ישעיהו פרק נט

ישעיהו פרק נט

(א) הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ הסיבה שאינכם נגאלים איננה בגלל שידו של ה' איננו יכול להושיע אתכם (היד הקצרה הינה דימוי לחוסר יכולת לפעול פעולה מסוימת),[1] וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ והיא גם איננה בגלל שה' אינו יכול לשמוע את תפילותיכם (כובד האוזניים הוא דימוי לאי היכולת לשמוע)[2]: (ב) כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם אלא שחטאים שלכם גרמו לכך שאתם תהיו מופרדים מה' אלוקיכם (ולכן אינכם נגאלים),[3] וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ והחטאים שלכם הם שגרמו לכך שה' יסתיר את פניו מכם ושהוא לא יקבל את תפילותיכם[4]: (ג) כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם שהרי כפות הידיים שלכם מלוכלכות בדם האנשים שרצחתם,[5] וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן וחטאתם בכך האצבעות שלכם שימשו לאגרופים ולהכאת בני אדם,[6] שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר השפתיים שלכם דיברו דברי שקר, ועל כן חטאתם גם בדיבור, וגם במעשה (כפי שכתוב בתחילת הפסוק),[7] לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה הלשון שלכם חושבת לומר דברי מרמה[8]: (ד) אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק אין אדם אחד בעם ישראל שקורא לכולם לעשות צדק במקום לעשות עוול,[9] וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה ואין אדם אחד שנשפט במשפט נאמן, כיוון שהשופטים תמיד היו מטים את הדין,[10] בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא עם ישראל היה בוטח על דברים שאין בהם ממש ועל דברי שקר. כאשר אדם היה משקר, הוא היה בטוח שלא יגלו את דבר השקר. אך אין מקום לביטחון הזה (בטוח על תהו), שהרי ה' יודע על השקר, ובסופו של דבר השקר גם יתגלה לחברו מתוך מעשיו של האדם ששיקר,[11] הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן במחשבה הם חושבים לעשוק אנשים ולבסוף אם באמת אומרים דברי שקר. הנביא דימה את המחשבה להריון ואת הדיבור ללידה, כדי לומר שהשקרים היו מתוכננים[12]: (ה) בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ כביכול בקעתם ביצים של נחש ארסי שנקרא "צפעוני". הנביא דימה הנזק של מעשיהם הרעים לנזק שנגרם מבקיעת ביצה של נחש ארסי,[13] וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ והמעשים שאתם עושים אינם מועילים כמו שהעכביש טווה את הקורים שלו והם אינם מחזיקים מעמד,[14] הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת מי שאוכל מהביצים של הנחש הצפעוני – עתיד למות בסוף,[15] וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה ומי שימעך את הביצה של הנחש הארסי שנקרא "אפעה", ועל ידי כך הוא יגרום לנחש לצאת ולהכיש אותו – גם ימות. הנביא אמר שמי שמתחבר לרשעים, עתיד למות[16]: (ו) קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד לא ניתן להשתמש בקורי העכביש כדי להכין בגד, ואין בקורי העכביש תועלת,[17] וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם וכך עם ישראל לא יוכל להשתמש במעשיו כדי להינצל מהפורענות,[18] מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן (עם ישראל לא יוכל להשתמש במעשיו כדי להינצל מהפורענות) משום שהמעשים שלו הם מעשי  רשע,[19] וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם ובידיהם יש עמל ועושק[20]: (ז) רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ הרגליים שלהם רצות כדי לעשות מעשים רעים. כביכול עם ישראל רודף לעשות מעשים רעים,[21] וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי והם ממהרים לשפוך את דמם של אנשים זכאים שלא חל עליהם דין מיתה,[22] מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן המחשבות שלהם הם מחשבות של רשע,[23] שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם בכל מקום שבו הם הולכים, יש שוד ושבר. הם שודדים ושוברים את הולכי הדרכים[24]: (ח) דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ הם לא מכירים דרך של שלום (משום שבכל הדרכים שלהם יש שוד ושבר),[25] וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם ובכל סביבתם אין משפט אמת,[26] נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם הם בעצמם עיקמו את הדרכים שלהם,[27] כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם וכל מי שדרך בדרך שלהם לא יודע מה זה שלום[28]: (ט) עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ (בגלל החטאים של עם ישראל שלפני החורבן) גם בשעת הגלות לא יהי הלנו משפט, והגיים יוכלו להתנכל אלינו, מידה כנגד מידה. הנביא אומר שהמצב של עם ישראל בגלות יהיה חמור בגלל החטאים של הדורות שלפני הגלות (בגלל שגם הבנים חטאו),[29] וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה ולא יבואו עלינו הנחמות שה' הבטיח לנו (משום שלא חזרנו בתשובה),[30] נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ בכל יום אנחנו נצפה לגאולה, ובמקום זאת הגלות תימשך,[31] לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ אנחנו נצפה לאור, לגאולה, ועדיין נלך בחושך, הגלות לא תסתיים. צלע זו חוזרת על האמור בצלע הקודמת[32]: (י) נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר אנחנו נמשש את הקירות כאנשים עיוורים, משום שלא נוכל לראות. הנביא דימה את הצרות הגדולות של הגלות לחושך שימנע מעם ישראל לראות את הקירות, ולכן יהיו צריכים למשש אותם,[33] וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה ואנחנו נמשש כאילו אין לנו עיניים. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בפסוק הקודם,[34] כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בצהריים, אנחנו ניכשל כאילו היה זה החושך של הערב. למרות שבצהריים יש אור שניתן לראות איתו, עם ישראל ייכשל במכשולים כאילו היה כבר חושך,[35] בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים ואנחנו נהיה בקברים החשוכים כאילו היינו כבר מתים[36]: (יא) נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ מרוב צרות, כולנו נוציא קולות נהמה כמו דובים,[37] וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה ונוציא קולות צפצוף של יונים (מרוב צער),[38] נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן אנחנו נקווה שה' יעשה משפט באויבים שלנו, אך זה לא יקרה,[39] לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ ואנחנו נקווה שהישועה תבא, אך זה לא יקרה[40]: (יב) כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ החטאים הרבים שלנו גלויים לעיניך (ומשום שגם אנחנו וגם אבותינו חטאו, אין ראוי שנגאל),[41] וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ וכל אחד מהחטאים שלנו העיד שהעונשים מגיעים לנו,[42] כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ שהרי אנחנו מכירים את החטאים שלנו,[43] וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם ואנחנו יודעים על החטאים שלנו, ואיננו מכחישים אותם. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בצלע הקודמת[44]: (יג) פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּה' על ידי הגזל והעושק, אדם מכחש בה' שכביכול משמש כעד לטובת העשוק,[45] וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ ואתם נסוגותם מעבודת ה',[46] דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה אתם דיברתם דברי עושק ודברים מעוותים,[47] הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר אתם חושבים דברי שקר (הנביא דימה את המחשבה להיריון) ולאחר מכן מוציאים את דברי השקר מפיכם[48]: (יד) וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט המשפט כביכול נוסג לאחור, משום שלא היה ניתן למצוא משפט אמת בעם ישראל,[49] וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד וכביכול הצדקה נעמדה מרוק, ולא ניתן יותר לראות צדקה בעם ישראל. הכוונה מצוות צדקה וגמילות חסדים,[50] כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת שהרי ברחוב האמת מאוד חלשה, לא ניתן למצוא שימוש באמת, משום שכולם משקרים,[51] וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא והיושר איננה יכולה לבא[52]: (טו) וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת והאמת נעדרת מעם ישראל. לא ניתן למצוא את האמת בעם ישראל, משום שהשקר ניהל את החיים של רוב האנשים,[53] וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וגם אין אדם שסר מרע,[54] וַיַּרְא ה' ה' ראה את החטאים של עם ישראל,[55] וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט והיה רע בעיניו שלא היה משפט צדק. אמנם הנביא הזכיר עוד חטאים רבים שעם ישראל חטא בהם, אך היה רע בעיני ה' בעיקר חוסר משפט צדק, משום שמשפט צדק מהווה בסיס לחיים משותפים, וכאשר אין משפט צדק, הפשע משתולל[56]: (טז) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ ה' ראה שאין אדם בישראל שראוי להיגאל, משום שעם ישראל עדיין לא חזר בתשובה,[57] וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וה' תמה מאוד על הדבר שלא היה מי שהתפלל על הגאולה,[58] וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ ולכן ה' יגאל את עם ישראל, וינקום בגויים שייסרו את עם ישראל, רק בכח הזרוע שלו עצמו, לא בגלל הזכויות של עם ישראל,[59] וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ והצדקה שלו, הברית שלו עם האבות, היא שגרמה לו להושיע את עם ישראל מהגלות[60]: (יז) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן (כאשר יגאל את עם ישראל) ה' כביכול עתיד ללבוש את הצדקה להציל את עם ישראל כמו שלוחם לובש שריון בשעה שהוא יוצא למלחמה. על מנת לגאול את עם ישראל יש צורך שה' ינקום בגויים על ידי שיילחם בהם. הדימוי לשריון (ובצלע הבאה לכובע) נועד לומר שה' יגן על עם ישראל בשעה שיושיע אותם ויתנקם בגויים, כמו שהשריון והכובע נותנים הגנה על הלוחמים בשעת המלחמה,[61] וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וכאשר ה' עתיד להושיע את עם ישראל, הוא כביכול ילבש את הכובע שהלוחמים לובשים על ראשם לשם הגנה בשעת המלחמה,[62] וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת ה' כביכול עתיד ללבוש בגדים של נקמה מהגויים, משום שהוא יילחם בהם,[63] וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה וה' עתיד לעטות על עצמו קנאה כמו שאנשים עוטים על עצמם מעיל, ולאחר מכן הוא יעשה נקמה בגויים[64]: (יח) כְּעַל גְּמֻלוֹת (ה' ילבש את מעיל הקנאה) כמו שהוא גמל לצוררי ישראל שלפני הגלות: לפרעה, סנחריב וכל שאר הצוררים,[65] כְּעַל יְשַׁלֵּם והוא ישלם לאויבי ישראל כמו שהוא שילם לצוררי ישראל בעבר. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת,[66] חֵמָה לְצָרָיו התשלום לאויבים יהיה: כעס למי שהיה צורר לעם ישראל,[67] גְּמוּל לְאֹיְבָיו ה' ישלם לאויבי ישראל על ששעבדו בעם ישראל. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת,[68] לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם ה' ייפרע מכל הגויים – אפילו בגויים שנמצאים באיים, משום שעם ישראל גלה גם לאיים האלה ותושבי האיים שעבדו אותו[69]: (יט) וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם ה' (אחרי שה' ישלם לגויים כגמולם) עתידים לראות במערב את שם ה',[70] וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ ובמזרח, המקום שבו זורחת השמש, יראו את כבודו של ה'. הנביא אומר שהעולם כולו יכיר את כבוד ה': ממזרח למערב,[71] כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר (העולם כולו יכיר בכבוד  ה') משום שצוררי ישראל ייעלמו, כמו שמי הנהר נעלמים כשהם נשפכים אל תוך הים, וכבר לא ניתן להכיר אלו מים היו בים לפני כן ואילו מים הם מי הנהר,[72] רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ ורוח ה' תבריח את האויב של עם ישראל[73]: (כ) וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל ואז יבוא מלך המשיח לגאול את עם ישראל,[74] וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב (המשיח יבוא ויגאל) את אלה שחזרו בתשובה מהמרד שהם מרדו בה',[75] נְאֻם ה' כך אמר ה'[76]: (כא) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' וה' אמר שתהיה לו ברית שהוא יכרות עם בני ישראל, שהם לא יחטאו יותר לעולם,[77] רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וזהו רוח טהרה מאת ה' שיהיה עליך – שלא תחטא עוד,[78] וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ והדברים שאני מצווה אותך עליהם עתידים להיות סדורים בפיך,[79] לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' ודברי התורה שציוויתי אותך עליהם לא ייפסקו מפיך, מהפה של בניך ומהפה של נכדיך,[80] מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם והם לא ייפסקו מעם ישראל לאורך הדורות כולם. ה' אמר שעם ישראל עתיד לקיים את כל התורה והמצוות, לאורך הדורות כולם[81]:

[1] רד"ק.

[2] רד"ק.

[3] תרגום.

[4] רש"י.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שהאצבעות היו חלק מהעושק של בני ישראל.

[7] רד"ק.

[8] תרגום ולפי פירושו, המילה "הוגה" מורה על מחשבה. מצודות  כתב שהכוונה לדיבור.

[9] רד"ק. תרגום: אין מי שמתפלל באמת.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק ולפי פירוש זה, "הרו" מלשון הריון. תרגום פירש שהכוונה ללשון מהירות, והנביא אומר שהם היו ממהרים לומר דברי שקר.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. רש"י הביא שני פירושים למקור המירה "קורי". א. כלים שהאורג משתמש בהם. ב. קורות, משום שהעכביש כביכול משתמש בקורות כדי לארוג את הרשתות שלו.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק וכתב שהצפעוני והאפעה שניהם אותו נחש. רש"י הביא את דברי התרגום ש"זורה" פירושו חימום, והביצים מתבקעות על ידי חימום. לאחר מכן כתב פירוש נוסף שהכוונה להוציא את מה שבלוע בפנים.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] תרגום.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] רד"ק.

[24] תרגום.

[25] רד"ק.

[26] רש"י.

[27] רד"ק.

[28] תרגום.

[29] רד"ק.

[30] רש"י.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] רד"ק. רש"י כתב בפירושו הראשון שהכוונה לחושך. בפירושו השני כתב שהאות א' נוספה על השורש, והכוונה שבין האנשים החיים שהיו שמנים, עם ישראל נחשב כמתים. תרגום הסביר שהכוונה ללשון סגור, שהקבר סגור בפני המתים, כך כביכול יהיה חושך לעם ישראל.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] תרגום.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני שכתב בשם התרגום כתב שהוא מכחש במצוות ה'.

[46] תרגום.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. בשם אביו כתב ש"הרו" מלשון הוראה, משורש י.ר.ה והכוונה שהם השליכו דברי שקר. תרגום: הכוונה שהם אמרו במהירות דברי שקר. רש"י פירש בתחילה כאביו של הרד"ק, והוסיף פירוש ש"הרו" הוא הרב ו"הגו" הוא התלמיד.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק וכתב שבאמת היו באותו הדור אנשי אמת, אלא שהם היו מתחבאים בבתים ולא יוצאים לרחובות. כך גם משמע מהתרגום שכתב שעושי אמת אינם יכולים להתגלות.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק. רש"י כתב שהכוונה היא שמי שהיה סר מרע, היו מסתכלים עליו כשוטה.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק והאריך בדיון האם עם ישראל עתיד להיגאל בזכות התשובה או שהוא יגאל למרות שהדור עדיין לא חזר בתשובה.

[58] רד"ק. רש"י מסכים עם רד"ק, שפירוש המילה "ושיתומם" הוא תימהון, אבל הוא כתב שהכוונה היא שה' כביכול החריש וחיכה שמישהו יתפלל. אבן עזרא הסביר א ת המילה "וישתומם" מלשון שממה. מבחינת ביאור הפסוק, פירושו דומה לפירושים האחרים שלא היה מי שיתפלל. כמו כן דחה אפשרות לפרש שהכוונה ללשון סתימה.

[59] רד"ק והסביר מדוע כתוב "לו": כאשר ה' גואל את עם ישראל, כביכול גם הוא עצמו נגאל.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק.

[63] רד"ק.

[64] מצודות.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. אבן עזרא: הדימוי הוא כמו איש שמשלם לשונאיו על הדברים הרעים שעשו לו.

[67] רד"ק.

[68] רד"ק.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק. אבן עזרא התלבט אם פירוש המילה "וייראו" הוא מלשון ראיה או מלשון יראה.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק. רש"י: הכוונה שהפורענות שתבא על הגויים תהיה חזקה כמו נהר גועש. מצודות כתב שמדובר על מלחמת גוג ומגוג.

[73] רד"ק. לפי פירושו "נססה" מלשון לנוס, דומה למילה בריחה. רש"י פירש את המילה "נססה" בשני אופנים: א. מלשון נס, שיהיה נס כשהפורענות תבא על הגויים. ב. מלשון אכילה, הפורענות תאכל את הגויים.

[74] אבן עזרא.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] רד"ק והביא את דברי האבן עזרא שהכוונה לברית שהנבואה לא תיפסק מהם, וגם את פירושו של אביו שהכוונה לברית של תורה. רש"י: הברית יתקיים אף בזמן גלותם. בכך חולק רש"י על הפרשנים האחרים שכתבו שדברים אלו נאמרו לעתיד לבא.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק.