מלכים א פרק ד

מלכים א פרק ד

(א) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לאחר שעם ישראל כולו ראה את חכמתו של שלמה (במקרה של שתי הנשים שהתווכחו למי שייך התינוק החי), כל עם ישראל קיבל את שלמה למלך[1]: (ב) וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר לוֹ האנשים הרשומים ברשימה הבאה הם האנשים החשובים בממשלתו של של שלמה:[2] עֲזַרְיָהוּ בֶן צָדוֹק הַכֹּהֵן עזריה בן צדוק היה כהן משוח מלחמה (הכהן שמדבר עם היוצאים למלחמה כפי שציוותה התורה בספר דברים פרק כ')[3]: (ג) אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים אליחרף ואחיה, שניהם בניו של שישא, היו ממונים לכתוב את ספר הזכרונות של המלך,[4] יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר יהושפט בן אחילוד היה ממונה על לוח הזמנים של שלמה, וקובע באיזה דין מהדינים שבאו לפניו הוא ידון ראשון[5]: (ד) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא בניהו בן יהוידע היה ממונה על חייליו של שלמה, היה מפקד הצבא,[6] וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים צדוק היה כהן גדול ואביתר היה סגנו[7]. אין מדובר כאן על אביתר בן אחימלך, שהרי שלמה גירש אותו מלהיות כהן, אלא מדובר על כהן אחר שנקרא בשם אביתר[8]: (ה) וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן עַל הַנִּצָּבִים עזריה היה ממונה על שנים עשר הניצבים שתפקידם היה לכלכל את המלך (כפי שנראה בהמשך),[9] וְזָבוּד בֶּן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה הַמֶּלֶךְ זבוד בן נתן היה חברו של המלך. תפקידו היה לעמוד לפני המלך לארח לו חברה[10]: (ו) וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת אחישר היה אחראי על תחזוקת בית המלך,[11] וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס אדונירם בן עבדא היה ממונה על המיסים שגבה שלמה מהעם. כפי שנראה בעז"ה בהמשך, שלמה גבה מס מעם ישראל. לא מדובר בגביית כסף, אלא שמתוך העם, לקח שלמה שלושים אלף אנשים שיעבדו את עבודות המלך, ואדנירם היה אחראי על אותם שלושים אלף איש[12]: (ז) וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לשלמה היו שנים עשר אנשים שהיו ממונים על כל עם ישראל,[13] וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ תפקיד הנציבים היה להאכיל את המלך ואת אנשי ביתו,[14] חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל הָאֶחָד לְכִלְכֵּל כל נציב היה צריך לכלכל את המלך חודש אחד בכל שנה. היו שנים עשר נציבים, ותפקידו של כל נציב היה לכלכל את שלמה המלך במשך חודש אחד משנים עשר חודשי השנה, על ידי שהוא גבה מס מאנשי המחוז עליו היה אחראי[15]: (ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אלה השמות של הניצבים: בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם אדם בשם בן חור היה ממונה בהר אפרים. בן חור היה גובה את המיסים בהר אפרים בחודש שבו היה אחראי לכלכל את שלמה, והוא היה מעביר את המיסים שגבה לשלמה[16]: (ט) בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן בן דקר היה אחראי לגבות מיסים מהמקומות הבאים: מקץ, שעלבים, בית שמש, אילון ובית חנן: (י) בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת בן חסד היה אחראי לגבות מיסים ממקום שנקרא "ארובות", לוֹ שֹׂכֹה גם מקום שנקרא "שכה" היה תחת תחום אחריותו של בן חסד והוא גבה מיסים מתושביו,[17] וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר וכן היה בן חסד אחראי לגבות מיסים מחבל ארץ שלם שנקרא בשם "חפר"[18]: (יא) בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת דֹּאר בן אבינדב היה ממונה על כל המחוז שנקרא "דאר",[19] טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה טפת בת שלמה הייתה אשתו של בן אבינדב[20]: (יב) בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל בענא בן אחילוד היה אחראי על גביית המס מהמקומות הבאים: תענך, מגידו, וממקום שנקרא "בית שאן" שנמצא ליד העיר צרתן, מתחת למקום שנקרא "יזרעאל",[21] מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם מבית שאן הגיע תחום אחריותו של בענא בן אחילוד עד למקום שנקרא "אבל מחולה", ומהצד השני של בית שאן הגיע תחום אחריותו של בענא בן אחילוד עד לצד מקום שנקרא "יקמעם"[22]: (יג) בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד בן גבר היה אחראי על גביית המיסים ממקום שנקרא "רמת גלעד", לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד בן גבר קיבל כנחלה את חוות יאיר שהיו בגלעד,[23] לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן חבל הארץ שהיה פעם שייך לאדם בשם "ארגוב", היה עכשיו תחת תחום אחריותו של בן גבר,[24] שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת בחבל ארגוב היו שישים ערים, שהיו מוגנות על ידי חומה ומנעול נחושת[25]: (יד) אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה אחינדב בן עידא היה ממונה לגבות את המס של שלמה ממקום שנקרא "מחניים": (טו) אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי אחימעץ היה אחראי לגבות את המיסים של שלמה בארץ נפתלי, בנחלת שבט נפתלי (בדרך כלל תחום האחריות של נציב לא נקבע על פי מקומו של שבט, אלא על פי אזור גיאוגרפי. חילקו את ארץ ישראל לשנים עשר חלקים שווים, וכל נציב היה אחראי לגבות את המס מהחלק שבאחריותו. אחימעץ היה יוצא דופן משום שיצא שהוא היה אחראי לגביית מיסים דווקא מנחלת ארץ של שבט נפתלי),[26] גַּם הוּא לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה גם אחימעץ היה נשוי לבשמת, אחת מבנותיו של שלמה (כפי שגם בן אבינדב היה נשוי לבת אחרת של שלמה): (טז) בַּעֲנָא בֶּן חוּשָׁי בְּאָשֵׁר וּבְעָלוֹת בענא בן חושי היה אחראי לגביית מיסיו של שלמה מנחלת שבט אשר וממקום שנקרא "עלות" (שהיה בארץ יהודה)[27]: (יז) יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ בְּיִשָׂשכָר יהושפט בן פרוח היה אחראי לגביית המיסים מנחלת שבט יששכר (למרות שבדרך כלל אדם לא קיבל את תחום האחריות על פי נחלה של שבט מסוים): (יח) שִׁמְעִי בֶן אֵלָא בְּבִנְיָמִן שמעי בן אלא היה אחראי לגביית המיסים מנחלת שבט בנימין: (יט) גֶּבֶר בֶּן אֻרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן גבר בן ארי היה אחראי לגביית המיסים מארץ הגלעד (חוץ מחוות יאיר עליהם היה ממונה בן גבר). ארץ הגלעד הייתה פעם נתונה בחלקה תחת שלטונו של סיחון מלך האמורי ובחלקה היא הייתה נתונה תחת שלטונו של עוג מלך הבשן,[28] וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ חוץ מנציבים אלו, היה נציב נוסף שהיה ממונה בכל הארץ, ותפקידו היה להיות ממונה על כל הנציבים. שמו היה עזריה בן נתן[29]: (כ) יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב העם בישראל וביהודה היה עם גדול, עד שהנביא מדמה את מספר האנשים הגדול שהיה בעם ישראל לגרגירי החול הרבים שנמצאים על שפת הים,[30] אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים עם ישראל היה אוכל, שותה ושמח, ולא היה צריך לדאוג שמא אויב יתקוף אותם, כיוון שהיה שלום בימי שלמה[31]:

[1] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שכל עם ישראל שמח במלכותו. רד"ק: כוונת הנביא להדגיש את הניגודיות בין שלמה שמלך כבר בתחילה על כל ישראל לדוד אביו שמלך בתחילה רק על חלק מישראל.

[2] תרגום.

[3] מצודות וכתב שהמינוי היה במקומו של צדוק שמונה להיות כהן גדול. כמו"כ כתב מצודות שדוד בעצם העמיד את עירא במקומו של צדוק, אלא שעירא מת עוד לפני שהספיק לביכנס לתפקיד. רד"ק: אם הכוונה כאן היא לצדוק הכהן, הרי שעזריה היה נכדו של צדוק ולא בנו, היות ואחימעץ היה בנו של צדוק.

[4] רש"י.

[5] רש"י. מצודות: ממונה על ספר הזכרונות ולפירושו קשה להבין על מה היו ממונים אליחרף ואחיה.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] רד"ק. רלב"ג: הכוונה לאביתר בן אחימלך, אלא שלמרות ששלמה גירש אותו, הוא עדיין היה עובד בזמנים שבהם צדוק לא היה ראוי לעבודה.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום. רש"י הוסיף שתפקידם היה גם לכלכל את סוסיו של שלמה.

[15] מצודות.

[16] מצודות. כמו"כ כתב שאנשים אלה היו מוכרים בשם אביהם ולא בשם שלהם עצמם ולכן הם הוזכרו רק בשם אביהם.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] תרגום וכנראה שכוונת הפסוק להבדיל בין שני ערים שנקראו בשם בית שאן.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] מצודות.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רש"י הביא גם את השיטה השנייה בחז"ל שתפקיד אותו נציב היה לכלכל את שלמה בחודש שנוסף בשנה מעוברת. מהר"י קרא כתב שמסתבר יותר לומר שתפקיד שנציב היה להיות אחראי על שאר העם, אחרת היה צריך לומר שחבל הארץ עליו היה אחראי היה מעט גדול יותר משליש חבל הארץ עליהם היה אחראי כל אחד מהנציבים האחרים, כדי שייצא שהמיסים שהיו מביאים לשלמה בתחום שיפוטו יהיו דומים למיסים האחרים. לשיטתו צריך כנראה לומר שחלוקת הנציבים לא הייתה על פי שטחי ארץ אלא על פי כמות של אנשים, ובכך חולק הוא על הרד"ק בפירושו לפסוק ח'.

[30] מצודות.

[31] רד"ק. מלבי"ם: כוונת הפסוק לומר שלמרות שהיו מיסים כבדים שהטיל שלמה על העם, הדבר לא פגע ביכולת של העם לאכול ולשמוח, משום שלא היה חסר להם דבר ומיסים אלה לא היו עליהם למעמסה.