ישעיהו פרק נז

ישעיהו פרק נז

(א) הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב הצדיקים בדור אבדו ולאף אחד לא אכפת, ולכן אין מי שיוכיח את עם ישראל ויסביר מדוע הצדיק מת,[1] וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין ואנשי חסד נפטרו מן העולם בלי שיהיה מי שיבין את סיבת הפטירה,[2] כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק שהרי הצדיק נפטר כדי שהוא לא יראה את הפורענות שעתידה לבא על עם ישראל[3]: (ב) יָבוֹא שָׁלוֹם הצדיק יבוא בשלום אל הקבר בלי שהוא יראה את הפורענות העתידה לבא על עם ישראל,[4] יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הצדיקים ינוחו בשלום בקבריהם,[5] הֹלֵךְ נְכֹחוֹ השלום ייצא לקראת הצדיק בשעת מיתתו[6]: (ג) וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה אתם בני המעוננים (סוג של כישוף), תיגשו לכאן כדי להישפט על מעשיכם הרעים,[7] זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה אתם צאצאים שמנאפים ואמא שלכם גם זינתה. הנביא אומר שהדור היה רקוב בניאוף, כך שגם האימהות וגם הצאצאים שלהן היו מנאפים[8]: (ד) עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ כאשר אתם מתענגים – על מי אתם בוטחים? מדוע אתם מתענגים ומשתכרים (כפי שנאמר בסוף הפרק הקודם)?[9] עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן ועל מי אתם צוחקים על ידי פתיחת הפה שלכם והרחבת הלשון? מנהגם היה להשתכר ולצחוק על נביאי ה',[10] הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר הרי היה ראוי שתצחקו על עצמכם, צאצאים של פשע ושקר[11]: (ה) הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אתם מתחממים מתחת לעצים, מתחת לכל עץ לח. הנביא משתמש בביטוי שמתאים לגילוי עריות כדי להדגיש את חומרת העבודה הזרה, וכותב שבני ישראל היו עובדים עבודה זרה מתחת לעצים, כאילו היו מנאפים שם,[12] שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים והייתם עובדים את העובדה הזרה אפילו על ידי שהייתם שוחטים את הילדים שלכם בנחלים (יש עבודה זרה כזו),[13] תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים הנחל היה עובר מתחת לאבן גבוהה ובולטת (שעליה היו מניחים את העבודה הזרה לשמה שחטו את הילדים)[14]: (ו) בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ האבנים החלקים שבנחל היו חלק ממך. הכוונה שהם היו מוציאים את האבנים החלקות שבנחל כדי להכין ממנו עבודה זרה,[15] הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ האבנים החלקות היו הגורל שלך – האלוהים שלך. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[16] גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה גם לאבנים הללו הייתם מנסכים יין ומעלים מנחה לשם עבודה זרה,[17] הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם האם על המעשים האלה אני אוכל להתחרט מהבאת הפורענות עליכם?[18]: (ז) עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ אפילו על ההרים הגבוהים והמרוממים, שמתם את העבודה הזרה שלכם (אותו דימה הנביא לזנות), והייתם מוכנים להתאמץ מאוד לטפס על ההרים ולהגיע לשם,[19] גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח גם להרים הגבוהים עליתם להקריב את הקרבנות שלכם לעבודה הזרה[20]: (ח) וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ ואת הקטורת לעבודה הזרה שמתם גם מאחורי הדלתות והמשקופים. בפסוק הקודם הנביא דיבר על העבודה הזרה הגלויה, ובפסוק הזה על העבודה הזרה הנסתרת,[21] כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי שהרי במקום לעבוד אותי בסתר, את גילית את עצמך ועלית לעבוד את העבודה הזרה על הרים גבוהים. ה' ציווה לעבוד אותו באופן צנוע (כמו הציווי לעשות מזבח אדמה) ואילו את העבודה הזרה היו עובדים במקומות גלויים ובאופן מנקר עיניים,[22] הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ את הרחבת את המקום שבו שכבת (הדימוי של העבודה הזרה לזנות). במקום להקריב קרבנות רק במקום אחד כפי שציווה ה', אתם הרחבתם את מספר המקומות שהיה אפשר לעבוד בהם עבודה זרה,[23] וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם כרתת איתם ברית אהבה,[24] אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית אהבת לעבוד את העבודה הזרה בכל מקום שראית. עבדת את העבודה הזרה בכל מקום[25]: (ט) וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן ואתם הולכתם שמן למלך אשור. במקום לסמוך על ה', הולכתם מנחה למלך אשור ושמתם את ביטחונכם בו,[26] וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ ואת שלחת הרבה מעשי מרקחות, הרבה בשמים, למלך אשור,[27] וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ עַד מֵרָחֹק ואת שלחת את המנחה שלך עם שליחים למקום רחוק – לממלכת אשור, כיוון שבטחת בו במקום לבטוח בה',[28] וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל ואת השפלת את עצמך עד לחפירה של הקבר. ההשפלה כל כך עמוקה, עד שהיא כביכול יורדת אל מתחת לפני האדמה, לשכבת האדמה שבה מניחים את המת בקבר[29]: (י) בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ (בגלל שמרדת בה') נאלצת להתאמץ מאוד למצוא דרכים להינצל,[30] לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ לא התייאשת מלמצוא דרך להינצל,[31] חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת מצאת דרך שמחיה אותך, הלכת בדרכים שחשבת שהם נכונים, במקום לפנות אל ה',[32] עַל כֵּן לֹא חָלִית ולכן, למרות שמדובר בטרחה רבה שאין בה תועלת, לא נהיית חולה מהטרחה הזו. הנביא אומר לעם ישראל שהוא מחפש מתאמץ מאוד למצוא את הפתרונות לצרות שלו במקומות שאינם מובילים לתוצאות, והמאמצים הרבים אינם מייאשים אותו, כי הוא חושב שבסופו של דבר תהיה בהם תועלת[33]: (יא) וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי ממי דאגת והתמלאת ביראה?[34] כִּי תְכַזֵּבִי שאת משקרת ואומרת שלא עשית את המעשים האלה (העבודה הזרה, להסתמך על מלך אשור וכל המעשים שנכתבו לעיל),[35] וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ ואת לא זכרת אותי כשעשית את המעשים הרעים,[36] לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ ואת לא שמת לב שאני רואה את כל המעשים האלה,[37] הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה הרי אני שתקתי ולא הענשתי אותך מיד,[38] וּמֵעֹלָם וכך אני נוהג מעולם – לשתוק למי שעובר על רצוני כדי לתת לו אפשרות לחזור בתשובה,[39] וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי ובכל זאת את לא יראה ממני. היית צריכה לירא ממני כשעשית את כל המעשים, אבל גם אם חטאת, היית צריכה לפחות לירא אותי ולהתוודות בשעה שנביאיי הוכיחו אותך[40]: (יב) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ על המעשים שאת אומרת שאת צדיקה – אני אגיד שהם מעשים לא טובים,[41] וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ והמעשים שלך לא יועילו לך היות והם מעשים רעים[42]: (יג) בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ את תיראי שכאשר את תצעקי – העמים שניסית לאסוף אלייך לעזרה לא יעזרו לך, ואפילו ינסו להחריב אותך. הנביא אומר שהבריתות שעם ישראל ניסה לכרות עם אשור ומצרים לא יועילו לו,[43] וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ אבל הרוח תישא את כל העמים האלה כמו שהרוח מעיפה את המוץ מהתבואה,[44] יִקַּח הָבֶל והבל, דבר שאין בו ממש, ייקח את אותם עמים. אותם עמים ימותו לפני שיצליחו להחריב אותך,[45] וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ ומי שבוטח בי יזכה לנחול את הארץ שהוא נמצא בה. הוא יישאר בארצו וימשיך לשלוט בו. הכוונה לחזקיה מלך יהודה שבטח בה' וחיילי אשור מתו במגיפה כשניסו לכבוש ממנו את ירושלים,[46] וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי והוא יירש את העיר ירושלים[47]: (יד) וְאָמַר הבטוח בה' שיינצל מהאויב יאמר:[48] סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ תכינו את המסילות ותפנו את הדרכים כדי שיהיה אפשר להשתמש בדרכים לכניסה ויציאה מהעיר. עד עתה היו האויבים מטילים מצור על העיר והיו מונעים את הכניסה והיציאה. לאחר מפלתם, נותר רק להכין את הדרכים והתנועה מהעיר ואליה יוכלו לחזור,[49] הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי תרימו את המכשולים מהדרך שבה עמי הולך בה[50]: (טו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שהרי כך אמר ה' שמרומן וגבוה מעל העולם כולו,[51] שֹׁכֵן עַד שכינתו של ה' תשרה לעולמי עד,[52] וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ שמו של ה' קדוש,[53] מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן (ה' אמר) למרות שאני שוכן במקום גבוה וקדוש,[54] וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ אף על פי כן אני שוכן עם האנשים השבורים שמוכים ברוחם,[55] לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים אני מחייה את רוחם של האנשים השפלים,[56] וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים ואני מחיה את ליבם של האנשים השבורים. ה' אמר שכשם שהוא מחייה את ליבם של האנשים השבורים, כך הוא עתיד להחיות את עם ישראל שנמצא בגלות[57]: (טז) כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב שהאי אני לא עתיד לריב עם בני ישראל לעולם. בני ישראל עתידים להפסיק לחטוא ואני עתיד להפסיק להעניש אותם,[58] וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף ואני גם לא עתיד לכעוס לעולם על בני ישראל שחוטאים, אלא אני עתיד להסיר מהם את לב האבן,[59] כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף שהרי רוח תצא ממני והיא עתידה לעטוף את הגוף של בני ישראל ולהכריח אותם ללכת בדרך טובה,[60] וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי ואני הרי בראתי את הנשמות ויודע שהנשמה מצידה לא הייתה רוצה לחטוא, אלא שהגוף גור את הנשמה. אולם, לאחר שאוציא את עם ישראל מהגלות, המצב יתהפך, הנשמה תגרור את הגוף לטוב[61]: (יז) בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ על חטא האדם שהוא מלא בבצע, והוא חומד ועושק את הממון של אחרים,[62] קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ אני כעסתי על בני האדם והכיתי אותם,[63] הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף ובשעה שהבאתי עליהם פורענות, אני הסתרתי את פניי מהם והוספתי להכביד עליהם,[64] וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ והוא מרד בי והלך אחרי רצונו לעבוד עבודה זרה[65]: (יח) דְּרָכָיו רָאִיתִי אני ראיתי את דרכיו של עם ישראל, ולמרות שהוא חוטא, הוא בדרך כלל חוזר בתשובה לאחר זמן,[66] וְאֶרְפָּאֵהוּ כאשר עם ישראל יחזור בתשובה, אני ארפא אותו ברפואת הנפש,[67] וְאַנְחֵהוּ ואני אנחה אותו, אני אוליך אותו בדרך טובה באופן שהוא לא יחטא עוד,[68] וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו ואני עתיד לתת לו דברים טובים כפיצוי על הפורענויות שבאו עליו[69]: (יט) בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם ולאחר מלחמת גוג ומגוג, אני עתיד לברוא מחדש את הדיבורים שיוצאים מהשפתיים,[70] שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב כולם, בין הקרובים ובין הרחוקים, רק יאמרו זה לזה דברי שלום,[71] אָמַר ה' וּרְפָאתִיו כך אמר ה' שהוא עתיד לרפא את עם ישראל מחטאיו[72]: (כ) וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ והרשעים יגורשו כמו שגלי הים מגרשים את הלכלוך מהים,[73] כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל שהרי הרשעים לעולם לא יוכלו להיות שקטים, הם לא יוכלו להימנע מחטאים,[74] וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט והים מוציא מתוכו את הלכלוך (על ידי הגלים). כך הרשעים כל הזמן חוטאים[75]: (כא) אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים (בניגוד לצדיקים שיהיה להם שלום) ה' אמר שלרשעים לא יהיה שלום[76]:

[1] רד"ק. בפירוש נוסף כתב הרד"ק שהכוונה איננה לאכפתיות אלא לידיעה. רש"י: הביא לדוגמה כצדיק את יאשיהו המלך.

[2] רד"ק. מצודות: היות ואף אחד לא התייחס לפטירת הצדיק, היה צורך להמית עוד אנשים מתוך עם ישראל עד שישנו את התנהגותם.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שהצדיקים הלכו לנוכח ה' בחייהם ולכן בשעת מיתתם יהיה להם שלום.

[7] רד"ק. רש"י: הכוונה שהנותרים שלא נכללים במיתת הצדיקים, יקבלו את פורענותם. תרגום: הוסיף כמה מילים המורים שהמקור של עם ישראל קדוש.

[8] רד"ק. רש"י: משמע מפירושו שלא מדובר על שני דורות, אלא על הזכרים והנקבות.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק. מצודות: במי אתם בוטחים כדי לבקש ממנו את כל הצרכים שלכם?

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק. רש"י: ירגמו אתכם באבנים החלקות שבנחל.

[16] רד"ק. רש"י: הם יגרמו לפורענות לבוא עליך.

[17] תרגום.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] אבן עזרא. לפי פירושו, המילה "זכרונך" נאמר על הקטורת. רד"ק פירש כמוהו בפירושו השני ובפירושו הראשון כתב שהכוונה לזיכרון של העבודה הזרה במקום הזיכרון שה' ציווה שיהיה בדלת – המזוזות.

[22] רד"ק. רש"י: הנביא מדמה כאן את העבודה הזרה לזנות ואומר שבהתחלה עם ישראל היה שוכב כביכול בעבודת ה', ולאחר מכן הוא גילה את הכיסוי שהוא היה מתכסה בו בעבודת ה' והלך לעבוד עבודה זרה.

[23] רד"ק. רש"י: מדובר על מספר הנואפים, מספר העבודות הזרות שהיו עובדים.

[24] מצודות.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק על פי שני פירושיו, וההבדל בין הפירושים הוא בפירוש המילה "ותשרי", האם הכוונה ללשון מנחה, או שהכוונה ללשון הולכה. תרגום: כאשר קיימת את התורה – הצלחת במלכותך. רש"י: ה' אמר לעם ישראל שמתחילה הוא גידל אותו באופן שהוא יזכה לראות את פני המלך.

[27] רד"ק. תרגום: כאשר עשית הרבה מעשים טובים – היו לך מחנות רבים.

[28] רד"ק. רש"י: שלחת שליחים למקומות מרוחקים כדי לגבות מס.

[29] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהמעשים הרעים הם שגרמו לעם ישראל להיות מושפל. תרגום: הצלחת להפיל את העמים החזקים עד לשאול.

[30] רד"ק. רש"י: התעסקת בהרבה דרכים כדי למלא את התאווה שלך.

[31] רד"ק. רש"י: לא התייאשת מלמלא את התאוות שלך ובמקום זאת לעסוק בתורה ומצוות.

[32] רד"ק. תרגום: הרבית נכסים. רש"י: הצלחת במעשייך. אבן עזרא: פירש "חית" מלשון כח, אבל מבחינת הפירוש, אין זה הבדל ביו פירושו לבין הפירוש שביארנו בפנים.

[33] רד"ק. תרגום: (בגלל ריבוי הנכסים) לא חשבת לחזור אל ה'. רש"י: לא חלית כדי לעסוק בעבודתי. לא התאמצת כדי לעסוק בעבודתי.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק. רש"י: הנביא שואל ממי עם ישראל היה ירא, שמשום כך הוא הפסיק לעבוד את ה'.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק. מצודות: לא שמת על ליבך שטוב לעבוד את ה'.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שה' משתיק את מי שמכזב אותו. בפירוש נוסף כתב שהנביא שואל את עם ישראל מתי הוא היה ירא מה', אך כתב שהפירוש הראשון הוא הפירוש הנכון. מהר"י קרא: שתיקתו של ה' היא שגרמה לעם ישראל לכזב ולומר שה' לא יעניש אותם בסוף.

[41] רד"ק. רש"י: אני תמיד אומר לך אלו מעשים את יכולה לעשות כדי שתהיי צדיקה. אבן עזרא: הכוונה לדיבורים בעוד שהצלע הבאה מדברת על מעשים.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק. רש"י: הכוונה לאלילים שעם ישראל היה עובד להם.

[44] רד"ק.

[45] מצודות.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק וכתב שלמרות שהנביא התכוון בדבריו לחזקיה, מכל מקום הדברים נכונים גם לכל אדם שבוטח בה'.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק. רש"י: הכוונה לפנות את יצר הרע מהלב. אבן עזרא: הקריאה פעמיים "זלו" היא כדרכם של אנשים שקוראים בקול גדול וחוזרים על דבריהם.

[50] רד"ק. רש"י: הכוונה להרהורי הרשע.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק. תרגום: ה' שוכן בשמים. אבן עזרא: השכינה לש ה' מנוגדת לשאר הדברים בעולם שתמיד נעים וזזים.

[53] רד"ק וכתב שהנביא שמע את המלאכים קוראים לו בשם זה.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק. רש"י: יש יכולת בידי לסלוח לאדם ולא לריב איתו באופן תמידי.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' עתיד להחיות את המתים. רש"י: כאשר רוח האדם תיכנע והאדם יחזור בתשובה, אני עתיד למחול לו ולא להעניש אותו. לפי פירושו המילה "כי" הינה מלשון "כאשר" בעוד שלפי פירוש הרד"ק, הכוונה לסיבה.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק. כמו כן הוא הסביר את החומרה של החטא של גזל, אלא שהתורה לא חייבה מיתה על חטא זה, משום שבדרך כלל בני האדם מונעים אותו, שאילולי כן, לא ניתן יהיה לקיים את העולם.

[63] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם המכה מכוונת כלפי בני ישראל או כנגד העני ושפל הרוח.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. אבן עזרא: הוכיח מכאן שלא כל הספר נאמר על ידי ישעיהו הנביא, שהרי בתקופתו של ישעיהו עם ישראל עדיין לא חזר בתשובה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהוא ראה שיצר בני האדם רע מנעוריו, ולכן צריך שה' ירפא אותו.

[67] רד"ק.

[68] רד"ק.

[69] רד"ק. לפי פירושו, האבלים הם עם ישראל. תרגום: הכוונה למי שהצטער עם בני ישראל.

[70] רד"ק. רש"י: האויבים שעד עתה הציקו לעם ישראל, עתידים לקרוא לו בדברי שלום. אבן עזרא: בני ישראל יאמרו לרחוקים ולקרובים שה' כבר ריפא אותם.

[71] רד"ק. כמו כן הביא את מדרש חז"ל שלמדו מכאן שבעלי תשובה גדולים מצדיקים משום שכתוב "לרחוק" לפני ה"קרוב". תרגום: הכוונה שיאמרו הנביאים שיהיה שלום לצדיקים ששמרו את התורה מזה זמן רב, ויהיה שלום גם לחוזרים בתשובה שהתחילו רק עכשיו לקיים את התורה.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק. רש"י: הגלים נשברים כאשר הם מגיעים לחוף הים, והגל הקודם לא לומד מהגל שלפניו שלא להגיע אל החוף. כך הרשעים אינם לומדים מהפורענויות שבאות על חבריהם.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק.

[76] רש"י. אבן עזרא: לא יוכל להיות להם שלום משום שהם לא יכולים להיות שקטים ולהימנע מעשיית עבירות.