מלאכי פרק ב

מלאכי פרק ב

(א) וְעַתָּה לאחר שביררנו את חומרת הקרבת בעלי חיים שאינם ראויים לקרבן,[1] אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים אני (ה') מצווה אתכם הכהנים במצווה הבאה[2]: (ב) אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אם לא תקבלו את דבריי (שיובאו בהמשך),[3] וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב ואם לא תיראו ממני בלבכם,[4] לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי (אם לא תקבלו את דבריי ולא תיראו ממני) לתת לי כבוד על ידי שלא תקריבו לפניי קרבן שאינו ראוי,[5] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת (אם לא תימנעו מהקרבת קרבן שאינו ראוי) ה' צבאות אמר את הדברים הבאים:[6] וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה אני (ה') אשלח קללה בכם, הכהנים ושאר העם,[7] וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם ואני (ה') אהפוך לקללה את הברכה ששלחתי בכם מאז שנבנה בית המקדש,[8] וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב וגם הקללה שבה אתם מקוללים עכשיו באה ממני (מאת ה') משום שאינכם שמים לב להיזהר בכבודי. כוונת הנביא לומר שיש שני שלבים בקללה: שלב ראשון שכבר חל לפני שאמר את דבריו ושלב שני, חמור יותר, שעתיד לחול בהמשך[9]: (ג) הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע (כעונש על חטאתכם) אני (ה') אגער בזרע שאתם זורעים וכך היא לא תצמח.[10] יש בעונש זה משום מידה כנגד מידה: שולחנו של ה' ריק בגלל שמקריבים לפניו קרבנות שאינם מרוצים, לכן עונשם של בני ישראל יהיה ששולחנם יהיה ריק על ידי שהזרעים לא יצמחו,[11] וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם ואני (ה') אפזר על פניכם (של בני ישראל) את הזבל והצואה של הבהמות,[12] פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם (אני אפזר על פניכם את הזבל של הבהמות) כלומר: את הזבל של הבהמות שאתם מקריבים לפניי לקרבנות. הנביא קרא לקרבנות בשם "חגיכם" משום שבדרך כלל היו מקריבים קרבנות רבים בחגים. כוונת הנביא לומר שה' יבזה את בני ישראל כשם שהם ביזו אותו בהקרבת קרבנות שאינם ראויים,[13] וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו החטא הזה שנמצא בידכם (שאתם מקריבים לפניי קרבנות שאינם ראויים) יישא אתכם לעונש הזה[14]: (ד) וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת תדעו לכם! אני (ה') שלחתי אליכם את המצווה הזאת, את המצווה שיש להיזהר בכבודי,[15] לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי ואני רוצה שתקיימו את חלקכם בברית שכרתי עם שבט לוי (להיות כהנים נאמנים לה'),[16] אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[17]: (ה) בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם הברית שכרתי איתו (עם נציגי שבט לוי: אהרון, אלעזר ופנחס)[18] נתנה לו את החיים והשלום,[19] וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי אני (ה') נתתי לו את החיים והשלום כשכר על שהיה לו והוא היה ירא מפניי (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת, והכוונה היא לנציגי שבט לוי: אהרון, אלעזר ופנחס),[20] וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא והוא היה מתמלא בפחד מפני שמי, הוא היה ירא מפניי[21]: (ו) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ הוא (אהרון, אלעזר ופנחס) לימד את עם ישראל תורת אמת, כל מה שלימד, היה גם בליבו (ובשעת הלימוד הוא לא היה אחד בפה ואחד בלב),[22] וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו והוא לא הוציא מפיו דבר עולה (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[23] בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי כדי לקיים את מצוותי, היה רודף שלום ומדריך את הבריות ללכת בדרך ישרה,[24] וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן והוא מנע מאנשים רבים מלהמשיך לחטוא[25]: (ז) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת ראוי ששפתיהם של הכהנים ישמרו דעת, ראוי שהכהנים ידברו רק דברי דעת,[26] וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ (ראוי שהכהנים ידברו רק דברי דעת) משום שעם ישראל יבקש ללמוד תורה מפיהם של הכהנים,[27] כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא (עם ישראל לבקש ללמוד תורה מהכהנים) משום שהכהנים הם השלוחים של ה' צבאות ללמד תורה בעם ישראל[28]: (ח) וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ ואתם, הכהנים של היום, סרתם מהדרך שבה ראוי לכהנים ללכת בה,[29] הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה אתם הכשלתם אנשים רבים בדיני התורה על ידי שהוריתם הוראות שאינן נכונות ואינן ראויות (לדוגמא: ההוראה שמותר להקריב קרבנות בעלי מומים),[30] שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות אמר שאתם השחתתם את הברית שהוא (ה') כרת עם אהרון וצאצאיו – שהכהנים יכבדו את ה' וישרתו אותו, ואילו אתם (הכהנים בזמן הנביא) ביזיתם את ה' בניגוד לברית[31]: (ט) וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם (ומכיוון שאתם ביזיתם אותי ובכך הפרתם את הברית) גם אני (ה') אגרום לכך שאתם תהיו מבוזים ושפלים בעיני העם (מצב זה הוא הפוך לחיים ושלום שנכרת בברית),[32] כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי (אני אגרום שאתם תהיו מבוזים) כשיעור שאתם אינכם שומרים את דרכיי. ככל שאתם סוטים יותר מהדרך שבה היה ראוי שתלכו, כך תבוזו יותר,[33] וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה (אני אגרום שאתם תהיו מבוזים) כפי השיעור שאתם מטים את הדין עבור העשירים והמכובדים, ובכך אתם מעקמים את חוקי התורה כרצונכם[34]: (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הלא כולנו בני יעקב, וכולנו קרובים זה של זה בגוף,[35] הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ והלא אל אחד ברא את כולנו, ואם כן כולנו קרובים זה של זה מצד הנפש,[36] מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ ואם כן, מדוע אנחנו בוגדים בברית הכתובה בתורה, ואנחנו בוגדים בנשים הקרובות אליהו בכך שאנחנו נושאים נשים נכריות? הנביא מוכיח את עם ישראל על שנשאו נשים נכריות במקום לשאת נשים מישראל. טענת הנביא מתחלקת לשניים: א. כל בני ישראל קרובים זה לזה וממילא אסור לבגוד בנשות ישראל ולשאת נשים נכריות במקומן. ב. יש בכך משום חילול הברית עם ה' שלא לשאת נשים נכריות[37]: (יא) בָּגְדָה יְהוּדָה תושבי יהודה עשו מעשה בגדיה (בכך שנשאו נשים נכריות),[38] וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל והתועבה (של נשיאת נשים נכריות) נעשתה בתוך ישראל. לו היו תושבי יהודה נפרדים משאר העם ולא היו רואים כולם את מעשיהם, היה חטאם חמור פחות, אך עתה שהם נמצאים בתוך ישראל, חטאם חמור הרבה יותר,[39] וּבִירוּשָׁלִָם החטא חמור עוד יותר משום שהוא נעשה בירושלים,[40] כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְקֹוָק אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר שהרי העם ביהודה, שהיה קודש לה', חילל עצמו על ידי שבעל נשים נכריות[41]: (יב) יַכְרֵת יְקֹוָק לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה ה' יכרות מאדם שיחטא בחטא זה, שבעל אישה נכרית,[42] עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב (ה' יכרית ממי שחטא בבעילת נשים נכריות) בן שילמד בבית המדרש. הנביא מונה שני סוגי לומדים בבית המדרש: "ער" הוא תלמיד שמתעורר לשאול את רבו את השאלות שבהן הוא מסופק, ואילו "עונה" הוא החכם שמשיב לתלמיד ששאל,[43] וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיקֹוָק צְבָאוֹת ואם החוטא שבעל אישה נכרית הוא כהן, ה' יכרית ממנו מגיש מנחה לשם ה' צבאות[44]: (יג) וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ ואתם חטאתם בחטא נוסף על החטא של בזיון המזבח. [45] גם כאן הכוונה לחטא של נשיאת נשים נכריות, אלא שהפסוקים האחרונים דבירו על עצם נשיאת נשים נכריות, וכאן הנביא מוסיף חטא נוסף: בני ישראל היו מתחתנים עם אישה נכרית בנוסף לאישה ישראלית, והם היו מתייחסים לנשים הנכריות יפה יותר ממה שהיו מתייחסים לנשים הישראליות,[46] כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק בְּכִי וַאֲנָקָה הדמעות שנגרמו על ידי הבכי והאנחות, כיסו את מזבח ה'. הכוונה לנשות ישראל שהיו באות לפני המזבח כדי לבכות על שהגברים בישראל העדיפו לשאת נשים נכריות עליהן,[47] מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם ולכן אין עוד סיבה לפנות אל המנחות שאתם מקריבים לפניי ולהתרצות לקחת מכם קרבנות[48]: (יד) וַאֲמַרְתֶּם ושמא תנסו לענות לי ולהסביר את מעשיכם באופן הבא:[49] עַל מָה על מה ה' כועס? הרי אנחנו נושאים נשים נכריות משום שבנות ישראל בגדו בנו,[50] עַל כִּי יְקֹוָק הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ אענה שכעס ה' הוא על שההוא (ה') העיד שאתה הוא זה שבגדת באשת נעוריך, אבל אשתך נשארה נאמנה לך והיא לא בגדה בך. הנביא מפריך את טענת בני ישראל שנשאו נשים נכריות משום שנשות ישראל לא היו נאמנים להם, והוא (הנביא) אומר שנשות ישראל היו נאמנות לבעליהן, והגברים הם שבגדו בנשותיהן[51]: (טו) וְלֹא אֶחָד עָשָׂה לא היה אחד מישראל שעשה כמצוות ה', שלא נשא אישה נכרית,[52] וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ ולא נשארה לו רק רוח ישראל משום שהוא עירב גם רוח נכרית איתו (על ידי שהתחתן עם אישה נכרית),[53] וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ ומה הקב"ה (שהוא אחד) מבקש מכם?[54] זֶרַע אֱלֹהִים ה' מבקש שתביאו לו זרע אלוקים, זרע ישראל כשר,[55] וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם אתם צריכים להישמר ברוח שלכם, אתם צריכים להתגבר על יצרכם, על ידי שלא תישאו נשים נכריות,[56] וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד ואסור שרוחכם תבגוד באשת נעוריכם, בנשות ישראל[57]: (טז) כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ה' אלוקי ישראל אמר: אם אתה שונא את האישה הישראלית שהתחתנת איתה – תגרש אותה (אך אל תתחתן עם אישה נכרית), אך תתחתן עם אישה ישראלית אחרת,[58] וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ואל תגיעו למציאות שבה יש לכם מחשבות רעות על נשותיכם ושאתם מכסים עליהם (על המחשבות),[59] וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ או שתתגברו על השנאה שיש לכם על נשותיכם, אך אסור שתבגדו בהן על ידי שתתחתנו גם עם נשים נכריות. הנביא אומר שאם בני ישראל שונאים את נשותיהם, עדיף שהם יגרשו אותן ויתחתנו עם אישה אחרת, מאשר שיתחתנו עם אישה נכרית) או שיתגברו על שנאתם ויישארו נשואים לאותן נשים,[60]: (יז) הוֹגַעְתֶּם יְקֹוָק בְּדִבְרֵיכֶם אתם (בני ישראל) גרמתם לה' יגיעה ועייפות. כמובן שה' יתברך לא יהיה אף פעם עייף, אלא שהנביא דיבר בלשון שבני אדם יוכלו להבין אותו,[61] וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ ואם תשאלו: במה גרמנו לה' שיהיה יגע ועייף?[62] בֶּאֱמָרְכֶם אתם גורמים לה' להתייגע, על ידי שאתם אומרים את אחד משתי הטענות הבאות. הכוונה שבני ישראל היו רואים שהרשעים מצליחים בדרכם, ולכן הם היו מגיעים לאחת משתי המסקנות הבאות:[63] 1) כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק וּבָהֶם הוּא חָפֵץ (טענה ראשונה שאתם אומרים:) כל מי שעושה רע – הוא טוב בעיני ה', וה' חפץ בעושי הרעה (משום שהוא אינו מעניש אותם),[64] 2) אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט (או שאתם אומרים את טענתכם השנייה) היכן ה' שיעשה את המשפט במי שעובר על רצונו. בכך שה' אינו מעניש עדיין את מי שעבר על רצונו – סימן הדבר שאין לו רצון[65]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] תרגום.

[4] תרגום. מלבי"ם: פירוש צלעות הפסוק הוא כך: או שאתם לא תשמעו מצד מה שאני מזהיר אתכם, או שלא תשימו לב מצד מסקנה שכלית המכריחה זאת.

[5] מצודות.

[6] בדבר התיאור של "צבאות" עיין ביאורנו בפרק א' פסוק ד'.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: הכוונה בברכה אינה לברכה שה' שלח מאז שנבנה בית המקדש, אלא לברכה הנצרכת לכל מיני דברים כמו הדגן, התירוש והיצהר. מלבי"ם: הכוונה שה' יקלל את ברכת הכהנים שהם היו מברכים בו את בני ישראל.

[9] מצודות. רש"י: כוונת הנביא לומר שהקללה לא תחול על תנאי, אלא היא תבא בוודאות משום שה' יודע שעם ישראל לא ישמע בקולו. מהר"י קרא: בתחילה אמר הנביא שהקללה תחול על תנאי, "אם לא תשמעו" ובסוף דבריו אמר שאין צורך בתנאי משום שברור לו שבני ישראל לא ישמעו לדבריו.

[10] מצודות. רד"ק: פירוש המילה "גער" בפסוק זה אינו מלשון גערה ונזיפה, אלא מלשון השחתה.

[11] א"ע. מלבי"ם: חגי וזכריה הבטיחו לבני ישראל שכאשר הם יתחילו לבנות את בית המקדש, תהיה הצלחה בתבואה, והנביא אומר שעתה, לאחר שחטאו, כבר לא תהיה הצלחה בתבואה.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהזבל שה' יפזר על עם ישראל ישא אתכם להיות מבוזים כמו הקרבנות. א"ע: יש כאן משל, והנמשל הוא שהאויב ירחיק את בני ישראל מעל פניו של ה'.

[15] מצודות.

[16] רש"י.

[17] בביאור הביטוי "צבאות" – עיין ביאורנו לפרק א' פסוק ד'.

[18] רש"י בפירושו לפסוק ו'. א"ע שם הביא דעות שונות אם הנאמר על אהרון, פנחס או שניהם ובניהם הקדושים.

[19] מצודות.

[20] מצודות. תרגום: הכוונה היא שה' נתן לו ללמוד את התורה בשלמות. רש"י: פירוש הפסוק הוא שה' נתן לו את הברית על מנת שיקבל את הברית במורא, וכך עשה אהרון והיה ירא מאת ה'. רד"ק: החיים היינו שפנחס היה חי לאורך שנים רבות, גם אם איננו אומרים שפנחס הוא אליהו, זכה פנחס לחיים של לפחות שלש מאות שנה. א"ע: פסוק זה מדבר אל עם ישראל ולא אל הכהנים. הנביא אומר שה' כרת ברית עם הכהנים משום שהם מקריבים קרבנות עבור עם ישראל, ולכן ציווה שיהיו יראים מפני הכהנים, ועל ידי הקרבת הקרבנות, יהיה לעם ישראל החיים והשלום. בפירוש נוסף כתב שכוונת הנביא "ואתנם לו", היינו לשבט לוי שה' יתברך נתן לו מצוות רבות.

[21] מצודות. מלבי"ם: בעוד צלע הפסוק הקודמת עוסקת ביראת הרוממות ("ואתנם לו מוראי וייראני"), צלע זו עוסקת ביראת העונש.

[22] רד"ק. מצודות: הכוונה לשני דברים שכתובים כאן: א. לימד תורה. ב. לא נטה מדרך האמת. מהר"י קרא: הכוונה היא שהוא באמת היה מורה הוראות לעם ישראל. מלבי"ם: התורה שלמד היא התורה האמיתית שלמד בהר סיני.

[23] רד"ק. א"ע: העולה שלא נמצאה אצל הכהנים היא שהם לא לקחו שוחד. מלבי"ם: הבדל בין "פיהו" ל"שפתיו" הוא ש"פיהו" מציין את מה שנמצא בפנים והשפה מציין את מה שנמצא בחוץ. הנביא אומר שבין מה שהכהן קיבל מרבותיו (פיהו) ובין מה שהוציא החוצה ללמד אחרים על סמך הקשים הגיוניים וכדומה, היה אמת.

[24] מצודות. רד"ק: בשליום היינו שהלך איתי (עם ה') בשלום לעשות את רצון ה', "ובמישור" היינו שהוא הלך בדרכי בני אדם בדרך הישרה. הוי אומר: אהרון קיים גם את המצוות שבין אדם לחברו וגם את המצוות שבין אדם למקום. א"ע פירש בצורה הפוכה: "בשלום" היינו עם עם ישראל, ו"מישור" היינו עם ה'.

[25] מצודות. מהר"י קרא: על ידי שהורה משפטים ישרים לעם ישראל, הוא השיב רבים מעוון. מלבי"ם: הנביא לימד את בני ישראל רבות, בין בענייני תורה ובין בענייני הנהגה.

[26] מצודות. א"ע: על ידי שהכהן יהיה ישר, ירבו האנשים הישרים בעם ישראל משום שילמדו ממנו.

[27] מצודות. מלבי"ם: גם כאן יש את החילוק בין מה שהכהן מוציא בשפתיו שזהו התורה שהוא למד מעצמו, לבין מה שהוציא מפיו שזהו התורה שהוא קיבל מרבותיו.

[28] מצודות. בעניין התואר "צבאות" – עיין פרק א' פסוק ד' בביאורנו.

[29] מצודות.

[30] מהר"י קרא + מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהכהנים גם סרו בעצמם מדרך התורה וגם הכשילו אחרים באופן שבו הורו להם.

[31] מצודות. בעניין ביאור התואר "צבאות" – עיין בביאורנו לפרק א' פסוק ד'.

[32] מצודות. רד"ק: מטרת הכהנים בהתנהגותם הייתה כדי שהעם יאהב אותם, ומידה כנגד מידה, ה' יגרום להם להיות דווקא מבוזים.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רד"ק: נשיאת הפנים הייתה בכך שהכהנים היו נמנעים מלומר לעשירים שהם מקריבים קרבנות פסולים.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק: יש ברית אצל האבות שלא לבגוד בנשותיהן ולא לשאת נשים נוספות עליהן, כפי שאברהם ויצחק לא נשאו נשים נוספות למרות שלא היו להם בנים משרה ורבקה, עד שהנשים עצמן אמרו להם לשאת אישה נוספת. מלבי"ם: הכוונה היא שכל בני ישראל מאוחדים תחת אמונה בה'.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות. לשיטתו, "בת אל נכר" פירושו בת אישה מעם אחר, אך אין הכוונה דווקא לעובדת עבודה זרה. א"ע: הכוונה לבת עכו"ם שעובדים ע"ז. רד"ק: הכוונה היא שהם חיילו את בנות ישראל הקדושות. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שכל הבא על הגויה כאילו התחתן עם העכו"ם.

[42] מצודות.

[43] מצודות. תרגום: הכוונה לבן ונכד. רד"ק: הכוונה לאנשים חיים: "ער" הוא הפך הישן, ו"עונה" הוא מי שעונה כאשר קוראים לו. מלבי"ם:הכוונה שבניו ימותו.

[44] מצודות. בדבר הביאור של התואר "צבאות" – עיין בביאורנו לפרק א' פסוק ד'. מלבי"ם: הכוונה היא שהבנים לא יגישו מנחה לה' משום שהם יהיו גויים כמו אימותיהם.

[45] מצודות.

[46] רש"י. מלשון הא"ע משמע שהכוונה היא לאותו חטא של נשיאת נשים נכריות. מהר"י קרא: כתב בשם חז"ל שהכוונה ב"שנית, היא שזה שנית לחטא השיטים. הנשים היו באות לפני המזבח כדי להיבדק במי סוטה.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רד"ק: פירש בשני אופנים את עניין "אשת בריתך". א. כוונת הנביא לומר שהאישה כרתה ברית כשהיא נלקחה להיות אשת נעורים לבעלה. ב. גם אם האישה אינה אשת נעורים והייתה מתחתן עם אישה ישראלית נוספת כדי שתוליד לך עוד ילדים, הדבר היה לגיטימי, אלא שכאן החטא הוא שהתחתנת עם אישה נכרית. מלבי"ם: הכוונה שה' הוא שמעיד בחופה שהם באמת התחתנו.

[52] א"ע. רד"ק: כוונת הנביא לומר שאברהם אבינו שהוא היה אחד, לא עשה כמוהם, ולא רדף אחרי תאוות הבעילה, אלא עשה זאת רק כדי להשאיר זרע אלוקים. בשם אביו פירש שהכוונה היא שבני ישראל היו תמהים: האם אברהם לא עשה כן שהתחתן עם הגר? הנביא ענה להם שאברהם רק ביקש זרע אלוקים, כלומר: אברהם בעל את הגר רק בגלל שלא היה לו זרע משרה אשתו. רש"י: הכוונה שה' עשה לאדם וחוה, כל הרוחות ונפשות יצאו מאדם הראשון. מלבי"ם:הכוונה שה' ברא את אדם וחוה ביחד, כגוף אחד.

[53] א"ע. רד"ק: היה לאברהם אבינו יתרון גדול. מלבי"ם: הכוונה היא שהסיבה שה' ברא את אדם וחוה בגוף אחד היא כדי שהם יהיו ברוח אחד שיחבר ביניהם, באמונה בדבר משותף, ואמונה זו היא החיבור בין הבעל לאשתו, כדי שייצא "זרע אולוהים".

[54] א"ע. רש"י: מה הבעל מבקש בכך שהוא תובע את אשתו? מדוע הוא מבזה את אשתו? כמו"כ מעיר רש"י על פירושו של התרגום המחבר את המילים "ומה האחד מבקש" למרות שיש זקף על המילה "אחד" ואז אמורה להיות הפסקה "וה האחד" – "מבקש זרע אלוהים". בשם אגדה כתב שנושאי הנשים הנכריות נאספו ושאלו האם אברהם לא עשה כן, וענה להם הנביא שאברהם התכוון רק שיהיה לו זרע אלוהים. בסיום דבריו כתב רש"י שיש לפרש לפי התרגום (שהכוונה ששאר הרוחות נבראו ממנו) משום שלשון "שאר" היינו מלשון שארית.

[55] א"ע.

[56] מצודות.

[57] א"ע. מצודות: הכוונה שיטו את הרצון לאהוב את הנשים הישראליות.

[58] מצודות. א"ע: הכוונה שה' שנא את מי שמגרש את אשתו ואת מי שמכסה על שנאתו. בפירוש נוסף כתב שה' הוא שיראה את שנאתו של מי שמכסה על שנאתו.

[59] מצודות. מלבי"ם: גם אם גירוש האישה הוא חמס, עדיין זהו חמס נסתר, לעומת התעללות מתמדת באישה, שזהו חמס מגולה.

[60] מצודות.

[61] מצודות. מלבי"ם: החטא שלהם הוא שהם מייחסים לה' אפשרות להיות יגע ועייף.

[62] מצודות.

[63] רש"י.

[64] מצודות.

[65] מצודות.