מלכים א פרק טז

מלכים א פרק טז

(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יֵהוּא בֶן חֲנָנִי ה' דיבר דבר נבואה אל יהוא בן חנני,[1] עַל בַּעְשָׁא דבר הנבואה אל יהוא בן חנני היה על בעשא מלך ישראל, לֵאמֹר כך אמר ה' ליהוא בן חנני בדברי הנבואה[2]: (ב) יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִן הֶעָפָר וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כעונש על כך שרוממתי אותך מהמעמד השפל שבו היית (לפני שמלכת), ומיניתי אותך למלך על ישראל,[3] וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם (ולמרות שרוממתי אותך מהמעמד השפל ומיניתי אותך למלך) אתה בכל זאת הלכת בדרכו של ירבעם,[4] וַתַּחֲטִא אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיסֵנִי בְּחַטֹּאתָם (למרות שרוממתי אותך מהעפר, אתה בכל זאת הלכת בדרכו של ירבעם) וגרמת לבני ישראל להכעיס אותי על ידי שהם חטאו בעבודת העגלים[5]: (ג) הִנְנִי מַבְעִיר אַחֲרֵי בַעְשָׁא וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ (בגלל שגרמת לעם ישראל לחטוא) אני (ה') אכלה את מי שיבוא אחרי בעשא, את בניו של בעשא ואת צאצאיהם,[6] וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט גורל צאצאיך יהיה זהה לגורלם של צאצאי ירבעם בן נבט (כפי שיפורט בפסוק הבא)[7]: (ד) הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים הכלבים יאכלו את גופות צאצאיו של בעשא שימותו בעיר, במקום מיושב, וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם ועופות  השמים יאכלו את גופת צאצאיו של בעשא שימותו בשדה, במקום שאינו מיושב ואין שם כלבים: (ה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי בַעְשָׁא וַאֲשֶׁר עָשָׂה שאר דבריו ומעשיו של בעשא שאינם מוזכרים בספר מלכים, וּגְבוּרָתוֹ וכן שאר מעשי הגבורה של בעשא שאינם מוזכרים בספר מלכים, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (שאר דבריו, מעשיו ומעשי הגבורה של בעשא שאינם כתובים בספר מלכים) כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל: (ו) וַיִּשְׁכַּב בַּעְשָׁא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּתִרְצָה בעשא מת ונקבר בעיר תרצה, וַיִּמְלֹךְ אֵלָה בְנוֹ תַּחְתָּיו אלה, בנו של בעשא, מלך במקומו על ממלכת ישראל: (ז) וְגַם בְּיַד יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַנָּבִיא דְּבַר יְקֹוָק הָיָה אֶל בַּעְשָׁא וְאֶל בֵּיתוֹ בנבואת יהוא שהוזכרה לעיל, היה חלק נוסף של דברי נבואה על בעשא וצאצאיו, שלא נכתב עד עתה. חלק הנבואה הנוסף אומר שהפורענות שתבוא על בית בעשא אינה רק בגלל שהוא החטיא את ישראל,[8] וְעַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם אלא הפורענות באה גם על מה שבעשא עצמו עשה כדי להכעיס את ה', בכך שהוא חטא בעבודה זרה כמו צאצאי ירבעם, וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ (הנביא מציין סיבה נוספת לכך שהפורענות באה על בעשא וצאצאיו) וגם על שהוא רצח את נדב שהיה מצאצאיו ירבעם, והיה בכך חטא. לו בעשא היה הורג את נדב ונמנע בעצמו מלעבוד עבודה זרה, לא היה בכך חטא, שהרי הוא היה מקיים בכך את ציווי ה'. אולם, בגלל שגם בעשא עבד עבודה זרה כמו נדב, לא הייתה שום הצדקה לרציחתו[9]: (ח) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה העשרים ושש למלכותו של אסא על יהודה, מָלַךְ אֵלָה בֶן בַּעְשָׁא עַל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה שְׁנָתָיִם (בשנה העשרים ושש למלכותו של אסא על יהודה) אלה בן בעשא מלך בתרצה על ממלכת ישראל במשך שנתיים מקוטעות (אלה לא מלך שנים שלמות, אלא הוא מלך רק חלק מהשנה הראשונה וחלק מהשנה שאחריה)[10]: (ט) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי זמרי שהיה עבדו של אלה מרד בו,[11] שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב זמרי היה שר שהיה אחראי על חצי מהמרכבות שהיו לאלה,[12] וְהוּא בְתִרְצָה אלה היה בעיר הבירה תרצה בשעה שזמרי מרד בו,[13] שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בֵּית אַרְצָא בשעה שזמרי מרד בו, היה אלה עסוק בשתיית יין עד כדי שכרות, בביתו של אדם בשם "ארצא" (ושכרותו מנעה ממנו את הזהירות המתבקשת מזמרי),[14] אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת בְּתִרְצָה תפקידו של ארצא היה להיות ממונה על ביתו של אלה שהיה בעיר הבירה תרצה[15]: (י) וַיָּבֹא זִמְרִי וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ זמרי בא, הכה את אלה והרג אותו,[16] בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה (זמרי הרג את אלה) בשנה העשרים ושבע של מלכותו של אסא על יהודה (כפי שכתבנו בפסוק ח', אלה מלך על ישראל רק שנתיים מקוטעות, ואם כן יוצא שהחשבון הוא שזמרי הרג אותו בשנת העשרים ושבע לאסא),[17] וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו זמרי מלך במקומו של אלה: (יא) וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ כאשר זמרי מלך על בני ישראל וישב על כסא המלכות,[18] הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא (כאשר זמרי ישב על כסא המלכות) הוא הרג את כל צאצאיו של בעשא, לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר זמרי לא השאיר בחיים אפילו זכר אחד ממשפחתו של בעשא,[19] וְגֹאֲלָיו וכן לא השאיר זמרי בחיים אף אחד מקרובי משפחתו של בעשא (גם אם הם לא היו מצאצאיו של בעשא),[20] וְרֵעֵהוּ וכן לא השאיר זמרי בחיים את החברים הקרובים של בעשא שהיו יושבים ליד המלך באופן מתמיד ומארחים לו חברה[21]: (יב) וַיַּשְׁמֵד זִמְרִי אֵת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא זמרי השמיד את כל צאצאיו של בעשא, כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בַּעְשָׁא בְּיַד יֵהוּא הַנָּבִיא (זמרי השמיד את כל צאצאיו של בעשא) כמו שה' ניבא את יהוא הנביא בנבואתו על בעשא[22]: (יג) אֶל כָּל חָטֹּאות בַּעְשָׁא וְחַטֹּאות אֵלָה בְנוֹ (עונש זה הגיע אל בעשא ומשפחתו) על כל החטאים שבעשא ואלה בנו חטאו בהם,[23] אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל החטאים שבעשא ואלה חטאו בהם, וכן החטאים שגרמו לישראל לחטוא בהם (הכוונה היא לעגלים ולעבודה זרה), לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם ועל כך שבעשא ואלה הכעיסו את ה' בהבלים שלהם, בעבודה הזרה שלהם. גם בעשא עבד עבודה זרה על מנת להכעיס את ה' (כפי שעשה ירבעם)[24]: (יד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֵלָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שאר דבריו ומעשיו של אלה שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (שאר דבריו ומעשיו של אלה שאינם כתובים בספר מלכים) כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל: (טו) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה העשרים ושבע למלכותו של אסא מלך יהודה, מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים בְּתִרְצָה זמרי מלך בתרצה על ישראל במשך שבעה ימים, וְהָעָם חֹנִים עַל גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים כאשר זמרי מרד באלה, העם היה תוך כדי הטלת המצור על גבתון ששייכת לפלשתים, ובכך העונש לבעשא היה מידה כנגד מידה: כשם שהוא רצח את נדב בשעה שעם ישראל היה נתון במלחמה נגד גבתון, כך אלה בנו נרצח כשעם ישראל היה בתון במלחמה נגד גבתון[25]: (טז) וַיִּשְׁמַע הָעָם הַחֹנִים חיילי ישראל שהטילו מצור על גבתון שמעו, לֵאמֹר כך שמעו חיילי ישראל שהטילו מצור על גבתון:[26] קָשַׁר זִמְרִי וְגַם הִכָּה אֶת הַמֶּלֶךְ זמרי מרד ואפילו הצליח להרוג את אלה המלך,[27] וַיַּמְלִכוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת עָמְרִי שַׂר צָבָא עַל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא בַּמַּחֲנֶה החיילים בגבתון המליכו במחנה הצבאי באותו יום את עמרי שהיה שר הצבא של אלה, משום שהם לא רצו לקבל עליהם את מלכותו של זמרי[28]: (יז) וַיַּעֲלֶה עָמְרִי וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִגִּבְּתוֹן עמרי והחיילים שאיתו עלו מהעיר גבתון,[29] וַיָּצֻרוּ עַל תִּרְצָה עמרי והחיילים שאיתו הטילו מצור על תרצה[30]: (יח) וַיְהִי כִּרְאוֹת זִמְרִי כִּי נִלְכְּדָה הָעִיר כאשר זמרי ראה שתרצה הולכת להיכבש על ידי עמרי,[31] וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ (כאשר ראה זמרי שתרצה הולכת להיכבש על ידי עמרי) הוא נכנס לתוך ארמון המלך,[32] וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת בֵּית מֶלֶךְ בָּאֵשׁ וַיָּמֹת עמרי שרף את ארמון המלך כשזמרי היה בתוך הארמון, וכתוצאה מכך זמרי מת[33]: (יט) עַל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק (זמרי נהרג היא כעונש) על החטאים שהוא חטא בהם, ובהם הוא עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה',[34] לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כשזמרי היה שר חצי הרכב של אלה, הוא הלך בדרכו של ירבעם והחטיא את ישראל, באותם חטאים שירבעם החטיא את ישראל, בעבודת העגלים[35]: (כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי זִמְרִי שאר דבריו של זמרי שאינם כתובים בספר מלכים, וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר ופרטי המרד שזמרי מרד באלה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (שאר דבריו ופרטי המרד שמרד זמרי) כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל: (כא) אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי לאחר מות זמרי, התחלק העם בישראל לשני חלקים,[36] חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ חלק מהעם שלא היה במחנה להמליך את עמרי, המליך את תבני בן גינת למלך במקום זמרי,[37] וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי וחלק מהעם ששהה במחנה שהטיל מצור על גבתון, והמליך שם את עמרי, המשיך להיות נאמן לעמרי[38]: (כב) וַיֶּחֱזַק הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי אֶת הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן גִּינַת החלק שבעם שהלך אחרי עמרי, היה חזק יותר מהעם שהמליך את תבני,[39] וַיָּמָת תִּבְנִי וַיִּמְלֹךְ עָמְרִי תבני מת ובמקומו מלך עמרי[40]: (כג) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה השלשים ואחת למלכותו של אסא על יהודה, מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה (בשנה השלשים ואחת למלכותו של אסא על יהודה) התחיל עמרי למלוך על כל ישראל. במשך חמש שנים, עמרי מלך במקביל לתבני, ולאחר מותו של תבני, עמרי מלך שבע שנים נוספות,[41] בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים עמרי מלך בעיר תרצה על ישראל במשך שש שנים, שם הייתה עיר הבירה של ממלכת ישראל, ולאחר שש שנים הוא בנה את העיר שומרון כעיר הבירה שלו[42]: (כד) וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר עמרי קנה את הר השומרון מאדם שקראו לו "שמר", בשנה השביעית למלכותו,[43] בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף (עמרי קנה את העיר שומרון) בשתי ככרות כסף,[44] וַיִּבֶן אֶת הָהָר עמרי בנה על הר השומרון עיר שהייתה מספיק חזקה כדי לשמש לו לעיר בירה,[45] וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן עמרי קרא לעיר שהוא בנה בשם "שומרון", על שם שמר, הבעלים הקודמים של ההר, ממנו הוא קנה את המקום[46]: (כה) וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק עמרי עשה מעשים רעים בעיני ה', וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו עמרי עשה מעשים שהיו רעים יותר מכל המלכים שמלכו לפניו. בנוסף לעבודת העגלים, עמרי חטא בחטאים נוספים שאינם מפורטים בפסוק[47]: (כו) וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל עמרי הלך בדרכי ירבעם, והמשיך להחטיא את בני ישראל בחטאים שירבעם החטיא אותם, בעבודת העגלים, לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם עמרי המשיך להכעיס את ה' על ידי שהוא עבד עבודה זרה, הוא עבד עבודה זרה כדי להכעיס את ה' כפי שעשו ירבעם ובעשא: (כז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה שאר דבריו של עמרי שאינם כתובים בספר מלכים, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה ושאר מעשי הגבורה שעשה עמרי שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (שאר דבריו ומעשי הגבורה של עמרי שאינם כתובים בספר מלכים) כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל: (כח) וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עמרי מת ונקבר בשומרון, וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו אחאב, בנו של עמרי, מלך במקומו של עמרי על ממלכת ישראל: (כט) וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה אחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנה השלשים ושמונה למלכותו של אסא על יהודה,[48] וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אחאב  בן עמרי מלך בשומרון על ישראל במשך עשרים ושתיים שנה (שנים מקוטעות)[49]: (ל) וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אחאב בן עמרי חטא בחטאים חמורים לפני ה', מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו החטאים שבהם חטא אחאב היו חמורים יותר מהחטאים בהם חטאו המלכים שמלכו לפניו (כפי שמיד יפורט): (לא) וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט החטא הכי קל שבו חטא אחאב היה שהוא הלך אחרי ירבעם בן נבט ועבד את העגלים, והוא הכריח את בני ישראל לעבוד אותם. אולם, הוא חטא בחטאים חמורים יותר מחטאים אלה, ועתה מפרט הנביא באלה חטאים חטא:[50] 1) וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים אחאב גם נשא אישה נכרית, את איזבל בת אתבעל שהיה מלך צידון,[51] 2) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ ואחאב גם הלך לצידון ועבד שם את הבעל והשתחווה לו (בנוסף לעבודת העגלים)[52]: (לב) 3) וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן לאחר שאחאב חזר מצידון, הוא הקים מזבח לבעל בבית מיוחד שהוא בנה בעיר שומרון לשם כך[53]: (לג) 4) וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה אחאב גם נטע עצי אשירה לעבודה זרה,[54] וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו אחאב הכעיס את ה' אלוקי ישראל יותר מכל המלכים שמלכו על ממלכת ישראל לפניו[55]: (לד) בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בימי אחאב, היה אדם בשם חיאל מהעיר בית אל, שבנה את העיר יריחו,[56] בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ כשחיאל הניח את יסודות העיר יריחו, מת בנו הבכור אבירם, ובהמשך הבניין מתו שאר בניו,[57] וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ (בניו של חיאל המשיכו למות לאורך התקופה שבה הוא בנה את העיר יריחו) עד שכאשר הוא הגיע לשלב של העמדת הדלתות בשערי העיר, שהוא השלב הסופי של בניית העיר, מת שגוב, בנו הצעיר ביותר,[58] כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (בניו של חיאל מתו בעוד שהוא בנה את העיר) כדברים שאמר יהושע לפני ה' כשהוא קילל את מי שיבנה את העיר יריחו: "בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה"[59]:

[1] תרגום.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] מצודות. רש"י: כוונת הנביא לומר שלמרות שאלה בן בעשא מלך, נבואתו של יהוא בן חנני אמרה שמלכותו לא תתקיים. רד"ק: "וגם" הכוונה לתוספת לנבואתו של אחיה השילוני. כשם שאחיה השילוני ניבא על מלכות ירבעם שלא תתקיים, כך גם יהוא התנבא שמלכותו של בעשא לא תתקיים, וההקבלה באה בכך שגם מלכותו של בנו של ירבעם, נדב, וגם מלכותו של בנו של בעשא, אלה, לא החזיקה מעמד אפילו שנתיים. רלב"ג: התוספת בדברי נבואה אלה היא שגורלו של בעשא יהיה דומה לגורלו של ירבעם. מלבי"ם: דברי הנבואה המוזכרים בפתח הפרק על גורל בית בעשא, לא נאמרו ליהוא על מנת לאומרם לאחרים, ורק לאחר מיתת בעשא, נאמר ליהוא לפרסם את דברי הנבואה.

[9] מצודות. רלב"ג בפירושו לפרק טו' פסוק כט' כתב סיבה נוספת לכך שרצח נדב נחשב חטא והיא שבעשא רצח את נדב תוך כדי מלחמה נגד הפלשתים.

[10] מצודות והחשבון עד עתה הוא: בעשא מלך בשנה השלישית לאסא ואלה מלך שנתיים מקוטעות.

[11] תרגום.

[12] מצודות. מהר"י קרא הביא פירוש נוסף שהכוונה היא שהיה אחראי על אלף אנשים שהיו במרכבות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. תרגום: הכוונה שהייתה עבודה זרה בשם ארצא. מלבי"ם: יש הבדל בין המרד של בעשא למרד של זמרי. למרד בעשא הצטרפו חיילי הצבא, ולכן היה צורך שהמרד יתבצע בשעת המצור. למרד של זמרי הצטרפו אזרחים, ולכן היה צורך שהמרד יהיה כשהחיילים יהיו בגבתון והמלך יהיה בעיר.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: סיבת השמדת כל הקרובים לבעשא היא כדי שלא ימרדו בו.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום ועל כך שעבדו עבודה זרה כדי להכעיס את ה' כמו ירבעם – עיין בפרק טו' פסוק ל' ובביאורנו שם.

[25] רלב"ג בפירושו לפסוק ט'. רד"ק: נדב נכשל בניסיון לכבוש את גבתון משום שנרצח תוך כדי המצור, ולכן ניסה עתה אלה להשלים את המלאכה.

[26] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] רד"ק.

[34] תרגום.

[35] מצודות. רלב"ג: זמרי החטיא את ישראל באותם שבעה ימים שמלך.

[36] מצודות ומשמע מדבריו שיחסי הכוחות אכן היו שווים לגמרי.

[37] מצודות.

[38] עפ"י מצודות.

[39] תרגום.

[40] רד"ק. רש"י: לאחר שאסא השיא את ביתו של עמרי ליהושפט בנו, הרגו ישראל את תבני משום שראו את חשיבותו של עמרי שאסא הסכים להשיא לו את ביתו.

[41] מצודות.

[42] רש"י.

[43] מצודות וכתב שהעיר שומרון נקראה כך על שם סופה, היות ועמרי בנה את העיר רק לאחר שקנה את ההר.. ועיין בהערות לפרק יג' פסוק לב' שם דנו בדבר האפשרות שהיה מקום בשם שומרון גם לפני שעמרי קנה את ההר ובנה עליו את עיר הבירה שלו.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] רד"ק. מלבי"ם: מדגיש את ההבדל בין העיר שומרון שנקראה על שם אדם גוי לבין ירושלים שנקראה על שם יראת ה' במקום.

[47] רלב"ג בהסבר הראשון. בהסבר השני כתב שאמנם עמרי חטא באותם חטאים בהם חטאו ירבעם ובעשא, אך עמרי היה צריך ללמוד לקח ומכך שלא הפנים את מה שקרה להם, נחשב הדבר לחטאים חמורים יותר.

[48] מצודות: החשבון הוא שעמרי מלך בשנת העשרים ושבע למלכותו של אסא, ומלך במשך שתים עשרה שנה.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שייתכן לומר שבפסוק לא מוזכר שמו של מלך צידון, אלא ש"אתבעל" היינו שהיא הייתה בת הבעל, שהייתה עובדת לבעל ולא התגיירה בשעה שאחאב נשא אותה.

[52] רד"ק. מלבי"ם: עבודת הבעל גרועה מנטיעת האשרה, היות ובעבודת הבעל היו גם מקריבים את בניהם לעבודה זרה, בעוד שהיה מנהגם לנטוע עצי אשרה גם לשם ה'. זוהי הסיבה שאליהו לא התווכח עם נביאי האשרה בכלל כשקיבץ את נביאי השקר להר הכרמל.

[53] רלב"ג.

[54] רד"ק וכתב על פי המדרש שהכוונה היא שכתב על דלתות שומרון שאין לו חלק באלוקי ישראל.

[55] רלב"ג.

[56] מצודות. מהר"י קרא: אין הכוונה לבית אל, אלא הכוונה היא מלשון חרם, שהעיר יריחו הייתה בחרם או מלשון קללה שיהושע קילל את מי שיבנה את יריחו.

כמו"כ דנו הפרשנים לגבי מיקומה של העיר יריחו וההקשר לכאן, שכן העיר יריחו הייתה בנחלת שבט יהודה, ואם כן מה הקשר לאחאב? מצודות כתב שתלה את הסירחון באחאב כדי לומר שלמרות שאחאב ראה את קללתו של יהושע מתקיימת, הוא עדיין לא לקח מוסר. מלבי"ם: עד עתה, למרות שעם ישראל עבד עבודה זרה, הוא לא היה כופר לגמרי ועדיין חשש מקללתו של יהושע. רק עתה, לאחר שאחאב התחיל למלוך, הגיעה הכפירה לדרגות חדשות. רד"ק כתב שיהושפט לא מנע מיישוב העיר יריחו משום שהקללה הייתה על בניית העיר ולא על יישובה.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.