יהושע פרק נג

ישעיהו פרק נג

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ הגויים עתידים לומר: מי היה מאמין למה שאנחנו רואים עכשיו. מי היה מאמין למצב של עם ישראל לאחר הגאולה,[1] וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה על מי התגלה ידו של ה'? את מי ה' הציל?[2]: (ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו היונק הוא ענף רך שיוצא מהעץ. הנביא מדמה את חזרת עם ישראל לארצו לענף של עץ שגדל, שאיננו יפה, וכך גם המצב של עם ישראל בגלות לא היה טוב, ובכל זאת הוא נגאל,[3] וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה ועם ישראל היה כמו שורש של עץ שגדל במקום יבש (ואיננו יפה),[4] לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר כאשר עם ישראל היה בגלות, לא היה לו תואר או הדר, הוא לא היה נראה יפה. הנביא אומר שהמצב של עם ישראל בגלות היה קשה,[5] וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה כאשר אנחנו היינו רואים אותו, לא היה לו מראה יפה,[6] וְנֶחְמְדֵהוּ ומשום כך אנחנו לא חמדנו אותו[7]: (ג) נִבְזֶה עם ישראל היה מבוזה בעינינו בשעה שהוא היה בגלות,[8] וַחֲדַל אִישִׁים והוא היה גם במדגה הפחותה ממדרגת אדם,[9] אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי עם ישראל היה תמיד כואב וחולה בגלות. הכוונה למצב הנוראי של עם ישראל בגלות,[10] וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ והיינו מסתירים את פנינו ממנו, לא היינו מסתכלים עליו,[11] נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ היות והוא היה בזוי בעינינו ולא החשבנו אותו[12]: (ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא עם ישראל סבל את החולי שהגיע לנו,[13] וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וכן סבל עם ישראל את הכאב שהגיע לנו,[14] וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה ואילו אנחנו חשבנו שמגיע להם להיות מוכים ומעונים על ידי אלוקים. הגויים אומרים שבתחילה שם חשבו שעם ישראל נענש משום שהוא האמין באלוה שאינו אמיתי במקום להאמין באלוה של הגויים. אולם, לאחר שעם ישראל נושע, ברור לכולם שהגויים הם אלה שחטאו, ועם ישראל נענש בגללם[15]: (ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ עם ישראל התמלא בחלחלה וזעזוע בגלל פשעינו,[16] מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ והוא נשבר בגלל העוונות שלנו,[17] מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו הייסורים שהיו צריכים לבא עלינו כדי שיהיה לנו שלום  באו עליו,[18] וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ ועל ידי החבורה שבאה עליו, על ידי הפצע של הגלות, אנחנו התרפאנו. עם ישראל נענש במקומנו[19]: (ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אנחנו, כל הגויים, הלכנו בדרך לא נכונה, כשם שהצאן הולך טועה כשהוא הולך ללא רועה,[20] אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ כל אחד ממנו הלך לדרכו המיוחדת, אבל כל דרך שבה אחד ממנו הלך בו היה מקולקל,[21] וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ וה' גרם לעם ישראל להיפגע בגלל העוונות שלנו[22]: (ז) נִגַּשׂ הגויים נגשו את עם ישראל, לקחו את הממון של עם ישראל,[23] וְהוּא נַעֲנֶה הגויים היו גם מענים את עם ישראל במכות,[24] וְלֹא יִפְתַּח פִּיו ועל אף העינויים, יה אסור לעם ישראל לפתוח את פיו ולהתלונן,[25] כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל (היה אסור לעם ישראל לפתוח את פיו) כמו שהשה שמובל לשחיטה איננו פותח את פיו,[26] וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וכמו שרחל מתנהגת באילמות ואיננה מדברת כאשר היא עומדת לפני האנשים שעומדים לגזוז את הצמר ממנה,[27] וְלֹא יִפְתַּח פִּיו והשה איננו מתלונן כאשר שוחטים אותו (כך גם לעם ישראל היה אסור להתלונן כפי שכתוב בתחילת הפסוק)[28]: (ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח עם ישראל נלקח על ידי ה' ממקום מעצרו ומהמקום שבו היו שופטים אותו. עם ישראל יצא מהגלות,[29] וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ ובדור הזה שבו עם ישראל נגאל, מי היה מדבר גדולות על מישהו אחר כמו שדיברו על עם ישראל לאחר שנגאלו,[30] כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים שהרי עם ישראל נלקח מארץ ישראל שהיא ארץ החיים, ויצא לגלות,[31] מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ והגלות באה להם (לעם ישראל) בגלל הפשעים של העם שלי, ולא בגלל שהם עצמם חטאו (כפי שראינו לעיל בפסוק ד)[32]: (ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ עם ישראל מסר את עצמו למיתה כמו שהורגים רשעים, כדי שלא לכפור בה'. דינם של הרשעים למיתה, והגויים היו הורגים אנשים מעם ישראל רק משום שהם לא כפרו בה', ובכך השוו את הדין שלהם לדין הרשעים,[33] וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו דימוי נוסף לרצח בני ישראל על יד הגויים הוא לרצח עשירים. כשם שרוצחים עשירים כדי לקחת את ממונם, כך רצחו את עם ישראל ללא שהוא עשה דבר רע,[34] עַל לֹא חָמָס עָשָׂה (עם ישראל מסר את עצמו למיתה) כדי לא לעשות את החמס ששאר הגויים עושים. לו עם ישראל היה מסכים גם הוא לחמוס, הגויים היו נמנעים מהריגת אנשים מעם ישראל,[35] וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו (הגויים הרגו אנשים מעם ישראל) היות ולא היו דברי מרמה בפיו של עם ישראל. עם ישראל לא הסכים להמיר את דתו ולקבל על עצמו את העבודה הזרה[36]: (י) וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי ה' רצה לדכא את עם ישראל, לשבור אותו, ולגרום לו לחולי, למרות שאין בו חטא,[37] אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים בזכות זה שעם ישראל קיבל על עצמו את האשם, את העונשים מאת ה', הוא יזכה להאריך ימים,[38] וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח ומה שה' רוצה לעשות להם יתקיים. כשם שבגלות רצונו של ה' לדכא את עם ישראל התקיים, כך גם בזמן הגאולה, רצונו של ה' יתקיים ועם ישראל ייגאל[39]: (יא) עד פסוק זה, הנביא אמר את דברי האומות. מפסוק זה הנביא אומר את דברי ה':[40] מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע כשכר על שנפשו הייתה עמלה בגלות, הוא עכשיו יראה שהוא יהיה שבע,[41] בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים עם ישראל שהוא העבד שלי יצליח בדעתו לגרום לכך שגם הגויים יהיו צדיקים ויעבדו אותי,[42] וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל ועל ידי צדקותו, עם ישראל יגרום שיהיה שלום בעולם, כיוון שהוא יסבול את עוונות הגויים[43]: (יב) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים היות ועם ישראל היה צדיק, אני עתיד לחלק לו שלל כאשר יבואו עליו רבים. הכוונה למלחמת גוג ומגוג,[44] וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל והוא יחלק את השלל כאשר יבואו עליו חזקים (במלחמת גוג ומגוג),[45] תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ כשכר על שהוא שפך את נפשו למות בגולה,[46] וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה והוא מנה את עצמו כאילו היה פושע. עם ישראל היה מוכן למות כמו הרשעים ובלבד שלא ימיר את דתו,[47] וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא עם ישראל נשא על עצמו את החטא של העמים הרבים, עם ישראל נענש עבור חטאי הגויים,[48] וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ ובכל זאת הוא היה מתפלל על הפושעים[49]:

[1] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהגויים אומרים את הדברים על דרך הביזיון: מי היה מאמין שעל עם ישראל היה נגלה יד ה'.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהגאולה של עם ישראל היה פלא גדול, כמו שיש פלא כאשר ענף גדל במקום מדבר.

[4] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שאיננו נותן פירות. מצודות: כאשר השורש גדל בארץ חמה, הוא מתייבש מהר מאוד.

[5] רד"ק. תרגום: הכוונה שהתואר של עם ישראל איננו של חול ושל הדיוט, אלא של קודש.

[6] רד"ק. מצודות: לא היה לעם ישראל אומץ בגלות.

[7] רד"ק. תרגום: הכוונה הפוכה ממה שכתב הרד"ק, והנביא אומר שכל מי שיתבונן בעם ישראל יראה שיש בו קדושה. רש"י כתב שמילה זו נאמרה על דרך השאלה – האם נחמוד שורש שאיננו יפה?

[8] רד"ק.

[9] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאנשים לא היו מתחברים איתו. אבן עזרא: איננו ראוי להימנות עם שאר בני האדם.

[10] רד"ק. רש"י בפסוק הבא כתב שדרך הנביא לומר על כל עם ישראל יחד "איש" בלשון יחיד. אבן עזרא כתב גם הוא כך בפירושו השני, ובפירושו הראשון כתב שהכוונה לנביא ירמיהו.

[11] רד"ק. מהר"י קרא: כאשר ה' הסתיר את פניו מעם ישראל, הוא היה בזוי.

[12] רד"ק. רש"י: עם ישראל היה מסתיר את פניו מהגויים מפני שהוא היה בזוי. אבן עזרא: עד היום יש גויים שמסתירים את פניהם מהיהודים.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק והסביר שאמנם אין לומר שעם ישראל נענש בגלל האומות, שהרי אין אדם נענש עבור חטא חברו, אלא שהאומות חשבו כך.

[16] רד"ק. אבן עזרא: פירש "מחלל" מלשון חלל, מלשון מות.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק. רש"י: הפגיעה בפסוק מלשון תפילה, כלומר: התפילה של עם ישראל גרמה לכך שהעולם לא הושמד.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק. רש"י: הכוונה לאונאת דברים.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק. כמו כן הסביר הרד"ק שהדימוי לשה הוא עינוי הגוף, והדימוי לרחל הוא עינוי הממון (שלוקחים את הצמר שלה), והדימוי דווקא לרחל נקבה ולא לכבש, משום שבדרך כלל הנקבות חלשות יותר.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק. רש"י פירש את "דורו" באופן אחר, והכוונה שיספרו את כל מה שעבר עליהם באותו הדור.

[31] רד"ק. תרגום: עם ישראל עתיד להסיר מארץ ישראל את שלטון הגויים.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק ובכך הסביר את הלשון "ויתן", היינו, שמסרו עצמם למיתה. תרגום: עם ישראל מסר את הרשעים לגיהינום. רש"י: הרשעים הם הגויים ועם ישראל מסר את עצמו למיתה על ידיהם. מצודות: עם ישראל מסר את עצמו להיקבר עם רשעים.

[34] רד"ק והסביר "במתיו" מלשון רבים משום שהיו הורגים בהם בדרכים שונות. רש"י: עם ישראל הסכים עם דעת העשיר, עם דעת אומות העולם, ומסר את עצמו למיתה במקום לכפור בה'. אבן עזרא: פירש את המילה "במתיו" מלשון "במות", כלומר, המצבה שעל הקבר. במשמעות הפסוק עצמו אין הבדל בין פירושו לפירוש הרד"ק.

[35] רש"י. תרגום: לפי פירושו שהכוונה שעם ישראל השמיד את הגויים, וכתב שהסיבה לכך כתובה בצלע זו כדי שלא יתקיימו עושי החטא.

[36] רש"י.

[37] רד"ק. תרגום: ה' רצה לצרף את עם ישראל. רש"י: ה' רצה לגרום לו לחולי כדי שהוא יחזור בתשובה. לפי פירוש זה, פסוק זה נאמר על ידי הנביא ולא על ידי אומות העולם, והנביא מסביר שעם ישראל גלה משום שהוא צריך לחזור בתשובה.

[38] רד"ק. תרגום: עם ישראל יראה את המשיח. אבן עזרא: אם עם ישראל יתוודה על החטא שלהם, ונבואה זו נאמרה על תקופת המשיח.

[39] רד"ק. תרגום: מי שמקיים את התורה, יצליח. אבן עזרא: הכוונה שהגויים יקבלו על עצמם את עול ה'. מצודות: עם ישראל עמד בניסיון משום שהוא לא הרהר אחרי ה'.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק. רש"י: עם ישראל היה אוכל משלו, ולא היה חומס אחרים.

[42] רד"ק. רש"י: עם ישראל היה שופט כל אדם בדין אמת. מצודות: עם ישראל היה מצדיק עליו את דיני ה' ואומר שה' צדיק. בהסבר "עבדי לרבים" פירש שהכוונה שעם ישראל לא נכנע לעמים שהיו רבים ולא אימץ את אמונתם.

[43] רד"ק ולכאורה דברים אלו אינם מסתדרים עם מה שכתב לעיל בפירושו לפסוק ד שטענת הגויים שעם ישראל סובל בגללם אינה נכונה. רש"י: עם ישראל היה סובל את העוונות של שאר האומות כדרכם של צדיקים. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה שעם ישראל סבל בגלל חטאי הגויים, או שהכוונה היא שעם ישראל התפלל על הגויים.

[44] רד"ק. אבן עזרא: דחה פירוש שהכוונה שעם ישראל מסר את נפשו ובכך יש לו שיתוף עם הנביאים (הנקראים בפסוק "רבים") ועם האבות (הנקראים בפסוק "עצומים"). מצודות: הכוונה שעם ישראל יקבל חלק מנחת הגויים הרבים, אך אין מדובר דווקא במלחמת גוג ומגוג.

[45] רד"ק. תרגום: עם ישראל יקבל שלל מערים בצורות. אבן עזרא: כתב ש"את עצומים" פירושו "מעצומים".

[46] רד"ק.

[47] רד"ק. תרגום: עם ישראל שיעבד את הפשעים לתורה. מצודות: אצל העמים היה נחשב לפושע, היות ולא היה שותף לאמונתם.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק והתלבט אם הכוונה לזמן הגלות או לזמן הגאולה. בשם חז"ל כתב שהכוונה למשה רבינו שמסר את נפשו למען עם ישראל כאשר אמר לה' שאם אין הוא מוחל לעם ישראל, הוא מבקש שימחקו אותו מספרו. תרגום: לפושעים יימחל בשבילו. רש"י: על ידי הייסורים של עם ישראל, תבוא טובה לעולם. מצודות: הוא היה מתחנן בפני האומות שיעזבו אותו.