ישעיהו פרק ל

ישעיהו פרק ל

הקדמה לפרק: בפרק זה מוזכרת פנייה אל מצרים לעזרה. בספר מלכים לא כתוב שממלכת יהודה פנתה לעזרת מצרים. רד"ק הסביר שלמרות שבספר מלכים הדבר איננו מוזכר, בכל זאת אחז פנה לעזרתה של ממלכת מצרים. אפשרות נוספת שכתב היא ששריו של חזקיה פנו לעזרת מלך מצרים, בתקופה לפני שחזקיה הצליח להחזיר את העם כולו בתשובה. לשיטתו הנבואה נאמרה אל ממלכת יהודה. לעומתו, רש"י כתב שדברי הנבואה נאמרו על הושע בן אלה, כלומר, על מלך ישראל.

(א) הוֹי מילת קריאה הדומה למילה "אוי" שבימינו,[1] בָּנִים סוֹרְרִים בנים שמורדים בה',[2] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[3] לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי כאשר באה עליהם צרה, הם מבקשים עצות, אבל אינם מבקשים את העצות ממני, ואינם פונים אל נביאי האמת,[4] וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה והם מתייעצים בסתר. הנביא מדמה את העצה למסכה, כיוון שהמסכה מסתירה את מה שנמצא מתחתה, ובדרך כלל אדם מתייעץ בסתר,[5] וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת ובכך הם מוסיפים חטא על חטא: לא מספיק שהם חוטאים ובתוצאה מכך באה עליהם פורענות, אלא אחרי שהפורענות באה אליהם, הם מתייעצים עם אנשים זרים ומבקשים מהם עזרה, במקום לפנות אליי (אל ה')[6]: (ב) הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם אלה שיורדים לארץ מצרים (שנמצאת במקום נמוך יותר מירושלים),[7] וּפִי לֹא שָׁאָלוּ והם לא שאלו את הנביאים שלי,[8] לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה על מנת להתחזק בחוזקו של פרעה, להסתמך על חוזקו של פרעה,[9] וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם ועל מנת למצוא מחסה תחת שלטון מצרים[10]: (ג) וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת החוזק של פרעה יהיה לכם לבושה. פרעה לא יעזור לכם,[11] וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה והמחסה במצרים יהיה לכם לכניעה. הנביא אומר לעם שלא תהיה לו כל תועלת בירידה למצרים[12]: (ד) כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו שהרי שרי ממלכת יהודה הגיעו אל העיר צוען (על מנת למצוא מחסה במצרים),[13] וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ והשליחים של תושבי ממלכת יהודה הגיעו אל העיר חנס שהייתה עיר הבירה של מצרים[14]: (ה) כֹּל הֹבִאישׁ עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ כל העם יתבייש על כך שהוא הלך לבקש עזרה מעם שלא יביא לו תועלת,[15] לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה ההליכה למצרים לא תהיה לעזר ולא לתועלת, אלא לבושה וחרפה[16]: (ו) מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב תושבי ממלכת יהודה מעמיסים את הבהמות שלהם בממון כדי לרדת דרומה ולבקש את עזרת מצרים,[17] בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה ובדרך למצרים הם עברו דרך המדבר שהוא מקום של צרות ומצוקות,[18] לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם במדבר יש סוגים שונים של אריות: לביא וליש,[19] אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף וכן יש במדבר נחשים. אחד הנחשים המוזכרים הוא האפעה, והשני הוא מין נחש שקופץ ממקום למקום במקום לזחול, ולכן הוא נקרא נחש מעופף,[20] יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם הם נושאים את הממון שלהם על הכתפיים של חמורים קטנים שנקראים "עירים" (כדי להביא את הממון למצרים),[21] וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם ואת האוצרות שלהם הם מוליכים על גבי דבשות של גמלים,[22] עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ והם מובילים את הממון שלהם אל עם שלא יועיל להם[23]: (ז) וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ ומצרים לא תעזור בכלל לממלכת יהודה, העזרה שלהם תהיה בגדר "הבל וריק" – דבר שאין בו ממש,[24] לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת לכן קראתי לעיר ירושלים חוזק – היות ומי שיישב בה, הוא יינצל, ואילו אלה שירדו למצרים לא יינצלו[25]: (ח) עַתָּה בּוֹא כָתְבָהּ עַל לוּחַ אִתָּם עכשיו תכתוב את דברי הנבואה על לוח שנמצא עם תושבי ממלכת יהודה,[26] וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ ולאחר מכן תחקוק את דברי הנבואה גם על ספר,[27] וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם וכל הנבואה תהיה לעדות לעולם. גם לאחר דורות, יבינו שהפורענות באה על העם שביהודה כעונש על חטאיהם[28]: (ט) כִּי עַם מְרִי הוּא שהרי עם ישראל הוא עם סרבן שמורד בה',[29] בָּנִים כֶּחָשִׁים והם מתכחשים לה' יתברך,[30] בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְקֹוָק (הם מתכחשים לה') על ידי שהם מסרבים לשמוע את תורת ה'[31]: (י) אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ עם ישראל אמר לנביאי האמת שאינם באמת רואים דברי נבואה. עם ישראל סירב לקבל את דברי הנביאים,[32] וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת והם אמרו לנביאי האמת שאינם רואים דברים נכונים,[33] דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת תאמרו לנו דברי חנופה, תגידו לנו שהכל יהיה טוב,[34] חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת תתנבאו בנבואות שאינן נכונות. מבחינת עם ישראל, נביאי השקר התנבאו בנבואות אמת, והנביא אמר "מהתלות", היות ובמציאות נבואותיהם היו נבואות שקר[35]: (יא) סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ עם ישראל היה אומר לנביאי האמת) זוזו מהדרך הזה שאתם רוצים שאנחנו נלך בו,[36] הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח תטו עצמכם מהדרך המתוקנת ותנבאו לנו נבואות שקר,[37] הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תשביתו ממנו את מה שאתם אומרים כל יום בשם ה'. עם ישראל אמר לנביאי האמת להפסיק לנבא את נבואתם ולנבא נבואות שקר שכביכול ניבאו טוב יותר[38]: (יב) לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לכן, כך אמר ה' קדוש ישראל,[39] יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה כיוון שמאסתם בנבואות של נביאי האמת,[40] וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז ואתם בוטחים בממון שלכם שהגיע אליכם על ידי עושק ומשפט שקר,[41] וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו ואתם נשענים על הממון שיציל אתכם, משום שאתם סבורים שאם תשלחו אותו למלך מצרים, הוא יציל אתכם ממלך אשור[42]: (יג) לָכֵן כיוון שאתם בוטחים על ממונכם שיציל אתכם,[43] יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל החטא הזה יהיה לכם כמו קיר של בית שנפל,[44] נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה וכמו אבעבועות שנמצאות בקיר בנוי, נפיחות מסוימת שנמצאת בקיר, והיא גורמת לקיר להיות חלש וליפול,[45] אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ הקיר ייפול בפתאומיות ויישבר. כך המפלה שלכם תהיה מהירה, והחומה שאתם בונים לשם הגנה (ההסתמכות על פרעה) ייפול בפתאומיות[46]: (יד) וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים ה' ישבור את החומה כמו שיוצר בחרס שובר את הכלי שלו. כאשר היוצר שובר את הכלי שלו, הוא שובר אותו לחתיכות ממש קטנות, וכך ה' ישבור לגמרי את החומה שאתם מסתמכים עליו,[47] כָּתוּת לֹא יַחְמֹל היוצר שובר את הכלי לחתיכות ממש קטנות כדי שהוא יוכל להשתמש בו לפחות בתור טיח,[48] וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד ומהכלי שיישבר, לא תימצא חתיכה אחת שתהיה מספיק גדולה כדי לחתות גחלים ממקום הבערת האש,[49] וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא וכן לא תימצא חתיכה מספיק גדולה כדי להוציא קצת מים מהמקום אליו התכנסו[50]: (טו) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שהרי כך אמר ה' אלוקים קדוש ישראל:[51] בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן (לו הייתם שומעים בקולי) הייתם נושעים בשקט ובבטחה,[52] בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וגבורתכם הייתה בשקט ועל ידי ביטחון בה'. לא הייתם צריכים לבקש עזרה מאחרים, אלא אני (ה') הייתי עוזר לכם והייתם מנצחים את האויב בקלות,[53] וְלֹא אֲבִיתֶם אך אתם לא רציתם זאת[54]: (טז) וַתֹּאמְרוּ (ובמקום לסמוך על ה') אתם אמרתם: לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס לא נסמוך על ה', אלא נברח מהאויב על סוסים (ולאחר שתעבור הצרה נחזור לארצנו),[55] עַל כֵּן תְּנוּסוּן וכעונש על כך, אתם באמת תברחו מפני האויב,[56] וְעַל קַל נִרְכָּב ואתם תברחו כשאתם רוכבים על סוסים קלים ועל גמלים,[57] עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם ולכן האויבים שלכם יהיו מהירים מכם וישיגו אתכם[58]: (יז) אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד אלף מתושבי יהודה יברחו מפני חייל אחד של האויב,[59] מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ וחמישה מחיילי האויב יבריחו את כולכם,[60] עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר (יישארו מכם רק מעטים שלא יברחו) עד שאותו אדם בודד שנשאר במקום ייראה כמו קורה שעומדת על ראש ההר (שהיא מאוד בולטת שם, משום שאין עוד מישהו או משהו שמסתיר אותה),[61] וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה וכמו קורה שנמצאת על גבעה. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[62]: (יח) וְלָכֵן היות ויש צדיקים בקרב תושבי ממלכת יהודה,[63] יְחַכֶּה יְקֹוָק לַחֲנַנְכֶם (הנביא אומר לצדיקים) ה' עוד עתיד להביא לכם חנינה ולהציל אתכם מהפורענות,[64] וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם ה' יתרומם וירחם עליכם (על ידי שיביא מגיפה על חייליו של סנחריב),[65] כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְקֹוָק שהרי ה' הוא אלוקי משפט – והוא יעשה משפט צדק, ולכן הוא לא יעניש את הצדיקים יחד עם הרשעים,[66] אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ אשרי כל מי ששם את תקוותו בה' – כיוון שהוא עתיד להינצל מהפורענות[67]: (יט) כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם (בניגוד לתושבי שאר הערים בממלכת יהודה) העם שיושב בציון והעם שיושב בירושלים, ולא פנה אל מלך מצרים,[68] בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה אתה, הצדיק הנמצא בירושלים, לא תצטרך לבכות (בניגוד לאחרים שירדו למצרים ונתפסו),[69] חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ ה' ירחם עליך כאשר הוא ישמע את תפילתך,[70] כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ ומשעה שהוא יקבל את תפילתך, הוא יעשה את בקשתך.[71] הכוונה לתפילתו של חזקיה מלך יהודה שנכנס לבית המקדש על מנת להתפלל שמלך אשור לא יכבוש את ירושלים[72]: (כ) וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ ואם עד עכשיו, ה' נתן לכם לחם ומים בכמות דחוקה (בתקופתו של חזקיה היה רעב),[73] וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ מעתה, ה' לא יכנס עוד את הגשם. ה' יוריד גשם והרעב ייפסק,[74] וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ והעיניים שלך יראו את המטר שעתיד לרדת (ובכך יסתיים הרעב)[75]: (כא) וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ גם כאשר מי שמורה לך את הדרך, יעמוד מאחוריך, כך שתשמע את דבריו בלי לראות אותו (וכל שכן כאשר הוא יעמוד מולך וידבר איתך),[76] לֵאמֹר כך יאמר לך מי שמורה אותך:[77] זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ זו הדרך שראוי שתלכו בה,[78] כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ אל תסטו מהדרך ותלכו ממנה ימינה או שמאלה. הנביא אומר שעם ישראל יהיה מוכן לשמוע את קול החכמים והנביאים שיורו להם את הדרך הנכונה (בניגוד למצב שהיה לפני כן)[79]: (כב) וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ הפסלים המצופים בכסף יהיו טמאים בעיניכם,[80] וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ וכך גם התיקון של הפסלים העשויים מזהב, פסלי הזהב המתוקנים יהיו טמאים בעיניכם,[81] תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה אתם תפזרו את העבודה הזרה למקום רחוק – תרחיקו את העבודה הזרה, כשם שאישה שטנאה בטומאת נידה יושבת במקום רחוק מבעלה,[82] צֵא תֹּאמַר לוֹ ואתה תאמר לפסל לצאת ממך, אתה תרחיק את הפסל[83]: (כג) וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה ה' עתיד לתת לך מספיק מטר על מנת שתוכלו לזרוע את ארצכם ולהצמיח יבולים,[84] וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה ה' גם יתן לך לחם שתוציא האדמה. האדמה תוציא תבואה כדי שתוכלו לאפות לחם רב,[85] וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן והלחם יהיה מדושן ושמן. הלחם יהיה משובח לאכילה,[86] יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב המקנה שלך יוכל לרעות ולאכול מאכלים משובחים, עד שכבשים השמנים יהיו שמנים עוד יותר[87]: (כד) וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה השוורים והחמורים הקטנים שעובדים בעבודות האדמה (כמו חרישה),[88] בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ יאכלו את התבן מעורבב עם התבואה. יהיה כל כך הרבה תבואה, עד שגם הבהמות יאכלו ממנה,[89] אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה התבואה תיכנס לתוך התבן, משום שיזרו אותה (ינקו את התבואה מהתבן) ליד הקשים שבהם מאכילים את הבהמות. לצורך עבודת הזרייה, השתמשו בשני כלים: רחת ומזרה. על ידי הכלים האלה היו מעיפים את התבואה אל הרוח, וכך התבן הקשה היה מתפזר במקום קרוב יותר מפאת כובדו, והתבואה נשארה נקיה[90]: (כה) וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה בתקופה ההיא, יהיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה שמתנשאת לגובה,[91] פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם יהיו זרמים רבים של מים (כיוון שעתיד לרדת הרבה גשם),[92] בְּיוֹם הֶרֶג רָב (הגשם הרב שעתיד לרדת) יהיה ביום שבו יהיה הרג של אנשים רבים. הכוונה לתקופת נפילת ממלכת סנחריב,[93] בִּנְפֹל מִגְדָּלִים כאשר ייפלו השרים החשובים של האויב. לאחר מפלת סנחריב, ה' הביא שפע של ברכה על ממלכת יהודה, וחלק מהשפע היה ירידת גשמים רבים[94]: (כו) בניגוד לצרה שנקראת בפי הנביא "חושך" או "אפילה", הישועה נקראת אור.[95] וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה הישועה תהיה כל כך גדולה, עד שייחשב הדבר כאילו אור הלבנה גדל והפך להיות בגודל של אור השמש,[96] וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וכאילו אור השמש יגדל כל כך, עד שהוא יהיה פי שבע מהאור שהיה בשבעת ימי חנוכת בית המקדש הראשון,[97] בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְקֹוָק אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ ביום שבו ה' יחבוש את השברים של העם שלו, ביום לאחר הכאת חיילי סנחריב,[98] וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא ולאחר שה' ירפא את המכה של עם ישראל[99]: (כז) הִנֵּה שֵׁם יְקֹוָק בָּא מִמֶּרְחָק שמו של ה' יבוא ממקום רחוק. סנחריב חשב שה' נמצא במקום רחוק ולכן הוא לא יושיע את תושבי ירושלים, והנביא אומר שגבורתו של ה' תתגלה לסנחריב, כאילו שהוא בא מרחוק,[100] בֹּעֵר אַפּוֹ כעסו גדול (הכעס הוא על מלך אשור),[101] וְכֹבֶד מַשָּׂאָה וחיילי אשור ייאלצו לסבול את כובד המשא שה' יטיל עליהם,[102] שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם שפתי ה' מלאים בזעם על מחנה אשור. הכוונה לנבואות הקשות שנאמרו לנביא על מפלת אשור,[103] וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת ודבריו של ה' משולים לאש ששורפת. גם צלע זו מדברת על הנבואות שנאמרו על ממלכת אשור, ויש בה חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[104]: (כח) וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה דיבורו של ה' שעל פיו יביא את הנגף על מחנה אשור יהיה כמו מי נהר שיטביעו את האדם (כך חיילי אשור ימותו),[105] לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וכביכול ה' ישתמש בנפה שאינה מועילה על מנת לנפות אותם. בדרך כלל אדם משתמש בנפה, וכך הוא מסנן את מה שנשאר בנפה ומה שיוצא ממנה, אבל כאשר ה' ישתמש בנפה כדי לנפות את מחנה אשור, כל חיילי אשור ינופו, ולא יישאר מי שיינצל,[106] וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים וה' ישים על הגויים רסן שיתעה אותם, ויוביל אותם לאבדון. בדרך כלל הרסן משמש את האדם כדי להוליך את הבהמה למקום שהוא רוצה, וה' יוליך את הגויים שיילחמו בירושלים לאבדון, ובכך יתעה אותם[107]: (כט) הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג הישועה תבוא לכם בליל פסח, והשמחה תהיה גדולה כל כך, עד שיהיה ניתן להשוות אותה לשמחה שהיה בליל כניסת חג הפסח של יציאת מצרים, שאמרתם שירה על כך שנגאלתם מפרעה,[108] וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְקֹוָק אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל והשמחה הגדולה שתהיה במפלת צבא אשור תהיה דומה לשמחה של מביאי הביכורים שהיו מנגנים בחליל בשעה שהיו עולים לבית המקדש לראות את חוזקו של עם ישראל, את ה'[109]: (ל) וְהִשְׁמִיעַ יְקֹוָק אֶת הוֹד קוֹלוֹ ה' ישמיע למחנה אשור את ההדר שבקולו. הקול של ה' יהיה כל כך חזק, עד שחיילי אשור יברחו ממקומם,[110] וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף ואת חוזק ידו יראה עליהם בכעס, ה' יכה את חיילי אשור בכעס,[111] וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה והשלהבת של האש שתשרוף אותם,[112] נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד (מחנה אשור יוכה במכה מוחצת) כאילו שהם פוזרו למקומות רחוקים ושוברו לרסיסים על ידי אבני ברד[113]: (לא) כִּי מִקּוֹל יְקֹוָק יֵחַת אַשּׁוּר מקול גערתו של ה' יישבר אשור,[114] בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה ה' יכה את אשור על ידי מקל[115]: (לב) וְהָיָה כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק עָלָיו בכל מקום במחנה אשור שיעבור שם המקל שבו ה' יכה אותו,[116] בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת תהיה שם שמחה גדולה, עד שינגנו שם בתופים ובכינורות. כביכול המלאך שיכה במחנה אשור ינגן מרוב שמחה,[117] וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם ה' נלחם בחיילי אשור על ידי שהוא מרים את ידו עליהם[118]: (לג) כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה שהרי עוד מזמן מוכנה הגיהינום לחיילי אשור, וכאשר הם ימותו בגופם, הם ימותו גם בנפשם,[119] גַּם הוא הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן גיהינום מוכן גם לסנחריב מלך אשור,[120] הֶעְמִיק הִרְחִב ה' כביכול העמיק והרחיב את גיהינום כך שיהיה מקום לכל מחנה אשור ולמלכם,[121] מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה האש הבוערת בגיהינום היא אש גדולה שיש בה כביכול הרבה עצים, כך שצבא אשור כולו יישרף שם,[122] נִשְׁמַת יְקֹוָק כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ וההבל שיוצא מפיו של ה', כביכול שורף אותם כמו גופרית שבוערת ואיננה נכבית[123]:

[1] רד"ק.

[2] תרגום. רד"ק: יש בצלע זו ניגודיות. עם ישראל נקרא "בנים", אבל מצד שני הוא סורר ואיננו עובד את ה'.

[3] תרגום.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק בפירוש הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהעם חשב להתכסות בצל מצרים. רש"י: הכוונה שהם המשילו עליהם מושל – את פרעה מלך מצרים.

[6] רד"ק. מהר"י קרא: החטא הראשון הוא עצם הירידה למצרים, שנאסר על בני ישראל. החטא השני שנגרם מהחטא הראשון הוא ההסתמכות על מצרים.-

[7] רד"ק. רש"י הוסיף פירוש שהירידה למצרים תהיה ירידה גם לאלה שירדו אליה.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] מצודות. רש"י כתב שהעיר חנס היא העיר תחפנחס.

[15] רד"ק.

[16] תרגום.

[17] תרגום. רד"ק: הכוונה היא שכאשר הם ירדו למצרים ועברו במדבר, הם אכלו את חיות המדבר. אבן עזרא: גם צלע זו מדברת על הבהמות המסוכנות שיפגשו היורדים למצרים.

[18] תרגום. אבן עזרא: לא ניתן לברוח מאותם ארצות שהם עברו דרכם.

[19] רד"ק.

[20] רש"י.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] מצודות.

[25] רד"ק ולפי פירושו "לזאת" פירושו על ירושלים, ו"רהב" פירושו חוזק. אולם רש"י פירש ש"לזאת" מוסב על מצרים, ו"רהב" פירושו גסות רוח,

[26] רד"ק.

[27] רד"ק. תרגום: "חקה" איננה פעולה, אלא פירושו שהספר עצמו חקוק.

[28] רד"ק.

[29] תרגום. כתבנו שהכוונה לעם ישראל ולאו דווקא לעם ביהודה על פי דברי רש"י.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] תרגום.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק. לפי פירושו, "נלוז" משמעו הטיית דין, או סטיה מדרך הישר. כך פירשו רוב הפרשנים. רש"י כתב שהכוונה לגנות. מבחינת המשמעות של הפסוק, אין הבדל בין הפירושים.

[42] רד"ק. אבן עזרא: העם בטח בממון שישלח למלך אשור כדי שלא יתקוף אותו.

[43] מצודות.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק. רש"י פירש נבעה מלשון גלוי, והכוונה למקום גלוי בחומה. אבן עזרא הוסיף פירוש וכתב שנבעה הוא מלשון פרצה. מהר"י קרא פירש שהכוונה היא לביקוש, כלומר: העוון יתבקש מעם ישראל על ידי שהחומה תיפול.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק.

[48] מצודות.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק. לפי פירושו, "לחשף" מלשון חשיפה, ואבן עזרא הסביר שהמים בדרך כלל נמצאים במקום מוסתר, ולכן שייך לומר על כך חשיפה. תרגום פירש "לחשף" מלשון לדלות.

[51] תרגום.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שהם חשבו שהם יוכלו לנוס על סוסים שהם יביאו ממצרים.

[56] מצודות.

[57] רד"ק. אבן עזרא: הוסיף פירוש שייתכן ש"קל" הוא כר הגמל.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק וכתב ש"אחד" מיותר, אלא שמילה זו משתלבת בפסוק. אבן עזרא: הכוונה לשר שממונה על אלף חיילים שיברח מפני האויב.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק. רש"י: התורן הוא סימן לכולם להתאסף או לברוח מפני חיילי האויב. כאשר האויב מגיע או הולך, מניפים סודר על התורן כדי לסמן לכולם אם לברוח או לחזור.

[63] על פי רד"ק. לפי פירושו, פסוק זה נאמר על הצדיקים שבתושבי ממלכת יהודה. רש"י: פסוק זה הוא המשך של דברי נבואת הפורענות על הרשעים שבתושבי ממלכת יהודה. לכן פירש שהמילה "לכן" אומרת שבגלל שהעם לא שמע לתוכחות הנביאים, ה' יביא עליהם את הפורענות.

[64] רד"ק. רש"י: הקב"ה קודם יביא את הפורענות ואר אחר כך יביא את החנינה לעם שביהודה.

[65] רד"ק. רש"י: ה' יתרחק מכם על ידי שהוא יתרומם, ולא ירחם עליכם. מהר"י קרא: כאשר ה' ירחם עליכם ויעשה לכם טובה, שמו יתרומם.

[66] רד"ק ולפי פירושו "אלוקי משפט" משמעו שה' עושה משפט צדק. רש"י: הכוונה היא שה' עושה משפט – עצם המשפט, ולכן הוא יביא את הפורענות על הרשעים ולא יוותר להם.

[67] רד"ק. גם לפי רש"י צלע זו נאמרה על הצדיקים.

[68] מצודות.

[69] רד"ק.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק. תרגום: ה' ייתן לכם את הנכסים של האויב המציק. רש"י: אתם לא תהיו כרוכים אחרי התענוגות, אלא יספיק לכם לחם צר ומחם לחץ.

[74] רד"ק. בפירוש המילה "יכנף" כתב שני פירושים. א. מלשון לכנס. ב. מלשון לרחף. אין הבדל במשמעות הפסוק בין שני ההסברים האלה, ומשמעות המילה "מוריך" מלשון מטר. בפירושו השני כתב "מוריך" על חזקיה. "ולא יכנף" פירושו לא יתפזר בארבע כנפות. אחז, אביו של חזקיה, שלח שליחים לארצות השכנות כדי שיעזרו לו במלחמותיו, וחזקיה סמך על ה' ונשאר בירושלים. תרגום: לא תסתלק עוד שכינתי מבית המקדש. רש"י: ה' לא יסתתר ממך על ידי כנף בגדיו. הכוונה היא שה' לא יסתיר את פניו מעם ישראל.

[75] רד"ק. בפירושו השני, שכתב הכוונה היא שהעיניים של עם ישראל יראו תמיד את חזקיה, היות והוא יישאר בירושלים, ויורה את העם בדרך הישרה. תרגום: אתם תראו את שכינתי בבית המקדש. רש"י: הכוונה היא שעם ישראל יראה את ה' שמלמד אותו מה מועיל לו.

[76] רד"ק. רש"י: אתם תחפשו מישהו שיורה אתכם את הדרך ללכת בה, ולכן אתם גם תפנו אחורה. אבן עזרא הוסיף פירוש שהכתוב הוא על דרך המשל, והכוונה ללב שירצה לשמוע את דברי הנביאים.

[77] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק. לפי פירושו, "אפוד" מלשון תיקון. רש"י: הכוונה לנוי. אבן עזרא: היו שמים מכסה יקר על הפסל. מצודות: הכוונה לחגורה, וכנראה שצריך לומר שהיה חלק מהפסל שהיה דומה לחגורה, או שמדובר בבגד שהיו לובשים אותו כשעבדו לעבודה הזרה.

[82] רד"ק.

[83] רד"ק בפירוש הראשון. בפירושו השני כתב ש"צא" מלשון צואה, כלומר שישימו טינופת על הפסלים.

[84] רד"ק.

[85] רד"ק.

[86] רד"ק. מצודות פירש שהדשן ושמן מוסב על הקרקע ולא על הלחם.

[87] רד"ק. לפי פירושו "כר" הוא כבש שמן. אבן עזרא: "כר" מלשון כיכר - מישור, והכוונה היא שיהיה כל כך הרבה מרעה עד שהבהמות יוכלו לרעות במקומות רבים.

[88] רד"ק.

[89] רש"י. לפי פירושו "בליל" פירושו מעורבב ו"חמיץ" פירושו תבואה. רד"ק פירש שהם יאכלו תבואה נקיה, ולפי פירושו "בליל" פירושו המספוא, ו"חמיץ" פירושו נקי.

[90] רש"י. רד"ק: את התבואה יאכילו לבהמות אחרי שכבר זרו אותם.

[91] רד"ק.

[92] רד"ק.

[93] רד"ק. תרגום: הפסוק אומר שהמים הרבים יהוו מכשול לחיילי סנחריב שתוקפים את ירושלים. כמו כן הסביר ש"רב" אין פירושו הרבה, אלא מלשון חשיבות. אבן עזרא: הגשם עצמו יהרוג אנשים, אלא שה' עדיין ישלח אותו, כיוון שהוא יועיל לרוב האנשים.

[94] רד"ק.

[95] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהנביא מדבר על העתיד בעניין משל (שיהיה כל כך טוב לעתיד לבא), ודחה את הפירוש האומר שהפסוק כפשוטו שלעתיד לבא האורות יגדלו.

[96] רד"ק.

[97] רד"ק. רש"י: הכוונה שאור שבעת הימים יהיה פי ארבעים ותשע מאור שבעת הימים, דהיינו שבע כפול ארבעים ותשע, יוצא שלוש מאות ארבעים ושלוש. אבן עזרא: הכוונה שאור החמה יהיה שישית מאור שבעת הימים. "שבעתיים" איננו פי ארבע עשרה (פעמיים שבע), אלא אחד חלקי שבע (ובפירוש הדד עזר כתב שהכוונה אחד חלקי שש).

[98] רד"ק וכתב שלפי הפירוש שמדובר על לעתיד לבא, הכוונה לאחר מלחמת גוג ומגוג. תרגום: ביום שבו ה' ישיב את גלות עמו.

[99] רד"ק.

[100] רד"ק. תרגום: "מרחוק" פירושו בזמן. הנביאים התנבאו מזמן על בואו של ה'. אבן עזרא: הכוונה למלאך שבא מהשמיים, מקום רחוק מהארץ.

[101] תרגום.

[102] רד"ק. אבן עזרא: "משא" מלשון עשן.

[103] רד"ק. תרגום: ה' קילל את הרשעים.

[104] רד"ק.

[105] רד"ק ולפי פירושו לא מובן מהי המילה "יחצה". מצודות הוסיף שיש חלק מהראש שנמצא מתחת למים וחלק שנמצא מעליהם.

[106] רד"ק. אבן עזרא: בפירושו הראשון כתב שהנפה היא מלשון רוח, והכוונה לרוח שקר, כמו נבואת השקר שמיכיהו ניבא. הרוח הזו תתעה את הגויים כאילו שהיה זה רסן שמוליך אותם למקום לא טוב. מהר"י קרא: פירש באופן דומה לאבן עזרא, אלא שלפי פירושו ההנפה איננה דווקא רוח נבואה, אלא אדם שמניף סודר על מנת לרמוז לחיילים לבוא אל מקום מסוים, והנביא אומר שרמז זה לא יהיה טוב עבור מחנה אשור.

[107] רד"ק.

[108] רש"י. לפי רד"ק משמע שאין הכוונה דווקא לפסח, אלא לליל כניסת החג שבו עם ישראל שמח.

[109] רש"י + תרגום. רד"ק: הכוונה היא שלאחר מפלת צבא אשור, תושבי ממלכת יהודה ייכנסו לבית המקדש על מנת להלל את ה'.

[110] רש"י.

[111] תרגום. לפי פירושו, "נחת" מלשון חוזק. רד"ק ורש"י פירשו ש"נחת" מלשונו להוריד את המכה. מהר"י קרא: ידו של ה' תהיה נוחה לעם ישראל, כיוון שהוא יאסוף אותם יחד.

[112] תרגום. רד"ק חזר על פירושו שחיילי אשור נשרפו והגוף שלהם עדיין היה קיים. אמנם זוהי מחלוקת בחז"ל, בפירוש הפסוק "ותחת כבודו יקוד יקד" (לעיל י,טז).

[113] רד"ק. לפי מצודות משמע שיש כאן שלוש פורענויות: מפץ – שבו הם רוצצו, זרם – שבו הם פוזרו לרחוק, וכאילו שה' הביא עליהם אבני ברד.

[114] תרגום. רש"י: ה' עשה נס ופתח את אזניהם של חיילי אשור כדי שישמעו את שירת החיות, וכתוצאה מכך הם מתו.

[115] רד"ק בפירוש הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאשור היה מכה עד עתה את העמים האחרים. אבן עזרא: הכתוב אומר שהשבירה של אשור תהיה כאילו הוא הוכה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' יכה את אשור, כפי פירושו הראשון של הרד"ק.

[116] רד"ק.

[117] רד"ק. רש"י: כל המקומות שמלך אשור הכה, היו מנגנים מרוב שמחה על מפלתו.

[118] רד"ק ולפי פירושו, ההנפה היא כדי לנגן. רש"י הביא את מדרש חז"ל שיושבי ירושלים ניצלו בזכות העומר, שהרי מפלת סנחריב הייתה בפסח. מצודות: הכתוב חוזר לכתוב לעיל בפסוק כ"ח שה' יניף את מחנה אשור באופן שלא תהיה בו תועלת, גם כאן המלחמה תהיה על ידי שה' כביכול יסנן את מחנה אשור, אבל המסננת לא תעבוד, וכל החיילים יפלו יחד עם הפסולת.

[119] רד"ק. רש"י: הגיהינום מוכנה מהיום השני לבריאת העולם, אבן עזרא: אין הכוונה ממש לגיהינום, אלא למקום מטונף שהיה ליד ירושלים.

[120] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' שהוא מלך העולם תיקן את הגיהינום. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה לשרים של מלך אשור או למלך אשור בעצמו.

[121] רד"ק.

[122] רד"ק.

[123] רד"ק. תרגום: נחל הגופרית יוצאת מלפני ה'. אבן עזרא: נשמת ה' היא משל על הגזירות שה' גוזר על מחנה אשור.