ישעיהו פרק כא

ישעיהו פרק כא[1]

(א) מַשָּׂא מִדְבַּר יָם נבואה זו נאמרה על בבל. הנביא אמר "ים" משום שמחנה צבא בבל מגיע מהמדבר בסערה כמו שמי הים מגיעים בסערה,[2] כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף כשם שכאשר יש סופה במדבר, הסופה מעלה מספר רב של גרגירי חול, כך יהיו חיילים רבים שיתקפו את בבל,[3] מִמִּדְבָּר בָּא חיילי צבא פרס ומדי יבואו למקום דרומית להם (ארץ פרס ומדי הייתה צפונית מזרחית לבבל),[4] מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה החיילים שיתקפו את בבל יבואו מארץ שנעשו בה נוראות גדולות, נעשו בה מעשי ניסים גדולים[5]: (ב) חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הנבואה הקשה הזו נאמרה לי על ממלכת בבל,[6] הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד על העם שבגד עד עתה בעמים האחרים, עלה עם שיבגוד בו. בבל בגדה וכבשה את עמי העולם, ועתה ממלכת מדי ופרס תבגוד ותכבוש אותה.[7] ממלכת בבל נקראה בשם "בוגד", היות והיא נלחמה גם נגד עמים שהיא כרתה איתם לפני כן ברית שלום,[8] וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד ועל העם ששדד עד עתה את עמי העולם עלה עם אחר שישדוד אותו. ממלכת מדי ופרס תשדוד את ממלכת בבל,[9] עֲלִי עֵילָם ממלכת עילם (שהיא ממלכת מדי ופרס)! תעלי להילחם בבבל,[10] צוּרִי מָדַי ממלכת מדי! תטילו מצור על ממלכת בבל,[11] כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי ועל ידי כך יושבתו כל האנחות שבעולם. עמי העולם היו נאנחים בגלל התוקפנות של ממלכת בבל, ועתה, לאחר שממלכת בבל תיכבש על ידי ממלכת מדי ופרס, עמי העולם לא יאנחו עוד[12]: (ג) הנביא מדבר בשם אנשי בבל:[13] עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה בגלל הפורענות הגדולה שתבוא, התמלאו המתניים שלי חלחלה, רעדתי מרוב פחד וצער,[14] צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה כאבים חזקים מאוד כמו הכאבים החזקים של יולדת אחזו בי,[15] נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נהייתי חולה במחלה שנקראת "עווית",[16] נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת נבהלתי כאשר ראיתי את גודל הפורענות שתבוא על בבל[17]: (ד) הנביא ממשיך לדבר בשם אנשי בבל:[18] תָּעָה לְבָבִי הלב שלי טעה. מרוב בלבול אינני יודע מה לעשות,[19] פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי הבהלה הפחידה אותי,[20] אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי את הלילה שהייתי אמור לשמוח בו ולערוך בו משתה (היות וחיילי בבל נצחו את חיילי פרס),[21] שָׂם לִי לַחֲרָדָה ה' שם לי לחרדה, היות ובאותו הלילה נהרג בלשצר[22]: (ה) עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית בעוד חיילי בבל היו עורכים את השולחן על מנת לחגוג את נצחונם, הם בכל זאת אמרו לצופה לעלות ולראות האם חיילי פרס תוקפים אותם,[23] אָכוֹל שָׁתֹה ובעוד שהם היו אוכלים ושותים, הם אמרו זה לזה:[24] קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן עליכם השרים לקום ולצחצח את המגינים שלכם (כדי להתכונן למלחמה)[25]: (ו) כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי שהרי כך אמר לי ה':[26] לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד לך תעמוד על המצפה ותאמר את מה שתראה (כפי שיוסבר מיד). ה אמר לישעיהו שיתנבא כאילו הוא עצמו היה בבבל ונמצא אצל חיילי בבל שהעמידו את הצופה כדי לראות אם האויב תוקף[27]: (ז) וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים הצופה יראה מרכבות של האויב שעליהם רוכבים שני חיילים על סוסים,[28] רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל והצופה יראה גם חייל אחד של האויב הרוכב על החמור וחייל אחד של האויב הרוכב על גמל,[29] וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב והצופה יקשיב וישמע קולות רבים ומרעישים (היות והאויב יהיה קרוב)[30]: (ח) וַיִּקְרָא אַרְיֵה הצופה קרא: אני רואה אריה. הניבא מדמה את מלכות פרס ומדי לאריה,[31] עַל מִצְפֶה האריה עומד על המצפה הגבוה ומסתכל לצדדים כדי לראות את מי הוא יכול לטרוף,[32] אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת ה'! לאורך כל הימים אני עומד על המצפה, ולאורך כל הלילות אני נמצא על המשמרת ומצפה לזמן שבו ממלכות פרס ומדי יכבשו את ממלכת בבל (כיוון שממלכת בבל הביאה על עם ישראל את הפורענות והגלתה אותם)[33]: (ט) וְהִנֵּה תוך כדי דברי הצופה,[34] זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ צֶמֶד פָּרָשִׁים באו המרכבות שעליהם רכבו שני אנשים על סוסים,[35] וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הצופה ענה ואמר:[36] נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל ממלכת בבל נפלה. הכפילות במילים "נפלה" נועדה לחזק את העניין,[37] וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ ומישהו שבר את הפסלים של בבל על ידי שהוא הטיח אותם בקרקע[38]: (י) מְדֻשָׁתִי אני עתיד לדוש את ממלכת בבל כמו שדשים את התבואה,[39] וּבֶן גָּרְנִי ואני אדוש את ממלכת בבל כמו שדשים את הגורן. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת של הפסוק כדרכם של נבואות,[40] אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם דברי הנבואה שאמרתי על בבל הם הדברים ששמעתי מאת ה' אלוקי ישראל. הנביא אמר "אלוקי ישראל" משום שהפורענות תבוא על בבל בגלל עם ישראל.[41] הנביא קורא לה' גם בשם "צבאות" היות וה' הוא האלוה על צבאות רבים: צבא מעלה (כמו הכוכבים והמלאכים) וצבא מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[42]: (יא) מַשָּׂא דּוּמָה אלה הם דברי הנבואה על גלות אדום. עד עתה התנבא הנביא על גלות בבל, ועתה הוא עובר להתנבא על גלות אדום,[43] אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר קראו אלי בגלל העול הקשה של מלכות שעיר. הנביא אומר שכאשר יתברר הנזק שתגרום גלות אדום, הנביא או מלאך עתיד לפנות אל ה' ולבקש מה' לבטל את הגלות,[44] שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שומר! מה זו הפורענות הגדולה הזו שהבאת עלינו שהוא דומה ללילה? השומר הוא ה' שומר ישראל,[45] שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל שומר! מה אמרת? מי יבוא קץ הגלות?[46]: (יב) אָמַר שֹׁמֵר השומר, ה', ענה לשאלת השואל (הנביא או המלאך),[47] אָתָה בֹקֶר אני יכול לגרום לכך שהישועה תגיע,[48] וְגַם לָיְלָה ואני גם יכול לגרום לכך שהפורענות תבוא על אדום בקץ הימים,[49] אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ אם אתם תבקשו את בקשתכם (שאמהר את הישועה),[50] שֻׁבוּ אֵתָיוּ ואתם תחזרו בתשובה[51]: (יג) מַשָּׂא בַּעְרָב דברי נבואה שנאמרו על הערבים,[52] בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ בשעת חורבנכם אתם עתידים ללון ביערות של ארצות ערב,[53] אֹרְחוֹת דְּדָנִים אתם השיירות של בני דדן. הנביא אומר שכאשר הערבים ישבו על אדמתם, הם יצאו בשיירות ביום אך חזרו למקומם בלילה, וכאשר תבוא עליהם הפורענות, הם ייאלצו ללון ביערות[54]: (יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יהיה צורך שיביאו לכם מים משום שתהיו מצאים בשעה שתנדדו,[55] יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא יושבי ארץ דרום (הכוונה ליושבי הארצות הסמוכים לערבים),[56] בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד תביאו לחם לערבים הנודדים (היות ולא יהיה להם לחם)[57]: (טו) כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ הערבים התחילו לנדוד כתוצאה מהחרב שעברה בארצם,[58] מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה (הערבים ברחו) מפני החרב שהתפשטה בארצם,[59] וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה והם ברחו גם בגלל הקשת שהייתה כבר מתוחה ומוכנה לירות את החיצים,[60] וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה והם גם ברחו מפני הקרבות החזקים שהיו שם[61]: (טז) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי שהרי כך אמר לי ה':[62] בְּעוֹד שָׁנָה בעוד שנה מזמן אמירת הנבואה,[63] כִּשְׁנֵי שָׂכִיר כמו השנים של השכיר. אדם שנשכר לעבודה, מדקדק ומסיים את השנה ולא נשאר עוד רגע אחד תחת מעסיקו. כך גם נבואה זו תתקיים בדיוק בעוד שנה,[64] וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר וכל הכבוד של הערביים יכלה. בעתיד כבר לא יכבדו יותר את הערבים[65]: (יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ ושאר החיילים שיורים בקשת בני ערב ימשיכו להתמעט,[66] כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר שהרי ה' אלוקי ישראל גזר ודיבר על עך[67]:

[1] פרק זה מתחלק לשלוש נבואות. הנבואה הראשונה נאמרה על בבל. לגבי שתי הנבואות האחרונות ישנה מחלקות האם הם נאמרו על אדום וישראל (רש"י וסיעתו) או על ישמעאל (רד"ק וסיעתו). בבואנו לבאר את הפרק, השיקול של ביאור הפסוקים על הדרך הפשוטה ביותר עמדה בראש מעייננו, ולכן בנבואה השניה ביארנו בפנים לפי שיטת רש"י ובנבואה השלישית ביארנו לפי רד"ק. בהערות ניתן למצוא התייחסות לשיטות הנוספות.

[2] רש"י וכתב שלמרות שישעיהו כבר התנבא על בבל, בכל פעם הנביא מתנבא בסגנון אחר. רד"ק: ישיעהו התנבא על בבל םעמים רבות משום שממלכה זו הציקה הרבה לישראל. בהסבר המילה "ים" כתב שבבל הייתה ממוקמת ממערב לפרס ומדי. בהסבר המילה "מדבר" כתב שיש מדבר שחוצץ בין פרס ומדי לבין בבל. אבן עזרא: הוסיף פירוש של המילה "ים" ואמר שהכוונה לים כמשמעו, שהאויב מגיע מהים.

[3] רש"י.

[4] תרגום. רש"י: חיילי צבא מדי ופרס יבואו מהמדבר. המחלוקת בין שני הפירושים היא בפירוש המילה "ממדבר". האם הכוונה שהם יבואו אל המדבר (תרגום), או שארץ המוצא שלהם היא המדבר (רש"י).

[5] תרגום. רש"י: הכוונה שיבואו ממקום של נחשים ועקרבים. רד"ק: נורא הוא מקום מרוחק, ונקרא כך משום שהאדם ירא יותר ממקום מרוחק ולא מוכר מאשר ממקום מוכר. לכאורה קשה על דבריו, שהרי ממלכת מדי ופרס לא הייתה רחוקה מאוד מבבל.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רד"ק.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] רש"י.

[12] רש"י. אבן עזרא: אין מי שיאנח על בבל. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שבלשצר עצמו השבית את כל האנחות והפחדים שהיו לתושבי ממלכת בבל על ידי שהוא הוציא את כלי המקדש.

[13] רש"י בפירושו על פי הפשט. לפני כן הביא את מדרש חז"ל שהנביא אמר כן על עצמו מרוב צער על הפורענות שתבוא על בבל. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה היא שהנביא מדבר בשם בלשצר המלך.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] רש"י. מצודות: הכוונה היא שגופו התעקם. תרגום: אנשי בבל היו טפשים ולכן הם לא ראו את גודל הפורענות שתבוא עליהם.

[17] מצודות. תרגום: אנשי בבל טעו ולא ראו את גודל הפורענות שבאה עליהם.

[18] ראה לעיל בהערות לתחילת הפסוק הקודם, שם כתובות השיטות השונות בפרשנים לגבי מיהו המדבר בפסוק.

[19] תרגום.

[20] רש"י. רד"ק: פלצות מלשון בהלה. אבן עזרא: פלצות מלשון מפלצת. הפרסיים היו יוצאים למלחמה עם דמויות מפחידות, ודמויות אלו הפחידו את חיילי ממלכת בבל.

[21] רש"י בשם ספר יוסיפון. אבן עזרא: בלשצר פחד באותו הלילה אחרי שדניאל אמר לו ממלכתו הולכת ליפול בידי הפרסיים.

[22] מצודות.

[23] רד"ק. בסוף פירושו כתב בשם המדרש שהכוונה היא שצריך להדליק את הנרות כדי שיאירו.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק בפירשו הראשון, וכן פירש בתרגום. בפירושו השני כתב שהשרים היו אומרים זה לזה שעליהם למנות לעצמם מלך, היות ובאותו לילה מת בלשצר. אבן עזרא פירש גם הוא שהכוונה היא שצריך למנות עליהם מלך חדש היות ובלשצר נהרג, ומינו עליהם את דריוש הזקן.

[26] תרגום.

[27] רד"ק. רש"י: ה' אמר לישעיהו, שאחד מתלמידיו, חבקוק, עתיד לטעון שאין זה הוגן שבבל יושבת בשלווה, וה' אמר לישעיהו שהוא יראה לו במצפה את מפלתה של בבל. רד"ק הביא גם הוא מדרש זה להלן בפסוק ח'. אבן עזרא: מפרש שכל מה שנאמר בפסוק זה לגבי העמדת הצופה נעשה בדרך נבואה. זאת לכאורה בניגוד לדברי הרד"ק שסובר שהעמדת הצופה הייתה גם במציאות.

[28] רד"ק. תרגום: הצופה ראה איש שעימו היו צמד פרשים, ורוכב על חמור ורוכב על גמל. אבן עזרא:הכוונה היא שאם הצופה יראה מרכבות ופרשים, הוא יקשיב למה שרוכביהם אומרים זה לזה. מהר"י קרא: צמד הפרשים נועד לרגל אחרי העיר, אלא שהצופה הקשיב קשב רב, והבין שיש חיילים רבים שיבואו אחרי רוכבי הסוסים.

[29] רד"ק. רש"י: צמד הפרשים שבצלע הקודמת מורכבת מחייל אחד שרוכב על חמור וחייל אחד שרוכב על גמל, ושניהם מסמלים את פרס ומדי. אבן עזרא: הצופה יבדוק אם הוא רואה פרשים, חיילים הרוכבים על חמורים או על גמלים.

[30] מצודות. רש"י: הנביא יראה בדברי נבואתו את הפרשים והחיילים הרוכבים על חמורים וגמלים. תרגום:הקשבתי וראיתי מחנה גדול של צבא האויב.

[31] רד"ק. רש"י לשיטתו פירש שהאריה הוא חבקוק, ובגימטריא יוצא שיש לאריה ולחבקוק את אותה גימטריא. לפי הפירושים האלה, האריה הוא האויב. אבן עזרא: בפירושו הראשון הביא את הפירוש שהאריה הוא חבקוק, אך כתב פירוש שנראה לדעתו יותר שהכוונה היא שהצופה קרא כאריה, כלומר: בקול גדול. מהר"י קרא: הצופה עצמו נקרא אריה, משום שהוא שומר על העיר בגבורה. הצופה הוא חבקוק הנביא, וה' אמר ליעשיהו שיעמיד נביא תחתיו

[32] רד"ק. מצודות: פירש גם שייתכן ש"על המצפה" מוצב על הצופה שעמד שם וראה אריה, אך האריה עצמו לא עמד על המצפה.

[33] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שהנביא עמד על המצפה כדי להתנבא על נפילת ממלכת בבל. אבן עזרא: הנביא אומר שהוא תמיד עומד על משמרתו כדי לבקש נבואה. מהר"י קרא: ממלכת בבל נקראה "יום" כיוון שהיא שלטה רק כשבעים שנה, והנביא חבקוק אומר על עצמו שהוא ניצב על משמרתו בלילות, והאריה הוא חבקוק (זיהוי האריה כחבקוק הוא כפירוש רש"י).

[34] רד"ק.

[35] רד"ק. מהר"י קרא: צמד הפרשים הם כורש ודריוש.

[36] רד"ק. אבן עזרא: כל אחד מהאנשים שהיו שם אמר את הדברים.

[37] רד"ק. רגום: הכפילות נועדה לומר שיהיו שתי נפילות של בבל. גם עכשיו וגם לעתיד. רד"ק מעיר בפירושו שכוונת התרגום איננה לומר שלעתיד לבא תהיה עוד נפילה של ממלכת בבל, שהרי לאחר שמדי ופרס כבשו את ממלכת בבל, ממלכת בבל חדלה מלהתקיים עד עולם. אבן עזרא: הכפילות נועדה להדגיש שנפילת ממלכת בבל הייתה מוחלטת.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק. תרגום: אני עתיד להביא על בבל מלכים שמאומנים להילחם, והם עתידים לבזוז אותם כמו שהחקלאים מיומנים לדוש את הגורן.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק לעיל א,ז.

[43] מהר"י קרא. פירושו מבוסס על הזיהוי של דומה כאדום, וכך כתב גם רש"י. אולם, רד"ק, אבן עזרא ופרשנים רבים נוספים זיהו את דומה כצאצא של ישמעאל, משום ששמו של אחד מבניו של ישמעאל היה דומה.

[44] רש"י. רד"ק: הפורענות על ישמעאל תבוא משעיר.

[45] רש"י. רד"ק: תושבי העיר יסתובבו בעיר וישאלו את השומרים מה קרה בלילה. אבן עזרא: אדם מדומה היה צריך לצאת בדרך בלילה, והוא שואל את השומרים על העיר מהם המאורעות שקרו באותו הלילה. בפירושו השני עליו כתב שהוא הפירוש הנכון, כתב שהכוונה היא שאנשי שעיר באו אל השומרים ובדקו אם הם ישנים על ידי ששאלו אותם שאלות.

[46] רש"י סנהדרין צד,א. רד"ק: צלע זו היא חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות, ו"מליל" הוא צורת סמיכות של לילה האמור בצלע הקודמת. אבן עזרא סובר גם הוא שמדובר על סמיכות. בשם רס"ג כתב שהכוונה היא ששואלים את השומר כמה זמן נשאר עד הבוקר. אלא שכתב בפירושו שהכוונה היא "בליל זה של השבוע", כלומר: באיזה יום בשבוע אנחנו נמצאים, ובפסוק חסר הנסמך.

[47] רש"י.

[48] רש"י. מהר"י קרא: הישועה קרובה לבא. בפירוש נוסף כתב שגלות בבל שדומה ליום כמעט הסתיימה, וכך גם גלות ישמעאל שדומה ללילה.

[49] רש"י ובאופן דומה פירש מהר"י קרא. רד"ק: השומר ענה שעוד יגיע הבוקר, אבל לא תהיה בכך תועלת, שהרי גם לאחר שיגיע הבוקר, הלילה יחזור. אבן עזרא: השומר הישמעאלי ענה לחייל האדומי שעברו כמה ימים ולילות והם עדיין לא תקפו.

[50] רש"י. רד"ק: אתם תמשיכו לשאול על הלילות, היות ולא תהיו בטוחים מפני האויב. בשם אביו כתב שהכוונה היא ששעיר ישמידו את דומה, את ישמעאל, והפניה אל ה' היא פניה של בני שעיר ששואלים האם הגיע הלילה של דומה, האם הגיע הזמן לתקוף אותם, והתשובה היא שכבר הושלמו הימים והלילות של ישמעאל ולכן ניתן לתקוף אותם. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שעם ישראל פונה אל ה' מפני הצרות שבאו עליהם על ידי אדום, והנביא נשאל מה יוצא לעם ישראל מהלילה הזה, "שומר מה מילל" – לאחר שישעיהו שאל את ה', שאלו אותו מה ענה ה', וישעיהו ענה להם שיש בקר לצדיקים ולילה לרשעים. הנביא אומר להם שהשינוי יקרה והבוקר יגיע לצדיקים כאשר הם יבקשו על כך מה' ויחזרו בתשובה. באופן דומה כתב התרגום. אבן עזרא: השומר הישמעאלי ענה לחייל האדומי שאם הם רוצים לתקוף את ישמעאל, שיבואו כולם יחד ויתקפו.

[51] רש"י. מהר"י קרא: תשובו מהגלות.

[52] רש"י. תרגום: הפורענות תבוא על הערבים.

[53] רד"ק. רש"י: כאשר עם ישראל גלה, הלכתם בכוונה ללון ביערות על מנת להציק להם, כפי שיבואר בהמשך.

[54] רד"ק. רש"י: "דדנים" מלשון בני דודים, והכוונה שהם הלכו בכוונה למקומות שבני דודיהם, עם ישראל, עברו בשעה שהם גלו. מהר"י קרא: הישמעאלים נהגו בדרכם של אנשים שנקראו "דודנים" שהיו נוהגים להרוג את התינוק בעודו יונק, כדי למעט את מספר התינוקות ולהמעיט בטורח שבגידולם.

[55] רד"ק. רש"י: היה ראוי שתביאו מים לבני דודכם הצמאים. בפירושו השני כתב שה' אמר לישמעאל שכאשר אביו, ישמעאל בן הגר היה צמא, הוא הוביל אותו לבאר מים. אבן עזרא: הנביא מוכיח את הישמעאלים שעליהם לתת מים לצמאים שעוברים דרכם בשיירות.

[56] תרגום.

[57] רד"ק. רש"י: במקום לתת לעם ישראל מים לרוות את צמאונו, נתתם לו מאכלים מלוחים, דבר שגרם למותם (היות והרוח נכנס לתוך המעיים). אבן עזרא: היה מקובל שהישמעאלים נתנו לחם ומים ומי שעובר דרך ארצם, ובכל זאת הם לא נתנו לעם ישראל, וזו הסיבה שהפורענות תבא עליהם.

[58] רד"ק. רש"י: עם ישראל נדד מפני החרב.

[59] רד"ק ולפי פירוש זה "נטושה" ביאורו מלשון התפשטות. בסוף פירושו הביא שתי אפשרויות נוספות לביאור "נטושה": מלשון לטושה או מלשון שלופה כפירוש תרגום. מהר"י קרא היא את מדרש חז"ל שהעונש הגיע לישראל על שהם לא שמרו שמיטה (נטושה) ועל שדרכו את גיתותיהם בשבת (קשת דרוכה).

[60] תרגום. מצודות: מתיחת הקשת נעשתה על ידי דריכה ברגל.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] רד"ק.

[64] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה היא ששנה של אדם שכיר היא שנה חשובה משום שאדם מקפיד שיעבדו בשבילו לאורך השנה. מהר"י קרא: כאשר יעברו שנים שלמות. כנראה שכוונתו לכך שצריך שיעבור הזמן שהוקצב למלכות ישמעאל לשלוט, לפני שתבא הפורענות.

[65] תרגום.

[66] רש"י.

[67] תרגום. רד"ק: הסיבה היא שבני ערב הציקו לישראל בשעת הגלות: או שהם התאחדו עם מלך אשור כדי להכניע את ישראל או שישראל עברו דרך ארצם ושם הם הציקו להם. לפי רש"י הסיבה היא שכאשר עם ישראל גלה, הם האכילו את עם ישראל דברים מלוחים וכך עם ישראל מת בצמא (כפי שהוסבר לעיל בהערות לפסוק י"ד).