מלכים א פרק ה

מלכים א פרק ה

(א) וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת שלמה מלך על כל הממלכות שנמצאים בתחומי הארץ הבאים:[1] מִן הַנָּהָר במזרח היה גבול ארצו הנהר הגדול שיוצא מעדן, נהר פרת,[2] אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים במערב היה גבול ממלכתו של שלמה ארץ פלשתים,[3] וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם ובדרום, ממלכתו של שלמה המלך גבלה בארץ מצרים,  מַגִּשִׁים מִנְחָה התושבים בתחום ממלכתו של שלמה היו מגישים לו מנחה,[4] וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו וכן היו התושבים בתחום ממלכתו של שלמה מעלים לו מס לאורך כל השנים שבהן הוא (שלמה) היה חי[5]: (ב) וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד כמות הלחם ששלמה היה צריך לכלכל את בני ביתו בכל יום היה:[6] שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת שלושים כורים של קמח נקי ומשובח, ומהם היו מכינים שליש מכמות הלחם שאנשי ביתו של שלמה היו אוכלים בכל יום. כור היא מידה שאיתה היו מודדים משקל, כמו שהיום מקובל למדוד משקל בקילוגרמים,[7] וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח שני שליש מכמות הלחם שבני ביתו של שלמה היו אוכלים בכל יום היה עשוי משישים כורים של קמח רגיל: (ג) עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים (וכן צרך שלמה בכל יום) עשרה שוורים שמנים שפוטמו ברפת,[8] וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי (וכן צרך שלמה בכל יום) עשרים בקר שבאים מהמרעה,[9] וּמֵאָה צֹאן (וכן צרך שלמה בכל יום) מאה כבשים,[10] לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים רשימת הצריכה שצרך שלמה כל יום (הכתובה בשני הפסוקים האחרונים) אינה כוללת את האיילים, צביים, יחמורים וברבורים מפוטמים (עופות מפוטמים), שהיו מגישים לשלמה בכל יום, בנוסף ללחמים, לשוורים ולצאן[11]: (ד) כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר (היה צורך בכל כך הרבה אוכל לבני ביתו של שלמה) מכיוון שהוא היה שולט על כל העבר המערבי של נהר הפרת ועל כל מלכיהם, ולכן היו אנשים רבים באים אליו בכל יום מכל תחומי ממלכתו,[12] מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה שלמה מלך ממקום שנקרא "תפסח" ועד למקום שנקרא "עזה" (תפסח ועזה היו ממלכות שהיו בתוך תחומי עבר הנהר המערבי של נהר הפרת),[13] בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר (שלמה שלט) על כל המלכים ששלטו מהעבר המערבי של נהר הפרת,[14] וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב לשלמה היה שלום מכל העמים שהקיפו את תחום ממלכתו[15]: (ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח העם ביהודה ובישראל ישב לבטח בימיו של שלמה, והוא לא היה צריך לפחד מכך שהוא יותקף על ידי עמים אחרים,[16] אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ כל אחד היה יכול לשבת תחת עץ הגפן או תחת עץ התאנה שלו, ולא היה צריך לנדוד ממקום למקום כתוצאה מהתקפת עמים אחרים. הנביא אומר שהשלום שהיה בימיו של שלמה גרם לכך שכל אדם היה יכול לשבת בבטחה במקומו ולא לנוע ממקום למקום, כפי שקורה בדרך כלל במלחמות שהאוכלוסיה זזה מהמקום בו הוא נמצא למקום בטוח יותר,[17]  מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע (עם ישראל ישב בשלום) מדן בצפון ועד באר שבע בדרום,[18]  כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה בכל שנות מלכותו של שלמה היה שלום בכל הארץ[19]: (ו) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ לשלמה היו ארבעים אלף אורוות משם הוא היה לוקח סוסים למרכבתו,[20] וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וכן היו לשלמה שנים עשר אלף אנשים שתפקידם היה לרכב על הסוסים[21]: (ז) וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הנציבים היו מכלכלים, דואגים לכל הצרכים של שלמה,[22] וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וכן דאגו הנציבים לצרכיהם של כל אחד מהמסובים על שולחנו של שלמה, כולל אלה שהסבו על שולחנו מהעמים האחרים,[23] אִישׁ חָדְשׁוֹ הנציבים לא היו מתעכבים מלספק את צרכיו של שלמה, אלא כל אחד מהם היה מספק את צרכיו באותו חודש שהוטל עליו לעשות זאת,[24] לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר הניצבים לא היו מחסירים דבר ממה ששלמה ואוכלי שולחנו היו צריכים[25]: (ח) וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים הנציבים הביאו גם שעורים ותבן לצורך הסוסים של שלמה,[26] וְלָרָכֶשׁ (וכן הביאו הנציבים שעורים ותבן בשביל הרכש שהיא) בהמה שרצה מהר,[27] יָבִאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הנציבים הביאו את השעורים והתבן למקום שבו היו הסוסים והרכשים,[28] אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ כל נציב הביא את כמות השעורים והתבן לפי מה שהיה מוטל עליו להביא באותו חודש[29]: (ט) וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד ה' נתן לשלמה הרבה מאוד חכמה ותבונה,[30] וְרֹחַב לֵב (וכן נתן ה' לשלמה) לב רחב על מנת שהוא יוכל ללמוד חכמות רבות,[31] כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם מידת חכמתו של שלמה הייתה כל כך גדולה, כשם שעל שפת הים ישנם גרגירי חול רבים[32]: (י) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם שלמה היה חכם יותר מהחכמים של בני קדם, שהיו בקיאים בחכמת המזלות,[33] וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם וכן היה שלמה חכם יותר מחכמתם של המצרים שהיו בקיאים בחכמת הטבע[34]: (יא) וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם שלמה היה יותר חכם מכל בני האדם,[35] מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע שלמה היה חכם יותר גם מארבעה אנשים בדורו שהיו מפורסמים מאוד בחכמתם: איתן האזרחי, הימן, כלכל ודרדע,[36]  בְּנֵי מָחוֹל איתן האזרחי, הימן, כלכל ודרדע היו בניו של מחול,[37] וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב שמו של שלמה התפרסם בכל העמים מסביב לארץ ישראל, בגלל חכמתו הרבה[38]: (יב) וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל שלמה אמר שלשת אלפים  משלים, שתפקידם היה להכניס בלב שומעם יראת שמים,[39] וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף שלמה גם אמר אלף וחמש שירים[40]: (יג) וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים שלמה אמר על כל עץ את הטבע המיוחד שלו, ואת תועלתו המיוחדת: עץ זה טוב לבניין וכדו',[41] מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר (שלמה אמר את טבעם של כל העצים) מהעצים הגדולים והחשובים כמו עץ הארז שגדל ביער הלבנון, ועד עשב קטן שגדל על הקיר, כמו האזוב,[42] וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים שלמה דיבר והסביר גם על טבע הבהמות, העופות, השרצים והדגים[43]: (יד) וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מלכי כל העמים היו באים לשלמה כדי לשמוע את חכמתו,[44] מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ כאשר המלכים היו חוזרים לארצם לאחר שהם שמעו את חכמתו של שלמה, היו באים אליהם אנשי מדינתם על מנת לשמוע מהם את דברי החכמה שהם שמעו משלמה[45]: (טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה חירם מלך צור שלח את עבדיו אל שלמה על מנת לדבר עימו דברי שלום, כפי מנהג המלכים,[46] כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ (חירם שלח את השליחים אל שלמה) כיוון שהוא שמע שמשחו את שלמה למלך במקומו של דוד אביו,[47] כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים (חירם שלח את השליחים אל שלמה) כיוון שחירם אהב את דוד לאורך כל השנים שבהם היה חי, ועכשיו הוא רצה להמשיך את יחסי הידידות עם שלמה בנו[48]: (טז) וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם שלמה החזיר תשובה לחירם עם השליחים שחירם שלח אליו,[49] לֵאמֹר כך אמר שלמה בדברי השליחות ששלח ביד שליחי חירם[50]: (יז) אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו אתה יודע שדוד אבי לא היה רשאי לבנות את בית המקדש,[51] מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ (אבי דוד לא היה יכול לבנות את בית המקדש) מפני שהוא היה טרוד במלחמות שהקיפו אותו,[52] עַד תֵּת יְקֹוָק אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי והיום כל האויבים של ישראל נמסרו בידיי, וכבר אינני עסוק יותר במלחמות[53]: (יח) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב ה' נתן לי עכשיו מנוחה מכל אויביי שמקיפים אותי, ולכן יש עליי מצווה לבנות את בית המקדש,[54] אֵין שָׂטָן אין מקטרג שיפריע לי,[55] וְאֵין פֶּגַע רָע ואין דבר רע שיפגע בי וימנע ממני את בניית בית המקדש[56]: (יט) וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָי אני אומר עכשיו שאני רוצה לבנות בית לשם ה' אלוקיי, אני רוצה לבנות עכשיו את בית המקדש,[57] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי (אני רוצה לבנות את בית המקדש) כמו שה' אמר לדוד אבי,[58] לֵאמֹר כך אמר ה' לדוד אבי:[59] בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי הבן שלך שיישב במקומך על כסא המלכות, הבן שימלוך במקומך, הוא זה שיבנה את בית המקדש[60]: (כ) וְעַתָּה עכשיו, כשאני רוצה לבנות את בית המקדש, צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אני (שלמה) מבקש ממך (חירם) לצוות על עבדיך לכרות עצי ארז בארץ הלבנון, על מנת שעצים אלה ישמשו לבניין בית המקדש,[61] וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ העבדים שלי יעזרו לעבדיך לכרות את עצי הארז,[62] וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר אני אשלם כל מחיר שתקבע כשכר לעבדיך תמורת כריתת עצי הארז,[63] כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים (אני מבקש מכם לכרות את עצי הארז) מכיוון שאתה יודע שאין מישהו בעם ישראל שיודע לכרות את העצים טוב יותר מאנשי צידון (צידון הייתה קרובה לצור ושניהם היו תחת שלטונו של חירם)[64]: (כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד חירם שמח מאוד כשהוא שמע את דברי שלמה, משום שהיה בהם חכמה רבה. שלמה בחכמתו לא ביקש מחירם את עזרתו בחינם בגלל אהבתו לדוד, אלא הוא הציע לשלם תמורת עבודת הצידונים,[65] וַיֹּאמֶר כך אמר חירם לאחר שהוא שמע את דבריו של שלמה: בָּרוּךְ יְקֹוָק הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה ברוך ה' שנתן לדוד בן חכם כמו שלמה שמולך על עם ישראל שהוא עם גדול[66]: (כב) וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה חירם שלח שליחים נוספים לשלמה,[67] לֵאמֹר כך אמר חירם לשלמה על ידי עבדיו: [68] שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אני שמעתי את הדברים שמסרת לי על ידי השליחים,[69] אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ אני אעשה כל מה שביקשת (עבדיי יכרתו את העצים),[70] בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים עבדיי לא יסתפקו בכריתת עצי ארזים, אלא הם יכרתו לך גם עצי ברושים[71]: (כג) עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָה עבדיי יכרתו את העצים בלבנון, ואחר כך הם יורידו את העצים אל הים הסמוך ללבנון,[72] וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם ואני (הכוונה לעבדיו של חירם) אשים את קורות עצי הארז ועצי הברוש הקשורות בים,[73] עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי אשלח את הקורות הקשורות עד המקום שאתה רוצה שאני אשלח לך אותם. על ידי קשירת קורות העצים, היה ניתן להנהיג אותם בים כמין רפסודות. חירם אמר שעבדיו ישיטו את הקורות הקשורות מלבנון למקום בארץ ישראל אליו יבחר שלמה להנהיג את הקורות הקשורות,[74]  וְנִפַּצְתִּים שָׁם במקום בארץ ישראל שתבחר, יתירו עבדיי את הקשרים ויפרידו את הקורות,[75] וְאַתָּה תִשָּׂא העבדים שלך יישאו את הקורות מהמקום שבו הותרו הקשרים, ויביאו אותם אל המקום שבו אתה תבנה את בית המקדש,[76] וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי כתמורה לעבודת כורתי הקורות ותמורת הקורות עצמן, אתה תמלא את רצוני ותפרנס אותי ואת אנשי ביתי[77]: (כד) וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ חירום נתן לשלמה את כל כמות עצי הארז ועצי הברוש אליו היה זקוק שלמה[78]: (כה) וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם שלמה נתן לחירם תמורת העצים: עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים עשרים אלף כור חיטים (כור היא מידת משקל שאיתה היו משתמשים כמו שהיום נהוג להשתמש בקילוגרמים כדי למדוד משקל), מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ (שלמה נתן לחירם עשרים אלף כורים) כדי שיהיה לו ולאנשי ביתו למאכל,[79] וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית (וכן נתן שלמה לחירם) עשרים כור שמן העשוי מזיתים כתושות,[80] כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה כך נתן שלמה לחירם בכל שנה מהשנים שעבדי חירם כרתו את העצים לשלמה. בכל שנה שעבדי חירם כרתו את העצים לשלמה, היה שלמה נותן להם עשרים אלף כור חיטים ועשרים כור שמן העשוי מזיתים כתושות[81]: (כו) וַיקֹוָק נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ ה' נתן לשלמה חכמה, כמו שהוא הבטיח לו. חכמה זו ניכרת במיוחד בבניינים אותם בנה שלמה,[82] וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה היה שלום בין חירם לשלמה. חירם רצה לחיות בשלום עם שלמה בגלל שהוא ראה את חכמתו של שלמה, ולכן הברית שבין חירם לשלמה הייתה חזקה יותר מהברית שהיה לשלמה עם שאר המלכים שהקיפו אותו,[83] וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם חירם כרת ברית עם שלמה בגלל שהוא העריך את חכמתו[84]: (כז) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל שלמה העלה מס וגבה אותו מכל בני ישראל,[85] וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ המס אותו הטיל שלמה היה ששלושים שלף אנשים מישראל היו צריכים ללכת ולכרות עצים בלבנון יחד עם עבדיו של חירם[86]: (כח) וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ בכל חודש שלח שלמה ללבנון עשרת אלפים אנשים מתוך שלשים אלף האנשים שגבה כמס,[87] חֲלִיפוֹת האנשים ששלח שלמה היו מתחלפים באופן הבא:[88] חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן חודש אחד היו אותם אנשים בלבנון וכרתו עצים,[89] שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ ושני חודשים בילו האנשים בבית עד שהגיע תורם לעלות שוב ולכרות עצים. שלושים אלף האנשים היו מחולקים לשלשה סבבים, ובכל חודש הסתיים סבב אחד. בכל סבב היו עשרת אלפים אנשים בלבנון, ועשרים אלף נשארו בבית. כשהסתיים סבב, עשרת אלפים האנשים שהיו בלבנון היו מוחלפים על ידי עשרת אלפים מהאנשים שנשארו בבית (מתוך עשרים אלף שהיו שם), עד שעבר חודש נוסף, אז היו עולים עשרת אלפים האנשים שנשארו בבית בשני הסבבים הראשונים ומחליפים את האנשים שעלו ללבנון בסבב השני. לאחר שעברו שלושה סבבים, חזרו האנשים מהסבב הראשון לעלות ללבנון, וכך נמשך הדבר וחזר על עצמו עד שסיימו לכרות את העצים,[90] וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס אדונירם היה אחראי לגייס את האנשים, ומכריח אותם ללכת ללבנון כשהגיע תורם ללכת לשם[91]: (כט) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל (חוץ מאותם שלשים אלף איש שהיו כורתי העצים) היו לשלמה שבעים אלף סבלים שהיו סוחבים את האבנים על כתפיהם מהמחצב ועד למקום שבו בנה שלמה את בית המקדש,[92] וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר (וכן היו לשלמה) שמונים אלף איש שעבדו בתור חוצבי אבנים מההר[93]: (ל) לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה מספר האנשים שעבדו בעבודות (הסבלים והחוצבים) אינו כולל את שרי הניצבים שהם האנשים שהיו אחראים על עשיית המלאכה,[94] שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת היו שלשת אלפים שלש מאות אנשים שהיו אחראים על עשיית המלאכה,[95] הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה האחראים שלטו ומשלו על האנשים שעבדו בעבודות השונות (הסבלים והחוצבים)[96]: (לא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת שלמה ציווה לעקור מההר אבנים גדולות וכבדות,[97] לְיַסֵּד הַבָּיִת האבנים הכבדות ישמשו כיסודות לבית המקדש,[98] אַבְנֵי גָזִית (וכן ציווה שלמה להביא לצורך בניין בית המקדש) אבנים המסותתות בצורה מדוייקת[99]: (לב) וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם הבונים של שלמה וחירם החליקו את האבנים והכינו אותם בצורה מדוייקת, כך שכל האבנים היו בגודל זהה (חירם שלח לשלמה אנשים שיעזרו לו גם במלאכת החלקת האבנים),[100] וְהַגִּבְלִים אנשים הגרים במקום שנקרא "גבל" גם פיסלו את האבנים יחד עם עבדי שלמה וחירם,[101] וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת הבונים של שלמה וחירם הכינו את העצים והאבנים שישמשו לבניין בית המקדש[102]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] מצודות. מלבי"ם: הנביא בא לומר שלמרות ששלמה היה צריך לכלכל הרבה אנשים, שהרי היו באים לאכול על שולחנו ממלכי הממלכות שהיו מסביב לארץ ישראל, בכל זאת לא נפל הדבר למעמסה על העם, מכיוון שהעמים שהיו מסביבו היו מעלים לו מס, וכסף זה היה משמש אותו לצורך כלכלת ביתו ואורחיו הרבים.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות. רד"ק הסתפק מהם הברבורים: האם עופות מסורסים ולכן הם מפוטמים יותר או עופות שבאים ממקום שנקרא ברבריא. רש"י כתב שהכוונה לתרנגולים. מהר"י קרא: הברבורים אינם בכלל עופות, אלא שור הבר שפיטמו אותו.

[12] מצודות.

[13] רד"ק והביא את מחלוקת האמוראים בגמרא שיש שאמרו שתפסח ועזה היו בשני קצוות של תחום ממלכתו ויש שאמרו שהן היו ממלכות סמוכות זו לזו, אלא שהכתוב בא לומר שכשם ששלמה מלך על שתי הממלכות הסמוכות, הוא מלך גם על שאר הממלכות.

[14] תרגום.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] תרגום. דבר הסתירה בין הכתוב כאן שלשלמה היו ארבעים אלף אורוות ואילו בדברי הימים כתוב שהיו לו ארבעת אלפים, כתבו המפרשים שהכוונה כאן לסוסים עצמם, או שבכל אורווה מארבעים אלף האורוות היו ארבעת אלפים אצטבלאות של סוסים, או שהכוונה לארבעת אלפים אורוות שבכל אחד מהם היו ארבעים אלף אצטבלאות. רד"ק: שלמה עבר על האיסור שמוטל על המלך שלא ירבה לו סוסים מכיוון שהיו לו ארבעים אלף אורוות סוסים בעוד היו לו רק שנים עשר אלף פרשים, ומכאן שהיו לו יותר סוסים ממה שהיה מותר לו. הסיבה ששלמה הוסיף ולקח סוסים מעבר למה שהיה צריך היה לשם כבוד או משום שכן היו לו מעט מלחמות בחייו. מלבי"ם: יישב את הסתירה בין הנאמר כאן לנאמר בדברי הימים וכתב ששלמה עצמו היה צריך ארבעת אלפים אורוות סוסים לצורך שימושו האישי, וכדי להפחיד את העמים האחרים שלא ינסו למרוד בו, החזיק ארבעים אלף אורוות סוסים.

[21] מצודות.

[22] תרגום. רד"ק: למרות שכתוב כבר שהנציבים היו מכלכלים את שלמה, כאן הדבר נכתב שוב כדי לומר שהיו מכלכלים גם את צרכי הסוסים וגם את מי שאינו סמוך תדיר על שולחן המלך.

[23] מצודות.

[24] רד"ק.

[25] מצודות. רש"י הוסיף שהכוונה היא שגם הדברים שלא היו בעונה, כמו דברים שהיו גדלים בימות החמה, שלמה היה מקבל גם בימות הגשמים, וכן ההיפך.

[26] תרגום.

[27] מצודות. רד"ק: יש אומרים שהרכש הם פרדים שרצים מהר.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רד"ק: כל אחד מהנציבים היה מביא את המצרכים למקום אליו היה מוטל עליו להביא אותם. חלק היו מביאים את צרכי שלמה לביתו וחלק מהם היו מסתובבים בערים על מנת להביא את צרכי הסוסים והרכשים באותן ערים.

[30] תרגום. מלבי"ם: ההבדל בין חכמה לתבונה היא בכך שחכמה מלמדת את האדם את כל הדברים הקשורים לטוב ורע, ואילו תבונה כוללת את כל הדברים הקשורים לאמת ושקר.

[31] מצודות. מהר"י קרא: רוחב לב היא תכונה עצמית שגם היא נדרשת על מנת לשפוט את העם.

[32] רד"ק. מצודות: בכל חכמה ישנם הרבה דברים שצריך ללמוד, עד שהדברים הרבים הם כחול הים הרבה מאוד.

[33] מצודות.

[34] מצודות. מלבי"ם: חכמת שלמה הייתה ניסית, ולכן לא באה בהדרגה שמו אצל שאר האנשים.

[35] רש"י וכתב בשם המדרש ש"מכל האדם" משמעו אדם הראשון. "איתן האזרחי" משמעו אברהם. "הימן" משמעו משה. "כלכל" משמעו יוסף. "דרדע" משמעו דור המדבר. מלבי"ם: חכמתו של שלמה באה לו בפעם אחת ולא בהדרגה, ומכאן שחכמתו הייתה אלוקית.

[36] מצודות.

[37] רש"י: ארבעה אלה היו אחים בני זרח בן יהודה והיו יודעים לייסד מזמורים האמורים במחולות שיר, שהיו שרים הלויים בבית המקדש. ולפי המדרש שהביא רש"י שהכוונה לאברהם ומשה, הכוונה בבני מחול היינו שנמחל לדור המדבר מעשה העגל. רלב"ג: ייתכן לומר שלזרח היו שני שמות: זרח ומחול.

[38] תרגום.

[39] מצודות. משלים אלו אינם נמצאים בידינו, וחלקם התגלגלו לידי אומה"ע והם גנבו אותם ממנו ואמרו זאת בשמם. רלב"ג: שיר השירים ומשלי הם חלק מאותם משלים, רק ששאר השירים לא נכתבו ברוח הקודש, ולכן לא צורפו לתנ"ך. רד"ק: על כל פסוק שכתוב בכתביו של שלמה המלך, יש לדרוש שניים ושלשה טעמים וכך מגיעים לשלשת אלפים משלים. המלבי"ם: המשלים הם ספרי משלי, ואילו השירים הוא שיר השירים. רש"י: "משלו", היינו מהמשלים שבספר משלי שכתוב לאורך הספר שלש פעמים "משלי שלמה" והמילה "אלפים" היינו מלשון "לימוד" – מה שאותם משלים מלמדים אותנו.

[40] מצודות. רש"י: שירו הנאמר בפסוק היינו שלשת הספרים שכתב שלמה: למשלי (=3) + קהלת + שיר השירים, וגם כאן חזר על הנאמר לפני כן שהכוונה ב"אלף" היינו מלשון לימוד. מהר"י קרא: הכוונה ששלמה חיבר לחנים למשלים שכתב, לכל משל היה לחן אחר. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לספר משלי שיש בו אלף וחמישה פסוקים. מלבי"ם: הכוונה לספר שיר השירים בו השיר האחרון מתחיל "... אלף כסף".

[41] מצודות + רש"י. בשם חז"ל הוסיף רש"י שהכוונה ששלמה אמר על כל עץ או בעל חיים למה התורה גזרה דווקא להביא אותו לצורך מסוים, כמו שהתורה כתבה שהמצורע נטהר על ידי עץ ארז ואזוב. תרגום: הכוונה היא ששלמה המלך התנבא על מלכי בית דוד שעתידים למלוך גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] רד"ק. מלבי"ם: הכוונה היא שהמלכים היו שולחים שלוחים לשמוע את דברי חכמתו של שלמה.

[45] רד"ק.

[46] מצודות. מהר"י קרא הביא בשם חז"ל שהכוונה לחרה העדולמי שלמוד היה לאהוב את שבט יהודה. מלבי"ם: בניגוד למסופר אצל דוד שם כתוב שחירם שלח אליו מלאכים, כאן כתוב שחירם שלח אל שלמה עבדים. הסיבה היא שלא היה לחירם ברית עדיין עם דוד, ולכן היה צריך לשלוח אליו קודם כל שליחים נכבדים על מנת שיכרתו ברית עם דוד. לעומת זה אצל שלמה כבר הייתה ברית עוד מימי דוד, ולכן היה ניתן להסתפק בשליחת עבדיו.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] רד"ק.

[50] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[51] רש"י.

[52] תרגום. רד"ק: שלמה לא אמר את הטעם האמיתי שהקב"ה לא הרשה לדוד לבנות את בית המקדש, מפני כבודו של דוד. כמו"כ הסביר שהכוונה במלחמות שסיבבו את דוד אינה לאויבים אלא שכל מלחמה הקיפה את דוד. מהר"י קרא: הסיבה שהיה אסור לדוד לבנות את בית המקדש היא בגלל המלחמות שהקיפו אותו. מלבי"ם: על ידי בניית בית המקדש, יהיה לבני ישראל מנוחה מאויביהם, ולכן דוד לא היה יכול לבנות את בית המקדש, כדי שבניית בית המקדש לא תהיה אצלו לשום המנוחה מהאויבים, אלא לשם ה'. זוהי הסיבה שרק שלמה שהובטח לו שיהיה לו מנוחה מאויביו היה יכול לבנות את בית המקדש. כמו"כ כתב המלבי"ם שאין מצווה לבנות את בית המקדש, אלא יש מצווה שאם בונים את בית המקדש, שיהיה הדבר לשם ה'.

[53] מצודות. רד"ק: הסיבה לקרי ולכתיב (בכתיב כתוב "רגלו") הינה בגלל שהקב"ה הניח גם את אויביו של דוד תחת כפות רגליו, ולא רק תחת כפות רגליו של שלמה.

[54] רד"ק.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[60] תרגום.

[61] מצודות. יש מחלוקת במפרשים לגבי מיקום הלבנון. מצודות סובר ששטח הלבנון היה בשליטתו של חירם ליד צור, ואילו רד"ק סובר שהלבנון היה בארץ ישראל, ושלמה ביקש מחירם לשלוח את עבדיו למקום בארץ ישראל כדי לכרות את העצים. מלבי"ם: סובר שהיו שני מקומות שנקראו בשם לבנון. שלמה התחיל בבקשה קטנה מאת חירם, ולאט לאט ביקש ממנו יותר ויותר. בתחילה ביקש ממנו שישלח לו ללבנון שבארץ ישראל עבדים שיכרתו שם את העצים. חירם הבין מבקשתו של שלמה, ששלמה בעצם מבקש יותר מכך, שהרי אם כל בקשתו של שלמה הייתה רק שחירם ישלח אליו כורתי עצים, לא היה שלמה מאריך לדבר על מניעת בניין ביהמ"ק מדוד אביו. לכן הציע חירם לשלוח לשלמה עצים מהלבנון שבתחום ממלכתו ולא רק כורתי עצים.

[62] מצודות.

[63] תרגום. מהר"י קרא: שלמה אמר בדבריו שרק את שכר העבדים ישלם אך את שכר העצים עצמם לא ישלם.

[64] מצודות.

[65] רלב"ג וכן רמז שלמה בחכמתו שהבית נבנה על מנת להכניע את אויבי ישראל וכך יהיה גם גורלו של חירם באם יפר את הברית עם ישראל. חכמתו של שלמה הייתה בשילוב דברי הפיוס והאיום כאחד.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[69] תרגום.

[70] מצודות. מלבי"ם: הכוונה שחירם יעשה לא רק את מה ששלמה ביקש, אלא את מה ששלמה רוצה בליבו למרות שלא ביקש על כך, והיינו עצם שליחת העצים מהלבנון.

[71] מצודות. אולם לכאורה קשה על פירושו משום שבסיפור הדברים בספר דברי הימים מסופר ששלמה ביקש גם עצי ברוש ועצי אלמוגים.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. מהר"י קרא: צור יושבת על מבוא ים ולכן אין שם תבואה, וזוהי הסיבה שחירם היה צריך ששלמה יפרנס אותו ואת אנשי ביתו.

[78] תרגום.

[79] מצודות.

[80] מצודות וכתב שבגלל שחירם הוסיף מעצמו ונתן לשלמה גם את עצי הברוש למרות ששלמה לא ביקש אותם, שלמה הוסיף ונתן לחירם גם שמן העשוי מזיתים כתושות למרות שחירם לא ביקש אותם. מהר"י קרא: שמן העשוי מזיתים כתושות אינו מעלה שמרים כמו שמן רגיל.

[81] מצודות.

[82] רד"ק.

[83] מצודות + רד"ק. מלבי"ם: הסיבה שחירם כרת ברית עם דוד היא משום שדוד היה איש מלחמות, וכאן חירם כרת ברית עם שלמה בגלל חכמתו הרבה.

[84] רלב"ג.

[85] מצודות.

[86] מצודות. רש"י: המס נועד לכלכל את עלותם של שלושים אלף האנשים שהלכו לעזור לעבדיו של חירם לכרות את העצים. רד"ק: למרות שהכתוב מספר בהמשך שעבדיו של שלמה לא היו מעם ישראל, כריתת העצים לא נחשבת לעבודה קשה, ולכן היא התאימה יותר לאנשים מבני ישראל מאשר עבודות כמו חציבת האבנים וכדומה. מלבי"ם: עבדיו של שלמה עזרו לעבדיו של חירם לכרות את העצים הגדולים מהלבנון שבתחום ממלכתו של חירם. כאן מסופר שעוד שלושים אלף איש היו כורתים עצים קטנים בלבנון שבתחום ארץ ישראל.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות. כמו"כ כתב שבדברי הימים כתוב שהסבלים והחוצבים היו גרים, וייתכן שהיו אלה הגבעונים.

[94] מצודות.

[95] מצודות ובאשר לסתירה מדברי הימים שם משמע שהיו שלשת אלפים ושש מאות אחראים כתב שהכוונה שהיו שלש מאות אנשים נוספים שהיו אחראים על האחראים. רש"י כתב שהיו עבדים נוספים, אלא שעבדים אלה היו עובדים בעבודות שלא היו קשורות לבית המקדש, אלא בעבודות הקשורות לערי האוצרות של שלמה.

[96] מצודות.

[97] מצודות. מלבי"ם: אבנים גדולות היינו בכמות ויקרות היינו באיכות.

[98] מצודות.

[99] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהאבני הגזית מוסב על הנאמר לפני כן שיהיו יסודות לבית המקדש, ולמרות שבדרך כלל לא מקפידים שאבני היסוד יהיו מסותתות (שהרי לא ניתן לראותם), שלמה הקפיד גם על יופים של אבנים אלה משום שרצה שהכל בבית המקדש יהיה מושלם. רש"י: למרות האיסור לסתת את אבני בית המקדש בכלי מתכת, הכוונה היא שהיה אסור לסתת את האבנים בבניין בית המקדש עצמו, אך היה מותר לסתת את האבנים בחוץ ולאחר מכן להכניסם לבפנים ולבנות איתם. רד"ק: הכוונה באבני גזית היא לאבנים שהיו במידה ידועה וקבועה ולאו דווקא לאבנים מסותתות. (גם לפרשנים האחרים צריך לומר שהיו לאבני הגזית מידות קבועות, אלא שהכוונה היא שהיו מסתתים אותם במידה קבועה.)

[100] מצודות.

[101] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שזהו שמם של האומנים שאומנותם היא בכך שהם מסתתים את האבנים ומחליקים אותם. בשם התרגום כתב שהכוונה לאנשים שהיו בוני קירות, שהיו נתונים תחת מרותם של עבדי שלמה וחירם שהיו האדריכלים.

[102] רש"י.