ישעיהו פרק לז

ישעיהו פרק לז

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ כאשר המלך חזקיהו שמע מפי אליקים, שבנא ויואח את דבריו של רבשקה,[1] וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו חזקיה קרע את בגדיו (שמום שהוא שמע את דברי הביזיון שבהם ביזה רבשקה את ה' – בהשוואה שהשווה את ה' לשאר האלילים),[2] וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק חזקיה גם כיסה את עצמו בשק (כחלק מהאבל שלו על ביזוי דברי ה'),[3] וַיָּבֹא בֵּית יְקֹוָק והוא נכנס לבית המקדש[4]: (ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא חזקיה שלח את אליקים שהיה ממונה על בית המלך, את שבנא שתפקידו היה לכתוב את ענייני המלוכה ואת זקני הכהנים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא. כל מי שנשלח אל ישעיהו, היה מכוסה בשק[5]: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כך אמרו שליחי חזקיה לישעיהו: כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ כך אמר חזקיהו:[6] יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה היום הזה הוא יום שיש בו צרה ושהאויב מתווכח איתנו ואומר שהוא ינצח,[7] וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה והיום הזה הוא גם יום שבו יש ביזיון של ה' (משום שרבשקה ביזה אותה בהשוואה שלו אל האלוהים של העמים האחרים),[8] כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר כיוון שבניו של ה', העם ביהודה, כביכול הגיע עד למושב שעליו יושבת היולדת,[9] וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה אך אין ליולדת כוח להוליד (ולכן היא נמצאת בכאב גדול). שליחי חזקיה דימו את הצרה הגדולה שבה העם שבממלכת יהודה היה ליולדת שנמצאת בכאב נורא היות והיא כבר מוכנה ללידה, אך היא לא מצליחה להוליד[10]: (ד) אוּלַי יִשְׁמַע יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אולי יישמעו דברי רבשקה לפני ה' אלוקיך,[11] אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי (אותו רבשקה) שהאדון שלו מלך אשור שלח אותו כדי לבזות את העם של ה' שיהיה קיים, את עם ישראל,[12] וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ והוא אמר דברי ויכוח שה' אלוקיך שמע,[13] וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה ולכן אנחנו מבקשים ממך ישעיהו, שתתפלל אל ה' על שארית העם שעוד נמצאים בירושלים. תושבי ירושלים נקראו שארית משום ששאר העם נכבש על ידי סנחריב כשכבש את שאר ערי יהודה[14]: (ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ עבדי המלך חזקיה הגיעו אל ישעיהו[15]: (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ ישעיהו אמר לעבדי חזקיה: כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כך תאמרו אל האדון שלכם, אל חזקיהו,[16] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[17] אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אל תירא מהדברים ששמעת,[18] אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי (אל תירא מהדברים ששמעת) שבהם ביזו אותי הנערים שמלך אשור שלח[19]: (ז) הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ אני אתן בו רצון, אני אעורר את רצונו של מלך אשור,[20] וְשָׁמַע שְׁמוּעָה והוא ישמע בשורה שמלך כוש ימרוד בו (ולכן הוא יחזור אל ארצו),[21] וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ אך גם לאחר שיחזור פעם נוספת להטיל מצור על ירושלים (אחרי שהוא ידכא את המרד של מלך כוש), בסופו של דבר הוא יחזור אל ארצו במפח נפש,[22] וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ ואני אפיל אותו בחרב בארצו. מישהו יהרוג אותו בארצו[23]: (ח) וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה רבשקה חזר אל סנחריב (שעד עתה היה בלכיש),[24] וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה רבשקה מצא את סנחריב בעודו נלחם נגד העיר לבנה,[25] כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ היות והוא שמע שמלך אשור נסע מלכיש כדי להילחם נגד ליבנה. רבשקה ידע שהוא לא ימצא את מלך אשור בלכיש ולכן הוא חיפש היכן הוא נמצא עד שמצאו נלחם נגד לבנה[26]: (ט) וַיִּשְׁמַע עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ שנחריב שמע דברים על תרהקה מלך כוש,[27] לֵאמֹר כך שמע סנחריב בדברים ששמע:[28] יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ תרהקה מלך כוש יצא להילחם נגדך,[29] וַיִּשְׁמַע סנחריב קיבל את הדברים, סנחריב הבין שהבשורה שהגיעה אליו שתרהקה תקף אותו נכונה,[30] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ סנחריב שלח שליחים נוספים אל חזקיהו:[31] לֵאמֹר כך אמר סנחריב לשליחים ששלח[32]: (י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כך תאמרו אל חזקיהו מלך יהודה,[33] לֵאמֹר כך תאמרו אל חזקיה:[34] אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ אל יפצה אותך האלוקים שלך שאתה בוטח בו,[35] לֵאמֹר כך יאמר לך ה' אלוקיך בשעה שיפתה אותך,[36] לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר העיר ירושלים לא תימסר בידי מלך אשור[37]: (יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם הרי אתה שמעת את מה שעשו מלכי אשור שהשמידו את כל הארצות האחרות,[38] וְאַתָּה תִּנָּצֵל ואתה חושב שאתה תינצל?[39]: (יב) הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי האם האלוהים של אותם עמים שהשחיתו אבותי הצילו אותם? האם הארצות שאבותיי כבשו ניצלו על ידי האלוהים שלהם?[40] אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר (סנחריב מונה חלק מהארצות) גוזן, חרן רצף, ובני אדן שנמצא בתלשר. את כל הארצות האלה כבשו אבותיי והאלוהים שלהם לא עזר להם – אז מדוע אתה חושב שאלוקיך יעזור לך?[41]: (יג) אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם היכן נמצאים מלך חמת, מלך ארפד, ומלך עיר שנקראת ספרוים,[42] הֵנַע וְעִוָּה אני, מלך אשור, הנעתי אותם ועיקמתי אותם. הזזתי אותם ממקומם מקום אחר[43]: (יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ חזקיה לקח את האגרות מיד השליחים של מלך אשור (בהם היו כתובים הדברים שאמרו השליחים),[44] וַיַּעַל בֵּית יְקֹוָק חזקיה עלה לבית המקדש,[45] וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְקֹוָק חזקיה פרס כל אחת מהאגרות לפני ה' (בבית המקדש)[46]: (טו) וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל יְקֹוָק חזקיה התפלל אל ה',[47] לֵאמֹר כך אמר חזקיה בתפילתו[48]: (טז) יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים (חזקיהו פונה אל ה' בשמות הבאים) ה' צבאות, אלוקי ישראל, ששכינתו שורה על הכרובים שמעל לארון הברית שבבית המקדש.[49] ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות של מעלה (כמו הכוכבים והמלאכים) ועל צבאות של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[50] אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אתה הוא האלו-ה היחיד לכל ממלכות הארץ (בניגוד לדברי רבשקה שאמר שיש אלוה לכל ארץ),[51] אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אתה בראת את השמים ואת ה ארץ[52]: (יז) הַטֵּה יְקֹוָק אָזְנְךָ וּשְׁמָע ה'! תטה את אוזניך ותשמע את הדברים. הנביא מדמה את פעולת שמיעת דברי רבשקה (כביכול שה' מטה את אוזניו כדי לשמוע את הדברים שנאמרו),[53] פְּקַח יְקֹוָק עֵינֶךָ וּרְאֵה ה'! תפתח את העיניים שלך ותראה את האגרות ששלח סנחריב שבו הוא ביזה אותך ודרש את כניעתי,[54] וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי ותשמע גם את דברי השליחים השניים ששלח סנחריב כדי לבזות אלוקים חיים כדי לבזות אותך[55]: (יח) אָמְנָם יְקֹוָק הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת וְאֶת אַרְצָם באמת ה'! מלכי אשור החריבו את כל הארצות שהם הזכירו בדבריהם ואת הארצות הסמוכות להם. ממלכת אשור הצליחה להחריב הן את ערי הבירה שהוזכרו, והן את המחוזות שהיו מסביבם[56]: (יט) וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ והם שרפו את האלוהים של אותן ארצות באש,[57] כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה משום שאין בהם אלוקות,[58] כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם שהרי הם רק מעשי ידי אדם,[59] עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם והם עשויים מעץ ואבן, ולכן הם הצליחו להשמיד אותם[60]: (כ) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ ועכשיו,  ה' אלוקינו, תציל אותנו מיד מלך אשור,[61] וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְקֹוָק לְבַדֶּךָ וכך יידעו כל הממלכות בארץ שאתה הוא ה', ואין עוד אלוקים חוץ ממך[62]: (כא) וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ ישעיהו שלח את השליחים חזרה אל חזקיה,[63] לֵאמֹר כך אמר ישעיהו לשליחים לומר לחזקיה,[64] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר כך אמר ה' אלוקי ישראל בגלל שהתפללת עלי על סנחריב מלך אשור[65]: (כב) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו זהו הדבר שה' אמר על סנחריב:[66] בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן ירושלים עתידה לבזות אותך וללעוג לך. ירושלים נקראה "בתולה", משום שעד לזמנו של חזקיה, אף עם לא הצליח לכבוש אותה,[67] אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם לאחר המפלה שלך, ירושלים עתידה להניע את ראשה על מנת ללעוג לך. הנביא אומר שסנחריב עתיד לנחול מפלה גדולה בירושלים[68]: (כג) אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתּ את מי ביזית ועל מי התרברבת?[69]ָ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל ועל מי הרמת את הקול שלך כשאמרת את כל הדברים האלה,[70] וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ואמרת דברים שאינם ראויים לפני קדוש ישראל, לפני ה'[71]: (כד) בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי על ידי העבדים שלך אתה ביזית את ה',[72] וַתֹּאמֶר ואתה אמרת: בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים עליתי לתקוף את הר הבית עם הרבה מרכבות,[73] יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן ועליתי עם המרכבות האלה לתקוף את בית המקדש,[74] וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו ואני אשמיד את השרים ואת הגיבורים שבממלכת יהודה,[75] וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ ואני אבוא אל בית המקדש (שנקרא כך משום שהוא המקום המרומם ויש בו את הדברים הכי טובים בעולם – קץ מלשון סוף, מלשון הכי טוב),[76] יַעַר כַּרְמִלּוֹ ואשמיד את המקום הכי טוב שלו. הנביא מדמה את ביתה מקדש לכרמל, משום שהכרמל הוא מקושם של שדות משובחות[77]: (כה) אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם אני כריתי באר ושתיתי ממנו מים (והדבר מראה שאני מצליח בכל מה שאני עושה),[78] וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר ואני מצליח לייבש את מקורות המים של האויב הבטוחים בחוזקם, על ידי שחיילי דורכים בנהרות שלהם. לממלכת אשור היו כל כך הרבה חיילים, עד שהספיק שהם ידרכו במקורות המים של אויביהם ובכך לייבש אותם[79]: (כו) הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק הרי כל מה שעשית, כל ההצלחות שלך, נאמרו על ידי הנביאים שלי מזמן,[80] אוֹתָהּ עָשִׂיתִי ואני (ה') עשיתי זאת. אני גרמתי לך לפרוע מהאומות את העונש שהגיע להם,[81] מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ הגזירה הזו נגזרה מזמן ואני יצרתי אותה (שתצליח במלחמותיך עם העמים האחרים),[82] עַתָּה הֲבֵאתִיהָ את הגזירה שגזרתי כבר מזמן, הבאתי עכשיו על ידי שהיית שליח שלי לקיים את הגזירה,[83] וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת ואתה תהפוך ערים מבוצרות לחורבות שגדלות עליהן פרחים[84]: (כז) וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד ותושבי הערים שכבשת היו קצרי יד, הם היו חלשים מידי להילחם נגדך,[85] חַתּוּ וָבֹשׁוּ הם פחדו והתייבשו,[86] הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא הם היו חלשים כמו העשב בשדה וכמו הדשא הירוק,[87] חֲצִיר גַּגּוֹת הם היו חלשים כמו חציר שגדל על הגגות,[88] וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה וכמו שיבולים חלשות ורכות שלא הגיעו לשלב שבו יקצרו אותם מפני חולשתם[89]: (כח) וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וגלוי לפניי העצות שאתה מתייעץ (לכבוש את ירושלים), היציאה שלך למלחמה, וההגעה שלך לארץ ישראל. הנביא אומר לסנחריב שה' יודע את תכנוניו,[90] וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי וגם מה שאתה הכעסת אותי (גלוי לפני)[91]: (כט) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי כיוון שאתה הכעסת אותי,[92] וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי והשאון שלך עלה לפני, הקולות הרמים והרועשים שלך עלו לפני,[93] וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ (היות והכעסת אותי) אני עתיד לשים את החח באפיך. החח היא מעין טבעת שהיו שמים בלחי של בהמה מופרעת על מנת שיהיה אפשר למשוך אותה,[94] וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וכם אשים את הרסן על השפתיים שלך,[95] וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ (על ישי הטבעת והרסן) אחזיר אותך אל הדרך שבאת ממנה, אחזיר אותך לאשור בלי שתכבוש את ירושלים[96]: (ל) הנביא פונה דבריו אל חזקיה:[97] וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כאשר האות הבאה תתקיים, אתה תדע שגם דברי הנבואה האחרים יתקיימו. כאשר יתקיימו דברי הנבואה שסנחריב יחזור לארצו, חזקיה יוכל לדעת שגם יהיה לתושבי ממלכת יהודה מספיק אוכל (היות וסנחריב השחית את כל האוכל),[98] אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ השנה אתם תאכלו את הספיחים. הספיחים הם גודלי קרקע שגדלים מאליהם, וזה יספיק לכל צורכיכם,[99] וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס ובשנה השנייה אתם תאכלו את הספיחים של הספיחים (וזה יספיק לכם),[100] וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ ובשנה השלישית אתם תוכלו לזרוע ולקצור,[101] וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם וכן תוכלו לנטוע כרמים ולאכול את הפירות שלהם (ולא תפחדו מהאויבים)[102]: (לא) וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה לאנשים שנשארו בממלכת יהודה תהיה תוספת טובה, כמו עץ שנטוע במקום רטוב שמוסיף שורשים חזקים בתחתית העץ,[103] וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה ועל ידי כך הוא יוסיף לעשות פירות בענפיו שנמצאים מעל לעץ[104]: (לב) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית שהרי מירושלים תצא שארית, יהיו אנשים שיינצלו מסנחריב,[105] וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן ובהר ציון יהיו פליטים שיינצלו מסנחריב (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות),[106] קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת ה' יציל אתכם בגלל שהוא מקנא לשמו (ולא בגלל הזכויות שלכם)[107]: (לג) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לכן כך אמר ה' על מלך אשור,[108] לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת סנחריב מלך אשור לא ייכנס לתוך העיר הזאת, לירושלים,[109] וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ והוא גם לא יירה חיצים לתוך ירושלים,[110] וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן והוא גם לא יערוך לפניה מגנים,[111] וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה והוא לא ישפוך סוללות עפר מחוץ לחומת העיר. האויב שתקף את העיר היה שופך סוללות עפר כדי שהוא יכול לעלות עליהן ולתקוף את חומת העיר[112]: (לד) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָּהּ יָשׁוּב סנחריב עתיד לחזור אל ארצו באותה הדרך שבה הגיע אל ממלכת יהודה,[113] וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא ואל העיר ירושלים הוא לא ייכנס,[114] נְאֻם יְקֹוָק כך אמרה '[115]: (לה) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ ואני אגן על העיר הזאת, על ירושלים, ואציל אותה,[116] לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי למען כבוד שמי ולמען כבודו של דוד עבדי[117]: (לו) הפסוקים הבאים עוסקים באירועים שקרו לאחר שסנחריב עלה על ירושלים פעם שנייה – כאשר ניצח את תרהקה מלך כוש,[118] וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְקֹוָק מלאך ה' יצא אל מחנה אשור,[119] וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף המלאך הרג מאה שמונים וחמש אלף מחיילי אשור,[120] וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר סנחריב ומעט החיילים שנשארו אתו בחיים קמו מוקדם בבוקר,[121] וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים והם ראו שכל שאר חיילי אשור היו פגרים מתים[122]: (לז) וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה סנחריב מלך אשור נסע מירושלים והוא הלך וישב בנינוה שהייתה עיר הבירה של ממלכת אשור[123]: (לח) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו בעוד סנחריב היה משתחווה בבית העבודה זרה שלו שנקרא בשם "נסרך",[124] וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב בניו, אדרמלך ושראצר, רצחו אותו על ידי שדקרו אותו עם חרב,[125] וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט אדרמלך ושראצר ברחו אל ארץ אררט (לאחר שהם רצחו את אביהם),[126] וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו אסר חדון, בנו של סנחריב, מלך במקומו[127]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] מצודות. רש"י: הכוונה שרבשקה הראה בדבריו את כוחו הגדול והצלחתו של מלך אשור.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] מצודות.

[27] רש"י.

[28] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, אוצר המאמרים, מאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בביאור משמעות "לאמר" שבמקרא.

[29] תרגום.

[30] רש"י והסביר ש"וישמע" השני שבפסוק משמעו קבלת דברים בעוד שהראשונה היא פעולת שמיעה רגילה.

[31] תרגום.

[32] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, אוצר המאמרים, מאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בביאור משמעות "לאמר" שבמקרא.

[33] תרגום.

[34] לא זכיתי להבין את משמעות המילה לאמר במקום זה. יתכן שהכוונה היא שמלך אשור ציווה אותם לומר את הדברים ולא להסתפק בנתינת האגרות.

[35] מצודות.

[36] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, אוצר המאמרים, מאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בביאור משמעות "לאמר" שבמקרא.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] מצודות וכתב שלפני ספרוים הנביא הוסיף את המילה "לעיר" כדי לציין שהיא הייתה עיר חשובה.

[43] מצודות. רש"י: החרבתי אותם וטלטלתי אותם ממקומם.

[44] מצודות. בעניין הכתוב בפסוק "ויקראהו" בלשון יחיד, כתב רד"ק שלושה פירושים: א. הכוונה שקרא כל אחד מהספרים. ב. קרא רק אחד מהם. ג. בשם אביו כתב שהכוונה שפירש את הכתוב בספר.

[45] תרגום.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, אוצר המאמרים, מאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בביאור משמעות "לאמר" שבמקרא.

[49] תרגום.

[50] רד"ק לעיל א,ז.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] מלבי"ם.

[56] רש"י. מצודות: הכוונה שהם הצליחו להחריב הן את ערי הבירה והן את שאר הארץ שלהם.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, אוצר המאמרים, מאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו בביאור משמעות "לאמר" שבמקרא.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] רש"י.

[74] רש"י.

[75] מצודות. רש"י: הכוונה להחרבת בית המקדש עצמו. תרגום: הכוונה לכיבוש המבצרים של ממלכת יהודה.

[76] מצודות.

[77] מצודות. תרגום: הכוונה שמלך אשור השמיד את רוב הגדודים של ממלכת יהודה.

[78] רש"י.

[79] מצודות. לפי פירושו "מצור" נאמר על חוזק העיר המותקפת. רש"י פירש שהכוונה לערים שהושמו במצור על ידי ממלכת אשור.

[80] רש"י וכתב שהנביא עמוס התנבא על כך שבעים שנה לפני כן. תרגום: הכוונה לניסים שעשה ה' לבני ישראל כאשר יצאו ממצרים.

[81] רש"י.

[82] מצודות. רש"י: עוד מששת ימי בראשית הגזירה הזו נגזרה.

[83] מצודות. תרגום: את אותה פורענות שגזרתי על פרעה, אני אביא עכשיו עליך.

[84] מצודות.

[85] רש"י.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] רש"י.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] מצודות.

[94] רש"י.

[95] רש"י.

[96] תרגום.

[97] רש"י.

[98] רש"י.

[99] רש"י.

[100] רש"י בפירושו השני בשם התרגום. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לספיחים של ענפי אילנות. מצודות: הצורך לאכול ספיחים גם בשנה השנייה נבע מכך שהיה מדובר בשנת השמיטה והיה אסור לזרוע ולקצור.

[101] תרגום.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שגידולי הקרקע שהושמדו על ידי האויב יגדלו.

[105] מצודות. תרגום: הכוונה שמירושלים יצאו הצדיקים שיינצלו.

[106] מצודות. תרגום: שאר מקיימי התורה יינצלו מציון.

[107] רש"י וכתב שמכאן לומדים שתמה זכות אבות.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] מצודות.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] תרגום.

[116] תרגום.

[117] מצודות.

[118] רש"י.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] מצודות.

[122] תרגום.

[123] רש"י.

[124] תרגום. מצודות: העבודה הזרה הייתה נסר שנותרה מתיבתו של נח.

[125] תרגום.

[126] מצודות.

[127] תרגום.