ישעיהו פרק כב

ישעיהו פרק כב

(א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן אלו דברי הנבואה שנאמרו על ירושלים. ירושלים נקראה "חיזיון" משום שהיא מקום הנבואה, והיא נקראה בשם "גיא" למרות שהיא נמצאת על הר כדי לומר שירושלים הושפלה מהמעמד הגבוה שלה שדומה להר, למעמד נמוך הדומה לעמק,[1] מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת מה אפשר לעשות שעלית עכשיו אל הגגות. כאשר חיילי האויב היו תוקפים את העיר, היו תושבי העיר עולים על הגגות, והנביא אומר שהעליה על הגגות באה כתוצאה מחטא[2]: (ב) תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה העיר שבעבר נשמעו קולות תושביה,[3] עִיר הוֹמִיָּה העיר שבעבר נשמעו קולות תושביה. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[4] קִרְיָה עַלִּיזָה העיר שבעבר הייתה עליזה,[5] חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה החללים שבך אינם אנשים שנהרגו מחרב האויב או תוך כדי מלחמה, אלא הם מתו מרעב. הנביא אומר שתושבי ירושלים שבעבר חיו חיים שמחים ומאושרים מתו מרעב, שהיא השפלה גדולה יותר מאשר להירג על ידי האויב[6]: (ג) כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד כל האנשים החשובים ששלטו בעיר ירושלים עתידים לברוח מהעיר. הכוונה לצדקיה ולשרים אשר איתו,[7] מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ לאחר מכן ייתפסו וילקחו בשבי על ידי החיילים היורים בקשת,[8] כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו כל הנמצאים בעיר עתידים להיאסר יחד בתוך אזיקים,[9] מֵרָחוֹק בָּרָחוּ וגם אלו שהצליחו לברוח למקום רחוק עתידים להיתפס על ידי האויב[10]: (ד) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי לכן אמרתי: תעזבו אותי! תרופו ממני ולא תנחמו אותי![11] אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אני רוצה לבכות בכי מר,[12] אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי אל תדחו לנחם אותי על העושק שבו עשקו את כנסת עמי, את עם ישראל[13]: (ה) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן (אל תנחמו אותי) שהרי יום זה הוא יום שבר, רמוס ומבולבל לה' צבאות שהוא עתיד להביא על ירושלים.[14] ה' נקרא גם בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: צבאות מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) וצבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[15] מְקַרְקַר קִר האויב עתיד להרוס את קיר העיר, האויב יבקיע את חומת העיר ירושלים,[16] וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר ותושבי העיר ישמיעו קול המכריז שיש לברוח אל ההרים[17]: (ו) וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה אנשים מעילם סחבו את הנרתיק שבו היו שמים את החיצים (כיוון שגם הם עזרו לבבל להחריב את ירושלים),[18] בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים בני עילם יגיעו לירושלים אם מרכבות המיוחדות להסעת בני אדם המחוברים לשני פרשים,[19] וְקִיר עֵרָה מָגֵן ותושבי העיר "קיר" (עיר בממלכת אשור) גילו את המגינים שלהם כדי להשתתף גם הם במלחמה[20]: (ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב כל העמקים המובחרים שבך יתמלאו במרכבות האויב. המרכבות יכולות ליסוע רק בעמקים, והאויב יביא מרכבות רבות כל כך, עד שהעמקים יתמלאו מהם,[21] וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה והפרשים יטילו את המצור על שערי העיר[22]: (ח) וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה האויב יגלה את המסך המסוכך על ממלכת יהודה. תושבי ממלכת יהודה האמינו שלא תבוא עליהם פורענות, היות ובית המקדש יגן עליהם, והאויב הסיר הגנה זו,[23] וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר ובצקום להבין שה' מצפה ממך לחזור בתשובה, הבטת אל הנשק ששלמה המלך הניח בבית יער הלבנון. הנביא אומר שבמקום שעם ישראל יבטל את הפורענות ויניס את האויב על ידי חזרה בתשובה, עם ישראל התכונן למלחמה נגד האויב[24]: (ט) וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ ואתם ראיתם את הפרצות הרבות בחומת העירי רושלים – מפני שיש כבר פרצות רבות (והתכוננתם לסתום את הפרצות הללו כדי להתכונן למלחמה),[25] וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה ואתם אספתםאת מי הבריכה התחתונה אל תוך העיר כדי שתהיו מוכנים למצור שהאויב יטיל עליכם[26]: (י) וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם ואתם ספרתם את הבתים שהיו בירושלים (מיד תוסבר המטרה),[27] וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה והרסת את הבתים כדי לחזק את החומה. כל אחד היה צריך לתת חלק מהחומרים ממנו היה עשוי ביתו כדי לחזק בו את החומה. הספירה נועדה כדי לקבוע כמה חומרים כל אחד צריך להביא מביתו[28]: (יא) וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה החומה מסביב לירשלים הייתה כפולה עם מרווח בין שתי החומות. הנביא אומר שתושבי ירושלים הביאו את מי הבריכה התחתונה לרווח שבין שתי החומות כדי להכביד על האויב מלתקוף את העיר,[29] וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ (עשיתם את כל ההשתדלות) במקום להביט אל מי שגרם לעיר ירושלים להיעשות, ה' יתברך,[30] וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם ומי שיצר את ירושלים לפני הרבה זמן. ה' החליט שבית המקדש יבנה עוד משעה שברא את העולם, ובמקום לבטוח בו, ניסיתם למנוע את ניצחון האויב בדרכי הטבע[31]: (יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא ה' צבאות קרא על ידי הנביאים באותה תקופה.[32] ה' נקרא גם בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: צבאות מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) וצבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[33] לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ה' קרא על ידי הנביאים) לבכי, מספד, תלישת השערות מרוב צער, וחגירת שקים. ה' שלח את הנביאים כדי להתרות בעם ישראל שיצטער ויחזור בתשובה, אך העם לא שמע אל הנביאים, כפי שיבואר בפסוק הבא[34]: (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה (במקום להצטער ולחזור בתשובה) העם התמלא בששון ושמחה,[35] הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן העם הרג את הבקר ושחט את הצאן, אכל בשר ושתה יין, וכל זאת כדי לשמוח במקום להצטער,[36] אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת העם אמר: נאכל עכשיו ונשתה, שהרי מחר נמות, אז לפחות עכשיו נשמח. בגישה זו העם זלזל בדברי הנביאים וגרם לחילול ה'[37]: (יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְקֹוָק צְבָאוֹת דברי העם נשמעו על ידי שאני ה' צבאות,[38] אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן ולכן ה' נשבע: החטא הזה לא יתכפר לכם עד שתמותו בחרב האויב. חטא זה של זלזול בדברי הנבואה היה חמור יותר מהחטאים הקודמים (בגלל חילול ה' שבו), ולכן הגלות איננה יכולה לכפר עליו, אלא רק מיתה,[39] אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך נשבע ה' צבאות[40]: (טו) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות: לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת לך ותבא אל שבנא שהיה "סוכן" והיה ממונה על בית המקדש והוא בגד בחזקיה וחבר למלך אשור בשעה שהוא ניסה לכבוש את ירושלים. יש מפרשים שהיה כהן גדול ויש מפרשים שהיה ממונה על הכספים[41]: (טז) מַה לְּךָ פֹה מה יש לך לחפש בעיר ירושלים?[42] וּמִי לְךָ פֹה ואיזה קרובי משפחה יש לך בעיר ירושלים (הרי הגעת לירושלים ממקום אחר)?[43] כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר ומדוע חצבת לך קבר בעיר ירושלים – אתה הרי לא תמות בה,[44] חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ אתה חצבת לעצמך קבר במקום חשוב, ליד קברי מלכי בית דוד,[45] חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ חוקקת לעצמך מקום מגורים כאילו שאתה עתיד לגור בעיר ירושלים לתקופה ארוכה[46]: (יז) הִנֵּה יְקֹוָק מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר ה' עתיד לטלטל אותך טלטול חזק,[47] וְעֹטְךָ עָטֹה וכן ה' עתיד להפריח אותך בגלות (כך שלא תמות בירושלים)[48]: (יח) צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כשם שהמצנפת מקיפה את הראש, כך ה' יקיף אותך באויבים,[49] כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם וכשם שזורקים את הכדור במקום שנקרא "כסיפיא", כך ה' עתיד "לזרוק" אותך גלות,[50] שָׁמָּה תָמוּת אתה תמות בארץ אליה אתה תגלה (ולא תיקבר בקבר שחפרת לעצמך),[51] וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ ושם, בגלות, המרכבות שחשבת שאתה תרכב עליהן בכבוד לאחר שבגדת בחזקיה, יגרום לבית אדוניך לבזות אותך. כאשר שבנא יצא מחוץ לחומות ירושלים, בא מלאך וסגר את השער בפני סיעתו. כאשר שבנא הגיע למחנה אשור שאלו אותו היכן אנשיו, והוא אמר שהם חזרו בהם. חיילי אשור עשו נקבים בעקבים של שבנא, וקשרו אותו בזנבות הסוסים, וגררו אותו על קוצים, וכך ביזו אותו[52]: (יט) וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ ואני אהדוף אותך מהמצב שלך, לא תהיה יותר בתפקדיך החשוב (בצלע זו הכתוב בגוף ראשון כאילו שה' הוא האומר בפועל את דברי הנבואה, למרות שדברי הנבואה נאמרו על ידי הנביא),[53] וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ וה' עתיד להרוס אותך ממעמדך. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[54]: (כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בזמן שנבואה זו תקיים ואתה תגלה ממקומך,[55] וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אני אקרא לעבדי אליקים בן חלקיהו ואמנה אותו במקומך. "וקראתי" פירושו שה' יתן בליבו של חזקיה את המחשבה למנות את אליקים במקום שבנא[56]: (כא) וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ אני אלביש אותו את הבגד המכובד שלך. מעין משל בו הנביא אומר: אתן לו את תפקידך,[57] וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ ואני אחזק את מעמדו על ידי שאתן לו את החגורה שלך (שתפקידה לחזק את מקום הבגדים). בצלע זו המשיך הנביא במשלו מהצלע הקודמת,[58] וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ ואני אמסור לו את תפקידך. בצלע זו הנביא מסביר את המשל שבתחילת הפסוק,[59] וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה והוא יהיה מנהיג טוב ונאמן לתושבי ירושלים ולמשפחת יהודה (בניגוד לשבנא)[60]: (כב) וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ ואני אשים את המפתח של מלכות בית דוד על כתפו של אליקים. יש בפסוק זה דימוי. המפתח משמש לפתוח ולנעול את הדלת, והדימוי הוא שההחלטות תהיינה נתונות בידו של אליקים. המפתחות יהיו על שכמו, והכוונה שהם יהיו באחריותו,[61] וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ כאשר הוא יפתח את בית המלך, אף אחד לא יוכל לסגור אותו (כיוון שהוא הממונה והמחליט על כך), וכאשר הוא יסגור את בית המלך, אף אחד לא יוכל לפתוח אותו[62]: (כג) וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן ואני אגרום לכך שאליקים יישאר בתפקידו, כמו יתד שתקועה במקום חזק ומתקיים,[63] וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו וכל משפחתו תתכבד בו כך שכביכול הוא יהיה כסא הכבוד של המשפחה[64]: (כד) וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו כל משפחתו תתכבד בו, וכבודם יהיה תלוי בו. הנביא מדמה את התלות של כבוד משפחתו של אליקים, ליתד שתולים עליו חפצים. כשם שאנשים תולים את חפציהם על היתדות, כך משפחתו של אליקים תתלה עליו את כבודם,[65] הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת גם הבנים וגם הבנות יתכבדו באליקים,[66] כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן אפילו הילדים הקטנים יתכבדו באליקים. הדימוי לכלים ממשיך את דימוי היתד. את הכלים תולים על היתד. את כבודם של הקטנים תולים באליקים,[67] מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים את כל הכלים יתלו על היתד, על אליקים: החל מהספלים הקטנים ועד לכלי הנבל המשמשים לנגינה[68]: (כה) בַּיּוֹם הַהוּא בזמן שתתקיים הנבואה,[69] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות,[70] תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן היתד שחשבה שהיא תהיה תקועה במקום שמתקיים – תסור משם. שבנא חשב שהוא יישאר תמיד בתפקידו, והנביא אומר שיורידו אותו מתפקיד זה,[71] וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה היתד תיכרת ממקומה ותיפול לארץ, לא רק ששבנא יוסר מתפקידו, אלא שהוא עתיד להיות מושפל,[72] וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ והמשא שהיה תלוי על היתד יפול עם היתד. משפחתו וסיעתו של שבנא יפלו גם הם יחד איתו,[73] כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר שהרי ה' גזר על כך (וממילא יתקיימו דברי הנבואה)[74]:

[1] רד"ק. מהר"י קרא: כל הנביאים נקראים על שם ירושלים משום שכאשר לא כתוב העיר ממנו בא הנביא, סימן הוא שבא מירושלים.

[2] מצודות. רש"י: הביא בשם חז"ל שבשעת החורבן, הכהנים עלו על הגג על מנת למסור את מפתחות בית המקדש בידיו של ה'. בשם מדרש נוסף כתב שהכוונה היא שהם היו גסי רוח. מהר"י קרא: הנביא שואל את תושבי ירושלים מדוע הם עלו על הגג, הם הרי אינם יכולים להילחם נגד נבוכדנצר כפי שהם חשבו. בהמשך פירושו כתב שהכוונה היא שתושבי ירושלים התמלאו בגאווה. אבן עזרא כתב שיש אומרים שתושבי ירושלים עלו על הגגות כדי להקטיר "למלאכת שמים" ויש להסתפק אם כוונתו לשם עבודה זרה או לשם ה' אלא שהנביא שאל מדוע הם מקטירים מחוץ לבית המקדש. בסוף דבריו פירש כרד"ק.

[3] רש"י. מהר"י קרא: יששלוש משמעויות למילה תשואות. צרה, אפילה ורגש.

[4] מצודות.

[5] רש"י.

[6] רש"י. מהר"י קרא: הנביא אומר לתושבי ירושלים שהם אפילו לא יצליחו להגיע למצב שבו הם יילחמו בחיילי בבל.

[7] רש"י.

[8] רד"ק. רש"י: הכוונה לשאר תושבי העיר שיסתגרו בתוך העיר מחמת פחד האויב. מהר"י קרא: כאשר הם הסתובב לברוח, הם נעצרו מחמת הפחד של היורים בקשת. בסוף פירושו כתב כדברי רש"י והוסיף פירוש שהקצינים היו אוסרים את קשתותיהם על מנת להילחם.

[9] רש"י.

[10] רד"ק. רש"י: חלק גדול מתושבי העיר ברחו (אך לפי רש"י לאו דווקא נתפסו). מהר"י קרא: היו אנשים שנעמדו מרחוק ולא באו לעזרת תושבי ירושלים. בסוף פירושו כתב שהכוונה היא שהיו מתרחקים מדברי תורה.

[11] רד"ק ולפי פירושו הכוונה לנביא, וכן פירש אבן עזרא. רש"י: ה' אמר זאת למלאכים. מהר"י קרא: בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה וה' לא הניח להם: בדור המבול, קריעת ים סוף ובחורבן בית המקדש.

[12] רד"ק. אבן עזרא: אגרום לאחרים להיות מרים על ידי שאבכה.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק לעיל א,ז.

[16] רש"י.

[17] רש"י. רד"ק: מי שיוצא מהעיר אל הרים היה זועק בקול שוועה. אבן עזרא: הסתפק אם הכוונה היא שהם יסמכו על ההצלה שתבוא במקרה והם יברחו אל ההרים, אך הם לא יינצלו, או שהכוונה היא שקולם יגיע אל ההרים. מהר"י קרא: הביא פירוש האומר ש"שוע" הוא קצין, אדם חשוב, ופירוש הפסוק הוא שהמלך בעצמו יילחם על הר ציון. אך הוא דחה פירוש זה וכתב ש"שוע" הוא שם של אומה, והנביא אומר שאומה זו השתתפה גם היא בהחרבת בית המקדש.

[18] רש"י. אבן עזרא: אפילו עילם, שנבוכדנצר הכניע אותו, ישתתף במלחמה נגד ירושלים.

[19] תרגום.

[20] רש"י. תרגום: על החומה הם הדביקו מגינים.

[21] רד"ק.

[22] רש"י. תרגום: הפרשים היו אחראים על שערי העיר, וכנראה כוונתו לכיבושם. רד"ק: הפרשים יילמו על העיר או שמו את פניהם לכיוון שערי העיר כדי להילחם. אבן עזרא: הפרשים שמו את כלי המצור (הדייק והסוללה) על העיר ירושלים.

[23] רש"י. אבן עזרא: ה' יתברך הסיר את המסך שהגן על עם ישראל, וכאשר האויב עלה להילחם בו, הבין עם ישראל שלא יהיה לו כח לסבול את סבל האויב. מהר"י קרא: הכוונה למעין סככה שבנו מלכי יהודה שהגנה עליהם מפני השמש בשעה שהם הלכו מביתם לעזרה בכל שבת.

[24] רד"ק.

[25] רש"י.

[26] מהר"י קרא. רש"י: הביא את התרגום שהכוונה היא שאספו את החיילים אל מהברכה התחתונה היות והיא הייתה נקודת תורפה וחשבו שהאויב יתחיל לכבוש את העיר משם. רד"ק: אספו את המים המפוזרים לתוך בריכה על מנת להכין את החימר ולסתום את פרצות החומה. אבן עזרא: השתמשו במי הבריכה שאספו על מנת להכין מכשול למעבר האויב באות המקומות שהחומה נפרצה.

[27] רש"י.

[28] רש"י.

[29] רש"י. לכאורה לפי רד"ק הכוונה היא שהם הביאו את המים כדי שיהיו מים לעיר בשעת המצור.

[30] רש"י וכתב שבכך הנביא עונה על שאלה שהי ניתן לשאול: הרי גם חזקיה המלך עשה פעולות כדי למנוע מהאויב לכבוש את העיר. הנביא עונה על כך שיש לחלק: חזקיה בטח בה' ובנוסף לכך חיזק את העיר, בעוד שתושבי ירושלים בתקופת החורבן לא בטחו בה' כלל והסתמכו רק על ביצורי העיר. לפי פירוש רש"י (וכך פרשו רוב הפרשנים), "עושיה" הכוונה לעיר ירושלים. אבן עזרא: הכוונה לעשיית הגזירה ולקביעה שתבוא פורענות על העם שבממלכת יהודה.

[31] רש"י. רד"ק: ה' יצר את העיר כדי להשרות בו את שכינתו במשך תקופה ארוכה. אבן עזרא: התלבט אם "מרחוק" מוסב על הגזירה, כלומר: הגזירה נגזרה מזמן, או שהיא מוסבת על "לא ראיתם", דהיינו שעם ישראל התנתק מה' במשך זמן רב. לכאורה האפשרות שמדובר על הגזירה איננה מתאימה לכתוב בפסוק הבא "ביום ההוא".

[32] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש למילה "ויקרא" שהכוונה היא שה' גזר את הגזירה.

[33] רד"ק לעיל א,ז.

[34] רד"ק. מהר"י קרא: ה' אמר שעצם הגישה של ששון ושמחה, יובילו בסופו של דבר למצב של עצב.

[35] רד"ק. על מנת להבין את ההבדל בין ששון לשמחה, עיין מילון אוצר מפרשי התנ"ך.

[36] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' הוא האבל, והעם שמח ואוכל ושותה. אבן עזרא: אין הכוונה שהרגו את הבקר ללא שחיטה, אלא "הרוג" פירושו שמוציאים את רוח החיים מבעל החיים.

[37] רד"ק. רש"י: "מחר נמות" פירושו בעולם הבא, והעם אמר שאם הוא לא יזכה לעולם הבא, לפחות שייהנה בעולם הזה.

[38] אבן עזרא ולפי פירוש זה חסרה המילה "אני" בפסוק. לפי פירושו השני הנביא מדבר את הדברים האלה. מהר"י קרא:החטא הוא שהם כפרו בתחיית המתים.

[39] רד"ק. תרגום: הכוונה למוות בעולם הבא.

[40] תרגום.

[41] רש"י ובביאור המילה סוכן כתב שתי פירושים. א. שהיה בעל הנאות. ב. שיה ממקום שנקרא "סכן". רד"ק פירש "סוכן" שהכוונה שהיה גזבר ממונה על האוצרות, ו"ממונה על הבית" פירושו שהיה ממונה על בית המלך ולא על בית המקדש כפירוש רש"י. מהר"י קרא: היות והנבואה דיברה עדעתה בגסי רוח (כפי שפירש את המילה "תשואות" בתחילת הנבואה), עברה הנבואה לדבר על שבנא שהיה גם הוא גס רוח.

[42] רש"י. מהר"י קרא: מה בנית בירושלים.

[43] רש"י.

[44] אבן עזרא. בנוסף דוחה אבן עזרא את המפרשים "קבר" מלשון ארמון, שהרי הנביא בהמשך מדבר על מותו של שבנא.

[45] רש"י. רד"ק: "מרום" פירושו גבוה ולא חשוב והנביא אומר ששבנא חפר לעצמו קבר במקום גבוה, ולא חשש שמא יורידו אותו משם.

[46] רש"י.

[47] רד"ק ולפי פירוש זה "גבר" הוא שם תואר לטלטול. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שטלטול של איש קשה יותר מטלטול של אישה., היות והאישה תמצא יותר אנשים שריחמו עליה מאשר האיש. בפירוש שלישי כתב ש"גבר" מלשון קריאה. הנביא פונה אל שבנא ואומר: שבנא הגבר! אתה עתיד להטלטל. בפירושו הרביעי כבת "גבר" מלשון תרנגול שמטלטל ממקום למקום. אבן עזרא כתב שייתכן כפירושו השלישי של הרד"ק, ואז הקריאה אל שבנא כגבר היא קריאה בעיניו שלו (וגבר מלשון גיבור). בפירושו השני כתב שהכוונה היא ששבנא אכן היה גיבור, והטלטול שלו יהיה חזק כטלטולם של גיבורים.

[48] רש"י. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שפרחה בו צרעות. תרגום: הבושה תכסה אותך.

[49] רש"י. תרגום: ה' יסיר ממך את המצנפת. רד"ק: כמו שאדם מגלגל את המצנפת ומשליך אותו לרחוק, כך ה' ישליך אותך. אבן עזרא: ה' יטלטל את שבנא יחד עם מצנפתו, כלומר: עם כל ממונו.

[50] רש"י בפירושו השני בשם חז"ל. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהאויבים יקיפו אותו כחומה גדולה.

[51] רש"י.

[52] רש"י בשם חז"ל (סנהדרין כו,ב). אמנם לא מפורש לפי פירוש זה מהו "קלון בית אדוניך" ופירשנו שהכוונה היא שחזקיה יבזה את שבנא במקום ששבנא יבזה אותו. ניתן גם לפרש שהכוונה היא "במקום קלון בית אדוניך", כלומר: שבנא רצה להשפיל את חזקיה, ובמקום זאת יושפל גם הוא. רד"ק: פירש בשם אביו שהמרכבות המכובדות שעליהן ירכב שבנא בגלות, היו מבזות אותו לו הוא היה נשאר בירושלים. כלומר: בגלות הוא יהיה אדם הרבה פחות מכובד ממה שהיה בירושלים. אבן עזרא: "שמה תמות" מוסב גם על מרכבותיו של שבנא, ו"קלון לבית אדוניך" הוא טעם לעונשו. או שהכוונה "אז תהיה קלון" והכוונה כמו שכתב רש"י. בסוף פירושו כתב שנבואה זו התקיימה בימי יהויקים או יהויכין ולא בתקופת חזקיה, משום שכתוב בהמשך הנבואה שה' עתיד לקרוא לעבדו של שבנא ולהלביש אותו את כותנתנו, כלומר: ימנה אותו במקומו, ואם כן משמע שעונשו של שבנא היה בשני שלבים. קודם חזקיה הוריד אותו מגדולתו, ולאחר מכן, בתקופת נבוכדנצר, הוא גלה ואז גם התבזה. מהר"י קרא: אתה תתכבד בגלות ולא בירושלים, וזאת בגלל שרצית לבזות את בית אדוניך.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק. בפועל, כאשר סנחריב עלה על ירושלים, היה אליקים ממונה על הבית ושבנא היה סופר. רד"ק הסביר שהמרד של שבנא קדם לביאתו של סנחריב, והנביא סיפר על כך לחזקיה, ולכן חזקיה החליף אץ שבנא באליקים, ומינה את שבנא כסופר. שבנא הצליח לרמות את תושבי ירושלים בכך שגם הוא קרע את בגדיו יחד עם כולם כששמעו את דברי רבשקה. כמו כן, בפירושו לפסוק כ"ב, כתב שיתכן שאליקים היה כהן שהוא עזריה בן חלקיה הכהן שמופיע בספר דברי הימים. תרגום: "קראתי" מלשון לגדל.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק.

[59] מצודות.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק. לגבי "בית דוד" מצאנו מחלוקת בפרשנים. תרגום פירש שהכוונה לבית המקדש, ואילו אבן עזרא פירש שהכוונה לבית המלכות.

[62] תרגום.

[63] תרגום. מהר"י קרא: המקום בקיר שבו תוקעים את היתד מגן עליו, כך ירושלים תגן על אליקים ואליקים יגן על תושביה.

[64] מצודות.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. אבן עזרא: הצפיעות הן הבנות והכוונה לנשות ירושלים. תרגום: הבנים והנכדים. רש"י הוסיף פירוש בשם מנחם, שהכוונה היא לתינוקות הקטנים שיוצאים ממעי אימן.

[67] רד"ק.

[68] מצודות. אבן עזרא: האגנות הם כלים שמצניעים בהם זהב (על פי פירוש הדד עזר). מהר"י קרא: האגנות הם הכהנים המשמשים בכלים שנקראים אגנות. הנבלים הם הלויים שמנגנים בהם.

[69] רד"ק לעיל בפסוק כ'.

[70] תרגום.

[71] רש"י.

[72] מצודות.

[73] רש"י. תרגום: "משא" מלשון נבואה, והנביא אומר שהנבואה שנאמרה לגבי נפילתו של שבנא עתידה להתקיים.

[74] תרגום.