מיכה פרק ז

מיכה פרק ז

(א) אַלְלַי לִי "אוי" לי (לנביא מיכה) וממשיך הנביא ומסביר מדוע הוא מקונן,[1] כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ (הסיבה שעליי לקונן היא משום ש-) אני (הנביא מיכה) הייתי כמו אדם שבא לאסוף פירות בקיץ, לאחר שלא נשארו יותר פירות לאסוף, כך הזמן שבוא אני מנבא הוא זמן שאין צדיקים בדור, ולכן אף אחד לא רוצה לשמוע את דברי הנבואה,[2] כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אני (הנביא מיכה) הייתי כמו אדם שבא לאחר שכבר בצרו אפילו את הענבים הפחות טובים. הנביא אומר שגם האנשים הבינוניים כבר אינם קיימים וממילא נשארו רק הרשעים שאינם רוצים לשמוע את דברי נבואתו,[3] אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל ואני (הנביא מיכה) אינני מוצא אשכול ענבים כדי לאכול, אינני מוצא אדם צדיק בדור,[4] בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי הנפש שלי (של הנביא מיכה) מתאווה לאכול תאנה שכבר התבשלה והיא ראויה למאכל, אך אינני מוצא תאנה כזו לאכילה. גם בצלע זה של הפסוק הנביא מקונן על שהוא אינו מוצא אדם צדיק שישמע את דברי נבואתו ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות[5]: (ב) אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כל החסידים שבארץ אבדו ואין יותר אנשים ישרים, וממילא אין מי שישמע בקול דברי הנבואה,[6] כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ האנשים שנמצאים היו אורבים זה לזה כדי להרוג אחד את השני,[7] אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם כל אדם יצוד את אחיו ברשת שיטמון לו. הכוונה היא שהאנשים בשיראל היו עסוקים בשפיכות דמים ובהטמנת מלכודות זה לזה, וממילא אנשים אלה לא היו חוזרים בתשובה לאור קריאתם של הנביאים[8]: (ג) עַל הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב האנשים שבישראל מחזקים את הרע שהם עושים בידיהם, ומפרט הנביא חלק ממעשיהם הרעים של עם ישראל:[9] הַשַּׂר שֹׁאֵל השר מבקש בקול גדול תשלום של שוחד, ואין הוא מנסה להסתיר את רצונו לשוחד זה,[10] וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם והשופט קובע את גזר הדין על פי מה שמשלמים לו. השופט דורש תשלום כדי להכריע את המשפט לכיוון נותן השוחד,[11] וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא הגדולף הממונה לאכוף את גזר הדין של השופט, מדבר דברים שישברו את נפשו של האדם שהורשע ללא עוול בכפו. הגדול אוכף את הדין על האדם שהפסיד במשפט, למרות שכל הסיבה שהוא הפסיד במשפט היא רק בגלל שבעל דינו נתן לשופט שוחד, ואילו הוא עצמו לא נתן,[12] וַיְעַבְּתוּהָ השר, השופט והגדול מחזקים את הרע (על ידי שהם לוקחים שוחד) עד שהרע הופך להיות כמו חבל עבה[13]: (ד) טוֹבָם כְּחֵדֶק האדם הטוב בעם ישראל הוא כמו קוץ. הכוונה היא שגם הטובים שבעם ישראל אינם באמת טובים,[14] יָשָׁר מִמְּסוּכָה והאדם הישר בעם ישראל קשה יותר מגדר שעשויה כקוצים (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם),[15] יוֹם מְצַפֶּיךָ ביום שאתה (אנשי ירושלים הרשעים) מצפה שיבואו עליך דברים טובים,[16] פְּקֻדָּתְךָ בָאָה (ביום בו אתה מצפה לדברים טובים) ייזכרו לך כל העוונות וכל החטאים שבהם חטאת (וממילא לא יוכל להיות לך טוב),[17] עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם היום בו עם ישראל יהיה מבולבל כעונש על חטאיו הוא קרוב מאוד[18]: (ה) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אל תאמינו זה לזה בזמן הקרוב, שהרי הפורענות היא קרובה,[19] אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף וכן אל תתנו אמון בהבטחות שרים,[20] מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ תשמור את פתחי פיך מאשתך, אל תספר סודות בחברת אשתך, היות וייתכן והיא תלך ותספר סודות אלה[21]: (ו) כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב שהרי הבן היה מבזה את אביו במקום לכבדו,[22] בַּת קָמָה בְאִמָּהּ והבת הייתה קמה ומחרפת את אמא שלה,[23] כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ וגם כלה הייתה מבזה את חמותה,[24] אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ גם אנשי ביתו של האדם הם אויבים לו. הנביא אומר שהדור כל כך פרוץ עד שאדם אינו יכול לסמוך על בני משפחתו וכן אנשים היו מבזים את בני משפחתם למרות שהם היו חייבים בכבודם (כמו שהבן מבזה את אביו)[25]: (ז) וַאֲנִי בַּיקֹוָק אֲצַפֶּה (למרות מצב הדור) אני (הנביא מיכה) אצפה לקיום הבטחתו של ה', שיוציא אותנו מהגלות,[26] אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי אני (הנביא מיכה) אייחל לה' שהוא מושיעי (למרות מצבו של הדור),[27] יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי (אני מצפה לה') שישמע אותי (הנביא מיכה) כאשר אני קורא ומתפלל אליו[28]: (ח) אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי האויב שלי (של עם ישראל): אל תשמחי על כך שאני (עם ישראל) נפלתי ויצאתי לגלות,[29] כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי שהרי בעבר, היו פעצים רבות שאני (עם ישראל) נפלתי, ובכל זאת קמתי לאחר מכן,[30] כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְקֹוָק אוֹר לִי ולמרות שאני (עם ישראל) יושב עכשיו בחושך, בגלות, ה' עדיין יאיר לי[31]: (ט) זַעַף יְקֹוָק אֶשָּׂא אני (עם ישראל) אשא את כעסו של ה' במהלך הזמן שבו אהיה בעונש,[32] כִּי חָטָאתִי לוֹ (הסיבה שאני צריך לשאת בכעסו של ה' היא משום ש-) אני (עם ישראל) חטאתי לו (לה'),[33] עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי אני (עם ישראל) אמשיך לסבול עד שה' יסיים לריב עימי, להעניש אותי, כעונש על החטאים שבהם חטאתי,[34] וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי וה' ימשיך לעשות בי (עם ישראל) משפט עד שאקבל את עונשי על חטאיי,[35] יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ אך לאחר שה' יסיים להעניש אותי (עם ישראל), הוא יוציא אותי לאור ואז אני (עם ישראל) אראה בצדקתו של ה'. הכוונה היא שלאחר שה' יסיים להעניש את עם ישראל על החטאים שבו הוא חטא, הוא (ה') יחזור וייטיב לעם ישראל[36]: (י) וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה כאשר האויב שלי (של עם ישראל) יראה את כל הטוב שה' ייתן לי לאחר שאסיים לרצות את עונשי, האויב יתמלא בבושה,[37] הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָיִךְ (האויב יתמלא בבושה) מכיוון שבזמן הגלות, כאשר הוא הציק לי (לעם ישראל) הוא שאל היכן נמצא האלוקים שלי, ומדוע הוא (האלוקים שלי) אינו גואל אותי,[38] עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ העיניים שלי (של עם ישראל) יראו את מה שעתיד לבוא על האויב,[39] עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת האויב יירמס כמו שהטיט שמושלך בשווקים נרמס[40]: (יא) יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יבוא יום ואת (ירושלים) תוכלי לבנות את הגדרות של החורבות שלך, את תוכלי לשקם את החורבות שלך,[41] יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק ביום בו את תוכלי לבנות את חורבותייך, יתרחקו ממך החוקים שהטילו עליכם העמים אליהם גליתם. הנביא אומר שביום שבו יהיה מותר לבנות את חורבות ירושלים, עם ישראל כבר לא יהיה תחת שלטונם של אומות העולם[42]:  (יב) יוֹם הוּא הזמן שבו תוכלו לבנות את חורבות ירושלים, יהיה כל כך טוב, והנביא מדמה את הטוב שיהיה בזמן הזה לאור היום,[43] וְעָדֶיךָ יָבוֹא ואליך (עם ישראל) יבואו עמים רבים וייכנעו בפניך:[44] לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר (יבואו אליך) מארץ אשור ואפילו מהערים המבוצרות שבאשור, היות ואפילו האנשים הגרים בערים המבוצרות בארץ אשור לא ירגישו בטוחים מפניך, ולכן הם יבואו וייכנעו בפניך,[45] וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד נָהָר (וכן יבואו עמים וייכנעו בפניך) מערי המבצר ועד לנהר פרת,[46] וְיָם מִיָּם וכן יבואו האומות שנמצאים בצד המערבי של ארץ ישראל ושגבול ארצם מגיע עד לים התיכון שנמצא במערבה של ארץ ישראל,[47] וְהַר הָהָר וכן יבואו אליך עמים מהר ההר שנמצא על גבול ארץ ישראל. הנביא אומר שאומות העולם יבואו וייכנעו בפני עם ישראל[48]: (יג) וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל יֹשְׁבֶיהָ הארץ של אומות העולם תהיה שוממה, וגם יושביה יושמדו,[49] מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם ארצות הגויים ויושביהם יושמדו בגלל רוע מעשיהם של אותם גויים שהרעו לעם ישראל[50]: (יד) רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ (הנביא מתפלל אל ה' ואומר בתפילתו:) ה'! תנהיג את עם ישראל בדיברך כמו שהרועה משתמש במקל לרעות את צאנו (אצל ה' הדיבור הוא במקום המקל שבו משתמש הרועה),[51] צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד עם ישראל שהוא צאן נחלתך (של ה') יוכל לשבת לבד. כאשר אדם יושב בבטחה, הוא יכול לשבת לבד, וכאשר אדם חושש מאויבים שיתקפו אותו, הוא אינו יושב לבד. הנביא מתפלל אל ה' שעם ישראל יוכל לשבת בבטחה, וכך כל אחד יוכל לשבת לבדו,[52] יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל היער הוא מקום שיש בו חיות רעות ואילו הכרמל, בשדה, ישנם אנשים רבים וממילא בטוח יותר לשבת בכרמל. הנביא מתפלל אל ה' שעם ישראל יוכל לשבת בבטחה גם ביער, גם במקום שיש בו הרבה חיות רעות, ושרמת הביטחון שלו (של עם ישראל) לא יהיה נמוך יותר ביער מאשר בשדה,[53] יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם ועם ישראל יוכל לרעות בחבלי הארץ של הגלעד והבשן, כמו שהיו רועים שם בימי משה רבינו. הנביא מתפלל לה' שהמרעה בגלעד והבשן יהיה רב כמו שהיה בימות משה רבינו (שהרי שבטי ראובן וגד ביקשו לשבת בעבר הירדן המזרחי בגלל המרעה הרב שהיה שם)[54]: (טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת ה' עונה לנביא ואומר לו שתפילתו התקבלה, ושה' יעשה לעם ישראל ניסים כמו שהוא (ה') עשה לו (לעם ישראל) בזמן שיצא ממצרים[55]: (טז) יִרְאו גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם אומות העולם שיתקפו את ישראל במלחמת גוג ומגוג יראו את כל הניסים שה' יעשה לעם ישראל והם יתביישו מהגבורה שלהם, בגלל שהם (אומות העולם) יראו שהגבורה שלהם לא הועילה כדי להכניע את עם ישראל,[56] יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אומות העולם ישימו את ידיהם על פיהם, הם לא יוכלו לדבר כתוצאה מכך שהם יהיו תמהים על כל הניסים שה' יעשה לעם ישראל בזמן הגאולה,[57] אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה האוזניים של אומות העולם יהיו חרשות מפני שהם לא ירצו לשמוע את הצלחתם של עם ישראל[58]: (יז) יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ אומות העולם ישתחוו בפני עם ישראל ובכך ייראה הדבר כאילו שהם מלקקים את העפר מהארץ,[59] כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ אומות העולם ייראו כאילו שהם מלקקים את עפר הארץ כמו הזוחלים על הארץ, כאשר גם כאן הכוונה היא לנחשים, ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם,[60] יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אומות העולם יתמלאו בחרדה מפני שהם כלאו את עם ישראל בבתי כלא ומשלו בהם, ובזמן הגאולה הם (אומות העולם) יתמלאו בחרדה מפני הנקמה שתבוא עליהם על כך,[61] אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ אומות העולם יפחדו מה',[62] וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ וכן יתמלאו אומות העולם ביראה מפני עם ישראל[63]: (יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ הנביא משבח את ה' ואומר: אין עוד אלוה חוץ ממך (ה'),[64] נֹשֵׂא עָוֹן אתה (ה') מוחל לעוונות של עם ישראל,[65] וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ וה' עובר על הפשעים, אינו עומד על הפשעים ואינו מדקדק עם אותם מעם ישראל שיישארו בימות המשיח,[66] לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ גם כאשר ה' כועס על החטאים של עם ישראל, הוא אינו אוחז בכעסו לעולם,[67] כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא (הסיבה שה' אינו מחזיק בכעסו היא מפני ש-) ה' רוצה בחסד, ולכן הוא מתרצה על הכעס שהכעיס אותו עם ישראל[68]: (יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ בימות המשיח, ה' יחזור וירחם עלינו כמו לפני הגלות,[69] יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ בימות המשיח, ה' יעלים את העוונות שלנו,[70] וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם החטאים של עם ישראל לא יהיו גלויים, מפני שאתה (ה') תעלים אותם, ויהיה הדבר כאילו השלכת את החטאים שלהם לעומק הים[71]: (כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב הנביא פונה אל ה' ואומר לו: תאמת את הבטחתך ליעקב, תקיים את הבטחתך ליעקב שהבטחת לו "ופרצת ימה וקדמה ...", דהיינו: שעם ישראל יהיה עם גדול,[72] חֶסֶד לְאַבְרָהָם (תקיים את הבטחתך) כשכר על החסד שעשה אברהם אבינו, השכר שיבוא לעם ישראל בכך שהוא יתרבה יהיה כגמול על החסד שעשה אברהם אבינו,[73] אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם ובכך שתרה את עם ישראל, אתה (ה') תקיים את שבועתך לאבות שנשבעת להם בימי קדם, כמו שנשבעת בעקידת יצחק "וירש זרעך את שער אויביו"[74]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות. רד"ק: הנמשל הוא שאין אדם צדיק שניתן ללמוד ממעשיו.

[5] מצודות.

[6] מצודות. מלבי"ם: ישרות היא קיום המצוות שבים אדם לחבירו.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאתם מבקשים שיטיבו איתכם למרות שאתם חוטאים.

[10] מצודות. רד"ק: השר מבקש את השוחד במקום המלך שמתבייש לשאול על כך. מלבי"ם: כאשר השר היה שואל ומברר על עוול מסוים, כוונתו לא הייתה לצורך בירור הדבר וענישת העושק, אלא כוונתו הייתה כדי לקחת שוחד מהעושק ולזכות אותו בדין.

[11] מצודות. רש"י: השופטים היו משחדים זה את זה – שופט אחד היה אומר לשופט שנשפט לפניו שאם הוא יזכה אותו עכשיו, שחברו יזכה אותו לאחר מכן.

[12] מצודות. רש"י: המלך או השר אומרים בדין את מה שהם רוצים. מלבי"ם: הגדול הוא ראש הסנהדרין.

[13] מצודות. רש"י: השלושה עשו את החטא כקליעה בין שלושתם, שלושתם מעורבים בעשיית הרע.

[14] מצודות. רש"י: האדם הטוב שבהם קשה לצאת ממנו ללא פגע כמו שקשה לאדם להשתחרר מהקוץ.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רד"ק: הכוונה היא ליום שעליו דיברו נביאי השקר. מלבי"ם: הכוונה היא ליום שלו מצפים אומות העולם כדי להילחם בישראל.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רד"ק: הכוונה היא למבוכת נביאי השקר.

[19] מצודות. רש"י בשם חז"ל: אל תסמכו על כך שה' שאוהב אתכם ימחל לכם על חטאתכם.

[20] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לאח הגדול.

[21] מצודות. רש"י: הנשמה לך היא שתעיד בך.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות + רד"ק.

[27] מצודות. מלבי"ם: הייחול בא על דבר ודאי, והכוונה היא לתקופה שבוודאי תהיה גאולה, כאשר יבוא זמן הגאולה "בעתה". אמנם יש אפשרות נוספת לגאולה, אם כי אפשרות זו אינה ודאית והיא כאשר עם ישראל יחזור בתשובה, ועל כך אמר הנביא שהוא מבקש שה' ישמע את תפילתו גם לפני הזמן המיוחל במקרה ועם ישראל יחזור בתשובה.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' יעשה דין בעמים הרשעים המציקים לישראל בגלות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות. מלבי"ם: האויב יראה שגם בזמן הגלות ה' היה עם בנ"י אלא שהוא הציק להם משום שזהו חלק מתהליך השיקום של העם, ויתברר הדבר שעצם הגלות היא חלק מהשגחתו של ה'.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רש"י: פסוק זה נאמר על ידי אויבי ירושלים האומרים שהיו שבו יוכלו לבנות את החורבות הוא רחוק ודבר זה לא יתקיים לעולם. רד"ק: מסכים לדברי רש"י שפסוק זה נאמר על אויבי ירושלים, אלא שסובר שפירוש הפסוק הוא שהאויבים אמרו שהם יבואו כדי לבנות לעצמם את חורבות ירושלים, אך הנביא אומר שיום זה הוא רחוק.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רש"י: ביאת האויב תהיה כדי לתקוף את ישראל.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מלבי"ם: בקשתו של הנביא היא שגם אם בנ"י צריכים להיענש, גם אם הם זקוקים למכות במקל, ה' עדיין ירעה וינהיג אותם. כמו"כ ביקש הנביא שהתוכחה תהיה ע"י שבט אנשים ולא ע"י מקל.

[52] מצודות.

[53] מצודות. תרגום: אותם שצדו בתוך החורשות, ישבו עכשיו בתוך השדה. רש"י: מי ששוכן ביערות ובכרמל, לא ידאג מפני חיות רעות. מלבי"ם: למרות שבנ"י שוכנים לבדם ואינם חוטאים יחד עם שאר האומות, הרי שהם נמצאים ביער שמלא בחיות טורפות, והנביא מבקש מה' שיוציא אותם מיער זה לעבר ארץ שהיא ארץ של שדות.

[54] מצודות. מלבי"ם: בקשת הנביא כאן היא שבנ"י יחזרו לא"י.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות. לדברי המצודות, זוחלי הארץ הם אותם נחשים המוזכרים בצלע הפסוק הקודם. רד"ק הציע פירוש נוסף שהכוונה היא לזוחלי הארץ שאינם נחשים.

[61] מצודות. רד"ק: אותם מאומות העולם שיסתגרו בעריהם – הם שיפחדו מפני עם ישראל. א"ע: מסגרותיהם היינו ארמנותיהם. מלבי"ם: הכוונה היא שאומות העולם לא יוכלו לזחול לכל מקום אליו הם רוצים לזחול, מכיוון שהם יהיו מסוגרים בעריהם מפחד מפני ה'.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] תרגום + מצודות. א"ע: הדברים האלה נאמרים ע"י אומות העולם.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות. מלבי"ם: כאשר ה' מאריך אפיים, הוא בעצם דוחה את העונש על חטא מסוים לזמן אחר, אך החטא לא נעלם לגמרי. כאשר הנביא אומר ש"לא החזיק לעד אפו" הוא אומר שגם את החטא שה' האריך אפיים ודחה את העונש, ה' יבטל לגמרי בסופו של דבר.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מהר"י קרא. מצודות פירש באופן דומה כאשר כתב שהכוונה היא שה' יתפוס בחוזק את העוונות שלנו כדי שלא ניענש עליהם.

[71] מצודות. רד"ק: השינוי בין נוכח לנסתר הוא דרכם של פסוקים רבים.

[72] מצודות.

[73] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' יאמת את מה שהבטיח ליעקב ויקיים את הברית שכרת עם אברהם. רד"ק: החסד הוא עצם נתינת הארץ לאברהם, אך לאחר שהארץ כבר ניתנה לאברהם בחסד, קיום הארץ אצל צאצאיו היא כבר בגדר אמת.

[74] מצודות. א"ע: יצחק לא הוזכר כאן משום שהוא גם אביו של אדום. אברהם הוזכר כאן בגלל שהוא היה הראשון שקרא בשם ה' ויעקב הוזכר כאן משום שכל עם ישראל הם צאצאיו ואין לו עמים אחרים שיצאו ממנו.