את ה'.

[92] רש"י.

[93] תרגום.

[94] רד"ק.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] רש"י.

[98] רש"י. מהר"י קרא: הנביא מתכוון על מותו של דוד שהיה משעבד את הפלשתים. אלא שיש להבין מדבריו מדוע נבואה שנאמרה בשנת מותו של אחז מדברת על דוד המלך.

[99] רש"י.

[100] רש"י. תרגום: מצאצאיו של ישי ייצא המשיח.

[101] תרגום. רד"ק: הארס שלו יפגע בכם בכל מקום. אבן עזרא: הפרי שייתן הצפע הוא ארס של נחש מעופף, שהוא הארס הקשה ביותר.

[102] רש"י. אבן עזרא: הכוונה לעם ישראל בכללותו.

[103] רד"ק.

[104] מצודות. מהר"י קרא: השורשים הם האבות שימותו ברעב, והבנים ימותו על ידי חזקיה.

[105] רד"ק.

[106] רד"ק. מהר"י קרא: מדובר על המקום שצריך ליילל, בשער העיר שאליו התאספו תושבי העיר לסחורה.

[107] רד"ק.

[108] רד"ק.

[109] רש"י. אבן עזרא: הכוונה למלך אשור שיתקוף אותם. בפירושו השני עליו כתב שהוא הפירוש הנכון כתב שהכוונה לנבוכדנצר.

[110] רש"י. רד"ק: במועד שחזקיה יחליט שהוא תוקף את הפלשתים, לא יהיה אחד מעם ישראל שיישאר בודד, אלא כולם יילכו יחד ויתקפו איתו. אבן עזרא: לא יהיה אדם שיוכל לשבת לבדו אפילו בארמון, משום שהפורענות תכה בכל המקומות.

[111] תרגום.  רש"י: הכוונה לשליחים של חזקיה.

[112] רש"י. מהר"י קרא: הכוונה למלך המשיח.

[113] רש"י. רד"ק: הכוונה למחסה שימצאו תושבי ממלכת יהודה מהערים אותם כבש סנחריב, שהרי ירושלים לא נכבשה על ידו.