ישעיהו פרק מט

ישעיהו פרק מט

(א) שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי תושבי האיים! קבלו את דבריי,[1] וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק והעמים הרחוקים, תקשיבו לדבריי מרחוק,[2] ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי ה' הכין אותי לנבואה עוד כשהייתי בבטן אימי,[3] מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי ה' הזכיר את שמי עוד כשהייתי במעי אימי. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בצלע הקודמת כדרכם של נבואות[4]:

(ב) וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה ה' כביכול שם בפי חרב חדה, כך שאינני יכול לסגור את פי ולמנוע את הנבואה,[5] בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי ה' גם הגן עלי, כביכול החביא אותי תחת צל ידו, וכך אותם רשעים שאני אומר עליהם את דברי הפורענות אינם יכולים לפגוע בי,[6] וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר ה' כביכול שם אותי כמו חץ נקי, שיכול לפגוע במטרות רחוקות, וכך אני אומר דברי נבואה על אומות שנמצאות רחוק ממני,[7] בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי ה' כביכול הסתיר אותי בנרתיק שלו (כך שהרשעים אינם יכולים לפגוע בי)[8]: (ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה ה' אמר לי שאני עבדו,[9] יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר ה' אמר שאני חלק מעם ישראל שהוא מתפאר בו[10]: (ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי ואני אמרתי שעבדתי קשה ללא סיבה, שהרי עם ישראל לא חזר בתשובה,[11] לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי כיליתי את הכח שלי לדבר ריק שאין בו תועלת. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת,[12] אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' יש לי טענות כלפי ה' על ששלח אותי לעם ישראל ללא תועלת,[13] וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי ועל הפעולות שלי שלא הועילו, אבוא בטענות אל ה'. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת[14]: (ה) וְעַתָּה אָמַר ה' יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ ועכשיו אמר ה' שיצר אותי משעה שהייתי בבטן אימי כדי להיות עבדו,[15] לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו והוא רצה שאשיב לו את עם ישראל על ידי שאוכיח אותם,[16] וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף ושעם ישראל יתאסף אליו כדי לעבוד אותו, שעם ישראל יחזור בתשובה,[17] וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה' גם אם עם ישראל לא ישמע לי – אני עדיין אהיה מכובד בעיני ה' ואדע את הסודות שלו (על ידי הנבואות),[18] וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי וה' היה חוזקי כדי שלא יזיקו לי[19]: (ו) וַיֹּאמֶר ה' אמר לי:[20] נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד האם זה דבר קל שאתה העבד שלי? למרות שעם ישראל לא הקשיב לך, אתה עדיין קיימת את הציווי שלי לומר להם את הדברים, וזה דבר חשוב בפני עצמו,[21] לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב בכך שאתה מנבא שעם ישראל עתיד להיגאל,[22] וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב ולהחזיר את עם ישראל שמוקף באויביו למצבו הקודם,[23] וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם ואני מיניתי אותך להיות אור לכל העמים, כאשר נבואותיך יתקיימו, כל העמים יחזרו בתשובה,[24] לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ והישועה שלי תהיה בעולם כולו – כולל בגויים. לאחר מלחמת גוג ומגוג, העמים כולם יכירו בכוחו של ה' ויעבדו אותו[25]: (ז) כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ כך אמר ה' גואל ישראל. הנביא משתמש בתואר "קדושו" משום שה' עתיד להתקדש על ידי הניסים שיעשה לעם ישראל,[26] לִבְזֹה נֶפֶשׁ הגויים מתעבים את הנפש של עם ישראל,[27] לִמְתָעֵב גּוֹי וכל הגויים מתעבים את עם ישראל,[28] לְעֶבֶד מֹשְׁלִים ועם ישראל משמש עבד לכמה וכמה מושלים. יש כמה עמים ששולטים על עם ישראל,[29] מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ לאחר הגאולה, יהיו מלכים שיראו את עם ישראל ויקומו לכבודו. אפילו המלכים יכבדו את עם ישראל לאחר הגאולה,[30] שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ והשרים שיראו את עם ישראל ישתחוו בפניו,[31] לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן (הגויים יכבדו את עם ישראל) למען ה' שנאמן לקיים את דבריו וגאל את עם ישראל,[32] קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ ולמען ה' שהוא קדוש ישראל שבחר בעם ישראל להיות העם שלו[33]: (ח) כֹּה אָמַר ה' כך אמר ה':[34] בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ כאשר תעשה את רצוני, אני אענה לך ואגאל אותך,[35] וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וביום שתהיה זקוק לישועתי, אני עתיד לעזור לך,[36] וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם ואני אשמור עליך כך שלא ישמידו אותך, עד שבימות המשיח אכרות איתך ברית,[37] לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת הברית תהיה להעמיד אותך לעם שתבנה מחדש את הארץ, ולתת לך נחלות שהיו שוממות לאורך הגלות[38]: (ט) בפסוק הקודם כתוב שה' ישמור על עם ישראל. פסוק זה ממשיך עניין זה.[39] לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ עד שיגיע הזמן לומר לאסורים לצאת מבית האסירים. הכוונה לעם ישראל שבגלותו דומה לאסירים בבית האסורים,[40] לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ ועד שאומר לאלו שנמצאים בחושך שהם ייגאלו. גם צלע זו מדברת על עם ישראל שנמצא בגלות,[41] עַל דְּרָכִים יִרְעוּ ובכל מקום שבו עם ישראל יילך בדרך בשעת החזרה מהגלות, הוא ימצא את המרעה שלו,[42] וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם ובכל המקומות הגבוהים (כמו ההרים) הוא ימצא מרעה. בדרך כלל קשה למצוא מרעה בהרים, והנביא אומר שעם ישראל ימצא את מלוא צרכיו בשעה שהוא יחזור לארץ ישראל – גם אם הוא יילך במקומות שבהם בדרך כלל קשה למצוא מרעה[43]: (י) לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ בכל הדרך לארץ ישראל, עם ישראל לא יהיה רעב או צמא (היות וה' יספק את צרכיהם),[44] וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ והשמש והחום לא יכו אותם,[45] כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם היות ומי שמרחם על עם ישראל הוא זה שינהיג אותם. עם ישראל יונהג על ידי ה', ולכן לא יהיה חסר לו דבר בשעה שהוא יחזור לארץ ישראל,[46] וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם ועם ישראל יחנה על מעיינות מים (ולכן תמיד יהיה לו מים)[47]: (יא) וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ כאשר עם ישראל יחזור לארץ ישראל, אהפוך את כל ההרים לדרכים ישרות (בדרך נס),[48] וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן והדרכים יתרוממו. ה' ישווה את ההרים והבקעות כך שהדרך לארץ ישראל תהיה ישרה עבור עם ישראל[49]: (יב) הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ השבים מארץ ישראל יבואו מהמזרח שנמצא במקום מרוחק לארץ ישראל,[50] וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וכן יחזרו אלה מעם ישראל שנמצאים במקומות צפוניים ומערביים לארץ ישראל,[51] וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים וכן יחזרו לארץ ישראל אלה שנמצאים מדרום לארץ ישראל[52]: (יג) רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ השמחה על גאולת עם ישראל תהיה גדולה כל כך, עד שהעולם יתמלא כולו בשמחה, כביכול שהשמים והארץ ישמחו גם הם,[53] וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה וההרים ירימו את קולם בשמחה,[54] כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ (העולם כולו יתמלא בשמחה) משום שה' עתיד לנחם את עם ישראל, ה' עתיד לגאול אותם,[55] וַעֲנִיָּו יְרַחֵם וה' עתיד לרחם על עם ישראל שהוא עם שיש בו ענווה רבה[56]: (יד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' ציון אמרה שה' עזב אותה בגלות. ציון היא ירושלים, והעיר אומרת שכביכול ה' עזב אותה משום שעם ישראל הפסיק לעלות לירושלים ולעבוד שם את ה',[57] וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי וה' שכח אותי בשעת הגלות[58]: (טו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ האם אשה מסוגלת לשכוח את בנה הקטן?[59] מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ האם אשה מסוגלת לשכוח את הבן שיצא מבטנה?[60] גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ גם אחרי שאשה תשכח את בנה הקטן, אני לא אשכח אותך. ה' אומר לירושלים, שבניגוד למה שהיא חושבת, הוא לא שכח אותה[61]: (טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ הרי את חקוקה לי על הידיים, כך שאני תמיד זוכר אותך,[62] חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד החומות החרבות שלך נמצאות תמיד מולי, אני תמיד זוכר את החורבן שלך[63]: (יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ הבנים שלך עתידים למהר לשוב אלייך, עם ישראל ימהר לשוב לירושלים,[64] מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ החוטאים שגרמו לך להרס ולחורבן עתידים לצאת ממך, הרשעים לא יהיו חלק מהחזרה לירושלים[65]: (יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי ירושלים! תרימי את עינייך ותסתכלי מסביב,[66] כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ כל העם נמצא בגלות מתאסף ובא לירושלים,[67] חַי אָנִי נְאֻם ה' ה' אמר שהוא נשבע,[68] כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי כל השבים מהגולה יהיו כמו תכשיט שלבוש עלייך, את תוכלי להתפאר בהם כמו תכשיט,[69] וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה ואת תכולי לקשור אותם אלייך כמו שקושרים את התכשיטים לכלה. הכוונה שעם ישראל יחזור לירושלים[70]: (יט) כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ שהרי הארץ שחריבה, ושוממה והארץ ההרוסה בשעת הגלות,[71] כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב בשעת הגאולה יהיו כל כך הרבה יושבים על הארץ, עד שיהיה דוחק רב בארץ,[72] וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ ומי שמשחית אותך יהיה במקום רחוק ולא יוכל יותר להזיק לך. הנביא אומר שבשעת הגאולה הארץ לא תהיה יותר שוממה ואויבי עם ישראל לא יוכלו להזיק לו יותר[73]: (כ) עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ הבנים השכולים שלך, אלה שאבודים ממך עתה בגלות, עוד עתידים לומר לך באופן שתשמעי באוזנך,[74] צַר לִי הַמָּקוֹם המקום הזה, ארץ ישראל, צר לי מאוד, משום שיהיו רבים כל כך שיחזרו מהגלות,[75] גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה וכל אחד מיושבי הארץ יאמר לחברו להתרחק קצת ולפנות לו מקום כדי שיהיה לו גם מקום לשבת בארץ[76]: (כא) וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ ואת עתידה לשאול את עצמך:[77] מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה מי ילד לי את כל הילדים האלה? מהיכן באו כל כך הרבה אנשים?[78] וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה אני הרי הייתי שכולה וגלמודה. שכולה היא אישה ללא בנים, וגלמודה היא אשה בודדה,[79] גֹּלָה וְסוּרָה הרי הבנים שלי גלו וסרו ממני,[80] וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן ואלה שחזרו לארץ – מי גידל אותם?[81] אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם אני הרי נשארתי לבדי, ואם כן מהיכן באו האנשים האלה?[82]: (כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' כך אמר ה' אלוקים:[83] הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי אני ארים את ידי לעבר הגויים כולם. הכוונה שה' יעורר אותם לתת לעם ישראל לחזור,[84] וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי ואני ארים קורת עץ גדולה במטרה לסמן לעמים האחרים להחזיר את עם ישראל לארץ ישראל,[85] וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן והם יחזירו את עם ישראל לארצם בכח,[86] וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה ואת הבנות שלך יביאו האומות על כתפיהם. הכוונה שהאומות יחזירו את עם ישראל לארץ ישראל בכבוד וברצון[87]: (כג) וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ מלכי האומות יהיו האומנים שלך. תפקידם יהיה לגדל את בניכם והשרים יהיו אלה שתפקידם להיניק את בניכם (מה שמראה על ירידה ממדרגתם – במקום למלוך הם יהיו עסוקים בגידל ילדי ישראל),[88] אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ הם עתידים ליפול עם פניהם על הקרקע כדי להשתחוות לכם,[89] וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ כאשר הם ייפלו על הקרקע כדי להשתחוות לכם, ייראה הדבר כאילו מלקקים את הקרקע, היות והם יהיו כל כך צמודים אל הארץ,[90] וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' ואז אתם תדעו שאני הוא ה' שיכול להשפיל ולרומם כל אדם,[91] אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי ומי שתולה את תקוותו בי – לא ייבוש, והוא עתיד להיות מכובד[92]: (כד) בשעת הגאולה העמים ישאלו:[93] הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ האם ניתן לקחת מגיבור את הבהמות שהוא לקח כשלל?[94] וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט והאם מי שלקחנו אותו בשבי בצדק יכול להימלט מהשבי? העמים עתידים לשאול כיצד ייתכן שבני ישראל יצאו מהשבי שנשבו בו[95]: (כה) כִּי כֹה אָמַר ה' שהרי כך אמר ה' בתשובה לשאלת העמים:[96] גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח אני גם גיבור שיכול לקחת חזרה את השבי שלכם,[97] וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט והבהמות שלקחתם בשבי – זה לא היה בצדק שלקחתם אותם, אלא בעריצות, ולכן הם יכולים להימלט מהשבי,[98] וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב ומי שרב אתכם, בני ישראל, אני אריב. אני אריב עם הגויים שלקחו אתכם בגלות,[99] וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ ואני עתיד להושיע את בנייך[100]: (כו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם מי שיונה אתכם, מי שיציק לכם, אני עתיד להאכיל אותם את בשרם כעונש על שהתעללו בכם, כל אחד מהם ייאלץ לאכול את בשרו,[101] וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן והם ישתו חלק מהדם שלהם באופן שבו בדרך כלל שותים יין,[102] וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וכל האנשים בעולם יידעו שאני מושיע את עם ישראל,[103] וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב ושאני גאל את צאצאיו של יעקב החזקים[104]:

[1] רד"ק.

[2] רד"ק. תרגום תרגם "לאומים" מלשון מלכים כדרכו. אבן עזרא הוסיף אפשרות לפרש "מרחוק" שהכוונה לתקופת זמן רחוקה יותר, דברי הנבואה יתקיימו לאחר זמן.

[3] רד"ק.

[4] תרגום. רש"י: עוד מבטן אימי ה' קרא לי בשם ישעיהו על שם שאני מנבא ישועות ונחמות.

[5] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' אמר לו לדבר דברים חריפים על הרשעים. אבן עזרא: הוסיף אפשרות שהכוונה שהנביא היה מדבר בלשון צחה.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. אבן עזרא הוסיף שהנביא אמר שהוא לא עתיד לקבל שכר על מעשהו.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק. רש"י: ה' יודע שזה לא אשמתי שעם ישראל לא חזר בתשובה. אבן עזרא: אתבע את שכרי מאת ה'.

[14] רד"ק. אבן עזרא: פעולה מלשון "פעולת שכיר", והכוונה לשכר.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. אבן עזרא כתב בשם רס"ג שהכוונה שעם ישראל לא יאסף אל האדמה, כלומר, לא ימות, אלא שכתב שרס"ג הלך לפי דרכו שהוא מפרש גם את הקרי וגם את הכתיב.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק. מצודות: הכוונה שעם ישראל מוקף ביצר הרע בדומה לעיר שמוקפת חיילי אויב.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק. אבן עזרא: הנביא היה בזוי נפש אצל הרשעים.

[28] רד"ק. אבן עזרא: הנביא אומר דברים שהגויים מתעבים אותם, או שהנביא עצמו מתעב את הגויים.

[29] רד"ק. אבן עזרא הסתפק בפירוש צלע זו. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לגדולי ישראל שחושבים את עצמם לעבדים, היות והם משפילים את עצמם. בפירושו השני כתב שהכוונה שעם ישראל נמצא תחת שלטון הבבליים (כפירושו של הרד"ק), ולפי פירוש זה הדברים נאמרו כפי שהם במציאות.

[30] רד"ק. אבן עזרא הסתפק אם הכוונה לימות המשיח או לכורש. בהמשך פירושו כתב שהיות ומוזכר בפסוק עניין ישועה, ניתן להוכיח כפי הפירוש שמדובר על ימות המשיח.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק. רש"י: ה' נאמן בכך שקיים את הבטחתו לאברהם אבינו.

[33] רד"ק.

[34] תרגום.

[35] רד"ק. אבן עזרא: דחה אפשרות לפרש שהכוונה שה' ענה לכורש.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק.

[46] מצודות.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. רש"י: הניגוד הוא למצב שהיה בשעת הגלות. בגלות, הדרכים היו שוממות משום שיושבי הארץ לא היו במקומם, ועתה יתמלאו הדרכים בהולכי דרכים.

[49] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש שהכוונה שעם ישראל יתרומם על המסילות, כיוון שיהיה רבים כל כך שיילכו בדרך, כאילו שכל ההרים והדרכים יתמלאו בהם והכל ייראה כמו שורה של בני אדם שממלאים את ההרים והמסילות. רש"י: יתקנו את הדרכים ויישרו אותם, משום שיהיו הולכי דרכים שיילכו בהם.

[50] רד"ק וכתב שדווקא המזרח נחשב למקום מרוחק משום שלעומת שאר "קצוות הארץ", הוא נמצא במקום המרוחק ביותר. לפי חלק מהפרשנים האחרים (למשל התרגום) משמע שהכוונה דווקא למקום מרוחק, וצריך להבין על פי זה מדוע לא הוזכר הצד המזרחי לארץ ישראל. אולי משום שהגולים לאשור ובבל נחשבים לגולים לצד צפון.

[51] רד"ק. אבן עזרא כתב שהצד המערבי הוא ממלכת אשור, ולא זכיתי להבין את דבריו. אולי הכוונה שאשור הייתה מערבית לבבל.

[52] רד"ק. אבן עזרא כתב שייתכן שהסנה נגזר משורש זה.

[53] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש, שלא מדובר על שמחה, אלא על אוויר צח ונקי שיהיה בשמים והארץ תיתן מים, כלומר, לשבי הגולה לא יהיה חסר דבר כאשר יחזרו לארץ ישראל.

[54] רד"ק והסביר שהנביא כתב את ההרים בנפרד על אף היותם חלק מהארץ, משום שהם עיקר בריאת הארץ ומשום שיש בהם מתכות.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק. בשם רס"ג כתב שהכוונה שעם ישראל חקוק על העננים. המפרש במסכת תענית (ד,א) כתב שהכוונה שהדמות חקוקה על כסא הכבוד.

[63] רד"ק. מהר"י קרא: ה' הציב שומרים על החומות כדי שיכל הזמן יתפללו לפניו על המצב של עם ישראל.

[64] רד"ק וכתב שבפסוק כתוב "מהרו" בלשון עבר, אבל דרך הנבואות לומר עבר במקום עתיד.

[65] רד"ק.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] רד"ק.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק.

[76] רד"ק.

[77] רד"ק.

[78] מצודות.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק. רש"י: הכוונה שכל העמים היו אומרים שצריך לסור מארץ ישראל.

[81] תרגום.

[82] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהארץ שואלת היכן היו האנשים האלה.

[83] רד"ק.

[84] מצודות.

[85] מצודות. תרגום: אני אודיע את גבורתי בעמים. אבן עזרא: הכוונה שה' יודיע את הישועה לכל העולם.

[86] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שיחזירו את עם ישראל לארצם בכבוד.

[87] תרגום.

[88] רד"ק.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] רד"ק.

[92] רד"ק.

[93] רד"ק.

[94] רד"ק.

[95] רד"ק. מהר"י קרא הסביר שהסיבה שאומות העולם תירצו והצדיקו את לקיחת עם ישראל בשבי, משום שכתוב בתורה שה' יפיץ אותם בין העמים. רש"י: צדיק הוא תואר לבני ישראל שהם בניו של יעקב אבינו הצדיק. תרגום כתב באחת מנוסחיו שהכוונה שעם ישראל אומר שלא ייתכן שהוא יינצל מעשיו ומישמעאל שנאמר עליו שהוא צדיק. באופן דומה פירש גם אבן עזרא אלא שכתב שהשאלה לגבי צדיק היא האם מספיק שבני ישראל יהיו צדיקים כדי שהם ייגאלו משוביהם הגיבורים.

[96] רד"ק.

[97] רד"ק.

[98] רד"ק.

[99] רד"ק.

[100] תרגום.

[101] רד"ק. אבן עזרא כתב פירוש נוסף ש"מוניך" נאמר מלשון ספירה, והכוונה שהיו סופרים את עם ישראל כמו שסופרים צאן.

[102] רד"ק.

[103] רד"ק.

[104] רד"ק.