ישעיהו פרק כו

ישעיהו פרק כו

(א) בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה בזמן הישועה, ישירו את השירים הללו בארץ יהודה (שם תהיה המלחמה והישועה),[1] עִיר עָז לָנוּ ירושלים שתמיד הייתה עיר חזקה,[2] יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל וה' שם לשנו ישועה על ידי חומות העיר והחומות הקטנות שמסביב לחומה הגדולה[3]: (ב) פִּתְחוּ שְׁעָרִים פתחו את שערי העיר ירושלים,[4] וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים ועם צדיק ששמר אמונים לה' ולא עבד עבודה זרה גדלות, ייכנס לתוך העיר (דרך שעריו שייפתחו)[5]: (ג) יֵצֶר סָמוּךְ המחשבה שעם ישראל סמך על ה',[6] תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם תשמור אותו ובזכותה יהיה לו שלום. לעם ישראל יהיה שלום בזכות זה שהוא בטח על ה',[7] כִּי בְךָ בָּטוּחַ (ראוי שעשה כך) היות ועם ישראל בטח בך[8]: (ד) בִּטְחוּ בַיקֹוָק עֲדֵי עַד תבטחו בה' לעולם,[9] כִּי בְּיָהּ יְקֹוָק צוּר עוֹלָמִים שהרי הוא מקור החוזק גם בעולם הזה וגם בעולם הבא[10]: (ה) כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם  קִרְיָה נִשְׂגָּבָה (ראוי לבטוח בה') היות והוא השפיל את אויביכם שהיו חזקים מאוד והם ישבו בערים חזקות (הנביא דימה את החוזק שלהם לכך שהם ישבו למעלה),[11] יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ ה' תמיד ישפיל אותה עד הקרקע, עד למקום הכי נמוך.[12] יש בפסוק מספר חזרות על אותו תוכן של השפלת אויבי ישראל, על מנת לחזק את העניין,[13] יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר ה' גורם לאויבים להגיע עד העפר (היות והוא משפיל אותם)[14]: (ו) תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל הרגל תרמוס את אויבי ישראל שיושפלו,[15] רַגְלֵי עָנִי הרגליים של עני רמוס אותם. הכוונה לעם ישראל שישיפיל את האויבים החזקים שלהם וינהיג אותם במקום המצב ההפוך שהיה עד עתה בו אויבי ישראל הנהיגו את עם ישראל,[16] פַּעֲמֵי דַלִּים הרגליים הצועדות של אנשים דלים תרמוס אותם (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכן של נבואות)[17]: (ז) אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים אתה ה' תנהיג את הצדיקים בדרך ישרה כדי שהם יקבלו את שכרם. הכוונה שה' ינהיג את עם ישראל שנקראו צדיקים,[18] יָשָׁר ה' (הנקרא בפסוק זה בשם "ישר")! מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס את דרכו של הצדיק תיישר כך שהוא יילך בדרך הישרה[19]: (ח) אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְקֹוָק קִוִּינוּךָ אפילו כאשר הבאת עלינו משפטים, אפילו כאשר הבאת עלינו עונשים על חטאינו, אנחנו עדיין קיווינו לישועתך,[20] לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ והנפש שלנו הייתה תאבה לנביא שיזכיר לנו את שמך[21]: (ט) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה ה'! הנפש שלי (של עם ישראל) מתאווה אליך בלילות,[22] אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ וכל עוד שרוחי תהיה בקרבי, כל עוד שאני אחיה, אני אדרוש אותך ואתפלל לפניך,[23] כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ (אתאווה ואתפלל לפניך) היות וכאשר אתה תשפוט את העולם,[24] צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל יושבי העולם (בחלקו המיושב) לומדים את מידת הצדק, והרשעים חוששים לחטוא (למרות שבכך אתה תעניש גם אותי, את עם ישראל)[25]: (י) יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק האם זה ראוי לעשות חסד עם הרשע למרות שהוא עדיין לא למד צדק ועוד לא חזר בתשובה?[26] בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל הרשע ימשיך לעשות עוול בארץ שבה מתנהגים בישרות (היות ושאר האנשים כבר חזרו בתשובה),[27] וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְקֹוָק והרשעים אינם רואים את מעלתו הגדולה של ה'[28]: (יא) יְקֹוָק רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן ה'! כאשר אתה מרים את ידך במטרה להביא פורענות על החוטאים – הם אינם רואים זאת,[29] יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם והם יראו את הנקמה שאתה תנקום בגויים למען הצלת עם ישראל – והם יתביישו, היות והם לא יכללו בישועה הזו,[30] אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם והאש תשרוף את האויבים של עם ישראל, שהם בעצם גו האויבים של ה'[31]: (יב) יְקֹוָק תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ ה'! תשים עליו שלום,[32] כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ שהרי על כל המעשים שלנו, כבר הענשת אותנו[33]: (יג) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ ה' אלוקינו! בשנות הגלות, היינו נתונים תחת שלטון הגויים במקום להיות תחת השלטון שלך,[34] לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ ובכל זאת אנחנו נמנעו מלהזכיר את שם העבודה הזרה, והזכרנו רק את שמך. הנביא אומר בשם עם ישראל: היינו יכולים לסבול פחות בגלות אם היינו נכנעים לגויים ועובדים את העבודה הזרה שלהם, ובכל זאת עבדנו רק אותך[35]: (יד) מֵתִים בַּל יִחְיוּ (לא עבדנו את העבודה הזרה כיוון ש-) הפסלים הם מתי ואינם יכולים לחיות,[36] רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ הפסלים מתים ואינם יכולים לקום (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות),[37] לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם ומשום כך ציווית להביא עליהם ועל עובדיהם פורענות והשמדת אותם,[38] וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ והשמדת אותם באופן שאין להם כל זכר[39]: (טו) יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְקֹוָק ולעומת זאת, הוספת טובה לעם שלך, לעם ישראל, על ידי שנתת להם תורה וכבוד,[40] יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ וככל מה שהוספת להם, הכבוד שלך גדל, היות ועם ישראל משבח אותך על כל הטובה,[41] רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ ולכן הרחקת ממך את שאר הקצוות של הארץ, הרחקת ממך את שאר העמים[42]: (טז) יְקֹוָק בַּצַּר פְּקָדוּךָ ה'! גם כאשר הבאת על עם ישראל צרות, הוא עדיין זכר אותך,[43] צָקוּן לַחַשׁ עם ישראל התפלל לפניך תפילה,[44] מוּסָרְךָ לָמוֹ בשעה שהבאת עליהם דברי מוסר ופורענות[45]: (יז) כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת כמו אישה הנמצאת בהיריון מתקדם וקרובה ללדת,[46] תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ (האישה הקרובה ללדת) מתחלחלת וצועקת מרוב הכאבים שבאים בשעת הלידה,[47] כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ יְקֹוָק כך גם אנחנו היינו מפני גזירותיך. כאשר אתה מביא עלינו גזרות קשות ופורענויות, אנחנו מאמינים שהם מסמלים את תחילת הגאולה, היות ואנחנו יודעים שהגאולה תבוא בשעה שיבואו עלינו צרות[48]: (יח) הָרִינוּ חַלְנוּ אנחנו כביכול הגענו לשלב ההיריון שיש בו כאבים חזקים, והתחלחלנו מרוב כאבים,[49] כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ וכביכול ילדנו רוח ולא ילד. כאשר אישה יולדת בן, היא מתנחמת על כל הכאבים שהיא חוותה בשעת ההיריון. אך כאשר היא יולדת רוח, אין לה מקור נחמה. כך עתה, כאשר עברו על עם ישראל ייסורים רבים, והם לא זכו להגיע לשלב של הישועה, לא היה טעם בייסורים,[50] יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ (למרות הייסורים) לא נעשו ישועות בארץ (ולכן אין טעם בייסורים),[51] וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל ובני עשיו שכבשו את כל הארץ אינם נופלים[52]: (יט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ הנביא מתפלל לפני ה': המתים שלך, הצדיקים, הם שיקומו לתחיה (בניגוד לרשעים עליהם התפלל הנביא בפסוק י"ד שלא יקומו לתחיה),[53] נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הנבלות של הצדיקים שעובדים את ה' בכל כוחם (ולכן נקראים נבלותיו של ה'), הגופות שלהם, יקומו לתחיה,[54] הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר אני מתפלל לפניך שאתה תצווה) שוכני עפר, הצדיקים המתים, תתעוררו ותשבחו את ה',[55] כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ שהרי הטל שלך, ה', הוא טל של אור. האור של לימוד התורה וקיום המצוות יהיה הטל שיחיה את הצדיקים,[56] וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל ולעומת החייאת הצדיקים, תפיל את ארץ הרפאים, ארצם של הרשעים שריפו את ידיהם מהתורה[57]: (כ) ה' ענה לנביא ישעיהו:[58] לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ העם שלי, עם ישראל! תיכנס לחדרים שלך,[59] וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ ותסגור את הדלת כנגדך. תיכנס לחדר ותסגור את הדלת כשאתה בפנים. ה' אמר לנביא שהוא עתיד להביא על העולם פורענות מאוד גדולה במלחמת גוג ומגוג, וכדי שעם ישראל יינצל, עליו להסתתר. ה' דימה את ההגנה וההסתתרות לכניסה לחדר, כאשר הכוונה היא לעשיית מעשים טובים ולחזרה בתשובה שלימה,[60] חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם עם ישראל, עליך להסתתר למשך זמן קצר (פחות מרגע) עד שיעבור זעם הפורענות[61]: (כא) כִּי הִנֵּה יְקֹוָק יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ שהרי ה' כביכול עתיד לצאת ממקומו,[62] לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו ה' עתיד לזכור את החטאים של הגויים שישבו בארץ ישראל,[63] וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וכאשר תבוא הנקמה על הגויים כעונש על שהם שפכו את דמו של עם ישראל, ייחשב הדבר שהדם יתגלה. כל עוד שהגויים לא נענשו על שפיכות דם ישראל, נחשב הדבר כאילו הדם עדיין מוסתר וכאילו אף אחד איננו יודע שהגויים חטאו בכך,[64] וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ: ס

[1] רד"ק. משמע משדובר על הישועה ממלחמת גוג ומגוג, כפי שפירש את הפסוקים מהפרק הקודם. כמו כן כתב בפירושו לפסוק י"ט, שהשירה המוזכרת בפסוק זה, ממשיכה עד לפסוק י"ט. מהר"י קרא פירש לפי שיטתו שהנביא מדבר על הישועה ממואב. תרגום: השירה תהיה שירה חדשה שלא שרו אותה עד אותו יום.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י. רד"ק: הדברים נאמרו על דרך משל, כביכול שערי ארץ ישראל היו סגורים בפני עם ישראל. אבן עזרא: אין זה ראוי לפתוח את שערי הארץ ישראל, אלא לעם צדיק כמו עם ישראל. מצודות: ניתן לפתוח את שערי ירושלים, ואין צריך לפחד מפני האויב.

[5] רש"י. מצודות: פירש "שומר" מלשון ציפיה, שעם ישראל ציפה להבטחת ה'.

[6] רש"י.

[7] רש"י. רד"ק: הכפילות במילה "שלום" כדי לחזק את הדבר.

[8] מצודות.

[9] רד"ק בפירושו הראשון. בפירוש השני כתב שפירוש המילה "עדי" הוא "עולם", והכוונה היא שצריך לבטוח בה' גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אבן עזרא: האבות הם שאומרים את תוכן הפסוק לבניהם.

[10] מצודות. רש"י לכאורה פירש שהכוונה היא רק לעולם הזה" ו"עולמים" איננו שני עולמות, אלא ריבוי של עולם אחד. אלא שהוא הביא את פירושו מהתרגום, והתרגום בצלע הקודמת פירש כמו הפירוש השני שהובא לעיל בדברי הרד"ק שהכוונה לשני עולמות. גם רד"ק לא כתב שהכוונה היא לשני העולמות, אלא "עולמים" פירושו שמנים, בכל הזמנים ה' הוא מקור החוזק. בפירוש המילה "צור" הסתפק אם הכוונה לתואר או לשם. תרגום: כאשר אתם תבטחו בה', אז תיוושעו.

[11] רד"ק. בפירוש המילה "קריה" הסתפק אם הכוונה היא לעיר מסוימת, או שהנביא אומר שכל אחת מהערים האלה הושפלו על ידי ה'. רש"י:הכוונה לצור ולשאר הארצות.

[12] אבן עזרא.

[13] רד"ק.

[14] תרגום.

[15] רד"ק. תרגום: רגליהם דל הצדיקים ירמסו את האויבים.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק.

[18] רש"י. אבן עזרא: יש בצלע זו משום נתינת טעם על הנאמר לפני כן. דרכם של הצדיקים צריך להיות ישר, וזו הדרך היחידה שדרכם תהיה ישרה.

[19] רד"ק. וכתב שמשום כך נקרא החלק במשקולת שמיישר את המשקולת בשם "פלס", היות ותפקידו ליישר את המשקל. רש"י: תכוון את הצדיק לאותו דרך. מהר"י קרא: הכוונה שה' יגרום לכך שהעיר רומי תהיה כבושה וסלולה בפני עם ישראל.

[20] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שגם כאשר ציפינו לקבל ממך שכר, קיווינו שחלק מהשכר יהיה שתעשה נקמה בגוים. אבן עזרא: חסרה האות ל' לפני המילים "אורח משפטיך" ופירושו שהצדיקים קיוו שה' יראה את משפטו בעולם.

[21] רד"ק. רש"י: רצינו לראות את השם שיצא לך כמישהו שנוקם במי שצריך לנקום בו.

[22] רד"ק. תרגום: הנפש שלי מתאווה להתפלל לפניך. רש"י: הכוונה בלילה היא לגלות. מהר"י קרא מזהה את הלילה עם גלות אדום.

[23] רד"ק. לפי פירושו "אשחרך" מלשון דרישה. רש"י: "אשחרך" מלשון להתחנן לפני ה'. אבן עזרא מחלק בין נפש המוזכרת בצלע הקודמת, לבין רוח במוזכרת בצלע זו.

[24] מצודות. מהר"י קרא: כאשר אתה תעביר את ממשלת הזדון מהארץ, כל יושבי תבל ילמדו את הצדק.

[25] רד"ק. רש"י: יושבי תבל לומדים להצדיק את הדינים שלך ולהודות על מידותיך.

[26] רש"י. תרגום: נתת לרשע הארכת זמן על מנת שהוא יחזור בתשובה. אבן עזרא: הנביא קובע שה' יתברך עושה חסד עם הרשעים, למרות שהם לא חזרו בתשובה, וזאת כדי לתת להם הזדמנות נוספת.

[27] רד"ק. רש"י: הכוונה לירושלים ובית המקדש.

[28] רד"ק בפירושו השני עליו כתב שהוא הפירוש הנכון, וכך פירשו רוב הפרשנים על הדף. בפירושו הראשון כתב שצלע זו נאמרה מלשון תפילה, והנביא מתפלל שהרשעים לא יראו את גודלו של ה'.

[29] רד"ק. תרגום: כאשר אתה תתגלה על מנת להיטיב לצדיקים – הם לא יראו זאת. לכאורה משמע שהוא מפרש את הפסוק מלשון תפילה, כשם שרד"ק פירש את הצלע האחרונה של הפסוק הקודם באופן זה.

[30] רד"ק. רש"י כתב שיש מדרש שאומר שהנביא מבקש ששונאי ישראל יראו שה' מיטיב לה' ולא יראו בהטבה זו, וה' ענה לו שעדיף שהגויים יראו בהטבה זו ועל ידי כך יתביישו. אלא שהוא דחה פירוש זה מכמה סיבות. א. אם הפסוק היה נאמר בלשון תפילה, היה צריך להיות כתוב "הרימה". ב. "רמה" הכתוב בפסוק זה שונה מהופעת מילה זו בשאר המקרא, כיוון שהוא נאמר במלעיל, ובשאר ההופעות שלו הוא נאמר במלרע, והסיבה לשינוי זה הוא שכאן הדברים נאמרו בלשון עבר.

[31] רש"י. רד"ק פירש שהכוונה לרשעים, שיתביישו ופניה יהפכו לאדומים, כאילו שתאכל אותם האש.

[32] רש"י וכתב שגם לשון העריכה המופיעה בפסוקים אחרים במקרא שנאמר בלשון עריכה, משמעותו לשון שימה. רד"ק בשם אביו: כאשר תביא עלינו שלום, נוכל לעשות מעשים רבים לשמך, כיוון ש

[33] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שכל מה שנעשה בעולם, נעשה תחת השגחתו של ה'. אבן עזרא: אתה ה' יודע לעשות לנו את כל מה שאנחנו איננו יודעים לעשות, ולכן אתה הוא זה שיכול להביא עלינו שלום.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] רד"ק. תרגום: הגויים עובדים את המתים שלא יחיו. רש"י: דברי הנביא נאמרו על הרשעים. אבן עזרא: דברי הנביא נאמרו על הגויים ששיעבדו את ישראל בגלות.

[37] מצודות.

[38] רד"ק. מהר"י קרא: הגויים עתידים לעלות מקברים ולתת את הדין על מעשיהם, ומיד אחר כך ה' יהרוג אותם שוב.

[39] רד"ק.

[40] רש"י. תרגום: התגלית לעם ישראל. אבן עזרא: למרות שהוספת לייסר את עם ישראל, הם בכל זאת בכל פעם הודו לך. מהר"י קרא: בניגוד לרשעים שבגויים שה' עתיד להחיותם על מנת שהם יתנו את הדין, ולאחר מכן הוא ימית אותם, לבני ישראל הוא יוסיף חיים ללא מגבלה.

[41] רש"י.

[42] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שבגלל שה' קירב את עם ישראל, ולכן כאשר הוא חטא, הוא נאלץ להרחיק אותם בקצוות העולם על ידי הגלות. אבן עזרא: גם כאשר הרחקת את עם ישראל ממקומו, הוא עדיין המשיך לשבח אותך.

[43] רש"י.

[44] רש"י. רד"ק: האות נ' שבסוף "צקון" היא אות נוספת על המילה, והשורש הוא י.צ.ק. אבן עזרא: עם ישראל היה אומר בלחש את דברי המוסר שהיית מייסר אותם.

[45] רש"י. תרגום: בגלות, כאשר היו גוזרים על עם ישראל שלא יקיים מצוות ושלא ילמד תורה, הוא עדיין היה עושה זאת בסתר.

[46] רש"י. רד"ק פירש בשם אביו שהכוונה היא שאישה הרה, נמצאת בכאבים חזקים, ואף על פי כן איננה שונאת את בעלה, היות והיא מינה שהיריון לא נועד לפגוע בה, כך עם ישראל איננו כועס על ה' כאשר הוא מביא עליו ייסורים, משום שיש הבנה בעם ישראל שהייסורים הם לטובתו.

[47] מצודות.

[48] רש"י.צ  תרגום" החטאים הם שגרמו לרעדה וזעקה.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] רש"י. רד"ק בשם אביו: כאשר אישה מגיעה ללידה לפני הזמן, והכאבים נפסיקם, היא איננה שמחה, משום שהיא יודעת שעוד מעט הכאבים יחזרו. כך גם עם ישראל לא שמח כאשר הוא ניצל מפורענות, היות והוא ידע שעתידה לבא פורענות נוספת במקום זו שהוא ניצל ממנה. אבן עזרא: לא היה כח בעם ישראל להינצל מהפורענויות. בצלע זו כתב שחסרה האות ב' לפני המילה "ארץ" והכוונה היא שלא נעשו ישועות בארץ. מהר"י קרא: איננו עושים מעשים טובים שיקרבו את הגאולה, ולכן יושבי הארץ אינם נופלים מפנינו.

[52] רש"י. תרגום: תרגם את המילה "יפלו" מלשון פלא, כלומר: יושבי הארץ אינם יכולים לעשות דברי פלא. רד"ק: נפילת העמים האחרים מהווה סימן לישועת ישראל. עם ישראל לא שמח כאשר הוא ראה שהפורענויות נפסקו, כיוון שהוא ידע שכל עוד שהעמים האחרים לא נפלו, לא תבוא הישועה.

[53] רש"י. תרגום: אתה ה' יכול להחיות מתים.

[54] רש"י. רד"ק: ישעיהו הנביא היה בטוח שהוא יזכה לתחיית המתים, והוא אמר לה' שכשם שהנבלה שלו עצמו יקום לתחיה, כך הוא מתפלל על שאר הצדיקים שיקומו לתחיה.

[55] תרגום. רד"ק הסתפק אם כל אחד מהמתים יאמר את הנאמר בצלע זו לחבירו בשעת התחייה, או שה הוא שיאמר זאת. אבן עזרא: בתיחחה יהיה הדבר כאילו שהמתים שמעו קול שאמר להם להתעורר.

[56] רש"י. רד"ק: האורות הן הירקות. כשם שהטל יורד על הירקות ומגדל אותם, כך אותו טל של ה' יחיה את הצדיקים. אבן עזרא: הטל שלך ה' מורכב מטל ומאור. לאחר מכן כתב כפירוש הרד"ק שפירוש אורות הוא ירקות.

[57] רש"י. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהארץ תשליך ממנה את כל הרשעים.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק. אבן עזרא: כתב בשם ר' משה שהכוונה היא לדלתות העיר ירושלים, ושצריך לסגור אותם מפני סנחריב.

[60] רד"ק. בהמשך פירושו לפסוק, כתוב ש"דלתך" כתוב בלשון רבים, ובלשון יחיד כתוב "דלתך" על דרך הכלל, שכל דלת ודלת צריכה להיסגר.

[61] מצודות. רד"ק התייחס לכך שכתוב "עמי" ומצד שני כתוב "חבי" בלשון נקבה, וכתב שבדרך כלל "עם" נאמר בלשון זכר, אך יש מקומות שהוא כתוב גם בלשון נקבה. בפירוש נוסף כתב ש"חבי" לא נאמר בלשון נקבה, אלא יש משקל של מילה דומה, כמו "שבי" או "צבי". באופן דומה פירש גם האבן עזרא וכתב שההסבר הראשון הוא ההסבר הנכון.

[62] רד"ק. רש"י: ה' יוצא ממידת הדין למידת הרחמים. אבן עזרא: הגזירות הן שיוצאות מלפני ה'.

[63] רד"ק. רש"י: יושבי הארץ פירושו בני עשיו שיושבים בהר שעיר.

[64] רד"ק וכתב שהנביא מזכיר דווקא את עוון שפיכות הדמים, משום שזה היה חטא הגדול ביותר שבו חטאו הגויים.