ישעיהו פרק נא

ישעיהו פרק נא

(א) הנביא חוזר לפנות אל הצדיקים שבעם ישראל ואומר שהם ייגאלו בזכות אבותיהם:[1] שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' אלה שרודפים צדק ומבקשים ללמוד את דברי ה'! תשמעו אל דבריי,[2] הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם תסתכלו בסלע שממנו חצבו אתכם, תסתכלו לשורשים שלכם. הכוונה לאברהם אבינו,[3] וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם ותסתכלו גם לנקב הבור שממנו הוציאו אתכם וכך נוצר הבור. הכוונה לשרה אמנו[4]: (ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם תביטו אל אברהם אביכם ואל שרה שילדה אתכם,[5] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו הרי קראתי לו כשהוא היה לבדו, ללא אנשים נוספים. ה' אמר רק לאברהם אבינו ללכת אל ארץ ישראל,[6] וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ ולאחר מכן בירכתי אותו והרביתי אותו, כך שנוצר ממנו עם שלם[7]: (ג) כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן שהרי ה' עתיד לנחם את ציון ולבנות אותה שוב. הכוונה לבניין ארץ ישראל כולה, אלא שהנביא דיבר על ציון משום שירושלים היא העיר החשובה ביותר,[8] נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ ה' עתיד לנחם ולבנות את כל המקומות החרבים בארץ ישראל,[9] וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וגם המדברות יפרחו עד שהם יהיו דומים ליופי של גן עדן,[10] וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' והערבה תהיה דומה לגן ה'. הערבה גם היא נחשבת למקום מדבר, אלא שפעם היא הייתה בנויה,[11] שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ בארץ ישראל יימצאו הששון והשמחה, משום שהארץ תיבנה מחדש,[12] תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה ויימצאו בארץ ישראל מעלי קרבן תודה וקולות של אנשים שישבחו את ה' על הגאולה[13]: (ד) הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי העם שלי (עם ישראל)! קבלו את דבריי,[14] וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ והלאום שלי (עם ישראל)! תצייתו לעבודתי, תקיימו את מה שאני מצווה אתכם,[15] כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא שהרי לאחר מלחמת גוג ומגוג, תצא תורה ממני על ידי מלך המשיח,[16] וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ והמשפט שאעשה לאור עיניהם ואשפוט את המריבות שקיימות ביניהם, ירגיע אותם, כך שלאחר שאשפוט אותם הם כבר לא יילחמו זה בזה[17]: (ה) קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי אם עם ישראל ישמע בקולי, הצדק שלי קרוב והרי זה כאילו שכבר התחילה הישועה. הישועה תבוא מיד לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה,[18] וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ ובחזוק הזרוע שלי, אשפוט את העמים שייסרו את עם ישראל. הכוונה למלחמת גוג ומגוג,[19] אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ תושבי האיים יתחילו לתלות את תקוותם בי,[20] וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן והם ייחלו לזורעי החזקה. הכוונה שתושבי האיים יכירו גם הם בחוזקו של ה'[21]: (ו) שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת תרימו את עיניכם לשמים ותסתכלו על הארץ שנמצאת מתחתיה,[22] כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ אפילו אם השמים יהיו מלאים בעשן והם ייחרבו,[23] וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה ואפילו אם הארץ תתבלה כבגד, וגם היא תושמד ותיחרב,[24] וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וגם כל התושבים בעולם ימותו,[25] וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה (אפילו אם העולם ייחרב) עדיין אושיע את עם ישראל,[26] וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת והצדק שלי לא יישבר. ה' אומר שהוא יושיע את עם ישראל, ועד כדי כך הישועה בטוחה, עד שהעולם לא יוכל להתקיים אם עם ישראל לא יחזור מהגלות[27]: (ז) שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק מי שיודע מהו צדק! תקבלו את דבריי,[28] עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם מי שהתורה שלי נמצאת ליבו ולא רק בפיו (תקבלו את דבריי),[29] אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ אל תתמלאו מיראה כשהגויים מחרפים אתכם על הגלות שמתארכת,[30] וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ ואל תישברו ממה שהם מגדפים אתכם. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות. הנביא אומר לעם ישראל לא להתייחס לדברי הגויים שמבזים אותם על שהם נמצאים בגלות[31]: (ח) כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ כיוון שהפורענות תשמיד את הגויים כמו שהעש אוכל את הבגד,[32] וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס (הפורענות תשמיד את הגויים) כמו שהסס, מעין תולעת, אוכל את הצמר,[33] וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה והצדקה שאעשה לכם תתקיים לעולם,[34] וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים והישועה שאעשה לכם תתקיים לאורך דורות רבים[35]: (ט) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' זרוע ה'! תתעוררי ותהיי חזקה,[36] עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים תהיי חזקה כמו שהיית בעבר לפני שנים רבות, כשהכית את מצרם,[37] הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב הרי את חצבת את המצרים המתגאים. החציבה באבן היא דימוי למכה שבה ה' הכה את המצרים, והם נקראו "רהב" משום שהם היו מתגאים,[38] מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין ואת גרמת לתנין, לפרעה, לרעוד[39]: (י) הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם הרי את גרמת לים סוף להתייבש בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים,[40] מֵי תְּהוֹם רַבָּה ועל ידי כך גרמת למי התהום להיחרב,[41] הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים ויצרת דרך יבשה בים סוף כדי שעם ישראל שנגאל ממצרים יוכל לעבור בו[42]: (יא) וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן כשם שגאלת את עם ישראל ממצרים, כך אתה עתיד לגאול את עם ישראל מגלותם והוא יחזור לארץ ישראל,[43] וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה והם עתידים לבוא לעלות לירושלים שם הם ישבחו את ה',[44] וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם והשמחה כביכול תהיה על ראשיהם. הנביא ממשיל את השמחה הגדולה ואת הליכה הזקופה של עם ישראל בגאולתם, כאילו השמחה נמצאת על ראשם,[45] שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן הששון והשמחה כביכול ירדפו את עם ישראל בשעה שהוא יחזור מהגלות. הנביא מדמה את השמחה הגדולה שתהיה בגאולה כביכול שהשמחה תרדוף אחרי עם ישראל,[46] נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה ואילו העצב והאנחות כביכול יברחו מעם ישראל[47]: (יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם ה' אומר לעם ישראל: אני הוא שמנח אתכם,[48] מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת ואם כן מדוע את יראה מאנשים שסופם למות? מדוע את יראה מהגויים?[49] וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן ומדוע את יראה מבני אדם שעתידים להתייבש כחציר? הנביא אומר שהגויים יכולים להזיק לעם ישראל רק לזמן מוגבל ואילו ישועתו של ה' היא לעולם, ולכן אין מה לחשוש מהם[50]: (יג) וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ האם שכחת את ה' שעשה אותך?[51] נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ ה' פרס את השמים ועשה את היסודות של הארץ. ה' ברא את העולם, ואם כן אל תשכח אותו והוא יגאל אותך,[52] וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק ואתה תמיד מפחד מכעס האויב שמציק,[53] כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית והאויב עושה הכנות כדי לפגוע בך,[54] וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק אך בסופו של דבר – היכן נמצא הכעס של המציק? הרי הוא לא יכול לפגוע בכם משום שאני אציל אתכם (ואם כן למה אתם מפחדים)[55]: (יד) מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ הטלטול, הגלות, תמהר להיפתח. אתם תצאו מהגלות במהירות,[56] וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת ועם ישראל לא ימות וייקבר בגלות (אלא הוא עתיד להיגאל),[57] וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ וכאשר עם ישראל ייגאל, לא יהיה חסר לו לחם ואוכל[58]: (טו) וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הרי אני ה' אלוקיך, ולכן עליך לבטוח בי,[59] רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו אני גרמתי לים סוף להיבקע ושהגלים שלו יתרוממו,[60] ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ ה' צבאות שמו. ה' נקרא גם בתואר "צבאות" כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות של מטה (כמו בני האדם בעלי החיים)[61]: (טז) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ ואני שמתי את דברי הנבואה שלי בפיך,[62] וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ ובצל גבורתי הגנתי עליך מפני העמים האחרים,[63] לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ עד שיגיע הזמן לפרוס את השמים ולהניח את היסודות לארץ, כביכול ליצור את העולם מחדש ללא שעם ישראל יהיה בגלות,[64] וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה ובשעת הגאולה, אני עתיד לומר לעם ישראל "אתם העם שלי"[65]: (יז) הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם ירושלים! עלייך להתעורר מהצער שבה את שרויה,[66] אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ה' אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ עד עכשיו כשהיית חרבה, כביכול שתית את כוס הפורענות של ה',[67] אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית לא רק ששתית את כוס הרעל, הפורענות והמוות, אלא שתית אפילו את השמרים שנמצאים בתחתית הכוס, עד שמצצת גם את הטיפות האחרונות. הנביא אומר שהפורענות שבאה על ירושלים הייתה גדולה מאוד, אבל היא הסתיימה[68]: (יח) אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה בגלות, לא היה בן אחד מכל הבנים שירושלים ילדה שהיה יכול להנהיג את עם ישראל,[69] וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה ומכל הבנים שהיא גידלה, לא היה אחד שהיה יכול להחזיק ביד חברו ולעזור לו[70]: (יט) שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ ירושלים! שתי פורענויות באו עלייך,[71] מִי יָנוּד לָךְ ומי יכול להזיז את ראשו ולנחם אותך,[72] הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב שתי הצרות שבאו עלייך הן השוד והשבר, שהן החרב (שוד) והרעב (שבר),[73] מִי אֲנַחֲמֵךְ ומי יכול לנחם אותך? הרי אין עוד עם שסבל כל כך הרבה כמו שאת סבלת, ולכן גם אין מי שיוכל לנחם אותך ולומר שכשם שהוא סבל ולבסוף נגאל, כך גם אתם תיגאלו בסוף[74]: (כ) בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ הבנים שלך (ירושלים) התעלפו מרוב חולשה,[75] שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר והם שכבו בשווקים כמו שור הבר שנלכד במלכודת הציידים. הכוונה שמרוב חולשה, הם לא היו יכולים לקום ממקומם,[76] הַמְלֵאִים חֲמַת ה' אותם אלה שה' מלא עליהם בכעס,[77] גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ וה' גוער בהם[78]: (כא) לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה לכן, כיוון שכבר קיבלת את עונשך, ירושלים הענייה תשמעי את הדברים הבאים,[79] וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן את הרי שיכורה, אבל לא מיין, אלא מהפורענויות שבו עלייך[80]: (כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה' כך אמר ה' שעתיד להיות האדון שלך (והאומות לא יהיו האדון שלך),[81] וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ ה' הוא האלוקים שלך שעתיד לריב עם האומות על מה שהם עשו לעם שלו, על מה שהם עשו לך,[82] הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אני לקחתי מך את הכוס המלאה ברעל, אפסיק את הפורענויות שבאות עלייך,[83] אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד ואת לא תשתי יותר את השמרים שנמצאים בתחתית כוס הרעל, הצרות כבר לא יבואו עלייך[84]: (כג) וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אני אשים את כוס הפורענות ביד הגויים שאונו אתכם, ביד הגויים שהציקו לכם יגרמו לכם צער,[85] אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה אותם גויים שאמרו לך להתכופף ושהם יעברו עלייך (כך שהם התעללו בך),[86] וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ ואת הקשבת להם ושמת את הגוף שלך על הקרקע, כך שהתכופפת,[87] וְכַחוּץ לַעֹבְרִים ושמת את הגוף שלך להיות כמו שוק שבו יעברו עלייך וידרכו עלייך. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת[88]:

[1] אבן עזרא. רד"ק בפסוק ב כתב שהנביא אומר שכשם שאברהם ושרה זכו לבן רק לאחר שנים רבות, כאשר הם כבר די התייאשו מהולדת בנים, כך עם ישראל יזכה להיגאל, על אף שהגלות כבר התארכה.

[2] תרגום.

[3] רד"ק. בשם האבן עזרא פירש שהסלע הוא דימוי לשרה אמנו והמקבת לאברהם אבינו, כי הוא הפועל, אולם בפירוש האבן עזרא שלפנינו, הוא פירש באופן זהה לפירושו הראשון של רד"ק. מהר"י קרא: אביכם אינו דומה למים שלעיתים זורמים ולעיתים לא זורמים, אלא תמיד יש זרימה של מים.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק. כמו כן העיר רד"ק שהפסוק משתמש לעיתים בלשון עתיד במקום לשון עבר.

[6] רד"ק. לשיטתו, קריאת אברהם הייתה הציווי ללכת לארץ ישראל. רש"י פירש "קראתיו" מלשון גידול. מהר"י קרא: מלכתחילה היה אברהם צריך להיות יחידי, ולא להוליד, אך לאחר שה' בירך אותו, הוא זכה להוליד.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק וכתב שדרכם של נבואות לומר את דבריהם בלשון עבר במקום לשון עתיד. מצודות: הפסוק נאמר בלשון עבר למרות שהוא עוסק בעתיד, משום שכאשר ה' מבטיח משהו, הוא יתקיים בוודאות, והרי זה כאילו הוא כבר התקיים.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] רש"י. רד"ק: אין הבדל בין מדבר לערבה, וצלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] רד"ק. אבן עזרא: התורה היא הנבואה.

[17] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהוא יעשה משפט לעיני העמים ויעניש אותם. אבן עזרא: "ארגיע" מלשון להניח, כנראה שפירושו להנחת הנבואה בפני העמים. ודחה פירוש שהכוונה ללשון "רגע". רש"י: המשפטים שאצווה, סופם לגרום לעמים להיות רגועים, כאשר יקיימו את דברי התורה. מהר"י קרא: הכוונה להנחת עם ישראל בשלום.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק והסביר שנאמר "זרועי" בלשון רבים משום שהנקמה תהיה כל כך גדולה, כאילו אדם משתמש בשתי ידיו כדי להכות את האויבים.

[20] רד"ק.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' ישפיל את שרי הצבאות של מעלה. בפירוש המילה "נמלחו" התלבט אם פירושו מלשון להתבלות או מלשון להתבלבל.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק. מהר"י קרא: ישראל שקיוו לה' יהיו קיימים לעולם.

[27] רד"ק בשם אביו. אבן עזרא: יש שרצו להוכיח מכאן שהנשמה ממשיכה גם לאחר המוות, שהרי הפסוק עוסק בחורבן העולם, ועדיין תראה את צדקת ה'. האבן עזרא אמנם מקבל את העניין של הישארות הנפש, אך כתב שהפסוק עוסק בעניין אחר:, ופירושו כך: צדקת ה' עולמית ותתקיים לעולם, בניגוד לארעיות של השמים והארץ. רש"י פירש באופן דומה.

[28] תרגום.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק.

[31] מצודות.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק וכתב שהשורש ל.ב.ש נאמר על דרך משל. תרגום: פירש "עורי" מלשון התגלות.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק ולפי פירושו "את" מוסב על זרוע ה'. תרגום: "את" איננה כינוי לזרוע ה', אלא לעם ישראל, והכתוב אומר שה' עשה את הניסים למען עם ישראל.

[39] רד"ק. רש"י: "מחוללת" מלשון חלל, כלומר שהזרוע הרגה את פרעה. מהר"י קרא הסביר את הדימוי של פרעה לתנין. התנין חייב לחיות בתוך היאור, וגם פרעה לא היה יכול להסתדר ללא היאור.

[40] רד"ק.

[41] אבן עזרא. לפי רד"ק גם צלע זו עוסקת בייבוש ים סוף ומהווה חזרה על הנאמר בצלע הקודמת.

[42] תרגום.

[43] רד"ק.

[44] תרגום.

[45] רד"ק. תרגום: יהיה עליהם ענן של כבוד והשמחה לא תיפסק.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] תרגום. רד"ק: העיר שבכמה מקומות בפסוק זה ובפסוק הבא, הנביא משנה את אופן ההתייחסות לעם ישראל – פעם בלשון זכר, פעם בלשון נקבה ופעם בלשון רבים, משום שכך דרכו של הנביא כאשר הוא פונה אל כנסת ישראל.

[49] תרגום. אבן עזרא: הנביא אומר את הדברים על עצמו (נפשו) ולא על עם ישראל. רש"י: הנביא אומר שעם ישראך הוא עם מלא זכויות, ולכן אין לו מה לחשוש מהגויים.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק. תרגום: הכוונה ששכחו את עבודת ה' שברא אותם.

[52] רד"ק.

[53] מצודות.

[54] רש"י.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק ולפי פירושו, "צעה" מלשון טלטול, שהוא אותו עניין של גלות. בסוף פירושו הביא תא מדרש חז"ל שהכוונה שעם ישראל לא צריך לפחד מבני אדם, משום שגם כאשר הם עדיין בחיים, הם בקושי הולכים לשירותים, והם צריכים לפתוח את נקביהם במהירות כדי שלא ימותו. רש"י כתב שני פירושים נוספים למילה "צעה". הראשון מלשון כלי שעומד להתרוקן, ולפי זה הפירוש הוא שהגלות עומדת להתרוקן. השני הוא אויב שמציק שחגור במותניו עם כלי נשק, והכוונה שהאויב עומד להתמוטט. תרגום: הפורענות תמהר להתגלות.

[57] רד"ק וכתב שהכוונה לעם בכללותו, והיחידים שמתו בגלות עתידים לקום בתחיית המתים.

[58] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לשעת הגלות, ולמרות שעם ישראל נמצא בגלות, ה' עדיין דואג לו ללחם.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק וכתב שני פירושים למילה "רגע": גוער או בוקע, אך בשני המובנים פירוש הפסוק זהה.

[61] רד"ק.

[62] תרגום. רד"ק: הכוונה שה' שם את דברי התורה בפיו של עם ישראל, ובכך מתבטא הקשר בין ה' לעם ישראל. הרד"ק אמנם לא הזכיר במפורש את דברי התורה, אלא הוא כתב בסוף דבריו שנאמר על כך "בפיך ובלבבך לעשותו".

[63] תרגום.

[64] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' מציל את העם שנאמר עליו שירבה ככוכבי השמים וכחול שבארץ.

[65] רד"ק. מצודות: הכוונה שהעמים האחרים יאמרו כך על עם ישראל.

[66] מצודות. תרגום: "התעוררי" מלשון לגדול.

[67] מצודות.

[68] רד"ק. לפי פירושו, "קבעת" הם השמרים שנקבעים בתחתית הכוס. כמו כן, לפי פירושו, "תרעלה" הינו מלשון רעל. רש"י פירש "תרעלה" מלשון רעלה, מלשון אדם קשור (כמו רעלה שנשים לובשות), ואדם שקשור איננו יכול לתפקד והוא מבולבל. בשם התרגום כתב רש"י ש"קבעת" הינו סוג של כוס, ולא זכיתי להבין את דבריו בתוך התרגום עצמו. תרגום: "מצית" מלשון עירוי תוכן הכוס.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק ולכאורה לפי פירושו היה צריך להיות כתוב "בידו". מצודות: הכוונה שלא היה אחד שהיה יכול להחזיק ביד ירושלים.

[71] תרגום. רש"י: באו עלייך שתי צרות שהן ארבע, כפי שיפורט.

[72] אבן עזרא. תרגום: אינך יכולה לעמוד לאחר ששתי הצרות באו עלייך.

[73] רד"ק. כאמור, לפי חלק מהמפרשים, מדובר על שתי צרות שכל צרה מורכבת משתי צרות נוספות, כך שיש שתי צרות בסיסיות, ובסך הכל ארבע צרות. תרגום: לא יכולת לעמוד כאשר באו עלייך רק שתי פורענויות, כשיבואו עלייך ארבע פורענויות, המצב יהיה חמור יותר.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק.

[76] רד"ק. אבן עזרא: זיהה את התוא כציפור.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] מצודות.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק.

[82] רד"ק.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] תרגום ורד"ק. רש"י פירש "מוגיך" מלשון טלטול, והכוונה לאומות שטלטלו את ישראל.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.