ישעיהו פרק כח

ישעיהו פרק כח

הנביא פונה אל תושבי ממלכת ישראל שעדיין לא גלו, שהיו שקועים בהנאות העולם.[1]

(א) הוֹי מילת קריאה המבטאת צער, כמו "אוי",[2] עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם השיכורים שבממלכת אפרים שהיו עושים מעין "עטרות" לגאוותם. ממלכת אפרים היא ממלכת עשרת השבטים – ממלכת ישראל. הנביא אומר שהיות והשיכורים שבממלכת אפרים היו מתגאים בגאוותם, הם היו חוטאים, ועל כך תבוא עליהם הפורענות,[3] וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ הגאווה שממלכת אפרים מתגאה בה, עתידה לכמוש ולנבול,[4] אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן (תושבי ממלכת ישראל) שראשם היה מלא בשמן מרוב שהם היו מפונקים, חטפו לאחר מכן מכה בגלל היין, היות והם היו חובטים את ראשם בקרקע בשעה שהם היו משתכרים[5]: (ב) הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי היום שבו תבוא הפורענות, תהיה יום חזק ואמיץ לה', הפורענות תהיה חזקה מאוד.[6] הנביא מדמה את חוזק הפורענות במספר דימויים: 1) כְּזֶרֶם בָּרָד כמו זרם חזק מאוד של ברד.[7] 2) שַׂעַר קָטֶב סערה שכורתת כל דבר שנמצא בדרכה.[8] 3) כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים זרם חזק מאוד של מים שזורם ושוטף את כל מה שבדרכו,[9] הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד הפורענות הזו תגרום לתושבי ממלכת ישראל להניח בחוזקה את גאוותם בקרקע. הפורענות תגרום לתושבי ממלכת יהודה להפסיק להתגאות[10]: (ג) בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה (לאחר שה' יפיל את גאוותם של תושבי ממלכת ישראל לקרקע) הוא ירמוס את הגאווה שלהם (היות והפורענות תהיה כל כך גדולה),[11] עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם (ה' עתיד לרמוס) את הגאווה שהשיכורים שבממלכת ישראל היו מתגאים בגאווה שלהם[12]: (ד) וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הראש של תושבי ממלכת ישראל הגאוותנים שמלא ביין, יהפוך להיות כמו פרח נובל,[13] כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ (הראש של תושבי ממלכת ישראל יהיה9 כמו התאנה שראשונה שצומחת מהעץ,[14] אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ שכל מי שרואה את התאנה בשעה שהיא יוצאת,[15] בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה בעוד שהיא נמצאת בידו – הוא יאכל אותה. כולם מנסים לקחת את התאנה הראשונה שיוצאת מהעץ, וכך גם כל העמים ינסו להילחם עם תושבי ממלכת ישראל על מנת להגלות אותם[16]: (ה) בַּיּוֹם הַהוּא ביום שבו יגלו עשרת השבטים,[17] יִהְיֶה יְקֹוָק צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה ה' צבאות יהיה העטרה של ההדר והעטרה המפוארת (יש בצלע זו כפילות כדרכם של נבואות),[18] לִשְׁאָר עַמּוֹ (ה' יהיה העטרה) לשאר העם שלו שלא יגלה. הכוונה לממלכת יהודה, שבזמן גלות עשרת השבטים, מלך עליהם חזקיה המלך שהיה צדיק והחזיר את העם לעבודת ה'[19]: (ו) וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט בזמן זה, ה' יהיה לרוח משפט (כפי שיבואר בצלע הבאה),[20] לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט (ה' יהיה לרוח משפט) למי שיושב על משפט. הכוונה היא שה' יסייע לחזקיה מלך יהודה ששפט את עם ישראל, וכך פסקי דינו של חזקיה יהיו נכונים ואמיתיים,[21] וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה וה' גם יהיה מקור לגבורתם של חיילי ממלכת יהודה, וכך הם יוכלו לתקוף חזרה את אויביהם ולהגיע עד שערי עיר האויב[22]: (ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ גם תושבי ממלכת יהודה (שלא יגלו עם ממלכת ישראל) חטאו בשתיית יין ושיכר בתקופת מלכותו של אחז, ולכן מצד הדין גם הם היו אמורים לגלות,[23] כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר הכהנים ונביאי השקר חטאו בשתיית יין,[24] נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן הם שתו כל כך הרבה יין, עד שהם כאילו נבלעו בו,[25] תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר הם סטו מהדרך הנכונה כתוצאה משתיית היין,[26] שָׁגוּ בָּרֹאֶה שתיית היין גרמה להם לטעות בשיקול הדעת ולטעויות – אפילו בדברים פשוטים,[27] פָּקוּ פְּלִילִיָּה שתיית היין גרמה להם גם להיכשל במשפט, וכך פסקו פסקי דין מעוותים[28]: (ח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה כל השולחנות היו מלאים בקיא וצואה כתוצאה מהשתייה של תושבי ממלכת יהודה,[29] בְּלִי מָקוֹם ואין שום מקום שנקי מצואה ומקיא[30]: (ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה למי יוכלו הכהנים והנביאים ללמד את הדינים וההלכות? הרי כולם שיכורים,[31] וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה ולמי יוכלו להסביר את דברי השמועות שהם שמעו מה'? מי ישמע לדברי הנביא – הרי כולם שיכורים,[32] גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם הרי הם מתנהגים כמו ילדים קטנים שרק נגמלו מלשתות את חלב אימם ולינק מאימם. בשלב הינקות, אין לילדים דעת כדי להבין את מה שמדברים איתם. הנביא מדמה את התנהגות תושבי ממלכת יהודה, על אף שהם כבר היו מבוגרים, להתנהגות של ילדים קטנים שאין בהם דעת[33]: (י)  הנביא מציין את ההגבלה באופן שצריך ללמד את העם שביהודה תורה בגלל מצבם הרוחני הירוד:[34] כִּי צַו לָצָו שהרי צריך ללמד אותם את המצוות מעט מעט: בכל פעם ניתן ללמד רק מצווה אחת (כמו שמלמדים ילדים קטנים),[35] צַו לָצָו יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכן של נבואות,[36] קַו לָקָו הנביא משתמש בדימוי נוסף כדי להסביר את ההגבלה באופן שבו צריך ללמד תורה את העם שביהודה. כמו שהבנאי משתמש בקו (כלי שהיה מורכב מחוט ומשקולת ששימש כפלס המוודא שהקיר נבנה ישר) כדי להגביה במעט את הקיר שהוא בונה, כך ניתן ללמד את העם שביהודה בכל פעם רק מעט,[37] קַו לָקָו יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכן של נבואות,[38] זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם בכל פעם ניתן ללמד את העם שביהודה רק מעט תורה – פה ושם להוסיף ללמד דבר אחד או שניים. הנביא אומר שלמרות שבכל פעם הוא לימד רק מעט תורה, העם שביהודה עדיין איננו מקשיב לו, ואיננו הולך בדרך ה'[39]: (יא) כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה (היות והעם שביהודה איננו מקבל את תוכחתו של הנביא) דברי הנביא אל העם דומים לאדם שמדבר אל אדם אחר בגמגום או בשפה שונה. אדם ששומע אדם אחר שמדבר בגמגום או בשפה שונה איננו מבין את דבריו, וההתעלמות של העם שביהודה מדברי הנביא דומה לתגובה של אדם שאיננו מבין את מה שמדברים אליו[40]: (יב) אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם הנביא אמר העם שביהודה דברים טובים ודברי חכמה:[41] זֹאת הַמְּנוּחָה (הנביא אמר לעם שביהודה) כך תגיעו אל המנוחה,[42] הָנִיחוּ לֶעָיֵף אם אתם הכהנים ונביאי השקר תניחו לעם שביהודה שהוא עייף מהצרות שיבואו עליו,[43] וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה כך העייפים יגיעו אל המנוחה וכך הם יירגעו. הנביא אמר לעם שביהודה שאם הוא ישמע בקול ה', הוא יזכה לחיות ובמנוחה וברוגע,[44] וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ ובכל זאת העם שביהודה לא רצה לשמוע לדברי הנביא[45]: (יג) וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְקֹוָק ודברי הנבואה נאת ה' יהיו לפורענות לעם שביהודה. מאחר והעם שביהודה לא יקבל את תוכחת הנביא, תבוא עליו פורענות,[46] צַו לָצָו הפורענות תצטבר לאט לאט. בכל פעם שהעם שביהודה חוטא, יש תוספת בפורענות. בפסוק זה, ההכרזה על העונש באה מידה כנגד מידה על כך שבני ישראל לא רצו לשמוע את דברי ה' "צו לצו" לעיל בפסוק י',[47] צַו לָצָו הפורענות תבוא לאט לאט. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת,[48] קַו לָקָו הנביא משתמש בדימוי נוסף כדי להסביר את הפורענות שתבוא על עם ישראל. כמו שהבנאי משתמש בקו (כלי שהיה עשוי מחוט ומשקולת, ושימש כפלס המוודא שהקיר נבנה ישר) כדי להגביה במעט את הקיר שהוא בונה, כך הפורענות שתבוא על העם שביהודה מצטברת בכל פעם רק מעט, [49] קַו לָקָו יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת,[50] זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם פה ושם מצטרפים עניינים קטנים לפורענות שתבוא על העם שביהודה,[51] לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ ועל ידי כך, בני ישראל ילכו וייכשלו בדרכם, יפלו אחורה, יפלו במקוש וילכדו בה. הפורענות תבוא על העם שביהודה באופן שהוא לא יוכל להימלט ממנה[52]: (יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק אַנְשֵׁי לָצוֹן לכן, האנשים הרשעים, עליכם לקבל את דבר ה',[53] מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם (האנשים הרשעים) השולטים על העם שיושב בירושלים[54]: (טו) כִּי אֲמַרְתֶּם שהרי אתם אמרתם לעצמכם על מנת להרגיע אתכם:[55] כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה אנחנו כרתנו ברית עם המוות ועשינו חוזה עם השאול, כך שהם לא יבואו עלינו. העם אמר שהפורענויות עליהן דיבר הנביא לא יקרו, משום שהם כביכול סיכמו איתן שהם לא יבואו עליהם,[56] שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ וכאשר האויב ישוטט בעולם, הוא לא יבוא עלינו,[57] כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ שהרי אנחנו מוצאים מחסה בדברי הכזב שאומרים לנו נביאי השקר,[58] וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ ואנחנו נוכל להסתתר על ידי נביאי השקר. הנביא הוא שקורא לנביאי השקר בשם זה, אך העם חשב שמדובר על נביאי אמת[59]: (טז) לָכֵן היות ואתם מלגלגים על נבואת הפורענות:[60] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה' אלוקים:[61] הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אני עתיד להעמיד בציון מלך גדול וחזק כמו יסוד של אבן. בימיהם היה נהוג לשים אבנים גדולות במיוחד כיסודות לבתים, והנביא מדמה את החוזק של המלך שעתיד לעמוד ביהודה לאותן אבנים חזקות. הכוונה לחזקיה מלך יהודה,[62] אֶבֶן בֹּחַן האבן תהיה אבן מבוצרת, אבן חזרה,[63] פִּנַּת יִקְרַת האבן תהיה חזקה כמו האבנים החשובות שהיה נהוג לשים בפינות הבתים (היה נהוג לשים את יסודות הבית בפינות הבתים),[64] מוּסָד מוּסָּד האבן תהיה חזקה כמו היסוד החזק ביותר. חזקיה יהיה מלך חזק מאוד,[65] הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ ומי בכם שיאמין לנבואה הזו, לא יראה אותה במהרה (היות ואחז, אביו של חזקיה עדיין מלך ביהודה)[66]: (יז) וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו (על ידי מינוי חזקיה למלך) אני עתיד לשים משפט שיתקיים ביהודה, כמו החבל המשמש כפלס שתפקידו לוודא שהבניין יהיה ישר,[67] וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת והצדקה תתקיים ביהודה וכולם יקבלו את מה שהם צריכים לקבל, כמו שהמשקולת מוודאת שהבניין נבנה באופן ישר,[68] וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב ואטאטא על ידי מטאטא ויעה את הברד – את האויב שישטוף את עם ישראל – יחד עם נביאי השקר שהעם ביהודה הסתמך עליהם. הכוונה לחיילי סנחריב ולנביאי השקר שנענשו גם הם בשעה שהמלאך הכה במחנה אשור,[69] וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ והמים ישטפו את נביאי השקר שהעם שביהודה מסתמך עליהם[70]: (יח) וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת והברית שלכם עם המוות יתבטל (כך שתבוא עליכם פורענות),[71] וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם והחוזה שלכם עם השאול לא יתקיים,[72] שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר והאויב כן יעבור עליכם,[73] וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס והאויב ירמוס אתכם[74]: (יט) מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כאשר האויב יעבור – הוא ייקח אתכם,[75] כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה בכל בוקר ובכל לילה יעבור האויב. האויב יעבור בכל יום ויום,[76] וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה ואתם תזדעזעו כאשר אתם רק תשמעו את שמו של האויב. האויב יהיה כל כך חזק ואתם כל כך תפחדו ממנו, עד שרק הדיבור עליו יגרום לכם להזדעזע[77]: (כ) כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ שהרי המצעים, כלי המיטה, קצרים מידי מכדי להתפשט (כפי שיוסבר בצלע הבאה),[78] וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס והמסכה המכסה את האדם בשעה שהוא הולך לישון, צרה מידי מכדי להתכנס תחתיה. הנביא מדמה את המצב של ממלכת אשור למצעים שאינם יכולים להתפשט במקומם, ולכן צריכים למצוא מרחבים נוספים על מנת לפלוש אליהם, וכך ממלכת אשור תתרחב על חשבון ממלכת יהודה[79]: (כא) כִּי כְהַר פְּרָצִים יָקוּם יְקֹוָק כשם שה' נלחם לצד עם ישראל בהר פרצים (שם דוד המלך ניצח את הפלשתים על ידי נס למרות נחיתות מספרית), כך יקום ה' להילחם נגד עם ישראל,[80] כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז וכשם שה' עשה ליהושע נס כאשר הוא נלחם בגבעון, כך כצה הוא יילחם נגד עם ישראל. הנביא אומר שכשם שה' עשה ניסים על מנת לסייע לעם ישראל במלחמות נגד אויביהם, כך הוא יסייע עתה לאויבי עם ישראל על מנת לפרוע את החטאים מהעם שביהודה ולהביא עליו את הפורענות,[81] לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ המעשה שה' יעשה יהיה מעשה זר ומשונה. בדרך כלל ה' עושה ניסים על מנת לעזור לעם ישראל, והפעם הוא יעשה את הניסים על מנת להביא עליו פורענות גדולה,[82] וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ וה' יעבוד עבודה שהיא זרה לו. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[83]: (כב) וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ ועכשיו, לאחר שהתריתי בכם על הפורענות, אל תהיו יותר ליצים (פסוק י"ד קרא הנביא לעם שביהודה בתואר "ליצים"),[84] פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם שמא, אם לא תפסיקו להיות ליצים, הייסורים שלכם יהיו חזקים יותר. אם לא תחזרו בתשובה, הפורענות שתבוא עליכם תהיה חזקה יותר,[85] כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ שהרי שמעתי מה' צבאות שהוא עתיד להכרית ולכרות את כל הארץ כעונש על חטאיכם, ה' עתיד להביא פורענות מאוד גדולה אם לא תחזרו בתשובה.[86] ה' נקרא בשם גם בשם "צבאות" כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[87]: (כג) הנביא פונה לעם ישראל ופותח במשל (הנמשל יובא בסוף הביאור לפרק):[88] הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי תטו את אזניכם ותשמעו את קולי,[89] הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי תהיו פנויים להקשיב ותקבלו את דבריי[90]: (כד) הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ האם כל היום יחרוש האדם החורש על מנת לזרוע?[91] יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ האם הוא יפתח ויכתוש את גרגירי האדמה כל היום?[92]: (כה) הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ הרי כאשר החורש יישר את פני האדמה,[93] וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק (אחרי יישור האדמה) החורש יפיץ קצח (סוג של זרע של תבלין) ויזרוק את זרעי הכמון,[94] וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה והוא ישים את גרעיני החיטה במידה מדויקת של הקרקע המתאימה לה. זריעת החיטה נעשית בחלקת קרקע שנמצאה מתאימה לגידול החיטה, והחורש זורע את החיטה על פני שטח מדויק ומדוד שמתאים לחיטה,[95] וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וכן הוא יזרע את גרעיני השעורה בחלקת אדמה שסומנה כמתאימה לכך,[96] וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ ואת הכוסמת הוא יזרע בגבול המתאים לו. הנביא אומר שכאשר אדם חורש חלקת אדמה, הוא זורע כל סוג של זרע במקום המתאים לו[97]: (כו) וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט ה' הוא זה שלימד את החורש את החילוקים השונים שבין גידולי הקרקע, וכך ניתן לזרוע כל גידול במקומו,[98] אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ האלוקים שלו יורה לו איך טוב לגדל את גידולי הקרקע[99]: (כז) כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח שהרי את הקצח לא דשים על ידי חרוץ. החרוץ הוא כלי שיש בו הרבה חריצים, ואין צורך להשתמש בו על מנת לדוש את הקצח, היות וניתן להוריד את קליפות הקצח בקלות,[100] וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב וכן אין צורך להשתמש בגלגל עגול על מנת לדוש את הכמון (היות וגם הוא נידוש בקלות),[101] כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח אלא ניתן להשתמש במקל פשוט על מנת לדוש את הקצח,[102] וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט וגם את הכמון ניתן לדוש על ידי מקל[103]: (כח) לֶחֶם יוּדָק אבל את גידולי הקרקע שמהם מכינים את הלחם, את החיטה והשעורה, צריך להשתמש בחרוץ ובגלגל, היות וקשה יותר להפריד את הגרעין מהקליפה,[104] כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ אבל גם אותם לא דשים לפרק זמן בלתי מוגבל, אלא החורש משקיע רק זמן מסוים שדרוש לו כדי לדוש את החיטה והשעורה,[105] וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ שמא הגלגל ישבור את הזרע. אם ידושו את החיטה והשעורה יותר מידי, הגרעינים עצמם יישברו גם כן,[106] וּפָרָשָׁיו לֹא יְדֻקֶּנּוּ ולכן גם את השיניים של החרוץ (שנקראים פרש) לא יעביר יותר מידי פעמים על התבואה, כדי שהגרעינים לא יישברו[107]: (כט) גַּם זֹאת מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת יָצָאָה גם המשל הזה יצא מאת ה' צבאות, ולא אמרתי אותו מעצמי,[108] הִפְלִיא עֵצָה במשל הזה ה' נתן לכם עצה נפלאה,[109] הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה וה' הגדיל את התורה במשל הזה (התורה נקראת תושיה).[110] עתה נעבור לביאור המשל: החורש הוא ה' והאדמה היא עם ישראל. כשם שחורש האדמה מתקן את האדמה ומכין אותה לקבלת הזרע, כך ה' הכין את עם ישראל באופן שהוא יוכל לקבל את דבריו: הוציא אותם ממצרים (שנמשלו לשדה קוצים היות והם היו רעים), שלח את משה שיציל אותו, עשה בשבילו ניסים. אבל כשם שהחורש לא נשאר לאורך זמן בשלב החרישה, כך ה' לא יעשה ניסים לאורך זמן רב. לאחר מכן עבר ה' לשלב ה"זריעה", לשלב שהוא השרה את שכינתן בעם ישראל. לא כולם ראו את השראת השיגו את השראת השכינה באותה מדרגה, כשם שגידולי הקרקע (במשל הקצח, הכמון, התבואה והכוסמת) נזרעים במקומות שונים (הכמון והקצח מסמלים את האנשים דקי השכל שהצליחו להבין את העניינים הרוחניים הדקים, ואילו התבואה והכוסמת מסמלים את הגסות, את האנשים שלא הצליחו להבין את הדברים הדקים). הגשם הוא משל לנביאים שהוכיחו את עם ישראל (כשם שהגשם מעורר את האדם, כך הנביאים עוררו את עם ישראל). ה' ציפה שכשם שהקרקע מגדלת גידולי קרקע רבים יותר ממה שנזרע, כך כל מה שעשה למען עם ישראל יגרום לכך שהוא יעשה מעשים טובים וילך בדרכי התורה. הדישה היא המעשים הטובים שאמורים להיעשות על ידי עם ישראל. לבהירי השכל מספיקה דישה מועטה, ובעלי החומר הגס צריך דישה אגרסיבית יותר. כשם שדישה מרובה מידי פוגעת בזרעים, כך תוכחה רבה מידי של הנביאים פוגעת בעם ישראל, היות ובשלב כלשהו, עם ישראל ימשיך לחטוא, למרות האזהרות הרבות של הנביאים. לכן, בשלב מסוים ה' יפסיק להתרות בעם ישראל על ידי הנביאים, והוא יביא עליהם את הפורענות[111]:

[1] רד"ק.

[2] מצודות.

[3] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה היא שהשרים עצמם היו מתעסקים ביין.

[4] רד"ק. לפי פירושו, "נובל" הינו פעולה של הצומח. רש"י פירש "נובל" מלשון תאנים מקולקלות (ולפי זה לא מדובר על פעולה, אלא על עצם דומם(, והנביא אומר שהגאווה תתקלקל כמו התאנים המקולקלות.

[5] רד"ק. לפי פירושו "גיא" מלשון ואדי, נחל שמים זורמים בו, אלא שבמקום שמים יזרמו בנחל, אצל עשרה השבטים היה זורם שמן בנחל שלראשם. רש"י: "ראש גיא שמנים" היא הכינרת, והקרקע סביבה פורה, ושם היו תושבי ממלכת ישראל משתכרים. לפי פירוש זה, "גיא" מלשון ואדי ונחל כפירוש הרד"ק. בפירושו השני כתב ש"גיא" פירושו גאווה, ופירוש הפסוק הוא שבראש המתגאים היה שמן.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' יניח את הפורענות על עם ישראל. תרגום: הכוונה לגלות שתבוא כעונש על החטאים של עם ישראל.

[11] רד"ק. כמו כן התייחסו הפרשנים (רד"ק, אבן עזרא) לשינוי שבין לשון רבים שבצלע זו ללשון יחיד שבצלע הבאה, ואמרו שכך דרכם של כתובים.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. רש"י: הכוונה לתאנה הראשונה שמתבשלת, כאשר שאר התאנים עוד לא בושלו, ואנשים כבר רוצים לקחת אותה, כך ה' ימהר להביא את הפורענות על עם ישראל, כמו שכתוב בתחילת ספר ירמיהו, שה' שוקד להביא את הרעה.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק. בשם אביו כתב שהכוונה היא שכאשר מישהו רואה את התאנה, הוא רוצה לקחת אותה כשהיא עוד בענף.

[17] רד"ק. רש"י: לפי שיטתו שמדובר על היום שבו ה' ישמיד את הרשעים.

[18] רד"ק. תרגום: הפסוק עוסק במשיח ה' שיהיה מקובל על כל העמים. אבן עזרא: דבר זה הוא ההיפך מהמתואר בתחילת הפרק (גאוות תושבי ממלכת ישראל), היות ותתגלה גדולת ה' במקום גדולת בני האדם.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק, והסביר שהנביא השתמש בלשון "רוח" בתארו את החכמה של חזקיה בשעת המשפט, היות והחכמה והבינה הם מחלקי הרוח שבנשמה. אבן עזרא: מדובר על הסנהדרין.

[22] רד"ק. מדבריו משמע לכאורה שיש לחלק את הצלע לשתי צלעות. הצלע הראשונה היא "ולגבורה", והכוונה היא לגבורה מול סנחריב מלך אשור שלא היה צורך בכלל במלחמה של חיילי ממלכת יהודה, והצלע השנייה היא "משיבי מלחמה שערה", העוסקת בשאר המלחמות שנלחמו חיילי ממלכת יהודה, ובהתקפתם על שערי הערים של האויב. תרגום: משיח ה' ישפוט ויוודא ששופטי ישראל ישפטו לאמיתה של תורה, וכן יגרום לחיילים שיוצאים למלחמה לשוב בשלום אל בתיהם. רש"י: מדובר על מלחמתה של תורה ולא על מלחמה רגילה. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה לחיילים שיוצאים למלחמה, או שחוזרים מהמלחמה אל שער עירם. מהר"י קרא: האויבים הם אלו שתוקפים את שערי ערי ישראל, והקב"ה נותן כח לחיילי ישראל להדוף אותם.

[23] רד"ק. רש"י: הכוונה לשופטים שבעם ישראל בתקופה זו.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק וכתב שהדבר נחשב כאילו שהם ממש הושחתו.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק בפירושו בשם אביו. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהם שגו בדברי הנביאים שנקראו "רואה". תרגום: הכוונה היא שהם אכלו יותר מידי מעדנים, כיוון שהם ראו שיש באכילה זו משום עונג.

[28] רד"ק. אבן עזרא: התלבט האם "פקו" היא פועל יוצא, כלומר: פועל אקטיבי, והכוונה שהשופטים עיוותו את הדין, או שמא בפסוק חסרה המילה "דברי", ואז המילה "פקו" היא פועל עומד, כלומר: פועל סביל, והכוונה היא שדברי המשפט עוותו על ידי השופטים. מבחינת משמעות הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[29] רד"ק. רש"י: השולחנות שלהם היו זבחי מתים (שהיו מקריבים לעבודה זרה), ובכך הם דומים לקיא וצואה. תרגום: השולחנות שלהם היו מלאים באוכל משוקץ (התרגום לפי שיטתו שחלק מהחטא היה באכילת מאכלים מרובים).

[30] רד"ק. רש"י: הדעת איננה סובלת את זבחי המתים. תרגום: אין להם מקום נקי מעושק.

[31] רד"ק. רש"י: הכהנים ומורי ההוראה היו יכולים להורות רק לילדים הקטנים, היות והגדולים סטו כבר מהדרך הישרה. בפירוש שני כתב שהכוונה היא שעם ישראל התנתק מהתורה שנקראת חלב, ושהם הוסרו מתלמידי חכמים. מהר"י קרא: לה' יתברך אין למי להורות ואין למי לשלוח נבואה. תרגום: יש בפסוק זה שאלה רטורית. למי ה' הורה את התורה ולמי הוא הסביר את חכמתו, הרי הוא עשה זאת לעם שאהוב יותר משאר העמים ושהוא חביב מכל המלכים.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק ולפי פירושו "צו" מלשון מצווה. מצודות הסכים עם פירוש הרד"ק שצו פירושו מצווה, אלא שכתב שהכוונה היא שבכל פעם צריך להטיל סייגים חדשים על עם ישראל כדי שהוא יקיים את המצוות. רש"י: כאשר הנביא היה מוכיח את עם ישראל ומצווה אותם שלא לעבוד עבודה זרה, עם ישראל היה עונה לו שיש לו צו שהוא צריך לעבוד עבודה זרה. אבן עזרא: הנביא אומר שראוי לדבר עם בני ישראל כמו שאבא מדבר עם בנו הקטן. מהר"י קרא: כאשר הנביא היה מוכיח את בני ישראל, הם היו עונים לו שלפני שהוא מוכיח אותם, עליו לקיים בעצמו את ציווי ה'.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק. מצודות: כשם שהמשקולת, הפלס, מונע מהבניין להיות עקום, כך הגזירות והסייגים שמתקנים מונעים את ביטול קיום המצווה. רש"י: יש לעם ישראל משקולת של משפטי רשע, במקום הקו של משפטי התורה. רש"י איננו חולק על רד"ק בעניין הפירוש המילולי של "קו", ומפרש גם הוא שהכוונה למשקולת המחוברת לחוט שהיו משתמשים בו לשם פלס, אלא שהוא מפרש שאותה משקולת מהווה דימוי לדרך שבה אדם צריך להתנהג. אבן עזרא: הכוונה היא שהנביא מלמד אותם לכתוב כשם שהאבא מלמד את בנו לכתוב. מהר"י קרא: הכוונה היא שכאשר הנביא היה מוכיח אותם, הם היו עונים לו שהוא עצמו ימדוד אותם בקו (ולכאורה קשה על כך, שהרי מדידת הקב היא באות ב' ולא באות ו').

[38] רד"ק.

[39] רד"ק. מצודות: הכפילות נועדה להדגיש את הצמצום של מה שניתן ללמד את עם ישראל. רש"י: צלע זו מתארת את תגובת עם ישראל לדברי הנביא על הבאת הפורענות. כאשר הנביא הזהיר את עם ישראל שעוד מעט תבוא עליהם פורענות, הם היו אדישים לכך ואמרו שהם מחכים שהפורענות תבוא עליהם בעוד זמן קצר. מהר"י קרא: מפרש באופן דומה לפירושו של רש"י, אלא שמסביר את הכפילות. הנביא היה אומר לבני ישראל שהעונש יבוא עליהם בעוד זמן קצר, והם היו מלעיגים עליו ואומרים לו אדרבא, שהפורענות תבוא מהר.

[40] רד"ק. אבן עזרא: הנביא מדמה את האופן שבו הוא מוכיח את עם ישראל למורה שמלמד ילד קטן, שצריך להפשיט יותר את הדברים ולפעמים לשנות את השפה על מנת שהילד יבין.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק. רש"י: תניחו לעייפים ואל תגזלו מהמסכנים.

[44] רד"ק.

[45] מצודות.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק.

[48] ראה לעיל בביאורינו לפסוק י'. רש"י: הפורענות תבוא בגלל שהם עברו על הצווים של ה'.

[49] ראה לעיל בביאורינו לפסוק י'. רש"י: על כל קו של עבירות שיש בידם, תבוא קו של פורענות.

[50] ראה לעיל בביאורינו לפסוק י'.

[51] ראה לעיל בביאורינו לפסוק י'. רש"י: הפורענות תבוא בעוד זמן קצר, ועם ישראל יתמעט בארץ שהוא יגלה אליו.

[52] מצודות.

[53] תרגום. רד"ק: "לצון" מלשון לגלוג, והרשעות של עם ישראל התבטא גם בלגלוג על דברי הנביא. אבן עזרא: הכוונה לאנשים שהיו אומרים שדברי ה' הם כמו צו לצו.

[54] תרגום. אבן עזרא: הוסיף פירוש שהכוונה היא לאנשים שהיו מושלים משלים. רד"ק: הכוונה לשרים שהיו בתקופתו של אחז לו הם היו מוחים באחז על כל החטאים שהוא עשה, הוא לא היה מעז לחטוא בחטאים שבהם הוא חטא. אלא, כאשר הנביא היה מוכיח את השרים ואומר להם שהפורענות עתידה לבא עליהם, הם היו צוחקים עליו.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק. לפי פירושו, חוזה פירושו מחזה, מלשון ראיה. כאשר אדם מתראה עם אדם אחר על מנת לעשות אתו הסכם. רש"י פירש "חוזה" מלשון גבול, ופירושו שהשאול לא יעבור את הגבול הזה. מבחינת משמעות צלע הפסוק, אין הבדל בין הפירושים. אבן עזרא: הכוונה לנביא (ולא לנבואה עצמה), ופירושו שבני ישראל עשו ברית עם השאול כמו שהנביא כורת בריתות.

[57] רד"ק. רש"י: מכה המהלכת בארץ לא תבוא עלינו. אבן עזרא: הכוונה לרעב.

[58] רד"ק. רש"י: הכוונה לעבודה זרה. אבן עזרא: הכוונה אף על פי ששמנו כזב, בכל זאת נהיה בטוחים.

[59] רד"ק.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה איננה למלך מתוך העם שביהודה, אלא למלך נבוכדנצר (מופיע בפירושו לפסוק הבא).

[63] רד"ק. לפי פירושו הנבואה מדברת על המלך שהקב"ה עתיד להעמיד על העם שביהודה. רש"י: הכוונה למלך שהקב"ה כבר בעבר קבע שהוא יעמוד על עם ישראל, והכוונה היא למלך המשיח.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. תרגום: כאשר תתקיים הנבואה הזו, הצדיקים שהאמינו בה, לא יזדעזעו.

[67] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שלפני שה' ימנה את המלך על העם שביהודה, הוא יביא עליו פורענות. מהר"י קרא: הפורענות שיביא נבוכדנצר (שכאמור לפי פירושו, האבן הוא נבוכדנצר ולא חזקיה), יהיה במשפט. הפורענות תבוא על העם שביהודה בצדק, משום שהוא חטא.

[68] רד"ק. רש"י: על ידי כילוי הפושעים בפורענות המוזכרת בצלע הקודמת, יהיה הרבה צדקה בעם ישראל.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק. אבן עזרא: הסתפק אם המילה "מחסה" שכתובה בצלע הקודמת נמשכת גם לצלע זו, או שבצלע זו חסרה המילה "אלה", וצריך להיות "וסתר אלה מים ישטופו". בכל מקרה, מבחינת משמעות הפסוק, אין הבדל בין שתי האפשרויות שהוא העלה, לבין פירוש רד"ק.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק.

[76] רד"ק. רש"י: אני אביא עליכם גזירות באופן תדיר.

[77] רד"ק. רש"י: הכוונה איננה דווקא לאויב, אלא לפורענויות שיבואו על העם ביהודה. אבן עזרא: "זועה" מלשון לזוע, תזוזה.

[78] רד"ק. רש"י: אתם אף פעם לא תוכלו לספק את הרצונות של ממלכת אשור שתבוא עליכם, כמו שהמצעים קצרים מידי מכדי למלא את תפקידם. הנביא אומר שככל שהעם שביהודה ינסו לרצות את אשור, ויעבדו קשה על מנת למלא אחר דרישותיו, הוא לא יוכל למלא את התאווה של ממלכת אשור. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא לעבודה זרה שדחקה את עבודת ה'.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק.

[82] רד"ק בשם אביו. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהעם ביהודה יאמר שהמעשה שלו הוא מעשה זר, היות וה' לא עשה דבר כזה אף פעם. מהר"י קרא: הכוונה לעם ישראל שעושה מעשה זר ועובד עבודה זרה.

[83] רד"ק.

[84] רד"ק. תרגום: "תתלוצצו" מלשון להרשיע. מהר"י קרא: בפסוק זה הנביא קורא לעם ישראל שלא לזלזל בדבריו.

[85] רד"ק. לפי פירושו "מוסריכם" מלשון ייסורים. אבן עזרא: "מוזריכם" מלשון העול, הרצועות שמחברות את המחרישה לבהמה. מבחינת משמעות, אין הבדל בין פירושו לפירוש הרד"ק.

[86] רד"ק. לפי פירושו, "נחרץ" הינו גם כן מלשון כליה, והוא מעין חזרה על הנאמר קודם. אולם אבן עזרא פירש שנחרץ נאמר על הגזירה, ואיננה הגזירה עצמה. כלומר: הנביא אמר הגזירה כבר נחרצה, ולא ניתן לבטלה עוד. לפי פירושו צריך להבין כיצד בתחילת הפסוק הנביא קרא להם לחזור בתשובה. יתכן לומר שהגזירה כבר נחרצה אם העם לא יחזור בתשובה.

[87] רד"ק לעיל א,ז.

[88] תרגום + רד"ק.

[89] תרגום.

[90] תרגום. אבן עזרא: פירש שהכוונה לשמיעת הקול ממש. מהר"י קרא: היות והנביא אמר את דבריו על דרך משל, הוא פנה לעם ואמר לו שצריך להשקיע מחשבה כדי להבין את הנמשל.

[91] רד"ק. תרגום: הנביא פונה אל העם כל היום על מנת להוכיח אותו, על ידי פתיחת הלבבות (כמו שהחורש פותח את הקרקע).

[92] רד"ק. לשיטתו, "ישדד" פירושו פירוק גושי האדמה. רש"י הסביר שהכוונה היא שבתחילה החורש חורש תלמים גדולים, ולאחר מכן הוא עושה תלמים קטנים שהיא פעולת השידוד. אבן עזרא הסביר שהכוונה היא לתיקון האדמה.

[93] רד"ק. תרגום: אם בני ישראל יפנו את התורה, ה' יקבץ אותם מבין העמים שהם מפוזרים ביניהם (כמו שהזורע קצח וכמון מפזר אותם בשעת הזריעה).

[94] רד"ק.

[95] רד"ק. אבן עזרא: הסתפק אם השורה פירושו המקום הטוב לזריעת החיטה, או שמא הכוונה היא למידה הנכונה של זריעת החיטה.

[96] רד"ק. רש"י: את השעורה זורעים מסביב לחיטה כדי לסמן את מקום הגידול שלו.

[97] רד"ק. אבן עזרא: את הכוסמת זורעים בקצה השדה.

[98] רד"ק. בשם אביו כתב פירוש נוסף, שמי שזורע, מקווה שה' יוריד גשם, וכך גידוליו יגדלו. תרגום: ה' מלמד את עם ישראל את הדרך הנכונה שבה הוא צריך ללכת. רש"י: פסוק זה שייך לנמשל. אחרי שה' שולח נביאים כדי להוכיח את עם ישראל, ועם ישראל אינו חוזר בתשובה, הוא שלוח עליהם ייסורים, כשם שהחורש איננו מתעסק כל הזמן בחרישה, אלא הוא מגיע לשלב הזריעה. מהר"י קרא: אחרי שהחורש סיים לזרוע, הוא מפקיד את גידוליו בידי ה' שיצמיח אותם על ידי הורדת גשמים מתאימים.

[99] רד"ק.

[100] רד"ק.

[101] מצודות ולפי זה המילה "לא" שבתחילת הפסוק מוסבת גם על צלע זו.

[102] רד"ק.

[103] רד"ק.

[104] רד"ק. אבן עזרא: לכל אחת מפעולותיו של החורש יש זמן, ולכן אין זה מתאים ששלב הדישה תתקיים לאורך זמן בלתי מוגבל, וממילא ה' לא יביא על עם ישראל ייסורים לנצח.

[105] רד"ק.

[106] רד"ק.

[107] רד"ק.

[108] רד"ק.

[109] רד"ק.

[110] רד"ק. תרגום: הכוונה למעשי בראשית שנעשו בחכמה גדולה. אבן עזרא בשם רבי משה הכהן: "תושיה" מלשון "יש". ישנה תועלת בזריעת הקרקע, לעומת חוסר התועלת בשליחת הנביאים להוכיח את עם ישראל.

[111] רד"ק. רש"י הסביר את המשל באופן אחר, אם כי דומה. בשלב מסוים ה' יפסיק לשלוח את הנביאים על מנת להתרות בעם ישראל. כמו שהקצח והכמון נידושים בקלות, כך היה מצופה מעם ישראל לקבל את תוכחות הנביאים בקלות. אך ה' לא יכלה את עם ישראל. כמו שלא דשים את התבואה בלי סוף, כך הפורענויות שיבואו על עם ישראל לא יגרמו לכיליון שלהם.